ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמיון מגלשוילי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד סגן הנשיא, השופט יגאל גלם

המערער
סמיון מגלשוילי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי אלמדאי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 28.01.19 (הוועדה לעררים), אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% לצמיתות החל מ- 01.04.18. (ההחלטה)

רקע
המערער יליד 1966, בן 53.
ועדה רפואית מיום 25.07.18 קבעה למערער נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 82% (5% בגין ליקוי ראיה, 65% בגין סכרת מטופלת באינסולין וכדורים, 5% בגין אנמיה ו- 45% בגין מחלת לב כלילית) החל מ- 01.04.18.
דו"ח פקידת השיקום מיום 12.08.18 קבע כי המערער "יתקשה ... לשוב לעבודות אותן ביצע בעבר או למגוון עבודות בלתי מקצועיות דומות. בהתחשב בנתוניו האישיים, נראה כי נוצר צמצום ניכר בטווח העיסוקים האפשריים עבורו. עם זאת, ... מסוגל לעבודות קלות כגון עבודת שמירה בישיבה, ליווי קשישים לא סיעודיים וכדומה." עובדת השיקום המליצה על אי כושר חלקי ויציב בשיעור 74%.
ביום 28.01.19 התכנסה ועדה לעררים לעניין אי כושר על מנת לדון בעניינו של המערער. בפני הוועדה נטען מפי המערער ובא כוחו כדלקמן:
"לא עובד כשנה, לפני כן עבד כנהג חלוקה של חלקי חילוף למכוניות, הפסיק עקב המצב הבריאותי, חולה סכרת אשר מטופלת בשתי זריקות ביום, הסוכר גבוה לדבריו, מדד סוכר בימים האחרונים ועמד על 200 בערך, כאשר יש תנודות בסוכר מרגיש חולשה כללית, אין תחושה ברגליים, מתקשה לעלות במדרגות, סובל מנוירופתיה בכל הגוף אשר גורמת לחולשה כללית. לחץ הדם רגיל בישיבה, כאשר קם לחץ הדם יורד והוא מרגיש סחרחורות וחולשה, מבחינה לבבית- לא יכול לעבור מרחקים אף קצרים, ללא התעיפות, ישנו קושי ודפיקות לב בהליכה וזה מצריך מנוחה, בוצעו צינתורי ם, כאשר בצנתור השני הושם סטנט, סובל מתחושת "עקיצות" עקב הסכרת וכעת נוטל סימבלטה. מבצע הזרקות ולייזרים בעיניים בעקבות קטרקט ממנו סבל בעב ר, הייתה הפרעה בראייה, מרכיב משקפיים, לא מסוגל לעבוד, אף לא בעבודה חלקית, ישנו רישיון נהיגה אך הוא לא נוהג.
ב"כ קיבל נכות בעבר בגובה 67% אשר כללה את הסכרת ואנמיה. ב 1.4.18 התווספה נכות בגובה 45% בגין הלב ודרגת אי הכושר נותרה על כנכ. עזב את עבודתו עקב סיבה רפואית, טוענים לאי כושר מלא"

בפרק "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" סיכמה הוועדה את החלטתה וקבעה כך-
"בהופעתו בפני הוועדה וכמתואר בסעיף 3 לעיל, התובע טוען לאי כושר עבודה מלא, עקב הגבלות תפקודיות הנובעות מליקויו. על פי בחינת ההגבלות הנובעות מהליקויים והשפעותיהם על יכולתו לעבוד, הוועדה מציינת- מבחינת מחלת הסכרת, מסוגל התובע לעבוד בהיקף חלקי ובלבד שבסביבת העבודה תאפשר קיום ארוחות סדירות. באשר למחלה הלבבית הכלילית, התובע מסוגל לעבוד בהיקף חלקי בעבודה קלה ולא פיזית. שני ליקויים אלה יש להם השפעה חופפת על יכולתו לעבוד על אף שבחישוב אחוזי הנכות הרפואית החישוב נעשה באופן מצטבר. מסיבה זו, קיים פער בין סך אחוזי הנכות שנקבעו לתובע בשיעור 82% לבין מצבו התפקודי והשפעתו על יכולתו לעבוד, ששיעורו נקבע בשיעור 74%. בתנאים ומגבלות אלה, הוועדה רואה בתובע כמי שמסוגל לעבוד בהיקף חלקי בתנאים המיוחדים שצוינו.
הוועדה מוצאת בדרגת אי כושר בשיעור 74% משום מיצוי מלא של מלוא ההשפעות ש הליקויים מהם סובל על יכולתו לעבוד, הן בנפרד והן באופן מצטבר בחלקיות משרה, מסוגל התובע לעבוד בעבודות קלות, אשר מצוינות במסקנות דוח השיקום מיום 12.08.18 הוועדה רואה בדוח זה משום שיקוף מלא של רקעו התעסוקתי והשפעת הליקויים מהם סובל על יכולתו לעבוד. לאור האמור לעיל, הוועדה מותירה את דרגת אי הכושר החלקית על כנה.
(הטעויות במקור)
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
להלן בתמצית פירוט טענות המערער:
לא ייתכן כי הוועדה תתעלם מהעובדה כי נכותו הרפואית של המערער עלתה בגין נכות קרדיולוגית בגובה 45% ותקבע כי נכות זו חופפת בגין הסכרת, תוך חריגה מסמכות.
לא ייתכן כי כאשר מתווספת לנכויות המערער נכות בשיעור 45% דרגת האי כושר נותרה על כנה.
כפי שעולה מתלונות המערער הוא אינו מתפקד לחלוטין ולא ייתכן כי הוועדה תקבע ממצאים המתעלמים מתלונותיו תוך קביעות שרירותיות, עת הוועדה מתעלמת מכלל פגימותיו והמחלות הרבות שיש למערער.
לא ברור איזה עבודה קלה תתאים למערער.
על הוועדה לקבוע אי כושר מלא החל מיום 01.04.18 לכל הפחות, וזאת בהתאם לאישורים והתלונות כשאין כל הסבר מניח את הדעת מדוע המערער מסוגל לעבודה כלשהי בנתוניו ובפרט כאשר נכותו הרפואית עלתה מ 67% ל- 82%.
המערער מבקש כי עניינו יוחזר לדיון בפני ועדה רפואית בהרכב חדש.
מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות. גם לנוכח העובדה כי למערער 82% נכות משוקללת, וגם לנוכח נקודת המוצא שבהלכת מוהרה, אין כל הכרח לקורולציה בין הנכות הרפואית ושיעור יכולתו להשתכר. ככל שהפער גדול כך צריכה להיות ההנמקה גדולה, וההיפך כמו בענייננו כאשר הפער אינו גדול הנמקת הוועדה אינה צריכה לצאת מגדר הרגיל. הנמקת הוועדה בענייננו עולה בקנה אחד עם הפסיקה.
יש לדחות טיעוני המערער כאילו הוועדה נמנעת מלהעניק לו אחוז אחד נוסף שכן דרגת אי הכושר בשיעור של 75% בוטלה על יד מתקין התקנות כבר לפני שנים רבות.
כפועל יוצא ומאחר ודרגת אי הכושר הבאה היא רק 100%, אין ספק כי מצבו של המערער אינו מתאים לדרגה מקסימאלית זו ולו מן הטעם הזה יש לדחות את הערעור.
יש אף לדחות את טיעון המערער בנוגע לקביעתה המקצועית של הוועדה, כי קיימת חפיפה תפקודית בין הליקוי הלבבי ומחלת הסכרת שכן המדובר בקביעה רפואית טהורה המצויה בתחום מומחיותה הבלעדי ואין בנימוקי הערעור בכדי לקעקביעת הוועדה.
שימת לב, כי עיקר נכותו של המערער היא סכרת עם סיבוכים בשיעור של 65% וגם יתר ליקויו בשיעורים נמוכים או לא תפקודיים, למעט כמובן הליקוי הלבבי. אלא שכבר נקבע לא אחת כי שיעור נכות רפואית זו של הסכרת אין בה בכדי להקנות זכאות לאי כושר.
לא ברורה הטענה של השוואה לקביעה קודמת שכן בתיק המשיב לא קיימות כאלה. גם אם קיימות, אין בהעלאת נכות רפואית להצדיק דווקא עליית דרגת אי כושר.
בדיון שהתקיים ביום 18.09.19 בפני כבוד הרשם טארק חסנין, חזרו הצדדים על עיקר טיעוניהם בהודעת הערעור וכתב התשובה. ב"כ המערער הוסיף כי התסמינים של כל פגימה ופגימה שונים מבחינה תפקודית כך ביחס למחלת הסכרת והליקוי הלבבי מהם סובל המערער. ב"כ המשיב טען בהקשר זה כי זהו תפקידה של הוועדה להסביר ולפרט את השפעת כל אחד ואחד מהליקויים . הוועדה מפרטת את השפעת כל אחד מהליקויים על יכולתו של המערער להשתכר ואז היא מסבירה בהתאם להלכת מוהרה מה הביטוי של ההשפעה המצטברת תוך שהיא קובעת מבחינת קביעה רפואית מקצועית " שני ליקויים אלה יש להם השפעה חופפת על יכולתו לעבוד על אף שבחישוב אחוזי הנכות הרפואי החישוב נעשה באופן מצטבר...".
העובדה שקודם לכן נקבעו למערער אחוזי אי כושר גבוהים מדרגת הנכות הרפואית בטרם הוענקו אחוזי נכות בגין הליקוי הלבבי אינו מחייב דווקא את הוועדה להעניק דרגת אי כושר גבוהה יותר לאחר שהתווספו אחוזי הנכות בגין הליקוי הלבבי. על הוועדה לבחון לגופו של עניין וכך עשתה. קביעת הוועדה כי המדובר בליקויים חופפים היא עצם ההנמקה ואין כל חובה להמשיך ולנמק מעבר לכך.

דיון והכרעה
לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה של הערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, המבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לבחון את נסיבותיו האישיות של הנכה, כגון יכולתו לחזור לעבודה קודמת לאור כישוריו וההיסטוריה התעסוקתית שלו, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית.

בענייננו, ועדה רפואית קבעה למערער דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 82% לצמיתות. המערער יליד 1966 (בן 52), אשר מאובחן כחולה סכרת עם נוירופטיה פרירית קשה ומחלת לב, בעל ניסיון תעסוקתי כמחסנאי ונהג חלוקה, לא עובד מזה כ- 8 חודשים, חסר מקצוע. (כך על פי דוח פקידת השיקום). יש לציין כי למערער נקבעה 67% נכות רפואית משוקללת (בגין סכרת, ליקוי ראיה ואנמיה) ולמערער נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 74%. החל מ- 01.04.18 התווספה למערער נכות נוספת בשיעור 45% בגין מחלת לב כלילית, ואולם דרגת אי כושר נותרה על כנה, קרי בשיעור 74%.
בפני הוועדה טענו המערער ובא כוחו ארוכות לעניין הנכויות מהן הוא סובל ומגבלותיו. בהחלטתה מציינת הוועדה לגבי מחלת הסכרת כי המערער מסוגל לעבוד בהיקף חלקי עם ארוחות סדירות, ולגבי המחלה הלבבית נקבע כי המערער מסוגל לעבוד בהיקף חלקי בעבודה קלה ולא פיזית. הוועדה מוסיפה וקובעת כי לשני ליקויים אלה, קרי הסכרת והמחלה הלבבית, יש השפעה חופפת. אמנם המדובר בקביעה רפואית של הוועדה כפי שסבור המשיב, אך יחד עם זאת, הוועדה לא מסבירה את קביעתה בדבר החפיפה בין שתי הנכויות וכיצד הדברים באים לידי ביטוי מבחינה רפואית ותפקודית. הוועדה מתעלמת מתלונות המערער לעניין התנודות בסוכר, חולשה כללית, חוסר תחושה ברגליים, סחרחורות וכן לאי יכולתו לעבור מרחקים אף לא קצרים ללא התעייפות. הוועדה גם לא מסבירה מה הן סוגי העבודות הקלות שבהן יוכל המערער לעבוד וכיצד העובדה כי התווספה נכות לבבית בשיעור 45% אינה משפיעה על דרגת אי כושר עבודתו של המערער.

לא ברור מתוך ההחלטה כיצד הוועדה, אם בכלל, שקלה השפעתם המצטברת של כלל הליקויים מהם סובל המערער על כושרו להשתכר. הוועדה לא ערכה דיון בדבר השפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר השתכרותו של המערער. עצם האמירה של הוועדה כי היא "מוצאת בדרגת אי כושר בשיעור 74% משום מיצוי מלא של מלוא ההשפעות של הליקויים מהם סובל על יכולתו לעבוד, הן בנפרד והן במצטבר" אין בה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. הוועדה גם לא מתייחסת לנתוניו האישיים של המערער לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי (נהג חלוקה במשאית) על כושרו להשתכר.

הוועדה לא הסבירה האם יש באפשרות המערער לחזור לעבודתו הקודמת; כיצד נתוניו האישיים של המערער (בהתייחס לליקוייו הרפואיים) עולים בקנה אחד עם החלטת הוועדה כי באפשרותו לעבוד בהיקף של משרה חלקי. החלטת הוועדה, אם כן, נחזית כמנומקת, אולם בפועל חסרה התייחסות אמיתית לנסיבותיו האישיות של המערער ולמעשה מדובר במסקנה ולא בהנמקה מספקת.

סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לאי כושר, באותו הרכב, על מנת לשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות לכל ליקוי וליקוי בנפרד והשפעתם המצטברת על כושרו של המערער לעבוד בשים לב לנתוניו האישיים של המערער לרבות גילו, השכלתו ועברו התעסוקתי.
המערער יוזמן לוועדה לטעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
משיב יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המערער בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו לידי המערער בתוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

31לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ט, (25 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סמיון מגלשוילי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: