ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודית-ג'ודי אבן חן נגד הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ :

לפני כבוד הרשמת בכירה חן מאירוביץ

התובעים:

יהודית-ג'ודי אבן חן

נגד

הנתבעים:

1.הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078
2.ארגון מקבלי גימלא מקרן הגימלאות המרכזית

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 30,902 ₪ במסגרתה מבוקש בעיקרו של דבר תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים קבוצתית (להלן: "הפוליסה") לעובדי וגמלאי בנק הפועלים, בה בוטחה אם התובעת, גב' צופיה סאס ליבשטיין ז"ל (להלן: "המנוחה") שהתובעת יורשתה.

הרקע להליך נטוע ביום 1.3.05 , מועד הצטרפותה של המנוחה לפוליסת ביטוח חיים קבוצתית מספר 081/036 ב"שלוח חברה לביטוח בע"מ" אשר לימים פעילותה מוזגה לפעילות הנתבעת 1. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שהחל ממועד תחילת הביטוח ועד לחודש דצמבר 2011 , מועד ביטול הפוליסה, נגבתה פרמיית הביטוח מהמנוחה מידי חודש. תימוכין לכך מצוי בתלושי פנסיה של המנוחה, שהופקו על ידי הנתבעת 2 עמותה מרכזית של ארגון גמלאים, המאגד גמלאים ממספר ארגונים שונים עליהם נמנה גם בנק הפועלים.

ביום 19.1.17 נפטרה המנוחה והתובעת יורשתה, פנתה לנתבעת 1 לקבלת תגמולי הביטוח אך סורבה בטענה שבמועד הפטירה הכיסוי הביטוחי לא היה תקף נוכח סיום תקופת הביטוח והפסקת גביית הפרמיות עובר לפטירה, קרי בשלהי שנת 2011.

טרם אתייחס לטענות הצדדים אקדיש קמעה להשתלשלות ההליך. אמנם עסקינן בתביעה קטנה שברגיל מסתכמת במועד דיון אחד, אך נוכח מאפייניה הייחודים של תביעה זו ומיהות הצדדים, נאלצתי לייחד שני דיונים לצורך בירור ממצה של ה תובענה. דיון ראשון התקיים ביום 30.7.19 אליו התייצבו התובעת, נציגת הנתבעת 1 ומר קנובלר נציג קרן הגמלאות (הפנסיה) המרכזית, שזומן לדיון בשגגה נוכח, אי בהירות בכתב התביעה באשר לזהות הגורם הנתבע. רק במעמד הדיון לאחר שהוקדש זמן לא מועט, ניתן היה לקבל מהתובעת מענה באשר לגורם הנוסף אותו התכוונה לתבוע, וגם זאת לאחר הבהרות מצד מר קנובלר שהוטרח לשווא לדיון ומחל על הוצאותיו. לפיכך הוריתי על מחיקת התביעה נגד קרן הפנסיה המרכזית.

אוסיף, כי במועד הדיון הראשון שהתקיים ניתנה לתובעת ולנציג הנתבעת 1 אפשרות לפרוש טיעוניהם באריכות, וחתמתי את הדיון בהחלטה לפיה פסק הדין יישלח לצדדים. אלא , לאחר שבחנתי את כל הנתונים שהובאו בפניי סברתי כי אין התיק בשל להכרעה מאחר והגורם הנוסף אותו התכוונה התובעת לתבוע, ארגון הגמלאים, לא זומן לדיון עקב אי הבהירות שצוינה לעיל. כמו כן התרשמתי שלא הובאו בפניי מכלול הנתונים מצד הנתבעת 1 ובהם הפוליסה בנוסחה המלא, ולכן לפנים משורת הדין, מצאתי לנכון לייחד דיון נוסף להשלמת החסר , לצורך בירור ממצה של התובענה בנוכחות הגורמים הרלבנטיים. כל זאת חרף העובדה שאין קיומו של דיון נוסף, עומד בקנה אחד עם תכלית הדיון בתביעות קטנות, הזמן השיפוטי שיש לייחד לתביעות מסוג זה וחובתם של הצדדים, ובעיקר של תובע, לוודא הגשת תביעה תוך נגד הגורמים הרלבנטיים , דבר שלא נעשה במקרה דנן.

לפיכך, ביום 16.9.19 (לאחר שדיון שנקבע בזמן הפגרה נדחה לבקשת הצדדים) התייצבו בפניי בשנית התובעת, נציג הנתבעת 1 ויו"ר הנתבעת 2, מר משה בנימין. יובהר כי בהחלטה מיום 30.7.19 במסגרתה זומנו הצדדים לדיון נוסף, לצורכי בירור ממצה, הוריתי לתובעת לזמן לדיון את הנתבעת 2 במסירה אישית וכן הוריתי לנתבעת 1 להתייצב לדיון הנדחה כשבידיה העתק הפוליסה הרלבנטית ומכלול התיעוד הנוגע לכך.

טרם קיום הדיון השני הוגש מטעם הנתבעת 2 כתב הגנה מתוקן בו הודגש חזור והדגש טענה להעדר יריבות. בדיון העידה התובעת וטענה ארוכות. מעדותה שהייתה שזורה בהגשת מוצגים ובהם בטאון הנתבעת 2, שוכנעתי כי יש טעם של ממש בטענת העדר היריבות שנטענה על ידי הנתבעת 2 שכן שלא ניכר כי יש לתובעת בסיס לטיעון נגדה. מהדברים שהובאו בפניי עולה, כי במערך היחסים שבין המנוחה והנתבעת 1 מתוקף הפוליסה, שימשה הנתבעת 2 בסופו של דבר מעין גורם "מתווך" להעברת כספים ,כך שגביית הפרמיה בגין הפוליסה נעשתה דרך תלושי הפנסיה שהופקו על ידי הנתבעת 2 , באופן טכני לחלוטין ומבלי שיש לה כל מעמד בעניין, למעט הפקת התלושים.

במסגרת "הערפל התביעתי" ששרר בתחילת הדרך טענה התובעת לזכאות לתשלום תגמולים ביחס לביטוח קבוצתי אחר אצל הנתבעת 1 שנחתם אל מול הנתבעת 2 שחל לגבי תקופת ביטוח שונה לחלוטין (2016-2007) ובו לא בוטחה המנוחה. רק על יסוד טיעוני הנתבעים והתיעוד שהוגש מטעמם ומטעם התובעת (ת/2) הוברר שאין קשר בין ביטוח החיים הקבוצתי שנעשה דרך הנתבעת 2 , לבין הפוליסה שמכוחה הוגשה התביעה. טיעוני התובעת בעניין זה שהתבררו כמשוללי כל יסוד נסמכו על קטע מביטאון הנתבעת 2 שמעיון בו ברי כי אין המדובר בפוליסה בה בוטחה המנוחה.

בזיקה לכך עתר יו"ר הנתבעת 2 שהתייצב לדיון למחיקת התביעה נגד הנתבעת 2 ולחיוב התובעת בהוצאות. על יסוד מכלול הנתונים שהובאו בפניי ובהם תלושי הפנסיה עליהם נסמכת התובעת מהם עולה, כי הפרמיה שולמה לגמלאי בנק הפועלים, תכתובות שצורפו לכתב התביעה המתוקן וטענות הנתבעת 1 שוכנעתי כי בנסיבות העניין לתובעת אין כל יריבות אל מול נתבעת 2 שבסופו של יום היוותה גורם שהעביר את הכספים גרידא , ללא כל מעורבות משפטית במערך היחסים שבין התובעת לנתבעת 1 .לכן אני מורה על מחיקת התביעה נגדה, אשר להוצאות אתייחס בסיכומם של דברים.

טענות הצדדים

התובעת טוענת בתמצית, כי הינה זכאית לתשלום תגמולי הביטוח בסך 15,000 ₪ בשערוך למועד הגשת התובענה, מכוח פוליסת ביטוח החיים של המנוחה , וזאת מאחר ולא התקבלה בידיה כל הודעה מטעם הנתבעת 1 על ביטול הפוליסה. לטענתה היא סעדה את המנוחה במשך מספר שנים שלאחר מועד סיום הפוליסה ועד לפטירה, ובמהלך כל התקופה לא הובא לידיעתה כי גביית הפרמיה הופסקה. לאחר פטירת המנוחה עת פנתה לנתבעת 1 לקבלת התגמולים נודע לה, כי הפוליסה בוטלה.

מנגד, טוענת הנתבעת 1 שהמנוחה בוטחה במסגרת פוליסת ביטוח חיים קבוצתית של עובדי וגמלאי בנק הפועלים. לבקשת הבנק בחודש דצמבר 2011 הופסקה גביית הפרמיה וחלק מהמבוטחים הועברו לביטוח בחברה אחרת, כך שבמועד פטירת המנוחה הפוליסה לא הייתה תקפה ולכן אין זכאות לקבלת התגמולים. עוד נטען , כי בעל הפוליסה- הבנק, הוא שאמון על הפוליסה ועל ניהולה בשקיפות אל מול עובדיו כולל המנוחה והאחריות ליידוע המנוחה על הפסקת הביטוח ומעבר לביטוח בחברה אחרת מוטלת על הבנק. לטענתה סוכן הביטוח שטיפל בפוליסה מטעם הנתבעת 1 עמד בקשר עם הבנק ודיוור לידיו את ההודעו ת הרלבנטיות בדבר הפסקת הפוליסה. בהקשר לכך הוגש אישור סוכנות הביטוח בדבר תקופת הביטוח (נ/1). כמו כן הפנתה הנתבעת 1 לחוזר ביטוח "המשכיות בביטוח חיים קבוצתי" באשר להעדר חובה של הנתבעת 1 לפנות למנוחה בעת שתוקפה של הפוליסה פג (נ/2).

דיון והכרעה

טרם בחינת זכאותה של התובעת שהינה פועל יוצא מההתקשרות שבין המנוחה לנתבעת 1 יש להתייחס למאפייניו העיקריים של מערך היחסים הנורמטיבי, שבין מבוטח ומבטחת בפוליסת ביטוח שנערך במסגרת קולקטיב , קרי פוליסת ביטוח קבוצתית.

מקורו של הביטוח הקבוצתי הוא בתחום יחסי העבודה. בספרו של י. אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, 2009, עמ' 135 (להלן: "י. אליאס") .הוגדר הביטוח הקבוצתי כביטוח שנערך עבור "קבוצת בני אדם בעלי מאפיינים משותפים המצדיקים עריכת הסכם כולל לאותה קבוצה ומתן הנחות לשם כך... המבוטח בביטוח הקבוצתי אינו צד ישיר להתקשרות. הצדדים להסכם הם המבטח מצד אחד ובעל הפוליסה מצד שני". הביטוח הקבוצתי מוסדר בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג -1993 ובהתאם לתקנות אלה בעל הפוליסה מוגדר כמי שהתקשר עם מבטח בחוזה לביטוח חיים קבוצתי. אני ערה לכך שתחולתן של תקנות אלה הינן מיום 1.1.06 לאחר כריתת חוזה הביטוח מושא תביעה זו, אך סבורני שבהחלט ניתן ללמוד מרוח הדברים על מארג החיובים של צדדים לחוזה ביטוח מסוג זה.

למעשה בעל הפוליסה- הקולקטיב, הינו השחקן המרכזי בביטוח הקבוצתי, שכן הוא מייצג את הקבוצה אל מול המבטח ועמו נכרת החוזה. אולם עצם מרכזיות זו אינה מסיגה את זכויות המבוטח, שכן קיימים חיובים ישירים של המבטח כלפי המבוטח, ואין ביניהם "נתק חוזי". כידוע מערך החיובים בין מבטח למבוטח מושתת על חוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981 (להלן: "החוק") ועל הוראות משלימות של מחוקק המשנה באמצעות תקנות כפי שציינתי לעיל וחוזרים של המפקח על הביטוח.

במערך החיובים שבין מבטח למבוטח ישנה גם החובה המוטלת על מבטח להמציא את הפוליסה לכל אחד מיחידי הקבוצה (סעיף 2 לחוק). הנטל הוא על המבטח להראות כי הפוליסה נשלחה לחברי הקבוצה (עמ' 157 בספרו של י. אליאס). החוק מורה שעם ביטול החוזה המבטח צריך למסור למבוטח הודעת ביטול (סעיף 10 לחוק) וגם בכך הנטל רובץ לפתחו של המבטח.

יוצא אפוא שחרף העובדה שחוזה הביטוח נחתם מול הקולקטיב, המבטח אינו פטור מחובות כלפי המבוטח ובהקשר של המקרה דנן, אינו פטור מחובת יידוע המבוטחת- המנוחה כי הפוליסה פגה. כאמור הנטל להוכיח כי מבטח פעל כיאות כלפי מבוטח ועמד בחובות היידוע בדבר ביטול הפוליסה הינו על כתפי המבטח. כבר עתה אומר שבמקרה זה הנטל לא הורם ולא שוכנעתי כי הנתבעת 1 עמדה בחובתה כלפי המנוחה וידעה אותה בדבר סיום תקופת הביטוח.

כפי שציינתי לעיל הוקדשו לתיק זה שני מועדי דיון. כאשר לקראת המועד השני הוריתי לנתבעת 1 להתייצב כאשר הפוליסה המלאה בידה וכן מלוא התיעוד הכרוך בתובענה. אולם בשני המועדים התייצב הנציג מטעמה כאשר הוא נעדר מענה לשאלות המרכזיות תוך ששם יהבו בעיקר על מחדלי התובעת לצורך ביסוס הגנת הנתבעת 1.

לכתב ההגנה בחרה הנתבעת 1 לצרף רק חלקה של הפוליסה שנחתמה בין הבנק לחברת הביטוח. מעיון בה עולה כי מדובר בפוליסה שהחלה בשנת 1987 ונקבע כי נערכה לתקופה של שנה , ותוקפה יתחדש מאליה לתקופה של שנה נוספת " אלא אם כן אחד הצדדים יודיע למשנהו בכתב על רצונו שתוקף ההסכם לא יתחדש " (סעיף 8 להסכם הביטוח). כלומר הן בהתאם לחוק והן בהתאם לתנאי הפוליסה הודעה על הפסקתה הייתה צריכה להימסר למבוטחת, קרי למנוחה.

בעניין זה טען נציג הנתבעת 1 כי אין בידיו את ההודעה בדבר ביטול הפוליסה באופן שאינו הניח את הדעת. קו ההגנה ההתחלתי היה שהפוליסה נחתמה אל מול הבנק וה אחרון הודיע על ביטולה עקב מעבר לחברת ביטוח אחרת. עוד נטען ביחס לכך בדיון מיום 30.7.19 (עמ' 6 לפרוט') כי הדבר מתועד בדואר אלקטרוני אך הנתבעת 1 לא מצאה לנכון להגישו. חלף זאת הוגש מסמך מטעם סוכנות ביטוח שאינו חתום (נ/1) הכולל פרטים תמציתיים אודות תקופת הביטוח, מועד סיומה והפרמיה החודשית לצורך הוכחה כי הביטוח הסתיים ביום 31.12.11. ביחס לכך ובאותה נשימה טען נציג הנתבעת 1 שאין בידיו אינדיקציה לכך שהמנוחה או מי מטעמה קיבלו את המסמך הזה.

טיעון ההגנה המרכזי עליו שבה וחזרה הנתבעת 1 הינה שאחריות להודיע למבוטחים על סיום הפוליסה חלה על בעל הפוליסה שאמון על המבוטחים. נטען שסוכן הביטוח שטיפל בפוליסה ועמד בקשר שוטף עם הבנק ,התחייב שהמסמך שהוצג (נ/1) הינו ההודעה שנשלחה מטעם המבטחת לבנק באשר לסיום תקופת הביטוח. סוכן הביטוח לא הובא לעדות בשני הדיונים שהתקיימו. בדיון הראשון כאשר נשאל נציג הנתבעת 1 מדוע הסוכן שטיפל בפוליסה לא התייצב הוא השיב "אין לי מענה לכך" (עמ' 6 לפרוט'). בפתח הדיון השני אמר נציג הנתבעת 1 שהסוכן לא התייצב עקב נסיעה לחו"ל , תוך ששב וציין כי סוכן זה "ניהל באופן שוטף את הפוליסה" (עמ'1 לפרוט' ).

הלכה פסוקה היא, כי צד להליך משפטי שנמנע מהבאת עד או ראיה רלבנטיים, רואה זאת בית המשפט כראיה נגדו. ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 660 (1991). דברים אלה יפים למקרה שבפנינו. מטיעון הנתבעת 1 ברור עד כמה סוכן הביטוח המדובר הינו עד מפתח בנסיבות העניין, שסביר שאם היה מתייצב לעדות עם מכלול התיעוד הקיים באשר לפוליסה הנדונה , היה יכול להבהיר את ההתנהלות אל מול המנוחה כולל באשר להודעה בדבר ביטול הפוליסה. חלף זאת התייצב לדיון מנהל תפעול ביטוחים בנתבעת 1 וטען טענות ללא כל תימוכין. יש לזקוף לחובת הנתבעת 1 את הימנעותה מהבאת סוכן הביטוח לעדות.

טיעון נוסף של הנתבעת 1 שלא הניח את הדעת היה בעצם הסתמכותה על חוזר ביטוח 2005-1-34 "המשכיות בביטוח חיים קבוצתי" (נ/2) בטענה שנוכח סכום הביטוח דנן הנמוך מהסכום הקבוע בחוזר, לא הייתה מצידה כל חובה לפנות למבוטחים (עמ' 13 לפרוטוקול). מעיון בחוזר שהוגש עולה, כי אין כל קשר בין עניינו של החוזר לטענת ההגנה של הנתבעת במישור זה. עניינו של החוזר הינו הסדרת המעבר מביטוח חיים קבוצתי שתוקפו פג לפוליסת פרט המשכית אצל אותו מבטח ואין כל הסדרה באשר למערך היחסים שבין המבטח למבוטח בפוליסה שפגה עקב מעבר לביטוח אצל מבטחת אחרת. כך שלא נהיר לאיזה צורך נתלתה הנתבעת בחוזר זה כאשר הוא כלל לא רלבנטי וביתר שאת על רקע טענתה , כי הבנק החליט להפסיק את ההתקשרות עקב מעבר לחברת ביטוח אחרת.

עוד אוסיף כי התובעת טענה שעובר להגשת התביעה קדמה הידברות עמה מטעם המחלקה המשפטית של הנתבעת 1 תוך שהוצע לשלם לתובעת סכום כלשהו כדי להביא את המחלוקת לכדי סיום. נציג הנתבעת 1 אישר זאת בדיון , אך כאשר נשאל לפשר ההסכמה על רקע הטענות הנחרצות של הנתבעת 1 בדבר העדר תוקפו של כיסוי ביטוחי , הסביר שהצעת התשלום הייתה לפנים משורת הדין ולצורך החזר הוצאות כדי שהתובעת תמנע מ הגשת תביעה. ברי, כי כל התנהלות זו שהנתבעת 1 לא הכחישה מעוררת תהיות בנסיבות העניין ומטה את הכף לחובתה של הנתבעת 1 נוכח ההלכה לפיה חזקה על חברת ביטוח שלא משלמת סכומים כמתנדבת ,אלא רק משום שהייתה חייבת או סבורה שהייתה חייבת לשלמם לפי תנאי הפוליסה. ראו את שקבעה כבוד השופטת שטרסברג כהן ב- ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ פ"ד נ(4) 567.

לאור כל המקובץ לא שוכנעתי בנסיבות עניין שהנתבעת עמדה בנטל ההוכחה, כי עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפי המנוחה במסירת הודעה על סיומו של הביטוח ומשכך סבורני , כי יש לחייבה בתשלום תגמולי הביטוח הנתבעים.

לצד קביעה זו לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הממושך במהלכו לא שולמה פרמיה עד לפטירת המנוחה. מדובר בתקופה של למעלה מחמש שנים. טיעוניה של התובעת כי הייתה טרודה בטיפול במנוחה ולא הבחינה כי גביית הפרמיה הופסקה במשך מספר שנים אינה מאפשרת לקבל תביעתה באופן מלא מבלי ליתן לכך ביטוי בהפחתה משיעור התגמולים שתקבל. אמנם מסקנתי הינה שהתנהלות המבטחת- הנתבעת 1 הייתה בניגוד לחובות שבדין , אולם השתת מלוא סכום התגמולים משמעה החלת תקפותה של פוליסה שהפרמיה בגינה לא שולמה במשך 5 שנים. לדידי תוצאה מעין זו אינה רצויה שכן לצד חובות מבטחת מכוח פוליסה אליהן התייחסתי, תנאי לתקופתה של הפוליסה הינו תשלום הפרמיה. לפיכך יש לשקלל את אי תשלום הפרמיה תוך הפחתתו מהסכום שיפסק באופן שיאזן בין החיובים החלים על הצדדים לחוזה הביטוח.

סוף דבר

התובעת עתרה לתשלום תגמולים בסך 24,470 ₪ מסכום זה יש להפחית את שיעור הפרמיות שלא שולמו החל ממועד סיום הפוליסה ועד לפטירת המנוחה. מעיון בתלוש י הפנסיה האחרונים שהוגשו עולה כי הפרמיה החודשית שנגבתה הייתה בסך 102 ₪, וסכום חודשי זה שמתפרש על פני 5 שנים מסתכם בסך של 6,120 ₪.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 18,350 ₪ בצירוף 1,500 ₪ המשקפים בעיניי סכום הוצאות ראוי וסביר לניהולו של הליך מסוג זה המגלמים את כל המשאבים שנדרשה התובעת לצורך קבלת התגמולים.

אשר לנתבעת 2 , שהוריתי על מחיקת התביעה נגדה , אני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאותיה בסך 450 ₪ שכן סבורני שעל תובע המגיש תביעתו גם אם אינו מיוצג, מוטלת חובה לערוך בירור ראוי וממצה באשר לגורמים הרלבנטיים לעניין כדי שלא לגרום לטרחה מיותרת ל מי שאינו רלבנטי לתובענה, כפי שנעשה במקרה דנן.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודית-ג'ודי אבן חן
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ
שופט :
עורכי דין: