ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין KASATE MIRAJ נגד טוטאל פתרונות כ"א בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי
נציג ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי

התובע
1. KASATE MIRAJ
ע"י ב"כ: עו"ד מומי זרקא
-
הנתבעות

  1. טוטאל פתרונות כ"א בע"מ - בפירוק
  2. טוטאל מיקור חוץ בע"מ- בפירוק
  3. א. דורי בניה בע"מ - ע"י ב"כ: עו"ד ארז רווח

פסק דין

הרקע הצריך לעניין
הנתבעת 1 והנתבעת 2 הינן חברות כוח אדם. במהלך ניהול ההליך שתיהן נכנסו להליכי פירוק. ההליכים נגד הנתבעת 1 עוכבו ביום 13.6.18. החלטה לעכב את ההליכים נגד הנתבעת 2 ניתנת בזאת במסגרת פסק הדין. בהתאם לכך, פסק דין זה ניתן נגד הנתבעת 3 לבדה.
הנתבעת 3 היא חברת בנייה. התובע הושם ע"י הנתבעות 1 ו-2 כפועל כללי במתחמי הבנייה של הנתבעת 3 מיום 6.6.14 עד 7.12.15.
לטענת התובע, הנתבעת 3 היא מעסיקתו במשותף יחד עם הנתבעות 1 ו-2 וחייבת בזכויותיו במשותף עם הנתבעות 1 ו-2. התובע טען כי על העסקתו חלים צווי ההרחבה בענף הבניין. כן טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה; תלושי שכר פגומים; אי תשלום פדיון חופשה; אי תשלום דמי הבראה; אי תשלום דמי חגים; הפרשי שכר יסוד ענפי; גמול שעות נוספות; פנסיה; ופיצויי פיטורים.
הנתבעות טענו מנגד שהנתבעת 3 אינה מעסיקתו של התובע ואינה חייבת בזכויותיו כעובד. הנתבעות דחו את טענותיו של התובע לתחולת צווי ההרחבה בענף הבניין וטענו שהוא קיבל את כל זכויותיו כדין.
אחריות הנתבעת 3 כלפי התובע
אין חולק שהתובע הועסק כעובד קבלן אצל הנתבעת 3 לתקופה של 18 חודשים. המחלוקת בין הצדדים הייתה אם הנתבעת 3 היא מעסיקה במשותף של התובע. במסגרת זו חלקו הצדדים גם על השאלה אם על העסקתו של התובע חלה הוראת סעיף 12א(ב) ו-(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק עובדי כ"א).
לפי סעיף 12א לחוק זה, לאחר 9 חודשי עבודה "ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום תקופת תשעת החודשים" ו-"יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לוותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל".
הנתבעות טענו מנגד סעיף 12א לחוק עובדי כ"א אינו חל בעניינו של התובע כיוון שעבודתו נחשבת לעבודה זמנית או תקופתית מטבעה לפי הוראות סעיף 5.1 לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם.
אשר לדעתנו. איננו רואות כיצד העובדה שעבודתו של התובע עשויה להיחשב זמנית מטבעה משפיעה על תחולת הוראת 12א לחוק עובדי כ"א. הוראה זו אינה מחריגה את עצמה לעבודות זמניות. היא חלה, כפשוטה, על כל עבודה שנמשכת מעל ל-9 חודשים. במסגרת סעיף 12א אף חל איסור על העסקה מעל ל-9 חודשים. נציגת הנתבעת 3 שהעידה מטעמה, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת 3, הגב' דנה חן (להלן - הגב' חן) הייתה מודעת לכך. היא העידה בחקירתה הנגדית שאין סיבה לכך שהתובע לא נקלט לעבודה אצל הנתבעת 3 לאחר 9 חודשי עבודה (ר' עמ' 8, ש' 4-7 לפרוטוקול).
על אף הוראות חוק העסקת עובדי כ"א לא נקלט התובע כעובד של הנתבעת 3. הנתבעות 1 ו-2 המשיכו את יחסי העבודה עמו. בהתאם לכך יש לראות בנתבעת 3 כמעסיקתו של התובע החל מחודש אפריל 2015. אך בכך לא סגי.
התובע טען בנוסף שהנתבעת 3 היא מעסיקה במשותף של התובע. לטענתו, על הנתבעת 3 חלה חובת פיקוח. חובה שהנתבעת לא עמדה בה. כישלונה של הנתבעת 3 לפקח ולוודא שהתובע קיבל את זכויותיו בדין מקימה כלפיה אחריות משותפת לזכויותיו שקופחו.
הנתבעות מצדן כלל לא התייחסו לטענות התובע לפיהן חלה על הנתבעת 3 חובת פיקוח שהתובע מקבל את זכויותיו מהנתבעות 1 ו-2 כדין.
חובת הפיקוח על המשתמש בשירותיו של עובד קבלן מושתת בסעיפים 25 ו-26 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011. סעיף 26(א) קובע כי "מזמין שירות חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, ולשם כך עליו לקבוע דרך יעילה במקום העבודה למסירת הודעה על פגיעה כאמור, לרבות הודעה לפי סעיף 25(א)(3)(א), ולבירור המידע שבהודעה, וליידע את עובדיו של הקבלן בדבר דרך זו". ככל שלא עמד מזמין השירות בחובה זו קובע סעיף 26(ב) כי תחול על מזמין השירות "אחריות אזרחית כלפי עובד של הקבלן המועסק אצלו, לפי הוראות סעיף 25, אף אם לא מתקיים התנאי שבסעיף קטן (א)(3) של הסעיף האמור". סעיף 25 מפנה לחובות המוגדרות בתוספת השלישית ולהוראות צווי ההרחבה המנויות בסעיף 25(ב). לענייננו, הנתבעת 3 היא מזמינת השירות. ככל שהנתבעת 3 לא עמדה בחובת הפיקוח החלה עליה, חובותיהן של הנתבעות 1 ו-2 לפי סעיף 25 לחוק הגברת האכיפה יחולו גם עליה.
מחומר הראיות עלה שהנתבעת לא עשתה דבר כדי לעמוד בחובותיה לפי סעיף 26 לחוק הגברת האכיפה. נציגת הנתבעת 3 הודתה בחקירתה הנגדית שלא נעשה דבר על ידה כדי לבדוק אם עובדי הנתבעות 1 ו-2 מקבלים את זכויותיהם בדין (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). לדידה הנתבעת 3 הסתמכה לחלוטין על התנהלותן התקינה של הנתבעות 1 ו-2. כאמור, היא אף הודתה שלא הייתה אף סיבה לכך שהנתבעת 3 לא קלטה את התובע כעובד לאחר 9 חודשי עבודה (ר' עמ' 8 ש' 4-7 לפרוטוקול). נוכח דברים אלו אנו בדעה שהנתבעת 3 אחראית כלפי התובע גם מכוח סעיפים 25 ו-26 לחוק הגברת האכיפה.
בנסיבות אלה אנו מקבלות גם את טענת התובע להעסקה במשותף. יחסי העבודה בין הנתבעת 3 לבין התובע חרגו מיחסי העבודה שבין משתמש לקבלן. זאת שכן הנתבעת 3 לא עשתה דבר כדי להבטיח שהתובע קיבל את זכויותיו המינימליות כעובד. המחוקק הכיר באפשרות השימוש בעובדי קבלן. אולם הוא לא התכוון ליצור בדרך זו פלטפורמה לרמיסת זכויותיהם של העובדים. המינימום הנדרש ממי שמבקש להשתמש בשירותיו של עובד כוח אדם הוא לפקח על קיום זכויותיו המינימליות בידי מעסיקתו - חברת כוח האדם. לא כך היה בענייננו. התובע טען, וטענתו לא נסתרה, שכל עבודתו וכל ממשק העבודה שלו נעשה מול הנתבעת 3 בלבד. הנתבעות 1 ו-2 שימשו קונסטלציה להזרמת כספים בלבד. הן לא מילאו את חובותיהן כמעסיקות עובדי קבלן והנתבעת 3 מצידה, כאמור, לא מילאה את חובתה לוודא שהיא לא מנצלת את פלטפורמת העסקת התובע כדי לחסוך לעצמה הוצאות על חשבונו ובניגוד לדין. אין מקום לכן לראות בה כמי שהעסיקה את התובע כעובד קבלן.
לפיכך, אנו קובעות כי הנתבעת 3 היא מעסיקה במשותף של התובע וחייבת בזכויותיו מתחילת העסקתו.
צווי ההרחבה בענף הבניין
לטענת התובע, הוא ביצע עבור הנתבעת 3 עבודות בניין שונות, כגון בבניית מרצפות והפעלת קונגו.
הנתבעות טענו מנגד שהתובע לא עבד בתחום הבניין. אלא כעובד כללי, לא מקצועי, שניקה את ותחזק דירות באתרי הבנייה של הנתבעת 3 לאחר בנייתן ולקראת מסירתן.
הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או של צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו. בענייננו, מוטל נטל זה על התובע (ראו דב"ע (ארצי) שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45; כן ר' ע"ע (ארצי ) 25818-05-17 נריה קבלן - טאבון בן יהודה בע"מ, פס' 6 (08.07.18)).
צווי ההרחבה בענף הבניין מיום 11.8.2010 ומיום 29.6.15 חלים על כל המעסיקים והעובדים ובענף הבניין.
"מעסיק" לפי צווי ההרחבה הוא "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסיווג האחיד לשנת 2011, אשר פרסמה הלשכה הראשית לסטטיסטיקה".
"עובד" לפי צווי ההרחבה "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו) המועסק בתפקיד שאינו משרדי".
משקבענו שהנתבעת 3 היא מעסיקה במשותף של התובע, ומשאין חולק על כך שהוא לא הועסק בתפקיד משרדי, הרי שצו ההרחבה בענף הבניין חל עליו (ר' לעניין זה פסק דיני בתיק סעש (ת"א) 13465-05-16 TESFA KIDANEMARIAM נ' טוטאל מיקור חוץ בע"מ (21.8.18)).
לפיכך, ובהמשך לקביעותינו לעיל, אנו קובעות שצווי ההרחבה בענף הבניין חלים על התובע מתחילת עבודתו.
יצוין שהתובע גם היה זכאי מכוח סעיף 13(א) לחוק עובדי כ"א להשוואת זכויותיו לאלו של עובדי הנתבעת 3. החריג הקבוע בסעיף 13(ג) לחוק זה אינו רלבנטי משאינו חל על הוראות הסכם קיבוצי שחלות מכוח צו הרחבה. אלא מכוח הסכם קיבוצי בלבד. הנתבעות לא טענו וממילא לא הוכיחו שהן צד להסכם קיבוצי (ר' סע"ש (אזורי ת"א) 67189-12-14 Haile Desta - א. דורי בניה בע"מ (29.09.16). פסק דין זה אושר בבית הדין הארצי ב עע (ארצי) 13353-11-16‏ ‏ טוטאל פתרונות כ"א בע"מ נ' ‏Haile Desta (21.11.17)). צווי ההרחבה בענף הבניין חלו על עובדי ה נתבעת 3 (ר' עדות הגב' חן בחקירתה הנגדית, עמ' 7, ש' 8-9 לפרוטוקול). לפיכך, בעניינו של התובע חלה החובה להשוות את זכויותיו לזכויות עובד יה של הנתבעת 3 - המשתמשת בפועל ומי שקבענו שהייתה גם מעסיקתו של התובע במשותף עם הנתבעות 1 ו-2.
נסיבות סיום העסקת התובע
לטענת התובע, במהלך חודש נובמבר 2015, סמוך למועד סיום העסקתו, הוא הודיע לשניים ממנהלי העבודה בנתבעות, מר אבי ומר ז'אן, כי תוקפה של אשרת השהייה שלו עתידה להסתיים ב-8.12.15. לאחר מכן הוא יצטרך להתייצב במתקן השהייה חולות.
בהתאם לכך סוכם עמו על סיום העסקתו. בסיום העסקתו הוא פנה לנתבעות מספר פעמים בדרישה לשלם לו את זכויותיו כמפוטר. הנתבעות השיבו את פניו ריקם.
הנתבעות טענו מנגד שהתובע התפטר. הן הכחישו את טענתו שהוא נאלץ לסיים את העסקתו עקב פקיעת אשרת השהייה שלו.
התובע חזר על גרסתו בעניין נסיבות סיום העסקתו בתצהירו וגם בחקירתו הנגדית (ר' עמ' 3-4 לפרוטוקול).
אשר לדעתנו. איננו סבורות שהתובע הרים את הנטל הנדרש לשכנע שהוא נאלץ לסיים את תפקידו עקב פקיעת אשרת השהייה שלו. התובע לא צירף ראיות בדבר אשרת השהייה שלו או הזמנתו למתקן חולות. הוא גם לא ביקש לזמן מידע מרשות האוכלוסין וההגירה בעניין. כן, התובע טען שהוא הודיע לשני גורמים מהנתבעות 1 ו-2 על ההזמנה אף הוא לא ביקש לזמן לעדות מי מהם. בהינתן כך שהיו לתובע אפשרויות רבות לתמוך את טענתו בראיות אובייקטיביות ובעדים נוספים, והתובע לא הציג הסבר למחדליו לעשות כן, אין בידינו לקבל את גרסתו. אף עדותו בחקירתו הנגדית לא הייתה חפה מקשיים.
כך, כשהתובע נשאל מתי הוא נכנס למתקן חולות הוא ענה 8.12.15. על כך הוא נשאל אם זה היום בו הוא נכנס לחולות או היו בו סיים לעבוד והוא ענה גם וגם. ב"כ הנתבעת 3 הקשה ושאל אם הוא טוען שהספיק באותו יום גם לעבוד וגם לנסוע לחולות. בנקודה זו שינה התובע גרסתו וחזר בו. הוא ענה בשלילה - "לא. אמרתי להם לפני כן שאני צריך להיכנס באותו יום לחולות ובאותו יום הלכתי לחולות" (ר' עמ' 4, ש' 1-3 לפרוטוקול).
על אף שהנתבעות לא הציגו ראיות לסתור את טענות התובע, נטל הראיה הוא על התובע. עליו היה להראות שהוא פוטר או התפטר בנסיבות שמזכות אותו בפיצויי פיטורים. זאת לא עלתה בידיו. התובע הודה שהוא התפטר. הוא לא הוכיח שאשרת השהייה שלו פקעה ושהוא נדרש לגשת למתקן חולות.
לפיכך קביעתנו היא שהתובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.
אי מתן הודעה על תנאי העסקה
התובע טען שהוא לא קיבל הודעה על תנאי העסקה כמצוות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.
הנתבעות טענו מנגד שהתובע קיבל הסכם העסקה עוד מתקופת עבודתו בנתבעות 1-2. הסכם המהווה הודעה לעובד על תנאי העסקתו. הסכם העסקה של התובע צורף כנספח לתצהיר עדת הנתבעת 3, הגב' חן.
לאחר שעיינו בהסכם ההעסקה מצאנו שמדובר בהסכם לא מלא שבלאו הכי אינו עומד בדרישות חוק הודעה לעובד. כך, לא מפורט בהסכם תיאור תפקידו של העובד. פרט שהיה מהותי לצורך הבנת זכויותיו. כן, נוכח קביעתנו שהנתבעת 3 הייתה חייבת לקלוט את התובע כעובד לאחר 9 חודשי עבודה, היה עליה לעדכן את ההודעה על תנאי עבודה של התובע. משהיא לא ראתה את עצמה כמעסיקתו, היא לא עשתה כן. התובע לא קיבל לתובע הודעה על תנאי עבודה כדין.
לפיכך, על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.
תלושי משכורת פיקטיביים
התובע טען שתלושי המשכורת שלו לא שיקפו את שכרו האמיתי. לטענתו, שכרו האמיתי היה מורכב מתשלום שכר של 27 ₪ נטו לשעת עבודה בתוספת 246 ₪ דמי נסיעות. כאשר בשמונת החודשים האחרונים הוא הרוויח 30 ₪ נטו לשעה. הנתבעות הכחישו זאת וטענו ששילמו את כל זכויותיו כדין.
עיון בתלושי השכר מעלה שהתובע קיבל שכר בדיוק לפי החישוב שהציג. על רקע זאת, התשלומים שקיבל עבור שעות נוספות, רכיב סוציאליות ורכיב מקדמה של זכויות אינם יכולים להיות אותנטיים. אין זה סביר שהתובע קיבל תשלומים משתנים באופן שיביא לתוצאה זהה לפי החישוב שהוא טען לו.
הנתבעת 3 לא הציגה גרסה סותרת. עדת הנתבעת 3, הגב' חן, לא ידעה להסביר את התוצאות החד משמעיות של חישובי התובע.
פרט לכך, על פי גרסת הנתבעת, קיימים רכיבי שכר המגולמים בסעיף סוציאליות שלפי הדין היה עליה לפרט אותם בתלוש השכר - "קיימים רכיבים בהם הדין אוסר על הכללתם בשכר אלא בהתקיים תנאים המנויים בחוק, כשמשמעות הדבר היא כי השכר הכולל הינו שכר רגיל (גמול שעות נוספות ותמורת חופשה או פדיון חופשה שנתית כאמור בסעיף 5 ל חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 ; פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 28 ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963)" (ר' עע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ (7.2.19)).
לפיכך אנו מקבלות את גרסת התובע בעניין. הסיכום עם התובע היה שירוויח 27 ₪ נטו לשעה בתוספת 246 ₪ דמי נסיעות. כאשר בשמונת החודשים האחרונים הוא הרוויח 30 ₪ נטו לשעה.
לפיכך, על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין עריכת תלושים פיקטיביים.
דמי חופשה
התובע טען שמעולם לא שולמו לו ימי חופשה. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין הוא טען שמגיע לו 19.5 ימי חופשה בהתאם לתעריף השעתי בענף הבניין בסך 27.4 ₪ עבור יום עבודה של 8 שעות ובסך כולל של 4,274 ₪.
הנתבעות טענו מנגד שהתובע קיבל לאורך כל תקופת העסקתו מדי חודש בחודשו תשלומי תמורת חופשה במסגרת התשלומים הסוציאליים שהופיעו בתלוש השכר שלו.
לאור קביעתנו לעיל בכל הנוגע לפיקטיביות תלושי השכר אנו מקבליות את טענות התובע.
לפיכך, על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 4,274 ₪ בגין אי פדיון דמי חופשה.
דמי הבראה
התובע טען שהוא כלל לא קיבל דמי הבראה. הנתבעות טענו שהם שילמו דמי הבראה במסגרת רכיב הסוציאליות המופיע בתלוש השכר.
בהמשך לקביעותינו לעיל אנו קובעות שהתובע זכאי לדמי הבראה בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין.
לפיכך, על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 3,402 ₪ בגין אי תשלום דמי הבראה.
דמי חגים
התובע טען שהוא לא קיבל דמי חגים כלל וכי הוא זכאי ל-13 ימי חג, כולל יום בחירה. הנתבעות טענו שהם שילמו דמי חגים במסגרת רכיב הסוציאליות בתלוש השכר.
בהמשך לקביעותינו לעיל אנו קובעות שהתובע זכאי לדמי חגים בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין. התובע הציג מספר חלופות לחישוב דמי החגים שהוא זכאי להם. החישוב הרלבנטי הוא זה שמתייחס לשכר השעתי בענף הבניין לפי 12 ימי חג. התובע אינו זכאי לתשלום דמי חג עבור יום בחירה שהוא לא ניצל.
לפיכך על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 2,630 ₪ בגין אי תשלום דמי חגים.
הפרשי שכר
התובע טען שהוא זכאי להפרשי שכר בין השכר שקיבל לבין השכר השעתי בענף הבניין. את טענה זו ביסס התובע על השכר השעתי המצוין בתלושי השכר שהוא קיבל (ר' סעיף 97 לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה את טענתו של התובע להפרשי שכר.
דין טענתו של התובע להידחות. התובע טען והוכיח שהוא קיבל שכר בסך 27 ₪ נטו עבור שעת עבודה בתופסת דמי נסיעות בסך 246 ₪. כדי להוכיח טענה זו התבסס התובע על נתוני השכר לתשלום וסך שעות העבודה המפורטות בתלוש השכר. בכך עלה בידי התובע לקעקע את נתוני רכיבי השכר המפורטים בתלושי השכר שלו. תביעתו לתשלום הרכיבים הסוציאליים התקבלה על סמך ההנחה שהוא עבד את סך השעות המפורטות בתלוש השכר עבור שכר של 27 ₪ נטו לשעה.
התובע אינו רשאי בד בבד לבסס את תביעתו להפרשי שכר על הפער בין השכר השעתי המופיע בתלושי השכר לשכר שהיה אמור לקבל מתוקף צו ההרחבה בענף הבניין. כן הוא אינו רשאי לבוא ולטעון כעת שהוא עבד יותר שעות ממספר השעות המפורטות בתלוש השכר. טענות אלו עומדות בסתירה לטענותיו הקודמות.
פרט לכך, גם התובע וגם הנתבעת 3 צירפו לתצהיריהם את דוחות שעות העבודה שלו. התובע לא סתר את הנתונים מדוחות שעות העבודה. מחקירתו הנגדית עולה שהוא אף אישר את הנתונים מדוחות שעות העבודה (ר' עמ' 4, ש' 18-19 לפרוטוקול).
לפיכך, טענות התובע, והחישובים שהוא הציג, לרבות החישוב בגין פער של 0.4 ₪ לשעה אינם מקובלים עלינו והם נדחים.
גמול שעות נוספות
התובע טען שהוא לא קיבל גמול שעות נוספות כלל. לטענתו עבד במתכונת עבודה של כ-292.4 שעות בחודש לאורך כל תקופת עבודתו. הנתבעות טענו מנגד שהוא קיבל גמול שעות נוספות כמפורט בתלושי השכר שלו.
בהמשך לקביעותינו לעיל, אנו קובעים שהתובע לא קיבל גמול שעות נוספות. שכרו עמד על סך של 27 ₪ נטו לשעה ובשמונה חודשי עבודתו האחרונים על סך של 30 ₪ נטו לשעה.
התובע הציג מספר חלופות בתצהירו לחישוב גמול השעות הנוספות. חישובי התובע לא נסתרו. לאחר שעיינו בחישובי התובע אנו מקבלות את התחשיב המבוסס על שכרו בפועל ודוחות שעות העבודה.
לפיכך, על הנתבעת 3 לשלם לתובע סך של 11,378 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
פנסיה ופיצויי פיטורים
התובע טען שהוא לא קיבל תשלום חלף הסדר פנסיוני והפרשות לקופת פיצויי פיטורים. הנתבעת הכחישה טענה זו וטענה שהתובע לא זכאי להפרשות לקופת פיצויי פיטורים כי בלאו הכי הוא סיים את העסקתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.
בהמשך לקביעותינו לעיל, אנו קובעות שהתובע לא קיבל תשלום חלף הסדר פנסיוני והפרשות לקופת פיצויי פיטורים.
לאחר שעיינו בתחשיבי התובע, אנו מקבל ות את טענתו כי הוא זכאי לתשלום לפי צו ההרחבה בענף הבניין. ר' פסה"ד התקדימי שניתן לאחרונה בבר"ע 72846-10-18 HUSEIN ABDALLA ISSA ABAKAR נ' ג'וב פלייס בע"מ ואח' מיום 16.9.19.
התובע אף זכאי לתשלום חלף הפרשות לקופת פיצויי פיטורים. זאת על אף שהוא פוטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. הסיבה לכך היא שההפרשות לקופת פיצויי פיטורים מצטרפות לקופת הפנסיה ככל שהעובד אינו מושך אותן מקופת הפנסיה. הפרשות לעובדים זרים אינן משולמות לקופת פנסיה. כיוון שלא ניתן לפתוח קופת פנסיה לעובדים זרים ההפרשות משולמות להם חלף הסדר פנסיוני. על פי הפסיקה, אין מקום לפגוע בזכותם לצרף את התשלומים לקופת הפיצויים לקופת הפנסיה ולפיכך הם זכאים לכל התשלומים האמורים (ר' עע (ארצי) 20004-12-17 קפלן את לוי בע"מ - gotom radlat (29.4.19); עע (ארצי) 64836-09-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Gebre Okubazgy (9.8.17)).
בתצהירו העמיד התובע את הסכום לתשלום חלף פנסיה והפקדה לפיצויי פיטורים על השכר התעריפי בענף הבניין ותבע 5,400 ₪ לכל אחד מהם, אף שהיה זכאי לסכום שתבע במסגרת כתב התביעה על בסיס השכר שהוכח כי שולם בפועל.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,400 ₪. בגין אי תשלום חלף ה סדר פנסיוני וסכום נוסף בסך של 5,400 ₪. ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקופת פיצויי פיטורים.
סוף דבר
על הנתבעת 3 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.
סך של 5,000 ₪ בגין עריכת תלושים פיקטיביים.
סך של 4,274 ₪ בגין אי פדיון דמי חופשה.
סך של 3,402 ₪ בגין אי תשלום דמי הבראה.
סך של 2,630 ₪ בגין אי תשלום דמי חגים.
סך של 11,378 ₪ בגין גמול שעות נוספות.
סך של 5,400 ₪ בגין אי תשלום חלף הסדר פנסיוני.
סך של 5,400 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות לקופת פיצויי פיטורים.
הסכומים המפורטים בסעיף זה בסעיפים 5-8 לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.15 (אמצע תקופת העסקתו של התובע).
על הנתבעת 3 לשלם לתובע בנוסף 1,000 ₪ עבור הוצאות משפט ו-8,000 ₪ שכ"ט עו"ד.
ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, (22 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי
אב"ד

גב' אורלי מלי
נ.צ. עובדים


מעורבים
תובע: KASATE MIRAJ
נתבע: טוטאל פתרונות כ"א בע"מ
שופט :
עורכי דין: