ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליה כהן נגד דניס וולינסקי :

בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

ליה כהן

נגד

הנתבעים

  1. דניס וולינסקי
  2. יעקב טריבצקי

פסק דין

ביום 8.3.2019 אירעה "תאונת שרשרת" בחדרה. רכב התובעת היה הראשון בשורת הרכבים שנפגעו, כאשר זה נעצר אחרי רכב שנסע לפניו ונעצר בפתאומיות. רכב התובעת הספיק לעצור במקום, אך נפגע מאחור על ידי רכב הנהוג בידי נתבע מס' 1 והשייך לנתבע מס' 2 (להלן: רכב הנתבעים). אין חולק, כי רכב הנתבעים נפגע מאחור אף הוא על ידי רכב שלישי.
לטענת התובעת, בכתב התביעה ובדיון, היא הרגישה שתי חבטות, הראשונה חזקה יותר והשניה פחות, ומכאן מסקנתה, כי רכב הנתבעים לא הספיק לעצור ופגע בה , ולאחר מכן נפגע על ידי הרכב השלישי, שלא הספיק לעצור אף הוא, וזה הדף את רכב הנתבעים בשנית אל רכב התובעת.
נתבע מס' 1 טען, לעומת זאת, בכתב ההגנה מטעמו ובדיון, כי בתאונה היו מעורבים ארבעה כלי רכב. לטענתו, לאחר שרכב התובעת נעצר לפתע לפניו, הוא הספיק לעצור עצירה מלאה, אולם הרכב השלישי שהגיע מאחוריו במהירות פגע בו והדף אותו אל רכב התובעת. מיד לאחר מכן חש, לטענתו, בפגיעה נוספת, לאחר שרכב רביעי פגע ברכב השלישי והדף אותו שוב אליו. נתבע מס' 1 לא הגיש תביעה נגד נהג הרכב השלישי, ולטענתו, חברת הביטוח המבטחת את רכב הנתבעים היא זו שמטפלת בכך.
אמו של נתבע מס' 1, שנסעה עמו במועד התאונה, מסרה גרסה דומה לגרסת בנה . לטענתה, נתבע מס' 2 היה באותה התקופה המעסיק שלה. לדבריה, כפי הנראה חברת הביטוח שלו אינה מכירה בכיסוי הביטוחי לתאונה, משום במועד התאונה היה גילו של נתבע מס' 1 צעיר מגילו של הנהג המורשה לנהוג ברכב.
לכתב ההגנה צורף אישור המשטרה, בו מפורטים ארבעת כלי הרכב המעורבים בתאונה, וכן אישור המשטרה שלא להעמיד את נתבע מס' 1 לדין משום שלא נמצאו לכך ראיות מספיקות.
נתבע מס' 2, בעליו של הרכב, לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון בבית המשפט.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה.
על פי רוב, במה שמכונה "תאונות שרשרת" האחריות מוטלת על הרכב הפוגע מאחור, שכן על הנוהג מאחור לשמור מרחק בטחון שיאפשר לו לעצור גם במקרה של בלימת פתע על ידי הרכב שלפניו; כך על פי הוראות תקנה 49(א) ל תקנות התעבורה, תשכ"א -1961 (להלן: התקנות), הקובעת כי -
"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה...".
לכך יש להוסיף את הוראות תקנה 51 לתקנות, הקובעת כי -
"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".
ביחסים שבין התובעת ובין נתבע מס' 1, איפוא, נושא הנתבע באחריות מלאה לאירוע התאונה, בהיותו הנהג הפוגע מאחור.
אכן, ביחסים שבין נתבע מס' 1 ובין נהג הרכב השלישי ייתכן שיש מקום לחלוקת אחריות כלשהי ביניהם. טענת התובעת, כי הרגישה שתי פגיעות, האחת חזקה והשניה חלשה, מלמדת, לכאורה, כי הנתבע פגע בה פעם אחת, ולאחר מכן - כתוצאה מפגיעת הרכב השלישי - נהדף אליה שוב ופגע בה בשנית. במקרה כזה, יש להניח כי עיקר הנזק שנגרם לרכב התובעת נגרם לה בפגיעה הראשונה, החזקה יותר, לה גרם רכב הנתבעים לבדו, ואילו הפגיעה הנוספת, שנגרמה באחריות הרכב השלישי, הוסיפה ותרמה במידה מסויימת לנזק.
מאידך, טענתו של נתבע מס' 1, כי עצר עצירה מלאה לפני רכב התובעת ואז נהדף אליה כתוצאה מפגיעת הרכב השלישי, מצביעה, לכאורה, על כי עיקר האחריות מוטלת על הרכב השלישי, אשר, מצדו, אף הוא לא הקפיד על שמירת מרחק בטחון בינו ובין רכב הנתבעים; עם זאת, גם במקרה כזה דומה כי יש לייחס חלק מסויים מן האחריות לרכב הנתבעים, שכן הוא נדרש לשמור מרחק בטחון כזה שימנע פגיעה ברכב שלפניו גם במקרה בו הוא נפגע מאחור על ידי רכב אחר.
ואולם, נהג הרכב השלישי לא צורף להליכים אלו על ידי הנתבעים ואף לא זומן כעד; גרסתו לא נשמעה ובהתאם לא ניתן לקבוע מימצאים בכל הקשור ליחסים שבינו ובין הנתבעים.
אציין, כי לכאורה לא היתה מניעה לצרף את נהג הרכב השלישי, ולמעשה אף את נהג הרכב הרביעי, לתביעה זו, שכן מספרי הרישוי של שני הרכבים הללו מופיעים באישור המשטרה שצירף נתבע מס' 1 לכתב ההגנה, ועל פי פרטים אלו יכול היה, בשקידה סבירה, לפעול לאיתור הנהגים ולצרפם לתביעה ולטעון כלפיהם כי הם האחראים לתאונה, באופן מלא או חלקי.
אציין, כי אין בידי להסיק מסקנות כלשהן מחוות דעת השמאי שהגיש נתבע מס' 1 ביחס לנזקים שנגרמו לרכבו, שכן אין מפורטים בה הנזקים שנגרמו למוקד החזית (בפרק המתייחס למוקד החזית פורטו, בטעות כנראה, הנזקים למוקד האחורי, ואלו פורטו שוב בפרק המתייחס למוקד האחורי).
אמנם, מבחינת הערכת עלות הנזקים בחוות הדעת האמורה דומה כי הנזק למוקד האחורי חמור במידה ניכרת מהנזק למוקד החזית; אך מאידך, בתמונות הנזק של רכב הנתבעים, אותן הציג הנתבע בדיון, דומה כי הנזק בחזית ומאחור דומה מבחינת היקפו. מכאן, שאין בחוות הדעת ובתמונות רכב הנתבעים כדי ללמד על סדר הפגיעות או כדי לתמוך באילו מהגרסאות שבפניי, ג רסת התובעת או גרסת נתבע מס' 1.
לאור האמור לעיל יש לראות בנתבע מס' 1 ובנהג הרכב השלישי משום מעוולים במשותף, החבים שניהם יחד ולחוד כלפי התובעת (סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]); משלא צורף, כאמור, נהג הרכב השלישי להליכים אלו, הרי שנתבע מס' 1 חב כלפי התובעת במלוא האחריות לנזקיה.
לא מצאתי לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בגין התאונה, לנוכח עדותה, המקובלת עליי במלואה, כי נאלצה לבלום משום שהרכב שלפניה עצר לפתע. מכאן, שהבלימה שביצעה נועדה לשם מניעת תאונה והיתה הכרחית מבחינת בטיחות התנועה (ראה תקנה 53 לתקנות).
באשר לגובה הנזק: התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי מטעמה, לפיה מסתכם הנזק לרכבה בסך של 5,335 ₪. התובעת צירפה גם חשבונית על תיקון הנזק במוסך דורון, בסכום זהה. בנוסף נשאה בשכר טרחת השמאי בסך של 500 ₪ והציגה קבלה מתאימה.
נתבע מס' 1 לא הגיש חוות דעת של שמאי מטעמ ו ולא ביקש לחקור את שמאי התובעת, ומכאן שחוות דעתו לא נסתרה.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את נתבע מס' 1 לשלם לתובעת סך של 5,835 ₪, ובצירוף הוצאות משפט (כולל אגרה) בסך של 400 ₪ - סך כולל של 6,235 ₪.
משנתבע מס' 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, אני מחייבת גם אותו במלוא סכום התביעה, קרי, 5835 ₪, ובצירוף הוצאות משפט (כולל אגרה) בסך של 400 ₪ - סך כולל של 6,235 ₪.
מובהר, כי חיוביהם של נתבע מס' 1 ושל נתבע מס' 2 כלפי התובעת הם יחד ולחוד.
סכום פסק הדין ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל .

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליה כהן
נתבע: דניס וולינסקי
שופט :
עורכי דין: