ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנחס כלפה ע"י ב"כ עוה"ד קליין/לסט נגד מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פרידמן :

לפני כבוד השופטת שרית קריספין

המבקש:
פנחס כלפה ע"י ב"כ עוה"ד קליין/לסט

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פרידמן

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מינהלית,על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה, זאת לאחר שרישיונו של המבקש נפסל ל – 60 יום, בעקבות מעורבותו וחשד לאחריותו לגרם תאונת דרכים מיום 17.9.19, בתיק מספר 411102/2019.
הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון. אציין רק, כי בניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקש, מדובר באוטובוס הסעות רגיל ולא באוטובוס זעיר.

דיון והכרעה
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.
ראיות לכאורה
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כעולה מדו"ח הבוחן ומסקנותיו , סקיצה,תרשים, לוח תצלומים, ניסוי שדה ראיה, הודעת נאשם, הודעת המעורבת ב תאונה, מסמכים רפואיים ומזכרים שונים, הרי שביום 17.9.19, בשעה 13:20 לערך, נהג המבקש באוטובוס הסעות, ברח' סוקולוב שב בני ברק, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב אזר, החל בפניה ימינה, במהירות איטית ופגע בכסא גלגלים ממונע, עליו נסעה אותה עת הגב' רבקה פוקסמן, בחלקו השמאלי של רחוב אזר, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובניגוד לכיוון הנסיעה המותר ברחוב.
כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה המעורבת חבלה של ממש, שעניינה, שבר בקרסול ימין.

המבקש עצמו נחקר על ידי בוחן התנועה, בזירת התאונה ולגרסתו , נהג כמתואר לעיל ולאחר שפנה ימינה לרחוב אזר ועבראת מעבר החצייה, הבחין בכיסא הגלגלים הממונע, מימינו וזאת, דרך המראה הימנית של האוטובוס ואז, עצר את רכבו, אך המעורבת המשיכה בנסיעה וכיסא הגלגלים נתקע בגלגל ימני אחורי של האוטובוס ובהמשך, הגלגל האחורי של כיסא הגלגלים, נתקע ב"ג'נט" והכסא התהפך.
המבקש נחקר לגבי תוצאות ניסוי שדה הראיה, אותו ערך עמו הבוחן, בזירת התאונה ולפיו, יכול היה להבחין במעורבת מבעוד מועד ואישר, כי במהלך הניסוי שבנדון, לא הייתה כל מניעה להבחין במעורבת ובכל תחום המדרכות, מימין ומשמאל.
המבקש טען בפני הבוחן, כי מיד כשהבחין במעורבת, עצר את האוטובוס, אך היא המשיכה בנסיעה ופגעה בו ואף שהבוחן עימת אותו עם ממצאיו, לפיהם, חריץ בכביש מלמד על כך שהאוטובוס דחף את כיסא הגלגלים אל עבר אבן השפה ומכאן, כי לא היה בעצירה בזמן המגע ביניהם, עמד המבקש על גרסתו.

כאשר נשאל המבקש, מדוע לא עצר רכבו, בטרם הפניה ימינה, על מנת לאפשר למעורבת, לצאת מרחוב אזר, השיב, כי הבחין בה רק לאחר שפנה ימינה ועבר את מעבר החצייה.

מכאן, כי המבקש לא סיפק כל הסבר לכך שלא הבחין במעורבת, עובר לפנייה ימינה, מקום בו אין מחלוקת, לפחות בשלב זה, כי שדה הראיה שלו היה פתוח, ללא כל מגבלה, כעולה מניסוי שדה הראיה.
בנוסף לכך, ממצאי הבוחן תומכים בגרסת המעורבת, לפיה, האוטובוס היה בנסיעה בעת שפגע בכיסא הגלגלים ודחף אותו לעבר המדרכה וזאת בניגוד לגרסת המבקש, לפיה היה בעצירה בשלב זה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של המבקש לגרם התאונה ובאשר לטענותיה המפורטות של ב"כ המבקש, לרבות לעניין רשלנותה התורמת של המעורבת, הרי שהן תידונה במסגרת התיק העיקרי, ככל שיהיה צורך.

מסוכנות
מסוכנתו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי, כמפורט לעיל.
בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר ( בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

כמפורט לעיל, התאונה שבנדון, נגרמה, לכאורה, בשל רשלנותו של המבקש ויש בה כדי להעיד על מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש.
אם לא די בכך, הרי שהמבקש נוהג משנת 1985 ולחובתו 24 הרשעות קודמות, לרבות גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 302(ב-37) ונהיגה בחוסר זהירות, משנת 2017.

באשר לנסיבות האישיות שפורטו על ידי ב"כ המבקש, אכן, מדובר בנסיבות לא פשוטות, אך אל מול האינטרס הפרטי של המבקש, שומה על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי , הגובר על הצורך של המבקש ברישיון הנהיגה שלו ומחייב, לטעמי, הרחקתו מן הכביש בשלב זה.

מהאמור לעיל, אני קובעת כי בהמשך נהיגתו של המבקש יש משום סכנה לשלום הציבור ו כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות ודוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פנחס כלפה ע"י ב"כ עוה"ד קליין/לסט
נתבע: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פרידמן
שופט :
עורכי דין: