ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיה אסיף נגד שימי מתן :

בפני כבוד ה רשם הבכיר חילמי חג'וג'

התובעים:

1.מאיה אסיף
2.ארז אסיף

נגד

הנתבעים:

1.שימי מתן
2.ויקטור סעדה

פסק דין

א. רקע בקצרה:

לפניי תביעה כספית לתשלום הסך 32,700 ₪ בגין חוויה משפילה ועגמת נפש שנגרמו לתובעים, לטענתם, בעקבות אירוע בת מצווה שערכו התובעים לבתם בגן אירועים של הנתבעים הידוע בשם "סיירוס" בעמק חפר, (להלן: " גן האירועים").

ביום 23.3.18 הגיעו התובע ים לגן האירועים וביקשו לערוך אירוע בת מצווה לביתם, (להלן: "האירוע"). התובעים הזמינו מקומות ל- 80 עד 90 ילדים (להלן: "אירוע הילדים") ו- 50 מבוגרים (להלן: "אירוע המבוגרים").

בין הצדדים סוכם כי האירוע יתקיים ביום 6.5.18 כאשר התשלום עבור אירוע הילדים עמד על הסך 7,200 ₪ כולל מע"מ בהתאם לתפריט מוסכם. עבור אירוע המבוגרים סוכם תשלום הסך 162 ₪ למנה שכללה בתוכה תוספת של דג בעלות של 12 ₪. התובעים הזמינו 50 מנות למבוגרים [בתוכן מנה טבעונית ומנה צמחונית].

כבר כאן יצוין כי בסיום האירוע ו בעת התחשבנות בין הצדדים, שילמו התובעים לנתבעים עבור 60 מנות ובסה"כ שילמו התובעים עבור אירוע המבוגרים והילדים הסך 16,829 ₪ כאשר נותרה יתרת חוב בסך של 91 ₪ שאין לגביה מחלוקת.
כאן המקום לציין כי מרגע סגירת האירוע ועד ליום האירוע בפועל, ערכו התובעים שינויים בתפריט הראשוני שהוצע להם ובמיוחד לאחר טעימות שעש ו בגן האירועים. כאמור, התובעים הוסיפו מנת דג למבוגרים וזאת במקום מנת מטוגנים שהייתה אמורה להיות מוגשת בפתיחת האירוע.

כמו כן, יום לפני האירוע ביקשו התובעים להוריד מנות בטענה כי לא כל המבוגרים יגיעו ואולם הנתבעים סירבו מחשש שיחסרו מנות באירוע.

ב. טענות הצדדים בתמצית :

לטענת התובעים, הנתבעים כשלו בארגון האירוע באופן שהסב להם, לביתם ולבני משפחותיהם עגמת נפש גדולה, הם חשו מבוכה רבה ותחושת אכזבה שאף השפיעה עליהם לאחר האירוע.

עיקר טענות התובעים מופנה כנגד אירוע המבוגרים כדלקמן:

השולחנות לא היו ערוכים לקבלת האורחים שהגיעו.

לא הוגש מספיק מזון (לא היו מספיק סלטים על השולחן, היו שולחנות שלא היה בהם לחם, הייתה חסרה שתייה ועוד) והאוכל שהוצא בפועל הספיק ל- 20 אורחים בלבד.

חלקו של האוכל שסופק לאורחים לא היה טרי והוגש בצורה שאינה מכבדת וראויה ואינו מהווה תמורה הולמת למחיר ששולם על ידי התובעים.

גם אירוע הילדים לא נעשה לשביעות רצונם המלא של התובעים ולטענתם גם בגינו נגרמה להם עגמת נפש בעקבות התנהלות הנתבעים:

לטענת התובעים, סוכם מול הנתבעים, כי הם יקבלו מגנטים "ומזכרת שלא תישכח", אולם עד למועד זה לא קיבלו התובעים דבר. גם כאשר הגיעו התובע ים למקום לאחר האירוע, על מנת לקחת את מה שהובטח, נאמר להם שעל יהם לשלם הסך 91 ₪ ורק אז יקבל את התמונות. בפועל, התובעים בחרו שלא לשלם את הסכום הנ"ל ועל כן טרם קיבלו את התמונות.

בעדותה בבית המשפט הוסיפה התובעת וטענה, כי חרף דרישותיה להזיז את הבמה מאזור בו התקיים אירוע הילדים, הנתבעים לא הזיזו את הבמה וכתוצאה לא היה מספיק מקום לרקוד.

ועוד, התובעים טוענים , כי בסיום האירוע כאשר ניסו לפנות לנתבעים ולהסביר להם את תחושותיהם מהאירוע, אלו לקחו את הכספת ולא הסכימו למסורה, בטענה שהיא תישאר ברשותם עד שיקבלו תשלום עבור האירוע. התובעים מציינים, שחשו כבני ערובה ועל מנת לא להלהיט את הרוחות ולחרב את האווירה, החליטו לא להזמין משטרה, לשלם עבור האירוע ולקבל מהנתבעים את מתנות האורחים שהוכנסו לכספת.

לחיזוק טענותיהם של התובעים, הם הביאו להעיד מטעמם הגב' אסתר אסולין, אמו של התובע "אני הלכתי להגיד להם שאין אוכל, ודיברו אלי לא יפה. כל המסיבה הייתה מלחמה על האוכל. היה ממש קצת אוכל, היינו 12 אנשים בשולחן ואולי זה הספיק ל-4-6 אנשים. אני בעצמי ישבתי שם ולא קיבלתי אוכל, אני התביישתי והרגשתו מושפלת". ראו: שורות 4-6 בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון.

גב' יפה יצחק, אימה של התובעת, אף היא העידה וטענה כי "ביום הטעימות הלכתי עם בתי לבחור את המנות, אז הזמנו והבטיחו שיתנו מה שביקשנו. באירוע לא היו דברים מעולם. אנשים הגיעו לאולם ולא היה אוכל כמו שצריך, אני התביישתי מאנשים... לא הגישו להם אוכל, היה חסר אוכל, לא היה אוכל בשולחן". ראו: שורות 19-23 בעמוד 7 לפרוטוקול.

מנגד, הנתבעים ביקשו לדחות את טענות התובעים. לטענתם, כמות האוכל שהייתה באירוע הוגשה "כיד המלך" בהתאם למספר המנות שסוכם, השירות שניתן באירוע היה ברמה הגבוהה ביותר וניתן מענה מהיר ואדיב לבקשת קהל האורחים. כמו כן, בתם של התובעת צולמה בסרטון בו מודה לצוות גן האירועים, על קיומו של אירוע מוצלח.

בנוסף, הנתבעים טענו בעדותם בבית המשפט כי התובעת הזמינה 48 מנות, מנה אחת צמחונית ומנה אחת טבעונית. האוכל של המבוגרים הונח כמוסכם במרכז השולחן כאשר בפועל הגיעו מוזמנים יותר ממה שסוכם. לטענת הנתבעים, ישבו סביב השולחנות 72 אורחים, כאשר בפועל הוזמנו 50 מנות בלבד.

לתמיכה בטענותיהם הציגו הנתבעים לבית המשפט תמונות שצולמו ממצלמת האבטחה של המקום, מהן ניתן לראות שהיו במקום שישה שולחנות, כאשר כל שולחן היה ערוך ל-12 אורחים. חמישה מהשולחנות נראו בתמונות מלאים לחלוטין ולגבי השולחן השישי לא ניתן לקבע בבירור, כיוון שהוא לא נראה היטב בתמונות לאור זווית הצילום של המצלמה. הנתבעים מציינים, שגם הוא היה בתפוסה מלאה.

לעניין הכספת טוענים הנתבעים, כי בכל אירוע ומטעמי בטחון, הם מכניסים את הכספת למשרדם ובסופו מעבירים את המתנות לבעלי השמחה. הנתבעים עומדים על כך, כי לא איימו ולא סחטו את התובעים בשום שלב.

ג. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ושמעתי בטיעוניהם בדיון שהתקיים לפניי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. אבהיר ואנמק.

כמצוות תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

כידוע, על כל תובע חלה החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". היינו, על התובע להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו. יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לעניין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, בעמ' 598 (1986), כי דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% על פי מאזן ההסתברות ונחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע עד לשכנוע של 51%. דהיינו, דין התביעה אליה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% להתקבל, וההפך נכון.

יאמר מיד, אכזבתם ותסכולם של התובעים נשמעו אמתיים ואותנטיים ו אולם מנגד התרשמתי כי הנתבעים ביצעו את תפקידם באירוע כפי שסוכם ללא יוצא דופן. שוכנעתי כי הנתבעים סיפקו אוכל כמוסכם תוך מתן שירות הולם כפי שמצופה מהם.

עיקר המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה כמה מבוגרים הגיעו לאירוע וכמה אוכל סופק למבוגרים. לטענת התובעים האוכל שסופק בקושי הספיק ל- 20 מבוגרים כאשר מנגד הנתבעים טוענים כי סופק אוכל כפי שסוכם ואף מעבר לכך והראיה כי התובעים שילמו עבור 60 מנות.

אין חולק כי התובעים שילמו עבור 60 מנות ואולם התובעים לא הצליחו להוכיח כי הגיעו פחות מ- 60 מבוגרים לאירוע ובהתאם לכך הם לא היו צריכים לשלם עבור 60 מנות.
החובה להוכיח כי הגיעו פחות מבוגרים לאירוע ממה שסוכם, מוטלת על כתפי התובעים. לטעמי, התובעים לא הוכיחו תביעתם ברמה מספקת. גרסת התובעים לפיה לא היה אוכל מספיק הינה כללית, בלתי מבוססת ואין לה על מה לסמוך.

גם עדותן של העדות מטעם התובעים לא סייעו להם להוכיח תביעתם. עדותן התאפיינו באמרות כלליות דוגמת "אנשים לא קיבלו אוכל", "לא הגישו להם אוכל", "היה חסר אוכל" וכיוצא בזה. ברי, אין באמרות לעיל כדי ללמד על כמות המבוגרים שהגיעו לאירוע וכמות המנות שהוציאו הנתבעים.

גם אם אניח שהיו אנשים שלא אכלו אין בכך כדי ללמד על הפרה מצד הנתבעים שכן אין לשלול את הסברה לפיה אנשים שביקשו לאכול אלה מבוגרים שעברו את המכסה שהוזמנה על ידי התובעים עצמם.

חיזוק לאמור ניתן למצוא בעובדה שלא נסתרה לפיה מבוגרים הגיעו עם ילדים וישבו באירוע המבוגרים ומן הסתם גם אכלו אוכל של המבוגרים דבר שכפי הנראה גרם לחסר באוכל שלא באשמת הנתבעים. במיוחד לנוכח העובדה כי מדובר באוכל שהוזמן מקייטרינג לפי מנות.

זאת ועוד, מעיון בתמונות שהציגו הנתבעים במעמד הדיון ניתן לראות בבירור יותר מ- 5 שולחנות של 12 אנשים כשהם מלאים באנשים כאשר עדין נותר שולחן אחד שלא ניתן לראות אותו בתמונות בגלל זווית הצילום של מצלמת האבטחה. ללמדך, לאירוע הגיעו יותר מ- 60 מבוגרים כך שגם הרזרבה לא הייתה מספיקה להם.

התובעים לא הציגו הוכחות שיש בכוחן כדי לסתור גרסת הנתבעים לענין כמות המבוגרים שנכחו באירוע וכמות האוכל ואין להם אלא להלין על עצמם. גרסתם של הנתבעים בענין כמות האוכל והמבוגרים שנכחו באירוע הייתה אמינה בעיניי ועשתה עליי רושם מהימן.

הנתבע 1 נשאל על ידי התובעת על אודות מספר האורחים שהגיעו בפועל והוא השיב תשובות מסודרות כלהלן:
"ש: אני שילמתי לך על 60 מנות נכון?
ת: כן. ילדים ישבו ליד ההורים ואכלו ואני לא חייבתי אותם על זה. היו 72 אנשים שישבו מסביב לשולחנות. כל שולחן זה 12 איש והיו 6 שולחנות". ראו: שורות 27-29 בעמוד 8 לפרוטוקול.

עדות של הנתבע 2 אף היא עשתה עליי רושם מהימן ובעדותו הוא ענה כדלקמן:

"לגבי המבוגרים, 162 ₪ למנה כולל דג, בסיכום סיכמנו על 50 מנות. אשתי סגרה עם התובעת את ההסכם... כשאני הייתי המקום היה מפוצץ והייתה כמות משמעותית של אנשים, גם הילדים של השכבה יצאו למבוגרים ואכלו איתם". ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 7-11.

התרשמתי כי עדותם של הנתבעים הייתה מהימנה והגיונית שמשתלבת עם ההיגיון והשכל הישר. מבלי לקבוע מסמרות באשר לכמות המבוגרים שהיו מעבר למה שסוכם דומה כי הנתבעים עשו חסד עם התובעים עת חייבו אותם לשלם עבור 60 מנות בלבד שכן על פניו נראה כי הגיעו יותר מ- 60 מבוגרים אך כאמור איני קובע מסמרות בענין .

ייתכן כי לתובעים ולבני משפחותיהם הייתה הרגשה של חסר באוכל, אולם לא שוכנעתי כי מדובר במחדל או רשלנות מצד הנתבעים בחוסר שנוצר, אם בכלל.

חיזוק לאמור ניתן למצוא בעובדה כי עדים מטעם התובעים, דוגמת אח, דוד ומנכ"ל חברה, שנטען כי לא אכלו לא הגיעו להעיד כדי לתמוך בגרסת התובעים ולכן אני זוקף מחדל זה לחובת התובעים.

התרשמתי כי התובעים ניסו לצמצם את כמות המבוגרים, כמו למשל, הודעת וואטספ ששלחו התובעים לנתבעים ערב האירוע, ואולם הלכה למעשה הגיעו יותר מבוגרים בליווי ילדים נוספים שכפי הנראה ישבו עמם, דבר שגרם למחסור באוכל.

אם הנתבעים היו נענים להודעת התובעים להוריד כמות המנות יתכן כי הדבר היה גורם למחסור יותר גדול באוכל ביחס לכמות המבוגרים שהגיעו ובנסיבות הענין טוב שהנתבעים לא נענו לדרישת התובעים הנ"ל.

לסיכום, מכל המתואר לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו כי סופק להם 20 מנות בלבד, כטענתם, או פחות מ- 60 מנות. במיוחד הדבר נכון לנוכח העובדה כי התובעים הסכימו לשלם עבור 60 מנות למרות שההזמנה שלהם הייתה 50 מנות בתוספת 10% רזרבה.

בהתייחס לטענות התובעים בענין אחזקת הכספת על ידי הנתבעים בסיום האירוע מצאתי לקבל את דברי הנתבעים כהגיוניים וסבירים. לקיחת הכספת למשרדי הנתבעים היא פעולה שגרתית ומקובלת שנועדה לשמור על המתנות. טענת התובעים לפיה הנתבעים איימו עליהם וניסו לסחוט אותם נטענה בעלמא ללא כל הוכחה והיא נדחית.

בנוגע לבקשת התובעים להעביר לידיהם תמונות האירוע איני סבור כי יש לזקוף התנהלות התובעים בענין זה לחובת הנתבעים שכן מאחר ואין חולק שנשארה יתרת כספים, מוטב היה לשלם את היתרה ולקחת את התמונות, בעיקר ובמיוחד משמדובר ביתרה בסכום קטן של כ- 100 ₪. עם זאת, ככל שהדבר עדין אפשרי מבחינה טכנית, הנתבעים ידאגו להעביר את התמונות בדיסק לידי התובעים בתוך 30 יום מהיום וזאת ללא תשלום נוסף.

ד. לסיכום:

התובעים לא הצליחו להוכיח תביעתם על כל מרכיביה ודי לעיין בהתכתבות הענפה שהייתה בין הצדדים עובר לאירוע, בתמונות שצורפו ובעדויות הצדדים בדיון לפניי וכפי שפורט בהרחבה לעיל , כדי לדעת שהנתבעים פעלו לאורך כל הדרך ללא דופי.

כאמור, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ב מרכז לוד תוך 15 יום מיום קבלתו.

המזכירות תמציא פסק הדין לשני הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיה אסיף
נתבע: שימי מתן
שופט :
עורכי דין: