ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוית אביאל נגד רויטל טרבולוס :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציג ציבור עובדים מר איתן סלע
נציג ציבור מעסיקים מר חגי שפר

התובעת:
רוית אביאל
ע"י ב"כ עו"ד רונית מאור קשלס
עפ"י מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבעים:

  1. רויטל טרבולוס
  2. ירון טרבולוס

ע"י ב"כ עו"ד עומר נירהוד

פסק דין

האם נוצרה בין הצדדים התקשרות חוזית מחייבת. זו השאלה העיקרית העומדת לדיון בתיק זה.

רקע כללי:

1. גב' רוית אביאל (להלן – התובעת) הינה בעלת תעודת הוראה כגננת ומורה מוסמכת (ת/1 לתצהיר התובעת).

2. גב' רויטל טרבולוס (להלן – הנתבעת 1) ומר ירון טרבולוס (להלן – הנתבע 2) הינם בעלי ומנהלי "גן חיפושית" בנס ציונה (להלן – הגן).

3. ביום 17.6.15 קיבלה התובעת דוא"ל מפורטל דרושים ובו הצעת עבודה בגן. לשון הצעת העבודה: "לגן פרטי בנס ציונה דרוש/ה מוביל/ת כיתה ... העבודה במשרה מלאה או חלקית. כניסה מידית לתפקיד, לטווח ארוך, תנאים מעולים למתאימים/ות! ..." (ת/2 לתצהיר התובעת).

4. התובעת פנתה לנתבע 2, הציגה את עצמה ואת ניסיונה המקצועי בתחום והשניים תיאמו ריאיון עבודה. לאחר שנערך לתובעת ריאיון העבודה היא התבקשה להגיע לגן ליום התנסות. התובעת הגיעה ליום התנסות בגן וכן נפגשה עם הנתבעת 1.

5. בסוף חודש 7/15 ערך הנתבע 2 ביקור ב"גן של נעמי", שבו עבדה התובעת, כדי להתרשם מעבודתה של התובעת. במהלך הביקור, הוא מסר לתובעת טיוטה של הסכם עבודה חתומה על ידו (קיימת מחלוקת בין הצדדים האם מדובר בחוזה עבודה מתוקן וחתום כטענת התובעת בסעיף 9 לסיכומיה או טיוטת הסכם חתומה ע"י הנתבע 2 לעיונה של התובעת כטענת הנתבעים), שלפיה היא הייתה אמורה להתחיל לעבוד בגן ביום 1.9.15, ולקבל שכר נטו בסך 6,500 ₪ לחודש.

6. ביום 3.8.15 שלח הנתבע 2 לתובעת הודעת טקסט שבה הודיע לה כי היא לא תתחיל לעבוד בגן (ת/7 לתצהיר התובעת).

7. התובעת פנתה לשירות התעסוקה וקיבלה דמי אבטלה עבור תקופת אבטלה החל מיום 1.8.15 ועד ליום 31.7.16 (ת/8 לתצהיר התובעת).

8. בתאריך 3.12.18 התקיים דיון הוכחות במסגרתו מסרו עדות מטעם התובעת מר אברהם בר-אב, גב' נעמי ברקן (להלן – גב' ברקן) שהינה הבעלים של גן נעמי, גב' חגית אלוני (להלן – גב' אלוני) ששימשה כסייעת בגן נעמי והתובעת עצמה. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

תמצית טענות הצדדים:

9. לגרסת התובעת, ביום 28.6.15 חתמו הצדדים על חוזה עבודה שנערך על ידי הנתבע 2. לאחר מכן, ביקר הנתבע 2 במקום עבודתה של התובעת ב"גן של נעמי" ברחובות, שוחח עם בעלת הגן וקיבל על התובעת המלצות חמות. התובעת הגיעה לאסיפת הורים שנערכה בגן כדי להכיר את ההורים ואת צוות הגן. ואולם, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, קיבלה התובעת הודעת טקסט מהנתבע 2 שבה הוא הודיע לה כי הוחלט שלא להעסיקה בשנת הלימודים הקרובה.

לטענת התובעת, הנתבעים הפרו את חוזה העבודה בחוסר תום לב ושלחו לה הודעה על ביטול ההסכם באופן בלתי ראוי. התובעת הסתמכה על חוזה העבודה ונותרה ללא עבודה החל מחודש ספטמבר 2015 ובמהלך כל שנת הלימודים. עקב התנהלות הנתבעים והפרת החוזה מצדם נגרמו לתובעת נזקים בגובה שכר עבודה של שנת עבודה ועגמת נפש.

התובעת ציינה, כי היא לא קיבלה כל הודעה מוקדמת לפיטוריה ולא נערך לה שימוע לפני פיטוריה. התובעת נאלצה לפנות לשירות התעסוקה ולקבל דמי אבטלה כדי להקטין את נזקיה.

10. הנתבעים טענו מנגד כי בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה מחייב, אלא נחתמה טיוטה שבה מרכיב שעות העבודה לא הוסכם עדיין. טיוטת הסכם העבודה נמסרה לתובעת ביום 28.7.16 (ולא כפי שטענה - ביום 28.6.16). התאריך זויף על ידי התובעת כדי ליצור מצג שווא של הסתמכות.

לגרסת הנתבעים, לאחר יום ההתנסות בגן ועקב התלבטות הנתבעים בנוגע לתובעת, הם ביקשו להגיע למקום עבודתה של התובעת בגן של נעמי ברחובות כדי לראות את האינטראקציה בין התובעת לילדים בגן. הביקור נערך ביום 28.7.15 ובמהלכו מסר הנתבע 2 לתובעת טיוטה של הסכם העבודה כדי שתעבור על הנוסח, שכן בין הצדדים היו מחלוקות בעניין שעות העבודה. הנתבע 2 חתם על הטיוטה שכן הייתה כוונת אמת להעסיק את התובעת. במשך יום התצפיות ולאחר שיחות עם הורים בגן השתנתה דעתו. לדבריו, התברר כי נסיבות סיום עבודתה של התובעת בגן של נעמי היו חוסר שביעות רצון מתפקודה ולא בשל חזרתה של בתה של בעלת הגן לעבוד בגן. בעקבות זאת ובשל אי ההסכמה בעניין השעות, שלח הנתבע 2 לתובעת הודעה ביום 3.8.15 בדבר ההחלטה שלא להעסיקה.

הנתבעים טענו כי התובעת ערכה שינויים בחוזה העבודה. על כן, לא מדובר בהסכם עבודה מחייב אלא במסמך שתוקן על ידי התובעת ללא אישורם של הנתבעים ואין בו כדי להעיד על גמירות דעת של הצדדים. לא הייתה הסתמכות מצדה של התובעת ואף אם הייתה, לא הוכח כי נגרם לה כל נזק עקב כך.

דיון והכרעה:

11. השאלות העומדות להכרעה לפנינו הן:
א. האם נכרת בין הצדדים הסכם עבודה מחייב שהופר על ידי הנתבעים;
ב. ככל שנכרת הסכם עבודה מחייב, האם נגרמו לתובעת נזקים ומה היקפם;
ג. האם התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או עגמת נפש.

האם נכרת בין הצדדים הסכם עבודה מחייב?

12. יצירת חוזה עבודה מלווה בקיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים שבמרכזם עבודת העובד (תב"ע (ת"א) נד/3-702 שלומית דגן ואח' נ' י.מ. טוקטלי בע"מ ואח', 29.8.94). "חוזה עבודה דורש, כי ההתקשרות תהא כזו, היוצרת רקמה הדדית של חובות ושל זכויות. אופיים המיוחד של יחסי העבודה מביאים ליצירת יחסים מתמשכים וקרובים, כאשר קיימת ציפייה ברורה לשיתוף פעולה בין ההון הכלכלי של המעסיק, לבין ההון האנושי של העובד. כוונת ההתקשרות צריכה לבוא לידי ביטוי חיצוני, ובהיעדר ביטוי כזה, לא נוצר מפגש רצונות אמיתי, והצדדים לא גמרו בדעתם להתקשר בקשרי עובד ומעסיק ... במשפט הישראלי נדרש "מפגש רצונות אמיתי", ללא דרישה ל"אקט קנייני", ולפיכך מקובל לסבור כי גם אם העבודה טרם החלה, די בהוכחת "מפגש רצונות", בין בעל"פ ובין בכתב, על מנת להקים "חוזה עבודה מחייב" (סע"ש (ת"א) 22146-05-15 מיכל לוגסי נ' ישראל שי, 1.3.18).

13. לנוכח האמור נבחן תחילה האם בין הצדדים היה מפגש רצונות אמיתי המוכיח גמירות דעת מטעם הצדדים להתקשרות מחייבת.

האם נכרת חוזה מחייב במהלך ראיון העבודה שנערך לתובעת?

מעיון בתצהירה של התובעת (סעיף 7) עולה, כי כבר בסוף ריאיון העבודה נמסר לה לטענתה שהיא התקבלה לעבודה והנתבע 2 ביקש ממנה להגיע ליום התנסות. מר בר-אב, העד מטעם התובעת, העיד בחקירתו כי הסיע את התובעת לראיון העבודה והתובעת אמרה לו שהיא התקבלה לעבודה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 1-3).
דא עקא, בגרסתה הראשונה של התובעת במסגרת כתב התביעה לא נטענה טענה כאמור ולגרסתה נערכה פגישה בינה לבין הנתבע 2 שכללה ריאיון עבודה והצגת הגן לתובעת ובסופה התבקשה התובעת להגיע לגן ליום התנסות, הא ותו לא. רק לאחר שהתובעת הגיעה לגן ליום התנסות נקבעה עמה פגישה והתובעת לטענתה קיבלה לידיה את הסכם העבודה (סעיפים 6-8 לכתב התביעה).

מעבר לשינוי בגרסתה של התובעת כאמור, מעיון בעדותה (עמ' 12, ש' 8-9) עולה, כי לטענתה לא היה סיכום על שעות העבודה, המהווה חלק מהותי בתנאי העסקה של עובד או כדבריה "הוא דיבר איתי על שעות אבל לא מפורט. לא לגמרי סיכמנו על שעות".

בנסיבות אלו, לנוכח השינוי בגרסאות והודאת התובעת לפיה לא היה סיכום בדבר שעות העבודה אנו קובעים כי במהלך אותה פגישה לא סוכמו תנאי העבודה ויחסי העבודה לא השתכללו לכדי הסכם מחייב.

האם נכרת חוזה עבודה לאחר הפגישה בגן?

ג. התובעת טענה בתצהירה (סעיף 9), כי היא הגיעה לגן פעם נוספת והנתבע 2 הכיר לה את הגננת השנייה, אחותו. באותו מעמד, לטענת התובעת, נמסר לה חוזה עבודה שערך הנתבע 2. הנתבע 2 הכחיש את הנטען וטען, כי לא נמסר לתובעת כל חוזה עבודה באותו מועד.

מעיון בתצהירה של התובעת (סעיפים 9-11) עולה, כי לגרסת התובעת לאחר שהיא עיינה בחוזה העבודה היא הבחינה "כי הנתבע 2 רוצה שאעבוד אחר הצהרים 3-4 פעמים בשבוע ואני אמרתי לו שאני רגילה לעבוד בהיקף נמוך יותר בשעות אחר הצהרים של השבוע". לנוכח האמור ביקשה התובעת, לגרסתה, "לקבל חוזה עבודה חתום".

מגרסת התובעת עצמה עולה, כי כלל לא הייתה הסכמה לגבי שעות העבודה ועל כן אף אם נמסר חוזה העסקה כטענת התובעת (טענה המוכחשת ע"י הנתבעים), הרי שלא היה בכך משום מסירת חוזה בר תוקף.

נציין, כי במסגרת חקירתה נשאלה התובעת מדוע לא צרפה לכתבי טענותיה את אותו חוזה והעידה "כי לא מצאתי אותו. יכול להיות שזרקתי אותו. אני התייחסתי אחר כך למה שאנחנו סגרנו" (עמ' 12, שורות 10-12). עדות זו מעוררת תמיהה, שכן ככל שהיה הסכם כאמור לא ברור מדוע הוא לא נשמר ולא ברור מדוע גרסה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת עדותה של התובעת. ממילא לנוכח עדות זו ברור, כי באותו מועד הצדדים לא "סגרו" את תנאי ההסכם.

האם נכרת הסכם עבודה מחייב במעמד הפגישה ב"גן של נעמי"?

ד. התובעת טענה בתצהירה (סעיף 12), כי הפגישה הבאה בינה לבין הנתבע 2 נערכה ב"גן של נעמי" במסגרתה מסר לה הנתבע 2 את חוזה העבודה המתוקן החתום (חוזה העבודה כאמור צורף כנספח ת/3 לתצהיר התובעת). מעיון בחוזה העבודה עולה, כי הוא נושא לכאורה תאריך של 28.6.15. הנתבע 2 טען מנגד, כי הוא הגיע לתצפית על התובעת ב"גן של נעמי" ביום 28.7.15 ומסר לה באותו מועד את טיוטת ההסכם על מנת שתעבור על הנוסח ותוודא, כי אין לה הערות לגביו. לגרסת הנתבע 2 הוא חתם על הטיוטה שכן נכון לאותו בוקר ולמרות התלבטות, בכוונת הנתבעים היה להעסיק את התובעת בגן החל מיום 1.9.15 (סעיף 8 לתצהיר).

ראשית נציין, כי לא מצאנו לקבל את גרסת התובעת לפיה תאריך המסמך הינו 28.6.15. אין מחלוקת, כי המסמך נמסר לתובעת כאשר הנתבע 2 הגיע לביקור ב"גן של נעמי". ביקור כאמור נערך בסוף חודש 7/15 ועל כן ברי כי תאריך המסמך אינו 28.6.15. ראו בהקשר זה את עדותה של גב' אלוני לפיה הפגישה ב"גן של נעמי" נערכה בסוף חודש יולי (עמ' 7, שורות 32-33) וכן עדותה של התובעת לפיה מועד הפגישה ב"גן של נעמי" היה בתאריך עליו העידו גב' ברקן וגב' אלוני (עמ' 10, שורות 29-30). זאת ועוד, מעיון בחומר הראיות עולה, כי ביום 29.7.19 שלח הנתבע 2 מסרון לתובעת במסגרתו כתב "היי רוית, מה נשמע? יצא לך לעבור על ההסכם?" (נספח 2 לתצהיר הנתבע 2). הודעתו של הנתבע 2 מחזקת את המסקנה, כי ההסכם נמסר לתובעת ביום 28.7.15, שכן סביר להניח כי הנתבע 2 ישאל את התובעת האם היא עברה על ההסכם בסמוך לאחר מסירתו ולא למעלה מחודש לאחר מכן.
שנית, אף מעיון במסמך עצמו עולה, כי מדובר בטיוטה שלא השתכללה לכדי חוזה מחייב ונפרט. מעיון בטיוטה עולה, כי באותו מועד עדיין אין הסכמה בעניין היקף שעות ההעסקה. מעבר לכך שקיים בהסכם שינוי בכתב יד בעניין שיעור היקף המשרה (בעוד שמודפס בהסכם, כי היקף ההעסקה הינו בן 55.5 שעות, הרי שבתיקון בכתב יד מצוין היקף משרה בן 32 שעות), הרי שבגוף ההסכם מצוין בכתב יד, כי מועד תחילת ימי העבודה הינו 08:00 ואילו בנספח א' הכולל שכר ותנאים נלווים מצוין, כי שעת תחילת העבודה הינה 07:30. לנתון זה חשיבות רבה לנוכח כך שהייתה חשיבות לדברי הנתבע 2 לפגישה של התובעת עם הורי ילדי הגן בשעות הבוקר (סעיף 9 לתצהיר הנתבע 2). מדובר במחלוקת משמעותית שללא הסכמה ברורה לגביה לא ניתן לומר כי מדובר בהסכם שתנאיו מוסכמים.

שלישית, התובעת נשאלה בחקירתה לגבי מסרון ששלחה ביום 30.7.15 בו צוין כי "ירון יקר, שבוע מבורך. עברתי על ההסכם, השעות הן אחרות, לא משנה כשנפגש נשנה את זה. ..." ואישרה, כי אכן הייתה מחלוקת לגבי שעות העבודה שכן הנתבעים ביקשו שהתובעת תעבוד 4 פעמים בשבוע אחר הצהריים והתובעת רצתה לעבודה פעמיים (עמ' 11, שורות 30-31). מיד לאחר מכן ולשאלת ביה"ד ציינה התובעת, כי "אני רגילה להגיע בשעה שמונה. יכול להיות שהוא ביקש ממני להגיע בשבע וחצי" (עמ' 12, שורות 1-2), כך שנראה שהייתה מחלוקת לגבי שעות העבודה.

בנסיבות אלו ברי, כי אף במועד זה לא הייתה הסכמה מפורשת על היקף שעות העבודה ושעת תחילת יום העבודה של התובעת ועל כן לטעמנו אף במועד זה לא השתכללה טיוטת ההסכם לכדי הסכם עבודה מחייב.

ה. מעבר לאמור מצאנו לקבל כמהימנה את גרסת הנתבעים, שלא נסתרה, לפיה היו להם התלבטויות בנוגע להעסקת התובעת, למרות שהייתה להם כוונה להעסיק את התובעת.

כך הנתבעת 1 העידה כי היא נפגשה עם התובעת פעם אחת ביום 14.7.15 בביתם (עמ' 15, ש' 2-7) ובמהלך פגישה זו הם דיברו על תכנית העבודה של הגן (עמ' 15, ש' 31-32). לדבריה "אני זוכרת שהייתה שיחה מאוד נעימה, מאוד לבבית עם הרבה רצון לדאוג לעתיד הגן" (עמ' 16, ש' 1-2) ו"...הייתה הבנה כללית של רצון לעבודה משותפת" (עמ' 16, ש' 5-6).

הנתבע 2 טען שהיו התלבטויות בנוגע להעסקתה של התובעת בגן. לדבריו, במשך יום התצפיות שנערך בשעות הצהריים ואף בעקבות שיחות עם הורים בגן, שונתה דעתו בנוגע להעסקתה של התובעת. התגלו לו אי התאמות בין הדברים שהתובעת מסרה לניסיונה בפועל, התייחסותה לילדים וחוות הדעת שנתנו ההורים. לגרסתו, התברר לו כי נסיבות סיום העסקתה של התובעת בגן של נעמי היו בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה ולא עקב חזרה של בתה של בעלת הגן לעבודה לאחר חופשת לידה כפי שסיפרה בריאיון. כמו-כן, התברר לנתבע 2 לטענתו, כי שביעות הרצון של ההורים בגן מהתובעת "לא הייתה מזהירה" וגרמה לירידה במספר הנרשמים לגן בשנה העוקבת. לנוכח אי ההסכמות בנוגע להיקף שעות העבודה הוא שלח לתובעת הודעה בדבר ההחלטה שלא להעסיקה בגן (סעיף 8 לתצהיר הנתבע 2).

הנתבעת 1 חיזקה את גרסתו של הנתבע 2 בנוגע להתלבטויות ביחס להעסקתה של התובעת (עמ' 17, ש' 4-7) והעידה, כי "בחוויה של ירון לאורך כל הדרך היה שם משהו שלא יכולנו לשים עליו את הנקודה. בגלל הלחץ בו היינו נתונים לפני פתיחת שנה. המשכנו את התהליך לא היה נקודה ספציפית שיכולנו להגיד טובה יותר טובה פחות. היו את חוות הדעת של שני וצוות הגן ממספר השעות שהייתה אצלנו להתנסות. לאחר מכן ירון החליט לשלוח את אותה הודעה שאנחנו לא נמשיך בתהליך".

עדויות הנתבעים כאמור לא נסתרו ואף מהן הסקנו, כי היו להם התלבטויות לגבי העסקת התובעת בגן באופן שמעיד על היעדר גמירות דעת להתקשר בהסכם מחייב.

14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות בתיק אנו סבורים כי טיוטת חוזה העבודה נמסרה לתובעת ביום 28.7.15. הוכח כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים בנוגע לשעות העבודה של התובעת בגן ש הינו עניין מהותי לגיבוש עמדת הצדדים בנוגע לרצונם להתקשר בחוזה עבודה. התובעת לא הסכימה לשעות העבודה שהוצעו לה על ידי הנתבעים ולכן לא היה "קיבול" של חוזה העבודה ולא נכרת חוזה בין הצדדים. מכל האמור, הוכח כי לא התקיימה "גמירות דעת" אצל שני הצדדים ליצירת הסכם עבודה בר תוקף ולא נכרת הסכם עבודה מחייב.

15. לנוכח המסקנה כאמור, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין שכר עבודה לשנת הלימודים 2015-2016. מעבר לנדרש נציין, כי התובעת אף לא הוכיחה, כי נגרם לה נזק המזכה בפיצוי כאמור.

מעיון בחומר הראיות עלה, כי במהלך התקופה האמורה התובעת קיבלה דמי אבטלה עבור 175 ימים בסכום של 32,853 ₪; במהלך אותה תקופה ייתכן שהתובעת עבדה בעבודות נוספות (עמ' 13, ש' 22: "יכול להיות שאני עבדתי פה ושם בעבודות נוספות חוץ מדמי אבטלה") ונראה, כי התובעת יכולה הייתה לעבוד בפועל ברם משיקוליה היא בחרה שלא לעשות כן (עמ' 13, ש' 6-7: "מה שנשאר זה גננת בוויצ"ו או בנעמ"ת זה תנאים קשים. גננת מקצועית פחות הולכת לעבודות כאלה. ואז ישר הלכתי לחתום בלשכה"). בנסיבות אלו מצאנו, כי ככל שנגרם לתובעת נזק הרי שהוא אינו מזכה בפיצוי מהנתבעים.

16. משקבענו, כי לא נכרת הסכם עבודה מחייב בין הצדדים, ברי כי התובעת לא פוטרה ועל כן היא אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת או לפיצוי בגין הפרת חובת השימוע.

פיצוי בגין עוגמת נפש:

17. כאמור לעיל, הצדדים לא הגיעו לגמירות דעת לעניין תנאי הסכם העבודה. יחד עם זאת אנו סבורים, כי התנהלות הנתבעים הסבה לתובעת עגמת נפש המזכה אותה בפיצוי.

18. למרות ההתלבטויות בנוגע להעסקתה של התובעת והיעדר הסכמה בין הצדדים בנוגע להיקף שעות העבודה, התנהלו בין הצדדים מספר פגישות והנתבע 2 מסר לתובעת את טיוטת הסכם העבודה חתומה על ידו מבלי ששיתף אותה בהתלבטויות לגבי העסקתה. זמן קצר לאחר מסירת הטיוטה הודיע הנתבע 2 לתובעת במסרון ולא בפגישה , כי הוא אינו מעוניין בהעסקתה בגן.

התנהלות כאמור ומשלוח הודעה לפיה לנתבעים אין רצון בהעסקת התובעת באופן בו נשלחה, עשויה לגרום למפח נפש. בנסיבות אלו אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.

מספר הערות לסיום:

19. לטעמנו אי העדת הגננת שני, אחותו של הנתבע 2, לא העלתה ולא הורידה לנוכח כך שגמירות הדעת לעניין הסכם העבודה אמורה להיבחן בין הצדדים לו.

20. במסגרת ההליך התובעת ציינה, כי לא קיבלה שכר עבור יום ההתנסות בגן. לנוכח אי דרישת סעד בכתב התביעה בגין הרכיב כאמור, אין מקום להתייחס לטענות אלו.

סוף דבר:

21. הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

22. בהתחשב בכך שהתקבל חלק קטן מתביעת התובעת, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, (02 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איתן סלע, נציג ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר חגי שפר, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: רוית אביאל
נתבע: רויטל טרבולוס
שופט :
עורכי דין: