ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרצל שואאי נגד ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן :

בפני כבוד ה שופט עמית מרדכי בן-חיים

מבקש

הרצל שואאי

נגד

משיבה
ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן

החלטה

ההליך:
בפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי (להלן: הצו) שהוצא ביום 28.5.19 ע"י מהנדסת העיר רמת גן. הצו כוון כנגד סככה בשטח של 50 מ"ר הבנויה מקונסטרוקציית פלדה ועמודים עליהם בנו גג קל "מפאנל מבדד".

בגדרי הבקשה לביטול הצו טען המבקש כי ביצע עבודה להחלפת סככה ישנה שהחלה להתפורר – בסככה חדשה בעלת אותן מאפיינים וללא שינוי הגבולות וכי העבודה הסתיימה ביום 10.4.19.

המבקש עתר לביטול הצו על יסוד הנימוקים כדלקמן:
עבודת ההחלפה הסתיימה לפני מתן הצו.
הצו אינו נחוץ למניעת עובדה מוגמרת קיימות נסיבות המצדיקות הליך אכיפה אחר.
המשיבה לא ערכה למבקש שימוע בטרם הוצאת הצו. המשיבה פעלה תוך ביצוע אכיפה בררנית.

דיון והכרעה:
ביום 3.6.19 הושג הסדר דיוני בין בעלי הדין בגדרו נקבע כי ביצוע הצו יעוכב לפרק זמן של 21 יום וכי הדיון בבקשה יתקיים ביום 24.6.19.

במהלך הדיון מיום 24.6.19 הסתבר כי אין בנמצא היתר בניה לנכס אליו צמודה הסככה (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 1,2) וכן כי הסככה נתמכת בעמודים שיורדים למדרכה ומקובעים בה (שם שורות 20-21).

מפקח הבניה נתן אבייב (להלן: אבייב) שחתם על דו"ח הביקורת מיום 22.5.19 לפיו איתר את הסככה תיאר את מאפיינה ותיעד אותה בתמונות.

במהלך חקירתו בבית המשפט, אישר אבייב שעבודת הביצוע של הסככה הושלמה כבר במועדת ערכית דו"ח הביקורת (עמ' 5 שורות 25-26).

הן בחקירתו הנגדית (עמ' 4 שורות 19-21) והן בחקירתו החוזרת (עמ' 7 שורות 9-13) התייחס אבייב לעובדות שיש בהן כדי לאיין קיומה של אכיפה בררנית.

עופר שובע (להלן: שובע) המכהן כמ"מ סגן מהנדסת העיר טען בעדותו כי אכף צווים נגד עסקים אחרים באותו מתחם (עמ' 7 שורה 19) בהתייחס לסככה נשוא הצו העיר שובע כי אין היא בולטת יותר לכוון הרחוב ושונה בצורתה ובקונסטרוקציה שלה (שם שורות 22-23). שובע טען כי נאכפו צווים גם נגד סככה של מאפיה הנמצאת במתחם (שם שורות 29-31).

במהלך חקירתו של שובע הוא עומדת עם תוכן מסמך שכותרתו הנחיה 3.3 של משרד האוצר שעניינו צו הריסה מנהלי המעודכן ליום 24.12.17 (להלן: הנוהל) וטען כי הוא (שובע) "עובד מול החוק ולא מול הנוהל" (עמ' 9 שורות 3-5) והטעים כי ההליכים לקראת הוצאת הצו נעשה על הוראות החוק (שם שורות 8-15).

צו ההריסה מושא הליך זה הוצא על ידי המהנדסת מכוח סמכותה על פי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק). בסעיף האמור נקבעו הנסיבות והתנאים למתן הצו.

לאחר שבחנתי את הוראות הסעיף הגעתי למסקנה כי התקיימו בנסיבות העניין כל התנאים והנסיבות העומדות ביסוד הוצאתו. משכך אני רואה לדחות את טענות המבקש בכל הנוגע לעצם הוצאת הצו.

אשר לטענה לפיה מתקיימות עילות לביטול הצו אטעים כי בסעיף 229 לחוק נקבעה מעין רשימה סגורה של עילות ביטול הנה כי כן נקבע:
"לא יבטל בית משפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבירה או השימוש בוצעו כדין, או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו או אם שוכנע כי נפל בצו פגום חמור שבגינו יש לבטל את הצו".

כאמור לעיל קבעתי כי התקיימו הדרישות והתנאים למתן הצו. בכך נשמטה הקרקע תחת עילת הביטול שעניינה קיום הדרישות. אשר לעילה שעניינה היותו של הצו נגוע בפגם חמור. אציין כי לא עלה בידי המבקש להניח תשתית עובדתית לטענתו בדבר אכיפה בררנית וכי עדויותיהם של אבייב ושובע די בהן כדי להפריך טענה זו.

גם הטענה לפיה לא נערך למבקש שימוע לפני מתן הצו איננה מושכלת בפן המשפטי שלה. כידוע אין בחוק הוראה בדבר חובת שימוע קודם להוצאת הצו. מה גם שחובת השימוע קיימת בהקשר להליכים פליליים, כתנאי מוקדם להגשת כתב אישום, אך אינה מהווה תנאי מוקדם לנקיטת הליכי אכיפה מנהלית.

גם טענותיו של המבקש בדבר החשיבות הנובעת להקמת הסככה כגורם המסייע בידו להפקת הכנסה מחנותו, אינה עוצרת כוח לנוכח המסר החד משמעי הגלום בהוראת תיקון 116 לחוק. קרי להגביר ולהאדיר אמצעי האכיפה כנגד עבירות בניה תוך העדפה מודעת של האינטרס הציבורי על זה האישי.

אתייחס בקצרה לנוהל שהוצג ע"י המבקש כבסיס לטענותיו לפיהן המשיבה לא פעלה על פי הנוהל המחייב.

עסקינן בנוהל שהורתו בסעיפים 210-215 לחוק. סעיפים אלו נכללים תחת סימן ג' לחוק שכותרתו " סמכויות פיקוח ואכיפה כלפי מערכת הביטחון". אין חולק כי המבקש אינו בבחינת "גוף בטחוני" והסככה נשוא הליך זה "איננה בגדר מתקן בטחוני". די בטעם זה בלבד כדי לאיין את תחולת הוראות הנוהל – לגבי הליך זה.

נמצא איפוא כי לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם כלשהוא לא כל שכן "פגם חמור" בהוצאת הצו.

להלן אתייחס לעילת הביטול שעניינה כי הוכח לבית המשפט שהעבודה או השימוש בוצעו כדין: _
כאמור אין חולק בפניי על העובדה כי אין בידי המבקש היתר לביצוע הסככה החדשה.
טענתו לפיה מדובר "בהחלפת ישן בחדש" אין בה, מניה וביה צידוק לביצוע עבודת בניה באין היתר.

בסעיף 13 לבקשת הביטול התייחס המבקש בקצירת האוומר לאפשרות לפיה "העבודות שבגינן הוצא צו ההריסה הינן עבודות שאינן מצריכות היתר (נופלות לתקנות הפטור או סגירת חורף").

בסיכום טענותיה האריכה ב"כ המבקש את מעניתה בהסתמכות על תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) התשע"ד 2014 (להלן: תקנות הפטור) וטענה כי בניית הסככה פטור ממתן היתר על יסוד תקנה 11, שעניינה בגגון, סככת צל סוכך מתקפל והפטור מקבלת היתר על פי תקנה 11 מותנה כדלקמן:

(הסככה) לא תבלוט מקיר המבנה (שאליו מחוברת הסככה) יותר משני מטרים.
(הסככה) נבנתה מחומרים קלים.

ב"כ המבקש טענה בסעיף 3 לסיכומיה כי עיון בתמונות מלמד כי "הסוכך החדש " יוצא 2 מטר בלבד מקו הבניה הנסוג וכן כי במקרה הנדון קיר המבנה הינה קו הבניין הנסוג.

אין בידי לקבל טענה זו כלל ועיקר שכן מראה עיניים מלמד כי הסככה מחוברת לקיר המבנה והיא בולטת כדי 4 מטרים מקיר המבנה (נתוני המדידה של הפקח אבאייב כפי שנקבעו בדוח הביקורת מיום 22.5.19).

די בעובדה או לכשעצמה כדי לקבוע כי הסככה אינה יכולה לחסות בצל תקנה 11 הנ"ל (כנטען בסעיף 2 לסיכומי המשיבה).

טענתו של ב"כ המשיבה לפיה המבקש לא יצא ידי חובתו למסור הודעה מקוונת על ביצוע העבודה - בתוך 45 יום כמתחייב מתקנה 11(ד) לתקנות הפטור – איננה מקובלת עלי למצער כתנאי בלעדי אין למתן הפטור, מה גם שהמשיבה הוציאה את הצו קודם הסתיים מניין 45 ימים.

לעומת זאת טענת המשיבה לפיה בנית הסככה אינה מתיישבת עם סעיף 2(4) לתקנות הפטור – בדין יסודה שכן לא ניתן לחלוק על העובדה שהסככה הוקמה בחזית מסחרית בנגוד להנחיות המרחביות.

בניסיון נואש להחיל על המבקש את תקנות הפטור, טענה ב"כ המבקש כי הסככה הינה בבחינת מצללה (פרגולה) הפטורה מהיתר בגדרה של תקנה 12 לתקנות הפטור (פסקה 6 בסיכומי המבקש).

טענה זו מופרכת מעיקרה לאור הגדרת המונח מצללה הקובע בין היתר שהמרווחים בין החלקים האטומים של "משטח ההצלה מחולקים באופן שווה ומהווים 40 לפחות ממנו" (ראו סעיף 1 לתקנות הפטור). לסככה מושא הליך זה גג איסקורית אטום במלואו, ללא מרווחים בין חלקים אטומים לבין כאלו שאינם אטומים (ראו סעיף 7 לסיכומי המשיבה).

לא זו אף ז, כנטען ע"י המשיבה – הקמת מצללה מותרת על פי ההנחיות המרחביות רק באזורי מגורים, מבני ציבור ושטחים ציבוריים פתוחים.

על יסוד כל הנימוקים שפורטו לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.


מעורבים
תובע: הרצל שואאי
נתבע: ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן
שופט :
עורכי דין: