ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמית ח.ד.בע"מ נגד א.א. תשתיות עפר בע"מ :

לפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המערערת:

עמית ח.ד.בע"מ
ע"י עוה"ד שדה וסרור

נגד

המשיבה:

א.א. תשתיות עפר בע"מ
ע"י עוה"ד סוני ומורד

פסק דין

1. ערעורה של החייבת בתיק הוצל"פ 01-XX500-53-0 על החל טתו מיום 4.5.19 של כבוד רשם ההוצל"פ גיא אבני שדחה את הבקשה בטענת "פרעתי" שהגישה החייבת, עפ"י סעיף 19 לחוק ההוצל"פ.

הצדדים הגישו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב בצירוף נספחים והשלימו טיעוניהם בדיון מיום 22.9.19.

בכתבי הטענות ובדיון הבהירו ב"כ הצדדים ופרטו בהרחבה את השתלשלות העניינים שקדמו להחלטה נשוא הערעור ואין בכוונתי לשוב ולפרט במסגרת פסה"ד, אלא את שנדרש לצורך הכרעה.

2. המשיבה ביצעה עבודות תשתית ועפר ברמת אלקנה בישוב עץ אפרים ובתמורה מסרה לה המבקשת המחאות אשר חוללו והוגשו לביצוע בשלושה תיקי הוצל"פ נפרדים.

בכל התיקים הגישה המשיבה התנגדות.

שניים מבין תיקי ההוצל"פ שכללו 9 המחאות נדונה ההתנגדות בביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד בשני תיקים שהדיון בהם אוחד: ת"א 21886-02-14, ת"א 8954-02-14 ובתאריך 10.12.17 ניתן פסק דין שקבע כי הליכי ההוצל"פ ימשכו כסדרם ואולם המשיבה לא תוכל להיפרע מהמערערת מעבר לסך של 2,635,816 ₪, קרן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3. תיק ההוצל"פ השלישי הוא התיק בו נתנה ההחלטה נשוא הערעור, ההתנגדות שהוגשה נדונה בנפרד בביהמ"ש השלום בת"א בתיק ת"ט 5987-01-14 ובתאריך 7.12.15 ניתן פס"ד המאשר הסדר פשרה בין הצדדים.

בהסכם הפשרה נקבע בענינה של המערערת כי ההתנגדות שהגישה תדחה ויינתן כנגדה פס"ד בהתאם לתביעה השטרית, שיק ע"ס 325,000 ₪, קרן. כן הוסכם כי ההליכים בתיק ההוצל"פ ימשיכו להיות מעוכבים עד להכרעה בתיק המתנהל בביהמ"ש המחוזי, אשר באותה עת עדיין לא הסתיים בו הדיון.

בהמשך הוסכם כי פסה"ד ה מחוזי יקבע את המשך ההליכים בתיק ההוצל"פ באופן שאם התביעה במחוזי תמחק או תדחה ייחשב הדבר לפירעון החוב בתיק ההוצל"פ שייסגר ע"י המשיבה.

מאידך, הוסכם כי אם התביעה במחוזי תתקבל כולה או חלקה וייקבע כי המערערת חייבת למשיבה כספים העולים על סכום השיק שבתיק ההוצל"פ, אזי יבוטל עיכוב ההליכים "... ופסק הדין בתיק דנן לא יהיה מותנה והוא יהיה ניתן לביצוע באופן מיידי".

4. לסיום פרק זה יצוין כי על פס"ד המחוזי עתרו 2 הצדדים ובפס"ד שניתן בביהמ"ש העליון בתיק ע"א 735/18 ובתיק 804/18 ואשר אישר הסכמת הצדדים, נקבע כי פס"ד ה מחוזי יישאר על כנו, למעט סך של 807,478 ₪, שאיננו רלוונטי לענייננו. יצוין, כי המערערת שלמה למשיבה את מלו א החוב, למרות הערעור.

5. המחלוקת למעשה מתמקדת בשאלה האם ההמחאה נשוא תיק ההוצל"פ הינה חלק מהחוב שנדון והוכרע בתיק המחוזי וחלק מעסקת היסוד שבגינה ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אם לאו.

המערערת טוענת כי פרעה את כל החוב בהתאם לפסק דין המחוזי ובכך פרעה גם את סכום ההמחאה נשוא תיק זה, הואיל וביהמ"ש פסק על בסיס עסקת היסוד שההמחאה נכללה בה, ואילו המשיבה טוענת כי פירעון פסה"ד המחוזי אינו מהווה פירעון ההמחאה ואין כל קשר בין ההמחאה להליכים שהתנהלו במחוזי ובהסכם בביהמ"ש ה שלום נקבע כי פסה"ד יקבע את המשך ההליכים לגבי ההמחאה ומשנתקבלה התביעה יש להוסיף לסכום שנפסק גם את סכום ההמחאה.

אין מחלוקת כי ההמחאה לא הוצגה בהליך המחוזי ואף פסה"ד איננו מתייחס לגביה.

גם אין מחלוקת כי ההמחאה נתנה בגין הפרויקט הנדון וכי לא נפרעה, שכן לו נפרעה הייתה נכללת בתשלומים שמפרט ביהמ"ש בפסה"ד והחיוב הסופי היה נמוך בגובה סכום השיק.

6. עמדת המערערת הינה כי ביהמ"ש המחוזי בחן את עסקת היסוד, מחד, את הסכום לתשלום עפ"י חוו"ד מומחה שמינה ומזה קיזז נזקים ולאחר מכן הפחתת תשלומים ששולמו בכל דרך שהיא.

משמוסכם כי המערערת שילמה את כל החוב בגין הפרויקט, ממילא פרעה גם את ההמחאה.

מנגד, עמדת המשיבה הינה כי מדובר בשני פסקי דין נפרדים, כאשר פס"ד השלום כפוף לפס"ד המחוזי ולמעשה מבקשת המערערת להוסיף לפסה"ד השלום את מה שאין בו ולכלול בו הוראות נוספות וגם אין לאפשר " הצצה מאחורי הפרגוד".

יחד עם זאת, הסכים ב"כ המשיבה "אני מסכים כי אין באמור בסעיף 4.2 כדי לשלול מהמערערת את הזכות לטעון "פרעתי" או כל טענה אחרת העומדת לה לפי חוק הוצל"פ" (סע' 4 הינו ההסכם בשלום להכפפתו לתוצאת ההליך המחוזי).

בנוסף, הסכים ב"כ המשיבה "אין מחלוקת כי ההמחאה נשוא הערעור לא הוצגה ולא נידונה בפני המחוזי ולא נתנה שום החלטה לגביה".

7. אין ספק, כי ההסכם שנעשה בתוק השלום לא יכול למנוע מהמערערת להגיש כל בקשה, לרבות לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ.

משמעות ההסכם הינה כי ההתנגדות נדחתה וניתן פס"ד לגביית ההמחאה, בכפוף לתוצאת ההליך במחוזי.

עפ"י פסה"ד במחוזי ניתן לבצע את פסה"ד בשלום מיידית ואולם לא נשללו זכויותיה של המערערת לטעון, בין היתר, "פרעתי" דהיינו שלאחר ששלמה את הסכום שנקבע במחוזי עפ"י פס"ד שניתן במועד מאוחר להסכם בשלום ממילא פרעה גם את החוב בשלום, שלשיטתה נכלל בחיוב המחוזי.

הנה כי כן, הערעור מתמקד בשאלה האם פסה"ד המחוזי שקבע סכום לתשלום (שאין מחלוקת כי שולם) כולל גם את סכום ההמחאה, ולשם כך יש לבחון בקפידה את פסה"ד המחוזי מה שבסמכות רשם ההוצל"פ ואולי אף חובתו לעשות זאת ואין המדובר בהצצה מעבר לפרגוד או בהוספת תנאים שלא נרשמו במפורש בהסכם ו/או בפסק הדין.

8. אינני סבור כי יש לראות בטענת המערערת משום הסתכלות מעבר לפרגוד והוספה להסכם או לפסה"ד את מה שלא נאמר או נכתב במפורש.

מוסמך רשם ההוצל"פ לטעמי אף ראוי כי יבחן את מהות פסה"ד ותוכנו כדי להבין למה התכוון ביהמ"ש גם מעבר למה שנכתב במפורש ואין בכך משום מתן פרשנות לפסה"ד אלא הבנת פסה"ד.לרשם ההוצל"פ סמכות להציץ מעבר לפרגוד בגבולות סבירים וכדי לבצע את פסה"ד של ביהמ"ש לא רק ככתבו אלא גם כרוחו-ובמהותו.

בחנתי את פסה"ד המחוזי על בסיס טענת המערערת לפיה הכריע ביהמ"ש בעסקת היסוד דהיינו כלל חיובי המערערת בגין הפרויקט שאם כן המסקנה המתבקשת היא כי גם ההמחאה הנדונה נכללת בסכום הסופי שנקבע ואזי אין לשלם את סכום ההמחאה בנוסף לסכום פסה"ד.

9. בתאריך 16.2.14 הגיעו הצדדים להסדר במסגרת התיק המחוזי לפיו ימנה ביהמ"ש מטעמו מומחה "לצורך בדיקת חשבונות סופיים ותוכניות עדות".

בנפרד שמר כל צד על זכותו להוסיף טענות בקשר לטיב העבודה ובקשר לליקויים בעבודה.

בסעיף 23 לפסה"ד המחוזי מפרט ביהמ"ש את אופן בחינת המחלוקת וברור כי בשלב ראשון בוחן את היקף העבודות הכולל ועלותן בהתבסס על עבודתו המקיפה של מומחה ביהמ"ש.

רק לאחר קביעת העלות הכוללת של הפרויקט, קובע ביהמ"ש כי יידרש לטענות קיזוז ולאחר מכן יבחן את ההתחשבנות הכספית לרבות תשלומים ששולמו ע"ח העבודות.

בחינת 9 ההמחאות שלא נפרעו והאם זכאית המשיבה להיפרע מהם (שכן ההליך החל כשטרי וגלש לעסקת היסוד) איננו רלוונטי לעובדה כי ביהמ"ש בחן את כלל העבודות והסכומים אשר על המערערת לשלם למשיבה.

סכום כל ההמחאות 5,550,000 ₪ וממילא נכללו בסכום של 15 מיליון ₪ שקבע ביהמ"ש בהסתמך על חוות דעת המומחה.

10. מעיון בפסה"ד נראה כי ביהמ"ש התייחס במפורט לכל רכיב של עבודות כגון כבישים, מים ניקוז וכו' וקבע היקף העבודות והפחתות וקיזוזים, כפי שמצא בכל פרק, עד לתוצאה הסופית.

כנ"ל לגבי הפחתות נטענות בגין ליקויים בעבודות ותיקונים נדרשים.

בסיום פסה"ד בסעיף 85 המהווה פסיקתא קובע ביהמ"ש: "נמצא כי הסכום אותו חייבות הנתבעות לא.א תשתיות (המערערת למשיבה) בגין העבודה שביצעה בפרויקט (ההדגשה לא במקור) ...".

המשמעות ברורה, קביעת סכום לתשלום בגין כל העבודות בפרויקט ומשמוסכם כי ההמחאה נתנה במסגרת העבודות הרי שנכללת בסכום פסה"ד באופן שפירעון פסה"ד מהווה גם פירעון ההמחאה.

11. באשר להחלטת הרשם הנכבד הסבור כי קבלת טענות המערערת תהווה קריאה לפסה"ד המחוזי את מה שאין בו תראה כהצצה מעבר לפרגוד ופרשנות לכוונת הצדדים, מה שלא בסמכות רשם הוצל"פ.
כן נאמר כי ביהמ"ש המחוזי לא שינה את פס"ד השלום וההמחאה לא נכללת בפסה"ד ואין לקרוא לפסקי הדין את מה שאין בהם.

אינני מקבל, בכל הכבוד, את עמדתו של הרשם הנכבד וכפי שהבהרתי לעיל רשאית הייתה המערערת לטעון כי חוב השלום נפרע במסגרת פסה"ד המחוזי. פסה"ד השלום קדם לדיון ולפסה"ד המחוזי ואכן כפוף לו, ואולם משהתברר כי המחוזי פסק הלכה למעשה בעסקת הייסוד ובכל התביעות והטענות, הרי שחוב השלום כלול בסכום שקבע המחוזי ומששולם סכום המחוזי ממילא שולם גם סכום השלום.

ככל ששלמה המערערת בנוסף לסכום המחוזי גם סכום השלום הרי ששילמה בכפל וזכאית להשבה.

12. הערעור מתקבל בזאת ומבוטלת החלטת רשם ההוצל"פ.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תחזיר לב"כ המערערת את הפיקדון שהפקידה בתיק.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים את העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמית ח.ד.בע"מ
נתבע: א.א. תשתיות עפר בע"מ
שופט :
עורכי דין: