ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דובדבן אדום בע"מ נגד חברת תרביות רה"ן בע"מ :

בפני כבוד ה שופט כמאל סעב

המערערת

דובדבן אדום בע"מ

נגד

המשיבה
חברת תרביות רה"ן (1998) בע"מ

בשם המערערת: עו"ד שמעון בן הרוש
בשם המשיבה: עו"ד ניר גורן

פסק דין

פתח דבר:

בפניי ערעור דובדבן אדום בע"מ שהנה חברה העוסקת בגידולים חקלאיים, להלן " המערערת" או "המשיבה שכנגד") וערעור שכנגד על פסק די נו של בימ"ש שלום חיפה (כבוד השופט אחסאן כנעאן בת"א 276 37-05-14).

במסגרת פסק הדין נתקבלה תביע ת המשיבה תוך חיוב המערערת בתשלום הסך של 59,569 ₪ (בתוספת מע"מ) ועוד הסך של 25,800 ₪ – ובסה"כ חויבה בתשלום הסך של 85,369 ₪.

הערעור שכנגד של המשיבה בגין כך שבית משפט קמא לא פסק לה את מלוא הפיצויים בשל נזקיה והסכומים שפורטו בתביעתה, כפי שיפורט בהמשך.

רקע עובדתי:

תרביות רה"ן, הינה משתלה העוסקת בגידול תרביות צמחים – חומר גלם לתעשיית הגידול החקלאי - (להלן: "המשתלה" או "המשיבה" או "המערערת שכנגד"), הגישה תביעה חוזית כנגד המערערת בגין אי תשלום הסך של 81,129 ₪ , לטענתה.

המשיבה תבעה נזק כספי נוסף בגין הפרת חוזה המתבטאת באי משיכת כ- 2,600 שתילים שהוזמנו על ידי המערערת, מה שגרם לתפוסת נפח במשתלה, דבר שמנע ממנה גידול שתילים ללקוחות אחרים והפקת רווח נוסף .

4. על פי הנטען, ביום 22.8.2010 הזמינה המערערת 10,000 יחידות שתילים נשירים ששווים 220,000 ₪ ללא מע"מ (22 ₪ לשתיל), וביום 22.12.2010 הזמינה המערערת 2,000 שתילים נוספים ששווים 44,000 ₪ ללא מע"מ – בסה"כ הוזמנו 12,000 שתילים שמחירם הכולל 264,000 ₪, ללא מע"מ . עוד הוסכם כי המערערת תספק למשיב ה חומר ריבוי עד יוני 2011 (להלן: "ההסכם" או "ההזמנה").

5. בין הצדדים נערכה הזמנה נוספת אך בסוף בוטלה, בגינה שילמה המערערת 50,000 ₪ שנזקפו לטובת ההזמנה.

6. על פי הנטען, המערערת משכה שתילים בשווי של 140,579 ₪ ולפי ספרי המשתלה המערערת נותרה חייבת לה 81,129 ₪ לפני מע"מ.

7. סוכם כי מועד אספקת השתילים יהיה בחורף 2012 היינו, חודש דצמבר 2011, זאת לפי העדפת המערערת.

8. בתהליך הגידול המשיבה עשתה שימוש בחומר ההדברה מסוג "קוורץ" וגם בחומר ההדברה מסוג "ראונד אפ"; זאת להדבר ת עשבים בשולי מתחם הגידול.

9. המשיבה טענה שהמערערת איחרה באספקת חומר הריבוי בכחודש ימים, אך המערערת הכחישה זאת , ובתחילת יולי 2011 הרכיבה המשתלה את השתילים עבור המערערת.

10. לאחר הרכבת השתילים ולפני אספקתם התברר כי השתילים נגועים בווירוס, ובשל כך המשתלה השמידה כ - 1,000 שתילים, לטענתה.

11. בעקבות סיור במשתלה שערכו נציגים מטעם המערערת בחודשים 11-12/2011, הודיעה המערערת טלפונית כי החליטה לדחות את משיכת השתילים לחודש אוגוסט 2012.
לטענת המשתלה, הוסבר למערערת במעמד השיחה ש קיימת היתכנות גבוהה שייגרם נזק לשתילים עקב השארתם זמן ארוך מהמתוכנן.

12. המערערת משכה את השתילים בחודש אוגוסט 2012, ובשל עיכוב זה במשיכת השתילים נאלצה המשיבה, לטענתה , לשאת בהוצאות נוספות לגידול השתילים והחזקתם על חשבונה במשך 8 חודשים נוספים .

13. ביום 17.10.12 שלחה המשיבה מכתב למערערת בו התריעה על הנזקים הצפויים כתוצאה מהפרת לוח הזמנים שהוסכם עליו למשיכת השתילים, ובאביב שנת 2013 הודיעה המערערת על אי התפתחות השתילים.

14. יצוין, כי לפי הוראה מהמערערת סופקו שתילים בחודש ינואר 2012 מאותו מחזור יצור לעוד שני מגדלים תוך שימוש באותו חומר הרכבה, כשמצד מגדלים אלו לא נשמעו תלונות בעניין השתילים.

ביום 28.5.2013 נציגי המשתלה ביקרו בשטח המערערת והבחינו כי בשל חיתוך השתילים, חלקם לא התעורר.

המשיבה ייחסה את זה לאיחור במשיכת השתילים; טיפול לקוי בשתילים בשטח המערערת; הדברת עשבים בדרך לא נכונה לפני נטיעה וכמויות גדולות של מזיקים שנצפו במהלך הביקור.

15. לטענת המשתלה מסך 12,000 השתילים שהוזמנו משכה המערערת בסה"כ 8,200 שתילים בלבד, מהם כ- 1,000 שתילים כאמור הושמדו ובידי המשיבה נותרו 2,600 שתילים שגם הושמדו לאחר שהמשיבה לא משכה אותם.

לפיכך אמדה המשתלה את נזקיה על הסך 196,129 ₪.

16. לטענת המערערת אם מתוך 12,000 השתילים הושמדו 1,000 נותרו 11,000 שתילים שמתוכם 3,200 שתילים יועדו לאספקה למגדלים אחרים, כך שנותרו למערערת 7,800 שתילים שמחירם 171,600 ₪. לטענתה, המערערת שילמה למשיבה 165,625 ₪.

17. המערערת עוד טענה כי התנהלות המשתלה הייתה רשלנית, והיא הסתירה את העובדה שבעת נטיעת השתילים התגלו סימפטומים של התפתחות בלתי תקינה, הגם שנציגי המשתלה הסבירו כי השתמשו במדביר "קוורץ" במתקני המשתלה, והווירוס התגלה רק בשטחה של המשיבה.

18. המערערת טענה שהיא זכאית לקיזוז כפי שקבוע בחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") או חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות"), וגם נזק כספי בסך של 2,520,000 ₪ בשל הפסד תנובת המטעים במשך שתי עונות ועוד 150,000 ₪ עלות שיקום מטעים.

המערערת טוענת שנגרם לה נזק כספי בסך של 240,000 ש"ח בשל אובדן רווחים - 20 דונם שלא נטעו בשל פסילת השתילים בנוסף להפסדי הוצאות שכירות בגין השטח בסך של 40,000 ₪.

פסק הדין של בימ"ש קמא:

19. בימ"ש קמא קבע כי ההסכם שבין הצדדים הינו הסכם קבלנות ולא הסכם מכר לפי הנימוקים הבאים:

לפי ההלכה בע"א 368/77 זיקית מפעלי צביעה נ' סריגי אלדיט בע"מ (ניתן ביום, 28.9.1978) , נקבע כי, אם המזמין קיבל על עצמו לספק את עיקר החומר הרי מדובר בהסכם קבלנות. בעניין שבנדון המערערת סיפקה חומר הריבוי מכאן ולמרות שמבחינה כמותית המשתלה סיפקה את רוב החומרים המערערת סיפקה את הרכב . החומר שמגדיהות השתיל ובכן מבחינה מהותית המערערת סיפקה את החומר העיקרי.

לפי מבחן "מרכז הכובד של העסקה" שנקבע בע"א 863/75 גולדשטיין נ' פקיד שומה תל אביב (ניתן ביום, 18.12.1977), יש לבדוק את היחס בין החומרים למלאכה, כאשר יחס החומרים גבוה יותר , אז מדובר בהסכם מכר ואם ההפך אז מדובר בהסכם למתן שירות. בימ"ש קמא קבע כי עיקר כובד העסקה אינו בחומרים אלא במיומנות המשתלה בגידול השתילים.

עוד נקבע כי היות ומדובר במוצר התפור למידותיה של המערערת, להבדיל מיצור לציבור לא מסוים; הנטייה היא לראות את ההסכם כהסכם קבלנות (איל זמיר חוק המכר תשכ"ח-1968 - פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי בעמ' 102 (1987).

20. בימ"ש קמא עוד קבע כי על פי ס' 6(ב)(2) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), אם הנכס ניזוק לאחר שהקבלן העמידו לרשות המזמין, המזמין פטור מתשלום, למעט במקרים שבהם הנזק נגרם מסיבה שאינה באחריות הקבלן ; ואולם, במקרה שהנזק נגרם לאחר שהנכס נמסר למזמין אז חלים דיני ההפרה הכלליים.
21. בימ"ש קמא קיבל את תביעת המשיבה בכל הקשור להוצאות גידול עודפות והפסד רווחים, שכן הנטל להוכיח כי נפל פגם בהשתלת השתילים רובץ על כתפי הטוען, המשיבה לא עמדה בנטל זה; כך נקבע.

22. מצד שני קיבל בימ"ש קמא את טענות המערערת לגבי השתילים שניזוקו בשל הידבקות הווירוס שכן התפרצות הווירוס הייתה במשתלה עובר למועד האספקה, וקבע כי המשתלה לא הוכיחה שאינה אחראית להידבקות השתילים בווירוס.

23. בימ"ש קמא ניתח עדותם של העדים והמומחים שהובאו להעיד מטעם כל צד.

מטעם המשיבה העידו מר דב סימפולינסקי – מדריך ארצי במשרד החקלאות; ד"ר אלי חייט – מנהל מדעי במפעלי תרביות רה"ן , המשיבה.

מטעם המערערת העידו ד"ר טוביה יעקובי – מומחה הדברה והמומחה אייל שפירא – שמאי ואגרונום.

24. סימפולינסקי ציין בחוות דעתו, בין השאר, שיש עוד שני מגדלים שמשכו שתילים מהאצווה שגודלה עבור המערערת ולהם גדלו עצים תקינים. בימ"ש קמא קיבל התייחסות זו של סימפולינסקי וקבע שנתון זה מחזק את טענת המשתלה שהנזק שנגרם לשתילי המערערת אינו קשור בריסוס בחומר ההדברה "קוורץ" שהמשתלה ביצעה.

25. המערערת לא הביאה מגדלים שהיא יודעת עליהם כדי שיתמכו בטענתה, על כן; בימ"ש קמא החיל החזקה לפיה אי הבאת עד רלוונטי מעידה על כך שאילו הובא לעדות, עדותו הייתה פועלת לרעת המערערת.

26. המערערת הביאה חוות דעת מטעמה שנערכה על ידי המומחה ד"ר טוביה יעקובי, לפיה הנזק נגרם לשתילים בשל שימוש בלתי מורשה בחומרים השונים, כך שלשיטתו קיימת סבירות גבוהה כי חומר הקוורץ גרם לנזק ובנוסף, מצא כי על העלים שהיו נגועים במחלה היו מזיקים נוספים ש כדוגמתם נמצאו על צמחים במשתלה.

27. בימ"ש קמא יחס לחוות דעתו ועדותו של ד"ר יעקובי משקל מועט, והסביר כי הוא העיד לכאורה בהסתמכו, בין היתר , על מסמכים שערך מר פלג – המדריך החקלאי של המערערת, אך לא נמצא בראיות כל מסמך שנערך על ידי פלג עצמו.

28. בימ"ש קמא התרשם כי עדותו של יעקובי תמוהה ואין לסמוך עליה, בין היתר, כי הוא לא ביקר בשטח בעצמו ורק הסתמך על חומר שהועבר לו. מכאן, שהיה על המערערת להביא מומחים אחרים שישללו יתר האפשרויות האחרות שהביאה המשתלה כהסבר לנזק שנגרם לשתילים.

29. ד"ר חייט – המנהל המדעי של המשיבה, העיד כי הופעת מזיקים מסוג ציקודת בכמויות ; פוגעת בהתפתחות השתילים, לעומת זאת, בחוות דעתו לא התייחס ד"ר יעקובי – מומחה הדברה מטעם המערערת להופעת הציקודת.

30. ד"ר יעקובי לא הסכים להשיב על שאלה שנגעה לסבירות האפשרות שגורמים אחרים גרמו נזק לשתילים. לפיכך, בימ"ש קמא התרשם כי חוות דעת ד"ר יעקובי הינה צרה והמשקל שייחס לה היה מועט ונמוך.

31. בפתח חקירתו של ד"ר יעקובי בחרה המערערת לשאול אותו על חומר הריסוס "ראונדאפ" בטענה שזה גרם נזק לשתילים, בימ"ש קמא קבע כי מדובר בעדות כבושה, טענה שלא נטענה קודם, ולא גובתה בחומר מדעי, לכן דחה בימ"ש קמא טענה זו. בנוסף, המערערת לא הוכיחה שהנזק נגרם דווקא מחומר הקוורץ.

32. בימ"ש קמא קיבל את חוות דעתו של ד"ר חייט בחלקה הנוגע ל"קוורץ" וזאת נתמכה גם על ידי מר בירגר - מדריך המשתלה, ד"ר יעקובי ומר פלג, והגורסת כי אפקט ה קוורץ מופיע תוך מספר ימים על צמח, כך שאם ריסוס חומר הקוורץ הוא זה שהזיק לשתילים הרי הוא היה קוטל את הצמח תוך מספר ימים.
33. בימ"ש קמא קיבל את טענת המשתלה לפיה בהתאם להוראות משרד הבריאות משנת 2016 מותר להשתמש ב"קוורץ".

34. בימ"ש קמא קבע עוד כי המערערת לא הוכיחה שהמשתלה פעלה באופן לא סביר, אף תהה בימ"ש קמא מדוע המערערת לא ביקשה את מלוא המסמכים מהמשתלה.

35. בימ"ש קמא קבע כי עדותם של מר פלג, ומר קאופמן – בנו של בעלי המערערת אינה אמינה, אף קבע שיש חשש שהם לא היו מעורבים בפגישות שנערכו בשטח (תוך הפנייה לס' 11 לתצהיר קאופמן). בנוסף, קאופמן לא ידע לומר כיצד נראית פגיעה של קוורץ על הצמח. (עמ' 66 – 67 לפרוטוקול).

36. נקבע עוד, כי המערערת לא הוכיחה את הנזק שלטענתה נגרם לה בסך 2,520,000 ₪, הגם שאומד הנזק שטוענת לו המערערת מסתכם בסך 821,251 ₪, בהתאם לחוות דעת שהוגשה מטעמה.

37. המערערת טענה כי נוכח העובדה שהמשיבה ביצ עה הרכבות חוזרות ב- 2,500 שתילים, הדבר יכול להעיד על איכות ירודה. בימ"ש קמא קבע לעניין זה כי המערערת לא הביאה חוות דעת שת בסס טענה זו. בנוסף, על פי הנטען ההרכבות החוזרות בוצעו בנובמבר 2011, כך, שזה לא הגיוני שההרכבות היו מוכנות בחודש העוקב.

38. על פי התרשמותו של בימ"ש קמא, עדותם של עדי התביעה אינה מבססת את הטענה שהמערערת אחראית לנזק מצד אחד , ומצד שני גם המשתלה פעלה באופן מסודר ותעדה את המפגשים עם נציגי המערערת, ובאמצעותם הרימה את הנטל שמוטל עליה והוכיחה שמקור הפגמים אינו במשתלה.

39. לאחר ששקל את טענות הצדדים וניתח חוות הדעת ועדויות המומחים ויתר העדים, החליט בימ"ש קמא לדחות את טענות המערערת באשר לשתילים שמשכה המערערת מהמשתלה ובשטח שבבעלותה ואת טענותיה באשר ל 2,600 השתילים שלא משכה. כפועל יוצא מכך, קיבל בימ"ש קמא חלקית את טענות המשיבה לעניין הוצאות גידול עודפות והפסד רווח.

ובאשר לשתילים שנדבקו בווירוס בשטח ה משתלה – המשיבה , והושמדו על ידיה , קבע בימ"ש קמא כי מאחר והשתילים נדבקו בווירוס כשהיו בשטח המשתלה, נטל הוכחת סיבת ההידבקות בווירוס מוטלת עליה, משלא הרימה המשתלה – המשיבה , את הנטל, בימ"ש קמא לא חייב המערערת בעלות אותם שתילים.

40. בהתאם לאמור לעיל, פסק בימ"ש קמא פיצוי למשיבה לפי הפירוט הבא:

41. המערערת הזמינה 12,000 שתילים שמחירם 264,000 ₪, מתוכם נמשכו שתילים בסך של 40,128 ₪ על ידי מגדלים אחרים. לאחר שהמערערת שילמה חלק; והיא נותרה חייבת למשיבה הסך של 81,129 ₪ לפני מע"מ. עלות השתילים שהושמדו – 21,560 ₪ ללא מע"מ- (980 שתילים X 22 ש"ח ליחידה).

לפיכך, סה"כ הסכום לו זכאית המשתלה הוא - 59,569 ₪ ללא מע"מ, כך נקבע.
בנוסף, קבע בימ"ש קמא כי על המערערת לפצות את המשיבה בגין אובדן רווח בסך של 10 ₪ לכל שתיל שלא משכה, סה"כ 25,800 ₪ עבור 2,580 שתילים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.2016.

בימ"ש קמא חייב המערערת לשלם 15,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד.

על פסק דין ז מונחים הערעורים שבפניי.

הערעור העיקרי:

42. טענות המערערת:

טעה בימ"ש קמא כשהתעלם מהעדויות ומהתייחסות המומחים מטעם המשיבה להרכבות חוזרות. ד"ר חייט למשל בחוות דעתו ובחקירתו ציין שנעשה שימוש חוזר בכנות [ראו עמ' 49 לפרוטוקול בבימ"ש קמא], בנוסף המומחה סמפולינסקי, מטעם המשיבה אישר שהרכבות חוזרות בשיעור של 15% מעיד על כשל במשתלה עצמה [ראו עמ' 15 – 17 לפרוטוקול בבימ"ש קמא].

לפיכך, ניתן ללמוד מעדות מומחי המשיבה כי לפחות 2,504 שתילים שיוצרו על ידי המשיבה אינם ראויים לשימוש אלא להשמדה, ובכן, המשיבה לא זכאית לתמור תם.

טעה בימ"ש קמא כשקבע כי השימוש בחומר קוורץ ו- ראונד-אפ לריסוס השתילים מותר. לפי הוראות היצרן של קוורץ, השימוש בחומר מותר רק במטעים ואך ורק לגידולים, ובכך הפרה המשיבה את תקנה 1 לתקנות הגנת הצומח (קיום הוראות תווית אריזה, תשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הגנת הצומח"), כשהשתמשה בחומרים הנ"ל.

טעה בימ"ש קמא כשאימץ לצורך הכרעתו את חוות דעתו של ד"ר חייט, שכן הוא עובד של המשיבה ודעתו אינה אובייקטיביות. מה גם; שהוא העיד על עצמו כמי שאינו מומחה בתחום המטעים או חומרי הדברה.

טעה בימ"ש קמא כשלא קבע שהפגם נגרם לשתילים בהיותם ברשות המשתלה; בהתאם לדוחות לפיהם מדריך המשיבה מצא במשתלה ציקודת [מוצג מע/8], ועוד מזיקים אחרים.
בימ"ש קמא טעה משלא הפעיל את החזקה הראייתית לעניין אי הבאת ראיות רלוונטיות. שכן, המשיבה הסתירה ראיות; ובין היתר , את מלוא המסמכים הטכניים הנוגעים לטיפול שעברו השתילים אצל המשיבה וטבלאות מעקב הריסוסים.

טעה בימ"ש קמא כשלא דחה את התביעה ביחס להפסדי רווח בשל תפוסת נפח במשתלה ומניעת גידול שתילים עבור לקוחות אחרים, שכן, המשיבה לא הביאה פירוט מספיק לנזק שנגרם כתוצאה מאי משיכת 2,600 שתילים.

טעה בימ"ש קמא כשקבע כי המערערת לא הודיעה למשיבה, תוך זמן סביר שנמצאו פגמים בשתילים, שכן מיד לאחר משיכת השתילים הודיעה המערערת על כך שנמצאו בהם פגמים [חוו"ד סמפולינסקי עמ' 2, ס' 3].

עוד נטען כי שגה בימ"ש קמא כשלא הפחית את התשלום שלזכות המערערת, אשר מוחזק בידי המשיבה בסך 2,553 ₪, כפי שצוין בסעיף 14 לכתב התביעה של המשיבה, וכי אז יתרת החוב הסופית אמורה להיות על סך 81,129 ₪. כבר עתה אציין ואומר כי דין טענה זו להידחות ודי אם אפנה לפסק דינו של בית משפט קמא בעמ' 22 פסקה 35.

43. טענות המשיבה:

לטענת המשיבה הוכח בבימ"ש קמא שאין קשר סיבתי בין השימוש ב"קוורץ" לבין הנזק הנטען.
לטענת המשיבה, בעוד טענה המערערת שהנזק הופיע תוך חודשים, עדים מטעם שני הצדדים הסכימו כי פגיעה של "קוורץ" או "ראונדאפ" ניכרת תוך ימים.

השימוש ב"ראונדאפ" נעשה להדברת עשבים מסביב למשתלה בלבד.

לטענת המשיבה, לא הוכח שהשתילים היו פגומים על סמך הראיות שהובאו; מה גם שנמצאו סתירות רבות בעדויות ההגנה. המערערת אף דרשה 6,000 שתילים נוספים כפיצוי מהמשיבה – המשתלה .

המערערת תקפה את המשיבה בשל שימוש חוזר בכנות שנמצאו מתאימות לכך, המשיבה טוענת שאין המדובר במהלך חריג, טענה זו סותרת את טענת המשיבה לפיה השתילים נפגמו בעקבות השימוש בחומרי הדברה והוא הדין לעניין הטענה לפיה הציקד ות הם הסיבה לפגימת השתילים.

המערערת פעלה כדין כאשר גילתה מסמכים בכפוף להתחייבות לשמירת סודיות, בימ"ש קמא לא מצא פגם בהתנהלות המשיבה באשר לגילוי המסמכים.

טענת המערערת בדבר הפרת חובה חקוקה - תקנה 1 לתקנות הגנת הצומח, אינה קשורה לעניין, שכן התקנה קובעת איסור שנועד להגן על הצמח זאת להבדיל מאיסורים על שימוש שנועד להגן על צורכי פרי.

הערעור שכנגד:

44. טענות המערערת שכנגד - המשיבה :

הפיצוי בגין אובדן רווח בסך 10 ₪ לשתיל משאיר את המערערת שכנגד בהפסד - מתוך מחיר של 22 ₪ לשתיל, 12 ₪ מהווים עלות גידול, היינו המערערת נשאה בהוצאות והפסידה מהרווח, ויש לה הפסד של 2 ₪ לשתיל, לגישתה.

מכאן מבקשת המערערת שכנגד מבית המשפט לפסוק סכום של 12 ₪ בגין 2,580 השתילים שלא נמשכו, וגם בגין 980 שתילים נוספים שלא נמשכו גם הם (לאחר שהוחלפו כי היו נגועים בווירוס). ועוד סכום נוסף של 12 ₪ בגין עלות גידול שנה נוספת ומניעת רווח בגין אי משיכת 2,580 שתילים.

לדעתה, יש להטיל אחריות על המשיבה שכנגד - המערערת . על פי הטענה חומר הריבוי שסיפקה המשיבה שכנגד – המערערת , גרם נזק לחלק מהשתילים. מכאן המסקנה כי בימ"ש קמא שגה כשהטיל את האחריות על המשתלה מבלי שהדבר הוכח כדבעי.
המערערת שכנגד מצטטת את הסיפא של סעיף 2(ב) לחוק השומרים שלטענתה מעגן את היקף אחריות המשיבה, ולשונו כלהלן:

"2. (ב) ...; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."

המערערת שכנגד טוענת שהיא הציעה למשיבה שכנגד 1,000 שתילים חלופיים לאלו שהושמדו מתוך "רזרבה" שהיא שומרת.

בימ"ש קמא הטיל את האחריות על המשתלה מבלי שהוכחה אחריותה לנזק.

בימ"ש זה מתבקש לקבל את הערעור שכנגד ולפסוק למערערת שכנגד את הסכומים המגיעים לה, לדעתה, ושלא נפסקו על ידי בית משפט קמא וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

טענות המשיבה שכנגד:

45. יש לדחות את הערעור שכנגד שכן אין זיקה עניינית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי. הערעור שכנגד לא עסק כלל בשתילים שנפגעו מווירוס בהיותם במתקני המשתלה (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קסריה פולימרים (1992) בע"מ (ניתן ביום, 07.12.1999).

המערערת שכנגד הוסיפה בערעור שכנגד טענות שמועלות לראשונה, היא מבקשת מבימ"ש לפסוק סכומים נוספים בהתבססה על טענות שלא נטענו במסגרת תביעתה המקורית בבימ"ש קמא; המשתלה לא תבעה עלויות גידול בעקבות אי משיכת השתילים; מה גם, שהיא לא הביאה ראיות לתמוך בכך.

המשיבה שכנגד גם טוענת שעניין אספקת שתילים חלופיים מתוך ה"רזרבה" לא הוזכר על ידי המשתלה קודם לכן; על כן מדובר בטענות חדשות המהוות שינוי חזית, שאין להתירו.
התביעה המקורית הוגשה כתביעה חוזית בלבד, במקרה כזה נטל ההוכחה לגבי נזקים שנגרמו בשל הפרת החוזה מוטל על הטוען להפרה, ועליו גם להוכיח כדבעי את זכאותו לפיצוי. המערערת שכנגד לא עמדה בנטל.

החשד לנגיעת השתילים בווירוס היה חודשים לפני מועד האספקה המוסכם, המשתלה השמידה את השתילים תוך שסיכמה עם המשיבה שכנגד שלא יהיה חיוב בגין השתילים שהושמדו [מש/5 לתיק מוצגי המשיבה שכנגד].

עיון בהוראות ס' 22 לחוק המכר וס' 6 לחוק חוזה קבלנות מובילים לאותה מסקנה שהמערערת שכנגד אחראית לנזק שנגרם לשתילים.

גם אם תצליח המערערת שכנגד להוכיח שמתקיים קשר סיבתי בין חומר הריבוי לבין הנזק שנגרם, על פי הנהוג בתחום; על המשתלה לבדוק את חומר הריבוי אצלה.

מכל הטעמים האמורים יש לדחות את הערעור שכנגד ולחייב את המערערת שכנגד בהוצאות.

דיון והכרעה:

46. הלכה היא שבית המשפט של ערעור לא ייטה להתערב בממצאים ובקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא אם מצא טעות שיורדת לשורשם של דברים, לעניין זה אפנה לע"א 6934/11 אסיל פח'ר אלדין נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (ניתן ביום, 25.02.2014) וע"א 8123/10 פלונית נ' המרכז הרפואי שערי צדק (ניתן ביום, 06.05.2012), שם נקבע:

"והלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם מתגלית שגיאה עקרונית היורדת לשורש הדברים."

ראו גם ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582 (ניתן ביום 11.6.1998) שם נקבע כדלקמן:

"...לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (ראו, למשל, ע"א 78/84 עיזבון המנוח חג' קאסם אחמד סווילם נ' אלג'ילאני [פורסם בנבו] [2]). בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא "'לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות, עשה ככל האפשר לבור את האמת המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו – דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין...'" ( ע"א 640/85 קופר ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח' [פורסם בנבו] [3], בעמ' 598)".

על פי הפסיקה אפשרות התערבות הערכאה הדיונית היא מצומצמת אף יותר כשהמדובר בממצאים שהתבססו על התרשמות ישירה של הערכאה הדיונית מעדויות של מומחים כמו במקרה שבפניי, ראו ע"א (מחוזי ת"א) 34329-10-13 בנק הפועלים בע"מ נ' ריקי סעדיה (ניתן ביום, 10.11.2014), שם נקבע:

"כידוע, רק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים. התערבות מסוג זה יוחדה למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם הגרסה העובדתית שאומצה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו לפניה."

47. הן הערעור העיקרי והן הערעור שכנגד מופנים בעיקר כנגד ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו של בימ"ש קמא שהתבססו על קביעות מהימנות של עדים, וזאת לאחר שהתרשם מהם, מחוות דעתם ומעדותם בפניו.

48. מכאן, ובטרם אדון בטענות שבערעור שכנגד, אציין כי בית משפט קמא ביסס את התרשמותו מהעדים תוך בחינה פנימית של ההיגיון שבתוכן העדות, בחינת עקביות וקוהרנטיות שבעדות, השוואתה עם חוות הדעת שהגיש אותו עד ולאחר מכן, בחינה חיצונית של העדות מול עדויות וחוות דעת של יתר העדים, ובין השאר, השתלבות העדות עם שאר הראיות.

49. לקביעת המהימנות משקל נכבד לצורך ההכרעה בתיק, לכן על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה בבואו לקבוע מהימנות של עד, והעדפת גרסה אחת על פני גרסה סותרת אחרת.

50. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט, קמא איני מוצא מקום להתערבותי בממצאי ם עובדתיים שקבע על פי התרשמותו , והנני מסכים עם מסקנותיו ואופן חלוקת האחריות בהחלטתו הסופית. איני מוצא שבימ"ש קמא טעה בקביעותיו טעות קיצונית, חריגה שיורדת לשורשם של דברים, המצריכה או המצדיקה את התערבותי בממצאים ובמסקנות שהגיע אליהם, אחרי ששמע והתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מעדויות העדים ו המומחים וניתח אותן על פי דרכו .

חרף האמור לעיל, אציין כי הגם שהיה רצוי בנסיבות העניין למנות מומחה מטעם בית משפט וחבל שלא מונה מומחה ככזה, אדגיש כי לא מצאתי שאי מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בנסיבות מקרה זה, מבטא טעות קיצונית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור .

51. ראשית, טענה המערערת כי עדות מר חייט – מנהל מדעי במפעלי המשיבה, מטה את הכף לטובתה, הרי הוא העיד כי ביצוע הרכבות חוזרות מניב שתילים פגומים, מר חייט אף ציין כי נעשה שימוש חוזר בכנות באופן מפורש בחוות דע תו, וזה מעיד על כשל במשתלה, שכן בוצעו הרכבות חוזרות של כ- 2,500 שתילים שמהווים 25% מכלל השתילים שנועדו למערערת.

52. לאחר שעיינת בסעיף 17 ב. ובסעיף 19 לחוות דעתו של מר חייט, לא מצאתי הצהרה מפורשת שהמשיבה עשתה שימוש חוזר באותן כנות לשתילים של המערערת, ולתכלית זו אביא את הסעיפים להלן:

"17. ב. בעניין ההרכבות החוזרות, לא מדובר באירוע חריג, אצל התובעת – [המשיבה בערעור] מעת לעת מקובל להרכיב הרכבה חוזרת במקרים בהם ההרכבה המקורית לא נקלטה, הדבר מקובל בכל המשתלות. הערת יעקובי בעניין זה רק מחזקת את הרושם שאינו מצוי בתחום מידה [כך במקור ] הנדרשת."

"19. הסיבה השכיחה היא רקמת קמביום שאינה פעילה בכנה או ברוכב. מדובר בתופעה שאינה ניתנת לחיזוי מראש ולפיכך אין היגיון שלא לנצל את הכנה להרכבה חוזרת."

האמור בסעיפים הנ"ל אינו מהווה הצהרה על שימוש חוזר מצד המשיבה אלא הסבר לתופעה. בעדותו בבימ"ש קמא אומנם, אישר ד"ר חייט כי המשיבה עשתה שימוש חוזר בכנות, אך גם ציין כי מדובר בפרקטיקה מקובלת במשתלות [ראו פרוטוקול דיון בבית משפט שלום בעמ' 49 ש' 16 - 28], כפי שהסביר בחוות דעתו.

לא הוכיחה המערערת ברמה הנדרשת כי ההרכבות החוזרות הובילו ליצור שתילים באיכות ירודה, לא רק מהנימוק דלעיל, אלא שהטענה לפיה ההרכבות החוזרות הן הסיבה לאיכות ירודה של חלק מהשתילים ; הינה טענה אפשרית אחת מבין רבות. ראשית אומר כי הטענה לא הוכחה בבית משפט, וכי בחינת השתלשלות הדברים והדרך בה הלכו לקיום העסקה, מעלה עוד אפשרויות או הסברים למה שהתחולל בשתילים, לדוגמא, איחור המערערת באספקת חומר הריבוי – טענה שלגביה המערערת לא הביאה ראיות סותרות וגם שיהוי או עיכוב מצד המערערת במשיכת השתילים מהמשיבה.

מה גם; לא הוכח קשר סיבתי בין ההרכבות החוזרות לבין הפגמים בשתילים במידה הנדרשת וזאת כי לא הביאה ראיות שסותרות טענות המשיבה, על כן בצדק דחה בית משפט קמא טענה זו.

53. טוענת המערערת כי הנזקים שנגרמו לשתילים שהוזמנו הינם באחריותה של המשיבה מאחר והאחרונה בחרה להשתמש בחומרי הדברה מסוג קוורץ ו ראונדאפ תוך גידול השתילים, כאשר, על פי הטענה השימוש בחומר הקוורץ כפי שנעשה על ידי המשיבה הינו אסור, טענה זו נתמכה בחוות דעתו של ד"ר טוביה יעקובי – מומחה הדברה מטעם המערערת .

54. בימ"ש קמא דחה טענה זו בהסתמכו על חוות דעת ועדויות המומחים שעל פיהן ניתן לקבוע כי אילו הקוורץ הוא הגורם המזיק, הפגיעה בשתילים הייתה מופיעה תוך ימים.

55. אין לי אלא להסכים עם מסקנת הנ"ל של בימ"ש קמא; הגם שהמערערת הביאה בפני בית משפט קמא מדריכים והוראות אשר קובעים הנחיות לשימוש בקוורץ, וגם חוות דעת המומחה ד"ר יעקובי , הגם שלחוות דעתו ייחס בימ"ש קמא משקל מועט בשל אי פירוט המסמכים והממצאים שעליהם הסתמך, וגם משום שהוא לא ביקר בשטח ובדק את השתילים בעצמו ואף לא התייחס לנושא של הופעת הציקדות. יתרה מכך, הסימפטומים של פגיעה מקוורץ, כפי שהסביר אותם ד"ר יעקובי בעדותו, אינם תואמים את סימני הפגיעה האמתיים מקוורץ – קטילת עשבים תוך ימים.

56. כך מצא בימ"ש קמא כי ד"ר יעקובי לא הצליח לשלול האפשרות שהנזק נגרם מסיבה אחרת, ומכל מקום לא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת שהנזק נגרם לשתילים בשל השימוש בקוורץ.

57. על פי הטענה, בהתאם להוראות השימוש של יצרן הקוורץ [מע/2] והוראות משרד החקלאות [מע/3], השימוש בקוורץ מותר רק למטעים. וגם לפי המדריך החקלאי של המשיבה [מע/4] השימוש בראונדאפ מותר החל מגיל שנה ולא זה בלבד, אלא שעל פי תקנה 1 לתקנות הגנת הצומח אסור להשתמש בחומרי הדברה שלא לפי הוראות השימוש של היצרן.

58. המערערת עוד מלינה על כך שבימ"ש קמא קבע כי בענייננו השימוש בקוורץ נעשה כדין מאחר ויש היתר על שימוש בקוורץ בתכשיר משרד החקלאות משנת 2016, בעוד שהמשיבה השתמשה בקוורץ בשנת 2012. על פי הטענה ההיתר משנת 2016 אינו רלוונטי לשימוש שנעשה בשנת 2012.

59. בנוסף, טוענת המערערת כי אין קשר בין ההיתר מטעם משרד החקלאות לבין הוראות היצרן, כלומר על פי הטענה, יש לציית להנחיות היצרן בסופו של דבר.

60. דברים אלה יפים ויש בהם היגיון לטעמי; אף מוכן אני לקבל טענת המערערת בקשר לדרכי השימוש בקוורץ, אך עם זאת, זה לא מעלה ולא מוריד מהתוצאה – דהיינו, הנזק שנגרם לשתילים בפועל והוכחת הגורם לכך .

המערערת לא הרימה נטל ההוכחה שהנזק נגרם בשל השימוש ב"קוורץ" או ב- "ראונדאפ" מצד המשיבה, שכן הסימפטומים של הנזק שהופיעו בשתילים אינם תואמים את הנזק שקוורץ היה גורם לשתילים, כפי שתואר גם על ידי המומחה ד"ר יעקובי – מטעם המערערת .

בנוסף, כפי שנכתב בפסק הדין של בימ"ש קמא; ד"ר יעקובי נסמך על מסמכים שערך מר פלג, חרף זאת, כשנתבקש ד"ר יעקובי לתאר את הסימפטומים של נזק ששימוש בחומר הקוורץ גורם ; הוא תיאר את זה בצורה שונה ממר פלג.

61. בדומה לכך, לא הוכיחה המשיבה את טענתה שבערעור שכנגד; כי חומר הריבוי שסיפקה המערערת הוא שגרם נזק לחלק מהשתילים.

62. באשר לטענת המערערת לפיה על פי הדוחות השבועיים של המשיבה מזיקים מסוג ציקדות נמצאו במשתלה, הן הסיבה לנזק, גם היא אין בה די כדי להוכיח אחריות המשיבה לנזק שנגרם לשתילים, בימ"ש קמא התייחס לטענה זו בפסק דינו באומרו כי מומחה המערערת, ד"ר יעקובי, לא הביא בחשבון הסברים נוספים אפשריים לנזק כגון שמזיקים אחרים גרמו לנזק; או שגיזום השתילים על ידי המערערת הוא זה שגרם לנזק.

שוב אזכיר כי כל אלה הצדיקו מינוי מומחה מטעם בית המשפט וראוי לתת על כך את הדעת במקרים דומים.

אעיר, כי המערערת לא טענה בערעור טענות נגד נימוקי בימ"ש קמא, אלא רק חזרה על אותה טענה שנטענה בהליך העיקרי בבימ"ש קמא .

63. אעיר עוד כי נוצר רושם כי המערערת טוענת כל טענה שיכולה לתת הסבר הגיוני אפשרי בכדי שיינתן פסק דין לטובתה, עד כדי שהיא טוענת טענות עובדתיות סותרת, פעם טוענת כי הקוורץ או חומרי ההדברה גרמו נזק לשתילים ואחר כך טוענת שהמזיקים – הציקדות הם ה סיבה לנזק.

64. מיותר לציין כי העלאת טענות עובדתיות סותרות אסורה על פי דין, ראו התייחסות הפסיקה לעניין זה ב ע"א 9056/12 יעל קינג נ' פקיד השומה ירושלים (ניתן ביום, 04.08.2014), שם נקבע כדלקמן:

"הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט"

65. זאת ועוד, לא תתקבל טענת המערערת לפיה תפוסת נפח והפסד רווח בתביעה החוזית של המשיבה מהווה הרחבת חזית זאת מאחר והמשיבה לא תבעה נזק מוגדרת ומכומת בגין אי משיכת שתילים – הפרת חוזה.

תביעה על יסוד תפוסת נפח והפסד רווחים לא מהווה חריגה מגדר מסגרת תביעה חוזית, הרי הנזק הנטען הוא גם פועל יוצא מאי משיכת השתילים במועד , עם זאת, מקובלת עליי הטענה המתייחס ת למחדל המשיבה בהגדרת וכימות הנזק בצורה מדויקת והוכחת כל אלו- בימ"ש קמא פסק לטובת המשיבה 10 ₪ לשתיל בגין אובדן רווח וזאת על סמך חוות דעת המומחה סימפולינסקי שהמשיבה צירפה לתביעה.

66. כאן המקום להתייחס לטענת המשיבה בערעור שכנגד שהגישה אשר לפיה בית משפט קמא היה צריך לפסוק למשיבה גם את עלות הגידול – 12 ₪, טענה זו, פיצוי בגין עלויות גידול נטענת לראשונה, בשלב הערעור הגם שאין ראיות שבית משפט זה יכול לסמוך ידיו עליהן בסוגיה זו.

67. למעלה מן הצורך יצוין כי אף בבחינה לא מעמיקה ניתן להגיע למסקנה כי מקור הכשל בשתילים הוא התנהלותה הלא מסודרת ואי ההקפ דה על לוח הזמנים מצד המערערת; בין השאר, איחור באספקת חומר הריבוי חודש ימים, ועיכוב במשיכת השתילים זמן רב ; זאת לאור העובדה כי סופקו לשני מגדלים אחרים שתילים מאותו מטע ואלו היו תקינים ; למעט 980 השתילים שהושמדו לאחר שנדבקו בווירוס בשטח המשתלה ושלגביהם, על אף אחריותה הבלתי שנויה במחלוקת לנזקיהם, מבקשת המערערת שכנגד בערעור שכנגד פיצויים בגין עלות גידול אובדן רווח. דרישה זו בצדק נדחתה.

סוף דבר:

69. לאור כל האמור לעיל, איני רואה כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות ובמסקנות של בית משפט קמא, מכאן הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחים בזאת.

70. הואיל ושני הערעורים נדחו, כל צד יישא בהוצאותיו.

הפיקדונו ת יוחזרו למפקידים באמצעות באי כוחם.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דובדבן אדום בע"מ
נתבע: חברת תרביות רה"ן בע"מ
שופט :
עורכי דין: