ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאב ברוך יששכר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) – מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) – מר מרדכי מנוביץ

התובע
זאב ברוך יששכר ת.ז. XXXXX424

ע"י ב"כ עו"ד שי נתן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י הלשכה המשפטית תל אביב

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע מיום 12.4.15 כתאונת עבודה בה נפגע התובע כאשר רכב לטענתו, על אופניו, מביתו למקום העבודה. הנתבע דחה את התביעה בהחלטה מיום 2.2.17, מן הטעם שלא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו . כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
ביום 4.2.19 התקיים בפנינו דיון הוכחות בו העידו התובע וביתו מטעם התביעה ואילו הנתבע לא זימן עדים מטעמו. לאחר הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב ולהלן נפרט תמציתן .
לטענת התובע, ה ראיות שהוצג ו בתיק מעיד ות על כך שביום 12 .4.15 אירע לו אירוע תאונתי , במסגרתו נחבל בכתף שמאל. במועד האירוע התגורר התובע ביישוב נוף אילון ועבד בעסק לממכר צעצועים בבעלות אשתו בשם "ליטל פרייס" הממוקם בקיבוץ שלעבים (להלן – העסק או מקום העבודה). הוכח שהתובע נהג להגיע למקום העבודה ברכיבה על אופניו והתאונה התרחשה בשעה 8:30 בעת שנסע למקום העבודה. התובע המשיך לעבודתו מאחר וסבר שמדובר בחבלה יבשה שתחלוף, אך עם התגברות הכאבים, חזר לביתו בשעה 16:00 במקום בשעה 18:00. התובע מסר גרסה אחידה בפני חוקר הנתבע אשר אף נסע עמו למקום התאונה ובפני בית הדין . למרות שהתובע נוהג מספר שנים לרכב על אופניו, לא סבל בעבר מחבלה בכתף שמאל והרישומים הרפואיים שפורטו תומכים בקבלת התביעה .
לטענת הנתבע, אין ליתן אמון בגרסת התובע. הגרסה שנמסרה בטופס התביעה הינה כי תפקידו הוא מחסנאי במקום העבודה, אך הסתבר כי הוא הבעלים בפועל של העסק. התובע אמנם מדווח כשכיר בתיק הניכויים של רעייתו, אך העיד שהוא זה שמנהל בפועל את ה עסק ו רעייתו כלל לא עובדת בה.
בשים לב לכך שמדובר בטענה לפגיעה בדרך לעבודה, עסקינן בחריג לתאונ ה שאירעה תוך כדי עבודה, אותו יש לפרש בצמצום ובדווקנות.
לא הוצגה הוכחה לטענה שהתובע נפל מאופניו ביום 12.4.15 ו לא הוצגה הוכחה למקום הנפילה. בטופס התביעה נרשם שהתובע נפל "לפתע" ואילו בתצהיר נרשם שהתובע נתקל עם אופניו בעליה למדרכה.
לא סביר כי התובע הגיע למקום העבודה על אופניו, לנוכח עדותו לפיה נדרש לבצע הובלות של סחורה באמצעות רכב ו לא הוצגה אסמכתא לטענת התובע כי באותו יום לא היו הובלות לביצוע.
בעוד שבהודעתו לחוקר מסר התובע כי למחרת האירוע הנטען ובמשך תקופה של כשבועיים לא עבד, לא חזר על טענה זו בתצהירו ומכל מקום לא הוצגו אישורי מחלה או דיווחי נוכחות. אף שהתובע טען שפנה לרופא בסמוך לאחר הנפילה, לא הוצג רישום רפואי מתאים . מרישום ביקור מיום 24.9.15 אצל אורתופד, לא עולה כי נמסרה תלונה בדבר נפילה מהאופניים אלא תלונה סתמית על חבלה בדרך לעבודה, המעמידה בספק את אותנטיות הדיווח שמטרתו לפרט את מנגנון הפגיעה ולאו דווקא את מיקום התאונה. בחקירתו של התובע התגלה, שלא מיוזמתו, כי הוא נוהג לרכב על אופניו כתחביב ספורטיבי וחרף העובדה שהתובע ניסה להמעיט מעובדה זו, דווקא ביתו העידה שהוא רוכב להנאתו על אופניים מזה כעשר שנים.
ביתו של התובע לא הייתה עדה לתאונה הנטענת ושמעה עליה מפיו של אביה רק מספר ימים לאחר התרחשותה. עדותה נסתרה בחקירתה הנגדית ועלה ממנה כי אינה זוכרת את מועד התאונה ואין בידיה ידיעה אישית ביחס לתאונה הנטענת.
על יסוד כל אלו, אין ליתן אמון בגרסת התביעה ויש לדחות הכבר בשלב זה.

דיון והכרעה
סעיף 79 לחוק הביטוח ה לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), קובע כי תאונת עבודה לעובד שכיר, הינה " תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ...". הגדרה צרה זו אינה כוללת במובהק תאונות שאירעו לעובד בדרך אל עבודתו וממנה ולפיכך, בסע' 80(1) לחוק נקבע כי:
"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;
..."
נפסק, כי הרחבת ההגנה מפני פגיעות בעבודה גם ביחס לדרך אל העבודה וממנה, נעשית במגבלות, בין היתר מחמת "הרצון למנוע שימוש לרעה בהוראה שבחוק "וטענה שכל מקום שבו נפגע העובד במסלול כל-שהוא בין מקום העבודה ובין המעון, היא תאונה בדרך מהמעון לעבודה" (עב"ל (ארצי) 16857-11-16 איילת מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, 5.12.18 (פסקה 41).
כפי שנפרט להלן, חומר הראיות שבפנינו אינו מצביע על התרחשות תאונה שאירעה לתובע ביום 12.4.15 ואף אם אירעה, אין בפנינו ראיות מספקות לקבוע כי היה זה בהיותו בדרך לעבודה ועל כן הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט את עיקר נימוקינו.
הסתרת פרטים מהותיים בטופס התביעה ורישום לא אמין - בטופס התביעה אשר הוגש לנתבע (צורף לכתב ההגנה) רשם התובע את תיאור הפגיעה כך: "בדרכי לעבודה למחסן בקיבוץ שעלבים, כאשר רכבתי על אופניי, לפתע נפלתי ונחבלתי בכתף שמאל". טופס התביעה נחתם ביום 25.8.16 ונרשם בו כי התובע עובד ב"ליטל פרייס" כמחסנאי, תוך שהתובע לא ציין דבר במקום המיועד לפרט האם יש קרבה משפחתית בינו לבין המעסיק. לעומת זאת, בהודעתו לחוקר ובתצהירו כבר ציין התובע כי הוא עובד כמנהל בעסק וכי העסק רשום על שם רעייתו. בהודעתו לחוקר, הבהיר התובע כי רעייתו עבדה בעבר בעסק אך מזה כחמש שנים היא לא מושכת שכר והעסק רשום עדיין על שמה "בגלל נושא של נקודות זיכוי". (עמ' 1, ש' 15 להודעה לחוקר שצורפה לכתבי הטענות). בשים לב למעמדו הברור של התובע כמנהל העסק בפועל, איננו סבורים כי הרישום של עיסוקו כ"מחסנאי" או אי ציון העובדה כי קיים קשר משפחתי בינו לבין הבעלים בעסק, נעשו באקראי או מבלי משים ואנו מוצאים טעם לפגם ברישומים/העדר רישומים אלו בטופס התביעה. התנהלות זו מעמידה בספק את אמינותו של התובע ביחס לעניין הנדון.
העדר תימוכין מספק למועד התאונה - התובע לא מסר בפנינו הסבר מספק כיצד ידע לקבוע בוודאות את מועד התאונה הנטענת, בשים לב לכך שטופס התביעה הוגש לנתבע לאחר למעלה משנה. התובע טען כי בסמוך לתאונה פנה לטיפול רפואי, אך לא הציג רישום רפואי המעיד על כך . כאשר נשאל מדוע טען שהתאונה אירעה ביום 12.4.15 השיב שהתאריך נלקח מהאישור הרפואי של דר' ברגמן. בעדותו זו התייחס התובע לרישום רפואי מיום 29.4.15 (צורף לתצהיר התובע), שם נרשם תחת תלונות החולה "כאבים בכתף שמאל סיפור חבלה בדרך לעבודתו ב- 12.4.15". תשובתו זו של התובע אינה מניחה את דעתנו שכן העובדה ש גם ביום 29.4.15 ציין התובע את מועד התאונה כפי שציין, אין בה לבדה כדי לבסס את מועד התאונה, מבלי שקיימים רישום או אסמכתא כי אירע לתובע דבר מה במועד האמור ומבלי ש נמסר הסבר מדוע ביום 29.4.15 ציין התובע דווקא תאריך זה . כל זאת במיוחד לנוכח העדר רישום רפואי סמוך ליום התאונה, בניגוד לעדות התובע. נוסיף על כך, כי ביתו של התובע לא ידעה להעיד על מועד התאונה. עדותה של הבת בסעיף 4 לתצהירה נסתרה בחקירתה הנגדית, שכן בה העידה שבשיחה הראשונה עם אביה כלל לא נמסר לה כי התאונה אירעה בדרך לעבודה וכי למעשה אינה יודעת את התאריך המדויק של התאונה (עמ' 9).
בנסיבות העניין העדר רישום רפואי סמוך לתאונה מכרסם בתביעה - הרישומים הרפואיים שהוצגו בפנינו מעידים על כך כי לפחות בשני מקרים אחרים, פנה התובע לטיפול רפואי לאחר נפילה מאופניו ( נ/2 מיום 12.9.16, נ/3 מיום 28.7.11) , כאשר בשתי הפעמים נעשתה הפניה בסמוך לאחר הנפילה (שעה לאחריה ויום לאחריה). לפיכך עולה השאלה מדוע דווקא בתאונה הנטענת בפנינו לא נערכה פניה סמוכה לטיפול רפואי. אין בידינו לקבל את הטענה כי נעשתה פניה ללא רישום, שכן פניה למוסד רפואי ציבורי (והתובע לא טען אחרת) מתועדת ברשומה.
סתירה בגרסה ביחס לתקופת מחלה - בהודעתו לחוקר ציין התובע שלמחרת התאונה לא הלך לעבודה ובעקבותיה לא עבד למשך "שבוע שבועיים" (עמ' 3, ש' 16). התובע לא חזר בתצהירו על הטענה כי נעדר מעבודתו בעקבות התאונה ובחקירתו הנגדית ציין שלא שהה במחלה לאחריה (עמ' 4, ש' 9).
העלמת פרט מהותי – בהודעתו לחוקר כאשר נשאל האם עוסק בספורט כלשהו, השיב שבעבר שיחק כדורסל ולא ציין כלל את תחביבו לרכב על אופניים. במסגרת עדותו בפנינו, כאשר התבקש התובע להתייחס לשאלה האם הוא רוכב אופניים מקצועי, השיב "בשנים האחרונות עשיתי קורס שמלמד איך להתאמן נכון" (עמ' 5, ש' 28). ניכר מעדותו בעניין זה שניסה להמעיט מהעובדה שהוא רוכב על אופניים כתחביב קבוע, תוך שאף טען שהתחיל לרכב בצורה מקצועית בשנת 2016 לערך (עמ' 6, ש' 4). מנגד השיבה ביתו כאשר נשאלה כמה זמן אביה רוכב על אופניים ברכיבת שטח ופנאי "כמה שנים טובות. בערך עשר שנים אולי פחות". ועוד העידה, כי אביה יוצא בבוקר באופן קבוע, שלוש פעמים בשבוע לרכיבת בוקר (עמ' 8, ש' 11 ואילך). עדותו זו של התובע מוסיפה לספק שפורט לעיל, בדבר אמינות גרסתו.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, אין בידינו לקבל את הטענה לקיומה של תאונה שאירעה לתובע בדרכו מביתו לעבודה ועל כן התביעה נדחית.
חרף דחיית התביעה לא מצאנו לנכון לחייב התובע בהוצאות ועל כן ישא כל צד בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט, (18 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר אברהם בן קרת

מיכל נעים דיבנר
שופטת

נציג ציבור (מעסיקים)
מר מרדכי מנוביץ


מעורבים
תובע: זאב ברוך יששכר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: