ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין EISA ABUBAKER נגד שג'ראוי :

17 ספטמבר 2019
לפני: כבוד הרשמת ערמונית מעודד
התובע:
EISA ABUBAKER

-
הנתבעות:
1. שג'ראוי - ליבוביץ בניה בע"מ
2. אקו סיטי - אס.אל יזמות ובניה בע"מ
3. אגבריה מוחמד
4. רודוס הנדסה ובנייה בע"מ

החלטה

  1. לפניי בקשת הנתבעות 1 ו-2 (להלן – הנתבעות) להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה ן ככ ל שתביעתו כנגד ן תידחה.
  2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית
3. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.
(ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).

4. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנה) אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

מן הכלל אל הפרט-
5. כמצוין בכתב התביעה, התובע הוא אזרח אריתריאה המתגורר בישראל ולפ יכך, הכלל הוא כי להורות על חיובו בערובה.
בכתב התביעה, טען התובע כי ה וא הועסק בחצרות הנתבעת 1 ו-2 בתקופה שמיום 1.7.16 ועד ליום 30.7.18, בעבודות בנייה בפרויקטים אותם יזמו וביצעו וכי הפיקוח על עבודתו בוצע על ידי מנהלי הנתבעות 1 ו-2.
עוד טען כי הנתבע 3 והנתבעת 4 הנפיקו את תלושי השכר ושימשו כצ ינור להעברת הכספים.

6. עילת התביעה כנגד הנתבעות נשענת על טענת התובע לפיה מקום עבודת ו היה באתר י הנתבע ות ועל כן יש לראותן כמעסיק ות בפועל או במשותף ולהטיל עליהן אחריות מכח היות ן מזמינ ות השירות בהתאם להוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 . (להלן – החוק להגברת האכיפה). עוד נטען, כי אף מטעמים של מדיניות משפטית והגשמת תכלית דיני העבודה יש לחייב את הנתבעות שכן הן התרשלו בפיקוח על הקבלן.

7. התובע עתר לתשלום הזכויות הנובעות מתקופת העסקתו ומסיומה, כאשר לטענתו שכרו היומי עמד על סך 350 ₪ בערכי נטו ליום עבודה, כאשר השעות שנרשמו בתלושי השכר היו שגויות. עוד טען, כי לא שולם לו מאום עבור זכויות סוציאליות ונוכה משכרו מידי חודש סך 400 ₪.

8. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי הן מעולם לא העסיקו את התובע ואינן מכירות אותו. הנתבעות שילמו לקבלן שלד עבור ביצוע עבודות השלד והבנייה ואין להן כל קשר ישיר או עקיף להעסקת העובדים על ידי קבלני השלד.
במסגרת הבקשה שלפניי נטען כי התובע לא המצי א ראשית ראיה להוכחת תביעתו. עילת התביעה כנגד הנתבעות מבוססת על החוק להגברת האכיפה, אשר אינו חל בענייננו שכן עסקינן בעובד בניין ולא בעובד המועסק באחד מהענפים עליהם חל החוק. לפיכך, הואיל ולתובע אין עילת תביעה כנגד הנתבעות הרי שככל שהתביעה תדחה לא יהיה לנתבעות ממי להיפרע ועל כן יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להטחת הוצאותיהן.

9. לאחר עיון בתיק בית הדין ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו. כעולה מדברי ההסבר לתקנה, אין די בקיומה של ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אלא מוטלת על התובע החובה להביא "ראשית ראייה" לכך שיש יסוד לכך שהנתבעות לא שילמו את שכר ו כפי שהתחייבה, או לא קיימ ו חבות אחרת שלה ן (ראו את דברי ההסבר לתקנות).

10. בתיק דנן, על מנת לחייב את הנתבעות בשל הפרת חובותיהן כטענת התובע, על התובע ראשית להוכיח כי ה וא זכאי לתשלום כלשהו בגין תקופת עבודתו ושנית, עלי ו לשכנע את המותב שישב בדין כי יש להטיל חבות זו על הנתבע ות. לפיכך, גם אם התובע זכאי לסכומים כלשהם בגין תקופת עבודתו בחצרי הנתבעות אין זו אומר כי בית הדין יטיל אחריות על הנתבעות לתשלומם. הנחת המוצא של התובע, כפי שניתן להבין מכתב התביעה ומתגובתו לפיה העובדה שהתובע הועסקה בחצרי הנתבעות מטילה עליה ן חבות אוטומטית, אין לה ביסוס בדין או בפסיקה ובפרט שעה שלא נטען וממילא לא הוכח כי לא ניתן יהיה להיפרע מהנתבע ים 3 ו-4, אשר התגוננו בהליך, ועל כן על פני הדברים, הנפסק בעניין ע"ע (ארצי) 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2.11.06) אינו חל בענייננו.
טענות התובע לפיהן הנתבעות 1 ו-2 פיקחו על עבודתו, נתנו לו הוראות, סיפקו לו ציוד וכלים מקומן להתברר במסגרת דיון הוכחות.
על כך יש להוסיף, כי החוק להגברת האכיפה אינו חל בענייננו, שכן בהתאם לתוספת הראשונה לחוק הטלת חובות על מזמין שירות מכח החוק יכולה להיעשות בתחומי הניקיון, ההסעדה והשמירה כמפורט בחוק. הואיל והמדובר בענייננו בענף הבניין, הרי שלא חלות הוראות החוק להגברת האכיפה ועל כן אין ביסוס לטענות התובע הנוגעות לחלותו של חוק זה.

11. מבלי לגרוע מהאמור, אף לגופו של עניין ישנה מחלוקת בין הצדדים אשר לשכר היומי של התובע וכפועל יוצא, שאלת זכאותו לסעדים הנתבעים. מחלוקת זו טעונה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ולא ניתן לומר בשלב זה, כי הוכחה ראשית ראיה להוכחת התביעה. בשים לב להיקף המחלוקת ומהותה, אין בעובדה שהוגש תצהיר עדות ראשית כדי להוות ראשית ראיה בתיק זה בשלב המקדמי.

12. אשר לחלופות המופיעות בתקנה - התובע לא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנ ו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה וכן לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמי ם מיוחדים שיש בהם כדי לפטור אותו מהפקדת ערובה.

13. לנוכח המפורט אני סבורה כי די ן הבקשה להתקבל ועל התובע להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבע ות.
אשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות ולזכות הנתבעות שלא לצאת בחיסרון כיס, בהתחשב בסכום התביעה ושיעור ההוצאות הנפסקות בהליכים מהסוג דנן מצאתי לחייבה בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪ לכל נתבעת .
סכום זה יופקד בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידי התובע.
ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה.

14. בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות נוספות ועל כן אין צו להוצאות.

התיק יעלה לעיוני ביום 20.10.19.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ט, (17 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: EISA ABUBAKER
נתבע: שג'ראוי
שופט :
עורכי דין: