ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורה דקל נגד ישי בנימי :

בפני כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים/נתבעים שכנגד

1.אורה דקל
2.ברוך דקל
עי"י ב"כ עוה"ד עופר גבריאלי

נגד

נתבע/תובע שכנגד

ישי בנימי
ע"י ב"כ עוה"ד משה פרזנצ'בסקי ממשרד עוה"ד בן-ארי, פיש, סבן ושות'

פסק דין

בפניי תובענה מטעם התובעים/נתבעים שכנגד מיום 25.10.2016 למתן צו עשה להריסת מרפסת אשר נבנתה על ידי הנתבע בדירת מגוריו הנמצאת בקומה השנייה של בניין משותף הממוקם ברחוב שונמית 17 בחיפה הידוע כגוש 12596 חלקה 7.
בנוסף לכך, תלויה ועומדת בפני בית המשפט תובענה שכנגד אותה הגיש הנתבע כנגד התובעים/נתבעים שכנגד בתאריך 20.12.2016 הכוללת עתירה למתן שורה של צווי עשה ולחיוב התובעים/נתבעים שכנגד בפיצוי כספי ע"ס 119,000 ₪ אשר בסופו של יום צומצמה בסיכומי הנתבע לסכום של 35,000 ₪ בצירוף עתירה למתן צו עשה .
יש לציין, כי בהחלטת ביהמ"ש מיום 15.1.2019 אושרה הסכמת הצדדים לצמצום רכיבי התובענה שכנגד ולמתן פס"ד על יסוד המסמכים המתועדים בתיק בית המשפט ולאחר הגשת סיכומים בכתב מטעמם .
רקע עובדתי :
הצדדים הינם שכנים לבניין מגורים בן שלוש קומות המצוי ברח' שונמית 17 בחיפה. דירת התובעים מצויה קומה אחת מתחת לדירת הנתבע.
בתאריך 12.2.2016 החתים הנתבע את התובעים על גבי מסמך שכותרתו "הסכם תשלום עבור שימוש בבסיס הבניה של אורה וברוך דקל לצורך תוספת בנייה בביתי" במסגרתו הוסכם שהנתבע יקים את מרפסת וממ"ד במרפסת ביתו ולצורך כך יעשה שימוש בתשתית ביתם של התובעים בתמורה לתשלום סך של 15,000 ₪ באמצעות שלושה תשלומים נדחים.
לאחר קבלת הסכמת התובעים הגיש הנתבע לוועדה המקומית לתו"ב חיפה את הבקשה לביצוע עבודות הבנייה, ובתאריך 1.11.2015 נתנה הוועדה המקומית לתו"ב חיפה היתר בנייה להקמת ממ"ד ומרפסת זיזית .
במהלך חודש פברואר 2016 החל הנתבע לבצע את עבודות הבנייה לצורך הקמת המרפסת והממ"ד, אולם בתאריך 19.4.2016 התובעים הגישו לביהמ"ש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני להפסקת עבודות בניית המרפסת בדירת הנתבע עד למתן פס"ד בתיק העיקרי בנימוק שהיתר הבניה אשר ניתן לו היה לצורך בניית מרפסת זיזית ("קונזולית") בלבד , בעוד שבפועל הנתבע עשה דין לעצמו ובניגוד להיתר הבניה אשר ניתן לו פעל לבנייתה של מרפסת מבונה , הנשענת על גבי קורות ועמודים באמצעות יציקת עמוד תמיכה צדי נוסף מעבר לעמוד שאושר בהיתר .
עוד נטען בבקשת התובעים, כי מתחת לרצפת המרפסת של הנתבע ובמנותק מקיר הבניין נוצקה קורה מסיבית באופן החורג מההיתר בכך שהיא חודרת בכ- 40 ס"מ אל חלל מרפסת התובעים (במקום חריגה של 20 ס"מ על פי ההיתר) בעוד שרצפת המרפסת של הנתבע נבנתה בגובה נמוך מכפי שאושר תוך חדירה אל חלל המרפסת של התובעים ופגיעה בארגז התריס שלהם וחסימתו .
התובעים אף הוסיפו וציינו בבקשתם כי הקורות והעמודים עליהם נסמכת המרפסת המבונה (מבטון יצוק) יוצרים הפרעה של ממש מבחינת השימוש וההנאה מדירתם וממרפסת ביתם, בשל החלל המצומצם שנותר, וכל זאת בנוסף לגובה אשר נותר מעל לראשם שהינו מינורי ובלתי סביר.
לאחר קיום דיון בשאלת הצו הזמני במעמד הצדדים בתאריך 24.4.2016 ניתן צו ארעי המורה לנתבע להימנע מלקדם הליכי הבנייה בנכס נשוא ההליך עד למתן החלטה אחרת. במקביל לכך נעשה ניסיון למצוא דרך ביניים, במסגרת ה נבחנה דרך אפשרית להפחתת הפגיעה הנטענת בתובעים בכל הנוגע לנוחות השימוש בדירתם ובמרפסתה , תוך הקטנת מידת ההפרעה שיוצרת המרפסת אשר נבנתה על ידי הנתבע .
לצורך מציאת פתרון הנדסי הולם המקובל על דעת שני הצדדים מונה ה מהנדס, מר שי פורמן, כמומחה מטעם ביהמ"ש אשר הציע בשתי חוות דעת מהתאריכים 16.6.2016 ו – 8.8.2016 מתווה אפשרי, באמצעות הקטנת חלקית של קורות התמיכה והבסיס, אולם לאחר שהתקיימו מספר דיונים בתיק הבהירו הצדדים כי הינם עומדים על מתן החלטה לגופו של עניין.
בתאריך 25.9.2016 נערך על ידי ביהמ"ש ביקור במקום, ולאחר הביקור נקבע כי הסעד הארעי ימשיך לעמוד על כנו עד לאחר הגשת התובענה העיקרית . למחרת היום בתאריך 26.9.2016 ניתנה על ידי ביהמ"ש החלטה מנומקת ולפיה סעד הארעי אשר ניתן ביום 24.4.2016 ייוותר על מכונו עד למתן החלטה אחרת – כסעד זמני .
התובענה העיקרית הוגשה ביום 25.10.2016 ובתאריך 17.11.2016 הבהיר ביהמ"ש בהחלטתו כי הנתבע קיבל היתר בניה שמהותו בנייתה של מרפסת זיזית, אולם בפועל המרפסת שהותקנה על ידו אינה מרפסת זיזית , ולכן אין חולק על כך שהבנייה אינה תואמת את ההיתר אשר ניתן לנתבע .
בנוסף לכך, קבע ביהמ"ש בהחלטתו כי אף אם יינתן היתר בנייה הרי שספק באם הבנייה הנוכחית תתאים לו ומשכך הורה כי הצו הארעי יעמוד על כנו עד לתום הדיון בהליך.. עם זאת, סייג ביהמ"ש את קביעתו בכך שאיפשר בידי הנתבע לבצע פעולות איטום בלבד במרפסת על מנת לנוע נזקים אפשריים במהלך תקופת החורף.
בתאריך 5.6.2018 דחתה הוועדה המקומית לתו"ב את בקשתו של הנתבע לקבלת אישור להקמת המרפסת והממ"ד בנימוק שהבנייה אשר בוצעה על ידי הנתבע בסטייה מההיתר מהווה פגיעה תכנונית באיכות מגוריהם של יתר הדיירים המתגוררים במפלס הקומה שמתחת לדירה, כאשר השינויים אותם ביצע הנתבע מהווים פגיעה תכנונית מהותית מצידו , תוך חדירה אל תוך חלל מרחב המחייה של מרפסת דירת התובעים .
בתאריך 17.9.2018 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה כתב אישום המייחס לנתבע עבירות לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 בשל בניית קורות בתחתית המרפסת הזיזית (עם הגדלה לכיוון דירת התובעים) ובשל הגדלת העמוד התומך הצמוד לבניין המשותף עם סטייה מהיתר הבנייה אשר אושר על ידי הוועדה המקומית לתו"ב בתאריך 11.1.2015 .
בתאריך 8.10.2018 הורשע הנתבע על פי הודאתו בבית המשפט עניינים מקומיים בחיפה (תיק מספר תו"ב 31808-09-18 מספר הליך קודם ת"פ 974/17) בביצוע עבירות בנייה לפי סעיפים 204(ב) ו – 288(א)(1)(3)(8) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 ובשל כך הושת עליו קנס כספי בסך של 3000 ₪ , התחייבות לחתום על גבי התחייבות עצמית בסך של 5000 ₪ ולבצע את הריסת הבנייה אשר נבנתה בלא היתר שלא יאוחר מיום 10.4.2019 (למעט אם יקבל היתר בנייה כדין) .
בתאריך 19.12.2018 דחתה וועדת הערר לתו"ב בחיפה את הערר אותו הגיש הנתבע על החלטת הוועדה המקומית, בנימוק שבמרפסת נעשו שינויים מרחיקי לכת , בוטים ופוגעניים אשר כללו את הגדלת והכפלת עמוד התמך . עוד ובנוסף , קבעה וועדת הערר בהחלטתה כי כתוצאה מהסטיות מהיתר הבנייה נגרמה פגיעה תכנונית קשה ביותר לדירתם של התובעים לאחר שירדה אל תוך חלל המרפסת ובכך גרמה לפגיעה בחלון ביתם והנמכת חלל המרפסת ויצירת תחושה של צפיפות , מחנק וחסימת מבטים .
בסיפת פסק הדין קבעה וועדת הערר כי :
"... מדובר באחד המקרים הקשים של עבריינות בניה. נכון . אין מדובר בעבירת בניה נרחבת . אין מדובר בבניה בהיקפים גדולים בחריגה מהיתר ולא נבנו מבנים אדירי מימדים. "רק" מרפסת . אלא שלמרות זאת , מדובר בחריגה שרמסה ברגל את זכויות המשיבים , התעלמה מהם ופגעה בקניינם בצורה קשה וחריפה . העורר לא טרח לפנות אל המשיבים ולא טרח להבהיר כי מבוצעים שינויים משמעותיים (או בכלל) ביחס לבקשה לה הסכימו , ואף פעל באופן שמנע מאת המשיבים את האפשרות להיווכח בזמן אמת בשינויים שמבוצעים , שינויים שבוצעו על חשבון מרחב המחייה שלהם במרפסת דירתם .... העורר הגיש לוועדה המקומית בקשה להיתר שינויים המציגה את כל החריגה במלואה לאישור. ממש כפי שקיימת בפועל . וזאת על אף שבדיון בפנינו אף הוא הודה , באמצעות ב"כ , כי מדובר בבניה פוגענית וכי ברור לו כי לא ניתן לאשר אותה כפי שהיא אלא בשינויים ... בהתנהלותו גרר העורר את המשיבים להליך ערר מיותר אשר גם הוא לא סבר שיש לקבלו ואשר גרם לכל הצדדים הוצאות ובזבוז זמן מיותרים".
תביעת התובעים למתן צו להריסת המרפסת :
התובעים טוענים בסיכומיהם כי ככל שהנתבע לא יפעל במסגרת הליך זה להריסת המרפסת והקונסטרוקציה התומכת בה (קורות ועמוד צדי) או אז עלול להיווצר מצב ולפיו יינתן במסגרת הליך זה פס"ד העומד בסתירה מוחלטת להסדר הטיעון עליו חתם הנתבע במסגרת תיק ביהמ"ש לעניינים מקומיים.
התובעים אף מוסיפים ומציינים בסיכומיהם כי לאור לשון הסדר הטיעון ובהינתן קביעותיה החמורות של וועדת הערר בנוגע לדרך התנהלותו של הנתבע הרי שעל הנתבע להקים מרפסת התואמת את היתר הבנייה אך ורק לאחר הריסת המרפסת והקונסטרוקציה התומכת בה (קורות ועמוד צדי).
מנגד, הנתבע טוען בסיכומיו כי הסעד המבוקש של הריסת המרפסת והקונסטרקציה אינו מידתי וכי במהלך ההתדיינות בביהמ"ש הוגשו על ידו לעיון ביהמ"ש חוות דעת מקצועיות המציעות פתרונות הנדסיים מידתיים יותר באמצעות חציבה או ניסור של הבטון ושימוש ב יסודות תומכים.
בנוסף לכך, טוען הנתבע כי התובעים מנסים להציג בפני ביהמ"ש מצג בלתי נכון ולפיו המרפסת כולה נבנתה כמקשה אחת בחריגה מהיתר הבנייה שעה ש"גוף" המרפסת ושטחה נבנו בהתאם להוראות היתר הבנייה ומשכך הדיון מתמקד בעמודי התמיכה ובקורה המרכזית של המרפסת .
הנתבע אף טוען שהתובעים מסתירים מידיעת ביהמ"ש את העובדה שהמרפסת שנבנתה אינה מרפסת קונזולית אלא מרפסת אשר התווספו לה תוספות בנייה (קורה ועמוד בנייה) וכי בהתאם לפסיקת בית המשפט הגבוה לצדק ודיני התכנון והבנייה מרפסת זיזית/קונזולית וכן גם גזוזטראות מוגדרות כמרפסות הבולטות מקירותיו החיצוניים של הבניין.
לטענת הנתבע, העמוד התומך אשר נושא את המרפסת עומד בתנאי ההיתר ואף אינו יוצר הפרעה מוחשית ליושבי מרפסת התובעים מכיוון שרוחבו באזור המרפסת הינו 60 ס"מ בלבד והינו מרוחק כ – 2.5 מ' מהמרפסת ולכן העמוד הנ"ל אינו יוצר הפרעה כלשהי במבט ממרפסת התובעים לכיוון החזית והנוף .
בנוסף לכך, טוען הנתבע כי מרפסות הצדדים מופיעות ברישומיה של עיריית חיפה כמרפסות זיזיות וכי לאחר התאמת הקורות החורגות להיתר ניתן יהיה להפוך את המרפסת למרפסת זיזית באמצעות ביטול הקורה המרכזית של מרפסת ביתו שבמקומה תיבנה מרפסת הנתמכת על ידי עמוד וקורה היקפית בלבד .
הנתבע אינו חולק על זכותם של התובעים לקבלת פיצוי כספי, ברם לטענתו הריסת העמודים התומכים וגוף המרפסת , שגודלה כ – 12 מ"ר , עלולה לגרום לו עוול אדיר בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהתקנת מרפסת חדשה .
במענה לטענות הללו גורסים התובעים כי קבלת עמדת הנתבע תביא לכך שאדם אשר חטא והורשע על ידי ביהמ"ש לעניינים מקומיים בביצוע עבירות בנייה חמורות, כאשר ערכאות התכנון מצאו שהתנהל בצורה חמורה ביותר , יצא בסופו של יום נשכר .
לטענתם, החל ממועד הגשת התביעה ואילך הם עשו כל שביכולתם על מנת ליישב את ההדורים עם הנתבע, בין היתר באמצעות מינוי מומחים מקצועיים אשר ניסו להציע פתרונות הנדסיים מתאימים לפתרון הבעיה והשתתפות בהליך גישור אשר לא צלח , ומשכך כל ניסיון מצידו "לרבע את המעגל" באמצעות העלאת טענתו החדשה בסיכומיו ולפיה יש מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמם משנת 2016 אינה רלוונטית בעקבות קביעותיה המאוחרות של וועדת הערר שאינה מאפשרת בידי הנתבע להותיר את העמוד הצדי על מכונו או לחילופין להתקין קורות פלדה.
עוד ובנוסף, טוענים התובעים כי טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה גוף המרפסת ושטחה בנויים על פי ההיתר וכי המחלוקת הינה אך ורק ביחס לתמיכות של המרפסת עומדת בסתירה מוחלטת לטענותיו של המומחה מטעמו אשר ציין במסגרת וועדת הערר המחוזית כי הנתבע נאלץ לבנות את גוף המרפסת בגובה נמוך יותר מכפי שאושר בהיתר תוך חדירה לחלל המרפסת של התובעים .
בסופו של יום, טוענים התובעים כי משכלו כל ניסיונותיו של הנתבעת לשכנע את רשויות התכנון שאין מדובר בבנייה אשר נבנתה בסטייה מהיתר הרי שאין מנוס ממתן צו ההריסה כפי המבוקש בכתב התביעה .

דיון והכרעה :
בית משפט זה מוסמך ליתן צו עשה המורה להרוס את הבנייה אותה ביצע הנתבע ולהשיב את מצב הדברים לקדמותו מכח הלכת רע"א 3749/12 ששון בר-עוז ואח' נ' דניאל סטר ואח' מיום 1.8.2013 .
צו עשה יינתן במקום שיש הפרה נמשכת של זכות קניינית ואין להסתפק בפיצוי כספי בלבד, ועל ידי כך בית המשפט מביע את דעתו שאין מקום לתת גושפנקה להפרה , ובפרט במקרים דוגמת הסגת גבול או כאשר מדובר בהפרה חמורה שאי אפשר לפצות את התובע כיאות או שהחזרת המצב לקדמותו היא הדרך לעשיית צדק , או לחלופין , במקרים שבהם ההוצאה הכרוכה במילוי הצו תעלה לאין שיעור על סכום הפיצויים שניתן היה לפסקו באופן סביר . בית המשפט אף מוסמך ליתן במקרים חריגים צו עשה להריסת מבנה שבנייתו הושלמה לפני הגשת תביעה ואף להתנות את הצו בתנאים ואף ליתן צו עשה אשר שונה מן הצו שנתבקש למעט במקרים שבהם לא ניתן יהיה לבצעו (ראה : דר' אליהו וינוגרד , צווי מניעה, הוצאת "הלכות" (2008) , עמ' 36 – 41) .
התובעים טוענים בכתב התביעה ובסיכומיהם כי הנתבע בנה את המרפסת בניגוד להוראת סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה ובכך ביצע עוולה של הפרת חובה חקוקה ולפיכך הינם עותרים למתן צו עשה להריסתה. הפרת חובה חקוקה מהווה עוולה נזיקית מכח הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
בפסיקת בתי המשפט הוכרו הפרות של דיני תכנון ובניה כבסיס לזכותו של שכן לקבל סעד כנגד הבניה, ובכלל זאת במקרים שבהם מוקם מבנה אשר נבנה ללא היתר או לחילופין על פי היתר שאינו חוקי המזכה את הנפגע לקבלת סעד של צו הריסה או צו מניעה , אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מטרד אלא ל"אי נוחות" בלבד (ראה : בר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן מיום 25.01.1984) .
ודוק, בפסיקת ביהמ"ש העליון אף נקבע כי הוראת סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה נועדה ליתן הגנה לאינטרס ציבור האוסר על ביצוע עבודה שלא בהתאם לתנאי ההיתר בהיותה חיקוק אשר נועד , בין היתר , לטובתם ולהגנתם של בעלי המבנים ושל כלל האנשים המתגוררים באותם מבנים ומצויים בשכנות למקום שבו עומדת עבודת הבנייה האמורה להתבצע (ראה : ע"א 273/80 מדינה נ' כהן מיום 21.3.1983) .
על מנת לבחון האם בענייננו יש מקום ליתן צו עשה להריסת המרפסת והקונסטרוקציה התומכת בה, יש לבחון האם בעני יננו הופרו הוראות סעיף לחוק התכנון והבנייה, וככל שיוכחו יסודות העוולה זכאי מי שבוצעה כלפיו העוולה לסעדים הקבועים בסעיפים 71 ו – 72 לפקודת הנזיקין , דהיינו ציווי זמני או קבוע שיכול שיהיה צו עשה או צו לא לפי סעיף 72 .
על מנת להוכיח את עוולת הפרת חובה חקוקה, יש להוכיח חמישה יסודות : האחד , חובה המוטלת על מזיק מכח חיקוק ; השני , החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק ; השלישי , הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק ; היסוד הרביעי : ההפרה גרמה לניזוק נזק וכי חייב להתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק ; היסוד החמישי : הנזק הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק.
היסוד הראשון - חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק : אין מחלוקת כי בניית המרפסת הצריכה את הנתבע לקבל היתר בנייה מטעמה של הוועדה המקומית לתו"ב חיפה בהתאם להוראות סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה .
היסוד השני - החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק : ביצוע עבודות בניה על פי היתר הוא חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק כאשר הפרות של דיני התכנון והבניה, בין אם מדובר בבנייה ללא היתר, מכוח היתר שאינו חוקי , או בניגוד לתכנות המתאר , הוכרו בפסיקה כמהוות בסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה וככל שהבנייה ללא היתר הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להרוס בנייה אשר בוצעה בניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה (ראה : ת"א (מחוזי י-ם) 2113/04 ציפורה אשכנזי ואח' נ' מאיר חג'ג' ואח' מיום 3.112014 והאסמכתאות דשם) .
סעיף 145א(2) לחוק התו"ב אוסר ביצוע על עבודה כלשהי בבניין בלא היתר מהרשות המקומית למעט "שינוי פנימי בדירה", המוגדר כשינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזותו או במראהו או בשלד של הבניין או ברכוש המשותף או בצנרת אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה או את מספרן של יחידות הדיור.
מעבר לכך שהנתבע הורשע על פי הודאתו בבניית קורות בתחתית המרפסת הצידית ובהגדלת העמוד התומך הצמוד לבניין תוך סטייה מהיתר הבנייה שניתן לו הרי שבענייננו יפים קביעותיה של וועדת הערר בנוגע להפרת היתר הבנייה המפורש אשר ניתן לנתבע בשנת 2015 לצורך הקמת ממ"ד ומרפסת זיזית בחזית הצפונית מערבית של הקומה השנייה של הבניין המשותף בו הינו מתגורר :
"... בניגוד להיתר הבניה, נעשו במרפסת שינויים מרחיקי לכת , בוטים ופוגעניים אשר כללו הגדלת והכפלת עמוד התמך שאושר ויורד בסמוך למרפסת המשיבים 2 ועד לחצר הבית , העברת קורה עצומה במימדיה ברצפת המרפסת שרוחבה כ – 60 ס"מ והיא בולטת כ – 35 ס"מ מתחת לרצפת המרפסת של העורר לתוך חלל מרפסת ביתם של המשיבים 2 (קורה שכלל לא הייתה קיימת בהיתר) וכן הגדלת החריגה של הקורה ההיקפית לתוך חלל מרפסת המשיבים מ – 20 ס"מ שאושרה בהיתר לחריגה של בין 30 – 35 ס"מ . יש לציין כי מידות אלה לפני גמר ".
בהמשך החלטתה קבעה וועדת הערר המחוזית לתו"ב חיפה כי עבודות הבנייה שבוצעו בבניין גרמה לפגיעה תכנונית קשה ביותר בדירת התובעים בקובעה כדלקמן :
"לאחר שחזינו בבקשה ובתמונות המקום שהוצגו על ידי הוועדה המקומית והמשיבים 2, השתכנענו כי כתוצאה מן הסטיות מן ההיתר , נגרמה פגיעה תכנונית קשה ביותר בדירתם של המשיבים 2 . ירידת הקורה אל תוך חלל המרפסת לא זו בלבד שבוצעה בקרבה גדולה לחלון קיי ם ופגעה בו , מנמיכה משמעותית את חלל המרפסת , חוסמת מבטים ויותרת תחושה של צפיפות ומחנק , בהפוך ממה שאנו מצפים לקבל מהוספת מרפסת לדירה . הקורה ההיקפית הנמוכה גם היא מייצרת חסימה של מבטים והחשכה של הדירה ".
בהתחשב בעובדה שהרשויות התכנוניות מצאו לנכון שלא ליתן לנתבע היתר בנייה הרי שקמה לתובעים תביעה מכח עוולת הפרת חובה חקוקה של הוראת סעיף 145(א)(2) לחוק התו"ב וכפועל יוצא של מצב דברים הינם זכאים לסעד של השבת המצב לקדמותו מכח הוראת סעיף 145(א) לחוק התו"ב (ראה : עניין חג'ג', שם).
היסוד השלישי ועד החמישי - הנזק : עבירות על דיני תכנון ובניה בין שכנים יכולות להוות עוולה ובמקרה בו הבניה גרמה לניזוק נזק לרבות פגיעה בנוחיות או הנאה מרכוש, זאת אף אם פגיעה זו אינה מגיעה לכדי מטרד. עבודות הבנייה שבוצעו תוך הפרת הוראות חוק התכנון והבנייה משום נזק או פגיעה בנוחיות או בהנאה של התובעת מהשימוש הרגיל במקרקעין כאשר בנייה ללא היתר ברכוש המשותף מהווה פגיעה ברכוש המשותף פגיעה המגיעה לכדי עוולת מטרד בדיני הנזיקין .
הוראת סעיף 145(א) לחוק התו"ב המתנה עשיית עבודת בנייה מהסוג הנדון בקבלת היתר מאת הוועדה המקומית והאוסרת ביצוע עבודה כאמור שלא בהתאם לתנאי ההיתר הינה חיקוק, אשר נועד, בין השאר, לטובתם ולהגנתם של בעלי המבנים המצויים בשכנות למקום בו עומדת עבודת הבנייה האמורה להתבצע, ושל המתגוררים באותם מבנים כאשר הפרת הוראות מסוימות מחוק התו"ב על-ידי הבונה, שבעקבותיה נגרם נזק לבעל המגרש השכן , עשויה להקנות לשכן עילת תביעה על יסוד העוולה של הפרת חובה חקוקה (ראה : רע"א 273/80 משה מדינה נ' שלמה כהן, לז (2) 29 , 41) .
נוכח קביעותיה החמורות של וועדת הערר בנוגע לדרך התנהלותו של הנתבע ובהתחשב בהודאתו של הנתבע בביצוע עבירות הבנייה החמורות, הרשעתו בביצוען וחיובו להרוס את הקורות אשר נבנו בתחתית המרפסת וכן גם את העמוד התומך הצמוד לבניין (לעניין החיוב האישי של הנאשם לבצע את צו ההריסה ראה : נחמיה בן-תור, צווים נגד בנייה בלתי חוקית, הוצאת "בורסי" , 2014 , עמוד 647) הרי שאינני מוצא לנכון לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה יש מקום ליתן צו עשה מצומצם בלבד ולכן אין מקום לאפשר בידיו לקבל "מקצה שיפורים" באמצעות הליך זה (ראה גם : א' ברק, "שלילת תביעת הניזוק מפני 'טובת הציבור'" , דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ג' טדסקי - עורך, מהדורה שנייה, תשל"ז) 340, 343-342).
אשר על כן, בהתחשב בדרך התנהלותו החמורה של הנתבע והמטרדים המתמשכים אותם יצר הן כלפי התובעים וכן גם כלפי יתר הדיירים המתגוררים בבניין הרי שאין מנוס לקבוע כי הנתבע ביצע כלפי התובעים עוולה מסוג של הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין ומשכך ניתן צו להריסת המרפסת והקונסטרוקציה התומכת בה (קורות ועמוד צדי).
לאור המקובץ מעלה תביעת התובעים מתקבלת במלואה ומשכל הנני מורה לנתבע להורות על הריסת מרפסת דירתו והקונסטרוקציה התומכת בה (קורות ועמוד צדי), בדרך של השבת המצב לקדמותו בטרם תחילת הליכי הבניה. .
התביעה שכנגד - תביעת הנתבע כנגד התובעים :
הנתבע/תובע שכנגד טוען בכתב התביעה שכנגד כי בשנת 2014 התובעים/נתבעים שכנגד ביצעו הרחבה של דירתם לאחר באמצעות בניית מרפסת וממ"ד וזאת לאחר שהוועדה המקומית התירה להם לבצע את עבודות הבנייה בהחלטתה מיום 19.5.2014 (תיק בניין 644239/03).
הנתבע טוען שהתובעים חרגו מההיתר אשר ניתן להם בכך שהעמוד הנושא את מרפסת דירתם נבנה בניגוד לתנאי היתר הבנייה שמכוחו הם חויבו לבנות במקום שני עמודי בסיס פינתיים במידות של 30*20 ס"מ לצורך תמיכת רצפת המרפסת.
הנתבע מוסיף ומציין כי על פי המפרטים לבניית מקלטים קיימת דרישה לבנות קיר מגן מבטון לפני דלת ההדף הדירתית כאשר המרחק מדלת הכניסה למרחב המוגן לקיר חוץ הניצב לדלת קטן מ – 2.2 מטר (שעה שבדירת התובעים המרחק הוא 1.76 מ' בלבד) ואילו עובי קיר המגן בממ"ד הינו 15 ס"מ לכל הפחות ולכן אי מילוי לשון התקנה מהווה עבירה פלילית ובפרט .
לשיטתו, ככל שהתובעים היו בונים שני עמודים פינתיים בהתאם להיתר הבנייה שניתן להם או אז אחידות הבנייה בין שתי המרפסות לא הייתה נפגמת ולא היה כל צורך בהעברת קורות תמיכה ארוכות בגודל של 8.3 מטר , ברם משלא עשו כך הרי שכל שנותר בידו היה לבנות מרפסת מוזזת בעלות גבוהה במחצית מכפי הנדרש .
הנתבע מוסיף וטוען כי התובעים התעלמו בשעת בניית הממ"ד מהנחיות פיקוד העורף בכך שלא בנו קיר בטון בחזית הבניין לצורך מניעת הדף טילים בשעת מלחמה (קיר בטון בעובי 20 ס"מ ומשקל 2.5 טון) ולכן בהתחשב בכך שהקיר לא נבנה בפועל אזי נמנעה ממנו האפשרות להשעין את קיר הממ"ד שהותקן בדירתו על גבי הקיר שאמור היה להיבנות בדירת התובעים על מנת שישמש כמעין "בסיס" תומך.
לדברי הנתבע, אי בניית קיר הבטון למניעת הדף עלול לגרום בעתות מלחמה לנזקי הדף ורסס לכיוון הקומה השנייה מכיוון שעובי התקרה הוא כ – 13 ס"מ בלבד וכי למרות שפנה אל התובעים בעניין זה בתאריך 22.6.2016 הרי שהתובעים בחרו מטעמיהם להתעלם מכך ובכך גרמו לעיכובים בעבודות הבנייה אשר בוצעו על ידו – עובדה אשר הצריכה אותו לבחון פתרון הנדסי שונה באמצעות רתימת קיר הבטון המיועד להגנת הממ"ד (במשקל 2.5 טון) אל הקיר האנכי של הממ"ד.
הנתבע מציין כי מאחר והקיר למניעת הדף מהווה חלק מחזית הבניין לפי היתרי הבנייה של שני הצדדים הרי שדרך התנהלותם הבעייתית של התובעים גרמה לפגיעה של ממש במראה האסתטי של הבניין המשותף ובד בבד גרמו לו להוצאות כספיות כבדות ומשכך מדובר בהפרה של הוראת סעיף 145 לחוק התו"ב.
הנתבע טוען כי הימנעותם של התובעים מבניית קיר הדף בחזית הבניין גורמת לפגיעה ברמת הביטחון של שני הצדדים כאחד בשל עובי התקרה (כ – 13 ס"מ). עוד ובנוסף טוען הנתבע כי לאחר שבשנת 2017 הוגשה על ידו תלונה כנגד התובעים הוא נענה כי קיר ההדף אינו חייב להיבנות מבטון ברם התובעים מטעמיהם בחרו שלא לא לבנות קיר הדף לממ"ד ובכך ביצעו עבירה פלילית – עובדה אשר הצריכה אותו להשקיע מכספו הפרטי כ – 35,000 ₪ מעבר לסכום המתוכנן לצורך בניית קיר הדף בממ"ד דירתו ומשכך הינו עותר בסיכומיו לחייב את התובעים לשפותו בסכום זה.
הנתבע אף עותר למתן צו עשה המורה לתובעים לנתק ולבטל ארבעה קווי חשמל אשר, לטענתו , עוברים מתחת לרצפת דירתו ומעל רצפת הבטון המפרידה בין הדירות . לטענת הנתבע , הדרך שבאמצעותה נבנתה צנרת החשמל בדירת התובעים מהווה פגם נסתר אשר לא הובא לידיעתו בשלב רכישת הדירה ולכן דרך בנייתם של קווי המתח החשמליים מהווה הסגת גבול וסיכון בטיחותי של ממש כלפיו ובפרט בשל החשש למגע אפשרי של החשמל עם מים העוברים בצינורות ביתו .
עוד ובנוסף, הנתבע אף עותר למתן צווי עשה לתיקון של מפגעים אשר לטענתו נגרמו לרכוש המשותף כתוצאה מדרך התנהלותם של התובעים ובכלל זאת העתקת מנוע מזגן המותקן בחזית הבניין אל עבר הקיר החיצוני של דירת התובעים , ביטול צנרת המים העוברת בחדר המדרגות המשותף , ביצוע תיקוני טיח וצבע בחדר המדרגות , תיקון מסגרת האלומיניום בכניסה לבניין בכדי ליצור אטימה מלאה בפני כניסת קור ורוחות , הסדרת ניקוז המרפסת ואטימתה , ביצוע תיקוני טיח וצבע בתחתית המרפסת , סגירת סדק באזור החיבור של המרפסת והבניין ותיקון הפגמים בהמשך התקרה באזור הכניסה לבניין .
במענה לטענות הללו טוענים התובעים כי הנתבע חרג מההסכמה אליה הגיעו הצדדים בנוגע למיקוד התובענה שכנגד אך ורק בסוגיית אי בניית קיר ההדף ובנוגע לבעייתיות הנטענת בנוגע לדרך התקנת צנרת החשמל.
אליבא דטענתם של התובעים, על פי היתר הבנייה אשר ניתן להם לא היה צורך בבניית "קיר הדף" מה גם שרשויות הצבא (הג"א) לא חייבו בשלב התכנון להתקין ממ"ד בלי "קיר הדף" . בנוסף לכך , טוענים התובעים כי סוגיה זו אף נבחנה על ידי מוסדות התכנון הרלוונטיים הן בשלב סיום הבניה לאחר שאגף הפיקוח אישר את הבנייה ואת החזרת הפיקדון שהופקד ופעם נוספת לאחר שעיריית חיפה דחתה את תלונתו של הנתבע בקובעה שעל פי היתר הבנייה לא נדרשה בניית קיר הדף (קיר בטון) ומכאן ברי שלא נגרם לתובעים כל נזק .
כמו כן, טוענים התובעים כי בתאריך 12.2.2016 נחתם בין הצדדים הסכם המלמד על כך כי אין לו זכות קנויה לבנות את קיר ההדף שלו על גבי קיר ההדף של התובעים וכי הנתבע והמומחים מטעמו השלימו את בדיקותיהם ולכן ידוע להם שהם לא התקינו "קיר הדף" בביתם .
בנוגע לעמודי התמיכה מציינים התובעים כי היתר הבנייה אפשר בידם לבחור האם לבנות רק עמוד אחד או שניים בהתאם לרצונם מה גם שאגף הפיקוח אישר להם להתקין מרפסת הכוללת עמוד תמיכה ולכן ברי שהבנייה עם עמוד אחד עומדת בדרישות הקונסטרוקטיביות לתמיכה במרפסתם מה גם שלמקרא תצהירו של המומחה מטעמו, האדריכל עמית אמבר , עולה כי אין כל בסיס לטענת הנתבע ולפיו העמוד אשר נבנה על ידי התובעים נבנה בחריגה מההיתר .
התובעים טוענים כי הנתבע והמומחים מטעמו התרשלו בכך שמצאו לנכון לבנות את המרפסת מבלי לערוך בדיקות מקדמיות מתאימות קל וחומר שבמהלך הדיון מיום 4.5.2016 המומחה מטעם הנתבע, מר דיטל , הבהיר שאין כל אפשרות מעשית לבנייה באמצעות "זיז אל זיז" בשל החשש מקריסת המרפסת .
באשר לצנרת החשמל טוענים התובעים כי מדובר בחוסר יריבות משפטית וכי לא נעשתה על ידם כל פעולה שהיא בנוגע לתשתית החשמל ולכן יש לזקוף לחובת הנתבע את הימנעותו מהצגת הסכם הרכישה עם בעל הדירה הקודם ממנו רכש את דירתו.
דיון והכרעה בתביעה שכנגד :
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.1.2019, ובפרט נוכח האמור בסעיף 7 להודעת התובעים מיום 15.1.2019 ובסיפת סעיף 3 להודעת הנתבע מתאריך זה , פסה"ד בנוגע לתביעה שכנגד יתמקד אך ורק באותן טענות אשר נוגעות לצנרת החשמל ולבניית קיר ההדף תוך התעלמות מטענות הנתבע בסיכומיו לרכיבי תביעה שאינם קשורים להסכמה האמורה .

התביעה למתן צו עשה לסילוק צנרת החשמל :
אין לקבל את דרישת הנתבע למתן צו עשה לסילוק צנרת החשמל משני טעמים עיקריים – הטעם האחד, היעדר יריבות משפטית והטעם השני אי צירוף חוות דעת מומחה אלא דף מודפס שכותרתו "קווי חשמל דירתיים על רצפת הדירה – דו"ח בדיקה" החתום לכאורה בידי חשמלאי בשם גנאדי בוגוסלבסקי שעה שבנוגע ליתר רכיבי התביעה צורפו על ידי הנתבע חוות דעת אשר ערוכות בהתאם לדרישות פקודת הראיות , תשל"א – 1971 והפסיקה .
עיון במסמך אשר הוגש על ידי הנתבע מלמד על כך כי לכאורה הצינורות המותקנים במעברים שבין דירות הצדדים אינם עולים בקנה אחד עם התקנים הרלוונטיים דא עקא שמדובר במסמך לקוני ביותר שאינו מפרט באלו תקנים מדובר ובאיזה שנה "פג תוקפם".
מאחר ובענייננו מדובר בדירת "יד שנייה" אשר נרכשה על ידי הנתבע בשנת 2014 (ראה : סעיף 5 לתצהירו של המצהיר מטעם התובעים, מר אורי שוהם) הרי שעל מקרה זה חולשות הוראותיו של חוק המכר, התשכ"ח – 1968 ראה : ת"א (שלום חדרה) 11201-08-10 סמדר ניזרי ואח' נ' זוהר וטל חן מיום 5.212.2011) .
משכך, בהנחה שהנתבע לא ידע ולא יכול היה לדעת על פגם נסתר ו/או מום ו/או אי התאמה בתשתית החשמל העוברת בדירתו עובר לשלב רכישת הדירה הרי שמכח הוראות סעיפים 15 (אי התאמה נסתרת) ו - 16 (העלמת אי התאמה) לחוק המכר שומה היה עליו בראש ובראשונה למצות את ההליכים המשפטיים כנגד הקבלן המבצע אשר אחראי, בין היתר , גם כלפי רוכשי הדירה מ"יד שנייה" (ראה : ת"א (באר-שבע) 7524/00 פבלו ומרתה גנץ נ' חברת האחים ישראל בע"מ מיום 13.6.2001) ו/או כלפי בעלי הדירה הקודמים מהם רכש את הדירה על לבחון את מודעותם לפגם הנסתר במערכת החשמל.
במקרה דנן הנתבע לא הוכיח כי תשתית החשמל הותקנה על ידי התובעים ואף לא הציג את הסכם המכר עם בעליה הקודמים של הדירה ואף לא הבהיר מדוע בחר שלא לנקוט כנגדם כהליכים משפטיים בגין הליקוי הנטען במערכת החשמל גם כנגד הקבלן המבצע ולכן בשל מכלול הטעמים הללו הנני דוחה את תביעת הנתבע בנוגע לרכיב תביעה זה.
התביעה הכספית בנוגע לקיר ההדף :
כאמור ברישת פסה"ד הנתבע עותר בסיכומיו לחיוב התובעים בסכום של 35,000 ₪ המשקף לגרסתו את שווי עלות עבודות התכנון הבנייה הנדרשות בשל אי התקנת קיר הדף על ידי התובעים.
הנתבע מתייחס בסיכומיו להוראת דין המחייבת התקנת קיר מגן בממ"דים ביתיים בגודל של 15 ס"מ במקרים שבהם המרחק מדלת הכניסה אל המרחב המוגן לכיוון קיר החוץ הניצב לדלת קטן מ – 2.2 מטר כאשר לטענתו עיריית חיפה מחייבת להתקין את קיר ההדף במקרים של בניית ממ"דים בכל אותם מקרים שבהם נדרשים שיפורי מיגון.
הנתבע אף צירף לתצהיריו תצהיר מטעמו של הקבלן המבצע, מר עמיאל טיבי , בנוגע לאופי העבודות המשלימות אותן הוא נדרש לבצע שבכללן רתימת קיר ההדף אל עבר קיר הממ"ד בשילוב עם עבודות מתכת .
בנוסף לכך, צירף הנתבע תצהיר מטעמו של המומחה מטעמו , אדריכל עמית אמבר , אשר ציין בתצהירו כי מאחר ו"דלת ההדף" של התובעים ממוקמת בסמוך לחלון "ויטרינה" הפונה אל עבר מרפסת דירתם הרי שמדובר בבנייה בלתי תקנית משום שממ"דים הכוללים דלתות הפונות אל עבר חלון או לחילופין נמצאות בסמוך אליו .
מחוות דעתו של האדריכל אמבר עולה כי התובעים חרגו מתקני הבנייה הנדרשים בכך שלא בנו את הפתחים בחזית הצפון מערבית של דירתם (חזית המרפסת) אלא בנו חלון ויטרינה בגובה של כ – 2.35 מ' בצירוף "ארגז" תריס לכל אורך המרפסת במקום שעה שהיה עליהם לבנות חלון יציאה למרפסת בגובה של כ – 2.10 מ' בצירוף "ארגז" תריס לכל אורך המרפסת.
בתאריך 25.5.2017 נשלחה אל הנתבע הודעה מטעם מנהלת מחלקת התביעה העירונית של עיריית חיפה, עו"ד כרמית כורה , בנוגע לתלונתו כנגד התובעים מיום 19.6.2016 ולפיה הוחלט שלא לנקוט בהליכים פליליים כנגד התובעים וכל זאת חרף העובדה שעל פי ממצאי אנשי הפיקוח של העיריה לא נבנה במקום קיר בטון בנוגע לקיר ההדף בשל הנימוק הבא :
"3. להלן התייחסות הפיקוח לכל העבירות שפורטו בתלונתך :
אי בניית קיר הדף על פי דרישות הג"א : אכן הפיקוח מצא שלא נבנה קיר בטון ואולם בהיתר שהוצא לא צוין, כי הקיר נדרש להיות מבטון" .

בנוסף לכך הובהר לנתבע במכתב זה כי המטרדים המיוחסים לתובעים אינם בעלי אופי חריג וזאת גמור בניגוד למטרד שהוא יצר כלפיהם וכי יש ביכולתו להגיש לפרקליט המדינה ערר על החלטה זו.
כמו כן, נשלח אל התובעים בתאריך 25.5.2017 מכתב נוסף שכותרתו "הודעה לחשוד על החלטה שלא להעמידו לדין מחוסר עניין לציבור בגין חשד לעבירה על חוק התכנון והבנייה , תשכ"ה – 1965 ברחוב שונמית 17 חיפה" וזאת משום שהיתר הבנייה אינו מתייחס לחובה לבנות במקום קיר בטון וזאת על אף דרישות הג"א .
סעיף 230 י"ג לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), תש"ן – 1990 שכותרתו "הגנה על דלת הדף דירתית" (טרם ביטולו בשנת 2018) קבע כי :
"הגנה על דלת הדף דירתית לפני דלת ההדף הדירתית ייבנה קיר מגן מבטון בהתאם לאמור בתקנה 230ו".
תקנה 230ו' לתקנות ההתגוננות האזרחית, אשר אף הן בוטלו בשנת 2018 , קובעות כי :
" 230 ו. הגנה על דלת הדף קומתית
א) לפני דלת ההדף יותקן קיר מגן מבטון מזוין ב-30 בעובי של 20 סנטימטרים לפחות, בהתאם למתכונת הקבועה קידמית בתרשימים שבחלק ב' לתוספת השישית.
ב( המרחק המזערי בין קיר המגן בחלקו המקביל לכנף הדלת ובין כנף הדלת לא יקטן מרוחב הדלת בתוספת 10 סנטימטרים; המרחק המזערי בין קיר המגן בכיוון הניצב לכנף הדלת ובין כנף הדלת לא יקטן מ-15 סנטימטרים .
ג) אורך קיר המגן המקביל לכנף הדלת ייקבע כאורכו של המרחק הנוצר בין קרנות המשורטטות לפי זווית של 30 מעלות לשני הכיוונים המנוגדים מכנף הדלת כלפי קיר המגן.
ד) קיר המגן לפני דלת הדף הפונה לחזית ימוקם במרחק 3.5 מטרים לפחות מהקו החיצוני של הבנין; קיר מגן שאינו פונה לחזית ימוקם בין דלת המרחב המוגן לבין קו הקומה החיצוני של המבנה.
ה) אם בקירות השטח המשותף של הקומה או של חדר המדרגות, שמהם קיימת גישה לדלת ההדף, מתקיימות דרישות עובי וכיוון של קיר המגן, ניתן לוותר על קיר מגן נפרד".
ודוק, בהינתן התעלמותם של התובעים מהאמור בשתי תוכנית ההגשה (גרמושקות) של קומה א' , שאינן נושאות חותמת של הג"א (נספחים י"ט ו – כ לתצהיר הנתבע), בשילוב עם לשון התקנות ועמדת עיריית חיפה עולה כי על פי הנחיות הג"א התובעים היו מחויבים להתקין "קיר הדף".
ודוק, בהינתן מכלול הנתונים המפורטים לעיל , ובפרט בשל התמיהות העולות מעיון בשרטוטי שתי הגרמושקות המצורפות כנספחים י"ט ו – כ' לתצהיר הנתבע שאליהן התייחס הנתבע בסיכומיו, סבורני כי במקרה זה נטל השכנוע להוכחת טענת התובעים בסיכומיהם ולפיה לא הייתה כל דרישה מצד הג"א לבניית קיר הדף רובצת לפתחם בלבד – נטל בו לא עמדו בו משלא הציגו אישור בכתב ו/או תעודת עובד ציבור התומך בטיעון זה (ראה לעניין זה גם : רע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ ואח' מיום 5.5.2013) .
לאור המקובץ לעיל, התביעה לתיקון צנרת החשמל נדחית ואילו התביעה הכספית בנוגע לעלויות הבנייה הנלוות בשל אי התקנת קיר ההדף מתקבלת בחלקה . עם זאת , מתצהירו של הקבלן המבצע עולה כי עלות העבודות הסתכמה בסכום של 25,000 ₪ ולא בסכום המצוין בסיכומי הנתבע (35,000 ₪) דא עקא שטענה זו אינה נתמכת אף היא באסמכתאות בנוגע לסכום אשר נגבה מהנתבע/תובע שכנגד (כגון : חשבונית מס מטעם הקבלן המבצע, תחשיב י כמויות מטעם הקבלן המבצע, אישור הכנסות חודשי של הקבלן המבצע וכו') ומשכך בהינתן הקשיים הראייתיים הללו הנני מוצא לחייב את התובעים/נתבעים שכנגד לשלם לנתבע/תובע שכנגד בגין רכיב תביעה זה על דרך האומדן את הסך של 15,000 ₪ (לעניין פיצוי על דרך האומדן ראה : ע"א 1203/13 שמואל טומשובר ואח' ארט אופטיק בע"מ ואח' מיום 6.5.2015).
סוף דבר :
תביעת התובעים/נתבעים שכנגד למתן צו עשה מתקבלת במלואה. על הנתבע להרוס את המרפסת בצירוף הקונסטרוקציה הנלווית (קורות ועמוד צדי) , ולהשיב מצב לקדמותו בתוך 60 יום מיום קבלת פסה"ד .
מנגד על התובעים/נתבעים שכנגד לשלם לנתבע את הסך של 15,000 ₪.
בהתחשב בכך שהנתבע/תובע שכנגד חזר בו ממרביתה המכריע של תביעתו המקורית ובהתחשב בדרך התנהלותו הבעייתית ובכך שהתייחס בסיכומיו לרכיבי תביעה מהם חזר בהודעתו מיום 15.1.2019 ובהתחשב בכך שרק חלק קטן מתביעתו התקבל הנני מוצא לנכון לחייבו בשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובהוצאות משפט מוגדלות בסך של 10,000 ₪ (ראה : משה בר-עם, עלי משפט (ו') , תשס"ז , עמ' 200) . בנוסף לכך , י שיב הנתבע/תובע שכנגד בהוצאות התובעת בשכ"ט המומחים מטעם ביהמ"ש (בכפוף להצגת חשבוניות מס כדין).
החיובים הכספיים המפורטים לעיל ניתנים לקיזוז האחד מול משנהו.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ט, 20 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורה דקל
נתבע: ישי בנימי
שופט :
עורכי דין: