ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי מזרחי נגד בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי שטרן

התובע
יוסי מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד עופר עוזרי
-
הנתבעת
בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל שטרנברג

פסק דין

1. ביום 8.11.16 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, "כתב תביעה לתשלום הסך של 218,000 ₪ פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה, קיום בחות"ל, בגין פיטורין שלא כדין, יחס מפלה והתנכלות.
התובע הועסק בנתבעת עפ"י הסכם העסקה מ- 17.8.15, כמנכ"ל המרכז המסחרי B-CENTER בכפר סבא ("ההסכם" "המרכז").

הנתבעת לא סיפקה לו מלוא התנאים שהתחייבה לצורך ביצוע עבודתו על הצד הטוב ביותר, לא נתנה לו העצמאות הניהולית עליה מוסכם והלכה למעשה, סיכלה האפשרות שיצליח בתפקידו, מידרה אותו מתחומי עבודתו ובכך ניסתה להכשילו , והפרה ההסכם.

בתו של בעל הנתבעת פעלה כאמור, תוך השפלתו ברבים, תוך שעשתה שימוש בסמכויותיה כבתו, באופן העולה לכדי התעמרות ממש. תלונותיו לבעל הנתבעת נפלו על אוזניים ערלות.

ביום 16.2.16 זומן לשימוע טרם פיטורים, ליום 17.2.16, שימוע בו נפלו פגמים רבים. ביום 29.2.16 קיבל התובע הודעת פיטורין.
התובע פנה למנהל הנתבעת ("המנהל") בבקשה ליתן לו פרק זמן להסתגל ולהערך למצבו החדש כחסר עבודה והוסכם כי ימשיך העסקתו עד סוף 3/16, יעביר חפיפה למחליפו ולאחר שהמנהל ביקש מהתובע לחתום על מסמך העדר תביעות.

יום לאחר שיחה זו, נודע לו כי יום לאחר פיטוריו , חתמה הנתבעת על הסכם מכירה של 50% מהמרכז לחברת י.ח. דמרי ("דמרי") ושתיהן יקימו חברת ניהול משותפת לצורך ניהול המרכז ("הסכם המכירה").

ברור כי הנעת הליך הפיטורים הינה פועל יוצא של הסכם המכירה. נסיונו למצות ההליכים ולהדבר עם הנתבעת לאחר פיטוריו – לא צלח.
התובע טוען לפיצוי בהתאם להסכם (סעיף 21 ט') בסך 48,000 ₪ (2 משכורות); להפרת ההסכם וקיומו בחות"ל ולפיצוי בסך 48,000 ₪ (2 משכורות); לפיצוי בשל הליך שימוע שלא כדין ו/או פיטורים לאחר שימוע פיקטיבי, בסך 72,000 ₪ (3 משכורות); פיצוי בשל התנכלות 50,000 ₪.

2. בכתב הגנתה מ- 29.12.16, באמצעות ב"כ, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.
התובע הועסק חודשים ספורים עפ"י ההסכם, כשהממונה עליו הייתה גב' סיוון פרץ ("סיוון"). מהר מאד לאחר תחילת העסקתו, הוברר לסיוון ולנתבעת שאינו עומד לכאורה בדרישות התפקיד ושיש פער גדול בין הבטחותיו וניסיונו המקצועי לביצועיו בשטח ואף לא ידע לעבוד על תוכנ ות המחשב הניהוליות והבסיסיות ביותר הנדרשות לתפקיד – כפי שהובהר לו בשיחות רבות ע"י סיוון והמנהל שאינו עומד בציפיות ושעליו לשפר ביצועיו (מר עמי פרץ; "המנהל") משלא שיפר ביצועיו, זומן לשימוע בו נתאפשר לו להתייחס לנטען ולאחר השימוע שקלה בכובד ראש טענותיו והחליטה לסיים העסקתו, בהליך תקין כדין וללא כל פגם, ו הכל בתום לב, בלב שומע ובנפש חפצה, כשהתובע הגיע מיוצג והשמיע טענותיו.
טענות התובע מופרכות והן ניסיון לתרץ את כשלונו.

התובע אכן נהנה מעצמאות ניהולית בתחומי אחריותו והנתבעת סיפקה לו את כל הנדרש לביצוע תפקידו. חרף זאת, לא עמד בציפיות ונכשל בביצועיו ומשום כך הסתיימה העסקתו ובמהלך תקין.
לא הייתה כל התנכלות או התעמרות כלפיו. המרכז לא נמכר (אלא הוכנס שותף 50% למרכז), והתובע לא פוטר עקב הסכם המכירה, אלא בשל הליקויים בתפקודו, למרות הנזק שנגרם לנתבעת עקב כך.

3. ביום 10.1.17 הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, בגין הנזקים הכספיים הממשיים שגרם לה התובע במעשיו ו/או במחדליו, שהפר התחייבויותיו כלפיה ואף פגע במוניטין ובשמה הטוב.
התובע לא תפעל המרכז כראוי וכמצופה, ולא תפעל כראוי ומיטבי את נותני השרותים למרכז, לא ביצע עבודתו כראוי באופן שהשפיע לרעה על באי המרכז.

לדוגמא, לא טיפל כראוי באירוע בו נתקעו נוסעות במעלית; לא טיפל כראוי בגנרטורים במרכז, שבאחריותו, והכל עקב רשלנותו; במדרו את סיוון מהתקנת האפליקציה למצלמות ההיקפיות; דיווח כי נכח ובדק בעצמו בעירית כ"ס כי לא קיימת אפשרות לאירועים במרכז (פעולה שיווקית קריטית) – כשהוברר בדיעבד שניתן לקיים אירועים במרכז; שלא כמוסכם יצא מעבודתו כל יום ה', יום קריטי במרכז, בשעה 15:45 וכך חרף התנגדות והוראות סיוון; נמנע מלשלם לספקי המרכז בזמן ; לא טיפל במשך חודש בתיקון שער החניון במרכז; לא אחת "נתפס" כשהוא מבצע עבודתו מרחוק תוך דיווח שהוא במרכז; כשלים נוספים שהופיעו בדו"ח פנימי מיוחד. כך גם בצורך לאתר מיידית מנהל חלופי למרכז.

במהלך העסקתו היו מגעים למכירת המרכז, כשהתובע היה בסוד העניינים ושותף לתהליכים ובסופו של דבר, לא נמכר המרכז. פיטוריו בתקופה זו הסבו נזק נוסף.
הנתבעת עתרה לפיצוי בגין הפרת ההסכם והתחייבויות התובע, הפרת תו"ל המוגבר בסך 30,000 ₪ ופיצוי בגין הנזקים הכספיים במעשיו ו/או במחדליו ופגיעה במוניטין ובשמה הטוב בסך 100,000 ₪.
4. בכתב התשובה מ- 14.2.17 הכחיש התובע הטענות, טען כי עסקינן ב"מסכת שקרים", תוך הסתה קיצונית, בחות"ל, תוך הצגת תמונה חסרה, מגמתית, לא אמיתית, ע"מ להתעשר שלא כדין על חשבונו ותוך שימוש לרעה באופן בוטה בהליכי משפט.

לתובע ניסיון רב ומוכח בניהול ובפרט בתחום בו הועסק אצל הנתבעת, כי במעמד המו"מ קודם לחתימת ההסכם, הוצג בפניו כי המנהל יהיה הממונה ורק לא חר תחילת עבודה הוצגה בפניו סיוון כממונה הישירה.

הנתבעת לא צרפה ראיות לטענותיה בדבר התכתבות נטענת, גם לא את נספח א' הנזכר. הוכחשו הטענות, הנזקים, חישובם ואומדנם, נטען כי הנתבעת לא עשתה כדי הקטנת הנזקים או מניעתם.
התובע עתר לדחיית התביעה שכנגד.

(מטעמי נוחות יכונה התובע ככזה והנתבעת ככזו גם ביחס לתביעה שכנגד).

5. ביום 2.8.17 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) ע. ריכטמן.
ביום 12.12.17 התקיים דיון מוקדם נוסף.
בקשה למחיקת כתב ההגנה לרבות התביעה שכנגד, נדחתה בהחלטת כבוד הרשמת ב- 2.1.18.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של סיון .
ביום 11.2.19 העידו בפנינו התובע וסיון.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (1.4.19; 16.5.19). עם שוב האב"ד משבתון בחו"ל – ניתנת עתה הכרעתנו.

6. ולהכרעה
א. ההסכם
להלן עיקרי ההסכם כרקע לנטען בפנינו.
הסכם ההעסקה, נחתם ביום 17.8.15, ולפיו יועסק התובע בנתבעת מ- 16.9.15, לתקופה שעד לביטולו כאמור בהסכם (ס' 7 , שכותרתו "תקופת העסקה") , כשניתן לסיים ההסכם, בכל עת, מכל סיבה שהיא.
עפ"י ההסכם יועסק התובע "בתפקיד מנהל המרכזי כשהוא מצהיר כי יש לו הידע, הניסיון והכישורים למילוי התפקיד, כמפורט בנספח א' להסכם, שכותרתו "הגדרות תפקיד מינמאליות" ובפתיח לו צויין:
"כללי: מתן שירותי ניהול, שיווק ופרסום, בניית תמהיל שוכרים, ניקיון, אחזקה ותחזוקה שוטפים למרכז המסחרי ולכל מערכות המרכז המסחרי, בניית תקציב ניהול לפרוייקט". עוד צויין: "בית(ן) היתר נדרש העובד לטפל ולנהל העניינים הבאים: ופורטו 19 סעיפים.

בסעיף 4 צויין כי יועסק כ"מנהל המרכז" או בתפקיד אחר שתטיל עליו הנתבעת, עפ"י שק"ד בכפיפות למנכ"ל ו/או מי מטעמם ויפעל עפ"י הוראותיהם.

העבודה "במשרה מלאה", כשהנתבעת "מעריכה מראש" כי אופי תפקידו יצריך עבודה של לפחות 43 שעות שבועיות נטו.
פורטו חובותיו למילוי תפקידו ובכללן לקדם ענייני הנתבעת, למלא אחר סדרי העבודה והנהלים שנקבעו על ידה ולהקדיש כל ניסיונו, זמנו וכישוריו למילוי תפקידו ולהצלחת הנתבעת.
נקבעה תקופת צינון בת 3 חודשים בכל הקשור עם שוכרי המרכז.
נקבע שכרו 24,000 ₪ ברוטו (18,000 ₪ ברוטו ו- 6,000 ₪ ברוטו שנ"ג), משכורת שהיא הבסיס היחיד לחישוב זכויותיו.
נקבע כי אם יאוכלס המרכז במלואו ע"י שוכרים, בתוך שנה מכניסתו לתפקיד – יהיה התובע זכאי למענק ח"פ.
עוד נקבע (ס' 21) כי במקרה של חילוקי דעות יפעלו הצדדים עפ"י ההסכם הקיבוצי (= וועדה פריטטית); כי ההסכם "ממצה את מלוא ההסכמה" ומבטל כל הסכם, הסכמה, מצג קודם או התחייבות אחרת; וכן נקבע סעיף 21ט' (ומשעסיקנן בסעד שעותר לו התובע, נדון בו, תוך ציטוטו – להלן).

ראוי לציין כי אין חולק כי התובע החל לעבוד בנתבעת ב- 1.10.15 (ולא כנקבע בהסכם; ס' 12 לתביעה, סעיף 17 להגנה), עניין שלא ממש בואר בפנינו; כך גם אין בפנינו עמדת הצדדים' להסכמה לפעול עפ"י מנגנון ישוב חילוקי הדיעות.

כך גם, לא מצאנו בהסכם כי נקבע כי התובע יהיה "מנכ"ל" המרכז, מחד ואף לא הוצגה בפנינו ראיה כלשהי למצגים/התחייבויות כלשהם ' שניתנו כטענתו ע"י הנתבעת, או כי היה עליה "לספק לו את מלוא התנאים הנדרשים" (או מהם אותם "תנאים"), ומנגד, אף לא כי סוכם שיהנה "מעצמאות ניהולית" בתחומים ש באחריותו.

בבחינת מכלול הראיות שבפנינו, לא מצאנו ביסוס לטענות התובע בנדון, כשיש להזכיר כי כל מצג ,אף לוּ הוכח – אינו מחייב מעת שנחתם ההסכם , כקבוע בו.

ב. פיצוי עפ"י סעיף 21ט' להסכם ופיצוי בגין הפרת חוזה וקיומו בחות"ל טוען התובע כי עפ"י הסכם ההעסקה (סעיף 21ט') זכאי הוא לפיצוי בגובה 2 משכורות , שכן , בסמוך לאחר פיטוריו נודע לו כי יום לאחר פיטוריו חתמה הנתבעת על הסכם מכירה של 50% מהמרכז לדמרי ו- 2 החברות הקימו חברת ניהול משותפת לניהול המרכז ובכך, הנתבעת הפרה ההסכם ,קיימה אותו בחות"ל.
לפיכך, עתר גם לפיצוי בגין הפרת החוזה וקיומו בחות"ל בשיעור 2 משכורות.
וכך נאמר בהסכם:
"במידה ובתוך השנה הראשונה מתחילת עבודתו של העובד המרכז המסחרי יימכר לתאגיד או לגוף אחר ויוחלט להפסיק את עבודתו של ה עובד, אזי העובד יהיה זכאי לפיצוי בגובה 2 משכורות, בנוסף לפיצויי פיטורים המגיעים לעובד עפ"י החוק".
(ההדגשות הוספו).

משעלה הדבר בפנינו ברישא הדיון (עמ' 7 שורות 3-6) ושוב בח.נ. של סיוון (עמ' 15), נתייחס לכך בטרם הדיון לגופא: נזכיר כי עוד ב- 1.1.18 (יותר מחודש טרם דיון ההוכחות) העבירה הנתבעת, בתגובתה לבקשת התובע , עותק מהסכם המכירה. (ממילא, בנסיבות אלה ההתייחסות להסכם המכירה יכול שתעשה רק בסיכומי הצדדים).

ואכן – התובע טען כי בתוך השנה הראשונה לעבודתו קרו 2 הדברים: המרכז נמכר והוחלט על הפסקת עבודתו, ומשיש לפרש ההסכם כנגד מנסחו, אין נפקא מינא אם המרכז נמכר בשלמותו או לא. עוד טען כי בבחינת הסכם המכירה (50%, תוך שציין מחיר המכירה ששילמה דמרי), עולה כי בכפוף לתשלום המחיר כאמור (ע"י דמרי) , תהיינה הנתבעת ודמ רי שותפות 50% בחברת הניהול. עוד טען כי כעולה מהודעת הנתבעת שבתכתובת הווטסאפ [כתבה מ- 2.3.16, שצורפה לתכתובת ווטסאפ מ- 2.3.16 שעה 16:38 ( לא צויין באיזה נספח ט), לנתבעת יש אופציה למכור לדמרי בתוך שנה עד שנה וחצי, בתמורה ל- 61 מיליון ₪, את יתרת זכויותיה.
[בבדיקתנו "מצאנו" תכתובת ווטסאפ כאמור, בנספח ב' לתובע. ("מצאנו" –משנספחי התובע לא מוספרו בעמודים, מחד ומאידך, לא סברנו כי כתבה עיתונאית היא "אסמכתא" בנסיבות! ודאי כך, כשלא הוצגה בפנינו אותה "כתבה", כיתר "המדיה שהושמטה" וכשאין ולו אזכור טענה בנדון בכתבי התובע (גם לא בתצהירו) הגם שהתכתובת האמורה הייתה בידיו כל העת].

נוסיף ונבהיר אגב כך: אין ראוי לצרף תכתובות כאמור (נספח ב', ג') ללא הפנייה ספציפית לראייה שמבקשים להוכיחה באמצעותן. אין לצפות כי ביה"ד יעיין אחת לאחת בכל התכתובות על מנת שיחפש [ויאתר(?)] התכתובות , שלטעמו של הטוען – מוכיחות, כטענתו!
ונבהיר כי אכן כך עשינו – ולכך, גופא, נתייחס בפרק הדן בכך בטענות התובע.

חרף טענות התובע בסיכומיו – אין בפנינו כי " המרכז" נמכר, הגם שאין חולק כי נמכרה מחצית מהבעלות של הנתבעת במרכז (אגב, כולל "נכס" המקרקעין, שאינו עניינו של התובע).
אין מדובר, לטעמנו, במכירת המרכז כאמור בהסכם (סעיף 21ט), הקובע 2 תנאים מתלים, שבקיומם, ב מצטבר, תקום לתובע הזכאות לפיצוי בגובה 2 משכורות – מכירת המרכז שלאחריה-(בעקבותיה) יוחלט על הפסקת עבודתו ; אין נדרשת פרשנות, אלא "תכלית" הסעיף ברורה מקריאתו – ביקשו להבטיח השתכרותו של התובע, כמנהל המרכז, גם אם חלילה "המעסיק החדש" (הקונה של המרכז) – יבקש להפסיק עבודתו!

ונבהיר – מקובלת עלי נו טענת הנתבעת להעדר "הגיון" בטענות התובע בנדון – שהרי לא מצאנו כי טענותיה אינן אמת בהקשר האמור – משברי לכל בר בי רב, כי אין עסקינן בנסיון "לחסוך" 48,000 ₪, בעסקה שתמורתה מעל 60 מיליון, שלא לומר, בעסקה של מעל 120 מיליון ₪, וכי לכן העלתה הנתבעת, כטענתו, טענות שאינן אמת.

לא נקבע בהקשר זה, אם בפיטוריו של התובע, מנהל המרכז במועד שפוטר – נגרם נזק לנתבעת או עלול היה להגרם כזה, להסכם המכירה.
גם סמיכות הזמנים בין פיטוריו של התובע להסכם המכירה – אין בה כדי ללמד דבר, ודאי כך כשלעת הסכם המכירה, דמרי לא נכנסה עדיין לפעולה במרכז (כעולה מעיון ב כל סעיפיו של הסכם המכירה).

נוסיף ונבהיר כי להתרשמותנו מכל הראיות שבפנינו, כולל טענות התובע מראשית ההליך: משטוען הוא להתנכלויות וטענות והעדר שביעות רצון שהובעה בפניו מיידית לאחר תחילת עבודתו – ומשמניחים אנו, כטענתו, כי הסכם ה מכירה לא התגבש תוך ימים בודדים – ברי כי לא פוטר בשל הסכם ה מכירה (ולא עפ"יו) ולא בגין מכירת 50% מהמרכז לדמרי (גם לא, בשל "האופציה העתידית").

הנה כי כן – נדחית טענתו בהתבסס על סעיף 21ט' בהסכם והסעד שעתר לו עפ "יו.

נציין עוד כי איננו מקבלים טענת התובע בסיפא ס' 6 לסיכומיו, תוך הפנ ייה לס' 9.1 להסכם המכירה – לא רק משעסקינן בקביעה עתידית, אלא גם משעסקינן בניהול משותף ב חברת הניהול (לא בנתבעת!) ואף משלא ב"פרוייקט" הועסק התובע , אלא כמנהל המרכז בלבד. לא מצאנו כי אם חברת הניהול תנהל המרכז ( מחצית בה של הנתבעת ומחצית היא של דמרי) – בהכרח מתחייב כי המנהל של המרכז תופסק העסקתו ... (ולוּ משלא כך נקבע!).
יתר על כן ולמעלה מן הצורך, גם עפ"י סעיף 21 (ז) להסכם – ברי כי התחייבויות הנתבעת שבהסכם, יכול שתקויימנה ע"י תאגיד אחר.

ג. הגם ש"קשה" היה כך להבין למקרא הטענות בתביעה – טוען התובע, בסעדים שעתר להם, לפיצוי בגין הפרת ההסכם וקיומו בחות"ל, בפועל, עסקינן ב- 2 טענות/עילות שונות, שהרי קיומו בחות"ל שונה מהפרתו – ובמה קוים בחות"ל? ובמה הוּפר? – בהקשר זה לא בכדי טענה הנתבעת עוד בהגנתה, כי במלל הרב ובחזרת התובע על הטענות (כולל בהקדמה) – אין כדי קיום עילה (ודאי לא הוכחת הנטען).

ראשית, כדברינו לעיל, אין בפנינו, ולוּ ראייה קלושה , לכך כי לתובע הובטחה " עצמאות ניהולית", או "כי הנתבעת תספק לו את מלוא התנאים הנדרשים לו ..." – ובלא שנדע מהם אותם "תנאים נדרשים", או היכן "התחייבה לספק לו אותם" והיכן כך סוכם.

כמובהר – אין בהסכם ביסוס לנטען, לא ביחס ל"עצמאות" ש הובטחה לו, ודאי לא ל מלוא התנאים, שה תחייבה הנתבעת לספק לו.

ונזכיר – בהסכם מצהיר התובע כי הוא בעל הידע, הנסיון והכישורים המתאימים והנדרשים למילוי התפקיד.

לא מצאנו בהסכם הצהרה או התחייבות של הנתבעת בהקבלה לכך או בדבר הספקת כל התנאים שיאפשרו לתובע לנהל המרכז!

ומעבר להפנייתנו לסעיף 21 (ג) (ד) להסכם – משאין בפנינו בסיס משפטי בהסכם לנטען ובסיס ראייתי לטענות התובע בנדון – ברי כי דין טענותיו אלה להדחות.

בהקשר זה ומעבר לאמור – אין בפנינו כי קיים התובע 3 ראיונות (רק) עם המנהל , וחד הוא לנו אם סיוון השתתפה בראיון/ות, אם היא שגייסה אותו לתפקידו, וכיוצ"ב.
אף אין בפנינו כי מול המנהל סוכמו תנאי ההעסקה, שהרי בפנינו הסכם עליו חתומים 2 הצדדים, כשאין בפנינו ראייה מי חתם על ההסכם מטעם הנתבע ת [ונזכיר כי בתביעה צויין ח"פ ובהסכם המכירה צויין ח"צ (ואותו מספר ח"פ, וחתומים 2)].

עוד נזכיר באשר לטענת מו"מ בחות"ל – כי מעבר לכך שלא הוכח (ולא פורט), מה הובטח שלא קויים, אין לשכח כי התובע לא הציג ולוּ ראייה דל ה גם לכך, שעזב עבודה קודמת בשל "הבטחות" כלשהן של הנתבעת, או כי איזשהו נזק "נגרם" לו בשל כך.
ובהקשר זה – העובדה כי המנהל לא הובא לעדות לא היה בה להשפיע על הרא יות והנטלים בתביעה שבפנינו. ממילא, משבתצהירו לא מוכיח התובע טענותיו – לא נדרשה הנתבעת להביאו ע"מ "להדוף טענות התובע", בהעדר ראיות כלשהן להוכחתן ומשהתובע לא הציג ולוּ בדל ראייה בהקשר סעד זה!

נזכיר כיבשימוע אישר התובע כי במו"מ התנהל גם מול סיוון ועו"ד מלאך

(ולא רק מול המנהל, מחד ומאידך, לא רק שכך נכתב בהסכם, כאזכורנו

לעיל, אלא גם אישר שאכן נאמר לו מראש שלא יעבוד מול המנהל! (עמ.

9-8; כך גם עלה מדברי רעייתו, עמ. 10).
ממילא, לא מצאנו להחיל כאן ההלכה בדבר אי העדת עד והמסקנה של התובע מכך; כך גם אין בפנינו ראייה כלשהי לקיום ההסכם בחות"ל.

ונבהיר: ברי לנו כי לו כיוונה הנתבעת לפטרו מיד בשל הנמקה כזו או אחרת – ודאי לא היתה מתחייבת כאמור בסעיף 21 ט. ומנגד, ברי לנו כי התובע היה מודע, כך או אחרת, למו"מ שהתנהל בין הנתבעת לגורמים כלשהם בתחום הפיננסי ע"מ להכניס/ם כשותף למרכז. ברי לנו כי לא נעלמו מעיניו, כמנהל המרכז, ביקורים במקום של גורמים כאלה או אחרים, ולמצער, בעתונות הכלכלית (שמא ב"רכילות המקצועית" בין מנהלי מרכזים).
ואגב – אין בפנינו כי נקלט לתפקיד "מנכ"ל", חרף הרישום בכרטיס הביקור (גם אם נתעלם מעדות סיוון וההסבר שלה בנדון) – אלא לתפקיד "מנהל" המרכז.

כך או כך, משלא הוכחו טענות התובע, ולטעמנו, נדרש הוא לפרט במה קיימה שלא בתו"ל ו במה ניהלה מו"מ שלא בתו"ל – לא נותר לנו אלא לדחות עתירתו ברכיב זה.
ונבהיר עוד – תחת עתירתו בנדון לפיצויים טען התובע בתביעתו (ס' 54) כי התייחסות הנתבעת להסכם "הינה התייחסות מזלזלת".
ובהמשך טען ל"התחזותה" (ס' 56; ככל הנראה כוונתו כמי שהתכוונה לעמוד בתנאי ההסכם) – ואין בפנינו במה התח זתה או התכוונה או לא התכוונה . אף אין בפנינו ולוּ ראייה ל קיפוח התובע בזכויותיו, בקיום ההסכם.

ד. התנכלות
טוען התובע כי במשך מספר חודשים בהם עבד מוּדָר מתחומי עבודתו ובכך הנתבעת ניסתה מסיבותיה להכשילו בתפקידו: בינו לסיוון "לא היתה כימיה", היא מידרה אותו מעניינים ניהוליים שתחת אחריותו "תוך הדיפתו ממקומו ותוך השפלתו בפני הרבים – כל זאת בידיעתו ובהסכמתו של " המנהל.
התובע פנה "לא פעם" למנהל בדבר התנהלות סיוון, העלה בפניו הבעייתיות וכיצד זו פוגעת בניהול התקין של המרכז וביצוע תפקידו; במהלך 5 חודשים סיוון "עשתה שימוש פסול דה פקטו בסמכויותיה כ"בתו של המנהל", באופן העולה לכדי התעמרות והשפלה של ממש באמצעות אמירות כגון אלו: "איני יודעת אם יש לך את זה או לא" (לאחר שבועיים מיום תחילת העסקתו), "אני אחליט אם תישאר כאן", "אני מחליטה ולא אתה, כי אני הבוס".

עוד טען כי מודר מעניינים שתחת אחריותו, לא זומן לישיבות או סיורים במרכז, פעילות עתידית של המרכז נחשפה בפניו רק בשלב הסופי (ולעתים רק ע"י פרסום בפייסבוק של המרכז). הופצו פרסומים אודות מבצעים בשיתוף עם הדיירים ללא ידיעתו, בלי שנתאפשר לו להביע דעתו הניהולית והמקצועית , ולאחר שנפלו טעויות בפרסומים, שבוצעו ללא ידיעתו/אישורו – פנו אליו השוכרים במרכז בטענות – מה שהגדיל את השפלתו , עת נאלץ לומר שהדברים נעשו ללא ידיעתו, למרות "שהיה ברור לכולם" – כי עניינים כאלה אמורים להיות באחריותו וניהולו "כמנכ"ל".

סיוון לא איפשרה לו לקבל החלטות ניהוליות שבאחריותו, מול צדדים שלישיים, אלא רק לאחר שיתקבל אישורה לאותה החלטה – מה שרוקן סמכויותיו הניהוליות ופגע במעמדו בנתבעת , ובכבודו כאדם.

במבוקשה של הנתבעת לרוקן מתוכן הגדרת התפקיד הניהולי הבכיר שלו בנתבעת, נדרש "לבצע עבודות שונות ומשונות שאינן תואמות את הגדרת התפקיד", כשלרוב פניות הנתבעת אליו נעשו באופן מבזה, במטרה להשפילו – עבודות שלרוב מבוצעות ע" י מח' תחזוקה או אדמיניסטרציה "ובוודאי שאינן תואמות את הגדרת תפקידו כמנהל בכיר – מנכ"ל מרכז מסחרי".

פגישות ניהוליות התקיימו "מאחורי גבו" וללא ידיעתו, אלא בדיעבד. נמנע ממנו להפגש עם שוכרים פוטנציאליים, תוך שסיוון סיפחה לעצמה (ולעובדת נוספת) את העניינים הניהוליים והשיווקיים שבאחריותו כמוגדר בהסכם.

נסיונותיו הכנים להדבר עם סיוון ולהסביר לה הפגיעה הקשה כלפיו וכלפי המרכז – זכו לרוב להתעלמות. קוצצו סמכויותיו, בצורה פוגענית ומשפילה ביותר.
אמרות סיוון (כמצוטט לעיל) נאמרו גם בפני צדדים שלישיים (לרבות עובדים שתחתיו ודיירים במרכז), שאמורים היו להשמע להוראותיו כמנכ"ל המרכז, מה ש"פגע בסמכויותי ובכבודי כמנכ"ל בפניהם".

וכך גם בפן החברתי – לא פעם סיוון השפילה אותו כשהתעלמה ממנו ומפניותיו , מה שבא בין היתר לביטוי בהתעלמות מברכתו לשלום ובוקר טוב – "התנהגות משפילה בפני צדדים שלישיים לרוב".
כך הוברר לו להפתעתו (באמצעות קבוצת הווטסאפ) כי כל עובדי חברת הניהול שבמרכז יצאו יחד לפעילות גיבוש משרדית ונהנו מהופעה של אייל גולן – תוך שמוּדר מפעילות חברתית זו וחשיפתה בפניו רק בדיעבד ובאופן משפיל .

כל אלה הם התנכלות, ועפ"י יעוץ משפטי: "איום, לחץ, הדרה, השמצה, פגיעה בזכויות, בתנאים ועוד" (ההדגשות במקור).
התובע מצרף תכתובות ווטסאפ (נספחים ג' ד').

ולעמדתנו – מעיון ומקריאת הטענות כמפורט לעיל – לא ניתן היה ללמוד על התנכלות או התעמרות.
למדנו כי כבר אחרי כשבועיים אמרה לו סיוון כטענתו: ש"אין לו את זה" – באיזה הקשר נאמר הדבר – לא נדע ואף לא בעקבות מה.
לא לנו לדעת זאת, ודאי לא נוכל ללמוד מאמירה כאמור – כי התנכלו לו/השפילו אותו/ודאי לא התעמרות!
עולה מתכתובות הווטסאפ שצרף (ושוב נזכיר – לא ביה"ד נדרש לעיין שורה שורה, ע"מ לתהות ולנסות ולהניח/להעריך/לדעת , מהו הביטוי/מתי נאמר או באיזה הקשר, שמסקנת התובע ממנו/מאלה כי הושפל/התנכלו לו/התעמרו בו ... ) – אך לא כך מצאנו.

בחלק מהתכתובות דוקא ניכר כי סיוון רושמת הערכה (יופי/טוב/סבבה, וכיוצ"ב).
מנגד, ניתן להבין ולהתרשם כי התובע "לא ממש" מבין מהות תפקידו- מעמדו: התובע "מנהל המרכז". לא מנכ"ל חברה.
ממילא, בתוקף תפקידו הניהולי, כמנהל המרכז – כפוף הוא לנתבעת ולמנהליה ובכלל כך, לסיוון (משכך נקבע ע"י הנתבעת/המנהל ) – ועפ"י הוראותיהם . – כך נקבע, ובמפורש , בהסכם העבודה!

לא לנו לבצע "הערכות" להנמקת התובע להתנגדותו לסיוון, שמא מגדרית (כאפשרות שהעלתה הנתבעת), שמא אחרת – דא עקא, מדובר בנתבעת שכך קבעה, והתובע, בכל הכבוד הראוי לו ולתפקידו – כפוף לה ועליו לקבל הוראותיה.

נזכיר כי גם לשיטתו, פנה לא פעם למנהל, בנדון ולא נענה, כטענתו – ומה כן נענה על ידו? – זאת אינו מספר לנו!
משעיינו בתמליל השימוע, התרשמנו וכי המנהל אינו מדבר "גבוהה גבוהה" – נניח איפוא כי השיב לתובע נכוחה, כי התובע קיבל התשובה הברורה מאליה (גם מההסכם) : "זו הוראת הנתבעת" ...

בפועל, נותן התובע בתצהירו דוגמא ספציפית אחת – בדבר ארוע גיבוש. דא עקא, התובע אינו עובד "חברת הניהול" (שמא, אותה חברת ניה ול שטען לה בהקשר להסכם המכירה ? ), אלא עובד הנתבעת. שמא, עובדי חברת הניהול אינם כפיפיו, ואינם עובדי הנתבעת – והגם שודאי ביקש לחוות עמם ארוע כאמור – לא מצאנו היכן הושפל/מודר ו כו' (גם לא בדוגמא שנתן).
דווקא ראייתו את עצמו כ"מנכ"ל" ("מנהל") – לא מובנת "הטרוניה" בדבר הפנייתו לבצע "עבודות שנות ומשונות" (כש אלה לא פורטו ולא הוּכחו לכשעצמן ); ואף לא ניתן "להתגונן" מפני הטענות הלא מדוייקות ולא ברורות ולא ניתן להשיב לתובע: מהו לעתים, תפקידו של מנהל.
ומנגד – שמנו לבנו כי התובע כ"מנהל המרכז" לא קיבל תחת אחריותו עובדים – ומכל מקום, אין כל אמירה כאמור בהסכם ובנספח א' לו; ומאידך, בין יתר תפקידיו, ראוי כי נפנה לסעיף 19 בנספח. קרי: גם בנדון – אין ולו רמז להשפלה/התעמרות/יחס לא ראוי /פגיעה בכבוד וכיוצ"ב.

ובאשר לפעילות השיווק – די אם נפנה התובע, לתפקידו (כאמור בסעיפים 18-16 שם) – ולתשובתו בפנינו כי לא הביא , ולוּ שוכר אחד למרכז, ובמהלך 5 חודשי עבודתו. ו נזכיר: מרכז חדש שלא פע ל/פעל באופן מלא קודם לעבודתו .
אף לא נדע מתי מוּדר/הוצא מאחריותו השיווק (משלא טען וממילא, לא הוכיח).

נציין עוד מעיון בנספח ב' 6 – סיוון דווקא מודָה/מחמיאה (לתובע ולאחרים) על פעולות שנעשו, לשביעות רצון ומנגד, תמהה הכיצד לא נכח התובע בפגישה (ראה ב- 26.2) , כשסיוון אף מציינת, לא אחת, שמידע/פרטים שהעביר/השיב לה התובע – היא תעבירו ֹ למנהל , ובפעמים אחרות מעירה/מביעה עמדתה ובאופן תקיף , כשניתן להבין ניהולית, מדוע (ודי אם נזכיר התכתובת ביניהם ב- 16.1.16 משעה 19:38 בנושא הנקיון במרכז; וגם אז – נדמה שהתשובה התמוהה , היא דווקא מה תובע, בבחינת "מי שאינו יודע את מקומו" (19:42) וכשסיוון דווקא לא הגיבה כלפיו/"לעקיצתו", כשסיוון דווקא מתייחסת בחומרה לחברת הנקיון והתובע עצמו אף מבקש שתאמר אם נתקלה במשהו לא תקין – משמע, מבקש דווקא את סיועהּ.
עם זאת, אין חולק כי כמנהל המרכז – ודאי באחריות התובע היה לטפל ב אותו ענין, לראות במצלמות את מה שסיוון דווקא ראתה .
שוב, אין בפנינו היכן מצא התובע התנכלות או התעמרות, כשאין כל פגם לטעמנו לא בניהולו/הכפפתו לסיוון, ולא בהערותיה באשר לאופן פעולתו. ממילא (גם בהקשר זה) לא מצאנו מדוע היה על הנתבעת להעיד מטעמה את המנהל, כשסיוון היא "המקור" לתלונותיו, כאשר התובע אינו מייחס ארועים ספציפיים כלשהם לנטען.

נציין כי ככל שטען כי לא זומן "לישיבות"/"לסיורים" – שוב, לא נדע לאלו, מה נושאם/מי המשתתפים בהם/ואם ומדוע היה עליו להיות מוזמן, כמנהל המרכז.

עוד נוסיף – ככל שהתרשמה הנתבעת כי התובע אינו פועל כראוי בתחומי תפקידו (כדוגמת שוכרים/ארועים וכו') – ברור מדוע "ברבות הימים" (כדוגמה שנתן בסיפא ס' 3 לסיכומיו) – וכשאין לדעת תפקידה של הודיה , או אם ומדוע לא עודכן , אלא "בשלב הסופי".

ועוד – אם כדבריו אחרי שבועיים , אמרה לו סיוון ש"אין לו את זה" והוא שוחח/התלונן בפני המנהל על כך – משמע, הנתבעת דווקא לא "התנכלה" לו, ולא ביקשה מיד להפסיק עבודתו. עבודתו הופסקה כעבור כ- 5 חודשים.

ובאשר ליתר האמירות – משברי כי היתה ממונה עליו, כי מעמדה בנתבעת רם ממעמדו – ברי כי היא זו שתחליט , ולא התובע . ועובדה היא כי המנהל לא פיטר אותו לאחר שבועיים, מחד ומאידך , הוא שהחליט , משסיוון אף לא נכחה בשימוע .
בל נשכח כי אף התובע, לפחות בעדותו , מודה ומבין כי אם אינו עומד בתפקידו, לדעת מנהליו – ראוי כי יפרדו דרכיהם; ודאי בתפקיד בכיר כשלו.
לא הוכחה "הדרה" (?) "השמצה"(?) וכיוצ"ב טענות ("ריקות" מראיות). [ובמאמר מוסגר נציין : חשיבות ה"שוכרים" ברורה מאליה מההסכם – הן לאור "תקופת צינון" – רק ביחס אליהם (ס' 17), מחד ומאידך , סעיף 8 (ז) – הקובע זכותו למענק].

נציגי הציבור מבקשים להוסיף: בהכירנו חיי העבודה ומהתרשמותנו מהעדויות והראיות – ניכר היה כי התובע לא באמת הבין את מעמדו ואופי ההתקשרות בין הצדדים, שמא, ברגישות יתר , סבר כי הוא המנהל הגדול בחברה הנתבעת, ולא היא.
התובע נשכר לנהל המרכז וכפיפותו להוראות הממונים אליו ברורה ואינהרנטית; כמנהל, ודאי אינו צריך להיות כֹּה רגיש לכבודו – עד שאמירות, שאין בהן דבר, השפילוהו, ופגעו בו, כטענתו.

לאחר ששקלנו את כל האמור, נדחית התביעה ברכיב זה.

ה. שימוע
טוען התובע כי ביום 16.2.16 זומן לשימוע טרם פיטורים, שנקבע ל- 17.2.16.
בהליך השימוע נפלו פגמים רבים ביותר וביניהם: העדר זימון כדין, שימוע למראית עין כי ההחלטה כבר התקבלה, אי מ תן זמן הולם להערך לשימוע ועוד ; לא ניתנה שהות מספקת להערך; לא פורטו הסיבות לקיום השימוע; ברור ממכתב הזימון כי ההחלטה לפטרו לא נבעה משיקולים ענייניים אלא שיקולים זרים, שאינם קשורים למקצועיותו/התאמתו לתפקידו; לנתבעת לא היתה כל כוונה אמיתית לשמוע טענותיו בלב שלם ובנפש חפצה, בוודאי שלא לשנות החלטתה שסומנה מראש כמטרה (פיטורי התובע לאלתר); בשימוע הועלו טענות, שאין להן שחר, עליהן נתן תשובות מבוססות מציאות (אף שלא ידע מראש מה נטען כנגדו, ולוּ ידע, היה תומך דבריו במסמכים מתאימים); פיטוריו נעשו ללא שימוע ראוי, "בשריריות לב וללא שנלקחו לגביו השיקולים לגבי מאפייניו האישיים, מקצועיותו והפרות החוזה בוטות מטעם הנתבעת, אשר מנעה מהתובע לבצע את תפקידו".

ביום 29.2.16 קיבל הודעת הנתבעת בדבר פיטוריו. משפנה למנהל בבקשה ליתן לו פרק זמן להערך ולהסתגל למצבו החדש כחסר עבודה (ובהיותו אב ל- 2 ילדים קטינים) – הוסכם כי ימשיך העסקתו עד סוף מרץ 2016 ויעביר חפיפה למחליפו, והכל לאחר שהמנהל ביקש שיחתום על מסמך העדר תביעות.
עוד טען כי יום לאחר שיחה זו (לא פירט מתי התקיימה) נודע לו כי יום לאחר פיטוריו חתמה הנתבעת על הסכם המכירה, כשברור כי הנעת הליך הפיטורים הינו פועל יוצא של הסכם המכירה.
טוען התובע כי פוטר ללא עריכת שימוע כדין ו/או פוטר לאחר שימוע פיקטיבי.
כבר בראשית השימוע צויין שזהו הליך פורמלי, שנעשה למראית עין (דברי המנהל), תוך ביזויו ופגיעה בזכותו הבסיסית לכבוד, "טקס" שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה בלבד – פגם מהותי היורד לשורש פיטוריו.

התובע עותר ל- 3 חודשי שכר וסה"כ 72,000 ₪.
יצויין כי התובע טוען שהועסק עד 6.3.16.
(עד כאן בתביעה).

בתצהירו טען כי קיבל הזימון לשימוע "בהתראה של פחות מ- 24 שעות!" (צורף הזימון לשימוע ותמליל השימוע) והוסיף וטען כי זומן לשימוע ל- 17.2.16 שעה 16:00, אך לא פורטו הסיבות לקיומו, תוך שהנתבעת פטרה עצמה ב"אי התאמה לתפקיד" – בלי שפירטה ובלא שהיתה לנתבעת כוונה אמיתית לשמוע אותו, או לשנות החלטתה שסומנה מראש כמטרה – פיטוריו. הועלו כנגדו טענות חסרות שחר. חרף פניותיו להמציא לו מספר רב של מסמכים ספציפיים (בג מ"ס) – נמנעה הנתבעת מחשיפתם, והדברים מדברים בעד עצמם; הנתבעת מסיבותיה סרבה למסור לו פרוטוקול השימוע (שהוצג בקד"מ) וכך גם ביחס להסכם המכירה.

התובע חזר על טענותיו לעיל, והוסיף כי המנהל דרש כי בפרק הזמן שעד סוף מרץ ידרש "לבצע עבודות שאינן במסגרת הסכם העבודה ואינן תואמות את הגדרת תפקידו כמנכ"ל" – והתובע סרב לחתום על מסמך שכזה , תוך שמ ָחה על נסיון המנהל "להלך עלי אימים תוך ניצול מעמדו בייחס למעמדי", וגם זאת "לאחר שבדק מולי כי אותה השיחה אינה מוקלטת על ידי". ועוד: "כיום יומיים לאחר השיחה" האמורה, נודע לו כי נחתם הסכם המכירה.

נציין כבר עתה כי חרף המלל הרב בתביעה (טענות ולאו דווקא עובדות) למדנו מהתצהיר כי הזימון התייחס לשעה 16:00, כשהתראה של " כ- 24 שעות", הפכה להיות " פחות מ- 24 שעות! " (כשאין לדעת ממי, איך, ומתי קיבל הזימון) וכי בשיחתו עם המנהל (כשאין לדעת מתי התקיימה) , נדרש ע"י המנהל שיבצע עבודות שאינן תואמות תפקידו, כמנכ"ל – כשאין טענות כאמור בתביעה, אלא נטען רק כי " הוסכם שימשיך העסקתו עד סוף מרץ ויעביר חפיפה ונתבקש לחת ום על מסמך העדר תביעות [– כש אין כל אזכור לדרישה לבצוע עבודות שאינן תואמות מעמדו, אין טענה כי התובע סרב, ואין טענה כי המנהל הילך עליו אימים ו/או ניסה לנצל מעמדו ואף לא כי המנהל בדק אם התובע מקליט (וכשלא נדע אם אכן התובע הקליט אותה שיחה, משלא טען כך או אחרת ...)].

בסיכומיו טען התובע כי חרף הזימון "מהיום למחר", במהלך השימוע עצמו השיב התובע לטענות הנתבעת והפריחם (=והפריכן) אחת לאחת, המנהל גילה דעתו בדבר החלטתו המוגמרת, כ"טקס".
עוד טען כי המנהל לא התייחס אליו ורוב אותה עת היה עסוק ברקימת עסקת המכירה, ואף הלין כי מוצה הזמן.

הפרוטוקול שהציגה הנתבעת הוא "ערוך ומגמתי וע"מ לזרוע חול בעיני ביה"ד ". והציטוט בתחילתו ברור שלא נאמר. ומוסיף עוד וטוען התובע: "יצויין כי בניגוד לאשר נטען על ידי הנתבעת, הקלטת השימוע נשלחה על ידי התובע לידי הנתבעת בסמוך לאחר השימוע". – אלא שלא מצאנו טענת עובדה כאמור (לא בתביעה ואף לא בתצהירו).

הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען, טענה כי זומן לשימוע, ההליך התנהל כדין, ובתום לב, לא היה בהליך פיטוריו כל פגם, ניתנה לו הזדמנות להתייחס לנטען, נשמע בלב שומע ונפש חפצה; חוסר שביעות הרצון ממנו ברורה גם מתקופת העסקתו הקצרה.
זומן כדין לשימוע, היה לו די זמן להתכונן, השימוע נערך כדין, טענותיו ברורות ונדחו כולן, היה מיוצג בשימוע, וניתנה שהות מספקת להתייחס לכל שנטען כנגדו. התובע אף הודה שנערכו עמו שיחות רבות בנושאים שהועלו בזימון (וניתנה לו הזדמנות לשפר ביצועיו, אך המשיך כמנהגו), וציין שאינו מופתע. תכלית השימוע התקיימה. טענותיו נשקלו היטב ונשקלו מכלול השיקולים , ולבסוף הוחלט כדין, על סיום העסקתו, משיקולים ענייניים, הנובעים מכישורים לקויים וחוסר שביעות רצון מתפקודו.
הוכחשו טענותיו לארועים שלאחר מכתב פיטוריו.

בתצהירה חזרה סיוון על טענות הנתבעת, טענה כי התקיים שימוע כדין, העלה טענותיו, היה מיוצג ע"י אשתו (עו"ד), צירפה הפרוטוקול שנרשם בקיצור, בשימוע נכחו בכ"י 2 הצדדים, והוא הקליט השיחה וההחלטה על פיטוריו נתקבלה כדין ע"י 3 (המנהל, היועץ המשפטי של הנתבעת ומנהלת משאבי אנוש שלה), ששמעו את כלל טיעוניו ושקלו אותם בכובד ראש. ניתן היה להציע לו מענק בצורת העסקה לחודש נוסף, תמורת חתימה על כתב ויתור, וזכותו לסרב לעשות כן.

בסיכומיה חזרה הנתבעת על הנטען מטעמה, טענה כי עלה מעדותו כי בחר להשמיע טענותיו חלקית, לא להעלות טענותיו בכתב לאחר השימוע, ועשה איפוא דין לעצמו (עמ. 11 לפרוטוקול), כשהודה כי לא היה מופתע מחוסר שביעות הרצון ממנו (עמ. 13). הנתבעת עתרה לדחיית התביעה גם ברכיב זה.

ולעמדתנו –
אין חולק כי התובע קיבל זימון לשימוע ב- 16.2.16 וכי השימוע התקיים ב- 17.2.16. אין בפנינו ראיה כלשהי לשעה בה קיבל הזימון.
אין חולק כי במכתב הזימון צויינה כהנמקה להמשך העסקתו "אי התאמה לתפקיד".
אין חולק כי הטענה אינה מפורטת, מחד ומאידך, אין חולק כי התובע במהלך כל תקופת עבודתו (ול"מצער", ממש מראשיתה!) ידע שהנתבעת אינה מרוצה מתפקודו!
אין לשכח כי אף הוא עצמו, בהנמקותיו, מצא, לא אחת, לדבר עם המנהל, על הבעייתיות בהתנהלות ביחסיו עם הנתבעת!
משמע – לא ממש "הופתע" מהנטען.

עוד ראוי להזכיר בשאלת העיתוי – ראשית, לא שמענו מהתובע, מנהל בעל מעמד ונסיון רב כמנהל/כ"מנכ"ל" – כי ביקש לדחות את מועד השימוע – וכך אף לא עד לקיום השימוע, חרף היות רעייתו עו"ד.
לכך נוסיף כי עד לקיום השימוע, נקל היה לבקש דחייה, נקל היה לבקש "פירוט" הטענות (ואין מדובר בעובד שמעמדו כה נמוך, שאינו יודע כאמור) – אם וככל שאכן התקשה להכין עצמו לנטען כנגדו. כמנהל ודאי יכול היה "להצטייד" בכל האסמכתאות, ביממה האמורה עד לקיום השימוע , ע"מ להפריך הנטען.

נבהיר כי שונים היו פני הדברים, בהתייחסותנו – לוּ כך ביקש , וחלילה, סורב!

הנה כי כן – כל טענותיו באשר למכתב הזימון ועיתוי קבלתו – אין ביד ינו לקבלן.
נוסיף ונבהיר כי אין חולק כי התובע ידע כאמור מהן הטענות כנגדו ומהן תשובותיו-טענותיו עובר לזימון.

עוד נוסיף – דווקא, משאין עסקינן ב"טקס" שיש לעורכו, לטעמנו, ומנסיוננו בחיי העבודה – ודאי בשים לב לכך שקיבל הערות רבות במהלך הקצר של עבודתו כ"מנהל" – ראוי מכתב הזימון בניסוחו , מ ניסוח שיכול שיהיה פוגע יותר! משמע, "אי התאמה לתפקיד" אינה מטילה "רפש "בעובד עצמו, ועדיפה היא, בנסיבות, על אז כור ארוע המעלית, הנקיון, תשובתו-"עקיצתו" (הנ"ל), אי השתתפותו בפגישה שנזכרה , וכיוצ"ב!

ובאשר לעיתוי הזימון – אין חולק כי ראוי ליתן לעובד שהות ע"מ להתכונן לשימוע. אין חולק בענייננו כי עסקינן בכ- 24 שעות. אין חולק כי עובד רשאי וצריך להתכונן לקראת שימוע ויש לומר לו, כי רשאי הוא להוועץ בפרקליט ולהיות מיוצג.

משהנתבעת העסיקה התובע 5 חודשים, בתפקיד מנהל, ועם חוסר שביעות רצון קבועה (אגב, של 2 הצדדים), ותוך שהתובע בתחושה כל העת, שלא נותנים לו הזדמנות לעשות תפקידו כמנהל ומנגד, הנתבעת אינה מרוצה (לטענתו, כבר לאחר שבועיים מעבודתו) במהלך 5 החודשים מתפקודו כמנהל – ספק בעינינו, דווקא לאור הנטען ואופי התפקיד – אם נדרשה תקופה ארוכה יותר לזימון, וכשהתקיימו בין הצדדים שיחות מספר ע"מ לברר (מכאן ומכאן) את ההערות/טענות.

ובהקשר זה נזכיר כי גם משהגיעו התובע ורעייתו לשימוע – לא נתבקשה דחייתו, הגם שנשמעה (מספר פעמים) הטענה כי מדובר ב"מראית עין", כי כבר הוחלט , ואף כי יודע התובע כי חיפשו לו מחליף וכבר יש לו מחליף (עמ. 10) – אך ברי כי התובע לא הופתע מהזימון, ולא פרק הזמן הקצר לקיומו, מנע ממנו, בתפקידו, להתכונן.

מסקנתנו ממכלול הראיות והנסיבות דנא – כי הגם שראוי היה כי הזימון ינת ן פרק זמן ארוך מיממה, מחד ומאידך, ראוי כי הנתבעת היתה מפרטת המקרים והארועים בגינם זומן התובע – דווקא לאור מעמדו, הקשיים שעלו בתפקודו, בנתבעת (גם לשיטתו), ולאור תפקידו – כשחרף כל הנטען, לא ביקש לדחות השימוע ולא ביקש טרם קיומו פירוט הנטען – בשקלול כל אלה בנסיבות, לא מצאנו כל פגם.
ובאשר לפרוטוקול השימוע – אין חולק כי היה על הנתבעת לערוך פרוטוקול שימוע , כמתחייב.
מנגד, כבר בראשית הפרוטוקול מבהיר המנהל את פער הציפיות – מחד, "נסיונו -יכולותיו" כ"מנהל" (או מה שטען כיכולותיו) ומאידך, ציפיותיה של הנתבעת (עמ. 2), כשהשימוע (אגב לא רק בזימון, אלא גם בדברי המנהל, בהסבירו העילה), הוא ע"מ לבחון " המשך העסקתו" (ולא נאמר: "פיטוריו"). יכול שיראה בכך, מאן דהוא, "סמנטיקה" – אך נדמו הדברים , דווקא כאמירה פתוחה, ההפך מ"מראית עין".

אין חולק כי התובע הקליט השימוע (נספח ו' לתצהירו). אין חולק כי בראשיתו (עמ. 5-3) השיב המנהל לשיחת טלפון (ולא לנו לדעת בקשר למה השיחה) – כשאין חולק כי ראוי ונכון היה למנהל להשיב: כי יתקשר מאוחר יותר (או עוד כחצי שעה, כאמירת עו"ד מלאך, שם) , ולא לנהל השיחה!!
ברור גם כי התובע התכונן לשיחה וידע הנטען – ולוּ לאור הערת ר עייתו (בעמ. 8-7).

ואם נזכיר את טענתו הבסיסית – כי "אי ההתאמה" (או חוסר שביעות רצון, חוסר יכולת התובע לתפקד, כהגדרת רעייתו בשימוע) נובע מכך שלא נתנו לו לעבוד/לא נתנו לו לנהל – הרי אם כך ארע במהלך 5 חדשים, אך ברי כי לא נדרש זמן להתכונן לנטען, ודאי כשהתובע מבהיר, עוד בשימוע, כי אינו מופתע ושמע אותם דברים (עמ. 19-18) !
ובהקשר זה – גם האמירה כביכול , בטענה כי ג רם נזק הי א בבחינת "הוצאת דיבה" – מעבר להיותה "מחוץ להקשר" – איננה ממין הענין, כשדובר על "נזק" כתוצאה מהצורך להחליף מנהל במרכז; וכך, גם בחזרה על האמירה: לא קיבלתי הזדמנות לנהל במהלך כל התקופה [כולל 3 שבועות לפני השימוע (עמ. 22)].

ובאשר לשימוע עצמו –
אין חולק כי "פרוטוקול" השימוע שצורף לתצהיר סיוון (ס' 10.4.1) איננו פרוטוקול.
נציין כי ע"ג המסמך צויין "סיכום עיקרי הדברים ".

עוד נציין כי הוספה בראשיתו הערה, שאינה מתיימרת להיות חלק מפרוטוקול – ואף ממנה ברי כי לא מדובר ב פרוטוקול שימוע. [ואגב, הגם שבהקלטה מדבר המנהל על שיחה ביניהם לפני 3 שבועות – בעיקרי הדברים צויין "כשבועיים" (שורה אחרונה) ].
אין חולק כי הנתבעת שגתה בהקשר זה, משלא ניהלה פרוטוקול שימוע, כמתחייב.

אין חולק כי התובע הקליט את שיחת השימוע, קרי: בא מוכן להשמיע טענותיו, מחד ומאידך, לתעד הדברים; ומנגד, אין חולק כי הנתבעת לא עשתה כן, ודאי לא באופן המיטבי. ודאי כך, כשהיועמ"ש שלה נכח אף הוא בשימוע.
[נציין עם זאת, כי גם התמליל אינו מתחיל מראשית השיחה או ההקלטה – כעולה מהרישום בו (שורה 6 עמ. 1)].

ובאשר למהות השימוע – לא מצאנו בדברי המנהל ברישא התמליל או במהלכו, כ"פ ָּנים" שמוצא בהם התובע: המנהל אומר כי התובע זומן לשימוע, מפני שכך קובע הדין והרי אין חולק כי כך אכן עפ"י ההלכה. בכך, לא מצאנו כל פגם. אין בכך כדי ראייה לכך שעסקינן ב"מראית עין". במהלך השימוע מזכיר הוא ארוע, שעורר רצונו להוציא לתובע מכתב מיידית , מה שלא קרה. ועוד במהלך השימוע באומרו מיצינו, או באומרו כי אשת התובע משחזרת דברים שכבר נאמרו – אין בכך כדי להוכיח כי מדובר בהחלטה שכבר נתקבלה טרם השימוע! ולא שוכנענו ולא הוכח כי מדובר היה כטענת התובע, ב"שימוע למראית עין".

[ואגב, בהקשר זה נשאלה סיוון והשיבה תשובה ברורה, מניחה היא שהפרוטוקול משקף, שהרי לא נכחה בשימוע. ואכן , הגם שאין מדובר בפרוטוקול, מדובר ב"עיקרי הדברים" ].

אין בפנינו כל ראייה לנטען בסיפא סעיף 5 לסיכומי התובע, מחד ומאידך, לא "נהירות" טענותיו בהקשר לשימוע, בהנתן כי הפרוטוקול בידיו.

אין בפנינו טענה כי לאחר השימוע, שהתקיים כ אמור ב- 17.2.16, ועד למכתב הפיטורין (29.2.16) כי התובע הציג עמדתו, טענותיו, אסמכתאותיו , ע"מ לנסות ולהגיב לנטען, שמא לשנות דעתה של הנתבעת ולהוכיחה ּ בטעותה. ודאי כך, כשהמנהל בשימוע אומר כי "ביומיים הקרובים נעשה דיונים אצלנו, נעשה א ך, נבחן את העניין הזה ואז ניתן את החלטתנו בעניין .." וכך גם עולה מדברי עו"ד מלאך (עמ. 9, שורה 25). אעפ"כ, גם לאחר השימוע (וכשההקלטה בידיו) – לא מצא לפנות לנתבעת בטענה/בתגובה/בהסבר כלשהם.

ודאי כך, כשהתובע (ורעייתו) לא באו (כדבריה) לריב, וברצונם היה להגיע ל איזשהו "הסכם לגבי המשך או העדר המשך" (עמ. 11) ; וודאי כשרעייתו אומרת בסיפא התמליל שיכול להיות שיצטרכו לעשות שימוע נוסף, ונענתה: "נעשה גם 10 שימועים אם צריך, זה לא הבעיה".

נדמה כאילו התובע "ננעל" בתחושתו-הבנתו כי מדובר בשימוע לא חוקי, שמא בשל כך, נמנע מהצגת אסמכתא כלשהי השוללת הטענות שעלו בשימוע (הפרטניות), וכשאין בפנינו ולוּ ברמז, כי נמנע ממנו להציג כאמור, במהלך 11 ה ימים שעד קבלת מכתב הפיטורין, "ולמצער ", עד שנפסקה עבודתו בפועל ב- 6.3.16. חרף כך, הוא עסוק בהעלאת גרסת עובדה (חדשה, כמתואר לעיל) להצעת המנהל/ "ההשפלה" שבה.

מכל האמור, מסקנתנו כי הפגם היחיד שנפל בשימוע, הוא העדר פרוטוקול כדבעי, הגם ש"עיקרי הדברים" הם אכן אלה שבהליך. עולה כי התובע באופן "מחושב" "הסתפק" בפגם האמור – שמא, "העדיף" פנייה לביה"ד, תחת נסיון כן, מצד ו, לנסות ולהעביר רוע הגזירה; שמא, משביקש לצאת מעבודתו מהנתבעת, עם סכומים כתביעתו. אחרת, לא נהיר מדוע לא ניסה במעמדו – להציג אסמכתאות במשך תקופה זו!
לא נטען כך,(בנדון), אך ספק בעינינו אם הפגם האמור לא "נרפא" ע"י התובע, בהציגו ההקלטה [וספק, אם ביודעו כי בחזקתו פרוטוקול מוקלט של השימוע, הטענות בנדון , הם בבחינת קיום בתו"ל/ניהול הליך בתו"ל. ודאי כך, כמנהל].

התרשמנו כי השימוע עצמו התנהל במהות לגופא כראוי, ודאי כך, כשאין בפנינו פעולה מיידית של הנתבעת , אלא נדרשה לה תקופה של 11 יום, שאז קיבל התובע הודעת פיטורין.

[מעניין להזכיר כי כבוד הרשמת ע. ריכטמן, בהחלטתה מ- 13.12.17 מציינת כי סיוון, כנציגת הנתבעת, לא היתה בת סמכא להחליט על פשרה שהוּצעה – מה שמסביר, לכאורה, כי "הבעייה" בהתנהלות התובע לא היתה דווקא סיוון וכי המנהל הוא שמחליט והחליט].

ו. התביעה שכנגד

התביעה שכנגד עותרת כאמור לפיצויים בגין הפרת ההסכם ע"י התובע, הפרת אמון חמורה והפרת חובת תו"ל המוגברת ובגין נזקים כספיים שגרם התובע במעשיו/מחדליו/פגיעה במוניטין ושמה הטוב של הנתבעת.

התובע כאמור הכחיש הנטען.

ברי כי הנטל בתביעה זו על הנתבעת.

בתצהירה [סעיף 18 (משום מה, סעיפי המשנה מוספרו במספר 15)] מציינת סיוון כי היא ועו"ד מלאך ראיינו את התובע; נאמר לתובע עוד טרם כניסתו לתפקיד כי היא הממונה הישירה; מתארת כשליו בטיפול בארוע המעלית; בארוע המצלמות; כי נהג לעזוב עבודתו לא "בשעה הייעודית"; וחוזר ת על מלוא הטענות שבתביעה שכנגד.

התובע בסיכומיו טוען כי דינה להדחות, משנזנחה ע"י הנתבעת, משמדובר בנסיון להתישו, תוך ניצול מעמדו וכוחו הדל; והעיקר: טוען התובע כי לא הוצגה , ולו בדל ראייה , לתמוכין בתביעה, כי מהסכם המכירה נלמד כי לא היו כל בעיות גב ייה מול השוכרים; כי חרף הנטען ("ארוע המצלמות") – התובע עבד בנאמנות ובשקיפות מלאה; וכך גם באשר לאי בקיאותו בת וכנות ( התובע מפנה לעמ. 14 שורות 31-עמ. 15 שורה 1).

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי היא עומדת על דרישותיה ועל הנזקים שטענה להם ומפנה לתשובות התובע שתפקד באופן לקוי, והיה חוסר שביעות רצון הידוע לו, מתפקודו; וכך גם בניגוד לטענתו, המסמכים שטען כי לא הומצאו לו – הומצאו (כאמור בעמ. 16 לפרוטוקול).

ולעמדתנו –
שוכנענו, כמפורט לעיל, כי התובע לא עמד בציפיות שהיו לנתבעת במילוי התפקיד, בין אם פיזר הבטחות שלא בוססו, ובין אם משלא התאים לעבודה בתפקידו כמנהל במרכז.
ברי כי קשיים רבים התגלו וחילוקי דעות התגלעו בין הצדדים במהלך התקופה, והנתבעת לא היתה שביעת רצון מתפקודו, עד שהביאה יחסי עובד-מעסיק לסיומם. ברי כי גם התובע לא היה "שבע רצון" (כך או אחרת) ממ ערכת יחסיו עם הנתבעת.

בנסיבות אלה, ככל שעסקינן בעילה שבסיסה התנהלותו במהלך העבודה, משאין בפנינו ראייה לנזק כלשהו ובהקשר זה, בהעדר טענה/ראייה לפעולה מכוונת, ודאי לא בנזק שנגרם לנתבעת בהקשר האמור – אין מקום לתביעה שכנגד.
באשר לטענה בדבר הפרת ההסכם – אין דעתנו כנתבעת, משלא מצאנו בּמֶה הפר התובע את ההסכם.
נזכיר, ולו בהקשר אחד, כי אין בפנינו כי התובע לא עמד ב"מכסת" השעות המינימלית שהיתה צפויה, או שלא עמד לרשות העבודה בשעות שמעבר לכך, או כי איזשהי פעולה שעשה/חדל – במכוון כך פעל, או תוך הפרת חיוב שבהסכם. הגם שאין חולק כי תפקודו לא נראה לנתבעת, כי לא לכך ציפתה – אין בפנינו "נזק" מוכח.

באשר לנזקים כספיים – כאלה לא ממש נ טענו בתצהיר הנתבעת, ודאי לא הוגש בדל ראייה לנזק כלשהו שנגרם לנתבעת, כתוצאה מתפקו דו ובתקופת עבודתו של התובע בנתבעת.

במובן זה, טען התובע "לזניחת" התביעה שכנגד.

לא מצאנו כי התביעה שכנגד כוּונה להתישו או לסרבל ההליך, ובפועל, לא האריכה/סירבלה ההליך.

משברי כי אין בפנינו כי עבודת התובע גרמה לנזקים (שמעבר לתועלת או לנזק שגרתי הנגרם בעבודת עובד ממעשיו/מחדליו) שנתבעו או הוּכחו – אין לנו אלא לדחות התביעה שכנגד.

ז. סיכום

התביעה ברוּבה המכריע (למעט באשר לפרוטוקול השימוע) והתביעה שכנגד – נדחות.

מעבר לדברינו לעיל באשר לאי רישום פרוטוקול לשימוע מטעם הנתבעת כמעסיקה, הגם שנכחו מטעמה היועץ המשפטי ומנהלת משאבי אנוש (ולא משום שהתובע אינו "חתום" על פרוטוקול כאמור) – תשלם הנתבעת לתובע סך 3,000 ₪.

כך קבענו, משאכן אין ראוי כי שימוע יהא בבחינת "טקס" שיש לקיימו , מחד ומאידך, בפועל, לא היה בנסיבות פגם מהותי בהעדר תרשומת ראויה ובמועד, לשימוע.

הוצאות

התובע עותר להוצאותיו, לרבות הוצאות לדוגמא, בגין התנהלותה המזלזלת של הנתבעת, כעולה מהחלטות ביה"ד.

הנתבעת עתרה אף היא להוצאותיה, תוך שהלינה על אזכור התובע כאמור, בטענה כי בשל טעות כנה, לא התייצבה לישיבת פישור.

לאור תוצאת ההליך, ומשרוב תביעתו של התובע נדחתה ונדחתה אף התביעה שכנגד – לא היינו רואים ליתן צו להוצאות.

עם זאת, לאור החלטת כבוד הרשמת מ- 13.12.17 , למחרת ישיבת הקד"מ בפניה – אנו מורים בזאת כי ה נתבעת תישא בהוצאות התובע בגין ישיבת הקד"מ – בסך 1,000 ₪.

הסכומים שנקבעו ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אב תשע"ט, (21 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר יהונתן דקל

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר צבי שטרן

נחתם ע"י נ.צ. ביום 3.9.19
ק/שרי(8)+רונית/רינת


מעורבים
תובע: יוסי מזרחי
נתבע: בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: