ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי מחאמיד נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

3
בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקשים-הנתבעים

  1. עלי מחאמיד
  2. מוחמד מחאמיד

נגד

המשיב-התובע

בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו במעמד צד אחד לפי החלטתי מיום 18.8.19.
רקע
התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר. התביעה נגד נתבע מס' 1 הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון שפתח התובע לנתבע מס' 1 בסניפו באום אלפחם, בגין יתרת הלוואה שנטל ואשר לא נפרעה ובגין אשראי בפיגור, בסך כולל של 91,744 ₪ (נכון ליום 30.6.19).
התביעה נגד נתבע מס' 2, אחיו של נתבע מס' 2, הוגשה מכח היותו ערב להלוואה בסך של 200,000 ₪ שנטל נתבע מס' 1 מהתובע בשנת 2013, כאשר יתרת ההלוואה בה, לרבות חוב פיגור האשראי, מסתכם בסך של 51,989 ₪ (נכון ליום 30.6.19).
נטען, כי חרף פניות התובע לנתבעים, החוב לא סולק; זאת ועוד, בין התובע ובין נתבע מס' 1 נחתם הסכם להסדרת החוב, אלא שנתבע מס' 1 לא עמד בו.
עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צווי עיקול על זכויות הנתבעים כדלקמן: לגבי נתבע מס' 1 - זכויות ו/או כספים אצל מעסיקו (נכון למועד הגשת הבקשה), בבנק הדואר, בבנק לאומי, בבנק יהב ובחברת הביטוח הפניקס; ולגבי נתבע מס' 2 - זכויות ו/או כספים אצל מעסיקו, בחברת הביטוח הפניקס ובקרן הפנסיה מבטחים, וכן על זכויותיו בכלי רכב הרשומים על שמו במשרד הרישוי.
בהחלטה מיום 18.8.19 נעתרתי לבקשה והוריתי על מתן צווי עיקול במעמד צד אחד בהתאם לבקשה, בכפוף להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958.
ביום 27.8.19 הגישו הנתבעים בקשה דחופה לביטול צו העיקול. בבקשה, ובתצהירי הנתבעים שצורפו לה, הדומים עד מאוד בנוסחם, נטען כי העיקולים גורמים להם לנזק אדיר ובלתי הפיך, ומאידך לא הראה התובע ולו ראשית ראיה להכבדה במימוש פסק הדין, לכשיינתן. נטען, כי עקב העיקול אין משכורתם של הנתבעים מועברת אליהם, אין באפשרותם לשלם את דמי השכירות והם עלולים להיות מפונים מדירתם, וכן לא יכובדו הוראות הקבע שלהם והתשלומים בכרטיסי האשראי. כתוצאה מכך הם עלולים לקרוס באופן מוחלט וזכותם לחיות בכבוד מינימלי תאבד.
התובע מתנגד לבקשה. בתשובה שהגיש טען , כי בקשת הנתבעים כללית וסתמית, אין בה טענת הגנה כלשהי ומכאן שאינם מכחישים את החוב נשוא התביעה. נטען, כי הודאת הנתבעים במצבם הכלכלי הקשה רק מחזקת את הצורך בהותרת העיקולים על כנם, מה גם שנתבע מס' 1 מסובך בחובות וקיימים נגדו הליכים נוספים, ובנוסף, מתשובת מעסיקו עולה, כי מאז חודש יולי 2019 אין הנתבע עובד אצלו.
בדיון בבקשה הצהירה נציגת התובע, כי ההלוואה שנטל נתבע מס' 1 בשנת 2013 לא נפרעה, הלוואה נוספת שנטל בשנת 2017 בנסיון להסדיר את החוב לא נפרעה אף היא, הוראת הקבע שניתנה לצורך פרעונה בוטלה על ידי הנתבע, ופרט לשתי הפקדות במזומן בשנה האחרונה, לא כיסה הנתבע את החוב ואת הפיגור.
נתבע מס' 1 העיד, כי הינו הינו אח במקצועו, מתגורר בשכירות בירושלים, עד לאחרונה עבד בבית החולים הדסה וכעת הוא מובטל. הוא העיד, כי נקלע לקשיים כלכליים בעקבות גירושיו לפני כשנה וחצי ובעקבות תאונה עבודה שאירעה לו, בגינה לא עבד קרוב לשנה ונותרה לו נכות ברגל ימין. הוא העיד, כי הוא אדם נורמטיבי וכי אין לו כל כוונה להשתמט מהחזר החוב לבנק , אלא שהוא נקלע שלא בטובתו לקושי כלכלי.
נתבע מס' 2 העיד, כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה ונודע לו עליו רק בעקבות העיקולים שהוטל על חשבון הבנק שלו. לטענתו, הוא כלל לא ידע כי נתבע מס' 1, אחיו, אינו פורע את ההלוואה שקיבל מהתובע.
בסיכומיה חזרה ב"כ התובע על טענותיה בבקשתה ובתשובתה לבקשת הנתבעים, קרי, כי הנתבעים כלל אינם מכחישים את החוב נשוא התביעה, וכי חקירתם רק מחזקת את הצורך בהותרת העיקולים על כנם, משהתברר כי נתבע מס' 1 אינו עובד, העביר את משכורתו (כל עוד עבד) ואת פעילותו הכספית לבנק אחר, ואף לא עמד בהסדר אליו הגיע עם התובע לפרעון החוב. כן נטען, כי לא הוצגו כל אסמכתאות לטענות הנתבעים שלא נטענו בתצהיריהם, לא הובאו נתונים על הכספים שנתפסו אצל המחזיקים ועל כן אין מקום לביטול גורף של העיקולים.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי לא היה מקום להגשת בקשה דחופה לעיקול זמני במעמד צד אחד במהלך פגרת בתי המשפט, שלושה חדשים לאחר תשלום האחרון לפרעון ההלוואה, כאשר אין ממש בתצהיר נציגת התובע לכך שלא נגרם לנתבעים נזק כתוצאה מהטלת העיקולים, כאשר ברור שנגרם להם נזק כבד כתוצאה מאי יכולתם לנהל את חייהם בכבוד מינימלי. באשר לנתבע מס' 2 נטען, כי התובע הפר את חובתו לפי סעיף 26 לחוק הערבות, תשכ"ז -1967, להודיע לו, כערב , על אי קיום חיובו של נתבע מס' 1, החייב, זאת כאשר לטענת התובע, כבר מחודש פברואר 2019 חדל החייב מלפרוע את ההלוואה באופן מסודר, וכאשר עומדת לערב הזכות לפרוע את ההלוואה לפי לוח הסילוקין שלה. לפיכך חזר ב"כ הנתבעים על בקשתו לבטל את העיקולים, ולכל הפחות את העיקולים על השכר ועל חשבונות העו"ש.
דיון והכרעה
בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד נבחנת מחדש בהתאם למבחנים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " תקסד"א"), ובענייננו - בתקנות 362 ו - 374 לתקסד"א.
תקנה 362 לתקסד"א קובעת את התנאים לשם מתן סעד זמני:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה של הנתבע להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם לנתבע אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
בהתייחס לצו עיקול זמני קובעת תקנה 374(ב), כי -
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות הנתבע או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."
מכאן, שעל בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, ובנוסף גם שיקולים שביושר ובצדק, תום לב ומידתיות .
בענייננו, דומה כי לא ניתן לחלוק על כך שסיכויי התביעה גבוהים ביותר , משהנתבעים לא חלקו על קיומו של החוב, והטענות היחידות שבפי הנתבעים הן כי אין באפשרותו של נתבע מס' 1 לפרוע את החוב בשל קשיים כלכליים וכי נתבע מס' 2 זכאי לפרעו לפי לוח הסילוקין הרלוונטי.
ביחס למאזן הנוחות ולחשש להכבדה, אכן יש טעם רב בטענות התובע, כי הנתבעים לא תמכו את טענותיהם במסמכים כלשהם, לא הציגו את התמונה המלאה בפני בית המשפט, וחקירתו של נתבע מס' 1 רק חיזקה את הטענה, כי מצבו הכלכלי קשה ואין ביכולתו לשלם את החוב.
נפסק, בהקשר של יסוד ההכבדה , כי אין התובע נדרש להוכיח כוונה להברחת נכסים, וכי לעיתים סכום התביעה כשלעצמו יש בו כדי להקים חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין, כאשר יינתן, וכי די שהתובע יצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר [29.1.2007]).
במקרה דנא, מעבר לקיומו של החוב שאינו מוכחש, החשש להכבדה נתמך גם בעובדה, שהתובע הגיע להסדר חוב עם נתבע מס' 1 , אלא שאף בו לא עמד. זאת ועוד, הנתבע אינו עובד כיום ומאז חודש יולי 2019, והוא אף מחוייב בהלוואה נוספת בסך של 150,000 ₪ שנטל מבנק אחר. מכאן שיסוד ההכבדה מתקיים.
יחד עם זאת, סבורני, כי הותרת העיקולים על חשבון העו"ש של נתבע מס' 1 ועל משכורתו (ככל שקיימת) יש בה משום הכבדה בלתי מידתית ופגיעה של ממש בהתנהלותו היומיומית 1 . אף הסכום שנתפס במסגרת העיקול שהוטל, בסך של 12,000 ₪ בסניף עין הכרם של התובע, אין בו כדי להבטיח פירעון סכום התביעה, בעוד שהעיקול על חשבון העו"ש של הנתבע בסניף התובע באום אלפחם לא תפס דבר.
גם באשר לנתבע מס' 2, דומני כי העיקולים על חשבון העו"ש שלו ועל משכורתו יש בהם משום פגיעה ממשית ביכולת ההתנהלות הכלכלית השוטפת שלו באופן בלתי מידתי, והותרתם על כנם מכבידה יתר על המידה.
אשר על כן, אני מורה על ביטול העיקולים על המשכורת ועל חשבון העו" ש של כל אחד משני הנתבעים.
באשר לשאר העיקולים, ובשים לב לכך שמדובר בעיקולים ברישום בלבד, אלו יוותרו על כנם.

הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ יושתו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"ט, 21 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלי מחאמיד
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: