ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתי הורסיו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יצחק לובוצקי - שופט בכיר (בדימוס)

נציג ציבור מר אריה סומר

התובע
איתי הורסיו
ע"י ב"כ עו"ד שריב חג'בי .
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עמנואל דניאלי .

פסק דין

מר איתי הורסיו רווסלצ'י (להלן: "התובע"), טוען לקיומו של "אירוע תאונתי" בעבודה ביום 24.10.14 (להלן: "האירוע"), בעקבותיו נפגע בגבו.

התובע, יליד 1985, עבד בזמנים הרלוונטיים כטבח במסעדת ביג שרונה ת"א בע"מ (להלן גם: "המעסיק"). לגרסתו, במסגרת עבודתו הוא נדרש להרים מוצרים כבדים כגון ארגזי פירות וירקות, כלי מטבח כבדים וכיוצ"ב.

לפי התובע, ביום 27.10.14 (המועד כפי המופיע בתצהיר), במסגרת עבודתו, הוא הרים שני ארגזי עגבניות במשקל כ- 20 ק"ג, כשלפתע הרגיש כאב שפילח את גבו ושמע "קליק" בגב. (סע' 2-3 לתצהיר התובע). לדבריו, באותו היום המעסיק שחרר אותו לביתו, לאחר שראה את הכאבים העזים מהם סבל (סע' 5 לתצהיר התובע).

הנתבע דחה את תביעת התובע, מהטעם שלא הוכח קרות אירוע תאונתי (החלטה מיום 25.3.2015), ומשכך הוגשה התביעה הנוכחית.

דיון והכרעה:

סעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") מגדיר תאונת עבודה, כדלקמן:
"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ..."
בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות , לאמור:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

בכדי שתוכר "חזקת הסיבתיות", יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא, ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה, וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות ל"עילת התביעה" ועל התובע להוכיח אותה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' – המוסד, פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

עוד נקבע, כי על בית הדין לקבוע האם הקשר שבין הפעולה אותה ביצע העובד עת נפגע, לבין המהלך הרגיל של עבודתו, חזק דיו כדי להחיל את ההוראה בדבר חזקת הסיבתיות (ר' עב"ל 264/95 המוסד נ' נורית פוזנר פד"ע לד 566).

הכללים בעניין הפגיעה בגב נחלקים לשניים, האחד – תאונה כתוצאה מהרמה או דחיפה, שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, והיא כפופה לחזקת הסיבתיות לפי הרישא של הסעיף. השני – תנועה במאמץ ובתנועה לא נכונה, הכפופה לסיפא של הסעיף, דהיינו – תוצאה של גורם חיצוני שאינו נראה לעין (ר' דב"ע לח/0-100 יוסף לאוב נ' המוסד פד"ע ט 421; דב"ע מג/0-74 שלמה אליאל נ' המוסד פד"ע טו 155; דב"ע מו/0-6 דב גבאי נ' המוסד פד"ע יז 248). כאשר ראשית הראיה, בשני המקרים צריכה להיות, שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (ר' דב"ע לח/0-112 ארמון כץ נ' המוסד, לקט פסקי דין 22.13).

הכלל הוא, שצריך שתהיה "ראשית ראיה", שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה, בין שהפגימה הינה כתוצאה מגורמים הנראים לעין (כגון, הרמת משא כבד), ובין מגורמים שאינם נראים לעין (כגון תנועה לא נכונה), אשר בגינה נתפס הגב. בהקשר זה נקבע כי: "ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקד ו אותו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (ר' דב"ע (ארצי) מה/0-24 אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46; דב"ע (ארצי) נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי – דרור, פד"ע כד 545).

נקדים ונאמר, כי לא שוכנענו בדבר קיומו של אירוע תאונתי במועד הנטען מהסיבות הבאות:

הן בטופס התביעה (נ/2), והן במסגרת ההודעה לחוקר הנתבע (נ/1) כמו גם בטופס בל 250 מצוין מועד האירוע- 24.10.14. לעומת זאת, בתצהיר העדות הראשית מציין התובע את מועד האירוע- 27.10.14. בבית הדין נשאל התובע בקשר לכך והשיב: "רשמנו שהמועד הוא 24.10.14, ואם שואלים אותי מדוע אחר כך שיניתי את זה ל-27.10.14, אני משיב: הלכנו לפי הטופס שהגיש המעביד טופס בל 250. ואם את שואלת אותי למה בחקירה דיברתי על 24.10.14, אני משיב: החוקר חקר אותי זה היה מלחיץ כאילו אני הפוגע" (עמ' 4 ש' 9-12).
ובהמשך לשאלת בית הדין: "האם ב-24.10.14 הייתי בעבודה, אני משיב: לא. ב-25.10.14 גם לא הייתי בעבודה זה יום שבת. ב- 26.10.1 כן הייתי בעבודה זה יום א'. ב- 27.10.14 זה יום ב'."

כאמור, בכל המסמכים הראשונים, כולל טופס בל 250, מצוין תאריך האירוע כ-24.10.14 ולא 27.10.14 , כפי שטען התובע בשלב מאוחר יותר.

במסגרת ההודעה לחוקר (נ/1), כמו גם בחקירתו בבית הדין, העיד התובע כי מיד לאחר שנפגע דיווח על כך לשף- מר ציון חסון (להלן: "מר חסון"):"כאשר נפגעתי בגב במסעדה, הלכתי מיד לשף ואמרתי לו. השף היה בקומה העליונה באותו הזמן. אמרתי לו כל מה שקרה לי, שהרמתי את הארגזים וסיפרתי לו ששמעתי קליק בגב והוא אמר לי שזה יום לחוץ ואם אני יכול למשוך, ירדתי והמשכתי והיה לי כאבים חזקים מאוד, ואז הלכתי אליו ואמרתי לו שאני לא יכול להמשיך כי יש לי כאבי תופת ואז הוא שחרר אותי." (עמ' 5 ש' 1-5 ר' גם 25-26).

בהמשך העיד התובע כי לבעלי המסעדה, מר שבתאי שבתאי (להלן: "שבתאי") דיווח טלפונית יום למחרת האירוע (עמ' 5 ש' 19-21).

בהודעה לחוקר הנתבע (נ/6), מסר מר חסון: "ביום האחרון לעבודתו פה ב- 27.10.14 אני בכלל לא עבדתי פה באותו יום, הייתי בחופשה או שעבדתי בערב. לא הייתי באותו זמן ביחד עם איתי בעבודה ולפי האס.אמ.אס באותו יום ששלח לי, הוא כתב שליאור ביקש ממנו להודיע לי באס.אמ.אס שהוא הולך לרופא וכתב ב- אס.אמ.אס , שכשהוא ייצא מהרופא יודיע לי מה הרופא אמר לו ולא ציין שום אירוע בעבודה. בתאריך 26.10.14 כתב לי באס.אמ.אס בערב שלמחרת , יש לו תור במכבי ולא פירט שום דבר בעבודה שקרה לו. ממה שהבנתי ממנו כשהיה בחופשת מחלה שהייתה לו פגיעה בעבודה שהוא טוען שהייתה לו פגיעה בעבודה פה ב- 24.10.14 וזה לא נכון. ...
אני לא ראיתי שום פגיעה שלו בעבודה והוא לא טען בפניי במהלך עבודתו כאן בשום שלב שהוא נפגע בעבודה, רק כאשר נעדר בערך שבועיים והיה בחופשת מחלה והגיע לפה בשלב מסוים עם טפסים לפגיעה בעבודה שפנה לשבי, רק אז הבנתי לראשונה שהוא טוען לפגיעה בעבודה." (ראה תכתובת בין התובע למר חסון נ/7).

גם בבית הדין העיד מר חסון: " ב-24 לחודש, לפי המסרונים שאני רואה, הוא כן עבד. ...בסוף עבודתו כלומר ב-27.10, הוא אמר שהרופא חושב שזזה לו חוליה בגב. לשאלתך- מתי בפעם הראשונה הוא סיפר לי על משהו שקרה לו בעבודה, אני משיב: רק אחרי שהוא סיים את העבודה. כשאני אומר לו שמבחינתי הוא משוחרר מהעבודה עד סוף ימי המחלה, הוא מודיע לי שאני לא יכול לעשות את זה כי הוא נפגע בעבודה, ולכן הוא לא יכול לעבוד והוא טען שאסור לי לפטר אותו בגלל זה. אני כתבתי לו בתגובה שהוא יישאר כאן לעבוד עד תום תקופת ימי המחלה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא סיפר לי על המקרה וטען שזה קרה לו בעבודה. ב-7.11.14 הוא שלח לי הודעה שהוא ילך לרופא והוא ידע מה קורה אתו ואני שלחתי לו שאני לא אסדר אותו בעבודה, כי הוא חולה ולא יכול להשתבץ בסידור. רק אחר כך הוא אמר לי שהוא מייחס את הפגיעה שלו לעבודה" (עמ' 8 ש' 8-13, נ/7).

כפי העולה מעדותו של מר חסון ומהעתקי התכתובות נ/7, התובע עבד ביום 24.10.14 ולא כפי שטען (ר' גם עמ' 9 ש' 4-10).

באשר להתנהלות התובע במסגרת עבודתו, העיד מר חסון: "מהיום הראשון להעסקתו, לא היה ברור אם הוא רוצה לעבוד או לא. הוא היה מאוד מוזר. כל יום תירוצים אחרים על אי הגעתו לעבודה... הייתה התנהלות מאוד בעייתית. ..." (עמ' 7 ש' 17-21, ר' גם - עמ' 9 ש' 11-14).

גם שבתאי מסר הודעה לחוקר הנתבע (נ/9). במסגרת ההודעה טען, כי התובע מרים ארגזים שמשקלם היה לכל היותר כ-4 ק"ג , ובדרך כלל מי שהיה מסייע לו בכך ואחראי על פריקת וסידור הירקות הוא טבח נוסף בשם יוסי לוגסי.

בהמשך ציין שבתאי בפני החוקר: "אני רוצה לציין שאיתי הודיע שהוא לא מרגיש טוב ולכן הוא לא מגיע לעבודה. ביום האחרון שהוא עבד פה, לאחר העבודה הלך הביתה ובערב בערך שעה 20:00,21:00 איתי התקשר אלי והודיע לי שלמחרת הוא לא יגיע לעבודה, כי הוא לא מרגיש טוב ולא פירט מעבר לזה. במהלך היעדרותו הוא הביא לנו לסירוגין אישורי מחלה, כל פעם כמה ימים. להערכתי אחרי שבוע לפחות אולי יותר לא זוכר כמה זמן עבר בדיוק, איתי בא לכאן אלי עם טופס בל/250 שאחתום לו על זה וחתמתי לו על הטופס בל/250 שאתה מציג בפני כעת , ואני רוצה לומר שמילאתי לו את טופס בל/250 בפרטי המעסיק שזה כתב ידי, ושם המאשר בטופס זה אני רשמתי והחתימה בטופס בל/250 זו חתימתי. כאשר חתמתי לו על הטופס הזה התוכן של ת יאור התאונה ופרטי התאונה לא היו רשומים, ושהוא איתי רצה שאני אפרט לו את תיאור התאונה, שאני ארשום בכתב ידי. לא הסכמתי ולא הייתי מוכן לשתף אתו פעולה. בנוסף הוא בא אלי עם טופס התביעה לפגיעה בעבודה , ולא הייתי מוכן לחתום לו על התביעה כי הוא לא נפגע פה והוא משקר.
...
התחלתי למלא את הטופס וגם חתמתי על הטופס בל/250, רק חתימה ושם. בשלב זה הבנתי שזה טופס של תאונת עבודה ולכן הפסקתי במילוי שלו... אח"כ אחרי שחתמתי על הטופס, כנראה איתי מילא הפרטים בפרטי התאונה לא בנוכחותי" (ר' גם עדותו בבית הדין- עמ' 15 ש' 8-12, עמ' 16 ש' 4-8).

בבית הדין סיפר שבתאי בעדותו, כי: "התפקיד של התובע לא היה להרים ארגזים אלא לחתוך את הירקות ולסדר את הסחורה."

ועוד: "לשאלתך- מתי הבנתי שהוא טען שהוא נפגע בעבודה, אני משיב: אני לא יכול לזכור מה היה אז, אבל מתוך מה שקראתי אני נזכר כעת, שהוא צלצל אלי בערב, הוא לא ציין אז כשדיבר איתי בטלפון, שיש משהו שזה קשור לעבודה. " (עמ' 15 ש' 1-3).
"לא ידוע לי שהוא ביקש להשתחרר הביתה ומתי. מאז שיחת הטלפון הוא לא הגיע לעבודה. הוא לא סיפר שום דבר על מקרה בעבודה בשיחת הטלפון האחרונה שאחריה לא הגיע לעבודה. " (עמ' 15 ש' 14-15).
"באותו יום של הפגיעה, אני הייתי בעסק. בן אדם שנפגע בא ואומר שהוא נפגע, אבל הוא לא אמר כלום במהלך העבודה לגבי פגיעה כלשהי. בן אדם שקורה לו כזה דבר, אומר לי. והוא לא אמר." (עמ' 16 ש' 9-11).

התובע פנה לטיפול רפואי ביום 30.10.2014 (נ/3), שם נרשם: "לפני יומיים במהלך העבודה התכופף. לפני יומיים חש כאב חד בגב... מלווה בקליק" . כלומר, עפ"י הרישום הרפואי מדובר על ה-28.10.14.

בבית הדין העיד התובע: "כשבית הדין שואל אותי מדוע לא דיווחתי לרופאה ב- נ/3 שהרמתי את הארגזים, אלא רק אמרתי שהתכופפתי ואז חשתי כאב, אני משיב: לא זכור לי. אני לא זוכר אם אמרתי לרופאה את הקטע של הרמת הארגזים. אני רק אמרתי שהתכופפתי." (עמ' 6 ש' 6-8).

אם נסכם, ניתן לומר כי גרסתו של התובע רצופת סתירות פנימיות, וכן נסתרה על ידי עדותם המהימנה של מר חסון ושבתאי , שהעידו כי התובע לא התלונן בפניהם במועד האירוע הנטען, אלא העלה את הטענה ל "אירוע תאונתי" בעבודה רק בשלב מאוחר יותר.

לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור- תוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, (15 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור
מר אריה סומר

יצחק לובוצקי, שופט (בדימוס)


מעורבים
תובע: איתי הורסיו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: