ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תומר טל נגד מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
תומר טל
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי אברהם ועו"ד אדרה רוט
-
הנתבעת
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יובל בן טוב ועו"ד תומר אלטוס

פסק דין

התובע, יורשו ואפוטרופוס של אביו המנוח קאירה יוסף ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר היה מבוטח בנתבעת, עתר לזכאות למשיכת כספי הצבירה של המנוח, על אף שהמנוח קיבל קצבת נכות עד לפטירתו.

רקע
המנוח, יליד 29.03.1951, עבד מ- 26.06.1977 עד 20.01.14, במספנות ישראל והיה מבוטח בקרן פנסיה בנתבעת.
בשנת 2012, עבר המנוח 2 תאונות דרכים וחלה התדרדרות במצבו הפיזי והנפשי.
באוקטובר 2013, מונה התובע כאפוטרופוס לגופו ולרכושו של המנוח.
ביום 06.02.14 הגיש התובע בקשה ל קבלת קצבת נכות לאביו, מהנתבעת (להלן: "הבקשה"). ביום 10.04.14, קבע רופא הנתבעת כי (האב המנוח) זכאי לקצבת נכות בשיעור של 100% מיום 21.01.14 ועד ליום 31.03.16.
המנוח נפטר ביום 11.07.14 (להלן: "מועד הפטירה").
ביום 24.12.14 פנה התובע לנתבעת וביקש לקבל הכספים המגיעים למנוח, אותם חסך כל חייו.

טענות התובע
באישור רפואי מיום 05.07.13, בחתימת ד"ר גרינברג איזבלה, אובחן המנוח כחולה במחלת CREUTZFELD JACOB (להלן: "האבחון הרפואי" ו- "מחלת קרויצפלד-יעקב" בהתאמה).
בשל מצבו, המנוח ניצל את מלוא ימי המחלה והחופשה אצל מעסיקת ו והופנה במהלך חודש נובמבר 2013 אל הנתבעת, לצורך בירור הזכויות המגיעות לו מהנתבעת.
בפגישתו הראשונה עם נציגי הנתבעת, קיבל התובע רשימת מסמכים אשר היה עליו להמציא לנתבעת. בפגישתו השנייה בשלהי חודש פברואר 2014, נפגש התובע עם נציגת הנתבעת אשר מסרה לו כי בהתאם למצבו הרפואי של המנוח, כעולה מהתיעוד הרפואי, עליו להגיש תביעה לפנסי ית נכות, כאשר הגשת תביעה זו לא ת פגע בקבלת הזכויות הצבורות של המנוח. התובע חתם על הבקשה לתשלום קצבת הנכות, כאפוטרופסו של המנוח.
לו הייתה הנתבעת מיידעת את התובע כי עם קבלת קצבה חודשית, תשלל זכאות היורשים לקבלת מלוא כספי הצבירה, לא היה בוחר לקבל קצבה חודשית, שכן במחלת קרויצפלד-יעקב נגזר דינו של המנוח למוות בתוך פרק זמן קצר ביותר, ואין כל הגיון לבחור בקצבה חודשית בסך אלפים בודדים , תוך ויתור על סך הקרוב למיליון.
עוד טען כי דין חתימתו על הבקשה בטלוּת מעיקרא, וזאת בהתאם להוראות סעיף 47 (5ג) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"), הקובע את הצורך באישורו של ביהמ"ש המוסמך בפעולה כגון זו. משלא נתבקש אישור ביהמ"ש, וממילא אף לא נתקבל – יש לבטל את פעולותיו (הבקשה ובעקבותיה, תשלום קצבת הנכות) ולאפשר לתובע, כיורש המנוח , לקבל את כספי הצבירה אשר חסך המנוח בעמל רב כל שנות עבודתו.
הוראות סעיף 12 לטופס הבקשה הינן בניגוד להוראות תקנון הקרן ואינן מתיישבות עם השוויון אשר יש לנהוג בין חברי הקרן. בעוד שעולה מסעיף 12(ג) כי רק באם קיבל המנוח קצבת נכות מלאה או חלקית במשך תקופה של 11 חודשים או יותר, לא יהיה זכאי למשוך את הכספים שנצברו לחשבונו בקרן (בענייננו, המנוח לא קיבל קצבה במשך התקופה הנקובה בסעיף ולפיכך , ע פ"י הוראות סעיף זה היה זכאי למשוך את כספי הצבירה).
סעיף 12 (ד) לעומתו, דן באפשרות בה אדם היה זכאי לקצבת נכות משך חודש או יותר במהלך חמש שנים שקדמו לגיל הזקנה ונותר בחיים, יוכל לקבל קצבת זקנה בהגיעו לגיל זה, ואז לא יקבל את כספי הצבירה.
סעיף 12 (ד) מקפח לעומת סעיף 12 (ג), משכך, לאור כללי הפרשנות בדבר פרשנות לרעת המנסח – יש להחיל את סעיף 12 (ג) המיטיב, במקרה של סתירה בין שני הסעיפים.
אי גילוי, הטעיה ויצירת מצג שווא – הנתבעת הטעתה את התובע לחשוב כי יוכל לקבל קצבה עבור אביו ולאחר מכן למשוך את יתר כספי הצבירה שלו. כן הסתירה מפניו את המשמעות האמיתית של חתימתו.
משכך, קמה לתובע עילת הביטול עפ"י סעיפים 14- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 – לו היה יודע התובע כי בקבלת קצבה חודשית זעומה הוא מוותר על כל כספי הצבירה של אביו משך כל שנות עבודתו , לא היה עושה כן.
התנהלות הנתבעת מהווה הטעיה ומצג כזב אף לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין.
מעשיה ומחדליה של הנתבעת עולים לכדי עוולת הרשלנות כאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. הנתבעת ידעה מהי משמעות מחלתו של המנוח וחובה היה עליה להסביר לבנו (לתובע) , משמעות חתימתו על הבקשה לקבלת קצבה חודשית, שעה שימי אביו ספורים. כמו כן, התרשלה הנתבעת כלפי התובע בכך שלא הסבירה לו כי מעשיו טעונים אישורו של ביהמ"ש, שכן בחתימתו ויתר על קבלת סך של מאות אלפי שקלים עבור אביו המנוח.
התובע טען אף לעושק מכוח סעיף 18 לחוק החוזים. ה תובע חסר ניסיון והבנה בנושא משיכת כספי פיצויים, על כן לא ידע מה משמעות הבחירה בין קבלת קצבה חודשית לבין משיכת כל כספי הפיצויים, בייחוד מקום בו נאמר לו מפורשות כי לאחר פטירת אביו, זכאים השא ירים לכספי הצבירה אותם הפריש המנוח. התובע היה טרוד בכל הקשור לבריאותו של אביו והחתמתו על מסמך, בלי שהובהר לו תוכנו , הינו ניצול באופן פסול וחסר תום לב.
התקנון מנוסח באופן מגמתי וחד צדדי לטובת הנתבעת בלבד, דבר המעיד על חוסר תום לִבה של הנתבעת ועל אופן התקנון והמסמכים אשר נוסחו מכוחו.
הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבון התובע וזאת תוך כדי נקיטת תרגילי הטעייה העולים כדי הונאה. כך כאשר אדם מפריש 36 שנים מהכנסתו חודש בחודשו ולבסוף זוכה לקצבאות בודדות בסך של אלפי שקלים, תחת קבלת מלוא כספי הצבירה שלו המגיעים לכמיליון.
[מעניין לציין כי לתביעה צרף עותק הבקשה לא באופן מלא – ענין שלא הובהר בפנינו].

טענות הנתבעת
תקופת הביטוח של המנוח אצל הנתבעת הייתה מחודש 07/74 ועד לחודש 12/13 (לא כולל תקופת הנכות).
המנוח קיבל קצבת נכות מיום 21.01.14 ועד למועד פטירתו. גיל הפרישה התקנוני של המנוח הינו בחודש 04/2018.
בהתאם לתקנון הקרן, התובע, כיורש המנוח, אינו זכאי למשיכת כספים בסכום חד פעמי. כך סעיף 48 לתקנון, מתייחס לתנאים בהם יכול המבוטח, ולא יורשיו ע פ"י דין, למשוך כספים מקרן הפנסיה בסכום חד פעמי.
המנוח בחייו לא פנה לקרן הפנסיה בבקשה למשיכת זכויותיו בסכום חד פעמי, וסעיף 48 לתקנון אינו רלבנטי.
המנוח קיבל קצבת נכות מהקרן, על כן, אין זכאות למשיכת כספי צבירה בתשלום חד פעמי על ידי היורשים בהתאם לסעיף 49 (ה) לתקנון, שהוא הסעיף הספציפי המתייחס לזכאות יורשי המנוח למשוך את הכספים שצבר המנוח בקרן הפנסיה.
משהמנוח היה חסוי והתובע אפוטרופוס של המנוח, הוא לא יכול היה לוותר בשמו של המנוח על זכאות לקצבת נכות, על מנת להיטיב עם עצמו כיורש , שכן פעולה זו הינה בניגוד לחוק ועלולה להביא לפגיעה בזכויותיו של המנוח.
הנתבעת לא הטעתה את התובע. יתרה מכך, בהתאם לסעיפים 12 ו- 5(ד) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005, חל על הנתבעת איסור מוחלט לתת ייעוץ פנסיוני או להתערב בשיקוליו של המבוטח, עת הוא בוחר לקבל לידיו קצבה או משיכת כספים.
הבקשה לתשלום קצבת הנכות אינה פעולה משפטית שמצריכה את אישורו מראש של ביהמ"ש. ככל שהייתה מתבקשת משיכת הכספים בחייו של המנוח, אז ייתכן והיה מתבקש אישורו של ביהמ"ש לפעולה. אף לו היה נדרש אישור ביהמ"ש לתשלום קצבת הנכות, אחריותו של האפוטרופוס לפנות לביהמ"ש, ולא ייתכן כי התובע ירוויח מכך שפעל, כטענתו , בניגוד לחוק.
התובע בירר כבר ביום 10.11.13 אודות הגשת בקשה לתשלום קצבת נכות למנוח, ועל כן לא ברורה טענתו לפיה נציגת הקרן אמרה לו כי עליו להגיש בקשה לקבלת קצבת נכות בחודש 02/2014, שעה שהוא בירר בעצמו אודות הגשת בקשה כאמור כמה חודשים קודם לכן. יתרה מכך, אף נציג של הנתבעת לא מסר לתובע כי קבלת קצבת נכות , לא תפגע באפשרות למשיכת כספים בתשלום חד פעמי.
התובע מלין על טעות בכדאיות העסקה. מאחר שלאדם אין שליטה על תוחלת חייו, ואף על מצבו הרפואי והמשפחתי, הבחירה במסלול הקצבה טומנת בחובה לעולם אלמנט של חוסר ודאות. לא אחת, בדיעבד, הבחירה במסלול הקצבה מתבררת כבחירה שלא הייתה כדאית כלכלית ואולם הכלל הוא כי אין להשיב את הגלגל לאחור.
אין ביה"ד מוסמך עניינית לדון בתביעות נזיקין, כטענות התובע.

עמדת הממונה על שוק ההון
בהתאם להחלטה מ- 06.05.18, הוגשה עמד ת הממונה על שוק ההו ן:
בתקנון הקרן, נקבעות זכויות הפנסיה של העמיתים, באופן אחיד ושוויוני ומכוח ערבות הדדית וכי תשלומי הקרן ייעשו אך ורק לפי התקנון, למניעת אפליה בין זכויות העמיתים השונים.
מטרתה העיקרית של קרן הפנסיה היא לשלם קצבאות למבוטחיה ולשאיריהם בהתאם לתכנית הפנסיה בה בוטח המבוטח. יחד עם זאת, תקנון הקרן מאפשר בנסיבות מסוימות למבוטח בקרן או ליתומיו לקבל סכום חד פעמי מהקרן, והכל בהתאם לערכי פדיון שנקבע בתקנון הקרן ותנאיו. קבלת סכום כאמור, באה במקום הזכאות לקצבה.
לנוכח פערי המידע בין המבוטח לבין הקרן, ועל מנת לאפשר לקרן הפנסיה להגן על כלל עמיתיה מפני שימוש לא ראוי של מבוטח במידע העומד לרשותו, בנוגע למצבו הבריאותי ואשר עלול להשפיע על גובה הכספים שלהם יהא זכאי מהקרן, נקבעו בתקנון הקרן מספר הוראות שתכליתן הגנה על כספי כל העמיתים בקרן.
מכתבי הטענות עולה כי לעמדת התובע, יש לפרש את האמור ברישא של סעיף 48(א)(3) לתקנון, כך שהתנאי הקבוע בו חל רק מקום בו המבוטח קיבל בפועל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר.
סעיף 48 (א) לתקנון קובע כי:
"מבוטח או מבוטח לשעבר רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן, ובלבד שהתקיימו כל התנאים האלה:
...
(3) המבוטח לא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר או עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה".
התנאי הקבוע בסעיף 48 (א)(3), הן במקרים בהם שולמה בפועל קצבה והן במקרים בהם בעת הבקשה למשיכת הכספים טרם השתלמה מלוא קצבת הנכות שנקבעה למבוטח, ובלבד שנקבעה למבוטח זכאות לקצבת נכות ל-12 חודשים, או יותר או עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה.
סעיף 35 לתקנון עוסק בתשלום קצבת נכות, כדלהלן:
"ב. בכפוף לאמור בסעיף 29 לתקנון, תשולם למבוטח קצבת נכות במשך כל תקופת הנכות ועד לחודש המקודם מבין אלה:
...
(3) חודש פטירתו של המבוטח".
לאור זאת, מעת שנקבעה זכאות לקצבת נכות, חייבת הקרן לשלם למבוטח את קצבת הנכות במשך כל תקופת הנכות ואין היא רשאית להפסיק את התשלום אלא בהתקיים המצבים המנויים בסעיף. על כן, אין משמעות לשאלה האם כבר שולמה הקצבה בפועל אם לאו. שכן, הקצבה תשולם בכל מקרה במלואה עד ידי הקרן ואין בבקשה של המבוטח כדי להפסיק את חובת התשלום.
מרגע שבחר מבוטח להגיש תביעה לקצבת נכות ונקבעה זכאותו לקצבת נכות, המבוטח אינו יכול להשפיע על עצם הזכאות לקצבה, אשר קבועה בהוראות התקנון.
מתן אפשרות למבוטחים להשפיע בדיעבד על זכויות המגיעות להם מהקרן, יש בה כדי להשפיע לרעה על זכויות יתר המבוטחים, בשל עיקרון ההדדיות.
קבלת קצבה חודשית ומשיכת כספים בסכום חד פעמי הם שני מסלולים מקבילים חלופיים. מבוטח שמקבל קצבה אינו זכאי למשיכת כספים ולהיפך, כאשר זכות הבחירה נתונה בידי המבוטח.
מהוראות סעיף 48 ו- 35 לתקנון, אין משמעות לשאלה האם הקצבה שולמה בפועל או כמה תשלומים מתוכה הועברו למבוטח, מרגע שנקבעה זכאות לקצבה לא ניתן לחזור למסלול משיכת כספים.
התקנון האחיד אינו מאפשר מימוש שתי הזכויות, בגין אותו אירוע מזכה, על כן טענה לפיה התקנון מאפשר למבוטח לבקש משיכת כספים לאחר שכבר נקבעה זכאותו לקבל קצבת נכות, תוביל לתוצאה אבסורדית שמבוטח שהפך לנכה רשאי להגיש בו זמנית בקשה לקצבת נכות ובקשה למשיכת כספים.
אין בתקנון כל הוראה לפיה יש לקזז סכומי קצבת נכות שהשתלמו למבוטח ככל שבחר לבצע משיכה של הכספים לאחר שקיבל כבר קצבה. העדרה של הוראת קיזוז כאמור, תומכת במסקנה המשפטית לפיה התנאי למשיכת כספים כערך פדיון הוני ולא קצבתי.

עמדת האפוטרופוס הכללי
בהתאם להחלטה מיום 21.12.17, הוגשה עמדת האפוטרופוס הכללי, לטענת התובע כי חתימתו בטלה מעיקרה בהתאם לסעיף 47(5ג) לחוק הכשרות המשפטית – לפיו התובע לא קיבל את אישורו של ביהמ"ש לחתימה על הבקשה.
סעיף 47 עליו מסתמך התובע בתביעתו, תוקן בשנת 2016 עם תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית – כשנתיים אחרי הבקשה למשיכת הכספים ע"י התובע.
בהתאם לסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית, טרם תיקונו בשנת 2016, אין כל התייחסות מפורשת לסוגיה זו העולה מכתב התביעה.
יחד עם זאת, לאור הקף הכספים הרב המושקע בקרן הפנסיה אצל הנתבעת והואיל והאפוטרופוס, במועד בו פעל אל מול הנתבעת – לא היה מיוצג, נראה כי מן הראוי היה כי הנתבעת תפנה אותו לקבלת אישור ביהמ"ש לענייני משפחה.

דיון והכרעה
ביום 06.02.14, התובע חתם על הבקשה בתור אפוטרופוס המנוח.
בסעיף 12 (עמ' 7 לבקשה) הצהיר "המבוטח" (דהיינו התובע, בשם המנוח ) בין היתר, כדלהלן:
"ג. אם אקבל קצבת נכות מלאה או חלקית במשך תקופה של 11 חודשים (כולל) או יותר, לא אהיה זכאי/ת למשוך כספים שנצברו בחשבוני בקרן.
ד. אם אקבל קצבת נכות מלאה או חלקית, משך חודש אחד או יותר, במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלי לקצבת זקנה, לא אהיה זכאי/ת למשוך כספים שנצברו בחשבוני בקרן.
ה. ידוע לי כי במקרה של פטירה, חלילה, בתקופת זכאותי לקבלת קצבת נכות, בלא שאותיר אחרי שאירים הזכאים לקצבה, לא יהיו יורשי זכאים להחזר כספים מהקרן"...
י. הריני מצהיר/ה בזה כי ידוע לי שבחירתי לקבל מהקרן קצבת נכות תבטל את אפשרותי למשיכת ערכי הפדיון הצבורים על שמי בקרן ולמעט אם התקיימו שני התנאים הבאים:

  1. התקופה בגינה אקבל מהקרן קצבת נכות אינה עולה על 11 חודשים (כולל).
  2. במשך חודש או יותר במהלך חמש השנים לפני הגיעי לגיל פרישה לא קיבלתי מהקרן קצבת נכות".

סעיף 48 לתקנון אחיד לקרנות הפנסיה הוותיקות בהסדר, הדן ב"משיכת כספים" קובע כי:
"א. מבוטח או מבוטח לשעבר רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן, ובלבד שהתקיימו כל התנאים האלה:
(1) המבוטח או המבוטח לשעבר הגיש לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו וצירף לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הוא מוותר על זכאותו לקבלת קצבה כלשהי מהקרן;
(2) נותקו יחסי עובד ומעביד בין המבוטח לבין מעבידו;
(3) המבוטח לא קיבל מהקרן קצבת נכות במשך תקופה של 12 חודשים או יותר או עבור חודש אחד או יותר במהלך התקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה;
(4) במועד הגשת הבקשה המבוטח אינו מקבל קצבת נכות או קצבת זקנה מקרן ותיקה אחרת שבהסדר;
(5) בטל.
...
ג. יתומיו של מבוטח שנפטר רשאים למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן, ובלבד שהתקיימו כל התנאים האלה:
(1) המבוטח לא השאיר אחריו שאירים אחרים;
(2) לכל אחד מהיתומים מלאו 18 שנים או יותר במועד בו נפטר המבוטח;
(3) כל היתומים הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו וצירפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהי מהקרן;
(4) תנאים (3) עד (5) בסעיף קטן (א) התקיימו לגבי המבוטח במועד בו נפטר... " .
סעיף 49 לתקנון שכותרתו "החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקצבה", קובע בין היתר כי:
"...
ב. מי שהיה מבוטח לשעבר במועד הקובע – זכאי לקבלת סכום חד פעמי מהקרן השווה לגבוה מבין שני אלה...
...
ד. האמור בסעיף קטן (ב) יחול גם לגבי יורשיו של מבוטח על פי כל דין, שבמועד בו נפטר היה מבוטח בקרן בתכנית יסוד וכן גם לגבי שאירי מבוטח שנפטר כשהתקיים אחד מאלה:
(1) כל שאיריו של המבוטח אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובלבד שהמבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר.
(2) המבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ולגבי כל שאיריו חל האמור בסעיף 26 (ד1), או שלגבי חלקם חל האמור בסעיף 26 (ד1) וחלקם אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובלבד שכל השאירים שחל לגביהם האמור בסעיף 26 (ד1) הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו של המבוטח בטרם החלו לקבל קצבה מהקרן וצירפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהי מהקרן...".
(ההדגשות אינן במקור).

תחולת הוראות סעיף 12 לטופס הבקשה
לטענת התובע, הוראות סעיף 12 לטופס הבקשה הינן בניגוד להוראות סעיף 48 לתקנון הקרן ואינה מתיישבות עם השוויון אשר יש לנהוג בין חברי הקרן. כמו כן, משישנה סתירה בין סעיף 12 (ג) ל- 12 (ד) יש להיטיב עם התובע ולהחיל את סעיף 12 (ג) – כך משהמנוח לא קיבל קצבת נכות משך 11 חודשים או יותר, ועל כן יש לתובע זכאות לקבלת כספי הצבירה.
סעיף 48 לתקנון מדבר על זכאות המבוטח למשיכת כספים. התובע ב"כובע ו" כאפוטרופוס לא הגיש בקשה למשיכת כספים. על כן, לא קמה זכאות על פי סעיף זה לתובע ב"כובעו" כ" יורש", וגם לא יכולה הייתה לקום; סעיף 49 לתקנון מדבר על החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקצבה. בענייננו , קמה הזכאות לקצבה, על כן גם סעיף זה לתקנון אינו רלוונטי [ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 57896-11-13 סרגיי המר נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.14) (להלן: "עניין המר בארצי")].
בהתאם לעמדת הממונה על שוק ההון, התנאי הקבוע בסעיף 48(א)(3), חל הן במקרים בהם שולמה בפועל קצבה והן במקרים בהם בעת הבקשה למשיכת הכספים טרם השתלמה מלוא קצבת הנכות שנקבעה למבוטח.
כן, כעולה מסעיף 35 לתקנון, מעת שנקבעה זכאות לקצבת נכות, חייבת הקרן לשלם למבוטח את קצבת הנכות במשך כל תקופת הנכות, ורשאית היא להפסיק את התשלום רק בהתקיים המצבים המנויים בסעיף, וכבענייננו, במצב של פטירתו של המבוטח [סעיף 35 ב' (3)].
אין בידנו לקבל את טענת התובע באשר ל"סתירה" העולה מסעיפים 12 (ג) ו- (ד).
ראשית, יצויין כי סעיף 12 מדבר על משיכת ערכי הפדיון על ידי המבוטח ולא על ידי יורשו (כך כאמורבסעיף 48 לתקנון).
שנית, הסעיפים הם תנאים מצטברים ומשלימים זה את זה ולא "סותרים" אחד את השני, בעוד שבסעיף 12 (ג) המבוטח יכול לבקש למשוך את הכספים שנצברו בחשבונו, במידה ולא שולמה לו קצבת נכות במשך תקופה של 11 חודשים , בסעיף 12 (ד), המבוטח יכול לבקש ויהיה זכאי למשיכת כספים שנצברו בחשבונו רק במידה ולא קיבל קצבת נכות במשך חודש אחד או יותר , במהלך תקופה של 60 חודשים לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה.
כך מוגדר ומודגש אף בסעיף 12 (י') לבקשה: "ידוע לי שבחירתי לקבל מהקרן קצבת נכות תבטל את אפשרותי למשיכת ערכי הפדיון הצבורים על שמי בקרן ולמעט אם התקיימו שני התנאים הבאים: 1) התקופה בגינה אקבל מהקרן קצבת נכות אינה עולה על 11 חודשים (כולל). 2) במשך חודש או יותר במהלך חמש השנים לפני הגיעי לגיל פרישה לא קיבלתי מהקרן קצבת נכות" (ההדגשות אינן במקור).
לאור כל האמור לעיל, משקבענו כי אין סתירה בין סעיפי ההצהרה ובין התקנון האחיד, ומשה"מנוח" (התובע כאפוטרופוס) לא הגיש בקשה למשיכת כספים, בהיות המנוח בחיים , בכפוף לתנאים אשר נקבעו בבקשה ומשאין חולק כי הבקשה למשיכת כספים הוגשה אך ע"י התובע ולאחר מות המנוח – נדחית טענתו ברכיב זה.

אי גילוי, הטעיה ויצירת מצג שווא
לטענת התובע, משהיחסים בין חבר בקרן הפנסיה לבין קרן הפנסיה הם יחסים חוזיים, חלה על כל צד להסכם החובה לנהוג בתום לב ולגלות לצד השני את הפרטים המהותיים הקשורים בהסכם. הנתבעת הטעתה את התובע ומנעה ממנו להבין את משמעות חתימתו על הבקשה, הטעתה מפורשות את התובע. לו נציגי הנתבעת היו מסבים את תשומת ליבו של התובע ולא מטעים אותו בהסבריהם כי כספי הצבירה שמורים וניתנים לפדיון בכל עת, התובע היה בוחר בשחרור כל כספי הצבירה, שכן ידע כי ימיו של אביו ספורים ; כך גם נציגי הנתבעת ידעו , ו/או היה עליהם לדעת , לאור האבחנות אשר נכתבו ע"י הועדה הרפואית מטעמם.
בסיכומיו, טוען התובע כי פסה"ד בעניין המר, אינו חל בענייננו, שכן המנוחה שם חתמה בדעה צלולה על בקשה לקבלת קצבת זקנה, המנוחה לא היתה חולה, לא גילו לה מחלה קשה וכמו כל אדם לא ידעה מתי יהיה יום פקודתה. ואילו בענייננו, התובע, בכובעו כאפוטרופוס של המנוח, הוטעה למלא טופס בקשה לקבלת קצבת נכות ולו היה מקבל את המידע הנכון לא היה עושה כן.
בפנינו העיד התובע כדלקמן:
"ש: אני מבין שהצהרת, ואתה אומר שלא קראת את הבקשה לקבלת קצבת נכות.
ת: לא קראתי, לא, אתה מה שהחתימו אותי עליו, אנחנו מדברים? כן, לא, לא קראתי את כל הבקשה. הנחו אותי איפה לחתום, מילאנו את הפרטים, חלק ביחד, חלק מילאתי לבד, וחתמתי, ויצאנו משם. המטרה הייתה, היא הציגה את זה שככה, כמה שיותר מהר אני אקבל כסף".
(עמ' 12 שורות 29- 33).
יצויין כי בתלונתו לפניות הציבור ביום 24.12.14, ציין התובע בנובמבר 2013 כי היה "אצל יצחק בסניף חיפה והנ"ל נתן לי מידע לגבי ההוצאה של אבי לפנסית מחלה ולגבי "הגדרת הנכות" אך לא ידעו אותי לגבי שום דבר מעבר לכך".
כן ציין כי בפברואר 2014 "הייתי שוב בסניף חיפה אצל דלית והשלמתי מסמכים רלוונטים. גם שם לא קיבלתי את המידע המלא לגבי הליך קבלת הכספים ".
יודגש כי בפנייתו זו, לא ציין התובע כי נציגי הנתבעת "הטעו" אותו או כי גרמו לו לחשוב שיקבל את כספי הפדיון, או טענת עובדה אחרת שטוען הוא בהליך, אלא טען כי "לא קיבל מידע מלא". ומנגד, ראוי להזכיר כאן את טענותיו שלו על מצוקתו לאור מצבו של המנוח.
אלא שלא נוכל להתעלם מהסעיפים המפורשים שפורטו בבקשה לקצבת הנכות, כפי שיפורט להלן.
בשים לב לכך שמדובר בהפניה בסעיף שכותרתו "הצהרת המבוטח" (סעיף 12 לבקשה), הרי ברי כי אין יכול אדם לטעון כי לא קרא את מה שחתם עליו על מנת להיות "פטור" מהצהרתו/התחייבותו האמורה. נכונים הדברים לטעמנו שבעתיים עת עסקינן במי שהינו אפוטרופוס, ועושה בזכויותיו וחובותיו של האחר לאחר שמו ּנה ככזה ע"י ביהמ"ש!
עוד יש לציין כי בעמוד "הצהרת המבוטח", התובע סימן בסעיף ז' X על הצהרת המבוטח כי "אין לי הכנסה מעבודה, מעסק או משלח יד".
התובע לא טען בפנינו כי הוא לא מילא את הפרטים בעמוד הנ"ל. כן לא נטען כי נציגת הנתבעת מילאה לבדה חלק מהפרטים בטופס הבקשה, אלא התובע הצהיר בפנינו כי חלק מהפרטים מילא ביחד עם נציגת הנתבעת וחלק מילא לבד.
משכך, התובע היה מודע לעמוד בו צויינו "הצהרות המבוטח" בסעיף 12 לבקשה ולא היה מדובר בעמוד "נסתר" או בסעיפים מהם ניתן "להתעלם". כך, התובע ידע או היה צריך לדעת, מהן הצהרותיו כמבוטח ("אפוטרופוס" המנוח ), מחד ומאידך, מהן הוראות התקנון , ודאי אלה שבטופס הבקשה.
יצויין ויודגש כי התובע בהשכלתו בוגר ה טכניון בהנדסת מחשבים, והצהיר כי במקצועו הוא מהנדס תוכנה (עמ' 16 שורות 3- 11). "קשה" לקבל איפוא כי חתם בלא שקרא!!
יחד עם זאת, ברי כי על הנתבעת מוטלת חובת הנאמנות וחובת תום-לב מוגברת ליידע את המבוטח ב"צ ֹמת" קבלת החלטותיו ע"מ למנוע פגיעה מהותית במבוטח, תוך הבאת עובדות מהותיות, כאשר על הגילוי להתבצע במועד הרלוונטי לגילוי [ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 17754-11-14 ח'דר – מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (פורסם בנבו, 26.04.15), פסקה 11 ; ע"ע (ארצי) 7962-09-17 גלעד גולדשטיין נ' קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין (פורסם בנבו, 29.10.18) (להלן: "עניין גולדשטיין").
בענייננו, התובע חתם על הבקשה, בה הוראות מפורשות השוללות משיכת ערכי פדיון הצבורים על שם המנוח, בעת קבלת קצבת הנכות (סעיפים 12 ג', ד', י') ובכפוף לתנאים הקבועים בבקשה.
לטענת התובע, שונה עניינו מעניין המר , בו ידעה המנוחה והיא זו שחתמה בדעה צלולה על הבקשה , אלא שאף לענייננו, התובע חתם בדעה צלולה על הבקשה , בשם אביו המבוטח, במעמדו כאפוטרופוס , שחזקה (כפולה) היא שפעל לטובת אביו.
חרף הלחץ, שלטעמו היה נתון בו, שמא דווקא בגינו, הן הלחץ הכלכלי בשל הצורך בפרנסת המנוח ולשמירת המנוח, משהגיע מהמרכז לחיפה, פנה בעצמו לנתבעת, קרא ומילא הבקשה. משמע, עשה כן בדעה צלולה.
לא נוכל להניח אלא, כי בעת שהתובע פעל כאפוטרופוס , חשב על טובת המנוח באותה עת. אף אם בדיעבד פעל בטעות (כטענתו עתה, בשל הטעיה), הרי במירב היתה זו "טעות בכדאיות העסקה" . לא שוכנענו כלל כי התובע ידע באותה עת כי אביו לא יאריך ימיו ו לא הוכח כי נציגי הנתבעת "הטעו" את התובע וכי נאמר לו ההפך מהרשום בטופס הבקשה.
יצויין כי ישנה חוסר וודאות בבחירה במסלול קצבת נכות והן בבחירה במסלול משיכת כספי הצבירה, ואף אם הבחירה לא הייתה כדאית בנסיבות העניין ישנם כללים ברורים למימוש הזכות למשיכת כספים הן בתקנון והן בבקשה.
למעלה מן הצורך נזכיר כי לטעמנו, בטענות התובע, קיימת סתירה אינהרנטית בין כ"אפוטרופוס" שבא בנעלי המנוח לבין מעמדו של התובע כ "יורש". כך, בעת שהמנוח עוד היה בחיים, היה זקוק לכסף למחייה יום יומית, ולא ידע מתי יבוא יומו ואילו בדיעבד , משהסתבר כי המנוח לא האריך חיים, התובע כ "יורש" "הבין" כי היה עדיף לקבל את כספי הצבירה. נזכיר כי התובע נקלע למצוקה בדאגה לאביו, הן משתמה הכנסתו ממעסיקתו והן משנדרש לדאגה פיזית לאביו, לאור מצבו. אין בפנינו ולוּ רמז לכך, כי במועד הבירור או במועד הבקשה – תוחלת חייו של המנוח היתה ידועה ( ולוּ לתובע). ממילא, אין ש חר לטענתו כי היתה ידועה לנתבעת (או היתה צריכה להיות) – שהרי הועדה הרפואית קבעה נכותו עד 2016. ומנגד – מסעיף 43 עולה "כדאיות כלכלית!".
ברי כי מדובר בימים קשים לתובע, משנניח כי דאג לאביו, מחד ומאידך, הוא עצמו פוטר מעבודתו (לטענתו עקב הסיוע למנוח)– אלא שה"פקידה" לא הייתה צריכה "לשקול" "המצב הקשה" של המנוח – ודאי לא של התובע! (כטענ ותיו; אגב, שלא הוכיחן!).
זה המקום להזכיר עוד כי גם בחווה"ד של פרופ' קורצין [ אגב, לא צויין בה תאריך, אך מתייחסת היא ל"מנוח" וניתנה לבקשת ב"כ התובע (כשבפינה ימנית תחתונה עמ' 2 צויין תאריך 02.08.18) – גם בדיעבד, צויינה תוחלת חיים בין חודש ים לשנתיים, מסממנים ראשונים (אגב, סממנים/תופעות, שהידע הרפואי "מאפשר" אבחנה של מחלות שונות!).
אף אם מחלת המנוח היתה מחלה "סופנית" ואף אם נניח כי ידע התובע כי ימיו של אביו ספורים, אין ולא נוכל לקבוע כי כך היה בזמן אמת! לא התובע ואף לא הוועדה הרפואית (ודאי, לא "פקידה") יכולה היתה לקבוע מתי יבוא יומו של המנוח, על אף מצבו הרפואי.
גב' דליה בוהדנה, אשר עובדת בסניף חיפה בנתבעת, העידה בפנינו כי:
"אני לא נכנסת לשם המחלה. כל אדם בנושא נכות שמגיע אלי, אני לא רופאה, אני לא בוחנת מה אומר הדבר הזה" (עמ' 13 שורות 5- 6).
כמו כן, העידה בפנינו כי אינה מייעצת "מה לעשות ואיך לפעול...כשהוא מגיע אלי עם טופס שמילאת אותו ומה שחסרה זה רק אימות החתימה, זה בעצם אדם עבר על טופס כל הסעיפים , קרא אותו, מילא את כל הסעיפים לבד כי הוא בא אלי כשזה מוכן, זה רק נושא אימות החתימה" (עמ' 15 שורות 16- 19).
כן, אין לצפות מפקידי הנתבעת לקבוע את תוחלת חייו של כל חולה.
מאידך, מצופה מאדם אחראי, הממלא טופס כי יקרא את סעיפיו ודאי כך כשהצהרתו נעשית בשם/לטובת אחר.
כאמור, התובע לא הגיש בשם המנוח בקשה למשיכת כספי צבירה. לאחר מות המנוח, רק בהתאם לסעיף 49 לתקנון יכול היה התובע לבקש בקשה למשיכת כספים, וזאת במקרה בו "אין זכאות לקצבה".
משהמנוח היה זכאי לקצבת נכות [ואין משמעות לקבלת הכספים בפועל, אלא רק אם המנוח היה "זכאי" לקצבת נכות (שכן אחרת היה מצויין בתקנון במפורש אם "שולמה" לו קצבת הנכות")], הרי שעתה אין היורש יכול בהתאם לתקנון למשוך את כספי הצבירה.
מקבלים אנו את עמדת הממונה על שוק ההון כי התקנון האחיד נוסח על בסיס עקרון "ההדדיות" – כך עמיתים אשר ילכו לעולמם לפני תוחלת החיים הממוצעת, "יסבסדו" למעשה עמיתים אחרים אשר יאריכו ימים מעבר לתוחלת החיים הקבועה בעניינם. על כן אנו קובעים כי בהתאם לפרשנות התקנון, אין הזכאות לקצבה מותנית בתשלומה בפועל.
לאור כל האמור, הנתבעת לא הפרה את חובת הגילוי החלה עליה, והיא יידעה את התובע, כמתבקש, בעת מילוי הבקשה לקצבת נכות ובהתאם להו ראות וההצהרות עליהם חתם התובע כ"מבוטח" (ובתנאיו של התקנון).
לא הוכח בפנינו כי התובע (המנוח) הוּטעה, או כי הגיש הבקשה לקצבת נכות משום שנאמר לו שיוכל אח"כ למשוך כספי הצבירה, ואף לא כי ידע שתוחלת חייו של אביו היא לחודשים מעטים (פחות מ- 11/12) ואף לא כי בשל "הטעיה" נטענת (בה לא שוכנענו; או רק בגינה) חתם על הבקשה!

העדר תום לב ופרשנות כנגד המנסח
לטענת התובע, הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כלפי התובע בהיותו אפוטרופוס המנוח. כך הנתבעת היא המנסחת של תקנון הקרן ושל הבקשה עלי ה חתם התובע בלי להבינו, מתוך הטעייה ברורה. כן, כל התקנון נוסח באופן מגמתי וחד צדדי לטובת הנתבעת בלבד.
אין בידינו לקבל טענתו זו של התובע. התקנון האחיד נקבע בכל קרנות הפנסיה שבהסדר ע"י הממונה בהתאם לסעיף 78 ט לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח").
נקבע בסעיף 78 א לחוק הפיקוח כי מטרת הפרק היא "לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות".
בפס"ד ע"ע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ – פיורסט, פד"ע לט 831, עליו נסמך התובע, אומנם נקבע כי חלה על הקרן חובת תום לב מוגברת ביחסיה למבוטחים, יחד עם זאת, שם נקבע כי יש לקבוע את זכויותיהם של המבוטחים בקרן לפי תקנות חברת הביטוח כפי שהיה במועד פרישת המבוטחים, שכן בהחלטות מאוחרות יותר שונתה שיטת חישוב השכר. עוד נקבע בפסה"ד כי "הוראת תקנות הקרן מחייבות את הקרן ואת החבר כאחד" ואם הקרן פעלה בניגוד להוראות תקנותיה קמה למבוטח זכות תביעה.

בענייננו, הנתבעת פעלה בהתאם להוראות התקנון כפי שנקבעו וכפי שחלו בעת חתימת התובע (המבוטח) על הבקשה.

ובאשר לפס"ד עב (ת"א) 4402/06 שאור שאול נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם בנבו, 10.11.08), היה מדובר בתובע שלא הפריש כספים לקרן במשך 14 חודשים ונקבע כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה בכך שלא יידעה אותו בדבר הנזק שייגרם לו עקב הפסקת התשלומים לקרן. כך נקבע כי על הקרן מוטלת חובת תום לב מוגברת המחייב ת גילוי מוגבר של פרטים רלבנטיים ביחסיה עם העמית.
לא מצאנו בענייננו כי הנתבעת "חרגה" מחובתה זו , שכן בבקשה יידעה את התובע (כאפוטרופוס המנוח) באילו תנאים הוא מקבל את קצבת הנכות וכאמור, לא הוכח בפנינו כי נאמר לו אחרת ע"י נציגי הנתבעת.
נציין כי בעניין גולדשטיין נקבע כי תכלית קרן הפנסיה היא תשלום קצבאות באירועים מזכים ולא תשלום סכומים חד פעמיים. עם זאת, ביה"ד הארצי קיבל את תביעת התובע לעניין הזכאות למשיכת כספי פדיון, וזאת בנסיבות המיוחדות של המקרה שם, שבו הקרן לא שלחה למנוח הודעה המפרטת את זכויותיו כמצוות תקנה 41 לא' לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"), שכותרתו "מתן ידיעות והסברים לעמיתים", הקובע כי:
"(א) ביקש עמית בקופת גמל לקיצבה למשוך את הכספים המגיעים לו, כולם או חלקם, שלא בדרך של קבלת קיצבה, תשלח לו הקופה דף הסבר של הנוסחה שלפיה יחושבו הסכומים שיהיה זכאי לקבל מהקופה, ולפי דרישתו - גם פירוט מלא של חישוב הסכום המגיע לו בהתייחס לכל סכום שהופקד לזכותו.
(ב) היה עמית זכאי לקיצבת זיקנה, נכות או שאירים, תשלח לו הקופה את כל המידע המפורט להלן:
(1) חישוב המשכורת שתשמש בסיס לחישוב הקיצבה, תוך פירוט המרכיבים השונים לחישוב;
(2) חישוב שיעור הקיצבה שתשולם לו, תוך פירוט התקופות שבהן לא נצבר שיעור מלא והשיעורים שנצברו בהן;
(3) בקיצבת נכות - גם שיעור הנכות שאושר, המועד שאושר לתחילת הזכות לקיצבה, ומועד הפסקת תשלום הקיצבה - אם נקבע מועד כזה;
(4) בקיצבה ליתום - גם המועד האחרון לתשלום הקיצבה.
(ג) הופסקו התשלומים בשל עמית לקופת גמל לקיצבה והוקפאו זכויותיו בקופה, תודיע לו הקופה על הקפאת זכויותיו ועל האפשרות לרציפות זכויות - אם ישנה כזו, וששה חודשים לפני הגיע עמית כאמור לזכאות לקיצבה, תשלח לו הקופה הודעה המפרטת את זכויותיו כאמור בתקנת משנה (ב).
(ד) בכל הודעה או הסבר הנשלח או הנמסר לעמית לפי תקנה זו יצוינו הוראות תקנון הקופה שלפיהן פועלת הקופה באותו ענין".
[עוד נקבע שם כי לא מוטלת על הקרן חובה להוכיח באופן פוזיטיבי כי דבר הדואר נתקבל אצל הנמען ].
ברוח זו אף התקבל ה תביעתו של תובע בפס"ד ק"ג (ת"א) 27193-10-16 אורית ויזל – נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות (פורסם בנבו, 21.05.19) - פס"ד אשר הוגש עליו ערעור וניתנה החלטה בביה"ד הארצי המעכבת את ביצוע פסה"ד עד למתן החלטה אחרת בערעור, משראוי כי טענות הקרן תבררנה גופא אף במישור המשפטי [ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 49778-06-19 נתיב קרן פנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות – אורית ויזל (פורסם בנבו, 18.07.19)].
בימים אלה, (ובטרם נחתמה הכרעתנו) ניתן פס"ד בביה"ד הארצי [ ע"ע (ארצי) 18472-10-16 אירית פרנבך ואח' – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם בנבו, 26.08.19) (להלן: "עניין פרנבך")], שם נקבע כי "כל עוד המנוח "לא קיבל" בפועל 12 קצבאות נכות הוא היה זכאי להודיע למבטחים כי הוא אינו חפץ בהמשך קבלת הקצבאות, אלא מבקש לקבל לידיו את ערכי הפדיון של הכספים הצבורים לזכותו בקרן" (שם, סעיף 23) [ו התיק הוחזר לביה"ד האזורי לקביעת ממצאים עובדתיים לעניין סוגיית ה"הטעייה"].
עוד התייחס ביה"ד הארצי בפס"ד זה והדגיש כי המדובר ב"מבוטח צעיר" והגדירו כ"מבוטח שקיבל קצבת נכות טרם הגיעו לתקופת 60 החודשים שלפני חודש הזכאות הראשון" (שם, סעיף 11).
בענייננו, ראשית לא מד ובר ב"מבוטח צעיר" כהגדרתו בענין פרנבך. שנית, ביה"ד קבע כי המבוטח עצמו היה זכאי להודיע לנתבעת כי אינו חפץ בהמשך קבלת הקצבאות ואז היה רשאי לקבל לידיו את ערכי הפדיון של הכספים הצבורים לזכותו – אך לא נקבע כי כל עוד לא קיבל 12 קצבאות, יורשיו זכאים לקבל לידיהם את ערכי הפדיון הצבורים (וכל זאת לאור פרשנות תקנה 48 (א) (3) לתקנון).
עוד ראוי להזכיר כי נקבע בפסה"ד, כי טענת הממונה "כי מרגע שרופא קבע 12 חודשים אז הקופה צריכה לשלם 12 חודשים גם אם מצבו ישתנה" – טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 29 (ה) לתקנון האחיד, אליה מפנה תקנה 35 (ב), לפיה במהלך תקופת הזכאות לקצבת נכות רופא הקרן מוסמך לשנות מהחלטות קודמות ביחס לנכה . כן, לא קיבל ביה"ד הארצי את טענת הממונה את פרשנות סעיף 48(א)(3), שהמדובר ב"זכאות" ולא בקבלה עצמה, וקבע כי לשון התקנון מדבר על קבלה בפועל של קצבת הנכות (שם, סעיפים 28 ו- 31 ).
ביה"ד הארצי, הקיש מעניין המר לענייננו, ומציין כי באותו מקרה היה מדובר במבוטחת שהגיעה לגיל זקנה, ודן בתקנה 49 (ה), מכוחו יורשי המנוח אינם זכאים למשיכת כספים, אלא הזכאות הוקנתה למנוח בחייו, בכשירותו כמבוטח (שם, סעיף 29).

כאמור, בניגוד לעניין פרנבך, אין המדובר בענייננו ב"מבוטח צעיר" ואין חולק כי המנוח קיבל קצבת נכות בתקופת 60 החודשים לפני חודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה.
למעלה מן הצורך נזכיר כי לא הוכחה בענייננו טענת ה"הטעייה".

כן, לא נטען וממילא לא הוכח , כי התובע לא קיבל הודעה בהתאם לתקנות מס הכנסה, וכל שטען כי לא קרא את הוראות הצהרתו בבקשה וכי הוטעה על ידי נציג הנתבעת (דבר שלא הוכח).

לאור כל האמור, נדחות טענותיו של התובע לעניין זה, ואנו קובעים כי הנתבעת לא הפרה את חובת תום הלב כלפי התובע, הן בעניין חובת היידוע החלה עליה והן בעניין נוסח התקנון האחיד.

בטלות חתימתו של התובע כאפוטרופוס על הבקשה מכוח סעיף 47 (א) (5ג) לחוק הכשות המשפטית לטענת התובע, חתימתו על הבקשה בטלה, משלא התקבל אישורו של ביהמ"ש המוסמך בפעולה זו, שמשמעותה פעולה שערכה עולה על 100,000 ₪.
יצויין כי סעיף 47 (א)(5ג) שתוקן בתיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית, פורסם ביום 11.04.2016 ותחילתו שישה חודשים מיום פרסומו.
במעמד החתימה על הבקשה, סעיף 47 (א) (5ג) טרם נכנס לתוקף ולא היתה הוראה מקבילה לזו המחייבת אישור ביהמ"ש ואין תחולה רטרואקטיבי ת לסעיף זה על מסמכים שנחתמו בטרם לו . "תמוה" כי לא הופנינו לכך ע"י התובע.
אומנם בעמדתו ציין האפוטרופוס הכללי כי "מן הראוי היה כי הנתבעת תפנה אותו, עם פנייתו אליה, לקבלת אישור ביהמ"ש לענייני משפחה", יחד עם זאת, לא הופנינו להוראת חוק המטילה על הנתבעת חיוב כאמור. כן, לא נהירה לנו עמדתה זו (ומכח מה), מן הראוי היה ש"פקיד/ה" בנתבעת י/תדע על חובותיו של האפוטרופוס ו"טוב" ממנו.
במאמר מוסגר ואף שלא "ממש" נטען ב נדון, מצאנו להתייחס לסעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית שכותרתו "פעולות שיש בהן ניגוד אינטרסים" הקובע כי:
"בפעולה משפטית בין האדם לבין האפוטרופוס שמונה לו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לאותו אדם, ובפעולה משפטית בין שניים שמונה להם אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג אדם שהוא מונה כאפוטרופסו" .
וכנוסחו טרם התיקון:
"בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט או אפוטרופוס אחר שנתנה למטרה זו אישרן מראש".
נדמה כי לא מן הנמנע לציין כי אף ייתכן כי בין התובע למנוח קיים בעניין הבקשה "ניגוד עניינים", שכן אולי והיה ראוי בזמן אמת וכשהמנוח היה חולה ונזקק לטיפול, "דווקא" לקבל קצבת נכות חודשית, שכן לא היתה ברורה באותה העת תוחלת חייו, ואילו לתובע כיורשו היחידי של המנוח עדיף היה כלכלית, למשוך את הכספים באופן חד פעמי.
יחד עם זאת, ניתן להניח כי התובע, כבן וכאפוטרופוס, פעל לטובת המנוח בזמן אמת ובתום לב .
ודאי כך, כשהוא טוען כי נאלץ לפרנס את האב, כי נעדר מעבודתו עקב הטיפול באב, ואף כי פוטר עקב אלה – ונותר אף הוא ללא פרנסה, מחד ומאידך, כי כבר היה למנוח "מטפל צמוד וההוצאות היו גבוהות" (סעיפים 34- 35, 55).
נדמית הטענה בענייננו, שהועלתה רק בדיעבד, כטענת "הרצחת וגם ירשת".
לאור האמור, חתימתו של התובע על הבקשה אינה בטלה מכוח סעיף 47 (א)(5ג) וטענתו לעניין זה נדחית.

משטרם יצאה הכרעתנו, הוכרע הערעור בענין פרנבך, ומעבר לדברינו לעיל – הרי אין בהכרעה בענין פרנבך, כדי לשנות מפסיקתנו לעיל בהתייחס לכל אפשרויות הזכאות שנטענו בתביעה כאן.
סוף דבר
התביעה נדחית.
בנסיבות העניין ומשעסקינן בהליך כנגד הקרן שכספיה הם כספי (עמיתיה) "מבוטחיה" – ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד , בסך של 3,000 ₪,סכום שישולם בתוך 30 יו ם מהיום, אחרת יישא ה"ה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ט, (09 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (עובדים)
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים)
מר יוסף רובינשטיין

נחתם ע"י נ.צ. ביום 9.9.19.


מעורבים
תובע: תומר טל
נתבע: מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
שופט :
עורכי דין: