ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משטרה ירוקה נגד הובלות שאדי ריאד בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

עוררים

משטרה ירוקה

נגד

משיבים
הובלות שאדי ריאד בע"מ

החלטה

1. לפניי שני עררים שהוגשו על החלטות בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן) מיום 5.9.19, בתיקים ה"ת 4 6888-08-19 וה"ת 46868-08-19 , לפיה הורה בית משפט קמא לעוררת, להשיב למשיבה ארבע משאיות שנתפסו על ידה בחשד לביצוע עבירות של השלכת פסולת בניין בשטחים פתוחים. בהסכמת הצדדים, שמעתי את שני העררים, במאוחד.
מדובר במשאית מ.ר. 25-838-39 , שהיא בבעלות חברת מובילי הפרפר בע"מ ובשלוש משאיות – מ.ר. 239-90-601; 86-166-33; 73-736-87 , שהן בבעלות חברת הובלות שאדי ריאן בע"מ (להלן: " המשאיות"), אשר נתפסו בתחילת חודש אוגוסט 2019, לאחר שחקירת העוררת העלתה חשד לביצוע עבירות, כאמור, בקנה מידה גדול. לגבי המשאית הראשונה, הנזכרת לעיל, מדובר בחשד לביצוע 90 הובלות של פסולת בניין והשלכתה בשטח פתוח מחוץ למדינת ישראל (באיו"ש) ולגבי שלוש המשאיות האחרונות הנזכרות לעיל, מדובר בחשד לביצוע 220 הובלות והשלכת פסולת, כאמור.
המשאיות אוספות את הפסולת מאתר לאיסוף פסולת, המנוהל על ידי חברת "אייל בן עזרי פינוי פסולת בע"מ", המפעילה אתר לפינוי פסולת (להלן: " האתר").
2. המשאיות נתפסו על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ"). העוררת מציינת שהיא תפסה אותן לשם שמירתן כראיה במשפט ובעיקר - על מנת למנוע שימוש חוזר בהן לביצוע עבירות, כמו גם לשם הבטחת חילוט עתידי. הן מוחזקות על ידי העוררת במסגרת חקירה שטרם הסתיימה, כך שטרם הוגש כתב אישום.
3. המשיבות מכחישות את העבירות המיוחסות להן ואף טוענ ות, כי, בכל מקרה, אין ראיות לביצוע מספר כה רב של הובלות פסולת והשלכתה, שכפנות מהאתר גם, ובעיקר, עפר.
4. בית משפט קמא ציין, כי הוצגו בפניו תצלומי או ויר ודוחות מעקב מהם עולה כי מדובר , לכאורה, בעשרות עבירות במועדים שונים , שבוצעו במסגרת פעילות שיטתית וכי חומר הראיות מעלה חשד סביר לביצוע העבירות. עוד צוין, כי אין מדובר בהשלכה "אקראית" של פסולת במקום אסור, אלא בפעילות שיטתית שגרמה לנזק סביבתי רב.

עם זאת סבר בית משפט קמא, כי ניתן להבטיח את מטרות התפיסה, שהן מניעת ביצוע עבירות נוספות, תוך שימוש במשאיות וכן הבטחת האפשרות לחלט את המשאיות (ככל שיוגש כתב אישום ויתבקש חילוט) באמצעות איסור דיספוזיציה במשאיות וערובות כספיות שהן:

הפקדת סך של 100,000 ₪, עבור כל משאית וכן חתימת מנהל החברה על ערבות צד ג' ע"ס 200,000 ₪, עבור כל משאית "לקיום תנאי החזרתה, שהם: אי ביצוע דיספוזיציות, העברתה למשטרה היה ובית המשפט יורה על כך, ואי ביצוע עבירות על חוק שמירת הניקיון ו/או חוק הגנת הסביבה ו/או פקודת המכרות ו/או כל חוק אחר שעניינו הגנת הסביבה וערכי הטבע".

5. בית משפט קמא ציין, שמצד אחד מדובר, לכאורה , בעבריינות חוזרת ונשנית , שנעשתה לאורך זמן, על ידי מי שכבר הסתבך בעבר ב עבירות שכאלה, משאיותיו נתפסו ושוחררו בערבויות, אך הוא לא למד את הלקח. מצד שני - יש להביא בחשבון את הנזק הנגרם למשיב ות, שהוא נזק כלכלי משמעותי .
החלטתו לשחרר את המשאיות בתנאים הנ"ל מהווה, לדברי בית משפט קמא, איזון בין החשש לביצוע עבירות נוספות, באמצעות המשאיות ובין הפגיעה הכלכלית הקשה במשיבות, הנובעת מתפיסתן.

עיקר טענות העוררת

6. העוררת טוענת, כי המשיבות הן משליכות סדרתי ות של פסולת בניין. הכמות הגדולה של הפסולת שה ן השליכו בשטח, שינתה את פני המקרקעין וגרמה נזק שייקח שנים לתקנו. לדבריה, מדובר "באופרציה שלמה, כמויות אדירות שמועברות ומזהמות את המדינה".

כן טוענת העוררת, כי תנאי בסיסי לשחרור משאיות שנתפסו לשם מניעת המשך ביצוע עבירות, הוא מתן אמון בסיסי בבעלים, שלא ישוב לסורו וימשיך לבצע עבירות. בענייננו, לא ניתן לתת אמון במשיבות, שכן שתיים מהמשאיות (זו של חברת שאדי ריאד ואחת מאלה של חברת מובילי הפרפר) , כבר נתפסו לפני חודשים ספורים, בביצוע אותן עבירות ושוחררו בהפקדות כספיות ובתנאי שלא ימשיכו בביצוע העבירות, אולם ללא הועיל; המשיבות המשיכו לבצע אותן עבירות באמצעות משאיות אלה ממש . בנסיבות אלה, כך נטען, לא ניתן לתת במשיבות אמון שלא ימשיכו לעשות כן לאחר שיקבלו את המשאיות חזרה לידיהן.

לטענתה, באיזון בין האינטרס הפרטי לציבורי, גובר האינטרס השני, נוכח הפגיעה האנושה בסביבה, שגורמות העבירות דנן. על אף שהמשיבות לא הורשעו, בעבר, בעבירות דומות, יש לתת משקל מכריע למספר הפעמים הרב של השלכת הפסולת, בהן חשודה המשיבה. מדובר בעבירות כלכליות ולכן יש לתת משקל מופחת לפגיעה הכלכלית במשיבה.

7. עוד טוענת היא, כי שווי הכלים גדול מזה הנטען על ידי המשיבות וכי ההפקדה שקבע בית משפט קמא אינה עולה, אך לא על 20% משוויין. כמו כן לא נקבע תנאי של הטלת עיקולים על המשאיות ושיעבוד פוליסת הביטוח שלהן לטובת המדינה, כמקובל.

העוררת ציינה, כי לגבי הכלים באתר ממנו הוצאה הפסולת, שהעמיסו את הפסולת על המשאיות של המשיבות, קבע בית משפט קמא, כי יש להותירם תפוס ים, כיוון שלבעלי האתר הייתה הרשעה קודמת בביצוע עבירה דומה. לטענתה, טעה בית משפט קמא בהשתיתו את החלטתו לגבי המשיבות, על הבחנה זו בלבד.

8. ב"כ העוררת ציינה, שהחקירה מתקדמת במהירות וכי ההערכה היא שהיא תסתיים תוך חודש-חודש וחצי ונראה שלא יהיה צורך בהארכה נוספת, בטרם הגשת כתב אישום.

עיקר טענות המשיבות

9. ב"כ המשיבות טוען, שהחלטת בית משפט קמא נכונה ומאזנת כראוי בין האינטרס הציבורי לשמור על סביבה נקייה לבין האינטרס הפרטי של המשיבות.

לטענתו, סכום ההפקדה של 100,000 ₪ לכל משאית הוא, בממוצע, כ- 30% משווין וכי יש להביא בחשבון שלגבי חברת מובילי הפרפר מדובר בשלוש משאיות של אותה חברה. בנוסף, לשתי החברות התחייבויות כספיות גבוהות מאד ואם הן לא תוכלנה לבצע הובלות הן תהיינה חשופות להפסדים ענקיים. עוד נטען, כי תפיסת המשאיות ואיחסונן במשך תקופה ממושכת עלולה לגרום להן נזק.

נטען, כי סכומי ההפקדה וכן סכומי הערבות שנקבעו (הפקדה + ערבות מנהלי החברות) , הם בסכום כולל של 900,000 ₪ לגבי חברת מובילי הפרפר ו- 300,000 ₪ לגבי חברת הובלות שאדי ריאד מהווים חרב מעל ראשן של המשיבות, דבר אשר ימנע מהן לבצע עבירות נוספות.

10. לטענתו, עיקר האחריות מוטל על האתר, אשר פעל בניגוד לתנאי הרישיון שלו בעוד שחלקו של המשיבות הוא, לכאורה, זעום. והן מהוות "החוליה הקטנה ביותר" בשרשרת העבירות.

כן נטען, כי פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ העוררת, עסקו במי שהיו להם הרשעות קודמות בתחום ושהוטלו עליהם קנסות כבדים, שלא כמו במקרה דנן, בו אין למשיבות עבר פלילי.

דיון והכרעה

11. אין חולק שהמשאיות נתפסו כדין. עיינתי בחלק מחומר הראיות וסבורה אני שאכן קיים חומר חקירה המעלה חשד סביר, ואף מעבר לכך, לביצוע העבירות המיוחסות למשיבות, בהיקף נרחב.

כאמור, המשאיות נתפסו על פי סעיף 32 לפסד"פ. הוראה זו מציבה חמש חלופות, אשר כל אחת מהן מהווה מקור לסמכות לתפוס חפץ:
א. כאשר באותו חפץ נעברה עבירה;
ב. כאשר באותו חפץ עומדים לעבור עבירה;
ג. כאשר החפץ עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי;
ד. כאשר החפץ ניתן כשכר עבור ביצוע עבירה;
ה. כאשר החפץ ניתן כאמצעי לביצוע העבירה.
ו. חלופה נוספת מצויה בהוראת סעיף 39 לפסד"פ, הקובעת את סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט החפץ שנתפס.

12. מבחינה עובדתית חלות על ענייננו, לכאורה, חלופות א'-ג' ו- ו'. העוררת ציינה, כי המשאיות אינן דרושות לה כראיה בתיק (לאחר שהן צולמו) וכי להמשך החזקתן רלבנטיות, מבחינתה, שתי תכליות - הבטחת חילוט המשאיות (אם וכאשר יוג ש כתב אישום ותהא הרשעה) וכן - וזו עיקר התכלית - לשם מניעת המשך ביצוע העבירות.

נקבע, כי "... אין די בקיומה של אחת התכליות שלעיל, כשלעצמה, כדי להכשיר את התפיסה. על בית המשפט הדן בבקשה לשחרור חפץ, לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, על מנת להגשים את תכליתה, ולאזן שיקול זה, אל מול הפגיעה בזכות קניינו של הנפגע..." - רע"פ 1588/13 עיסא סובחי נ' מדינת שיראל-עיריית ירושלים (11.3.2013).

13. אין חולק, כי תפיסת חפץ פוגעת בזכות הקניין של הבעלים של החפץ ובמקרה דנן, מאחר שמדובר במשאיות המשמשות את המשיבות לעבודה ולפרנסה, מדובר גם בפגיעה בחופש העיסוק שלהן. מדובר, אפוא, בפגיעה בשתי זכויות של המשיבות, שהן זכויות יסוד. מנגד - ניצב האינטרס הציבורי, אותו יש לשקול על פי מידת הפגיעה בו, על פי נסיבות העניין.

14. במקרה דנן, לא יכול להיות חולק שהפגיעה בכל אחד מהאינטרסים הנ"ל (הציבורי, מ צד אחד והפרטי מצד שני) היא פגיעה חמורה ומשמעותית. החשדות המיוחסים למשיבות הם חשדות (לכאורה - מבוססים) לפגיעה חמורה ביותר בציבור ובזכותו לשמירת הניקיון ואיכות הסביבה ומנגד - לא יכול להיות ספק שהפגיעה במשיבות בשל תפיסת המשאיות, היא פגיעה כלכלית משמעותית ביותר וככל שתקופת התפיסה מתארכת, כך גדלה הפגיעה. ראו: בש"פ 342/06‏ ‏ חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006) , שם נאמר: "... המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה ועל בית-המשפט בתשובתו לביקורת על מעשי המשטרה, לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש ( רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3), 312, 323)". לפיכך, ככל שניתן להגן על תכלית התפיסה בדרך שפגיעתה בזכות הקניין פחותה, יש לבחור בדרך זו "... בשיקלול האינטרסים, תוערך מצד אחד מידת הצורך בהשארת התפוס בידי המשטרה בהתאם לעוצמת התכלית שהתפיסה נועדה להשיג בנסיבות המשתנות של ההליך הפלילי המתפתח; מצד שני, ייבחנו היבטים שונים הנוגעים בטיבו של החפץ מבחינת בעל הקנין, כגון האם מדובר בחפץ שההחזקה בו מותרת על פי דין או אסורה (פרשת עובדיה, שם, פסק דינו של השופט טירקל); מה מידת נחיצותו של בעל הקנין בחפץ, ושיעור נזקו משלילת החזקתו בטרם הסתיים ההליך הפלילי. בהקשר זה, עשוי להיות הבדל בין תפוס המשמש אדם לעיסקו ולמשלח-ידו, לבין תפוס שאינו בר-שימוש יומיומי; כן עשוי להיות שוני בין חפץ כלה לבין חפץ שערכו אינו מושפע ממעבר הזמן, וכיוצא באלה שיקולים" (עניין לרגו, שם, פסקה שניה בעמוד 13 לפסק הדין). ראו גם: בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (2) 464 (2000) ; רע"פ 5769/12 תמר מזרחי נ' מדינת ישראל (20.8.2012).

15. עיינתי בהחלטת בית משפט קמא בתיק ה"ת 40127-08-19, בה נדון עניינם של הכלים שהעמיסו את הפסולת על המשאיות דנן (אליה הפנתה ב"כ העוררת), שם קבע בית משפט קמא כי לאור כך שמנהלי האתר הורשעו בעבר בעבירה דומה [ובהסתמך על רע"פ 6990/10 דדון ציון וחזי נ' מדינת ישראל (24.11.2010)] (להלן: "עניין דדון") יש להותיר את הכלים תפוסים. זו האבחנה היחידה שהביאה לתוצאה השונה לגבי בעלי האתר והמשיבות.

אבהיר כי, אכן, השאלה אם יש לבעלים הרשעות קודמות בעבירות דומות, אם לאו, היא אחד הפרמטרים שיש להביא בחשבון אולם אין לכך, בהכרח, משקל מכריע. הכל תלוי בנסיבות המקרה ואם, על פיהן, אפשר לקבוע שניתן לתת אמון בבעלים של החפץ, שלא יעשה בו שימוש לביצוע עבירות נוספות.

16. בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שמשאיות של המשיבות נתפסו חודשים בלבד לפני ביצוע העבירות בהן הן נחשדות כעת ועל אף זאת המשיבות חזרו וביצעו (על פי החשד) את העבירות הנוספות, כפי שעולה מתיק החקירה. לא ניתן להתעלם משיתוף הפעולה בין המשיבות, שהיו הקבלנים המובילים לסילוק הפסולת מהאתר (שכליו נשארו תפוסים).

בהקשר לכך אומר, כי אני דוחה את טענות ב"כ המשיבות לפיה עיקר האחריות מוטל על בעלי האתר בעוד שלמשיבות "חלק זעום". על המשיבות מוטלת האחריות המלאה להשלכת הפסולת ולמקום בו הן משליכות אותה.

17. לוּ היה מדובר בעבירות אקראיות, במקרה או שניים, נוספים, של השלכת פסולת, ייתכן שהשיקול של היעדר הרשעות קודמות בתחום זה, היה צריך להכריע את הכף , לעבר מתן הזדמנות נוספת למשיבות, להימנע מביצוע העבירות, תוך החמרת גובה הערבויות.

אולם בענייננו, העובדה שחודשים ספורים לאחר שמשאית של כל אחת מהמשיבות נתפסה ושוחררה בתנאים, נתפסו המשיבות (על פי החשד) כשהן מפעילות את המשאיות, לשם העמסת פסולת בניין מהאתר והשלכתה בשטח ציבורי ולא באתר המיועד לשם כך וזאת - בשיטתיות, באופן אינטנסיבי ו בהיקפים כה גדולים (כפי שעולה מתיק החקירה ומהתמונות שהוצגו בפניי) מצביעה על עזות מצח מצידן ועל חוסר מורא מפני החוק ועל הכדאיות הכלכלית, שככל הנראה צומחת להן מפעילות זו ומקימה חשש סביר ביותר, שלא יהיה די בקביעת ערבויות לשם הבטחת התכלית המניעתית.

כן לא ניתן להתעלם מהקושי לגלות עבירות מסוג זה ולאסוף ראיות להוכחתן ומהנזק הרב שייגרם לסביבה ולציבור, ככל שהערבויות שנקבעו על ידי בית משפט קמא,לא ישיגו את מטרתן והמשיבות ימשיכו במעשיהן .

18. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את העררים וקובעת כי הבקשות להחזרת התפוס, שהגישו המשיבות לבית משפט קמא, נדחות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק .

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משטרה ירוקה
נתבע: הובלות שאדי ריאד בע"מ
שופט :
עורכי דין: