ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רמה טמיר נגד בנק הפועלים בע"מ :

לפני כבוד השופטת צילה צפת, סגנית נשיא

מבקשת

רמה טמיר
ע"י ב"כ עו"ד אבי רוקח ואח'

נגד

משיבים

1. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ אגמון ושות' עורכי דין

2. בנק לאומי לישראל בע"מ
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
4. בנק מזרחי טפחות בע"מ
5. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ ב. לוינבוק ושות' עורכי דין

פסק דין

בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבים מבצעים הפליה מחמת גיל בין קבוצות סטודנטים, "צעירים" ו"לא צעירים" (בגיל שנע בין 35 ל 40 בהתאם להחלטת כל אחד מהמשיבים) , באופן שמונע מאוכלוסיית הסטודנטים ה"לא צעירים" קבלת שירותים, הטבות והנחות המוצעים לסטודנטים צעירים בלבד במסגרת פתיחת "חשבון סטודנט" (להלן: "בקשת האישור").

המבקשת הגדירה את הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה הייצוגית, כדלקמן:
"כלל הסטודנטים שהופלו מחמת גילם בהשוואה לסטודנטים צעירים יותר, ונמנע מהם לקבל מהמשיבים הטבות לסטודנטים בשבע השנים האחרונות, ולמצער החל מיום 15.7.2014".

עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת האישור:
הפרת סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"); הפרת סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות (שירות ללקוח)"); תנאי מקפח המחייב את ביטולו בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

הסעדים המבוקשים:

צו הצהרתי וצו עשה –לפיו המשיבים פעלו בניגוד ל דין, בכך שהפלו במתן שירות קבוצות סטודנטים על רקע גילם ולהורות למשיבים למלא אחר הוראות דין בעניין ולבטל את אי השוויון בין הסטודנטים על רקע גילם באמצעות מתן "הטבות סטודנטים" לכלל הסטודנטים.

פיצוי כספי – להורות למשיבים להשיב כספים ולפצות את המבקשת ואת כלל חברי הקבוצה בגין הנזק הממוני, כמו גם בגין הנזק הלא ממוני, אשר נגרם בשל אי מילוי הוראות הדין.
המבקשת העריכה את הנזק הממוני שנגרם לה, בשל תשלומי עמלות והוצאות שהיו נמנעים ממנה לו היו המשיבים מאפשרים לה לקבל הטבות סטודנט, בסך של 1,000 ₪.
המבקשת העריכה את הנזק הבלתי ממוני שנגרם לה ולכל אחד מחברי הקבוצה, בשל פגיעה באוטונומיה של הרצון ובשל תחושות שליליות, בסך 10,000 ₪.

הרקע להגשת בקשת האישור

המבקשת, גברת רמה טמיר, היא סטודנטית ילידת שנת 1965 המנהלת מזה שנים רבות חשבון בבנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים"). המבקשת סטודנטית לתואר שני במרכז האקדמי פרס בעיר רחובות.
המבקשת מציינת כי היא אם חד הורית לארבעה ילדים (בגילאי 22-9 בעת הגשת בקשת האישור), סובלת ממצב רפואי ירוד מאוד, בגינו היא זכאית לקצבת נכות חודשית מהמוסד לביטוח לאומי, היא מתקשה בפרנסת המשפחה ומצויה בקשיים כלכליים.

המשיבים – בנק הפועלים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי טפחות") ו-בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק הבינלאומי"), הם חמשת הבנקים הגדולים בישראל (כולם יחד להלן "הבנקים").

המבקשת טוענת כי בעקבות מצבה הרפואי היא נאלצה לבצע "הסבת מקצוע" והחלה ללמוד, בין השנים 2015-2011, לימודי תואר ראשון במשפטים במרכז האקדמי פרס.

בשיחות אקראי שניהלה המבקשת עם חבריה הסטודנטים התברר לה כי ניתן לפתוח חשבון סטודנט, או לקבל הטבות סטודנט במסגרת חשבון קיים. המבקשת פנתה בעניין זה לבנק הפועלים אולם הבנק סירב לאשר לה הטבות סטודנט, בשל גילה ותוך הדגשה כי קבלת הטבות סטודנט מוגבלת ותלויה בגיל הסטודנט.

המבקשת ערכה בירור באתרי הבנקים באינטרנט ובאמצעות פניה טלפונית, והופתעה לגלות כי הגבלת גיל הסטודנט בחשבונות סטודנט היא מדיניות גורפת של כל הבנקים.
לטענת המבקשת, היא חשה השפלה, כעס ואכזבה כאשר חבריה ללימודים (חלקם במצב כלכלי טוב בהרבה משלה) זוכים לקבל את ההטבות במסגרת חשבון סטודנט, בעוד היחס אליה היה כאל מישהו "שאבד עליו הכלח" וככזה המצוי ב"כיסם" של הבנקים שאין עוד צורך להיאבק על קבלתו כלקוח אצלם.

המבקשת טוענת כי גם בשנת 2014, לאחר שנוספה לחוק לאיסור הפליה עילת איסור הפליה, על רקע גיל, היא בדקה בשנית את זכאותה להצטרף לחשבון סטודנט והתאכזבה לגלות כי מדיניות הבנקים לא השתנתה. בדיקה נוספת שערכה בשנת 2015 גילתה כי דבר לא השתנה. בצד זה, נודע למבקשת כי בנק מרכנתיל מאפשר פתיחת חשבון סטודנט ללא הגבלת גיל, על כן פתחה שם חשבון ונטלה הלוואה בתנאים מועדפים.

לאור האמור לעיל, המבקשת טוענת כי באי-כוחה ביצעו פנייה מקדימה לכלל המשיבים, תוך שהם מתריעים כי בדעתם להגיש תובענה ייצוגית.
ביום 20.1.2016 השיב בנק המזרחי טפחות בע"מ, באמצעות היחידה לפניות הציבור, כי אין באפשרותם להתייחס לפנייה בשם לקוחות אנונימיים, וכי על מנת להתייחס באופן ענייני לפנייה יש לציין את שם הלקוח מטעמו הוגשה הפנייה.
ביום 28.1.2016 השיב הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, באמצעות היחידה לפניות הציבור, כי הנושא הועבר לטיפול.

מכאן בקשת האישור שלפניי.

המסגרת הנורמטיבית

על המבקש לאשר תביעה כייצוגית לעמוד בארבעת התנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

התנאים בסעיף זה הם תנאים מצטברים.

השאלה האם המבקש עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו היא בעיקרה שאלה עובדתית, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בתי המשפט התחבטו רבות בשאלה אימתי יעמוד מבקש בנטל הבאת הראיות והאם יש בראיות ובנתונים שהביא משום "אפשרות סבירה" שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. בהקשר זה נקבעו בפסיקה כללים מחמירים יותר מהכללים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה (ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (פורסם בנבו, 22.9.14) פסקה 3).

על מנת להשתכנע, כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית – האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה, האם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים והאם קיימת כלל עילת תביעה אישית (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (פורסם בנבו, 11.4.13) פסקאות 41-39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

לצד זאת, כדי ליתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות, אשר קיים אינטרס ציבורי בבירורן, הנטל המוטל בשלב מקדמי זה הוגבל כאמור ל"אפשרות סבירה" בלבד:

"די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת "אפשרות סבירה" להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור; חוסר היעילות הטמון בכפילות זו גדל מקום בו פונים הצדדים פעמיים לערכאת הערעור." (ר': רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 5.7.12) פסקה 15 לפסה"ד; עניין מגדל לעיל, פסקה 14 להכרעת כבוד השופט ע' פוגלמן).

במקרה דנא, לאחר בחינת הקריטריונים הנדרשים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו התנאים לאישור תביעת המבקשים כתובענה ייצוגית, מן הטעמים שיפורטו להלן.

הפליה על רקע גיל בניגוד לחוק איסור הפליה
טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי המשיבים מפלים, בין סטודנטים "צעירים" לבין סטודנטים "לא צעירים", באופן המונע מאוכלוסיית הסטודנטים ה"לא צעירים" לקבל שירותים, הטבות והנחות המוצעים לסטודנטים "צעירים" במסגרת פתיחת חשבון סטודנט. מדובר לשיטתה בהפליה אסורה על פי סעיף 3 לחוק איסור הפליה.

לטענתה, המשיבים מבצעים שתי הפליות (האחת מותרת והשנייה – אסורה). מחד, קבוצת הסטודנטים מופלים לטובה ביחס לשאר האוכלוסייה, כאשר מוענקות להם הטבות שונות. זוהי הפליה מותרת, חוקית ולגיטימית. אולם, המשיבים מבצעים הפליה נוספת בתוך קבוצת הסטודנטים ביחס ל גילם של הסטודנטים. זוהי הפליה בלתי חוקית, שעה שקריטריון הגיל אסור על פי חוק איסור הפליה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענת המשיבים, לפיה קיים קשר בין המצב הכלכלי של הסטודנטים לבין גילם. הסיבה האמיתית, לטענתה, להבחנה בין הסטודנטים על פי גילם נובעת משיקולים עסקיים של הבנק – המבקשים לגייס לקוחות צעירים על מנת שיישארו לקוחותיו למשך שנים רבות.

לטענתה, קריטריון הגיל אינו נמנה על החריגים הקבועים בסעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה. בהינתן שהבנקים יכולים לעשות שימוש בקריטריון המצב הכלכלי של הסטודנט כיחיד, ההבחנה על רקע הגיל הקבוצתי אינה מתחייבת "מאופיו או ממהותו של המוצר". מוסיפה המבקשת וטוע נת כי לא הוצג קשר בין גיל למצב כלכלי וכי ההנחה שאדם מעל גיל 35 מצוי במצב כלכלי טוב יותר בהשוואה לאדם מתחת לגיל 35 אינה מעידה על הכלל ואינה יכולה לשמש בסיס להבחנה בין קבוצות הסטודנטים על פי גילם.

המבקשת טוענת עוד כי בחוות דעת שהוגשה על ידי המשיבים (ועל כך בהרחבה להלן) הוערך כי רק 8% מכלל הסטודנטים הם בני למעלה מגיל 35. במצב דברים זה לא קיימת הצדקה כלכלית או מוסרית למנוע מאותם חברי קבוצה את ההטבות שמקבלים סטודנטים אחרים, מאחר וממילא צירופם להטבות לא יהווה נטל כלכלי משמעותי על המשיבים.

לטענת המבקשת, הפליה על בסיס גיל אינה לגיטימית לצורך ביצוע פילוח שוק על בסיס שונות כלכלית ועלולה בסופו של יום, להכשיר את הקרקע לביצוע הפליות נוספות ואסורות, תוך שימוש בטענה כי קיים מתאם סטטיסטי כלשהוא המייחד את אותה קבוצת אוכלוסייה.

טענות הבנקים
הבנקים טוענים מנגד כי תכנית ההטבות לסטודנטים אינה נגועה בהפליה. הכל יכולים ליהנות מהשירותים הבנקאיים המוצעים על ידם, צעירים ומבוגרים כאחד, סטודנטים ושאינם סטודנטים – ללא כל הבחנה. הבנק אינו מונע שירות כלשהוא מקבוצת הסטודנטים שמעל גיל 35 (או מכל קבוצה אחרת) וטענות המבקשת נוגעות אך ורק לתכנית הטבות שיווקית המוענקת לפלח לקוחות מסוים – סטודנטים צעירים , המותאמת לצרכי אוכלוסיי ה זו. יתר האוכלוסייה יכולה ליהנות מתכנית הטבות אחרת המותאמות לצרכים המשתנים שלה. הבנקים מעצבים הטבות בנקאיות המותאמות לשלבים השונים בחייו של אדם, לרבות בשלב הסטודנטיאלי, במסגרתן הם מעניקים לכל פלח אוכלוסייה הטבות ה מותאמות למאפייני פעילותו. לטענתם, אין בענייננו כל מניעת שירות או הספקת מוצר, ואף לא הפליה או הדרה משום סוג.

הבנקים טוענים עוד, כי הגבלת מועדון סטודנטים בגיל הינה נוהג ידוע ומקובל בכלל המערכת הבנקאית – בארץ ובעולם – מזה שנים, לרבות בבנקים הגדולים והמובילים בעולם. נוהג זה נפוץ לא רק במערכת הבנקאית, אלא גם בעולם הפנאי, התחבורה והביטוח.

בנק הפועלים מציין כי תכנית ההטבות לסטודנטים, על הגבלת הגיל הקבועה בה, היא תכנית המותאמת לצרכיו של הסטודנט הצעיר, הכוללת: הטבות בניהול חשבון, הטבות בהלוואות ואשראי, הטבות בקניית מט"ח, והטבות בעסקאות ני"ע. בנק הפועלים בוחר להעניק לסטודנטים צעירים הטבות אלו מטעמים כלכליים עסקיים של גיוס ושימור לקוחות, ומטעמים חברתיים מתוך הבנה כי אוכלוסיית הסטודנטים הצעירים זקוקים לעזרה, הכוונה וסיוע כלכלי. אין מדובר בהנחות אותן הבנק מחויב להעניק. לא מדובר בשירותים או מוצרים הניתנים רק לפלח אוכלוסייה זה. מדובר בהוזלה של תשלומים ועמלות על שירותים הקיימים לכלל הלקוחות. בנק הפועלים מוסיף וטוען כי זכותו להעניק הטבות, ובכלל זה הטבות למועדון סטודנטים, מעוגנת בעצם האישור שנתן המפקח על הבנקים לתעריפון הבנק.

עוד נטען, כי לכל היותר קיימת שונות רלוונטית בין הקבוצות, המצדיקה התייחסות שונה מצד הבנקים.
לצורך כך, צירף בנק הפועלים חוות דעת מטעם מר מוטי ויזל, מנכ"ל ובעלים של מכון המחקר vcell, ומומחה בשיווק ויועץ אסטרטגי (להלן: "חוות הדעת" ו"ויזל" בהתאמה). בחוות הדעת נטען כי יסודו של עולם השיווק בעריכת סגמנטציה (פילוח שוק) והתאמת המוצר ותנאיו לקהל יעד מסוים לצורך תכלית כלכלית, לרבות באמצעות מתן הטבות. השלב הראשון, לצורך אפקטיביות השיווק, הוא פילוח כלל הלקוחות הפוטנציאליים. השלב השני הוא בחירת קהל היע ד והתאמת המוצר או השירות לצרכיו. בשלב האחרון מבוצע תקשור היתרונות היחסיים לקהל היעד, תוך פניה ממוקדת לכל קהל יעד.
לטענת ויזל, פילוח על בסיס גיל הוא אחד הפילוחים הבסיסיים והמקובלים ביותר. יש בו כדי ללמד על שלבי החיים השונים ועל הצרכים השונים בכל שלב ושלב. עוד טוען ויזל כי המערכת הבנקאית משתמשת בדרך קבע באסטרטגיה שיווקית הכוללת פילוח על פי גיל.
טוען ויזל כי תחת אותו פילוח, זוהתה על ידי הבנק קבוצת סטודנטים, מתחת לגיל 35, כקבוצה אשר בשל מאפייניה (שכר נמוך, עלויות קבועות ולא קטנות של שכר דירה ותואר, צורך בסיוע כלכלי מההורים וכדו') – ניתן לתמרץ אותם באמצעות הטבות בעמלות עו"ש וכרטיסי אשראי והטבות בתנאי הלוואות ללימודים. פילוח זה אף לימד על תועלת כלכלית עבור הבנק במתן תמריצים לסטודנטים, בשל העובדה כי תקופת הלימודים האקדמאיים מהווה חלון כמעט אחרון לביצוע מעבר בין הבנקים. בנוסף, מדובר באוכלוסייה צעירה בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה וכן פוטנציאל התפתחות אישית וזוגית המגדיל את היקף המוצרים והשירותים שהבנק יוכל להציע להם בעתיד.
בנק הפועלים מוסיף וטוען כי הנתונים שהובאו בחוות הדעת מעידים כי תכנית מועדון הסטודנטים של הבנק חלה על רובם המכריע של הסטודנטים, וכי התכנית תואמת לתכלית החברתית-כלכלית שבבסיס תכנית ההטבות.

הבנקים טוענים עוד, כי בניגוד לטענת המבקשת, מצבו הכלכלי של הסטודנט אינו הפרמטר היחיד אליו מכוון קריטריון הגיל. גילו של הסטודנט מעיד על השלבים בחייו של אדם ועל מאפייניו הצרכניים – עליהם מבקשת תכנית ההטבות לענות. אין כל דימוי שלילי שניתן לייחס או מיוחס לקבוצת הסטודנטים מעל גיל 35, וקבוצה זו אינה מנועה מקבלת שירות או הטבות שלא במסגרת תכנית ההטבות לסטודנטים.

עוד מוסיפים הבנקים כי משמעות קבלת בקשת אישור זו היא דרמטית: היא עלולה להביא לריקון עולם השיווק מתוכן; היא עלולה להביא לכך שכל תכנית ההטבות בבנקים ייחשבו כמפלות; היא עלולה להוביל להטלת פיקוח מחירים עקיף על כל תחומי המשק; היא עלולה להוביל שכך שייקבע כי המחוקק והמוסדות הממשלתיים הם מפלים בהתנהלותם ביחס לדברי חקיקה ותכניות ממשלתיות העושות שימוש בתבחין הגיל; והיא עלולה להביא לפגיעה בשיקול הדעת העסקי ובעיקרון השוויון במגזר הפרטי.

דיון והכרעה

כאמור, סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי אחד התנאים לאישור תובענה ייצוגית הוא: "התובענה מעוררות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה".
לפיכך, יבחנו עתה עילות התביעה שבבסיס בקשת האישור.

בשנת 2000 נחקק לראשונה חוק איסור אפליה, שמטרתו להקנות לכלל האוכלוסייה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב, החוק חל גם על עסקים פרטיים המחזיקים מקומות ציבוריים או המספקים שירותים ציבוריים (הצעות חוק הכנסת, תש"ס מס' 2871 עמ' 370).
החוק נועד למנוע את אחת הבעיות הקשות בתחום החברתי במדינת ישראל – הפליה אסורה. סירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו מוצר או שירות, רק בשל השתייכותו לקבוצה מסוימת, במיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של האדם.
סעיף 3 לחוק, אוסר הפליה כנגד קבוצות בעלות היסטוריה של קיפוח והפליה בעבר.

בשנת 2014 תוקן סעיף 3 לחוק איסור הפליה, כך שהוספה לעילות ההפליה האסורות גם עילת הפליה מחמת גיל:

3(א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם (ההדגשה אינה במקור, צ.צ.)

תיקון זה בא לעולם לאור תשומת הלב שניתנה להפליה מחמת גיל בשנים שקדמו לתיקון החוק, בין היתר נוכח העלייה בתוחלת החיים.

יחד עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם ההבחנה מוצדקת מחמת אופיו של המוצר, השירות או המקום. לפיכך, ס"ק (ד) (1) לחוק קובע כי לא יראו הבחנה מחמת העילות המנויות בחוק כהפליה –
"כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי"
משמעות סייג זה לענייננו – אם תידרש הבחנה מחמת גיל משיקולים הנובעים ממהות המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, הדבר לא ייחשב הפליה אסורה על פי חוק איסור הפליה (ור' לעניין זה: הצעות חוק הכנסת – 550, 28.5.2014).

אינני סבורה כי יש לראות את המקרה שבפניי הפליה מחמת גיל.
ראשית, מאוכלוסיית הסטודנטים, שגילם עולה על 35 שנים, לא נמנע כל שירות. למעשה, שערי הבנקים פתוחים בפניהם ולא נמנעה מהם האפשרות לפתוח חשבון בנק, לקבל הלוואה וכיוצ"ב רק בשל גילם. חברי הקבוצה אמנם לא קיבלו הטבות מיוחדות לסטודנטים, בהתבסס על פילוח שוק שנערך על ידי הבנקים, ואשר מצא את הסטודנטים הצעירים כזקוקים להטבות אלה.
מתגובות הבנקים עולה כי הם עיצבו, במהלך השנים, תכניות שונות של הטבות בנקאיות המותאמות לשלבים השונים בחייו של אדם, ובכלל זה השלב הסטודנטיאלי, ובמסגרתן הם מעניקים לכל פלח אוכלוסייה הטבות הנוגעות למאפייני פעילותו. אכן, קיימות הטבות סקטוריאליות לסטודנטים "צעירים" – אולם קיימות לה חלופות מקבילות, וייתכן שאף טובות יותר במסגרת הטבות שניתנות לקבוצות אחרות מתאימות יותר לסטודנטים מבוגרים יותר, בעלי משפחות, משכנתא, הלוואות וכו'.

מהאמור עולה, כי קביעת קריטריון הגיל להשתייכות לתכנית ההטבות לסטודנטים נעשית בהתבסס על שיקולים ענייניים ולגיטימיים, הנובעים בין היתר מן העובדה כי לכל סוג חשבון קיים הרכב תנאים והטבות ייחודים לו, המותאמים למאפיינים ולצרכנים של קהל היעד לסוג חשבון זה. מדובר בהטבות המתאימות ללקוחות המצויים בתחילת דרכם, בשלבים שבהם – כך עפ"י בדיקות סטטיסטיות שנערכו על ידי הבנקים – רמת ההשתכרות נמוכה והפעילות הבנקאית פחות מורכבת ואינטנסיבית, אולם קיימת ציפייה כי היקף הפעילות יגדל לאחר רכישת ההשכלה, כניסה לשוק העבודה והתפתחות הקריירה.
עולה עוד מחוות הדעת מטעם הבנקים, כי קהל היעד שאליו הותאמו תכניות הסטודנטים בבנקים, הוא בעל מאפיינים שונים ממאפייניו של קהל היעד ה"בוגר" יותר של הבנקים. בחירתם של הבנקים, להגביל את גיל ההצטרפות לחשבון סטודנט, היא בחירה המצויה במתחם שיקול הדעת העסקי של הבנקים. אינני סבורה כי יש בכך משום "הפליה".

ניסיונה של המבקשת להיתלות בפסק הדין בעניין רע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (פורסם בנו, 16.11.2011) – אין לו על מה לסמוך.
בפסק דין זה התעוררה שאלה בעניין הבחנה שנערכה בין נשים לגברים בהקשר לגיל המינימום לכניסה למועדון. בית המשפט העליון קבע כי קיימת הפליה פסולה על בסיס מגדרי, אותה יש למגר, אך לא נאמר דבר על הבחנה על רקע גיל.
יתר על כן, בעניין לילה טוב צוי נו מקרים בהם אבחנה בין קבוצות תהיה אבחנה מותרת:

"... אבחנה בין קבוצות על רקע מאפיינים סטטיסטיים יכול שתמצא כאבחנה מותרת, ממש כפי שלעיתים פגיעה בשוויון יכול שתימצא מותרת. במקרים אלו, על הצד הפוגע יהיה להוכיח לא רק כי היחס השונה לקבוצות השוות עומד בדרישות החוק וההלכה הפסוקה לפגיעה בשוויון, אלא אף שעצם החלוקה לקבוצות וראייתן כנקודת ההתייחסות הרלבנטית עומדת בדרישות אלו." (עמ' 36-35 לפסק דינו של הש' ג'ובראן).

הנה כי כן, הבנקים הוכיחו כי היחס השונה לקבוצת הסטודנטים "הלא צעירים", ביחס לקבלת ההטבות, עומד בדרישות החוק. זאת ועוד, עצם ההבחנה בין הסטודנטים הבוגרים יותר, בעלי מאפיינים כלכליים אחרים בדרך כלל, עומדת בדרישות החוק ואין לראות בכך הפליה אסורה.

עילת תביעה זו לפיכך נדחית.

הפרת חוק הבנקאות (שירות ללקוח)

טוענת המבקשת כי סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובעים כי יש ליתן לכל הלקוחות שירות שוויוני, תוך איסור קביעת תנאים בלתי סבירים ללא הצדקה הנראית לעין.
לטענתה, התניית פתיחת חשבון סטודנט (או קבלת הטבות סטודנט) בגילו של הסטודנט מהווה תנאי בלתי סביר, ללא צידוק משפטי, כלכלי או מוסרי והוא פוגע בעיקרון השוויון.
בהתאם לסעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), זכאים חברי הקבוצה לפיצוי ניזקם על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הבנקים טוענים מנגד כי אין כל סירוב מצדם להעניק שירותים, ומכאן שאין מדובר בסירוב לא סביר למתן שירות כקבוע בסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). ההטבות במתן השירות לחלק מהלקוחות אינן מונעות את עצם מתן השירות. מדובר בעניין המצוי במתחם שיקול הדעת העסקי של הבנק .

אין לקבל את טענת המבקשת.

סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע כדלקמן:

2. (א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1) קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;
(4) (נמחקה);
אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
(ב) התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.
(ג) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.
(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות.

מלשונו של סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) עולה כי האיסור להתנות תנאים בלתי סבירים נוגע לעצם מתן השירות בלבד. התנייה לקבלת הטבות על פי קריטריון של גיל אינה סירוב למתן שירות, במובן של סעיף 2(א) לחוק ואינה מהווה "תנאי בלתי סביר" למתן שירות כאמור. לפיכך, אי מתן הנחה או הטבה אינו בגדר תנאי בלתי סביר למתן שירות.

לפיכך נדחית גם עילת תביעה זו.

עוולות מכוח חוק החוזים האחידים

המבקשת טוענת כי הפרסום באתרי האינטרנט של הבנקים מהוו ה הצעה להתקשרות חוזית בין הצדדים.
לטענתה, קביעת קריטריון של גיל כתנאי לפתיחת חשבון סטודנט (או קבלת הטבות סטודנט) הינו תנאי מקפח ועל כן דינו ביטול.

הבנקים טוענים מנגד כי לא קיים חוזה בין המבקשת לבין מי מהבנקים, וכי הפרסומים באתרי האינטרנט של הבנקים אינם מהווים "הצעה" ומובן שלא נעשה קיבול על ידי המבקשת.
הבנקים טוענים עוד כי קריטריון הגיל אינו נוגע לעצם קבלת השירות אלא לתמורה הכספית שתשולם בעד השירות. סעיף 23 לחוק החוזים האחידים קובע כי הוראות החוק לא יחולו על תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח. לטענתם, קריטריון הגיל הנוגע למחיר שישלם הלקוח בעד השירותים הבנקאיים שיקבל אינו שייך לדיני החוזים האחידים.
הבנקים מוסיפים וטוענים כי גם לו היה מדובר בטענה לתנאי מקפח בחוזה אחיד, הרי שהסמכות הבלעדית לדון בטענה זו נתונה לבית הדין לחוזים אחידים.

אינני מקבלת את טענת המבקשת.
לא ניתן לטעמי לראות את ההטבות הבנקים כ"תנאי מקפח בחוזה אחיד". מדובר בעניינו בתנאי (הגבלת גיל) הנוגע אך למחיר שישלם הלקוח עבור קבלת שירותים בנקאיים. אין לכך שייכות לדיני חוזים אחידים.
לפיכך עילת תביעה זו נדחית אף היא.

הפרת חובה חקוקה

משקבעתי לעיל כי אין לקבל את עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור, נמצא כי הבנקים לא הפרו את הוראות הדין.

לאור האמור אני קובעת, כי לא התקיים התנאי הראשון שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות לאישור התובענה כייצוגית.

מאחר והתנאים שבסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות הם כאמור מצטברים, דין הבקשה להידחות. על כן לא מצאתי מקום לדון בקיומם של התנאים האחרים.
אין גם צורך להדרש לעילת התביעה האישית של המבקשת – שעה שעילות התביעה נדחו לגופן.

סיכום
הבקשה לאישור תובענה כייצוגית – נדחית.
התביעה האישית נמחקת.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט באי כוחם בסך כולל של 35,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רמה טמיר
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: