ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זהבה שירה אביטל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים), גב' עליזה מעין

התובעת
זהבה שירה אביטל
ע"י ב"כ עו"ד רונן גביש
מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. התובעת עבדה שנים רבות כקלדנית והיא מבקשת להכיר בתסמונת תעלה קרפאלית משמאל כפגיעה בעבודה.

2. להלן התשתית העובדתית המוסכמת שהובאה בפני ד"ר אוריאל דרייפוס אשר מונה כמומחה / יועץ רפואי:
א. התובעת ילידת 1.1.1954.
ב. במהלך 45 שנים, מתוכן ב – 14 שנים אחרונות אצל עו"ד גנות עמיקם, התובעת עובדת כקלדנית.
העבודה כרוכה באימוץ והפעלת האצבעות הן בעבודת ההקלדה עצמה והן כתוצאה מהשימוש ב"עכבר".
ג. להלן תנאי עבודתה של התובעת אצל עו"ד עמיקם גנות:
(1) מדובר במשרד עורכי דין פעיל ועמוס בעבודה, המשרת כ -14 עורכי דין ומתמחים. עבודות ההקלדה הן עמוסות ורצופות וכך גם המענה הטלפוני.
(2) התובעת עבדה אצל עו"ד עמיקם גנות מ – 11/98 ועד 4/2003. תקופת עבודה שניה החלה מ – 10/2004 ועד היום.
(3) התובעת עובדת בממוצע כ – 8.5 שעות מדי יום עבודה, ארבעה ימי עבודה בשבוע.
(4) התובעת מבצעת עבודת מזכירות, קלדנות ומענה טלפוני.
(5) במהלך כל שעות היום, התובעת יושבת באופן רצוף ועובדת מול מחשב בעבודת קלדנות ומענה לטלפונים.
(6) פרט להפסקת צהריים קצרה, העובדת פעילה כל הזמן.
ד. הנתבע הכיר ב - CTS מימין כפגיעה בעבודה.

3. להלן השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו (מיום 29.6.18; ההדגשות במקור – ד.ו.):
ש'א. מהו הליקוי ממנו התובעת ביד שמאל?
ת. כאבים ביד שמאל אצל אישה בת 64 שעובדת מזה 45 שנים כקלדנית.

ש'ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת?
תשומת לב המומחה שגם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ת. סביר לקבוע, בסבירות של למעלה מחמישים אחוזים, שעבודתה כקלדנית הוותה גורם תורם אך לא בלעדי להתפתחות של כאבים ושינויים ניווניים בידיים.
חשוב לציין כי כל אשה בגין 64 יכולה לפתח במהלך חייה שינויים ניווניים בכפות ידיה, ללא קשר לאופי תעסוקתה.

ש'ג. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית, האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי הליקוי ביד שמאל של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי ( כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?

ת. מאחר שקלדנות היא עבודה מחזורית על ציר זמן ארוך, ניתן לקבוע שקלדנות עומדת בהגדרה של ' פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקוי הרפואי'.

ש'ד. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על הליקוי?
תשומת לב המומחה ש"השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה.

ת. כן, כגורם תורם להתפתחות של תהליך טבעי תלוי גיל.

4. למומחה הוצגה שורת שאלות הבהרה. להלן השאלות ותשובות המומחה:

ש'1. בחוות דעתך קבעת כי התובעת סובלת מכאבים בכף ידה השמאלית בעקבות שינויים ניווניים במפרקים הקטנים של הידיים.

האם מוסכם עליך כי בהתאם לספרות הרפואית, קרוב ל – 50% מהאוכלוסיה בגילה של התובעת סובל ממחלה זו?

ת. כן

ש'2. בחוות דעתך צוין כי כל אישה יכולה לקראת גיל 64 לפתח שינויים ניווניים בכפות הידיים ללא קשר לתחום עיסוקה.

האם מוסכם עליך כי בהתאם לכללים המקובלים בסטטיסטיקה הרפואית וכן במאמרים המקצועיים, עושים החוקרים שימוש במונח "סיכון יחסי" – RR?
מונח זה כוונתו היחס בין ההסתברות שאירוע/ מחלה יפקדו קבוצת בלתי חשופים, הסיכון בקרב מי שחשוף לעומת הסיכון בקרב מי שאינו חשוף.

ת. אינני יודע

ש'3. האם מוסכם עליך כי סיכון יחסי מחושב לרוב במחקרים קליניים ובמחקרי מעקב המאפשרים לתעד את המחלה בכל קבוצה ולחשב את תדירות המחלה בשתי הקבוצות?

ת. אינני יודע

ש'4. האם מוסכם עליך כי בחישוב של RR אין די כדי לקבוע כי החשיפה גורמת למחלה, מאחר שהקשר בין החשיפה למחלה אפשרי בשל הגיל המתקדם של המטופל התורם גם לחשיפה וגם למחלה? גורם זה מכונה - ערפלן.

ת. אינני יודע

ש'5. האם מוסכם עליך כי כשמתייחסים ל OR /RR יש לחשב נכון את ה - AR לכל גורם, וכמו במקרה הנדון, להתחשב ברכיב הגנטי, גיל התובעת, האוטאופניה ממנה היא סובלת ומטופלת, במחלת הסוכרת שלה משנת 2014 (לטענת התובעת – אינה חולה בסוכרת) ומגורמים נוספים המשפיעים על התחלואה בכפות ידיה?

ת. אינני יודע

ש'6. האם מוסכם עליך כי חישוב ה – RR בסטטיסטיקה הרפואית מתבצע לפי נוסחה מתמטית ואצל התובעת יש לחשבו תוך התחשבות בגורמים שפורטו לעיל – עבודה, גיל, אוסטאופניה וסוכרת?

ת. אינני יודע

ש'7. האם יש באפשרותך לבסס את קביעתך לפיה עבודת התובעת בקלדנות גרמה לה לכאבים ולשינויים הניווניים בכפות ידיה בסבירות של מעל 50% בספרות הרפואית ובמדדים סטטיסטיים מקובלים ברפואה?

ת. לא

ש'8. האם המאמר המצ"ב מוכר לך?

ת. לא, המאמר לא צורף.

ש'9. האם מקובל עליך שהמאמר המצ"ב כולל סקירה מקצועית ומעמיקה בעניין הקשר שבין עבודה מאומצת של האצבעות, כפות הידיים, עבודה עם מכשירים רוטטים למחלת מפרקים ניוונית בכפות הידיים ומסכם את הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודה מאומצת בידיים והתפתחות שינויים ניווניים וזאת על פי הכללים האפידמיאלוגים והסטטיסטיים המקובלים ברפואה?

ת. המאמר לא צורף.

ש'10. מהי לדעתך תרומת גילה של התובעת, מחלת האוסטאופניה והסוכרת, על פי הכללים המקובלים ברפואה והנדרשים בהתאם להלכה המשפטית המקובלת?

ת. אינני יודע

ש'11. האם בהתאם למאמר המצ"ב או מאמרים אחרים, יש באפשרותך לקבוע בסבירות של מעל 20% השפעת עבודתה של התובעת על המחלה בכפות ידיה וזאת על רקע השינויים הניווניים בכפות ידיה?

ת. לא

ש'12. האם על פי החומר הרפואי המצ"ב, יש מקום לשנות את חוות דעתך?

ת. לא.
לאחר שהמאמר המוזכר בשאלות ההבהרה נשלח למומחה הוא השלים את תשובותיו כדלקמן:
"עברתי על המאמר שנשלח אליי:
"Association of work activities requiring pinch or hand grip or exposure to hand arm vibration with finger and wrist osteoarthritis: a meta – analysis"
המאמר קובע שקיימת תמיכה מוגבלת [limited support] להנחה שפעילות תעסוקתית שמערכת 'תנועות בצביטה' [pinch motion] קשורה להתפתחות של אוסטאוארטריטיס ביד. גם לעניין חשיפה ל'לפיתת יד' [hand grip] או ריטרוט יד -זרוע [Hand - Arm vibration] ההוכחות אינן מספיקות בגלל חוסר אחידות בתוצאות.
המאמר אינו דן כלל בהקלדה.
לעניין הקשר בין הקלדה להתפתחות של 'תסמונת מנהרה קרפלית' [CTS] אני מצרף ארבעה תקצירי מאמרים שקובעים שלא קיים קשר בין הקלדה להתפתחות של 'תסמונת מנהרה קרפלית'.
לעניין שאלות ההבהרה 2 – 12 שדנות בסטטיסטיקה רפואית, איני יכול לענות, כי אין לי ידע בסטטיסטיקה רפואית".

5. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
א. לטענת התובעת, יש לקבל את חוות הדעת ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה כקלדנית במשך שנים רבות ובין תסמונת התעלה הקרפאלית מצד שמאל.
ב. לטענת הנתבע, מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מחוות דעת המומחה, אשר אמנם חיווה את דעתו בהתייחס לעבודת התובעת כקלדנית, אך לא התייחס באופן ענייני להשפעת גורמים אחרים על ליקויה של התובעת ביד שמאל. על כן מסקנת המומחה לפיה קיים קשר סיבתי בין עבודת התובעת ובין הליקוי הרפואי אינה מבוססת דיה, מאחר שהמומחה גם קבע ששינויים ניווניים עלולים להתפתח אצל כל אישה בגילה של התובעת. בנוסף, המומחה התייחס למאמר שהופנה אליו וקבע כי המאמר קובע שקיימת תמיכה מוגבלת וכי ההוכחות אינן מספיקות בגלל חוסר אחידות בתוצאות. נטען שהמומחה מצד אחד התבסס על תוצאות המחקר ומצד שני כתב שאין לו ידע בסטטיסטיקה רפואית. עוד נטען שהיה על המומחה לבחון את מידת הקשר לפי הלכת סטרוק ומשלא עשה כן, חוות דעתו לוקה בחסר. בנוסף, על פי הממצאים הרפואיים, האבחון התייחס ליד ימין של התובעת ולא לידה השמאלית.
לסיכום נטען שחוות הדעת אינה בוחנת בצורה עניינת ורפואית את מידת ההשפעה של העבודה על הליקוי הרפואי ביד שמאל ועל כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית לסטות מחוות הדעת של המומחה.

6. לפי ההלכה הפסוקה, "יש לאמץ את חוות דעתו הרפואית של מומחה בית הדין אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן" (עב"ל (ארצי) 56713-12-15 גבאי - המוסד לביטוח לאומי 23.8.17; עב"ל (ארצי) 68297-12-15 משולם – המוסד לביטוח לאומי, 27.1.19).
7. מקריאת חוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה עולה כי המסקנות המפורטות שם אינן עקביות. מצד אחד המומחה קבע שהתובעת סובלת מכאבים ביד שמאל, אשר בסבירות של למעלה מחמישים אחוזים, ניתן לקבוע שעבודתה כקלדנית הוותה גורם תורם אך לא בלעדי להתפתחות של כאבים ושינויים ניווניים בידיים. מאידך גיסא המומחה הדגיש ש"כל אשה בגיל 64 יכולה לפתח במהלך חייה שינויים ניווניים בכפות ידיה, ללא קשר לאופי תעסוקתה".
כאשר המומחה נשאל אם השפעת תנאי העבודה עולה כדי השפעה משמעותית (מעל 20%), השיב בחיוב, אך סייג את התשובה וציין כי תרומת תנאי העבודה להתפתחות הכאבים ביד שמאל והשינויים הניווניים היא "כגורם תורם להתפתחות של תהליך טבעי תלוי גיל" (כך במקור). היינו, נמנע מלקבוע את שיעור השפעת תנאי העבודה ביחס לנתונים אישיים אחרים שאינם קשורים לעבודה. גם בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הוא הסכים לטענה שבהתאם לספרות הרפואית, קרוב ל – 50% מהאוכלוסיה בגילה של התובעת סובל ממחלתה של התובעת.

זאת ועוד – המומחה לא התייחס בתשובותיו לשאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה וגורמים אחרים (גורמי סיכון או נתונים אישיים) על הופעת הליקוי הרפואי, נמנע לחלוטין להשיב לשאלות מתחום שכינה "סטטיסטיקה רפואית" וציין כי אינו יודע להשיב מהי תרומת גילה של התובעת, מחלת האוסטאופניה והסוכרת, על פי הכללים המקובלים ברפואה והנדרשים בהתאם להלכה המשפטית המקובלת. כן ציין שאינו יכול לקבוע בסבירות של מעל 20% את השפעת עבודתה של התובעת על המחלה בכפות ידיה, על רקע השינויים הניווניים בכפות ידיה.
בהתייחס למאמר שהוצג למומחה, המומחה ציין שהמאמר אינו דן בהקלדה, אך מאידך גיסא ציין ש"המאמר קובע שקיימת תמיכה מוגבלת [ limited support] להנחה שפעילות תעסוקתית שמערכת 'תנועות בצביטה' [pinch motion] קשורה להתפתחות של אוסטאוארטריטיס ביד. גם לעניין חשיפה ל'לפיתת יד' [hand grip] או ריטרוט יד -זרוע [Hand - Arm vibration] ההוכחות אינן מספיקות בגלל חוסר אחידות בתוצאות". מדברים אלה לכאורה ניתן להסיק כי הספרות אינה תומכת בטענה לקיומו של קשר סיבתי בין פעילות תעסוקתית בכפות הידיים ובין התפתחות אוסטאוארטריטיס בידיים.
למרות כל הקביעות הללו, מסקנת המומחה היתה כי יש לעבודת התובעת השפעה משמעותית על הליקוי הרפואי.

8. על פי הנפסק בעניין סיטרוק (בר"ע (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי – סיטרוק, 15.7.13), "ככל שמדובר בפגיעה על דרך המיקרוטראומה, תחילה על הרופא לקבוע במידת סבירות העולה על 50% כי בכלל קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת המערער לבין מחלתו, כלומר חובת הוכחת הקשר הסיבתי בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח, ורק משנקבע קיומו, או שקיימת סבירות כזו, מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה של הליקוי מול גורמיו האחרים. כלומר על העובד להוכיח קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי העבודה לבין הליקוי וכן כי ההשפעה של תנאי העבודה על הליקוי היא "משמעותית", דהיינו בשיעור של 20% לפחות. די בהשפעה בשיעור זה כדי שמחלתו תוכר כפגיעה בעבודה" (עב"ל (ארצי) 58003-11-17 מר – המוסד לביטוח לאומי, 9.12.18).
בעניינה של התובעת, המומחה אמנם סבר שקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה ובין הליקוי ביד שמאל, ואף ציין כי לדעתו הקשר קיים במידת סבירות העולה על 50%, עם זאת סייג וציין כי הליקוי יכול להופיע אצל כל אישה בגילה של התובעת. המומחה נשאל במפורש לגבי השפעת תנאי העבודה על הליקוי מול גורמים אחרים אצל התובעת ומתשובותיו לא ניתן להסיק שהשפעת תנאי העבודה היא משמעותית. המומחה לא ציין מה המשקל שיש לייחס לגילה של התובעת וגם לא התייחס לנתונים אחרים שהוצגו בפניו, כמו סכרת ומחלת האוסטאופניה. יתירה מכך, בהתייחס למאמר אליו הופנה המומחה, ציין שלפי הספרות, קיימת תמיכה מוגבלת וכי ההוכחות אינן מספיקות בגלל חוסר אחידות בתוצאות.

9. לאור תשובות המומחה, ולמרות שהוא קבע בחוות דעתו כי הוא סבור שקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת ובין הליקוי הרפואי ממנו היא סובלת, הרי שמקריאת תשובותיו של המומחה עולה כי אין בידו לקבוע שהשפעת תנאי העבודה על הליקוי הרפואי עולה כדי 20% לפחות, או במילים אחרות – מדובר בהשפעה משמעותית.

בנסיבות אלה, ולאור הנפסק בעניין סיטרוק, הרי שדין התביעה להידחות, באשר ללא קביעה שקיימת השפעה משמעותית בין תנאי העבודה ובין הליקוי הרפואי, משמעות הדבר היא שלא הוכח קשר סיבתי משפטי בין השניים.

אשר על כן דין התביעה להידחות.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, (16 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יהונתן דקל, נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת

עליזה מעין, נציגת ציבור (מ עסיקים)


מעורבים
תובע: זהבה שירה אביטל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: