ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אירית מנחם נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס

המערערת:
אירית מנחם, ( ת.ז.-XXXXXX624)
ע"י ב"כ: עו"ד גיל הראל

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.9.18 אשר דחתה את ערר המערער ת וקבעה למערער ת נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.26% החל מיום 11.3.15 (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה מושא הערעור דנן התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 20366-08-17 מיום 14.5.18, במסגרתו נקבע, בהתאם להסכמת הצדדים כדלקמן:

"מאחר שהוועדה לא התייחסה בצורה מפורשת לעובדה שהמערערת ילדה בניתוחים קיסרים, על כן עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה על מנת שתשקול עמדתה בשים לב לטענת המערערת כי בנה הקטן ביותר כיום בן 20 וכי שלוש הלידות שעברה היו בניתוחים קיסריים ולטענתה הבעיה בדחיפות מתן שתן החלה רק לאחר התאונה.
המערערת וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניינם (כך במקור- ר.ג.) אלה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (להלן: "פסק הדין").

3. לטענת המערערת, הוועדה טעתה בקביעתה כי לא נותרה לה נכות בתחום האורולוגיה. לטענתה, הוועדה אוחזת באסכולה רפואית שאינה מתיישבת עם העובדות; המערערת נפלה מכסא ביום 1.6.14. למערערת נקבעו נכויות בגין חבלה בעצם הזנב, חבלה בגב תחתון ופגיעה עצבית. ידוע כי פגיעה בעצם הזנב גורמת לבעיה נוירולוגית עצבית (שהוכרה למערערת) וכי פגיעה זו גורמת לבעיה אורולוגית. קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין הליקוי האורלוגי לבין אירוע הנפילה מיום 1.6.14, אינה נתמכת באף טענה עניינית, שכן אין כל תיעוד רפואי המצביע על בעיה במתן השתן עובר למועד התאונה. בנסיבות הענין, אין כל ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין אירוע הנפילה ביום 1.6.14 לבין הפגיעה האורולוגית ויש לקבוע בגינה נכות צמיתה.
המערערת מוסיפה וטוענת, כי המומחה האורולוג שישב בוועדה, ד"ר גורן, קבע בישיבות הקודמות של הוועדה כי בעיותיה האורולוגיות נובעות מלידות וניתוחים קיסריים וכי רק לאחר שהתברר כי בנה הצעיר של המערערת הינו בן 21, באופן שבמועד בו החלה לסבול מבעיות אורולוגיות חלפו כ-20 שנים ממועד הלידה, שינה ד"ר גורן את הנימוק לשלילת הקשר הסיבתי. התנהלות ד"ר גורן מלמדת, לטענתה, כי ד"ר גורן עוין א ותה ומבקש למצוא סיבות רפואיות מדוע לא להעניק לה את הנכות.
כמו כן, המערערת מבקשת כי בית הדין יורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת של פרופ' גרינשטיין אלכסנדר מיום 5.1.17 , שקבע קיומו של קשר סיבתי בין אירוע הנפילה מיום 1.6.14 לבין הליקוי האורולגי ממנו היא סובלת.
בשים לב לכך כי מדובר בוועדה שהתכנסה כבר 3 פעמים, מבקשת המערערת כי עניינה יושב לוועדה בהרכב אחר.

4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה קבעה כי אין כל קשר בין תלונות המערערת לדחיפות במתן שתן או לדליפת שתן ובין האירוע התאונתי. הוועדה הסבירה את קביעתה בצורה ברורה. הוועדה קבעה כי אין כל קשר בין הלידות הקיסריות לבין בעיית הדחיפות במתן שתן. מדובר בקביעה רפואית ברורה.
המשיב מוסיף וטוען כי ד"ר גורן לא קבע בשתי הישיבות הקודמות של הוועדה כי בעיותיה האורולוגיות של המערערת נובעות מלידות וניתוחים קיסריים. לאור האמור, יש לדחות את הטענה כי ד"ר גורן משנה את הסבריו במטרה לשלול את הקשר הסיבתי.
אשר לטענת המערערת כי יש להחזיר את עניינה לוועדה על מנת שתתייחס לחוות הדעת של פרופ' גרינשטיין, מדובר בטענה חדשה שהעלתה המערערת והוועדה לא נדרשה להתייחס לחוות הדעת בהתאם לפסק הדין.
בנסיבות הענין, טוען המשיב כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וכי לא עולה טעות משפטית בהחלטתה, וכי על כן דין הערעור להדחות.

דיון והכרעה

5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד , פד"ע ל"ד 213).

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/29-0, פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

8. הוועדה שמעה את המערערת ורשמה את תלונותי ה כדלקמן:

"... מפנה לפסק הדין. גם הסמיכות בתלונות ומיקום הנפילה עצם הזנב ופניה של המערערת לרופא ותלונות של קושי בהטלת שתן בעיקר דחיפות ותכיפות ואי נקיטת (כך במקור- ר.ג.) שתן בסמוך לתאונה. כל האיחור זה שלוקח זמן לקבל זימון לרופא אורולוג.
הצגנו חוו"ד פרופ' גרינשטיין- מצא את הקשר הסיבתי ונימק את זה בגלל בעיה עצבית והסיבה שבעיה בשתן לא היה לה שום בעיה קודם. כל הבעיות החלו לאחר התאונה הנדונה. יש מקום לקבוע שקיים קשר סיבתי ולקבוע נכות.
לא היה לי שום דבר לפני הנפילה, הכל כאב, לא הבנתי אם אני הולכת לעשות פיפי בשל הכאב. הלכתי לרופאה והפנתה אותי לבדיקה אורודינמית. משתמשת באביזרי ספיגה, מתעוררת כל כך הרבה פעמים כל לילה. עשיתי יותר מ-80 טיפולי פיזיוטרפיה של האגן. זה עוזר לי קצת. אני מתעוררת פחות. שמתעוררת יש הקרנה לרגל שמאל. סובלת כל הזמן. זה נשאר איתי לא היה לי כלום".

9. בפרק הסיכום ומסקנות קבעה הוועדה:

"הוועדה התכנסה ע"פ פסק דין מתאריך 14/5/18 ופועלת לפיו. מדובר בחבלה בעצם הזנב מתאריך 1/6/14.
התובעת עברה בירור בקופ"ח על ידי האורולוג ד"ר קופר כולל אורודינמיקה מתאריך 12/11/14 המצביע על עדות להתכווצויות בלתי רצוניות כבר בנפח של 300 סמ"ק בשלב המילוי וכי אין עדות לדליפת שתן ואלסלבה. ממצא זה מורה על פגיעה בנוירון מוטורי עליון בעוד פגיעת התובעת היא באזור נוירון מוטורי תחתון.
הוועעדה מציינת כי ניתוחים קיסריים לא גורמים לדליפת שתן, לא מיידית ולא לאחר שנים רבות.
מאחר וכאמור הפגיעה הינה במוטור נוארון (כך במקור- ר.ג.) תחתון והתלונות וממצאי הבדיקה מתאימים לפגיעה במוטור נאורון (כך במקור- ר.ג.) עליו ן- אין קשר סיבתי בין תלונותיה בתחום האורולוגי לתאונה הנדונה.
הועדה משאירה על כנה החלטת הועדה מתאריך 10/7/17" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות.
בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה לשקול עמדתה בשים לב לטענת המערערת כי בנה הקטן ביותר כיום בן 20 וכי שלוש הלידות שעברה היו בניתוחים קיסריים ולטענתה הבעיה בדחיפות מתן שתן החלה רק לאחר התאונה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה אכן התייחסה לסוגייה זו והבהירה כי הניתוחים הקיסריים לא גורמים לדליפת שתן, לא מיידית ולא לאחר שנים רבות. בנוסף, הוועדה הסבירה ונימקה את שלילת הקשר הסיבתי, תוך שהבהירה כי פגיעת המערערת באירוע מיום 1.6.14 היתה באיזור הנוירון המוטורי התחתון בעוד הפגימה האורולוגית ממנה היא סובלת בהתאם לבדיקת האורודינמיקה מיום 12.11.14, הינה בנוירון מוטורי עליון.

11. קביעת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית ממנה סובלת המערערת לבין התאונה הינה קביעה רפואית אשר מצויה בתחום סמכותה ומומחיותה של הוועדה הרפואית ובית הדין נעדר סמכות להתערב בה.
כאמור לעיל, הוועדה נימקה באופן מפורט וברור מדוע היא סבורה כי לא קיים קשר סיבתי. מדובר בסוגיה רפואית, אשר בית הדין, כאמור, אינו מתערב בה.

12. אוסיף ואציין, כי מ עיון בפרוטוקולים הקודמים של הוועדה הרפואית לעררים (פרוטוקול מיום 7.1.16 ופרוטוקול סיכום דיון מיום 9.6.16- פרוטוקולים שבעניינם ניתן פסק דין בתיק ב"ל 42859-07-16 ופרוטוקול מיום 10.7.17- פרוטוקול שבעניינו ניתן פסק הדין בתיק ב"ל 20366-08-17) עולה, כי ד"ר גורן לא ייחס בשום שלב את הליקוי האורול וגי ממנו סובלת המערערת ללידות או לניתוחים הקיסריים שעברה המערערת. בנסיבות הענין, יש לדחות את טענת המערערת שלפיה קביעת ד"ר גורן כי ניתוחים קיסריים לא גורמים לדל יפת שתן סותרת את קביעתו הקודמת.

13. בעניין זה יש להוסיף, כי האורלוג שהתבקש לתת חוות דעת לוועדה מדרג ראשון, ד"ר אברבנאל, הוא אשר התיייחס בחוות דעתו מיום 2.7.15 לסוגיית הלידות, אך גם הוא לא קבע כי הגורם לפגימה האורלוגית אצל המערערת הינם דווקא הלידות. ד"ר אברבנאל ציין באופן כללי כי ההפרעות בהטלת שתן שהמערערת התלוננה בעניינם הן בפניו והן אצל רופא הנשים, הינן הפרעות אופייניות לנשים בגילה של המערערת ונובעות מ "לידות, הריונות, ושינויים הורמונליים עם הגיל ובוודאי אינו קשור לתאונה".

ויודגש, גם ד"ר אברבנאל שלל את הקשר הסיבתי שבין הפגימה האורולוגית לבין הנפילה מיום 1.6.14 מהטעם שהאזור בו נפגעה המערערת יכול להתבטא בתסמונות הנוירון המוטורי התחתון, בעוד הבדיקה הארודינמית שביצעה המערערת הדגימה מצב הפוך:

"אין קשר סיבתי בין תלונותיה בתחום האורלוגי לתאונה הנדונה. בפגיעה הנדונה נמצא שבר של עצם הזנב, באזור עצם הזנב נמצאים סיבי עצבים היוצרים יחדיו את המקלעת המכונה זנב הסוס. פגיעה באזור זה במידה ותגרום לפגיעה עצבית תתבטא בתסמונת הנוירון המוטורי התחתון שטיבה כיס שתן רפה בעל נפחים גבוהים מאוד ללא התכווצויות של שריר השלפוחית. בבדיקה האורודינמית מ- 12/11/14- הדגימה מצב הפוך לחלוטין של התכווצויות בלתי רצוניות מה ששולל פגיעה בתפקוד השלפוחית עקב פגיעה באזור עצם הזנב...".

14. אשר לטענה כי המערערת לא סבלה מהפגימה האורלוגית עובר לתאונה, הרי שכאמור, מדובר בנתון שעמד בפני הוועדה. הוועדה הסבירה באופן מפורט מדוע היא סבורה כי הפגימה אינה קשורה לתאונה חרף טענת המערערת לענין מועד הופעת הפגימה.

15. לא מצאתי מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס לחוות הדעת של פרופ' גרינשטיין; מדובר בוועדה שהתכנסה 3 פעמים בעניינה של המערערת. בשני ערעוריה הקודמים, המערערת לא העלתה כל טענה בדבר התייחסות לחוות הדעת של פרופ' גרינשטיין. לאור האמור, גם פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת האמורה. בנסיבות המקרה, משחוות הדעת מנומקת ומפורטת, לא מצאתי טעם המצדיק להחזיר את העניין לוועדה בפעם הרביעית להתייחסות לחוות הדעת האמורה.

16. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

17. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

18. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנ ה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיא ה.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ט, (17 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אירית מנחם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: