ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רעות שירות נשים סוציאלי נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו :

לפני כבוד השופט שאול שוחט, סגן נשיא

מערערת

רעות שירות נשים סוציאלי
ע"י ב"כ עו"ד ניר טקל

נגד

משיב

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד שירה הרניב

פסק דין

1. המערערת מנהלת בית דיור מוגן לאוכלוסייה המבוגרת בעיר תל אביב יפו (להלן: "הנכס").

2. המערערת השיגה על הודעה שומה שנשלחה אליה על ידי המשיב בטענה, כי בהיות הנכס בניין מגורים יש לפטור אותה מחיובים בגין שטחים משותפים בו ולהפחית את החיוב בהתאם.
המערערת התייחסה בהשגתה לשטחים המשותפים הבאים:
מחסן בשטח של כ-77 מ"ר; חדר כביסה בשטח של כ-28 מ"ר; שטחים טכניים בקומת מרתף בשטח של כ-139 מ"ר; חדר אב הבית בשטח של כ-54 מ"ר; חדר תקשורת בשטח של כ-12 מ"ר; שטחים טכניים בקומת הביניים בשטח של כ-264 מ"ר; חניה במרתף בשטח של כ-380 מ"ר.

3. המשיב דחה את השגת המערערת. ערר שהגישה על דחיות השגתה נידון בוועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו נדחה "למעט שטחי ארונות התקשורת חשמל/מים בשטח של 2 מ"ר בכל אחת מהקומות (1-4)".

4. מכאן הערעור שלפניי.

5. א. בתום הדיון בערעור (ישיבת יום 17.7.19), הונחה לפני הצדדים הצעת בית המשפט לפיה : "חדר הכביסה (מה שמסומן בצהוב בתרשים א') ולאור ההצהרה כי הדיירים הם שעושים שימוש בעצמם בשירותי הכביסה שעומדים לרשותם באותו חדר ייחשב כמשותף. כך גם המחסן (מסומן בוורוד בתרשים א') ומחצית החניה.
אשר לשטח המקווקוו החלטת הועדה תישאר על כנה וככל שהמערערת תפנה משם את הציוד, תוכל לפנות ולבקש את הפטור על אותו שטח.
השטח שמסומן בירוק ובכחול ועדת הערר ההחלטה תישאר על כנה לגביו.
יתר החלטות הוועדה, בכפוף לתיקון שדובר בתחילת הפרוטוקול לגבי חדר שרתים ו/או חדר התקשורת בקומת הביניים יישארו על כנן".

ב"כ המערערת הסכים להצעת הפשרה אף אם ועדת הפשרות לא תאשר אותה, ברם, במקרה שכזה יעמוד על מתן פסק דין בשאלת החניה.

6. א. ביום 15.8.19 הודיע ב"כ המשיב כי ועדת הפשרות אישרה את הצעת הפשרה על כל חלקיה למעט חדר הכביסה והשטח (המחסן) הנלווה לו (שניהם בקומת המרתף).

ב. נוכח תשובה זו, עליה חזרה ב"כ המשיב גם מהודעה מיום 2.9.19, ובהמשך להסכמת ב"כ המערערת בישיבת הערעור מיום 17.7.19 כמו גם לתשובת ב"כ המשיב, אני מאשר את הצעת הפשרה כפי שפורטה בפרוטוקול הדיון וצוטטה בס' 5 לפסק דין זה, למעט נושא חדר הכביסה והשטח (המחסן) הנלווה לו ובנושא החנייה. לגבי שטחים אלה ניתן פסק דיני זה.

חדר הכביסה (החלק המסומן בצהוב) והמחסן (החלק המסומן בורוד)

7. באשר למחסן בקומת המרתף קבעה ועדת הערר כי ממצאי הביקורת והתמונות שצירפו להם מלמדים כי הוא משמש לאחסנה כללית על ידי המערערת ולא לשימוש פרטני על ידי דיירי הדיור המוגן. באשר לחדר הכביסה קבעה ועדת הערר כי המערערת חזרה בה למעשה מטענתה כי מכונות הכביסה בחדר הכביסה מיועדים לשימוש הדיירים וכי מדובר בשירות שאותו היא מעמידה לדיירים. תמיכה לכך מצאה ועדת הערר בפרסומי המערערת לפיהם בין השירותים שהיא מעניקה לדייריה בבניין נכללים גם שירותי כביסה.

8. לטענת המערערת הן המחסן הן חדר הכביסה – שטחים שנועדו לשרת את דיירי הבניין ויש להם זיקה ישירה למגוריהם. המחסן לאחסון בגדים עונתיים; יש שם ארונות עם מספר דירה ולדירה יש מפתח. בחדר הכביסה יש מכונה או מכונות כביסה לשימוש הדיירים שבדירותיהם אין מכונות כביסה, בעוד שהכביסה של אנשי הצוות והכביסה שהיא חלק מתפעול המקום נמסרת למכבסה חיצונית.

9. אני מקבל את עמדת המערערים בכל הנוגע לסיווג המחסן וחדר הכביסה.

משאין מחלוקת, גם אליבא דמשיב, כי חדר הכביסה "משמש את הדיירים אשר אין שטח דירתם מאפשר הכנסת מכונת כביסה" בהכרח תאמר שהדיירים הם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לחלק זה של הנכס. זהו המבחן המרכזי שנקבע בה"פ (ת"א) 85/98 אחוזת ראשונים נ' עיריית ראשון לציון; 17.10.06 שניתן בעקבות פסק הדין בבית המשפט העליון בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים נ' עיריית ראשון לציון; 9.2.03. בפרשה זו, נקבע, בין היתר, שהשטח ממוקם במבנה הברביקיו (על אף שפעמיים בשנה נעשה בו שימוש בתשלום) נועד לשמש את הדיירים ולכן יש לסווגו כחלק נלווה לבניין. קל וחומר חדר הכביסה שנועד לספק שירות בסיסי לדיירים.

כך גם לגבי המחסן לגביו הצהיר נציג המשיב, נוכח ממצאי הביקור, כי מדובר בחדר גדול ובו ארונות ברזל ועל כל אחד מיספור. נציג המערערת הסביר, כי המחסן משמש כחדר איחסון שמשרת את כלל דיירי הבניין. הסבר זה לא נסתר ולא ברור מכוח מה קבעה ועדת הערר, כי המקום משמש לאחסנה כללית על ידי המערערת ולא לשימוש פרטני של דיירי הבניין. דומה כי הועדה כרכה את החלקים המסומנים בירוק ובכחול, שעל פי ההצעה החלטת הועדה תישאר לגביהם על כנה, עם חלק המחסן שסומן בוורוד, לגביו צוין מפורשות בדו"ח הביקורת "נראה חדר גדול ובו ארונות ברזל רבות ועל כל אחד נראה מיספור". אדם בערוב ימיו אוסף את מטע מיטלטליו ועובר לבית אבות. במסגרת ד' אמות הדירה בה הוא מתגורר אין הוא יכול לאחסן חלק מהמיטלטלין. אך הגיוני הוא שבית האבות יעמיד מחסן עבורו לאחסן את מה שאין הדירה יכולה להכיל.

החניה

10. המערערת טוענת כי החניה משמשת את דיירי הדיור המוגן ובני משפחותיהם. לטענת המשיב לא כך הם פני הדברים, שכן מחקירת נציגת המערערת עולה, כי מתוך כלל הדיירים בבניין רק ארבעה מחזיקים בחניה ומנגד אישרה כי גם עובדים של המערערת עושים שימוש בחניה. לדבריה, למערערת כ-50 עובדי משק ותחזוקה "ויש כמה עובדים בודדים שמגיעים עם רכב וחונים בחניה שבמרתף הבניין" אף העידה, כי היא אישית מחנה את רכבה בחניה כל אימת שאינה מגיעה בכלי תחבורה אחר.
נוכח ממצאים אלה לא אוכל לומר שדווקא הדיירים הם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לחניה. עם זאת, במהלך ישיבת הערעור הסכים ב"כ המשיב, כי "הוגן שיהיה חצי חצי, בסופו של יום לא הדיירים הם אלה שמשתמשים בחניה" וכך אני פוסק.

סוף דבר

הנה כי כן, תוצאת פסק הדין, על פי הדין, לטעמי, זהה להצעת הפשרה שפורטה בסעיף 5 לפסק דיני.
אשר על כן, ניתן בזה תוקף של פסק דין להצעת הפשרה שפורטה בסעיף 5 לפסק דיני.

בנסיבות העניין ונוכח הסכמת המשיב בנוגע לחניה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רעות שירות נשים סוציאלי
נתבע: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: