ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אשחר נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אמיר ויצנבליט

התובע
יוסף אשחר

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בשם התובע: עו"ד רועי לוי
בשם הנתבעת: עו"ד לימור סלמן בן רפאל

פסק דין

1. התביעה שלפניי היא לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. מאחר שהוברר ש למעשה הנתבעת המשיכה וממשיכה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח כסדרם וכי זכאות התובע לתגמולים לא נשללה, הוסכם על הצדדים כי בירור התביעה יבוא לכדי סיום בהכרעה בסוגיית ההוצאות. בעלי הדין הגישו טיעון בכתב בנושא.

2. בפתח הדברים אציין כי הנתבעת העלתה טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, שלפיה הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בשל היות הפוליסות מושא התביעה מוכרות כקופות גמל (ראו, סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; בקשה מיום 24.3.2019). מנגד, התובע צירף לתשובתו נוסח מעודכן של הפוליסות שלפיו הפוליסות כיום אינן מוכרות כקופות גמל (תשובה מיום 31.3.2019 ונספח א' לתשובה). לאור הפוליסות המעודכנות שצירף התובע, ובשים לב להסכמת הצדדים שלפיה המחלוקת שנותרה לדיון היא בסוגיית ההוצאות, לא מצאתי שבית משפט זה נעדר סמכות לדון בהליך וכי יש להעבירו לבית הדין האזורי לעבודה.

3. משהסכימו בעלי הדין על הבאת ההליך לכדי סיום על בסיס הגשת טיעון בכתב, להלן תתואר השתלשלות העניינים על-פי המסמכים שהוצגו.

4. התובע רפתן במקצועו. הוא בוטח על-ידי הנתבעת בשתי פוליסות המקנות כיסוי בגין א ובדן כושר עבודה. אובדן כושר עבודה מוגדר בפוליסות כמתייחס למקצוע או לעיסוק שבו עסק המבוטח בחמש השנים שקדמו למקרה הביטוח. היינו, אובדן כושר העבודה מתייחס למקצועו או לעיסוקו האחרונים של התובע ולא ליכולתו לעסוק בעיסוק סביר אחר (וראו עמדת הנתבעת בעמ' 4 שורות 4-2 לפרוטוקול). בשל מצבו הרפואי איבד התובע את כושר עבודתו עוד בשנת 2013 . הנתבעת הכירה באובדן כושר העבודה של התובע החל מיום 1.11.2013, ומאז היא משלמת לו את תגמולי הביטוח. התובע אינו חולק על כך שתגמולי הביטוח משולמים לו כסדרם, לרבות בעת הגשת התביעה וכן לאחריה.

5. בשני מכתבים מיום 3.7.2018 נמסר לתובע שאושרה תקופת זכאות ו לתג מולי הביטוח עד יום 31.1.2019 (עמ' 61 לקובץ בקשת הרשות להתגונן שהוגש ביום 16.6.2019). במכתב מיום 1.1.2019 שכותרתו "בדיקה מחודשת של זכאות", נמסר לתובע שתוקפם של האישורים שבידי הנתבעת מסתיים ביום 31.1.2019, ושאם הוא עדיין במצב של אי-כושר עבודה הוא מתבקש לשלוח אישורים רפואיים המעידים על כך על מנת שהנתבעת תבחן את המשך הזכאות (עמ' 65 לקובץ בקשת הרשות להתגונן ; מכתב זה מתייחס לאחת הפוליסות). ביום 16.1.2019 נבדק התובע אצל רופא תעסוקתי מטעם ה נתבעת. ההערכה התעסוקתית מאת הרופא נערכה ביום 21.1.2019, ונרשם בה כי התובע איבד את כושרו לעבוד בעיסוקו באופן מלא. יחד עם זאת צוין כי התובע כשיר לעבוד בכל עי סוק סביר אחר בהיקף משרה של 50%. לכתב התביעה צורפה הערכה רפואית של רופא נוסף מטעם הנתבעת מיום 20.1.2019, וצוין בה כי היא מבוססת על בדיקה מיום 14.1.2019 (ההערכות הרפואיות צורפו כנספח ד' לכתב התביעה). במכתב מיום 4.2.2019, הנושא גם הוא את הכותרת "בקשה מחודשת של זכאות" נרשם כי תוקף האישורים שבידי הנתבעת הוא עד יום 28.2.2019, והתובע התבקש לשלוח אישורים רפואיים על מנת שהנתבעת תבחן את המשך הזכאות (המכתב הוגש על-ידי התובע ביום 4.7.2019; המכתב מתייחס לאחת הפוליסות).

בשני מכתבים מיום 5.2.2019 שכותרתם "אישור זכאות חוזרת" הודיעה הנתבעת לתובע כי על-פי המידע הרפואי המצוי ברשותה, "הננו מאשרים" את המשך תשלום תגמולי הביטוח מיום 1.2.2019 ועד יום 28.2.2019, על-פי שיעור אובדן כושר עבודה של 100% (נספח ד' לכתב התביעה). אציין כבר עתה כי בכתב התביעה מכנה התובע את מכתבים אלו בשם "מכתבי הדחייה", תוך שהוא טוען כי הנתבעת הודיעה בה ם כי החל מיום 1.3.2019 היא "דוחה" את התביעה לתגמולי הביטוח (סעיף 15 לכתב התביעה) – אולם עיון באותם מכתבים מלמד שאלו אינם "מכתבי דחייה" כנטען כי אם מכתבים שבהם אושרה הזכאות לפרק זמן של חודש נוסף .

לטענת התובע, לאחר קבלת המכתבים הנזכרים הודיעה לו הנתבעת בשיחה טלפונית שתביעתו להמשך תשלום תגמולי הביטוח נדחתה. על תוכנן של שיח ה זו ושיחה נוספת שנערכה בין הצדדים נעמוד בהמשך.

ביום 20.2.2019 הוגשה התביעה . התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתביעה נטען כי הנתבעת דחתה את תביעת התובע לתגמולי ביטוח. בתביעה נתבעים תגמולי ביטוח לתקופה העתידית למועד הגשת התביעה, והיא מיום 1.3.2019 ועד יום 28.2.2020. זאת בצירוף תשלום של דמי ביטוח שעל-פי תנאי הפוליסות על הנתבעת לשאת בה ם בתקופת הזכאות . שיעור הסכום הנתבע הוא 50% מ התגמולים המגיעים לתובע, שכן להבנתי עמדת התובע בסוף כתב התביעה היא שהנתבעת דחתה את זכאותו לתגמולים בשיעור של 50% (ראו, סעיפים 36-35 לכתב התביעה). בתביעה נטען כי הנתבעת הפרה את חובתה ליתן הנמקה בכתב על דחיית התביעה, ומשכך היא מנועה מהעלות טענות הגנה נגד התביעה.

לאחר הגשת התביעה, ביום 21.3.2019, שלחה הנתבעת לתובע מכתב התראה שלפיו התובע אינו עומד בתשלום דמי הביטוח, והתובע נדרש לשלם את החוב שנצבר (נספח ד' לתשובה מיום 31.3.2019). ביום 7.4.2019 שלחה הנתבעת לתובע מכתב התראה נוסף בנושא (צורף להודעה מיום 11.4.2019). לדברי התובע, מכתבים אלו משמשים "עדות נוספת" לכך שהנתבעת דחתה את תביעת ו לתגמולי הביטוח, שכן על-פי תנאי הפוליסות בתקופת הזכאות קיים שחרור מתשלום דמי הביטוח. מנגד טענה הנתבעת כי מכתבי ההתראה הללו נשלחו בשל טעות טכנית (סעיף 3 לתשובה מיום 15.4.2019).

ביום 15.4.2019 הגישה הנתבעת תשובה שאליה צירפה לראשונה מכתב מיום 31.1.2019. במכתב זה נרשם כי עד כה אושרה זכאות התובע לתגמולי ביטוח עד יום 28.2.2019. כן נרשם כי הוחלט להאריך את תקופת הזכאות לתגמולי הביטוח החל מיום 1.3.2019 ועד יום 29.2.2020 – היינו, מלוא פרק הזמן שאליו מתייחסת התביעה.

ביום 18.7.2019 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן. כאמור, התובע לא חלק על כך שהוא עודנו מקבל את תגמולי הביטוח, והוא קיבל אותם באורח סדיר במהלך כל התקופה. התובע הודה בדיון כי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה מוצה (עמ' 2 שורות 14-13 לפרוטוקול). כאמור, משכך הוסכם על בעלי הדין שהמחלוקת שנותרה להכרעה היא בסוגיית ההוצאות (לרבות שכר-טרחת עורך-דין) ושיוגש טיעון בכתב בנושא.

6. לטענת התובע, התנהלות הנתבעת אילצה אותו לשכור ייצוג משפטי ולפנות לערכאות. התובע טוען כי הנתבעת דחתה את תביעתו לתגמולי הביטוח, ומצביע על המכתבים שנשלחו אליו ועל שיחות הטלפון שניהל עם נציגי הנתבעת. התובע מפנה למכתבי ההתראה שנשלחו אליו בגין אי-תשלום דמי הביטוח, וטוען שלאורם גם לשיטת הנתבעת זכאותו לתגמולי הביטוח נדחתה, שהרי במהלך תקופת הזכאות קיים שחרור מתשלום דמי הביטוח. התובע מוסיף כי מכתבה של הנתבעת מיום 31.1.2019, שהוגש לבית המשפט באיחור ושאינו עולה בקנה אחד עם יתר מכתביה של הנתבעת ועם הנאמר על-ידי הנציגוֹת הטלפוניות, מעורר תמיהות רבות. יצוין שהתובע לא צירף לטיעון בכתב שהגיש את הסכם שכר-הטרחה עם בא-כוחו.

מנגד, הנתבעת טוענת כי אין חולק שתגמולי הביטוח שולמו ומשולמים לתובע כסדרם וללא עיכוב כלשהו. הנתבעת טוענת כי התובע גם לא נאלץ לשלם כל תשלום של דמי ביטוח מכיסו. הנתבעת מפנה לכך שבעת הגשת כתב התביעה כל שאחז בו התובע הוא אישור זכאות לתקופה נוספת שטרם נסתיימה , ולכך שבעת הגשת התביעה לבית המשפט פנייתו לחברת הביטוח לא נדחתה. הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה מבלי שניתן לנתבעת פרק זמן סביר להשיב לפניית התובע. כן חולקת הנתבעת על המשמעות הנגזרת משיחות הטלפון שניהל התובע עם נציגיה, והוסיפה טענות בדבר קבילות ההקלטות ותמלולן.

דיון והכרעה

7. מצאתי כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע.

8. אין חולק כי תגמולי הביטוח שולמו ומשולמים לתובע כסדרם. בעת שהוגשה התביעה התובע אחז בידו את מכתבי הנתבעת מיום 5.2.2019 שלפיהם תקופת הזכאות מוארכת עד יום 28.2.2019. במכתבים נוספים נמסר לתובע על הפעולות הנדרשות לשם בחינת המשך הזכאות (מכתב ים מימים 1.1.2019 ו-4.2.2019). התובע כינה בכתב התביעה את מכתבי הנתבעת מיום 5.2.2019 בשם "מכתבי דחייה", אולם כפי שכבר צוין אין מדובר במכתבי דחייה כי אם במכתבים שב הם הוארכה הזכאות לתגמולי הביטוח לפרק זמן של חודש, והם נשלחו בסמיכות למכתבים הנוספים בדבר הצעדים הנדרשים לבירור המשך הזכאות. התביעה הוגשה ביום 20.2.2019, היינו, אף טרם חלפה התקופה שלגביה אושרה זכאות התובע לתגמולי הביטוח – גם על-פי המסמכים שהתובע עצמו צירף לכתב תביעתו. בשל כך, הסעד הכספי שנכלל בכתב התביעה מתייחס כולו לתקופה העתידית למועד הגשת התביעה (מיום 1.3.2019 ואילך). אם כן, ניתן לראות כי התביעה הוגשה באופן נמהר, טרם חלוף תקופת הזכאות שאושרה גם לשיטת התובע על-פי המסמכים שצר ף לכתב התביעה, טרם מסרה הנתבעת לתובע את עמדתה לגבי המשך הזכאות, ובעת שהתובע מקבל לידיו את תגמולי הביטוח באופן שוטף.

9. כמו כן, יוזכר שסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 מורה ש תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו. ההערכות הרפואיות שנעשו לגבי התובע הן מימים 20.1.2019 ו-21.1.2019 (והן מתייחסות לבדיקת התובע מספר ימים קודם לכן , כך שלא ניתן לומר שהרופאים מטעם הנתבעת התעכבו בגיבוש עמדתם). התביעה הוגשה ביום 20.2.2019, שהוא היום ה-30 למן ההערכה הרפואית המאוחרת מבין השתיים. הנתבעת טענה בטיעון בכתב שהגישה שההערכות הרפואיות הועברו לידיה ביום 23.1.2019, ותחת הנחה זו התביעה הוגשה טרם חלוף 30 ימים למן הגעת החומרים לידי הנתבעת. אולם כך או אחרת, לפי כל אחת מהחלופות, לדעתי אין מקום לעודד הגשת תביעות טרם הובהר באורח סביר כי אכן נדרשת פנייה לערכאות משפטיות, על ההוצאות והמשאבים הכרוכים בכך הן לבעלי הדין, הן לציבור. מבלי לגרוע כמובן מהחשיבות שבעמידת המבטחת במסגרת הזמנים הקבועה בחוק, הצגת הצורך בפניה לערכאות אינו אמור לקום או לי פול על-פי יום או ימים בודדים לכאן או לכאן. ודוק, כמובן שמקובל עלי שמקום שבו המבטחת אינה מקבלת עמדה כלשהי וחולף פרק הזמן שבו עלי ה לעשות כן, עשוי מחדל זה להקים כשלעצמו בנסיבות המתאימות לכך הצדקה לפנות לערכאות. אולם בענייננו וכאמור בעת הגשת התביעה חלפו בדיוק 30 ימים מיום ההערכה הרפואית האחרונה שנערכה לגבי התובע – ופחות מכך לשיטת הנתבעת – וממילא טרם פגה תקופת הזכאות, כך שבנסיבות דנא בעת הגשת התביעה הצדקה שכזו לפנות לערכאות לא התקיימה.

10. צירופם של נתונים אלו – מועד הגשת התביעה ביחס למועד בדיקת התובע על-ידי הרופאים מטעם הנתבעת ומועדי ההערכות הרפואיות, העובדה שהתביעה הוגשה תוך תקופת הזכאות גם לפי המסמכים שהיו בידיעת התובע ומתייחסת כולה לתקופה עתידית, והעובדה שהתברר שהתובע המשיך וממשיך לקבל את תגמולי הביטוח כסדרם – מובילים לכך שלא הייתה הצדקה בנסיבותיו של מקרה זה לפנות לערכאות משפטיות, ו כפועל יוצא מכך שאין הצדקה לפסוק הוצאות לזכות התובע.

11. התובע מפנה למכתבי ההתראה ששלחה הנתבעת שבהם נרשם כי התובע אינו עומד בתשלום דמי הביטוח, ולעמדתו זוהי עדות לכך שהנתבעת אכן דחתה את זכאותו לתגמולי הביטוח. לא מצאתי מקום לקבל את טענת התובע. זאת מבלי לגרוע מכך שאכן נפלה טעות בהתנהלות הנתבעת, כפי שהיא הודתה – ולכך אתייחס בהמשך. מכתבים אלו ממילא לא עמדו בפני התובע בעת הגשת התביעה ומועדיהם מאוחרים להגשת התביעה, כך שאין מדובר ב חלק מן התשתית שעמדה בפני התובע בעת גיבוש החלטתו לפנות לערכאות. היינו, מדובר בניסיון בדיעבד להצדיק את התביעה לאחר שזו כבר הוגשה. אין במכתבים אלו כדי לגרוע מהעובדה שהתביעה הוגשה טרם תום תקופת הזכאות גם לשיטת התובע לפי המסמכים שצורפו לתביעה , ותוך שהתובע ממשיך לקבל את תגמולי הביטוח כסדרם וטרם גובשה ההצדקה לפנות לערכאות. כמו כן, בנסיבות העניין ולאור פרק הזמן שחלף עד הגשת התביעה ביחס למועד ההערכות הרפואיות, מכתבים אלו אינם יכולים להוות תחליף לעמדה של הנתבעת שלפיה היא דוחה את המשך זכאותו של התובע לתגמולי הביטוח – דבר שלא ארע .

12. התובע הפנה בכתב התביעה להערכה הרפואית שבה נרשם שכושר עבודתו לעסוק בעיסוק סביר אחר הוא בהיקף של 50% משרה. אולם גם זאת אינו מהווה עמדה של הנתבעת עצמה. עצם העובדה שהרופא התעסוקתי התייחס לנושא שאינו נדרש על-פי תנאי הפוליסות , אינה עולה בנסיבות העניין לדחיית התביעה על-ידי הנתבעת ואינה מקימה בנסיבות העניין הצדקה לפנות לערכאות.

13. עתה לשיחות הטלפון שניהל התובע עם נציגי הנתבעת. אציין כי לא מצאתי מניעה להידרש לתוכנן של שיחות אלו כפי שטענה הנתבעת. זאת שכן מדובר בשיחות שלכאורה אמורות להיות בידיעת הנתבעת והקלטתן אמורות להיות בידיה גם כן, כך שהיא יכולה הייתה להציג את ההקלטות שבידיה אילו רצתה לסתור את ההקלטות שהציג התובע (אציין כי בשיחה הראשונה נשמעת הודעה שלפיה הנתבעת מקליטה את השיחה) . זאת גם בשים לב להסכמת הצדדים לכך שבירור התביעה ימוצה בהכרעה בסוגיית ההוצאות על בסיס טיעון בכתב שיוגש , ובשים לב למגמה לעבור מטענות של קבילות למשקל. אשר לטענות הנתבעת לגבי התמלול שהוגש, לא מצאתי מניעה להידרש לכך שכן גם האזנתי להקלטות עצמן והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי.

שיחת הטלפון הראשונה מוצגת כשיחה מיום 4.2.2019. בשיחה זו לא נמסר לתובע שתביעתו לתגמולי ביטוח נדחית. ממילא שיחה זו מוקדמת למכתבים מיום 5.2.2019 שבהם אושרה הזכאות לחודש נוסף (וכאמור, התביעה הוגשה טרם תם חודש זה) . כן אציין כי האזנה לשיחה מלמדת שבסיומה הנציגה הטלפונית הפגינה רצון כן לסייע לתובע לברר היכן עומדים הדברים תוך הבעת הבנה למצבו. השיחה מסתיימת בכך שהנציגה הטלפונית מסרה שתברר את העניין ותעדכן את התובע ואף הוסיפה שלא תרפה מהנושא. אוסיף שבתחילת השיחה נמסר לתובע שעליו להציג מסמכים רפואיים עדכניים – ואשוב לכך בהמשך.

ועוד הערה: באותה שיחה נשמע גם שיתכן שהתובע דחה את מועד ביקורו אצל הרופאים מטעם הנתבעת מדצמבר 2018 לינואר 2019 מאחר שלא חש בטוב (עמ' 5-4 לתמלול). לא מן הנמנע שעיכוב זה הוא שהוביל לכך שהתובע מצא עצמו בחוסר ודאות מסוים כשסוף התקופה הולך ומתקרב, ואף יתכן שבשל כך ניתנה תחילה ארכה של חודש ולאחר מכן אושרה הזכאות לשנה נוספת.

שיחת הטלפון השנייה נחזית להיות מחודש פברואר 2019 (התאריך המדויק לא צוין על גבי התמלול; התובע טען בטיעון בכתב מטעמו כי השיחה נערכה ביום 7.2.2019 ). שיחת הטלפון נפתחת בדבריו של התובע לגבי ההערכה התעסוקתית שלפיה הוא נמצא כשיר לעסוק בעיסוק סביר אחר בהיקף משרה של 50%. האזנה לשיחה מלמדת כי התובע הוא זה שטען בשיחה כי בהתבסס על אותה הערכה רפואית זכאותו אושרה בהיקף של 50% בלבד, והוא זה שיזם את תוכן השיחה באותו הקשר שלפיו תביעתו נדחתה בשיעור זה (ראו, דברי התובע: "אחרי זה נתנו לי לשנה 50%", בעמ' 1 שורה 20 לתמלול, ולאחר מכן ועל רקע זה עיינה הנציגה הטלפונית בהערכה הרפואית וחזרה על הדברים ). הנציגה הטלפונית אומנם מסרה שניתן לערער על ההחלטה, אולם הדבר היה על רקע הקשר השיחה שיזם התובע. האפשרות לפנות לעורך-דין הועלתה תחילה על-ידי התובע ולא על-ידי נציגת הנתבעת (עמ' 3 שורה 15 לתמלול). כלומר, התובע הוא זה שיזם שיחה המבוססת על ההערכה הרפואית ועל האמור בה, ולא על החלטות הנתבעת שבאותה עת הקנו לו זכאות שטרם תמה.

14. לסיכום, התביעה הוגשה טרם תום תקופת הזכאות שאושרה לגבי התובע, גם לשיטת התובע על-פי המסמכים שצרף לכתב התביעה. תגמולי הביטוח שולמו ומשולמים לתובע כסדרם. התביעה מתייחסת כולה לתקופה עתידית. התביעה הוגשה טרם חלוף המועד הנתון לנתבעת לבחינת המשך הזכאות. בנסיבות אלו מצאתי שלא הוצגה הצדקה להגשת התביעה במועד ובנסיבות שבהן הוגשה.

דלתות בית המשפט פתוחות לרווחה למבוטחים המבקשים להביא את המחלוקות שהתעוררו בינם לבין המבטחת בפני ערכאה שיפוטית. יחד עם זאת, אין מקום לעודד תביעות בוסריות ונמהרות שהוגשו שלא לצורך. התנהלות מסוג זה מביאה למעמסה על בעלי הדין עצמם ועל ציבור המתדיינים כולו . אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו (ראו והשוו, ת"א (שלום ת"א) 25630/08 לוי נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, פיסקה 16 (16.8.2009), הגם ששם נפסקו לבסוף הוצאות שכן המבטחת לא הודתה בחבות תוך זמן סביר לאחר תחילת ההליך; ת"א (שלום י-ם) 54167-09-17‏ ‏ א. ד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.1.2019); תא"מ (שלום חי') 9348-05-14 אלבז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5.6.2016)).

15. ודוק, לא נעלם מעיני שקיימים מספר נתונים שאינם פועלים לטובת הנתבעת. עיון בחומר שהוצג מלמד כי נפל חוסר סדר מסוים בהתנהלות הנתבעת. הנתבעת טענה בדיון שהיה "בלבול" כנראה בשל חילופי עובדים (עמ' 3 שורות 27-25 לפרוטוקול). בכלל זאת, ראשית, הנתבעת גרסה שמכתבי ההתראה בדבר אי-תשלום דמי הביטוח נשלחו בטעות . שנית, אכן עולות תהיות מסוימות ממכתב הנתבעת מיום 31.1.2019 שבו אושרה הזכאות לתגמולים לשנה נוספת. בהעדר חקירות נגדיות אין בידי לקבוע כי מדובר במסמך שאינו מהימן. אולם גם אם אניח שהמכתב מהימן ואכן נערך בתאריך המצוין על גביו, נפל חוסר סדר אצל הנתבעת בכך שמכתב זה לא היה בידיעת הנציגוֹת הטלפוניות (כאמור, השיחות נערכו לאחר מועד המכתב) , וממילא הוא אינו מתיישב עם המכתבים המאוחרים יותר שנשלחו (המכתב מיום 4.2.2019 שבו נדרש התובע להציג מסמכים נוספים להוכחת זכאותו, המכתבים מיום 5.2.2019 שבהם הוארכה תקופת הזכאות לחודש יחיד, ומכתבי ההתראה בדבר אי-תשלום דמי-הביטוח).

שלישית, הנציגוֹת הטלפוניות לא היו מודעות למלוא תמונת המצב לאשורה. כאמור, שתיהן לא היו מודעות למכתב הנתבעת מיום 31.1.2019 שבו כבר אושרה זכאות התובע לתגמולי הביטוח לשנה שלמה. בנוסף, בשיחה הטלפון הראשונה (מיום 4.2.2019) נאמר לתובע שעליו להציג מסמכים רפואיים עדכנ יים, וזאת הגם שהוא הציג מסמכים בחודש נובמבר 2018. נציגת הנתבעת מסרה שעל המסמכים להיות סמוכים יותר לתום התקופה. התובע טען בשיחה שהדבר לא נמסר לו קודם לכן כשהמסמכים התבקשו. לא היה מקום להצגת דרישה זו שיש בה משום "טרטור" מיותר של המבוטח, ולהבנתי הדבר גם לבסוף לא נדרש בפועל. עם זאת, נראה שבחלקה השני של השיחה הנציגה זנחה את דרישה זו. בנוסף, באותה שיחה אמרה הנציגה שההערכות הרפואיות אינן בידיה – אולם אלו כבר היו קיימות, ובטיעון בכתב שהגישה הנתבעת טענה היא שההערכות הרפואיות הגיעו לידיה ביום 23.1.2019. היינו, הנציגה הטלפונית לא הייתה מודעת למצב התיק ולחומרים שהיו אמורים להיות בו. אשר לשיחת הטלפון השנייה, כאמור, התובע הוא זה שהוביל את השיחה לעסוק בהערכה הרפואית ולא בהחלטות הנתבעת, אולם הנציגה הטלפונית אמורה הייתה להסב את תשומת ליבו של התובע כי האמור בהערכה הרפואית אינו מהווה תחליף להחלטה של הנתבעת עצמה לגבי המשך הזכאות לתגמולים.

16. אף על פי כן, לא מצאתי שיש בנתונים אלו כדי להטות את הכף לטובת פסיקת הוצאות לטובת התובע. כאמור, מכתבי ההתראה בדבר אי-תשלום דמי הביטוח ממילא מאוחרים למועד הגשת התביעה. אין ב מכתבים אלו כדי להקים הצדקה להגשת התביעה טרם סיום תקופת הזכאות גם לפי המסמכים שצורפו לתביעה, טרם התקבלה החלטת הנתבעת לגבי המשך הזכאות מבלי שחלף פרק זמן מספק למתן החלטתה מאז מועדי ההערכות הרפואיות, וכשכל התביעה מתייחסת לתקופת זכאות עתידית. אשר למכתב מיום 31.1.2019, גם בלעדיו, ובהנחה שהתשתית העובדתית היא כפי שהיא מוצגת בכתב התביעה בלבד ובהתאם לחומרים שהיו בידיעת התובע, לא הוצגה הצדקה לפנייה לערכאות במועד שבו נעשתה. על תוכנן של שיחות הטלפון עמדנו לעיל.

17. באיזון הכולל, דעתי היא שאותם נתונים שפורטו לעיל ושכאמור נזקפים לחובת הנתבעת, אינם מקימים הצדקה לפסיקת הוצאות לזכות התובע, כי אם יש בהם כדי להביא לכך שלא ייפסקו הוצאות לזכות הנתבעת. היינו, לאחר שקלול מכלול הנתונים, אני סבור שכפות המאזניים מעויינות, כך שכל בעל דין יישא בהוצאותיו.

18. משכך ולסיכום, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אשחר
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: