ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רימון טוטרי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

רימון טוטרי

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל המבקש ביום 2.11.18 המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש טען כי הדו"ח נרשם לחובתו ללא ידיעתו וכי לא קיבל מהשוטר דו"ח בשטח או מזכר במועד ביצוע העבירה בדבר קבלת הדו"ח ואף לא קיבל הדו"ח במשלוח לכתובתו הרשומה במשרד הפנים. טען כי רק ביום 18.4.19 קיבל דרישה לתשלום חוב מהמרכז לגביית קנסות. טען כי בקשתו לקבלת הדו"ח מהמרכז לפניות נהגים לא נענתה וכל שהתקבל הוא מכתב שלפיו חלפה התקופה הקבועה בחוק להגשת בקשה להישפט והדו"ח עומד על כנו. טען כי ביום האירוע השוטר הציג לפניו את מכשיר הממל"ז וכי הוא טען לפני השוטר כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו. טען כי השוטר שיחרר אותו ללא רישום כל דו"ח בשטח ואמר לו שהדו"ח ישלח אליו בדואר כי אין בידיו פנקס דו"חות . טען כי מאותו מועד לא קיבל למענו דו"ח ממשטרת ישראל וכי בבדיקה שערך שבועיים לאחר מכן מול המרכז לפניות נהגים נמסר לו שלא מופיע כל דו"ח על שמו. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש להאריך המועד להישפט בגין הדו"ח ולקבל יומו בבית המשפט.

המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה ולא המציאה הדו"ח כאמור בהחלטתי מיום 27.7.19, ובנסיבות אלה קבעתי דיון בבקשה.

בדיון שנערך ביום 8.9.19 המציא ב"כ המשיבה הודעת תשלום קנס, נספח לדו"ח וטופס אישורי מסירה (מש/1).

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ובתצהירו של המבקש , ולאחר שעיינתי בדו"ח ובטופס אישורי מסירה, לא מצאתי טעם המצדיק אי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקש שלפניי במועד. מעבר לכך, גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

טופס אישורי מסירה (מש/1) מתעד את אופן מסירת הדו"חות שנרשמו ע"י השוטר במהלך המשמרת. עיון במש/1 מעלה כי ביחס לדו"ח נשוא הבקשה נרשם "לא נחתם", בעוד שלגבי דו"חות אחרים מאותו יום נרשמו הערות אחרות, כל מקרה לגופו. כך, לגבי נאשמים שלא קיבלו את הדו"ח נרשם "לא נמסר", לגבי נאשמים שסירבו לחתום נרשם "מסרב", ואילו נאשמים אשר קיבלו הדו"ח והסכימו לחתום אישרו קבלת הדו"ח בחתימתם. מהאמור עולה המסקנה כי הדו"ח נמסר למבקש והוא לא חתם עליו, שאחרת היה מצוין לצידו "לא נמסר".

מעבר לכך, נסיבות האירוע בדו"ח מתוארות על ידי השוטר באופן מפורט, הוא ציין כי הציג את נתוני המדידה לפני הנהג כפי שאישר גם המבקש, והסביר לו את מהות העבירה.

עוד יש לציין כי בדברי הנהג נרשם: "בבקשה אל תתן לי דו"ח."

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ט, 27 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רימון טוטרי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: