ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ביומי חכמיה נגד החברה לפיתוח עכו העתיקה ונצרת בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקשת
ביומי חכמיה

נגד

המשיבה
החברה לפיתוח עכו העתיקה ונצרת בע"מ

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בעכו (כבוד הרשמת הבכירה עינת צינרמן) מיום 09/09/19 בת"ק 24468-06-18, אשר ניתן בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), ובגדרו חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 3,650 ₪.

2. המבקשת הגישה לבית משפט קמא תביעה כספית נגד המשיבה בסכום של 15,000 ₪. בכתב התביעה נטען כי המבקשת הינה דיירת במבנה 10/43 בקומה ב' בעכו העתיקה. המשיבה שהינה חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח תשתיות העיר העתיקה בעכו התחילה ביום 15/10/17 בעבודות שיקום חזיתות והתקנת חלונות במבנה 10/42 שהינו מבנה צמוד למבנה בו מתגוררת המבקשת. נטען כי במסגרת עבודות השיקום, הציבה המשיבה באמצעות קבלן מטעמה פיגום טפסנות בסמוך לחלון חדרה של המבקשת משך יותר מחודשיים תוך פגיעה בוטה בפרטיותה, דבר שגרם לאי נוחות ומבוכה למבקשת. עוד נטען כי במהלך עבודות השיקום בבניין 10/42 בוצעה כניסה לדירת המבקשת דרך החלון אליו הוצמד הפיגום ובוצעו גניבות מדירתה בגינן הוגשה תלונה למשטרת ישראל, זאת שעה שלא הוצבה שמירה בסמוך לבניין, דבר שהפך את הפיגום שהוצב לכלי הקלה למתפרצים לדירה.

3. המשיבה טענה בכתב ההגנה כי לצורך שיקום הבניינים בעכו העתיקה התקשרה עם קבלן בנייה בשם חווא עלא (להלן: "הקבלן"). כחלק מעבודות השיקום הוצבו פיגומים בכל חזיתות מבנה 10/42 ועל מנת לבצע עבודות שיקום המבנה לטובת דיירים מוגנים, במימון מלא של המדינה. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי המבקשת לא פירטה בכתב התביעה איזה רכוש נגנב לכאורה מביתה, ונראה כי סכום התביעה נקבע ללא ביסוס, שעה שהמבקשת אף לא צירפה כל אסמכתא המעידה על תוצאות טיפול משטרת ישראל בתלונה שהגישה. בכל מקרה טענה המשיבה כי לא ניתן לייחס את הגניבה הנטענת אך ורק להצבת הפיגומים. יחד עם זאת, וככל שיימצא כי אכן נגנב מביתה של התובעת רכוש, אזי נוכח העובדה כי הצבת הפיגומים בוצעה על ידי הקבלן הרי שיש לחייב את הקבלן (צד ג') לשאת בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

4. ביום 08/09/19 התקיים דיון בבית משפט קמא בנוכחות המבקשת ונציגת המשיבה. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי התנהל דיון בלתי פורמלי, לאחריו הציע בית משפט קמא לצדדים ליתן פסק דין על דרך הפשרה תוך שהסביר לצדדים את משמעות הדבר, וכך עלו הדברים בעמ' 2 לפרוטוקול:

"הערת ביהמ"ש:
ביהמ"ש מסביר ומפרט לצדדים משמעות ההכרעה בתיק על דרך הפשרה.

הצדדים:
שמעו את הצעת ביהמ"ש לפיה יינתן פסק דין על דרך הפשרה לאחר שביהמ"ש הסביר לנו את הדברים הבאים:
הסבר בנוגע לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:

  1. הוסבר לצדדים כי דיון על דרך הפשרה משמעו שבית המשפט ייתן פסק דין קצר, או לא מנומק על סמך החומר הקיים, ולאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון.
  2. הוסבר הקושי להגיש ערעור על פסק דין שכזה.
  3. הוסבר כי בפסק דין שכזה ייתכן מצב של פשרה בין עמדות הצדדים, אך ייתכן גם מצב שבו טענות של צד אחד יתקבלו במלואן ועמדותיו של הצד השני יידחו במלואן (ולהיפך)".

5. לאחר שבית משפט קמא הסביר לצדדים את משמעות מתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי משפט, נרשם מפי הצדדים כדלקמן:

"לאחר הסברי ביהמ"ש אנו מסכימים כי ביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' וזאת לאחר שהבנו את ההסברים הנ"ל שגם הוקראו בפנינו".

6. בהמשך להצהרת הצדדים אודות הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור, נחקרו המבקשת ונציגת המשיבה והצדדים סיכומו את טיעוניהם. בתום הדיון, ביטל בית משפט קמא פסק דין שניתן נגד המשיבה ביום 09/12/18 בהעדר הגנה, לאור העובדה שפסק הדין ניתן לפני שחלפו 30 ימים ממועד המצאת כתב התביעה, ונקבע כי פסק הדין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט יינתן ויישלח לצדדים.

7. ביום 09/09/19 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי לרבות התמונות ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלבנטיות, ובשים לב להסכמת הצדדים הנ"ל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,500 ₪. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת אגרת בית משפט בסך של 150 ₪, ובסה"כ 3,650 ₪."

8. המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טענה כי פסק הדין של בית משפט קמא לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ניתן ללא הסכמת המבקשת. בנוסף, נטען כי הפיצוי שקבע בית משפט קמא הינו פיצוי מזערי ביותר, שאינו הולם את סכום נזקיה, ומדובר בפיצוי סמלי בלבד. לטענת המבקשת, לאור חומרת המצב, הראיות החותכות שהוצגו על ידה וסכום נזקיה המוכח בית משפט קמא היה צריך לפסוק סכום של לפחות 14,000 ₪, שזה הסכום שנגנב מביתה.

9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת הרשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה. להלן אנמק החלטתי.

10. כלל הוא כי ההליך המשפטי בבית משפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר. על מנת לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי הדין של בית משפט לתביעות קטנות היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. ראה: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/03/15). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת. ראה: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20/05/15).

11. כלל נוסף שנקבע בפסיקה הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בפסק דין שניתן, מכוח הסכמת הצדדים, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אלא במקרים נדירים העולים כדי חריגה קיצונית מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו. ראה: רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה, קבלנים בע"מ נ' סדל, פ"ד נח(6) 894 (2004); רע"א 11080/03 שלודי נ' דגאני (06/12/04).

12. בענייננו, מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 08/09/19 עולה כי בניגוד לטענת המבקשת פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ניתן לאחר שבית משפט קמא הודיע מבעוד מועד לצדדים את ההשלכות של מתן פסק דין על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, והצדדים הסכימו לכך. זאת ועוד, פסק הדין של בית משפט קמא לא ניתן במעמד הדיון אלא יום לאחר מכן, כך שלמבקשת היה די זמן לעיין בפרוטוקול פעם נוספת ולהבין את משמעות הסכמתה למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. חרף האמור, המבקשת לא פנתה לבית משפט קמא לאחר הדיון ולא ביקשה לבטל את הסכמתה. בנסיבות אלה, משהסכימה המבקשת למתן פסק דין על דרך הפשרה, אין היא יכולה לחזור בה מהסכמתה בדיעבד, לאחר שנוכחה כי פסק הדין אינו תואם את ציפיותיה.

13. בכל מקרה, מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי בית משפט קמא בחן את מכלול הטענות והגיע למסקנה, לפיה יש לקבל את תביעת המבקשת בחלקה. המבקשת ביקשה אמנם לחייב את המשיבה בסכום של 15,000 ₪ ואולם, המבקשת לא הניחה בפני בית משפט קמא ראיות באשר לסכום הכסף שנגנב ממנה, ואף ממקרא טענותיה בבקשת רשות הערעור עולה סתירה בגרסאות, שעה שבמסגרת הדיון בפני בית משפט קמא, טענה המבקשת כי נגנב מביתה סך של 7,000 ₪ וצמיד שקיבלה מאימה המנוחה, ואילו בבקשת רשות הערעור טענה כי נגנב מביתה סך של 14,000 ₪. בהינתן הסתירה בגרסאות ובהעדר ראיות להוכחת הנזק, לא ניתן לקבוע כי הסכום שפסק בית משפט קמא הינו בלתי סביר באופן שמצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, קל וחומר כאשר מדובר בסכום שנפסק במסגרת פסק דין שניתן בהסכ מה על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

14. סיכומו של דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

15. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

16. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ביומי חכמיה
נתבע: החברה לפיתוח עכו העתיקה ונצרת בע"מ
שופט :
עורכי דין: