ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרית שירי טביטו נגד אי.אר.אן. ישראל בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

המבקשת

שרית שירי טביטו
ע"י עוה"ד בנימין הנר

נגד

המשיבים

  1. אי.אר.אן. ישראל בע"מ
  2. מפעלי אנקורי (1971) בע"מ
  3. מרון עבוד
  4. בנק דיסקונט בישראל בע"מ
  5. א.ש קבין מימון והשקעות בע"מ
  6. קבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ
  7. בנק לאומי לישראל בע"מ
  8. מוסך חיים אבני חיפה בע"מ
  9. עזבון יעקב רופאים
  10. הוט טלקום שותפות מוגבלת
  11. סלקום תקשורת קווית ש.מ.
  12. ד.י.ב י.א.ס. שירותים (8991)
  13. דוד איסן
  14. אמיר בר דיין
  15. וריפון ישראל בע"מ
  16. סלקום ישראל בע"מ
  17. שאשו אביזרי אופנה
  18. הוט טלקום שותפות מוגבלת
  19. חברת פרטנר תקשורת בע"מ
  20. שופרסל בע"מ
  21. א.י.איור בע"מ
  22. בזק בינלאומי בע"מ
  23. בשותי זאהר בע"מ
  24. שי הפצה
  25. אריה מישל אלפסי
  26. חיים לוי
  27. ישראל גרינברג
  28. כנפי הקופידון הצפוני בע"מ
  29. י.נ. גלובוס בע"מ
  30. פלאפון תקשורת בע"מ
  31. מגן שמשון בע"מ
  32. סמייל 012 תקשורת בע"מ
  33. סטאטק בע"מ 2005 בע"מ
  34. בנק מזרחי טפחות בע"מ
  35. הבנק הבינלאומי הראשון בישראל
  36. אי.אר.אן ישראל בע"מ
  37. איגמה ניהול ומסחר בע"מ
  38. מ.ג.י. סחר סטונ בע"מ
  39. בנק הפועלים בע"מ
  40. דואל המרת מטבע בע"מ
  41. אדם גבע
  42. אי.אר.אן. בע"מ
  43. עיריית חיפה

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מ. קלמפנר-נבון) מיום 30.7.19 בתיק עש"א 45950-07-19 לפיו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר עופר שורק) מיום 22.6.19 בתיק הוצל"פ 02-XX003-13-5, במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת לקבלת הפטר.

2. המבקשת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים בהחלטה מיום 2.1.07, במסגרת תיק איחוד 02-XXXXX095-7 שנפתח ביום 26.9.05. התיק פוזר ביום 2.2.13 ואז נפתח תיק האיחוד בו נידונה בקשת המבקשת להפטר.

3. המבקשת המשיכה ויצרה חובות חדשים רבים גם לאחר מועד הכרזתה כמוגבלת באמצעים ואיחוד תיקיה השני.

4. ביום 24.4.18 הגישה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לקבלת הפטר, במסגרתה הצהירה על חובות חיצוניים נוספים.

5. המבקשת נדרשה על ידי רשם ההוצאה לפועל להגיש התייחסותה לאפשרות דחיית בקשתה על בסיס קיום הסייג למתן הפטר בסעיף 69לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק") ופקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) , תש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה").

6. בתגובתה טענה המבקשת כי מדובר בחובות שנוצרו בתום לב, על רקע ניסיונה לקיים את עצמה בתקופה בה פרצה מחלתה, שהביאה לאשפוזים חוזרים ונשנים וקשיים בתפקוד.

7. ביום 22.6.18 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת להפטר בקובעו כי רוב חובותיה של המבקשת, בסכומים ניכרים, ובאופן סידרתי, נוצרו לאחר הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים, ובניגוד להחלטה מיום 12.3.08 לפיה הוסרה הגבלה על חשבונה, תוך שהוזהרה כי חל עליה איסור נטילת ומשיכת שיקים מחשבונה. נקבע בהחלטה כי הסרת ההגבלה בבנק ישראל היא רק לצרכי תשלום שכר לימוד באמצעות כרטיס אשראי וכי ככל שלא תפעל בהתאם להחלטה – יהווה הדבר עילה לביטול הכרזתה ופיזור תיק האיחוד.

כבוד הרשם הוסיף וקבע בהחלטתו כי יצירת החובות הנוספים , לרבות כאלה לאחר תחילת תוקפו של תיקון 47 לחוק – הינן עובדות המסייגות מתן הפטר.

עוד ציין כי דרך המלך למתן צו הפטר מחובות היתה ועודנה פנייה להליך פשיטת רגל.

כבוד הרשם החליט לדחות את הבקשה למתן צו הפטר לפי סעיף 69י'4(א)(3), 69 י4(ב) לחוק.

8. על החלטת כבוד הרשם ערערה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה וביום 30.7.19 נדחתה הבקשה, מבלי שהתבקשה תגובת המשיבים.

בימ"ש קמא עמד על העובדה שהמבקשת הגישה את הבקשה באיחור של למעלה משנה, שיש בו כשלעצמו כדי להביא לדחיית הבקשה, אך דחה את הבקשה גם לגופו של ענין.

בימ"ש קמא קבע כי אינו מוצא פגם בשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, אשר בחן את מצבה הכלכלי של המבקשת ואף היה מודע למצבה הרפואי, וקבע כי אין ליתן למבקשת הפטר בנסיבותיה. על כך, יש להוסיף את אופן התנהלותה של המבקשת, אשר המשיכה לצבור חובות לאחר שהוכרזה בשנית כחייבת מוגבלת באמצעים, מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת.

המבקשת חוייבה לשלם הוצאות בסך 1,000 ₪ לאוצר המדינה, על ניהול ההליך שלא לצורך.

9. בבקשת רשות הערעור שבפניי טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא משדחה את ערעורה תוך חיובה בהוצאות. המבקשת טענה כי פסק הדין סותר הלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה בעע ארצי 165/06 אפרים אלדר נ. ק.ש. אוטו סנטר בע"מ.

המבקשת טענה כי היא עומדת בקריטריונים אשר בתיקון 47 לחוק, כאשר מחלתה קשה מאד והיא קורסת תחת הטיפולים הקשים, רוב חובותיה הם מלפני 10 שנים, החובות החדשים הם להוצאות בריאות והיא עומדת בתשלומים למרות הקושי הכרוך בכך.

המבקשת הוסיפה וטענה כי הגישה בקשה חדשה להפטר ביום 13.5.19 וכי בימ"ש קמא שגה כאשר ייחס את הערעור לבקשה משנת 2018, כאשר ערעורה מתיחס לבקשה החדשה.

10. די בטעם אחרון זה שציינה המבקשת כדי להביא לדחיית הבקשה, מבלי להכנס לגופו של ענין.

החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק 02-XX003-13-5 היא על בקשה מס' 140 מתאריך 10.6.18, אשר ניתנה ביום 22.6.19 ופסק הדין בערעור הוא על החלטת הרשם בתיק זה.

בנסיבות אלה , אין כל בסיס לטענה כי מדובר בערעור על בקשה חדשה להפטר שהגישה המבקשת בשנת 2019 וצדק בימ"ש קמא בדחותו את הערעור על ההחלטה שבפניו.

11. גם לגופו של ענין איני סבורה כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא, אשר בחן את טענות המבקשת ואת החלטת הרשם וקבע כי בדין ניתנה החלטתו, בשים לב לחובות החדשים שיצרה המבקשת. ואכן, די להסתכל במצבת החובות שהמבקשת פרטה בתגובתה להחלטת הרשם כדי לראות שהחובות לגופים הרפואיים הינם בסכומים קטנים משנים עברו לעומת היקף החובות למרכז לגבית קנסות, לעירית חיפה ולבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ שהם מהשנים האחרונות, באופן השומט את הבסיס תחת הטענה כי מדובר בחובות ישנים.

12. למעלה מהענין אציין כי לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקשת שטען כי פסק דינו של בימ"ש קמא אינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 165/06. עניינו של פסק דין זה בתחולת הוראות חוק עבודה ומנוחה על מי שהיה בתפקיד הנהלה ולא קבע כל הלכה בעניינה של המבקשת.

13. לפנים משורת הדין, ומאחר ולא התבקשה תגובה , איני עושה צו להוצאות.

5129371

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרית שירי טביטו
נתבע: אי.אר.אן. ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: