ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איילון חברה לביטוח בע"מ נגד מאיר צבי טרבלו :

לפני כבוד ה שופט מיכאל קרשן

התובעת

איילון חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים

1.מאיר צבי טרבלו (אסיר)
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

מקבלי ההודעה

1.איתמר חזן
2.נחשון טויטו
3. ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב על סך 20,571 ₪ אותם שילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.6.2016 בשעת צהריים בעיר בני ברק.

הרכב שבוטח בידי התובעת (להלן – " רכב התובעת") חנה בחניה ברחוב בבני ברק.

אין חולק כי הנתבע 1, שרכבו בוטח בידי הנתבעת 2, פגע ברכב התובעת, בעודו חונה בחניה, וגרם לו לנזקים המפורטים בדוח השמאי שצורף לכתב התביעה. הנתבע 1 טען כי התאונה נגרמה באשמת נהג אחר – מקבל ההודעה 1, מר איתמר חזן (להלן – " מר חזן"), אשר נסע לאחור ברכב מסוג סובארו נגד כיוון התנועה (להלן – " רכב צד ג'"), סטה לתוך הנתיב בו נסע הנתבע 1, פגע ברכב הנתבעים וגרם לו לסטות לעבר רכב התובעת. מכאן ההודעה למר חזן.

הנתבעים שיגרו הודעת צד שלישי גם למר נחשון טויטו ו לש. שלמה רכב בע"מ, אשר על פי רישומיהם היו בשלבים מסוימים הבעלים של רכב צד ג'.

לדיון שנועד לבירור התביעה התייצבו נהג רכב התובעת, מר שמואל מדמון (שלא ראה את התאונה) וכן הנתבע 1 ומקבל ההודעה 2 מר נחשון טויטו. מר חזן לא התייצב לדיון, אף שזומן כדין (נ/2). מיד בפתח הדיון הציג מר טויטו מסמך ממנו עולה כי רכש את רכב צד ג' רק לאחר התאונה, ועל כן נדחתה ההודעה בעניינו.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכי ם שצורפו לכתבי הטענות ובמוצג נ/1 אני קובע כי התאונה התרחשה כפי שתוארו הדברים על ידי הנתבע 1 , אך לא הוכח שהיה זה דוקא מר חזן שנהג ברכב צד ג' בעת התאונה .

גרסתו של הנתבע 1, שתמציתה הובאה לעיל, נתמכת בעדותו של מר מדמון כי כאשר שמע את הרעש ויצא מן החנות בה שהה בעת התאונה, ראה את הנתבע 1 נוהג ברכב שפגע ברכב התובעת ולשאלתו "מה קרה?" השיב הנתבע 1 שמישהו הפחיד אותו; גרסת הנתבע 1 נתמכת גם בתמונות שצילם לדבריו מיד לאחר התאונה: בתמונות (נ/1) רואים את רכב צד ג' ( סובארו מ"ר 1781775) ואדם יושב בתוך הרכב. לא מצאתי סיבה לפקפק בטענת הנתבע 1 כי רכב צד ג' הוא הרכב שנסע באופן שתיאר בעדותו; גם העובדה כי לרכב הנתבעים נזק גם בצד השמאלי האחורי (כעולה מן התמונות בצבע שהוגשו לתיק) תומכת בגרסה שהעלה הנתבע 1, שהל וא הפגיעה שפגע ברכב התובעת גרמה, מטבע הדברים, לנזק בצדו הימני של רכב הנתבעים.

יחד עם זה, יש לקבל את טענת מקבלת ההודעה 3 בסיכומיה שלא הוכח שדווקא מר חזן היה מי שנהג ברכב צד ג' . גרסתו של הנתבע 1 כי אותו אדם נתן לו את מספר הטלפון שלו וניתן לקשור בין מספר הטלפון למר חזן – לא נתמכה בראיות, ועל כן לא הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי. עם זה כפי שניווכח להלן בנסיבות העניין למקבלת ההודעה 3 אחריות לכך שלא הוצגו ראיות מספקות לזהות נהג הרכב שהיה בבעלותה בעת התאונה.

אני קובע אפוא כי התאונה התרחשה באופן שתיאר הנתבע 1 בעדותו, וכי רכב צד ג' היה מעורב אף הוא בתאונה באופן שתיאר הנתבע 1 .

עם זה, לא הוכח מי נהג ברכב צד ג' בעת התאונה . על כן – למרות שהנתבעים המציאו את ההודעה ל מר חזן והלה בחר שלא להתגונן מפנה – אין מקום לחייבו במסגרת ההליך ואני דוחה את ההודעה שהוגשה בעניינו.

עיון מקרוב בגרסתו של הנתבע 1 מעלה כי למרות מעורבותו המכרעת של רכב צד ג' הייתה גם לו אחריות לקרות התאונה. זאת משום שגרס כי ראה את הרכב האחר נוסע אחורנית בנתיב הנגדי והדבר לא גרם לו להאט יותר מ"טיפה" (עמ' 7 שורה 28) ובוודאי לא לעצור. הנתבע 1 ניסה לחמוק מן התאונה רק כשנהג הרכב האחר סטה לנתיבו, ואז לא יכול היה כבר למנוע את התאונה. התנהגות כזו, בנסיבות העניין, היא התנהגות רשלנית ואני אומד את אשמו התורם של הנתבע 1 לקרות התאונה ב-25%.

כעת נותר לברר האם אחראית מקבלת ההודעה 3 לנהיגתו הרשלנית של נהג הרכב בבעלותה, התנהגות שגרמה לתאונה.

בעניין זה ראוי להזכיר מושכלות ראשונים: במצב הדברים הרגיל האחריות לעוולה היא של המעוול עצמו, והוא בלבד. הזולת אינו אחראי לעוולה אם לא ניתן לייחס גם לו אשם, כגון במקרים המפורטים בסעיפים 64(2), 13 וכן 14 ו-15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

במקרה הפרטי של התנהגות רשלנית שגרמה לתאונת דרכים חל חריג נוסף. סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], מקים אחריות בפלילים לבעלים של רכב בו בוצעה עבירת תעבורה זולת אם הוכיח, בין היתר, למי מסר את החזקה ברכב. בהשראת סעיף זה קבעה הפסיקה האזרחית כי במקרים בהם לא ניתן לדעת מי הוא אשר נהג ברכב וגרם לנזק לרכוש הזולת יש להחיל חזקה שבעובדה כי הנהג ברכב הוא הבעלים הרשום, או שניתן להניח כי הבעלים הרשום הרשה לפוגע לנהוג ברכב [ע"א 31/85 בדיר נ' טסה, פ"ד מו(2) 81 (1989)].

ביסוד האחריות השילוחית האמורה מונחת הגישה כי בעליו של הרכב אמור לדעת מי נהג ברכב בעת התאונה ובכוחו לדווח על כך. אי גילוי מידע זה משמעו כי לבעל הרכב אינטרס מובהק בהסתרת זהותו של הנוהג ברכבו ועל כן יראו בו כמי שנהג ברכב בעת התאונה, אלא אם יוכיח אחרת [ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991), בעמ' 389; ראו גם ת"א 182192/02 (שלום ת"א) אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (2002) וכן תא"מ ( שלום ת"א) 43059-06-12 חן אוחנה נ' שרה אהרוני (24.1.2014) והאסמכתאות שהובאו שם].

בענייננו אין מחלוקת כי מקבלת ההודעה 3 הייתה הבעלים של רכב הסובארו שהיה מעורב בתאונה במועד קרות התאונה. מקבלת ההודעה 3 היא חברת ליסינג. ככזו אמורה היא לדעת מי מחזיק בכלי הרכב בכל זמן נתון, בפועל או לכל הפחות מכוח חוזה.

והנה, בענייננו חברת הליסינג לא ראתה לנכון לשתף במידע שוודאי מצוי ברשותה בכל הקשור לזהות המחזיק. היא חשבה שתצא ידי חובתה בכך שטענה (ללא כל אסמכתא) כי ערכה בירור ו בעת התאונה הרכב לא היה בחזקת מר חזן. פשוט בעיניי כי מי שכבר ערך בירור שהביא למסקנה כי אדם מסוים לא נהג ברכב מחזיק במידע מי כן נהג ברכב, בפועל או לכל הפחות בהתאם לחוזה.

מכאן עולה כי מקבלת ההודעה 3 לא גילתה את כל המידע הקיים ברשותה בכל הקשור לגורם שנהג ברכב, ו על כן מן הראוי לקבוע שלא עמדה בנטל לסתור את החזקה שבעובדה כי בנסיבות אלה יש לראות אותה כנהג הרכב, ולחייבה בהתאם.

אשר על כן אני פוסק לקבל את התביעה במלוא סכומה ומחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ואת מקבלת ההודעה 3 לשלם לתובעת סך של 20,571 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בגובה 3,610 ₪ ואת סכום האגרה – 374 ₪ ושכרו של עד התובעת.

מקבלת ההודעה 3 תישא ב-75% מכל אחד מן הסכומים האמורים והנתבעת 2 ב-25%.

כל הסכומים שנפסקו ישתלמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איילון חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מאיר צבי טרבלו
שופט :
עורכי דין: