ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיאנה זילברמן נגד שלום בר :

לפני כבוד ה שופטת רבקה ארד

תובעת

דיאנה זילברמן
ע"י ב"כ עו"ד ראובן סעיד

נגד

נתבעים
1.שלום בר ת.ז. XXXXXX301
2.ויקטוריה מנצבסקה ת.ז. XXXXXX386
ע"י ב"כ עו"ד יוסי שקד

פסק דין

תביעה לפינוי מושכר.

התובעת, שהיא הבעלים של דירת ארבעה חדרים בראשל"צ, השכירה את הדירה לנתבעים עפ"י הסכם שכירות מיום 3.6.18 לתקופה בת 12 חודשים מיום 3.6.18 ועד ליום 31.5.19, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 5,800 ₪.

תמצית טענות התובעת
בכתב התביעה, אשר נתמך בתצהירה של התובעת, נטען שהנתבעים לא עמדו בתשלומי דמי השכירות כסדרם במהלך שנת השכירות החוזית, לא עמדו בתשלום דמי ועד הבית בהתאם לסעיף 5.1 להסכם, ומאז שהסתיימה תקופת השכירות לא שילמו דמי שכירות ומחזיקים במושכר ללא הסכם ובניגוד לרצון התובעת. מכאן התביעה.

תמצית טענות הנתבעים
בכתב ההגנה, אשר נתמך בתצהירו של הנתבע, נטען כי בסמוך לאחר תשלום דמי השכירות עבור חודש השכירות ה ראשון (יוני 2018), פנה הנתבע לתובעת וביקש שדמי השכירות מחודש יולי ואילך ישולמו במהלך כל חודש ולא באופן קשיח ביום מסוים בחודש. התובעת הסכימה, אם כי לא בהתלהבות יתרה. הנתבעים מאשרים כי היתה סטייה חד פעמית בתשלום דמי השכירות עבור חודש פברואר 2019, אולם הדבר נעשה בתאום עם התובעת. עוד נטען כי במהלך חודש מרץ 2019 הודיע הנתבע לתובעת על רצונו להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת. בנוסף, הנתבעים טענו כי במהלך שנת השכירות הם ביצעו במושכר תיקונים שונים, ושילמו 1,300 ₪ בגין ניקיון, 900 ₪ בגין תיקון דוד שמש ו-1,300 ₪ בגין התקנה של כבלי תקשורת.

דיון והכרעה
אין חולק כי חוזה השכירות התייחס לשנת שכירות אחת שסיומה ב-31.5.19 וכי בתחילתה הנתבעים הפקידו בידי התובעת סך של 15,000 ₪ במזומן, כבטחון (ס' 19 להסכם ).
בסעיף 3 סיפא להסכם נקבע: "המשכיר יבחן אופציה לשכירות נוספת של 12 חודשים נוספים וזאת בתנאי שהשוכרים יודיעו על כך 3 חודשים לפני תום מועד השכירות והשוכר (צ"ל המשכיר) לא יצטרך את הדירה". הסעיף אינו מקנה לנתבעים אופציה אוטומטית אלא כזו שתלויה באישורה של התובעת וגם זאת בכפוף לכך שיודיעו על רצונם לשכור את הדירה לשנה נוספת 3 חודשים טרם סיום שנת השכירות הראשונה.

בתצהירו טען הנתבע כי במהלך חודש מרץ 2019 הודיע לתובעת על רצונם של הנתבעים להמשיך לשכור את הנכס (סעיף 9 לתצהיר). דהיינו, לאחר המועד הקבוע בהסכם. לטענת הנתבע כבר במהלך המו"מ שקדם לכריתת הסכם השכירות , ידעה התובעת שהנתבעים מעוניינים לשכור את הדירה לתקופה של שנתיים. אלא שאין בכך כדי להוות הודעה בהתאם לסעיף 3 להסכם השכירות, שכן ההסכם נכרת לשנה, ולא בכדי.

בעדותו טען הנתבע כי הודיע לתובעת על רצונו לשכור את הדירה לשנה נוספת במהלך חודש פברואר 2019, והפנה להודעת וואטסאפ מחודש זה בה דובר על פגישה מתוכננת בין הצדדים ואין בה כל אינדיקציה להודעה כאמור. אלא שגם אם נקבל את גרסת הנתבע בעניין זה כי בפגישה האמורה הודיע על רצונו להאריך את השכירות, עדיין לא די בהודעה , שכן עפ"י סעיף 3 להסכם דרושה גם הסכמת התובעת. התובעת, אשר לפי גרסתה בכתב התביעה ובתצהיר, מעולם לא התבקשה להאריך את חוזה השכירות וממילא לא הסכימה לכך, לא נשאלה בעניין זה דבר בחקירתה הנגדית. הנתבע, מלבד עדותו, לא הציג כל ראיה כי הסכמה כאמור ניתנה. לכן, אין מנוס מהקביעה כי הנתבעים לא הוכיחו טענתם כי החוזה הוארך בהסכמת הצדדים.

יתר על כן, ואף אם היה מקום לקבל את גרסת הנתבעים ולקבוע כי הודיעו לתובעת על רצונם להאריך את הסכם השכירות והתובעת נתנה את הסכמתה, הוכח כי הנתבעים הפרו את ההסכם שעה שלא שילמו דמי שכירות החל מחודש יוני 2019. בהודעת וואטסאפ מיום 16.6.19 הנתבע הודיע לתובעת באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין בכוונתו לשלם דמי שכירות: "את חייבת לי כסף בחזרה, אנחנו מתכוונים לגור בדירה 5 חודשים ללא תשלום, או לחלופין תחזירי לנו את ה 15,000 שקל בחזרה הבטחון שקיבלת במזומן ביום שנכנסנו ועוד 4860 שקל עבור תיקונים שונים שביצעתי בדירתך!". הנתבע אישר בדיון כי מאז חודש יוני לא שולמו דמי שכירות. לשיטתו, ברגע שהתובעת הודיעה כי יש לפנות את הדירה החליט שאינו משלם דבר שכן בידי התובעת 15,000 ₪ לבטחון ולשיטתו התובעת חייבת לו סכומים עבור תיקונים שביצע בנכס. אלא שהנתבע אינו רשאי להודיע באופן חד צדדי על תשלום דמי השכירות באמצעות הסכום שהפקיד לבטחון ובאמצעות קיזוזים שונים שאינם מוסכמים בין הצדדים ואשר לא הוכחו לגופם שכן לא הוכח כי מדובר בתיקונים שהיה על התובעת לבצע (הנתבעים לא צרפו כל אסמכתא הנוגעת לתיקונים הנטענים).

מעבר לכך, הנתבעים אישרו כי קדחו בדירה חורים לצורך העברת כבלים, בניגוד לאמור בהסכם (ס' 13). יוער כי טענת הנתבע בעדותו כי הדירה לא ראויה למגורים אינה מתיישבת עם האמור בהסכם (ס' 11) ואף לא עם התנהלות הנתבעים אשר לשיטתם ביקשו להמשיך לגור בדירה מעבר לתקופה החוזית והמשיכו לגור בה בפועל ללא הסכם כדין.

סיכומם של דברים, התנהלות הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע חוזה. הנתבעים לא הוכיחו טענתם לפיה עד שלושה חודשים טרם סיום שנת השכירות הראשונה ביקשו לחדש את ההסכם לשנה נוספת וכי התובעת נתנה את הסכמתה לכך. כמו כן, אין חולק כי החל מחודש יוני 2019 הנתבעים לא שילמו דמי שכירות וגם בכך הפרו את החוזה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.
הנתבעים יפנו את הדירה ברחוב הנרייטה סאלד 6/11 בראשון לציון, הידועה כתת חלקה 11 בחלקה 281 גוש 3928 וזאת תוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין.
הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 657 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ט, 21 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דיאנה זילברמן
נתבע: שלום בר
שופט :
עורכי דין: