ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנה קרפס נגד מספרת אופק הוד בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקשת:

חנה קרפס
ע"י ב"כ עו"ד אבי זהר

נגד

המשיבה:

מספרת אופק הוד בע"מ
ע"י עו"ד רפאל יולזרי ועו"ד עדיה צחי

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כבוד סג"נ השופט ירון בשן) מיום 21/7/19 בת"ק 12976-03-18 ולפיו התקבלה תביעת המבקשת נגד המשיבה אך רק בחלקה הקטן.

2. המבקשת הגישה תביעה קטנה בסך 12,357 ₪ נגד המשיבה - מספרה העוסקת בתוספות שיער.
סכום העסקה היה 11,700 ₪.
נטען, כי כבר במהלך הרכבת תוספת השיער , הביעה המבקשת אי שביעות רצון וטענה שתוספת השיער דלילה.
הוצע לה עיבוי בעלות של 5,000 ₪ והיא סירבה.
הוצעה לה הנחה והיא דחתה אותה.
הנתבע (אופק אהרוני הבעלים של המשיב ה) הורה לספר לפרק את התוספת ולהרכיבה בדרך אחרת.
בפועל - מיידית ניתן היה לראות שהתוספת החדשה דלילה מהתוספת הישנה שהיתה על ראש המבקשת כאשר הגיעה למספרה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי אין ממש בטענות התובעת אשר קיבלה טיפול ושירות. התחרטה כנראה מסיבותיה שלה על תוספת השיער וביקשה לחייב את הנתבעת בעלויותיה שלה.

3. בדיון שהתקיים ביום 21/7/19 נשמעו עדויות התובעת ונציג הנתבעת - אופק אהרוני, כ מו כן העידה עובדת במספר ת המשיבה הגב' מזרחי, ש תיאמה את פגישת הייעוץ עם התובעת.

4. בפסק הדין נקבע, כי בהעדר הסכם / מסמך בכתב קשה לדעת מה סיכמו הצדדים מראש.
נקבע, כי יתכן וחוסר שביעות רצון התובעת הוא תוצאה של קצר בתקשורת אך נראה כי היא לא קיבלה את מה שהזמינה.
נקבע כי כפות המאזניים נוטות לכיוון גרסת התובעת.
עם זאת, בשל כך שנותרה אצל התובעת תוספת שיער בעלת ערך וברור שהנתבעת זכאית לשכר ראוי עבור העבודה, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,500 ₪.

5. בבקשת רשות הערעור נטען, כי בית משפט קמא קבע, כי התובעת - המבקשת לא קיבלה את מה שהזמינה. בית משפט קמא עמד על כך כי גם להבנת הנתבעת התוספת לא היתה מספקת. משמעות הדברים היא כי ההסכמה הופרה על ידי הנתבעת בהפרה יסודית אשר מזכה את התובעת בזכות לבטל את ההסכם ולקבל השבה מלאה ופיצוי.

נטען, כי עסקינן בטעות משפטית הגלויה על פני הפסק.
עסקינן ב"הפרה יסודית" כמשמעותה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 (להלן: " חוק החוזים תרופות").
המבקשת הביאה פסיקה של בתי משפט לתביעות קטנות ושל בית משפט מחוזי במסגרת בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות.(חלק לא מבוטל הם פסקי דין שאני נתתי .ראה סעיפים 18-19 לבר"ע).

נטען, כי סעיף 7 (א) לחוק החוזים תרופות מעניק סעד של ביטול הסכם. סעיף 9 מורה על השבה. סעיף 10 מעניק פיצויים וכן סעיף 11 (ב) ו- 13 מעניקים סעדים נוספים.

6. המשיבה בתשובתה לבקשת רשות הערעור מבקשת לדחותה על הסף .
נטען כי בימ"ש קמא קבע קביעות עובדתיות ואין מקום להתערבות ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית.
זאת ועוד; נטען כי אין בענייננו ענין ציבורי המצדיק התערבות ערכאת ערעור בפסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות.
אין "טעות משפטית גלויה וברורה" והמבקשת לא הראתה כי נגרם לה עיוות דין.
נטען כי משנקבע בבימ"ש קמא כי לא הוכח מה הוסכם בין הצדדים; ממילא לא הוכח כי הייתה הסכמה שכללה תניות יסודיות.
נטען כי פסקי הדין שהובאו ע"י המבקשת על מנת לתמוך בטענות המבקשת עוסקים בסכסוכים בין חברות גדולות לבין אזרח מן השורה שהתקשר בהסכם בכתב ברור ותחום ואילו בענייננו אין מסמך בכתב.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב) המקרה שלפני לא פשוט להכרעה בשים לב לכך שבימ"ש קמא בקביעותיו קיבל חלק נכבד מהטענות העובדתיות של המבקשת ואף קיבל את תביעתה בחלקה.
למרות זאת; לא מצאתי כי עסקינן בשאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינים הישיר של הצדדים למחלוקת.

לא שוכנעתי כי זהו המקרה שבו נגרם עיוות דין בשים לב לכך שחלק מתביעתה של התובעת – המבקשת התקבל.
בימ"ש קמא לא הצליח מתוך הראיות שלפניו לתור אחר הסכמת הצדדים בזמן אמת; עובר להזמנת תוספת השיער ועל מנת שאתערב בקביעות של בימ"ש קמא; עלי להוסיף קביעות עובדתיות שאין לי הכלים להוסיפם.
כך נכתב בפסה"ד: "...יתכן שחוסר שביעות הרצון של התובעת הוא תוצר של קצר בתקשורת, אך דומני שהיא לא קיבלה את מה שהזמינה..." (תוך הסתייעות בדברי העדים).
לא נקבעו קביעות חד משמעיות בדבר הפרת ההסכמה שבין הצדדים.
לפיכך, אינני סבורה שזהו המקרה החריג שבו על ביהמ"ש המחוזי להתערב בפס"ד שניתן בבימ"ש לתביעות קטנות.

8. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב. בנסיבות העניין ולנוכח הספק בהסכמה שהוביל לתוצאת פסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות.
העירבון שהופקד יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חנה קרפס
נתבע: מספרת אופק הוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: