ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בתיה שפע נגד באמצעות ב"כ עוה"ד אביב כרמי :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד
התובעת
בתיה שפע
באמצעות ב"כ עוה"ד חוסאם קאסם

נגד

הנתבעים
.1 שלומי זגורי - ה מודיע לצד ג'
באמצעות ב"כ עוה"ד אביב כרמי
.2 שגיא יחזקאל – ניתן פס"ד
.3 בלאל חאג' עלי – ניתן פס"ד

צד ג' יעקב שפע
באמצעות ב"כ עוה"ד חוסאם קאסם

פסק דין

1. בפניי תביעה כספית, לפיה התובעת מבקשת לחייב את נתבע 1 (להלן: "הנתבע") בתשלום סך של 60,000 ₪. במסגרת התביעה, שלח הנתבע הודעת צד ג' נגד מר יעקב שפע, שהינו בעלה של התובעת (להלן: "יעקב").

2. מקרה שהיה כך היה:

חברת שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ עוסקת במכירת רכבים (להלן: "חברת שלמה"). במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד הנתבע כשכיר בחברה והוא כיהן כמנהל הסניף שלה במעלות-תרשיחא (להלן: ''סניף החברה'').

יעקב נהג להזמין רכבים מהחברה וזאת במימון חברת כ.א.ל הנמנית על אותה קבוצה עליה נמנית חברת שלמה (להלן: "חברת כ.א.ל").

ביום 1.5.15 נערך ונחתם הסכם להזמנת רכב חדש על שם התובעת מסוג סובארו אימפרזה בעלות של כ-102,000 ₪ מסניף החברה (להלן: ''ההזמנה'' ו-"הרכב" בהתאם). בניגוד למקרים קודמים, חב' כ.א.ל סירבה לממן את תמורת הרכב באמצעות העמדת הלוואה למזמין, ואשר כספיה יועברו לחב' שלמה כנגד בטחונות מתאימים. בנסיבת העניין, נערך ונחתם הסכם עם חברת מימון אחרת בשם פמה ליסינג בע"מ , לפיו הועמדה על שם התובעת הלוואה בגובה תמורת הרכב וכספי ההלוואה הועברו לחברת שלמה כנגד שעבוד הרכב לטובת חברת פמה (להלן: "חברת פמה" ו-"ההלוואה" בהתאם) .

כבר כעת יובהר כי בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם התובעת הזמינה בעצמה את הרכב וחתמה על ההזמנה והסכם ההלוואה, אם לאו. מכל מקום, במסגרת שתי ההתקשרויות הנ''ל נערכו ונחתמו מספר מסמכים עליהם מתנוססת, לכאורה, חתימת התובעת, וזאת כלהלן:

טופס הה זמנה.
הסכם ההלוואה עם חב' פמה (להלן: ''הסכם ההלוואה'').
לוח סילוקין של ההלוואה.
שטר משכון לפיו הרכב שועבד לטובת חב' פמה (להלן: ''שטר המשכון).
הודעת משכון (להלן: ''הודעת המשכון'').
שטר חוב (להלן: ''שטר החוב'').
בקשה לרישום שעבוד על הרכב לטובת חב' פמה (להלן: ''בקשת רישום שעבוד'').
הוראת קבע לטובת חב' פמה לחיוב חשבון הבנק של התובעת בגין תשלומי ההלוואה (להלן: ''הוראת הקבע'').

מכלול המסמכים לעיל, למעט הסכם ההזמנה, יקראו להלן, ביחד: ''מסמכי המימון''.

עם חתימת ההזמנה ומסמכי המימון, הרכב נרשם על שם התובעת והחזקה בו נמסרה לידיה או לידי בעלה יעקב.

בעקבות פיגור בפירעון ההלוואה, פתחה חברת פמה נגד התובעת תיק הוצאה למימוש שטר המשכון וביום 13.12.15 הרכב נתפס על ידי נציגי החברה.

3. לטענת התובעת ויעקב בתמצית, התובעת מעולם לא ביקרה בסניף החברה ולא חתמה על ההזמנה או מסמכי המימון, כולם או בחלקם, וכי חתימתה הנטענת על אותם מסמכים, זויפה. לתובעת נודע על מעשי הזיוף הנ"ל לאחר קבלתם המסמכים במסגרת הליך מ קביל שהתנהל בינה לבין חב' פמה. לחיזוק טענת הזיוף, הגישה התובעת חוות דעת גרפולוגית של גב' פנינה אריאלי, בה נקבע כי החתימות המתנוססות על הסכם ההלוואה, שטר המשכון, דף ראשון מתוך שניים בהודעת המשכון, שטר החוב וכן של מסמך שכותרתו ''דף שינוע רכב'' עליו חתמו, כביכול, התובעת וחב' שלמה, אינן חתימותיה של התובעת, אלא של בעלה יעקב (להלן: ''חווה''ד מטעם התובעת''). כבר כעת יודגש כי אין בחוות הדעת מטעם התובעת כל התייחסות לחתימות המופיעות בהזמנה וביתר מסמכי המימון, כמפורט בסעיף 2 לעיל.

הוסיפה התובעת וטענה כי בדיעבד נודע לה מבעלה מיעקב כי הוא סיכם עם חב' שלמה על רכישת הרכב במימון חב' כ.א.ל, כאשר הבעלות ברכב תישאר על שם חב' שלמה. בפועל, לאחר שיעקב קיבל את הרכב לידיו, הודיעה חב' כ.א.ל על סירובה לממן את העסקה. לפיכך, נציגי חב' שלמה ביקשו מ יעקב להציע רוכש אחר לרישום העסקה על שמו, בתקווה כי חב' כ.א.ל תסכים לממן את רכישת הרכב. יעקב הציע את אחיו או חב רה בבעלותו, אולם הנתבע פעל על דעת עצמו, ללא ידיעת ם או הסכמת ם של יעקב או של התובעת, ומבלי שהאחרונה חתמה על כל מסמך בנדון, הוא סיכם עם חב' פמה על העמדת ההלוואה למימון רכישת הרכב, העביר את הרכב על שם התובעת ויחד עם חב' פמה, הוא שעבד אותו לטובת אותה חברה.

בעקבות שימוש הנתבע במסמכים מזויפים לרישום הבעלות ברכב על שם התובעת ושעבודו לטובת חב' פמה, פעלה האחרונה לתפיסת הרכב ונקיטת הליכי עיקול נגד התובעת במסגרת ההוצל''פ, ואשר בעקבותיהם בוטל כרטיס אשראי שהיה ברשותה. בנסיבות העניין לתובעת נגרמה עוגמת נפש, והיא מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סכום התביעה, 60,000 ₪.

4. לטענת הנתבע בתמצית, יש לסלק את התביעה נגדו בהעדר יריבות או עילה, שכן, במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא עבד כשכיר אצל חב' שלמה ולא נערכה כל התקשרות אישית בינו לבין התובעת.

לגוף העניין טען הנתבע כי ביום 1.5.15 הגיעה התובעת יחד עם יעקב לסניף החברה ובאותו מעמד הוא זיהה אותה באמצעות תעודת זהותה אשר העתק ממנה, כמו גם מכרטיס ה אשראי שלה, נשמר אצל חב' שלמה. כמו כן, באותו מעמד חתמה התובעת בפני הנתבע על ההזמנה ומסמכי המימון, זאת לאחר שנודע לה כי חב' כ.א.ל סירבה לממן את העסקה וכי הרכב ירשם על שמה. הוסיף הנתבע וטען כי התובעת קיבלה את הרכב לחזקתה, ידעה כי הוא נרשם על שמה, עשתה בו שימוש למשך כחצי שנה ורק לאחר מכן נזכרה להעלות טענותיה בתביעה.

הואיל ובחוו''ד מטעם התובעת נקבע כי חלק ממסמכי המימון נחתמו על ידי יעקב, הגיש הנתבע נגדו הודעת צד ג'.

5. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ויעקב. מנגד, הנתבע הסתמך על התצהיר התומך בכתב ההגנה. שלושת בעלי הדין העידו במשפט, חווה''ד מטעם התובעת הוגשה כחלק מראיותיה מבלי שהתבקשה חקירה נגדית והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

6. גרסת התובעת ויעקב במשפט חפה מכל היגיון, תמו הה ביותר, אף מגוחכת, והיא לא מתיישבת עם עובדות המקרה כפי שהתגלו במשפט. אפרט להלן.

7. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מתי נודע לה כי בעלה חתם במקומה על מסמכי המימון (בלשונה היא ויעקב ''שירבט את החתימה''), ותחילה היא מסרה תשובה מתחמקת, באומרה ''אני לא יודעת, לא יכולה להצביע על העניין, אולי כשהרכב הגיע. אני לא זוכרת'' (שם, עמ' 10 שורה 14 לפרוטוקול הדיון). והנה, משנשאלה התובעת אותה שאלה אך בוורסיה שונה, היא נתנה תשובה נחרצת, וזאת באומרה:

''ש. לבהמ"ש: מתי את מתחילה לדעת שיש רכב חדש בביתך?
ת . כשהרכב הגיע.
ש. לבהמ"ש: ואז את מדברת עם בעלך שואלת שאלות? מאיפה קנית? כמה עלה?
ת. כן, הייתה לנו שיחה, ואז הוא סיפר לי את מה שקרה עם מר זגורי שהעביר את האוטו על שמי. שהוא העביר בלי להגיד לבעלי שהוא רושם את האוטו על שמי'' (שם, עמ' 10 שורה 21 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשה במקור – ר.ח.) .

גם יעקב מסר תשובה דומה, באומרו, כי במועד שחרור הרכב מסניף החברה ומסירתו לידיו, הוא ידע כי הוא נרשם על שם התובעת (שם, עמ' 17 ש' 1 לפרוטוקול הדיון).

8. בנסיבות העניין, ככל והנתבע פעל ללא ידיעתם של התובעת ויעקב ובניגוד לעמדת האחרון, מצופה היה כי הם יסרבו לקבל את הרכב לחזקתם ויודיעו לחב' שלמה ולחב' פמה ללא דיחוי על ביטול ההתקשרות ביניהם. והנה, במסגרת כתב התביעה ותצהירי עדותם הראשית של התובעת ויעקב, אין כל טענה, ולו ברמז, כי הם פעלו לביטול אותן התקשרויות או העלו בזמן אמת הסתייגות כלשהי מהתנהלותו של הנתבע. רק משנשאלה התובעת בחקירתה הנגדית לעניין זה, היא השיבה באומרה:

''ש. לבהמ"ש: כשאת מגלה שהרכב רשום על שמך, את פונה למר זגורי, לשלמה סיקט, לפמה, את מודיעה שבעלך שרבט את החתימה בגלל שמר זגורי לחץ אותו?
ת. אני דיברתי עם מר זגורי. לא יודעת אם זה היה מיד, אמרתי שאני לא מוכנה שהרכב יהיה על שמי ושאני לא מוכנה לשלם סכומים כאלה.
ש. לבהמ"ש : למה זה לא כתוב תצהירך שמיד אחרי שגילית את מעשיו של מר זגורי אמרת לו שאת לא מעוניינת ברכב? למה לא שלחת מכתב על ביטול העסקה ועל כך שאינך מעוניינת ברכב? למה זה לא נאמר מידית?
ת . אני לא יודעת, אני יודעת שאמרתי לו והוא אמר לי 'תשלמי מה שצריך לשלם כי אחרת ייקחו לך את האוטו . 'אני לא רציתי לשלם, הוא אמר שאשלם כי אחרת יקחו לי את הרכב , ואז התחלתי וויכוחים עם פמה והם באו ולקחו את האוטו. היה שלב שהלכתי לבנק ואמרתי אני אקח הלוואה בבנק ולא אצל פמה אני אשלם את האוטו ואפתור את העניין הזה . על מנת לתת הלוואה הבנק רצה להסיר את השעבוד על הרכב ופמה לא הסכימה, אז תוך כדי דיבורים וטלפונים הם באו לקחת את הרכב.
ש. לבהמ"ש : באף שלב את לא פונה לפמה, למר זגורי, לשלמה סיקט בכתב ומבטלת את העסקה?
ת . יכול להיות שהיו , מכתבים או מיילים על גובה תשלום…… ''. (שם, עמ' 10-11 החל משורה 31 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשות במקור – ר.ח. ).

מהמצוטט לעיל עולה כי הסתייגותה הנטענת של התובעת לא היתה נגד עצם רכישת הרכב, אלא אך ורק כנגד רישומו על שמה. מכל מקום, אינני נותן כל אימון בטענות התובעת כאילו היא הביעה התנגדות או הסתייגת כלשהי מרישום הרכב על שמה, בוודאי ובוודאי אין לתת כל אימון בטענה הרפה והמסויגת כאילו נשלחו מכתבים ביחס לגובה התשלום הנטען, שכן, עניין לנו בטענות כבושות אשר עלו לראשונה בחקירה הנגדית ומכל מקום הן לא נתמכו בראיה כלשהי.

9. חשוב מכל, ללא כל קשר לטענות התובעת כאילו בזמן אמת רישום הרכב על שמה וההתקשרות עם חב' פמה לא היו על דעת ה או דעת יעקב, טענות שלא מצאתי בהן כל היגיון, הרי מהמשך חקירתה הנגדית עולה כי התובעת היתה מעוניינת בהמשך ההתקשרות, ובנדון היא העידה באומרה:

''אני לא רציתי לבטל את העסקה כי בעלי רצה את האוטו, אני הייתי מוכנה לשלם אבל הכעיס אותי ההליך ושמישהו זייף את החתימה שלי ומישהו העביר בעלות על שמי בזיוף''(שם, עמ' 11, שורה 14 לפרוטוקול הדיון) .

10. בנדון ראוי להפנות לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל''ג-1973, בו נקבע כי ''ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה''. מ שמע, חוזה אינו מתבטל מאליו אף בהתקיים אחת העילות הקבועות בחוק לביטולו.

במקרה דנן, כאשר התובעת לא ביטלה את ההתקשרויות עם חב' שלמה ועם חב' פמה לרכישת הרכב ומימונו , וכמצוטט לעיל, היא מעוניינת בהמשך ההתקשרות הנ''ל , הרי ניסיונה להיפרע פיצוי מהנתבע בשל ההליכים בהם נקטה חב' פמה נגדה בעקבות הפ רת חוזה מחייב ביניהם, אינה אלא ניסיון עקר וחסר כל היגיון לאחוז את החבל משני ק צותיו, ומטעם זה דין התביעה להידחות.

11. המסקנה לעיל מתחייבת מנימוק נוסף.
כאמור, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בעקבות תפיסת הרכב והטלת עיקולים על ידי חב' פמה בעקבות הפרת הסכם ההלוואה. דא עקא, משגילתה התובעת את דעתה כי היא מעוניינת בהמשך קיום ההסכם הנ''ל, אזי נותק הקשר הסיבתי בין התנהלותו הנטענת של הנתבע – שימוש במסמכי המימון שלא בידיעתה והסכמתה – לבין עוגמת הנפש הנטענת אשר נגרמה בעקבות הפרת התחייבויות התובעת כלפי חב' פמה . הדברים הינם מקל וחומר משהוכח במשפט כי התובעת ידעה על התנהלותו הנטענת של הנתבע עם קבלת הרכב ומסירתו לחזקתה וחזקת בעלה, ולפיכך היה לה די זמן והותר לפעול ולכלכל את צעדיה בהתאם.

12. לפני סיום אומר כי התובעת ויעקב הותירו רושם שלילי ביותר על בית המשפט ואין לתת כל אימון בגרסתם. מסקנה זו עולה ומתחייבת מהתחמקות שניהם ממתן תשובות ענייניות לשאלות עליהן נשאלו ומהזיכרון הסלקטיבי אשר גילה יעקב בעדותו. להלן מספר דוגמאות:

א. על אף גרסתה הנתמכת בחוות דעת גרפולוגית, לפיה יעקב חתם על מסמכי המימון, משנשאלה התובעת לעניין זה בחקירתה הנגדית היא השיבה תחילה ''לא יודעת'' ורק בהמשך, היא הודתה בחצי פה (''כנראה'') כי יעקב הוא שחתם על אותם מסמכים (שם, עמ' 9 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

ב. התובעת נשאלה מי חתם על ההזמנה והשיבה באומרה ''אני לא יודעת'' (שם, עמ' 10 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). תמוה הדבר כי התובעת יודעת לומר כי בעלה חתם על מסמכי המימון, אך היא לא יודעת כי לגרסתו , הוא חתם גם כן על ההזמנה כפי שהודה מפורשות בבית המשפט (שם, עמ' 16 שורה 19 לפרוטוקול הדיון).

ג. כמצוטט בסעיף 7 לעיל, התובעת התחמקה תחילה ממתן תשובה לשאלה מתי נודע לה כי הרכב נרשם על שמה, אך בהמשך היא מסרה שהדבר נודע לה עם מסירת הרכב והגעתו לביתה.

ד. בסעיף 7 לכתב התביעה טענה התובעת כי בעלה יעקב נהג לקנות רכבים מחב' שלמה במסגרת עבדותו, אך בחקירתה הנגדית היא העלתה טענה סותרת, ולפיה לבעלה ''תחביב'' של קניית ומכירת רכבים (שם, עמ' 10 ש' 18 לפרוטוקול הדיון). יודגש כי חוסר ההיגיון בטענת התובעת כאילו ליעקב תחביב של קניית ומכירת רכבים בולט במיוחד לאור עדותו של האחרון, לפיה הוא רכש מחב' שלמה 8 רכבים, לא פחות, במהלך תקופה של 8 חודשים (שם, עמ' 15 ש' 15 ועמ' 18 ש ' 12 לפרוטוקול הדיון ).

ה. בחקירתו הנגדית טען יעקב כאילו יש לו בעיות זיכרון (שם, עמ' 15 ש' 26 לפרוטוקול הדיון) . בפועל התגלה כי טיעון זה אינו אלא תירוץ לחמוק ממתן תשובות ענייניות לשאלות עליהן נשאל יעקב כל אימת שהדבר שירת את עמדתו במשפט. כך לדוגמא, יעקב ידע להעמיד דברים על דיוקם באומרו כי הוא המציא לנתבע באמצעות פקסימליה את תעודת הזהות של התובעת ולא מסר אותה לידיו בסניף (שם, עמ' 16 ש' 5 לפרוטוקול הדיון), כאמור, יעקב זכר כי הוא חתם על ההזמנה, הוא זכר כי הוא העביר לנתבע את פרטי חשבון הבנק של התובעת ואף חזר על מספר החשבון ללא היסוס (ומשקלט כי הוא נתפס בשקריו, הוא סייג דבריו באומרו ''אני חושב, לא בטו במאה אחוז'')(שם, עמ' 17 ש ' 9 ו-13 לפרוטוקול הדיון) . מאידך, יעקב לא זכר באם הוא חתם על בקשה לרישום שיעבוד (שם, עמ' 16 ש' 21 לפרוטוקול הדיון), הוא לא ידע באם בשנת 2015, בעת רכישת הרכב, הוא היה בעלים בחשבון הבנק של התובעת (שכאמור זכר היטב את מספר) (שם, עמ' 17 ש' 8 לפרוטוקול הדיון) ועוד ועוד.
13. לאור כל הנימוקים לעיל, אני מורה על דחיית התביעה, ואשר מוטב היה לולא הוגשה מאשר הוגשה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל של 8,190 ש''ח (כולל מע''מ) וזאת עד ליום 22.10.19, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כתוצאה מתחייבת, ההודעה לצד ג' נדחית בזאת. הואיל וצד ג' היה הרוח החיה מאחורי התביעה ומאחר וצירופו התחייב בשל טענתו כי הוא חתם על ההזמנה ומסמכי המימון, אין צו להוצאות במסגרת ההודעה לצד ג'.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ט, 20 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בתיה שפע
נתבע: באמצעות ב"כ עוה"ד אביב כרמי
שופט :
עורכי דין: