ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד הנשיאה ורדה וירט-לבנה, סגן הנשיאה אילן איטח :

ניתן ביום 24 ספטמבר 2019

משה בכר
המערער
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

הנשיאה ורדה וירט-לבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן
נ ציג ציבור מר ירון לוינזון (עובדים), נציג ציבור מר אמנון גדעון (מעסיקים)

בשם המערער – עו"ד אלי וילנר
בשם המשיב – עו"ד שרית דמרי דבוש

פסק דין

סגן הנשיאה אילן איטח
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (הנשיא שמואל טננבוים ונציגי הציבור גב ' נילי מאיר ומר אבי אנתבי; ב"ל 3806-08) אשר קיבל, לאור הסכמת המשיב ( להלן – המוסד) על יסוד חוות דעת המומחה הרפואי, את תביעת המערער להכרה באוטם שריר הלב שבו לקה כתאונת עבודה אך סירב לבקשתו למחוק חלק מחוות דעת המומחה.
רקע
להלן יובאו עיקרי העובדות, כפי שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור:
המערער יליד 1950 עבד, בנוסף לעבודתו הרגילה, גם כמעסה ספורטיבי בקבוצת כדורגל. ביום 15.12.06 התקיים משחק של הקבוצה שהיה סוער מהרגיל ובמהלכו התרחשו מספר רב של פגיעות בשחקני הקבוצה. במהלך המשחק נאלץ המערער, מתוקף תפקידו, לרוץ שוב ושוב על פני המגרש וסביבותיו מספר רב של פעמים ואף לסייע בסחיבה של שחקנים פצועים על גבי אלונקה.
בתום המשחק אכל המערער כריך שחולק לשחקני הקבוצה. מיד לאחר המשחק ואף לאחר מכן חש המערער ברע, הוא סבל מכאבים בחזה, הזעת יתר והקאות.
בתחילה סבר המערער כי הדבר היה תוצאה של אכילת הכריך וביום 17.12.2006 פנה המערער לרופא המשפחה אשר אבחן כי המערער סובל מהתקף לב. בעקבות כך פונה המערער לבית החולים שם עבר ניתוח מעקפים.
בעקבות האירועים הללו הגיש המערער תביעה. בתחילה נדחתה התביעה משלא הוכח קיומו של אירוע חריג ( פסק דין מיום 15.7.13), אך בהמשך במסגרת דיון קדם ערעור בערעור קודם שהגיש המערער ( עב"ל 18398-10-13; פסק דין מיום 7.5.14) הסכימו הצדדים, בהמלצת בית הדין, כי האירועים מיום 15.12.2006 הינם בגדר אירוע חריג וכי העניין יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. להסכמת הצדדים ניתן בו ביום תוקף של פסק דין ונקבע כי "שאלת ההוצאות תידון בסופו של ההליך".
רק ביום 29.04.2018 ( ככל הנראה נוכח מינוי מומחה רפואי בתביעה אחרת של המערער בקשר לפגיעה בשמיעה) מונה פרופ' שמואל גוטליב כמומחה יועץ רפואי ( להלן – המומחה). המומחה סקר את המסגרת העובדתית ואת הממצאים הרפואיים. טרם שנפנה לחוות הדעת נצטט את הממצאים הרפואיים הרלוונטיים כפי שמופיעים בחוות הדעת:
"13. צנתור (19.12.2006) – מחלה כלילית דו-כלית:
עורק שמאלי ראשי – תקין
עורק שמאלי קדמי יורד (LAD) – היצרות בשיעור מעל 90% בחלקו הקריבני, והיצרות מעל 99% בחלקו האמצעי. היצרות בשיעור 70-90% במוצא הענף האלכסוני הראשון (D1).
עורק שמאלי עוקף (LCX) – תקין
עורק כלילי ימני (RCA) – חסום (100%) בחלקו האמצעי (עורק האוטם), מקבל זרימת דם קולטרלית מהמערכת השמאלית.
14. לאחר ממצאי הצנתור הוחלט על ניתוח מעקפים שעבר בתאריך 24.12.2006:
קיבל שתל LIMA ל LAD ושתך עורקי רדיאלי לענף PAD של עורק RCA.
המהלך לאחר הניתוח ללא סיבוכים."

להלן השאלות שהופנו למומחה ותשובותיו:
"א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?
ת. התובע לקה ב'אוטם חד בשריר הלב' בדופן התחתונה עם הרמות מקטע-ST STEMI)) באק"ג. האבחנה מבוססת [על] ההסתמנות הקלינית, ממצאי האק"ג, בדיקות דם (טרופונין, CKP), צנתור לב ואקו – לב.
ב. האם התובע עבר אירוע לב על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?
ת. כן.
בתאריך 15.12.2006 (יום שישי) התובע החל לסבול מ'אירוע כלילי חד' שהתבטא בהקאות ובכאבים ברום הבטן – חזה במשך יומיים, שחשב שהם קשורים לכריך שאכל. פנה לבדיקה במרפאת קופ"ח רק אחרי יומיים (17.12.2006, יום ראשון) והופנה לאשפוז דחוף, אק"ג הדגים ממצאים המתאימים לאוטם תחתון – חריף שהתרחש לאחרונה (recent) מלווה בטרופונין ו – CPK גבוהים (שיא שירד בהמשך), אקו – לב שהדגים ירידה קלה –בינונית בתפקוד חדר שמאל (40%- LVEF) ואקינזיה בדופן התחתונה. צנתור הלב הדגים חסימה מלאה של עורק RCA בחלקו האמצעי. על סמך ממצאים אלו אובחן כי לקה ב'אוטם חד בשריר הלב' (STEMI) בדופן תחתונה – אחורית, שארע בימים האחרונים.
ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין אירוע הלב אותו עבר התובע?
ת. כן.
על פי התיאור המוסכם של העובדות שתוארו על ידי בית הדין, האירועים במשחק ביום 15.12.2006, הוכרו ע"י בית הדין כ'אירוע חריג' בעבודת התובע. מיד לאחר המשחק החל התובע לסבול מכאבים ברום הבטן ובחזה מלווים בהזעה. הסימפוטומים נמשכו יומיים, ורק אז (17.12.2006, יום ראשון) פנה לעזרה רפואית ואובחן כי לקה ב'אוטם חריף' בשריר הלב עם הרמות מקטע ST באק"ג, שארע בימים האחרונים.
סמיכות הזמנים ההדוקה בין המאמץ החריג והדחק הנפשי כמתואר ביום 15.12.2006 (יום שישי), והתמונה הקלינית שהתפתחה בתום המשחק ביום זה, תומכים בהנחה שהתסמונת ה'כלילית החדשה' שהחלה ביום זה התפתחה ל'אוטם החד בשריר הלב' אשר אובחן ביום 17.12.2006, נגרמה מה'אירוע החריג' בעבודת התובע.
על כן, ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ביום 15.12.2006 לבין האוטם שבו לקה, בסבירות העולה על 50%.
ד. האם לדעתך סביר יותר להניח כי אירוע הלב היה מתרחש בפרק הזמן בו אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה, או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התחרשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?
ת. לולא האירוע בעבודה סביר שאירוע הלב לא היה מתרחש כלל או שהיה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר.
לתובע גורמי סיכון ללקות במחלת לב איסכמית, דיסליפדמיה (HDL נמוך) ועודף משקל קל, ללא עדות לגבי קיומה של מחלת לב איסכמית עובר לאירוע זה (אק"ג שבצע פחות משנה עובר לאירוע – תקין).
הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם (אוטם או תעוקת חזה בלתי יציבה, אירוע מוחי) ב-10 שנים, במקרה דנן (בהתחשב בגילו, בגורמי הסיכון) ניתן להערכה ע"י מחשבוני סיכון:

  1. ע"פ RSCVD Risk של האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה – מדובר בסיכון נמוך – 6.8% ל-10 שנים, (סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית מגדר: גבוה מעל 20% ב-10 שנים, בינוני 10-20%, נמוך פחות מ-10%).
  2. לפי ה QRISK2 הבריטי (והמשקל גם מרכיב של עודף משקל – הסיכון דומה – 8.1% ל-10 שנים, פי 1.2 מאדם בריא בגילו.

המאמץ החריג והדחק הנפשי החריג שחווה התובע בתאריך 15.12.2006 גרמו לשרשרת תהליכים (עליה בלחץ הדם, בדופק, הפרשת אדרנלין ונוראדנלין, נטיית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם) שהביאו לערעור פתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי בעורק ה RCA שהיה עד כה 'יציב' והפך להיות 'בלתי יציב', נקרע וגרם לחסימה מלאה של העורק ולאוטם תחתון עם 'הרמות במקטע ST' בתרשים האק"ג (STEMI).
ללא האירוע החריג בעבודת התובע, הרובד הטרשתי בעורק הRCA היה יכול להישאר 'יציב' במשך שנים והתובע יכול היה להמשיך ולהתהלך מבלי שילקה באוטם. יתרה מזו, ללא ה'אירוע החריג' ייתכן ועם ההתקדמות במחלתו כתוצאה מגורמי הסיכון, התסמונת הקלינית הייתה מתבטאת לא כאוטם – חד בשריר הלב, אלא כ'תעוקת חזה יציבה' – היה מקבל טיפול תרופתי או התערבותי מתאימים, וניתן היה למנוע אוטם בשריר הלב. כך שאלמלא האירוע בעבודה, יתכן שהאוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל.
על פי נתונים אלו, לא ניתן לומר שהשפעת האירועים בעבודה על בוא האוטם במועד שבא, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמי הסיכון, אלא להפך, לאירועים בעבודה היה חלק נכבד בהתפתחות האוטם ביום שאירע.
כמו כן, לא ניתן לקבוע כי אירוע הלב היה מתרחש בפרק הזמן בו אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה, אלא להפך, סביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר." (הדגשות במקור – א.א.)
בשולי חוות הדעת הוסיף המומחה פיסקה חמישית ( להלן – פרק ה) שכותרתה " הסתייגות ומסקנות" ובה נכתב כך:
"למרות האמור לעיל, ההכרה באירוע הלב (קרי 'אוטם חד בשריר הלב') שעבר התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעותה על פי החוק לביטוח לאומי, מחייבת הסתייגות מסוימת.
בצנתור שעבר התובע במהלך אשפוזו בתאריך 19.12.2006 נמצאה חסימה מלאה של עורק RCA (עורק האוטם). בנוסף נמצאה מחלה קשה בעורק ה lad ובענף D1 פרי גורמי הסיכון מהם סבל התובע והמחלה שקיננה בגופו במשך שנים, ואיננה קשורה לאוטם הנוכחי. בשל המחלה בעורק ה lad נזקק לניתוח מעקפים, לולא מחלה קשה בעורק זה, היה יכול לעבור הרחבה והשתלת תומכן בעורק האוטם (RCA) לפיכך, יש להכיר רק במחלה בעורק האוטם RCA ואין להכיר במחלה בעורק ה- LAD ובניתוח המעקפים שעבר בעקבות האירוע הנוכחי כקשורים לתביעה הנוכחית.
לסיכום: המאמץ הגופני והדחק הנפשי בעבודה ביום 15.12.2006 גרמו לאוטם תחתון בשריר הלב (STEMI) ולנזק בחומרה קלה – בינונית בתפקוד החדר השמאלי. לולא ה"אירוע החריג", קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם בשריר הלב. לפיכך, יש להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה. מאידך, יש להגביל הכרה זו לעורק האוטם בלבד –RCA ואין להכיר במחלה בעורק ה lad ובניתוח המעקפים שעבר בעקבות האירוע הנוכחי, כקשורים לתביעה הנוכחית." (הדגשות במקור – א.א.)
פסק הדין מושא הערעור
המוסד הודיע כי הוא מקבל את חוות דעת המומחה על כל חלקיה.
המערער הודיע כי הוא מקבל את חוות דעת המומחה למעט פרק ה. לדבריו המומחה חרג מסמכותו כאשר הוסיף מיוזמתו מידע אשר לא נשאל אודותיו. המערער ביקש מבית הדין להורות כי לא ניתן יהיה להציג את פרק ה בפני וועדה רפואית לכשזו תתכנס בעניינו ואף להסיר את הציטוט של פרק ה מפסק הדין.
בית הדין האזורי פסק כי אוטם שריר הלב בו לקה המערער הינו בגדר תאונת עבודה כהגדרתה בחוק וחייב את המוסד לשלם למערער הוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪. לעניין פרק ה קבע בית הדין כך:
"ההסתייגויות והמסקנות של המומחה בפרק ה' בחוות דעתו אינן רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת בתיק זה. ... השאלה האם קיימים גורמי סיכון נוספים בתובע בהקשר למחלה שקיננה בגופו קודם לאותו אירוע, חורגת ממסגרת השאלות שנשאל המומחה ואין לנתון זה רלוונטיות להכרעה בשאלה שעמדה בפני בית הדין בתיק זה."
יחד עם זאת, בית הדין האזורי לא מצא לנכון להורות על איסור הצגת פרק ה בפני הוועדה הרפואית. וכך נקבע על ידו:
"נוסיף ונציין כי לא מצאנו מקום להיעתר לבקשתו של בא כוח התובע בסיכומיו שלא להציג את חוות הדעת בפני ועדה רפואית שתתכנס בעניינו של התובע, לבקשה זו אין מקום במסגרת ההליך הנוכחי".
הטענות בערעור
במסגרת הערעור משיג המערער בשני תחומים: האחד, קביעת בית הדין האזורי בעניין פרק ה כפי שהוצגה לעיל. השני, גובה הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד אשר נפסקו לטובתו.
בעניין פרק ה, המערער מאמץ את קביעת בית הדין כי פרק ה לחוות הדעת נכתב בחוסר סמכות. טענתו היא כי טעה בית הדין האזורי בקביעה כי אין מניעה להציג בפני וועדה רפואית את חוות דעת המומחה בשלמותה על אף שפרק ה לחוות הדעת נכתב בחוסר סמכות ובחריגה מהשאלות שהוצגו למומחה. לטענת המערער, קיים חשש ממשי כי חשיפת הוועדה לחוות הדעת עלול לזהם את שיקול דעתה ולהטות את החלטת הוועדה שלא לטובתו של המערער.
בעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד טוען המערער כי ההוצאות אשר נפסקו לטובתו בסכום של 5,000 ₪ אינם הולמים את משך ההליך אשר נוהל. לנוכח העובדה כי מדובר בהליך המתנהל זה כעשור בבית הדין, אך בשל עקשנות המוסד שלא להכיר באירוע כתאונת עבודה כפי שבסופו של דבר נפסק על ידי בית הדין. בנסיבות אלה, כך לפי הנטען, יש מקום לפסוק הוצאות משפט בשיעור גבוה יותר.
המוסד סבור כי יש לדחות את הערעור וכי יש לאמץ את פסק דינו של בית הדין האזורי על כל חלקיו. בנוסף טוען המוסד כי המערער מבקש לאחוז את החבל משני קצותיו: מחד גיסא, הוא מקבל את חוות דעתו של המומחה, ומאידך גיסא, הוא מבקש למחוק ממנה את החלקים שאינם תואמים את צרכיו. כן נטען כי אין מקום " לגזור" מחוות הדעת את החלקים שאינם נוחים למערער.
המוסד חזר על הסכמתו בדיון קדם הערעור לפיה חוות הדעת של המומחה אומנם תובא בפני הוועדה הרפואית אך הוועדה לא תהיה מחויבת לקבל את חוות הדעת אלא תקבל החלטה בהתאם לשיקול דעתה.
בתגובתו לסיכומי המוסד טוען המערער כי המוסד מעלה בסיכומיו טענות שלא נטענו על ידו עד כה, לא בבית הדין האזורי ( שם המוסד לא הגיש סיכומים והסתפק בהודעה לקונית לפיה הוא מקבל את חוות דעת המומחה) ולא בדיון קדם הערעור ( שם עלתה טענה כללית נגד הערעור), וטענות אלו מהוות הרחבת חזית שלא כדין.
לגופם של דברים טוען המערער כי אין כל פסול בבקשתו להסיר מחוות דעתו של המומחה את הדברים אשר נכתבו תוך חריגה מסמכות, וזאת תוך שימוש בהלכת הבטלות היחסית המקובלת בפסיקה.
באשר להסכמת המוסד כי חוות דעתו של המומחה לא תחייב את הוועדה טוען המערער כי כבר נקבע בפסיקה כי הוועדה הרפואית היא גוף עצמאי ואין היא מחויבת לקבל חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם בית הדין.
על פי ההחלטה בדיון קדם הערעור הדיון בערעור התקיים על דרך של הגשת סיכומים בכתב. סיכומי המוסד הוגשו באיחור, לאחר נטילת רשות ( החלטה מיום 14.8.19) תוך שנקבע כי עניין האיחור יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהליך.

הכרעה

לאחר שבחנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נפרט את טעמינו.

הערעור בקשר לפרק ה' בחוות הדעת
על מנת שפגיעה בעבודה תוכר נדרש המבוטח להוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי שגרם לנזק. במקרים בהם יש מחלוקת בשאלה אם אירוע תאונתי גרם לנזק גופני נעזר בית הדין במומחים רפואיים על מנת להכריע בשאלת הקשר הסיבתי. טרם הפנייה אל המומחה הרפואי על בית הדין לקבוע את המסגרת העובדתית, לרבות ביחס לאירוע התאונתי. על בסיס התיאור העובדתי אשר מספק בית הדין נדרש המומחה הרפואי לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי ובין הפגיעה. חוות דעתו ניתנת במענה לשאלות המועברות למומחה הרפואי.
בהליך שלפנינו פעל בית הדין האזורי בהתאם למתווה האמור. בית הדין קבע את המסגרת העובדתית הרלוונטית, שלגביה הסכימו הצדדים כי גיבשה "אירוע חריג" בעבודה. בסיום תיאור המסכת העובדתית צוין כי "ביום ראשון בבוקר בעצת ביתו פנה לרופא המשפחה ד"ר פלנר אשר אבחן כי התובע סובל מהתקפי לב. התובע פונה לבית החולים וולפסון שם עבר ניתוח מעקפים".
במענה לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין השיב המומחה כי המערער עבר אירוע לב מסוג אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה וכי מתקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אירוע הלב האמור. יחד עם זאת ראה המומחה לנכון להוסיף הסתייגות לדבריו. תמצית הסתייגות זו היא כי התוצאה העובדתית כפי שתוארה על ידי בית הדין דהיינו "אבחן כי התובע סובל מהתקפי לב [כך במקור – א.א.] . התובע ... עבר ניתוח מעקפים" נבעה למעשה מהתרחשות רבת גורמים. אוטם שריר הלב נגרם כתוצאה מחסימה באחד העורקים (עורק RCA) בעקבות ההתרחשויות במהלך עבודתו של המערער אך נוסף על כך נמצא כי המערער סובל ממחלה קשה בעורק אחר (עורק LAD), התלכדות הנסיבות הללו היא שהובילה לצורך בניתוח המעקפים לכל אחד מהעורקים הנ"ל ("שתל LIMA ל LAD ושתל עורקי רדיאלי לענף PAD של עורק RCA").
התייחסות לאירועים אשר פקדו את המערער ללא הבחנה בין הגורמים השונים ובין הנסיבות השונות שהובילו לפגיעה בכל אחד מן העורקים, יש בה, על פי חוות דעתו המקצועית של המומחה, משום הצגה שגויה של הדברים. אומנם נקבע כי על המומחה להשיב לשאלות בית הדין ולא מעבר, אך אין דרישה כי תשובתו תסתכם בהן או בלאו. על המומחה להשיב לשאלות בית הדין באופן שישקף את הנסיבות הרפואיות הרלוונטיות בצורה מיטבית, ולשם כך ברצותו רשאי הוא להאריך וברצותו לקצר, הכול בהתאם לנסיבות המקרה הפרטני העומד בפניו ובהתאם לשיקול דעתו המקצועי-רפואי.
דעתנו היא כי אין בדבריו של המומחה בפרק ה משום חריגה מסמכות. מתוך חוות הדעת עולה כי המערער עבר ניתוח מעקפים בשני עורקים: האחד קשור לאירוע החריג (עורק ה- RCA) והאחר לא קשור לאוטם אלא למחלה הכלילית (עורק ה- LAD). בכך שהמומחה הבהיר את הקשר המדויק בין ה"תאונה בעבודה" ובין הניתוח אין משום חריגה מסמכותו. שהרי המומחה התבקש לציין "מהו הליקוי ממנו סובל התובע" (שאלה א'). המומחה יכול היה לערוך את חוות דעתו וכבר כאן לציין כי היו שני "ליקויים", ובהתאמה להשיב ליתר השאלות ביחס לכל ליקוי. תחת זאת המומחה חילק את חוות דעתו לשניים: תחילה התייחס למה שארע כתוצאה מ"התאונה" (האירוע החריג) ולבסוף למה שאינו קשור אליה.
בשולי הדברים נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער ל"הרחבת חזית", וזאת מן הטעמים הבאים: עיון בנט המשפט מעלה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן טרם שהוגשו סיכומי המוסד וככל הנראה נוכח העובדה כי בית הדין האזורי ראה בהסכמת המוסד לאמור בחוות דעת המומחה כמייתרים סיכומים אלה (ראו החלטה מיום 30.8.19); הכלל בדבר איסור הרחבת חזית "מופנה בעיקרו כלפי טענות עובדתיות – או טענות המשלבות עובדה ומשפט – וכן כלפי טענות משפטיות שיש בהן משום שינוי מהותי של חזית הטיעון".לא זה המקרה שלפנינו; לפי קו הטיעון של המערער – המוסד לא יכול היה לטעון שום טענה בערעור, מן הטעם שכל טענה שכזו ממילא לא נטענה בבית הדין האזורי. מכאן, שמהעובדה כי הטענה בדבר "הרחבת חזית" לא נטענה כבר בקדם הערעור כאשר המוסד העלה מקצת טענותיו ניתן להסיק הסכמה מכללא ל"הרחבת חזית". כמו כן, טיעון המוסד בקדם הערעור (שהיה מוגבל ביותר) לא כובל את המוסד – כמשיב בערעור - במסגרת סיכומיו. ולבסוף, ממילא אין בית הדין כבול לטיעון של צד זה או אחר והכרעתנו בפסק הדין הנוכחי מבוססת על בחינת טיעונו של המערער.
לאור האמור דין הערעור בעניין זה להידחות, ונדחית בקשת המערער שלא להציג את פרק ה בפני וועדה רפואית ולמחוק את פרק ה מפסק דינו של בית הדין האזורי.
יחד עם זאת, רשמנו לפנינו את הסכמת המוסד לפיה "חוות הדעת של המומחה תובא בפני הוועדה הרפואית, אך זו לא תחייב אותה, והיא תובא במכלול המסמכים הרפואיים שהוועדה נדרשת להם לצורך קביעתה של דרגת הנכות". נזכיר כי חוות דעת המומחה נועדה לבחון אם התקף הלב הוא תוצאה של אירוע בעבודה, ואילו הוועדה הרפואית בוחנת מהי הנכות ואם הנכות היא תוצאה של הפגיעה בעבודה.

הערעור בקשר להוצאות המשפט
לעניין פסיקת הוצאות בתביעת מבוטח נגד המוסד כבר נפסק כי בית הדין אינו כבול בהנחיות לשכת עורכי הדין וכי הוא ינחה עצמו בעקרון של כפל הסיוע המשפטי. עוד נפסק כי סטייה מהאמור "חייבת פירוט והנמקה של בית הדין האזורי" וכי ככלל ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב בסכום הוצאות המשפט אשר נפסק על ידי הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות .
על רקע נקודת המוצא לפסיקת ההוצאות ובנסיבות תיק זה מובנת טענת המערער לפיה הוצאות המשפט שנפסקו היו נמוכות, ולו בשים לב לצורך להזדקק לערעור הקודם.
יחד עם זאת, בשים לב לכך שעיקר ערעורו הנוכחי של המערער נדחה החלטנו שלא להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו על ידי בית הדין האזורי.
סוף דבר
הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ט (24 ספטמבר 2019) בהעדר הצדדים ו יישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד

אילן איטח,
סגן נשיאה

לאה גליקסמן, שופטת

מר ירון לוינזון,
נציג ציבור (עובדים)

מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: