ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אלמישלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) : גב' נגה בוטנסקי
נציג ציבור (מעסיקים): מר יעקב בר-אל

התובע
משה אלמישלי
ע"י ב"כ עו"ד יצחק פז
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1. תביעתו של התובע להכרה בצרידות ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, בעילת המיקרוטראומה, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב דחיה מיום 4/3/18.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפינו.

2. מהלך הדיון
בתאריך 18/6/19 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית ובסיומה קצבנו לצדדים מועדים להגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 25/7/19, סיכומי הנתבע ביום 3/9/19 וסיכומיה תגובה של התובע ביום 11/9/19), הגיעה העת להכריעה בתביעה.

3. העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א. התובע, יליד 1969, הבעלים והמנהל של עסק אותו הקים - ש.מ.שביט בע"מ.
ב. בין השנים 2001-2015 עבד התובע כפועל וכמנהל בעבודות בניין תשתיות ופיתוח.
ג. התובע החל להרגיש צרידות בסביבות השנים 2005, 2006.
ד. התובע הגיש תביעתו לנתבע בתאריך 21/8/16.
ה. התובע עישן בעברו אך הפסיק לפני כארבע שנים.
ו. התובע עבר שני ניתוחים בגרונו- הראשון בשנת 2010 והשני בשנת 2016.
ז. הנתבע דחה את תביעת התובע, כאמור ברישא של פסק דין זה.

4. להלן טענות ב"כ התובע, בסיכומיו:
א. היקף עבודתו של התובע - שישה ימים בשבוע, שעות רבות ומאומצות, מ - 7:00 בבוקר ועד 19:00 וכן המצאותו בשטח תוך שהוא נאלץ לתאם בין העובדים והקבלנים השונים, בזמן שהוא מפקח ומנהל את העבודה כשהוא נדרש לצעוק שעות רבות במשך כל יום עבודה שכן בשטח היו כלים כבדים וציוד רב שעשה רעש וכן בשל סביבת עבודתו – רוויות אבק וחומרים שונים, כל אלו גרמו למאמץ רב על גרונו והובילה לצרידות קשה ביותר ממנה הוא סובל עד היום ובגינה עבר כבר שני ניתוחים ולכן יש לקבוע כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
ב. למרות שאין בפסיקה מקרה דומה לשל התובע הרי שניתן להשליך מפסקי דין שנתנו בקשר למורים ומרצים שנאלצים לתמרן ולהרים את קולם כדי להנחות קבוצות תלמידים, כמו התובע שנאלץ לתמרן ולהרים את קולו כדי להנחות קבוצות עובדים בשטח פתוח ברעש שיש מטרקטורים, ממחפרונים, מבאגרים ועוד כלים מרעישים.
ג. התובע נדרש להרים את קולו כדי לשנע עובדים ולתפעלם, על מנת שיסיים, בזמן, את הפרוייקטים שנטל על עצמו.
ד. בשל כל אלו החל התובע לסבול מצרידות קשה שחייבה אותו לעבור שני ניתוחים בגרונו.
ה. מי שהפנה את התובע להגיש לנתבע, תביעה, בגין הצרידות ממנה הוא סובל, הוא פרופ' ברוורמן, אשר ניתח אותו.
ו. התובע הוכיח תשתית עובדתית מספקת המצביעה על אופי עבודה אינטנסיבי בשטח, על דיבור רב לרוב בצעקות וזאת כדי להתגבר על הרעש העולה מהכלים הכבדים שבשטח וכן הוכיח כי עבד בסביבה של אבק מזיק, פיח וחול תעשייתי, כאשר כל אלו התרחשו לא לתקופות קצרות אלא במשך ימים שלמים.
ז. בהתאם להלכה הפסוקה, תורת המיקרוטראומה ישימה בתביעות של צרידות עת מדובר בגידולים על מיתרי הקול.
ח. לנוכח כל האמור לעיל יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הצרידות והפוליפים מהם הוא סובל.

5. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. בהתאם לפסיקה ולצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש המבוטח להוכיח כי ביצע במהלך עבודתו, תנועות חוזרות ונשנות, זהות במהותן או דומות במהותן, שחזרו על עצמן זמן רצוף ומשמעותי.
ב. בענין ההוכחה הנדרשת, קבעה הפסיקה את הדרישה לרמת הוכחה מוגברת.
ג. כפי שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות, חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הן באשר לתדירות התנועות והן באשר לזהות התנועה, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על מבוטח הטוען לפגיעה על דרך המיקרוטראומה לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול ולהתייחס למשך זמן הפעלת המיתרים באופן החורג מדיבור יום-יומי, אלא שבמקרה של התובע, הוא הסתפק בעדות סתמית על דיבור והרמת קול וצעקות במשך היום בזמן ששהה ליד כלים הנדסיים אשר באופן טבעי חייבו אותו להרים את קולו, תוך שהוא נמנע לפרט את משך הזמן שהקדיש לאימוץ קולו.
ד. לא ניתן להתעלם גם מהדברים שמסר התובע לחוקר הנתבע, עת ציין כי "אופי עבודתי הרבה לצעוק הרבה לדבר.." כשהתדירות היא "רוב היום", בעוד שבמסגרת חקירתו הנגדית אישר שהוא עושה את זה "פעם ב..".
ה. במסגרת תצהירו וכן במסגרת חקירתו הנגדית הצהיר והעיד התובע כי הוא היה אמון על עשרות עובדים למרות שהודה כי היו לו רק שלושה עובדים קבועים והשאר על תקן של קבלני משנה ולכן אין זה סביר שהוא היה צריך להסביר "לכל עובד ועובד של קבלני המשנה את אופיע העבודה בכל פעם מחדש".
ו. גם בעדות התובע עלה כי חלק גדול מתפקידיו בוודאי לא מחייבם הרמת קול, כמו "..ללכת להביא כספים..הגשת מכרזים, לשבת עם קבלני משנה.." וכו'.
ז. התובע לא הביא ולו עד אחד כדי לתמוך בגרסתו מה הוא משך הזמן שבו הרים את קולו - ועובדה זו בוודאי שצריכה לפעול לרעתו שכן כל שיש לו זה את עדותו.
ח. לא ניתן להתעלם מהעבודה שהתובע המתין מעל לעשור מאז החל לסבול, לטענתו, מהצרידות ועד שהגיש תביעתו לנתבע.
ט. בית הדין הארצי וגם בג"ץ, דחו, בענין דומה, תביעה של שף ובעל מסעדה שטען כי עבודתו דורשת שיחות טלפון רבות במשך היום וכי העבודה במטבח מחייבת את הרמת קולו.
י. לנוכח האמור לעיל ובהעדר ראיות תומכות, מדובר למעשה בתיק עובדתי ולכן ועל אף שאין חולק כי התובע, מתוקף תפקידו, לעיתים הרים את קולו, הרי שלא ניתן לראותו כמי שהניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה באשר לצרידות/פגיעה במיתרי קולו ולכן אין מקום להכיר באלו, אחרי 10 שנים, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטרואמה ומכאן שיש להורות על דחיית התביעה.

6. להלן טענות ב"כ התובע בתגובתו לסיכומי הנתבע:
א. חשיבת הנתבע אינה מותאמת למציאות ימינו, להתפתחות הפסיקה ולמטריה הרפואית הרלוונטית לתיק זה.
ב. טענות הנתבע, לענין מיקרוטראומה, בקשר למורות, הן באשר לצרידות והן באשר לחשיפה לגיר, נטענו ובכל זאת תביעותיהן של אלו הוכרו בסופו של יום.
ג. אין סתירה בין עבודת התובע לבין עבודת המורה ויש לבצע התאמות ביניהם.

7. דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות"
וכן נפסק:
"יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה(עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).

בקשר לפגיעות מסוימות במיתרי הקול כתוצאה משימוש יתר בדיבור וכתוצאה מדיבור בקול רם, כבר נפסק כי הן עשויות להיות מוכרות כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה (ראו: דב"ע (ארצי) נו/2-0 פלג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 495, 1997).

ובאשר להוכחת תביעה שעניינה פגיעה במיתרי הקול קבע בית הדין הארצי את הראיות שיש להציג על מנת לבסס תשתית ראייתית מספקת:
"המערער היה צריך להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בהן להצביע על הפעלת מיתרי הקול באופן זהה.
כשם שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הינה הן באשר לתדירות והן באשר לזהות התנועות, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על הטוען לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה בעניין זה, מוטל הנטל לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול (והפעלה רלוונטית רק לגבי דיבור השונה מדיבור יום יומי רגיל של אנשים, דהיינו דיבור בהרמת קול/צעקות או שירה) ואת משך הזמן שבו הפעיל המערער את הקול באופן החורג מדיבור יום יומי."עב"ל (ארצי) 40795-10-10 שלמה סלמון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.3.11).
במקרה הנדון, בחר התובע שלא להביא עדים אפשריים (למשל עובדי קבלני המשנה איתם עבד, לטענתו, מהלך השנים, מי מבין עובדיו הקבועים), כדי לבסס ולחזק גרסתו - עובדה שבהחלט לא הועילה לה לביסוס מסכת עובדתית נדרשת להוכחת קיומה של מיקרוטרואמה, כאשר תשובתו הראשונה באשר לכך שלא הביא עדים, לא נתנה מענה אמיתי לענין ולמעשה לא נתנה שום מענה.
וכך נשאל וענה:
ש. אתה לא מביא אף בן אדם שיתמוך בגרסה שלך ולא מביא עדים. לא מצאת עובד אחד שיבוא ויגיד שצעקת כל הזמן בעבודה. אתה אומר שהיו לך 50 עובדים ואתה לא מביא אפילו בן אדם אחד שיבוא היום ויגיד שעבד איתך תקופה ארוכה ושהיית צועק על עובדים דווקא ליד דיסק לדוגמא והיום אתה בא אחרי 10 שנים ואומר שזה קשור לעבודה.
ת. תראה, קודם כל לא רק אני אומר, גם הרופא המומחה והוא בעל שם ארצי והייתי אומר עולמי. הייתי מכבד את עבודתו. ד"ר ברוורמן ידוע. אני רציתי להבין מה העניין ולמה זה ככה והוא טוען זאת מהניסיון שלו" (עמ' 6 שורות 16-23 לפרוטוקול).

כאשר גם בתשובתו בהמשך:".... הבחור שרציתי שיעיד זה בן אדם שעבד במקביל אליי והיו לו כלים הנדסאים, עבד איתי בכמה פרויקטים ולצערי הרב חלה במחלה קשה שהוא לא יכל להגיע" (עמ' 6 שורות 27-29 לפרוטוקול), לא היה כדי להצדיק אי הבאת אף עד וכפי שאמר לו, בצדק, ב"כ הנתבע:"היו לך עוד 50 עובדים" (עמ' 7 שורה 1 לפרוטוקול), כאשר גם התשובה במענה לשאלה בו:"אני בטח לא אלך למצוא, ואני לא בקשר עם עובדים שעובדים בשטח. אני לא בקשר יום יומי עם האנשים. אתה כל הזמן בתנועה" (עמ' 7 שורות 2-3 לפרוטוקול), לא הועילה לו שהרי אין לשכוח כי הנטל עליו להוכיח טענותיו.

בקשר לסבירות גרסת התובע לפיה נאלץ לצעוק בגלל הרעש שעשו הכלים הכבדים בשטח, הוא נשאל:"אתה לא לוקח את אותו קבלן משנה ליד המנוע של הבאגר כדי לצעוק עליו שימתין לבטון?" (עמ' 4 שורות 8-9 לפרוטוקול).
ותשובתו היתה:"אנחנו לא עומדים ליד באגר כשאנו מדברים אבל רעש סביבתי שהוא עושה הוא מספיק גדול" (עמ' 4 שורות 10-11 לפרוטוקול), כאשר תשובה זו לימדה אותנו כי ניסיונו של התובע לצייר את מציאות חייו ככזו שחייבה אותו לצעוק שעות רבות במהלך יום עבודתו כדי להתגבר על רעשי הכלים הכבדים, היתה, לכל הפחות הגזמה.

ואז נשאל התובע, שאלה נוספת בה מצאנו טעם רב:"אבל אתה ברמה של קבלן ראשי כפי שאתה אומר שהחזקת 50 עובדים, אתה לא הולך לכל עובד ועובד ומסביר לו ליד הכלים שעובדים ברעש ומתחיל להסביר לו שאתה צריך לעשות את זה בצורה כזו או אחרת, ואם אתה עושה את זה ליד אותה המכונה אז אתה עושה את זה פעם ב, ולא כל הזמן" (עמ' 4 שורות 12-15 לפרוטוקול).
אשר תשובת התובע עליה, החלישה את שהצהיר בתצהירו בנוגע ל"הרמת קול בצורה קבועה וצעקות במשך שעות רבות לאורך כל יום מימי העבודה" (סעיף 6 לתצהיר) - "אני אסביר, נכון שאני עושה את זה פעם ב, אבל אז אני הולך לאתר אחר לקבוצה אחרת וגם שם אתה נדרש לתת הוראות והסברים. אתה צריך להבין שבבסיס להחזיק חברה בקטע כלכלי כזה אתה חייב לפרק את העבודה" (עמ' 4 שורות 16-18 לפרוטוקול) .

בכל הקשור לטענתו המאוחרת של התובע באשר ל"חשיפה לאבק ולחומרים שונים" - לא ניתן להתעלם מהעובדה שטענה זו לא מצאה ביטוי בטופס התביעה וגם לא בתשובות התובע לחוקר הנתבע, כאשר מעבר לקושי זה לא מצאנו כי התובע הביא ולו ראשית ראיה לענין ונראה שגם בנושא זה, בדומה לדרך בה התייחס לשאלה שנשאל במסגרת חקירתו הנגדית:"איך אפשר לבדוק שבמאת בזמנים ההם צעקת ודיברת בקול רם מלבד האמירה שלך" (עמ' 6 שורות 13-14 לפרוטוקול), עת השיב: "זה אופי העבודה. כל אחד שתשאל" (עמ' 6 שורה 15 לפרוטוקול).
אלא שמאליו ברור כי הגיון לכאורי זה ו/או הידיעה שייחס התובע "לכל אחד", בוודאי אינם מספקים עת נדרש מבוטח להרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת קיומה של תשתית מיקרוטראומה, במיוחד עת מדובר בתביעתו של מבוטח, המבקש, למעשה לקבוע תקדים שעלול לפרוץ עד מאוד את גדרות המיקרוטראומה, כאשר בענין זה נציין כי, לטעמינו, לא בכדי לא מצא בא כוחו המלומד, של התובע, מקרה דומה לעניינו בפסיקה (עמ' 10 לסיכומיו).

מכל מקום, בהתייחס לנסיבותיו הספציפיות של התובע ולמרות שהתרשמנו כי הוא אדם נמרץ אשר במסגרת תפקידו בוודאי נאלץ, מידי פעם להרים את קולו, הרי שלא מצאנו כי הוא הוכיח כי נדרש להרים את קולו ולצעוק, במשך שעות רבות בכל ימי עבודתו.

8. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע הרינו קובעים כי התובע לא הניח את התשתית העובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה בכל הקשור לצרידות בקולו ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתו.

9. אין צו להוצאות.

10. זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, שתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג באלול תשע"ט, (23 בספטמבר 2019), בהעדר הצדדים.

גב' נגה בוטנסקי
נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר יעקב בר-אל
נציג ציבור
(מעסיקים)


מעורבים
תובע: משה אלמישלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: