ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויאצסלב סום נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלברט שטרית

התובע:
ויאצסלב סום, ( ת.ז.-XXXXXX336)
ע"י ב"כ: עו"ד טלי הירשלר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגימות במרפקו השמאלי ובכתפו הימנית כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), על פי הלכת המיקרוטראומה.

רקע
2. התובע, מר ויאצסלב סום (להלן: "התובע"), הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגימות במרפקו השמאלי ובכתפו הימנית כ"תאונות עבודה".

3. בהחלטה מיום 2.1.17 דחה הנתבע את תביעת התובע, ומכאן התביעה שלפנינו.

4. ביום 12.3.19 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובע ומר מנחם מוזיקנט (להלן: "מר מוזיקנט"), מנהלו של התובע בתקופה הרלוונטית, אשר הוזמן למתן עדות מטעם הנתבע.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
5. התובע שימש בתפקיד נהג חלוקה בחברת "בלדי בע"מ" (להלן: "החברה") החל מיום 19.1.14 ועד ליום 20.11.16.

6. תפקידו של התובע בחברה היה להוביל סחורה – בעיקר מוצרי בשר, עופות ודגים קפואים, הארוזים בארגזים שונים, בהתאם לסוג המוצר – ללקוחות השונים של החברה, בקו חלוקה שנקבע מראש.

7. ככלל, סדר יומו של התובע היה כדלקמן:

א. הגעה למרכז הלוגיסטי באזור התעשייה באר טוביה;

ב. קבלת משאית החלוקה לאחר שהועמסה על ידי עובד אחר בסחורה שעל התובע לחלק באותו היום . במקרה שבו הסחורה לא הייתה מסודרת בהתאם לסדר החלוקה, התובע התערב באופן סידור הסחורה בתוך המשאית בטרם יציאתו לקו החלוקה, וככל שנדרש – סידר את הסחורה בארגז המשאית, באופן שיהלום את סדר החלוקה באותו היום;

ג. העמסת ג'ק ידני ועגלת משא לתוך ארגז המשאית;

ד. יציאה לווטרינר שבודק את הסחורה ומאשר שהיא מאוחסנת בתנאים הולמים;

ה. יציאה לקו החלוקה, לצורך חלוקת הסחורה ללקוחות השונים. בהגיעו ללקוח, פעל התובע כדלקמן:

1. ככל שהיו ללקוח מלגזה ומלגזן, והסחורה הייתה ארוזה באופן תקין על משטח תקין, היה המלגזן (מטעם הלקוח) פורק בעצמו את הסחורה מהמשאית, מסיע את המשטח בשלמותו, מניחו על המשקל בשלמותו ולבסוף מניח את המשטח בשלמותו ליד המקרר. במקרה כזה, לא נדרש התובע למאמץ פיזי משמעותי;

2. ככל שללקוח לא הייתה מלגזה, היה התובע משנע את הסחורה ללקוח בעצמו, באמצעות הג'ק שהיה ברשותו;

3. ככל שללקוח לא הייתה מלגזה ואף לא היה ניתן לשנע את הסחורה באמצעות הג'ק (למשל, כשמשטח העץ עליו עמדה הסחורה היה שבור), היה התובע פורק ארגז אחר ארגז על גבי עגלת המשא (מעין מריצה) שהייתה ברשותו, ומשנע באמצעותה את הסחורה עד למשקל של הלקוח, שם הוריד את הסחורה לצורך שקילתה; לאחר השקילה, העמיס התובע בחזרה את הסחורה על גבי העגלה, שינע אותה אל עבר המקררים של הלקוח ופרק אותה אל הקרקע.

ו. לאחר סיום קו החלוקה - חזרה למרכז הלוגיסטי, שטיפת המשאית ויציאה הביתה.
טענות הצדדים
8. עיקר טענות התובע

התובע עבד במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, כשבממוצע עבד בימים א'-ה' 10-11 שעות ובימי ו' עבד 6 שעות. ארגזי הסחורה אותם פרק התובע במהלך עבודתו שקלו בין 10 ל-30 ק"ג כל ארגז.
אמנם, תפקיד התובע לא היה העמסת המשאית, אולם ברוב ימי העבודה התובע נדרש במשך כשעה בממוצע לסדר מחדש את הסחורה בתוך המשאית, בשל סידור לא נכון של הסחורה על ידי הפועל בלילה הקודם.
בכל יום היה התובע פורק סחורה אצל כ- 18 לקוחות שונים בממוצע.
עבודת התובע הורכבה מ-30% נהיגה ו-70% פריקה. פריקת הסחורה נעשתה על ידי התובע וללא עזרה מאדם אחר בכל נקודות החלוקה, והיא ארכה מינימום כחצי שעה ללקוח. משקלה הכולל של הסחורה שהיה התובע פורק ביום היה יכול להגיע עד לכדי 7 טון, כשהמשקל הממוצע ללקוח עמד על 200 ק"ג.
למעשה, בכל יום, היה התובע מרים ומוריד מאות ארגזים במשקל דומה , בתנועות חוזרות ונשנות ברציפות, תוך מאמץ פיזי קשה.
לעניין אופן הפריקה אצל הלקוח, לרוב הלקוחות אין מלגזה כלל, כך שהפריקה נעשתה באופן ידני על ידי התובע. לזאת יש להוסיף, כי במקרים רבים וכעניין שבשגרה, אין אפש רות להשתמש בג'ק כלל (למשל, כשהמשטח שבור, כשהסחורה הועמסה באופן לא תקין, וכד'). במקרים אלה, נעשתה הפריקה באמצעות עגלת המשא.
בסוף כל יום עבודה נדרש התובע לנקות את ארגז המשאית ממשטחים ריקים, שאריות מוצרים שהתפזרו, וכיוצא באלה, ולשטוף אותו באופן יסודי באמצעות זרנוק מים שהרים מעל גובה ראשו.
בשלב מסוים החל התובע לסבול מכאבים בכתף ימין עם הקרנה לזרוע, וכאבים במרפק שמאל. ממועד זה החל התובע להתקשות בעשיית הפעולות היומיומיות אותן ביצע במסגרת תפקידו. רופאה תעסוקתית אצלה ביקר התובע ביום 8.3.16 קבעה כי "לאור אופי עבודתו שכרוך בהרמת משאות חוזרת ונשנית", התובע "אינו כשיר לעבודתו כסבל. אין מניעה לעבוד כנהג בלבד".
בנסיבות העניין, התובע הוכיח תשתית עובדתית להכרה בפגימות במרפק השמאלי ובכתף הימנית מהן הוא סובל, כפגיעה בעבודה על פי הלכת המיקרוטראומה ויש למנות מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימות בכתף ובמרפק.

9. עיקר טענות הנתבע

התובע לא הניח תשתית עובדתית להוכחת קיומה של עילת המיקרוטראומה. מחומר הראיות שהוגש לתיק ומהעדויות עולה, כי העבודות שביצע התובע היו עבודות מגוונות הכוללות תנועות ופעולות שונות, בשעות משתנות ותוך סחיבת משקל ארגזים משתנה.

בעדותו בבית הדין, הודה התובע כי החל לחוש בכאבים כחצי שנה בלבד לאחר תחילת העבודה. תקופה זו אינה יכולה להוות תקופה מספקת לצורך הכרה בתשתית עובדתית של מיקרוטראומה.

כמו כן ובניגוד לדברי התובע, מספר תחנות החלוקה היומי הממוצע עמד על 12, כשבתקופות לחץ הוא עלה ל-15, אך בכל מקרה לא היה 18.

לזאת יש להוסיף, כי עבודת התובע הייתה מגוונת, תוך שחלק הסבלות והפריקה בה היה זניח. נציג החברה, מר מוזיקנט, העיד כי בממוצע 40 אחוזים מיום עבודתו של התובע הוקדש ו לנסיעה; 40 אחוזים נוספים מיום העבודה הוקדש ו למתן שירות ללקוח, ל רבות המתנה ובדיקות מולו; ורק 20 אחוזים מהיום הוקדש ו לעבודות פריקת וסבלות. כמו כן, משקל הארגזים השתנה מארגז לארגז, והפעולות שביצע התובע היו בגבהים שונים ובתנועות משתנות, באופן המנוגד לתורת המיקרוטראומה, הדורשת רציפות וזמן ממושך.

דיון והכרעה
עילת המיקרוטראומה- המסגרת הנורמטיבית
10. בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה.

11. באשר למהות התנועות נפסק כי "אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". באשר לתדירות התנועות החוזרות והנשנות נקבע כי הן אינן חייבות להיות קבועות וסדירות, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

12. באשר לרציפות התנועות נקבע כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום העבודה ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.

13. על מהותה של תורת המיקרוטראומה, והתנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת המיקרוטראומה נפסק לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בפרשת אסתר נוח, כדלקמן:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים. על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".
14. ואלה הכללים שנקבעו בפסיקה, באשר לתשתית העובדתית שעל המבוטח להוכיח, כפי שסוכמו בפרשת אסתר נוח:

"א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". (ההדגשה במקור- ר.ג.).
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (ההדגשה במקור- ר.ג.).
ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (ההדגשה במקור- ר.ג.). וכי:
"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)" (הדגשה במקור- ר.ג.).
ד. יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה"".

מן הכלל אל הפרט
15. במקרה הנדון, התובע טוען לפגיעה במרפקו השמאלי ובכתפו הימנית בעילת המיקרוטראומה, ולפיכך עליו להוכיח תנועות "חוזרות ונישנות זהות במהותן" שפעלו על המרפק השמאלי והכתף הימנית.

16. מחומר הראיות שהובא לפנינו שוכנענו, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של עילת המיקרוטראומה. להלן נפרט את הטעמים העומדים בבסיס הכרעתנו זו.

א. החלק היחסי של זמן הפריקה וסידור הסחורה בעבודת התובע

17. עבודתו של התובע כללה על פי טיבה, נהיגה, פריקה ושירות לקוחות. התובע לא הוכיח את טענתו שלפיה עבודתו הייתה כרוכה ב-30% זמן נהיגה ו- 70% זמן פריקה. טענת התובע בעניין זה נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהי. התובע לא הציג בפני בית הדין את מסלולי הנסיעה הקבועים ו את פירוט זמן הנסיעה הנדרש בין הלקוחות. לעניין זה נוסיף, כי גם רשימת החלוקה שצירף התובע כנספח א'1 לתצהירו, אשר עניינה בקו הפצה בפתח תקווה ולא בקווים הקבועים של התובע באזור קריית גת, שדרות, נתיבות, אופקים ואשקלון, אינה מתייחסת למסלולי הנסיעה ולזמני הנסיעה בין הלקוחות השונים. התובע אף לא הביא לעדות מטעמו עובד / נהג חלוקה אחר לתמיכה בטענתו לעני ין משך זמן הנהיגה; זאת, על אף, שבמכתב המעסיק שהוגש מטעם הנתבע נרשם כי "ניתן לומר כי כשליש מהיקף משרתו עסק התובע בפריקת סחורה".

18. לאמור לעיל יש להוסיף, כי התובע חילק את זמן העבודה אך ורק לזמן נסיעה ולזמן פריקה, מבלי להביא בחשבון את זמן השירות. אין חולק כי התובע אינו נדרש רק לפרוק את הסחורה אצל הלקוח ומיד לעזוב את המקום וללכת וכי יש גם זמן של המתנה, בדיקת המוצר, טיפול בניירת וקבלת החזרות . בנסיבות העניין, אין בידינו לקבל את גרסת התובע שלפיה בכל הזמן שהגדיר כ"זמן פריקה", הוא ביצע עבודה פיזית של פריקה (70% מיום העבודה) . יש לציין, כי התובע נמנע מלהביא לעדות מטעמו עובד / נהג אחר או לקוח אשר לו סיפק סחורה, לתמיכה בטענתו בדבר משך זמן הפריקה.

19. להבדיל מגרסת התובע אשר לא התייחסה לזמן השירות, מר מוזיקנט פירט והסביר כדלקמן:
"... לגבי השעות בממוצע לכל נהג 40% מסך היום זה נסיעה , מתוך ה-60% שנשאר זה בעצם זמן שירות שהוא מתחלק לזמן פריקה בפועל וזמן שירות המתנה ובדיקות מסמך מול הלקוח. שלרוב הזמן הקצר יותר זאת הפריקה עצמה אבל זאת עדיין פריקה פיזית. אני חושב שמדובר ב-40% שירות ו-20% פריקה ללקוח. אם מדברים על 10 שעות שהוא בחוץ אז יש לו סדר גודל של שעתיים שהוא עבד פיזית למרות שזה דבר משתנה ובסך הכללי של כל היום זה משהו כזה ועוד 4 שעות של נהיגה ו-4 שעות של המתנה ובדיקת המוצר וניירת". (ההדגשה הוספה- ר.ג.)

מר מוזיקנט הותיר עלינו רושם מהימן וניכר היה כי מר מוזיקנט עשה מאמץ לשקף בפני בית הדין את אופי עבודת התובע. מר מוזיקנ ט לא התעלם מכך שעבודת התובע כללה עבודה פיזית , אלא שעשה מאמץ לכמת את החלק ביום במסגרתו התובע ביצע עבודה פיזית.

20. לא נעלמה מעינינו העובדה כי במכתב המעסיק מיום 16.10.18 צוין כי זמן הפריקה מהווה כשליש מהיקף משרתו של התובע וכי מר מוזיקנט (מטעם המעסיק) העיד לפנינו, כאמור, כי זמן הפריקה מהווה רק כ-20% מעבודת התובע. עם זאת, לא מצאנו בהבדלי גרסאות אלו טעם שלא לקבל את עמדת המעסיק שלפיה רק בכשליש מהיקף יום העבודה ביצע התובע עבודות פריקה ; קביעת המעסיק בדבר משך הזמן בו נדרש העובד לבצע עבודת פריקה נסמכת על הערכות בלבד , שהרי לא ניתן לדעת באופן מדויק את זמן הנהיגה, זמן הפריקה וזמן השירות של כל נהג. מר מוזיקנט אף הבהיר זאת בעדותו וציין כי הוא "חושב" שמדובר ב-20% זמן פריקה וכי מדובר ב"סדר גודל" של שעתיים שהוא עבד פיזית.

21. מעדות התובע לפנינו התרשמנו, כי התובע נטה להגזים בזמן שהוא ייחס לעבודה של הרמת הארגזים וסידור הסחורה. גרסאות התובע ביחס למספר הפעמים בהם נדרש לסדר את הסחורה במשאית בטרם היציאה לקו החלוקה אף לקו בסתירות. כך, בכתב התביעה התובע טען כי "במחצית מהמקרים (ימי העבודה) היה עליו לסדר מחדש את הסחורה בתוך המשאית בטרם היציאה לקו החלוקה, בשל סידור לא נכון של הסחורה שסידר הפועל לילה קודם, פעילות שארכה כשעה בממוצע" (ההדגשה הוספה- ר.ג.); בתצהיר עדותו הראשית, כבר לא היה מדובר ב"מחצית מהמקרים" אלא ב"למעלה ממחצית ואף ברוב ימי העבודה" (ההדגשה במקור- ר.ג.); בעדותו בבית הדין טען בתחילה כי "90% כשאתה בא בבוקר המשאית לא עמוסה נכון, אז היינו צריכים להוציא את הסחורה ולסדר לפי הקו את הנקודות... כל הפעולות האלה היו מינימום שעתיים משעה 5:30 עד 7:00, 6:30..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.) ; ובהמשך העדות, הגדיל והעיד כי "99% לא העמיסו נכון " (ההדגשה הוספה- ר.ג.). גם ביחס לזמן הנדרש לסידור הסחורה, מסר התובע מספר גרסאות: בכתב התביעה נטען כי פעילות זו ארכה כשעה בממוצע, בעדות בבית הדין נטען כי "כל הפעולות האלה זה מינימום שעתיים" (ההדגשה הוספה- ר.ג.); ואולם, עדות זו לא עלתה בקנה אחד עם המשכה: "משעה 5:30 עד 7:00, 6:30 אני מסדר את המשאית, בודק את הסחורה ויוצא לווטרינרית". בהמשך עדותו, טען כי "זה יכול לקחת מ-40 דקות עד שעה וחצי, שעתיים".

אין חולק כי התובע לא נדרש מלכתחילה להעמיס סחורה למשאית, ולכל היותר סידר אותה מחדש במקרה של סידור לקוי בלילה הקודם. בנסיבות העניין, מצאנו לקבל את עדותו של מר מוזיקנט שלפיה היו מקרים בהם הנהגים נדרשו לסדר סחורה שלא סודרה באופן תקין במשאית לפני שיצאו לקו החלוקה, אך זה לא קרה בכל יום ו סידור הסחורה על ידי הנהגים לא נמשך חצי שעה או שעה. גרסת התובע שלפיה במחצית המקרים או אפילו כמעט בכל יום הוא נדרש לסדר את כל הסחורה מחדש אף אינה סבירה שכן, יוצא, כי לפחות במחצית המקרים העבודה בוצעה פעמיים - בלילה על ידי הפועל המסדר את הסחורה ובבוקר על ידי התובע. גרסת מר מוזיקנט שלפיה הסידור החוזר נדרש רק מדי פעם ולא כעניין שבשגרה, הינה סבירה יותר. יש להוסיף, כי מר מוזי קנט אף אישר כי הוא זוכר שהתובע היה אחד הנהגים שסידרו את הסחורה אבל זה לא היה דבר קבוע; מר מוזיקנט גם העריך כי בתקופות לחץ לפני החגים (חודשיים לפני ראש השנה ועד לאחר סוכות וחודשיים לפני פסח ועד יום העצמאות) "היה קורה פעמיים בשבוע " שהנהג צריך היה לסדר את הסחורה בעצמו, וה וסיף כי יכול להיות שהיו מקרים שהתובע הוריד משטח או שניים כשהוא לא ראה, אך ברור מעדותו כי התובע לא נדרש בכל יום או במחצית מהמקרים לסדר את כל המשאית מחדש. עדות זו מהימנה ומקובלת עלינו.

22. זאת ועוד, לא מצאנו לקבל את גרסת התובע שלפיה קו החלוקה שלו מנה 18 לקוחות בממוצע ביום. טענה זו של התובע נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהי , למעט רשימה אחת לדוגמא של קו חלוקה בפתח תקווה (נ ספח א1 לכתב התביעה), אשר לא הוכחה כרשימה המשקפת את מספר הלקוחות הממוצע שהתובע נתן להם שירות ביום. לעניין זה הסביר מר מוזיקנט, כי הסידור שהוצג בנספח א1 אינו סידור סופי מכיוון שאינו כולל את שם הנהג ומספר המשאית ובנוסף, זמן ההדפסה הינו בשעה 14:20 כ שסגירת ההזמנות הינה בשעה 16:00, כך שיכול להיות שבאותו יום היו גם 2 משאיות לפתח תקווה. זאת ועוד, כאמור לעיל, קו החלוקה בפתח תקווה לא היה קו החלוקה הקבוע של התובע והתובע ביצע את החלוקה בפתח תקווה רק אחת לשבוע.

לאור האמור, מקובלת עלינו גרסת המעסיק שלפיה יכולים להיות מצבים בהם התובע מחלק ל-18 נקודות חלוקה ביום, אך לא יכול להיות כי זה הממוצע וכי בפועל מדובר ב-12 עד 15 תחנות חלוקה בממוצע ביום.

23. נוסיף, כי גרסת התובע בדבר 18 נקודות חלוקה ביום אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו שלפיה הוא נדרש ברוב הימים לסדר את הסחורה כשעה לפני היציאה לחלוקה וכי אצל כל לקוח פרק סחורה לפחות חצי שעה. שילוב טענות התובע מביא לתוצאה כי במשך 10 שעות ביום לפחות הוא סידר ופרק סחורה (18 לקוחות כפול חצי שעה בתוספת שעת סידור הסחורה בבוקר). בהתחשב בכך שהתובע טוען כי עבד בממוצע 10-11 שעות ביום, גרסה זו אינה מותירה זמן נהיגה מהמרכז הלוגיסטי לווטרינר, שהות אצל הווטרינר, נסיעה ללקוח הראשון, נסיעות בין לקוח ללקוח, זמן שירות וזמן נסיעה חזרה למרכז הלוגיסטי .

24. גרסת התובע שלפיה הוא פרק סחורה אצל כל לקוח לפחות חצי שעה אף אינה סבירה נוכח העובדה כי היו לקוחות להם נדרש התובע לספק 4 או 5 ארגזים בלבד. לא מצאנו לקבל את ניסיונו של התובע לתרץ את חוסר הסבירות שבגרסתו לעניין פריקת 4-5 ארגזים במשך חצי שעה בטענה כי הוא נדרש גם לשקול את המוצרים ולסדר אותם במקרר של הלקוח. מכל מקום, נוסיף, כי פעולת סידור הסחורה במקררים אינה בגדר פעולת פריקה.
גם בעניין זה, מצאנו להעדיף את גרסת המעסיק שלפיה כאשר מדובר ברשת גדולה זמן הפריקה יכול להימשך כ-45 דקות וכי במינימרקט שכונתי הפריקה יכולה להימשך פחות מ-10 דקות , וכי זמן הפריקה הממוצע נע בין 15 ל-20 דקות וכולל גם את זמן השירות .

25. לאמור לעיל יש להוסיף, כי אף לשיטת התובע לא תמיד הוא היה נדרש לפרוק את הסחורה בעצמו. כך למשל, התובע הצהיר כי קיימים מקרים בהם הפריקה מתבצעת על ידי הלקוח:
"המצב האופטימלי הינו, שיש ברשותו של הלקוח מלגזה וגם מלגזן שעובד עליה... אז המלגזן לוקח משטח עץ עמוס בארגזים בעזרת המלגזה, מוריד מהרמפה של המשאית את המשטח ומסיע עם המלגזה את המשטח בשלמותו, מניחו על המשקל בשלמותו ולאחר השקילה מניח את המשטח בשלמותו ליד המקרר. במקרה כמו זה עבודתי אינה קשה באופן יחסי".

אמנם התובע הצהיר כי "מקרים מעין אלה הינם מקרים מעטים, וכי ליותר ממחצית ואף לרוב הלקוחות אין מלגזה כלל", ואולם עצם קיומם של מקרים אלה, בהם הפריקה לא נעשתה כלל על ידי התובע, מפחית מטבע הדברים את הזמן הכולל של פעילות הפריקה ביחס לשאר הפעילויות שביצע התובע ביום העבודה. עוד נציין, כי גם בסוגיה זו התרשמנו כי עדותו של התובע הייתה מגמתית, תוך נטיה ברורה להפחית את זמן הפריקה שבוצעה באמצעות מלגזה; כך, על אף שהתובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי "ליותר ממחצית ואף לרוב הלקוחות אין מלגזה" בעדותו בבית הדין הגדיל והעיד כי "המלגזה הייתה רק אצל לקוח אחד או שניים".

26. לאור כל האמור לעיל, משמדובר בפועל בהערכות זמנים, מצאנו לקבל את גרסת המעסיק שלפיה במשך כשליש מהיקף משרתו, התעסק התובע בעבודה פיזית של פריקת סחורה ללקוח. כמו כן, פעמיים בשנה למשך כשלושה חודשים בכל פעם, התובע נדרש כפעמיים בשבוע לסדר את הסחורה שהועמסה על המשאית באופן לא תקין. פעולת סידור הסחורה היומית נמשכה במשך פחות מחצי שעה ביום. ביתר השנה, התובע סידר מחדש רק חלק קטן מהסחורה וגם זאת מדי פעם ולא באופן קבוע .

ב. האם הוכחו פעולות חוזרות ונשנות בעבודת התובע?

27. בהתאם לעדות התובע, עבודת פריקת הסחורה היתה מתבצעת באופן שונה אצל כל לקוח. ב- 20-30% מהמקרים היה משתמש בג'ק ידני , וב- 70-80% מהמקרים היה משתמש בעגלת משא. ממילא עשה התובע שימוש בכלים שונים תוך הפעלת איברים ושרירים שונים במהלך ביצוע עבודת הפריקה.

28. התובע הסביר, כי בעת השימוש בג'ק הידני, הוא נדרש להוציא את הג'ק, להכניס אותו למשאית ולהכניס את הג'ק מתחת למשטח. בשלב זה עליו להוציא את הג'ק עם הסחורה החוצה לרמפה ואז הוא צריך להרים את המשטח לגובה 7-8 ס"מ בפעולת ידיים - הרמה והורדה של ידית הג'ק כשהידיים מושטות קדימה בגובה החזה. חשוב לציין, כי התובע העיד כי אצל לקוח אחד או שניים הוא יכול לבצע פריקה באמצעות הג'ק הידני , כך שאין חולק כי הפעולה של הרמת הג'ק לא בוצעה באופן חוזר ונשנה אצל כל הלקוחות.

לאחר שהתובע ביצע פעולה של הרמה באמצעות הג'ק, התובע נדרש לבצע פעולה של דחיפת הג'ק אשר שונה במהותה מפעולת ההעמסה עליו. ובהמשך, נדרש לפרוק את הסחורה אצל הלקוח ובמידת הצורך לבצע שקילה ולסדר אותה במקררים, פעולות השונות במהותן מפעולת הפריקה מהמשאית והובלת הסחורה ללקוח.

29. גם במהלך פריקת סחורה באמצעות העגלה נדרש התובע לביצוע תנועות שונות, הרמת ארגזים במשקלים שונים ומגבהים שונים והנחתם על גבי העגלה, הליכה תוך כדי דחיפת העגלה, עמידה, כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה.

30. אשר לסידור הסחורה על המשאית, כאמור לעיל, שוכנענו כי עבודה זו בוצעה כפעמיים בשבוע בלבד ואף לא על פני כל השנה. זאת ועוד , בהתאם לגרסת המעסיק שהייתה מהימנה עלינו, פעולת הסידור לא נמשכה אפילו חצי שעה. בנסיבות העניין, הרי שאין המדובר בפעולה שבוצעה ברצף. זאת ועוד, עבודת סידור הסחורה אף היא דורשת תנועות שונות של הידיים ; התובע הסביר כי היה חותך את הניילון הסוגר את הארגזים, ומוריד את הקרטון מהמשטח למטה. התובע הסביר כי כאשר מדובר בקרטון שנמצא למעלה, הוא מרים את היד מעל גובה הכתף . כאשר מדובר היה בקרטונים שנמצאים בגובה הכתף או מתחת לה, מדובר בתנועות הרמה שונות.

31. בנסיבות העניין, לא ניתן לומר כי עבודת סידור הסחורה ועבודת הפריקה חייבו ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה אשר פעלה על הכתף הימנית או המרפק השמאלי של התובע במהלך יום עבודתו .

ג. סיכום

32. מהאמור עד כה עולה, כי עבודותיו העיקריות של התובע היו נהיגה ומתן שירות ללקוחות, כשפעולות הפריקה ו סידור הסחורה היו נלוות ולא בוצעו ברצף . זאת ועוד, עבודתו של התובע אינה מונוטונית וכוללת מספר רב של פעולות הקשורות לטעינה ופריקה, כניסה ויציאה ל משאית ונהיגה . ויובהר, גם במסגרת פעולות הפריקה וסידור הסחורה, התובע ביצע מספר רב של תנועות. כל פעולת פריקה הייתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הרמת ארגזים במשקלים שונים ומגבהים שונים באופן ידני, הרמת ארגזים באמצעות ג'ק ידני תוך ביצוע תנועות ידיים להרמת הג'ק, הנחת הארגזים, דחיפת העגלה או הג'ק, שקילת סחורה, סידור סחורה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו בזמנים שונים, על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה. בדומה, גם עבודת סידור הסחורה הייתה מורכבת מתנועות ידיים שונות. לעיתים נדרש התובע להרים ארגזים שהיו מצויים מעל גובה הכתף שלו, לעיתים נדרש להרים ארגזים בגובה הכתף ולעיתים מתחת לגובה הכתף. גם הנחת הארגזים הייתה בכל פעם בגבהים שונים; ולעיתים לא נדרשה הרמה אלא הזזה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת ה תובע חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו אשר פעלה על מקום מוגדר (כתף ימין ומרפק שמאל) ; ועל כן, לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת עילת המיקרוטראומה.

33. לכל האמור יש להוסיף, כי התובע העיד שהחל להרגיש כאבים לאחר כחצי שנה בלבד מתחילת עבודתו בחברה:

"ש. מתי התחלת לסבול מכאבים?
ת. אני לא יכול להגיד שזה היה יום מסוים. זה פשוט התחלתי להרגיש כאבים ברגליים, חשבתי שזה סתם.
ש. מתי?
ת. אני חושב שזה היה באביב. אני לא זוכר איזה יום.
ש. יכול להיות שאחרי שנה וחצי שהתחלת לעבוד?
ת. לא, זה היה קודם, אחרי חצי שנה שהתחלתי לעבוד".

בהתאם לפסיקה, עבודה במשך חצי שנה אינה תקופה משמעותית לצורך עילת המיקרוטראומה, ובהצטרף שיקול זה לנסיבות נוספות שהובאו לעיל, הרי שאין הצדקה למינוי מומחה רפואי.

ד. התייחסות לפסיקה אליה הפנה התובע בסיכומיו

32. ראשית נ ציין, כי הפסיקה אליה הפנה התובע (למעט הפסיקה בפרשת הופמן ובפרשת לוי - ראו להלן) אינה מתייחסת לפגיעה בכתף או לפגיעה במרפק כבענייננו. ויודגש, התשתית העובדתית להוכחת תנועה חוזרת ונשנית המשפיעה על הגב או על הרגליים , שונה מהתשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תנועה חוזרת ונשנית של הכתף והמרפק. שנית, הפסיקה אליה הפנה התובע (למעט בעניין יושאייב - ראו להלן), הינה פסיקה אזורית מנחה ולא מחייבת.

33. זאת ועוד, גם העובדות בפסקי הדין אליהם הפנה התובע שונות מבענייננו:

בפרשת יושבאייב, לא דובר בנהג חלוקה, אלא ב מבוטח ש עסק כמחצית מיום עבודתו בנהיגה על מלגזה, וכמחצית היום בעבודות פיזיות של סבלות (פריקת ציוד וסידורו). באותו מקרה נקבע, כי בחלק היום בו עבד המערער כסבל, "עיקר העבודה" הייתה בעבודת סבלות רציפה, כאשר שאר העבודות היו טפלות לה. הפעולה החוזרת ונשנית הייתה "אימוץ הגב וכיפופו מאות פעמים ביום". בענייננו כאמור, לא הוכח ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית ביחס לכתף או למרפק.

בפרשת גרבר, התובע באותו מקרה עבד הן כמחסנאי והן כנהג חלוקה . במסגרת עבודתו נדרש באופן קבוע, מדי יום , לעסוק בסידור הסחורה למשך שעתיים וללקט סחורה במשך כשעה נוספת. סידור הסחורה במשאית, התווסף לסידור הסחורה במחסן, כך שלהבדיל מבענייננו, סידור הסחורה היווה חלק עיקרי מהעבודה ונעשה ברצף למשך זמן ממושך.

בעניין פלוני, נקבע כי למשך 50% מיום העבודה התובע הרים והעמיס ארגזים. עוד נקבע כי פעולות ההרמה וההעמסה נעשו ברצף, כאשר ההפסקות בין ההרמות נמשכו בממוצע כרבע שעה. בענייננו כאמור, התובע עסק בעבודת פריקה רק כשליש מיום העבודה, מה גם שאופי עבודת הפריקה השתנה מלקוח ללקוח וכלל תנועות שונות.

בפרשת הופמן, העמסת וסידור הסחורה על המשאית ארכו במצטבר כשלוש שעות ורבע, תוך כדי התכופפות והתרוממות חוזרת ונשנית, בעוד שבענייננו סידור הסחורה (במקרים בהם היה צורך בכך) ארך פחות מח צי שעה.

בפרשת קסיס, דובר על מבוטח שעבד כנהג משאית ונהג חלוקה כ- 25 שנה נכון למועד מתן פסק הדין , ובענייננו כאמור מדובר בתקופת העסקה פחותה בהרבה; כמו כן, העובדות המוסכמות שם התייחסו לתנועה חוזרת ונשנית של הרגליים, בין היתר, בפעולת הנהיגה, תנועה שאינה רלוונטית לענייננו. מה גם שעבודת הפריקה באותו עניין היוותה חצי מיום העבודה של המבוטח והתובע עסק שם באופן קבוע בהעמסת הסחורה.

בפרשת גוילי, עבודת המבוטח הייתה שונה בתכלית מעבודת התובע. באותו מקרה, נדרש המבוטח להעמיס, לסדר ולפרוק מכשירי טלוויזיות ומכונות כביסה כבדים לרכב, להרים את המכשירים לבתי הלקוחות ומבתי הלקוחות למחסנים, והכל תוך כדי הליכה ממושכת ועלייה וירידה במדרגות לקומות גבוהות. ברוב הפעמים אי אפשר היה להשתמש בעגלה ועל כן, המבוטח סחב את המכשירים בידיים.

בפרשת לוי נ קבע במסגרת העובדות כי התובע השתמש בג'ק הידראולי לשינוע המשטחים ולשם כך הפעיל לחץ על ידית הג'ק בשתי ידיו המושטות לפנים כלפי מטה וכלפי מעלה להגבהת המשטח, ולאחר מכן משך את המשטחים אחד אחד בשתי ידיו, מרחק של עשרות מטרים. בענייננו, לא הוכח כי התובע השתמש באופן חוזר ונשנה בג'ק הידני. יתירה מכך, בהתאם לגרסתו, במרבית המקרים הוא השתמש בעגלת המשא. עוד נציין, כי בפסק הדין אין התייחסות למשך זמן עבודות הפריקה והסבלות ביחס למשך יום העבודה כולו.

34. לאור המקובץ לעיל, אין בפסיקה שהובאה מטעם התובע לשנות ממסקנתנו, שלפיה התובע לא הניח תשתית עובדתית על פי הלכת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה רפואי.

סוף דבר
35. לאור כל האמור לעיל, התביעה להכרה בפגימותיו של התובע במרפקו השמאלי ובכתפו הימנית כתאונות עבודה – נדחית.

36. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

37. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ט, (20 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

מר אלברט שטרית
נציג ציבור מעסיקים

רחל גרוס
שופטת


מעורבים
תובע: ויאצסלב סום
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: