ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושנה נתנאל נגד עיריית תל אביב :

לפני כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

העותרת:

שושנה נתנאל
ע"י ב"כ עו"ד חיותה רובינשטיין

נגד

המשיבים:

  1. עיריית תל אביב - יפו
  2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - תל אביב - יפו

ע"י ב"כ עו"ד נעמה בנצקי

3. רונית בן זקן
4. פנחס בן זקן
ע"י ב"כ עו"ד מלי רהימיאן

5. מיכאל נתנאל
6. אולגה נתנאל

פסק דין

עתירה מנהלית שעניינה בעיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי המשיבה 2 (להלן: "הוועדה המקומית") ביחס לחלק מדירת מגורים בבניין משותף המצוי ברחוב יערי 21 בתל אביב. זאת, נוכח טענה לפיה ההריסה עתידה להתבצע ללא הכנה, ללא תכנון וללא בדיקה הנדסית, תוך סיכונים בטיחותיים משמעותיים.
המדובר בצו מנהלי אשר נחתם על ידי מהנדס הוועדה המקומית ביום 5.11.18 וביצועו אושר על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ביום 16.12.18 לאחר שהעותרת נתנה את הסכמתה לביצוע הצו . ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים נדחה ביום 11.9.19 וביצוע הצו אושר החל מיום 20.9.19.
ביום 16.9.19 הוגשה העתירה דנן ולצדה בקשה למתן צו ביניים. בו ביום הוריתי לצדדים להתייחס לשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה. זאת, נוכח הוראת פרט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 המחריג את פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") שעניינו ב"פיקוח, אכיפה ועונשין" מסמכות זו.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין זה, כמו גם בכתב העתירה ובבקשה למתן צו ביניים, אני סבור כי דין העתירה להימחק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ו/או אי מיצוי הליכים ו/או ניסיון לעקיפת הליכים פליליים בהליך אזרחי/מנהלי.
תחילה, יש לציין את טענת העותרת לפיה במסגרת העתירה דנן היא אינה מבקשת לתקוף את צו ההריסה המנהלי לגופו אלא את אופן ביצועו על ידי המשיבה 1 (להלן: "העירייה").
בהקשר זה יש להדגיש כי מרגע שאושר צו ההריסה המנהלי (וכל עוד ביצועו אינו מעוכב) הרי שהעירייה, כרשות מנהלית, מחויבת לבצע את הצו ואין לה כל שיקול דעת לעניין זה. לפיכך, גם לא ניתן לתקוף את החלטת העירייה לבצע את הצו, שכן אין באפשרותה לקבל החלטה אחרת וברי כי דווקא החלטה שלא לבצע צו הריסה, בהיעדר טעמים מיוחדים, היא החלטה שאינה סבירה.
באשר לשאלת אופן ביצוע הצו, נראה לכאורה כי העותרת לא הניחה בפניי בית המשפט "החלטה" של הרשות לעניין זה וטענתה לפיה ההריסה עתידה להתבצע ללא הכנה, ללא תכנון וללא בדיקה הנדסית הינה טענה שהועלתה בעלמא (ודוק, אין בקיומה של חוות דעת מומחה מטעם העותרת כדי ללמד על כך שהעירייה אינה מבצעת את הבדיקות הנדרשות ועתידה לבצע את ההריסה ללא כל תכנון) . כל זאת, כאשר חזקה על העירייה, כפי שהיא מצהירה בעצמה, כי תשכיל לבצע את ההריסה בזהירות הנדרשת והראויה תוך שימוש בכלי עבודה מתאימים.
יתרה מכך, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה לכאורה כי מקומן של טענות כאלה ואחרות לעניין ביצוע צו ההריסה המנהלי, לרבות טענות הנוגעות לאופן ביצוע הצו, להתברר על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ו/או על ידי ערכאת הערעור אשר תחת ידן אושר ביצוע הצו והן האכסניה המתאימה לבירור טענות שבעובדה, ראיות, חוות דעת מומחים וכדומה ולא בית המשפט לעניינים מנהליים.
זאת, כאשר העותרת, אשר הייתה צד להליך, רשאית הייתה לכאורה לפנות לבית המשפט האחרון שדן בעניין בבקשה לעיכוב ביצועו של הצו הסופי, בהתאם לסעיף 254ט(א)(1) לחוק התכנון והבנייה. בהקשר זה יש להדגיש כי סעיף החוק אינו עורך אבחנה בין טענות כאלה ואחרות, כך שנראה לכאורה כי גם טענות שעניינן בבטיחות ובשלום הציבורי יכולות לעמוד בבסיס בקשה לעיכוב ביצוע כאמור.
באשר לטענות המועלות על ידי המשיבים 3-6 לעניין הנזקים העלולים להיגרם להם כתוצאה מביצוע צו ההריסה, איני מוצא מקום להידרש להן שכן העתירה דנן הוגשה על ידי העותרת ולא על ידם, כאשר לא ניתן לראות בעותרת כ"שופר" לקולם.
זה המקום לציין כי גם לא ניתן להתעלם מהעיתוי בו הוגשה העתירה דנן, כחמישה ימים לאחר שנדחה הערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, לאחר דחיית הבקשה לקבלת היתר בנייה לבנייה הבלתי חוקית, וכאשר כל עוד עוכב ביצוע צו ההריסה המנהלי לא אצה דרכה של העותרת להעלאת טענותיה בדבר הסיכונים הבטיחותיים הנשקפים מביצוע הצו בפני הערכאות בפניהן נדונו ההליכים השונים (כאשר הטענה המרכזית התמקדה בכך שעתיד להתקבל היתר בנייה). בנסיבות אלה, נראה לכאורה כי הגשת העתירה נועדה לשמש את העותרת בעקיפת ההליך הפלילי ופסק הדין שניתן במסגרתו (ראו לעניין זה בר"מ 1133/11 חברת פגי רום נ' עיריית תל אביב (31.12.11); בר"מ 8247/08 עיריית תל אביב – יפו נ' פרג אירועים בע"מ (18.12.08); עת"מ 21359-12-16 עברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת גן (10.1.17)), ו במשיכת זמן בניסיון להכשיר בינתיים את הבנייה הבלתי חוקית, וברי כי אם כך הדבר הרי שמדובר בעשיית שימוש לרעה בהליכי משפט – דבר אשר אין לתת לו יד.
בטרם סיום, אציין כי אין ללמוד מההחלטה שניתנה ב עת"מ 60802-07-18 דלגדו לוי נ' ועדת הערר לתכנון ובניה (23.8.18) לגבי העניין דנן. זאת, כאשר בעניין דשם לא היה ספק כי בית המשפט לעניינים מנהליים הינו בעל הסמכות העניינית לדון בעתירה, והשאלה שהתעוררה נגעה לעניין צו הביניים בלבד. כמו כן, שם היה מדובר בעניין חריג של הסתמכות על עמדת מהנדס לפיה אין צורך בהיתר בנייה. זאת, בשונה מהעניין דנן בו בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה עצמה ומשכך מתייתר גם הצורך לדון בבקשה למתן צו ביניים, וכן שמדובר בעשיית דין עצמי, בנייה ללא היתר, והסכמה לצו הריסה שאף ניתנו ארכות לביצועו.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה. לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות.
ויודגש שוב, חזקה על המשיבות 1-2 כי יבצעו את צו ההריסה בזהירות הנדרשת והראויה, בהתאם לדין ותוך בחינהיבטים, כולל התכנוניים וההנדסיים, תוך שמירה על ביטחון הציבור/השכנים , לאחר בחינה של טענות/חוות הדעת ההנדסיות מטעם העותרת/המשיבים 3-4, ותוך שימוש בכלי עבודה מתאימים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שושנה נתנאל
נתבע: עיריית תל אביב
שופט :
עורכי דין: