ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דביר מ. הנדסה אזרחית בע"מ נגד עלאם אברהים מעאלי :

17 ספטמבר 2019
לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזון

המערערות:
1. דביר מ. הנדסה אזרחית בע"מ
2. בי. אי. סי. בניה והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד קרן אביב - מור

-
המשיב:
עלאם אברהים מעאלי
ע"י ב"כ: עו"ד סואלחה מוחמד

החלטה

1. לפנינו ערעור על החלטת כבוד הרשמת רעות שמר בגס מיום 19.2.19 (להלן: ההחלטה), בהליך סע"ש 29511-12-18 (להלן: ההליך המקורי) אשר דחתה את בקשת המערערות להפקדת ערובה.

2. המערערות הן הנתבעות 1 -2 בהליך המקורי, חברת דביר. מ הנדסה אזרחית בע"מ וחברת בי.אי סי בניה והשקעות בע"מ (להלן: המשיבות). המשיב, מר עלאם אברהים מעאלי, הוא התובע בהליך המקורי.

3. המערערות הגישו בקשה לחיוב המערער בהפקדת ערובה, על מנת להבטיח את כיסוי ההוצאות המשפטיות שייגרמו להן ככל שתידחה תביעת המשיב. כבוד הרשמת רעות שמר בגס דחתה את הבקשה, וקבעה כדלקמן:
"מעיון בתיק עולה כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת על כך שהתובע הועסק על ידי הנתבעות והללו אף טוענות כי שולמו לו לאורך השנים סכומים שונים כנגד חתימה על כתב קבלה וסילוק (16,000 ₪ ביום 11.2.14 ו – 3,480 ₪ ביום 5.12.17). בנסיבות אלה ניתן לראות בכתבי הקבלה והסילוק ראשית ראייה כנדרש להוכחת התביעה בתקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה...אוסיף כי התובע הועסק בנתבעות תקופה ממושכת והגיש תביעה לזכויות קוגנטיות (ובכלל זה השלמת שכר מינימום ענפי) שביחס לחלק מהן הוחלו בדין חובות רישומיות על הנתבעות.
בנסיבות אלה עומד התובע בגדרי הוראות תקנה 116א' ואין מקום לחייבו בהפקדת ערובה ובכך להכביד על זכות הגישה לערכאות. סוף דבר – הבקשה נדחית. הנתבעות יישאו בהוצאות התובע בגין הגשת הבקשה בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום".

4. המערערות הגישו הודעת ערעור, בה טענו כי שגתה כבוד הרשמת עת קבעה כי המשיב הציג ראשית ראיה לתביעתו. עיקרי טענות המערערות הן כי הראיה ה יחידה אשר צורפה לכתב התביעה היא נתוני מת"ש לרבות ריכוז תקופת עבודת המערער אצל המשיבה. המערערות הבהירו בהודעת הערעור, כי אינן מכח ישות כי המשיב הועסק בשירותיהן אולם, לעמדת המערערות, בין הצדדים קיימות מחלוקות עקרוניות ביחס לכל אחד מרכיבי התביעה.

5. עוד טענו המערערות, כי על המשיב היה להציג "ראשית ראיה" להוכחת התביעה באמצעות אסמכתאות המוכיחות קיום יחסי עבודה וכן ראיה לכך שהצד שכנגד לא שילם את שכר המשיב או לא קיים חובות אחרות החלות עליו.

6. המערערות הוסיפו וטענו כי שגתה כבוד הרשמת עת התעלמה מטענות יהן בדבר נסיבות חתימת המשיב על כתבי הוויתור והסילוק. המערערות הודו כי שילמו למשיב סך של 19,840 ₪ במסגרת הסדר מחוץ לכותלי בית הדין על מנת לייתר את הצורך בעלויות ניהול הליכים משפטיים. לטענת המערערות, תשלום זה שולם למשיב משיקול כלכלי גרידא שכן המצב שנוצר הוא כי עובדים פלסטינאים מציפים את המעסיקים בתביעות סרק על כן, על מנת להימנע מהוצאות משפטיות ושכט עו"ד מעסיקים, שולם הסכום.

7. לגרסת המערערות שגתה כבוד הרשמת כאשר התעלמה מהודאת המשיב בכתב תביעתו, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת כתבי הוויתור תקפות וכי המשיב חתם מרצונו על כתבי הוויתור וקיבל את כל הסכומים המפורטים בהסדרים.

8. עוד טענו המערערות, כי שגתה כבוד הרשמת עת קיבלה את טענות המשיב מבלי ש נתמכו בתצהיר ערוך כדין מטעם המשיב. המערערות הפנו להחלטתי במסגרת תיק ע"ר (ת"א) 62864-11-17 סלאמה כוסבה נ' ליאם עבודות בנייה בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.1.18); להלן: עניין ליאם), וטענו כי החלטת כבוד הרשמת מנוגדת לקביעותיי בהחלטה זו.

9. לאור האמור, דרשו המערערות לבטל את החלטת כבוד הרשמת ולחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך של 15% מסכום התביעה ולכל הפחות בסך של 25,000 ₪ אשר תבטיח את הוצאותיהן.

10. המשיב הגיש את תגובתו להודעת הערעור. עיקרי טיעוניו הם כי החלטת כבוד הרשמת עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ואף נקבע סכום הוצאות נמוך כנגד המערערות.

11. עוד טען המשיב, כי לא מתקיימים התנאים המצטברים לחיובו בהפקדת ערובה, שכן ת ביעתו אינה מופרכת ולמשיב טענות כבדות משקל כנגד המערערות , טענות אשר על בית הדין לדון ולהכריע בהן.

12. המשיב הוסיף וטען, כי המערערות טוענות באופן סתמי כי לא יוכלו להיפרע ככל שי פסקו לטובתן הוצאות אולם, המערערות הן שחויבו בהוצאות משפט אשר טרם שולמו על ידן. בניגוד לטענת המערערות, המשיב הינו בעל כושר פירעון טוב מאוד, ממשיך לעבוד כיום בשטחי ממדינת ישראל, מקבל משכורת ממעסיק ישראלי ואף נצברים עבורו מידי שנה סכומים בלשכת התעסוקה לפיכך, אין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת.

דיון והכרעה
13. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כדלקמן:
"116א. (א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".

14. אם כן, בהתאם ללשון התקנות, הכלל הוא חיוב התובע בערובה, במידה ומדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, למעט המקרים הבאים - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

מיום 14.1.1982
תק' תשמ"ב-1982
ק"ת תשמ"ב מס' 4306 מיום 14.1.1982 עמ' 486 אוסטריה, איטליה, בלגיה, ברית המועצות, דנמרק, הולנד, הונגריה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, יוגוסלביה, יפן, ישראל, לוקסמבורג, מצרים, נורבגיה, סורינם, ספרד, עיר הוותיקן, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כוסלובקיה, צרפת, שוודיה, שוויץ , תורכיה.

מיום 31.3.1998
תק' תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5889 מיום 31.3.1998 עמ' 596 החלפת התוספת
הנוסח הקודם:
אוסטריה, איטליה, בלגיה, ברית המועצות, דנמרק, הולנד, הונגריה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, יוגוסלביה, יפן, ישראל, לוקסמבורג, מצרים, נורבגיה, סורינם, ספרד, עיר הוותיקן, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כוסלובקיה, צרפת, שוודיה, שוויץ, תורכיה.

מיום 9.7.1998
ת"ט תשנ"ח-1998
ק"ת תשנ"ח מס' 5910 מיום 9.7.1998 עמ' 1018 אוסטריה, אוזבקיסטן, איטליה, ארגנטינה, ארמניה, בוסניה והרצגובינה, בלגיה, בלרוס, גרמניה, דנמרק, הונגריה, הפדרציה הרוסית, הרפובליקה הסלובקית, הרפובליקה הקירגיזית, יוגוסלביה, יפן, ישראל, לבנון, לוקסמבורג, לטביה, מולדובה, מצרים, מרוקו, נורבגיה, סורינם, סלובניה, ספרד, עיר הוותיקן, פולין, פורטוגל, פיירום הרפובליקה של יוגוסלביה לשעבר – מקדוניה (FYROM), פינלנד, צ'כיה, צרפת, קרואטיה, רומניה, שוודיה, שוויץ, תורכיה.
מן הכלל אל הפרט

15. לאחר ששקלנו את טענות המערערות, טענות המשיב וכלל החומר בתיק בכובד ראש, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקו ם לדחות את הערעור, מהטעמים הבאים:

16. החלטת הרשמת מנומקת ועולה בקנה אחד עם הדין וההלכה הפסוקה. מעיון בהודעת הערעור ובטענות המערערות, לא מצאנו כי קמה עילה לערעור או כי יש בטענות המערערות כדי להוכיח כי נפלה שגגה בידי כבוד הרשמת.

17. מעבר לקביעתנו זו, נתייחס בקצרה לנימוקים בגינם יש לאשר את החלטת הרשמת. הרשמת התבססה בהחלטתה על החריג הראשון המנוי בתקנה -"ראשית ראיה". עיון בכתב התביעה ובבקשה להפקדת ערובה מעלה כי אין מחלוקת כי המשיב הועסק על ידי המערערות. כמו כן, אין מחלוקת כי המשיב הועסק על ידי המערערות במשך תקופה ארוכה בין השנים 2007 - 2016, לסירוגין.

18. מעיון בבקשה עולה כי המערערות ציינו כי המשיב העלה את טענותיו בדבר אי תשלום זכויותיו על ידי המערערות, עוד במועד סיום עבודתו (ס' 6 לבקשה). המערערות החתימו את המשיב על כתב קבלה וויתור, במסגרתו שילמו לו סכום נוסף בסך של 16,000 ₪. בהמשך, נחתם כתב ויתור נוסף, במסגרתו שולם למשיב סך של 3,380 ₪ (צורף כנספחים 1 ו - 4 לבקשה). המערערות הוסיפו וציינ ו כי שילמו אף את שכר טרחת בא כוחו בסך של 2,950 ₪ (הקבלות צורפו כנספח 3 לבקשה).

19. לפיכך, בצדק קבעה הרשמת כי בשקלול מכלול הנתונים לרבות העובדה כי הזכויות הנתבעות הינן זכויות קוגנטיות ובהתייחס לזכות המשיב לגישה לערכאות, יש כדי להוביל למסקנה כי המשיב הוכיח כי יש בידיו "ראשית ראיה" להוכחת תביעתו (ס' 13 להחלטה). בהתאם לכך, מתקיים החריג הראשון מבין שלושת החלופות הקבועות בתקנה, על מנת להשתחרר מהחובה להפקדת ערובה.

20. עוד נבהיר כי אנו ערים לטענת המערערות לפיהן יש לזקוף לחובת המשיב את העובדה כי חתם מרצונו על כתבי ויתור, קיבל את כל התשלומים המנויים בהסדרים ואישר בחתימתו כי הוא מוותר על כל טענה כנגד המערערות. כמו כן שקלנו את טענת המערערות כי ההסדר נחתם עם המשיב משיקולים כלכליים גרידא אולם, לא מצאנו כי יש בטענות אלו כדי להוביל למסקנה כי המשיב לא הציג "ראשית ראיה" לתביעתו. טענות אלו הן טענות לגופו של עניין, אשר דורשות הכרעה במהלך ההליך ואין בהן כדי לאיין את העובדות המקימות למשיב "ראשית ראיה" לתביעתו, בשלב זה.

21. עוד שקלנו את טענת המערערות לפיהן אינן נדרשות לשלם את הזכויות הס וציאליות אותן תבע המשיב (בגין דמי הבראה, דמי חגים, גמול שעות נוספות ועוד). המערערות העלו בהקשר זה טענות שונות, בין היתר כי המשיב לא פירט מהם ימי החגים אשר חלו בשבת; גמול שעות נוספות נתבע על דרך האומדנא וכן נטען בעלמא כי לא שולם לו שכר מינימום, בניגוד לאמור בתלושי השכר. אנו סבורים כי גם טענות אלו הן לגופו של עניין ודינן להיות מוכרעות בשלב ההוכחות ולא בשלב מקדמי זה. לפיכך, לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעת הרשמת בהקשר זה.

22. נוסף על האמור לעיל, הוספנו ושקלנו את טענת המערערות לפיה שגתה כבוד הרשמת עת קיבלה את תשובת המשיב ללא תצהיר ערוך כדין. מאחר ומדובר בטענות המפורטות בכתב התביעה ובשלב המקדמי של ההליך, לא מצא נו לנכון לזקוף לחובת המשיב את הי עדר צירופו של תצהיר. שקלנו את החלטת בית הדין בעניין ליאם, עם זאת לא מצאנו כי ניתן להקיש מה החלטה שם לענייננו כאן, כאשר בענייננו מדובר בנסיבות עובדתיות שונות בהן נחתמו כ תבי ויתור בגין הטענות בדבר אי תשלום זכויות אותן העלה המשיב עוד במועד סיום עבודתו.

23. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת הרשמת מנומקת ועולה בקנה אחד עם הוראות הדין ואין מקום להתערב בה.

סוף דבר
24. הערעור נדחה.
המערערות יישאו בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ט, (17 ספטמבר 2019), בהעדר צדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר אהרון אזון


מעורבים
תובע: דביר מ. הנדסה אזרחית בע"מ
נתבע: עלאם אברהים מעאלי
שופט :
עורכי דין: