ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.מ. נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אחסאן כנעאן

תובע
מ.מ.
ע"י ב"כ עוה"ד אלי מלול ואח'

נגד

נתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ארז בלוך ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לנזקי גוף שהוגשה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: החוק ). הצדדים חלוקים בתביעה הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

טענות הצדדים

1. התובע, יליד 16/10/1955, טוען כי ביום 24/4/16, בעת שנהג במשאית שהייתה מבוטחת בביטוח חובה על ידי הנתבעת, הבחין לפתע דרך המראה כי אחד הקשרים בכיסוי המטען רופף. בעקבות כך הוא עצר את המשאית ולאחר שסיים לסדר את הקשר הרופף, הוא ביקש לרדת מהמשאית, ותוך כדי כך מעד ונחבל בגופו. לטענתו, הוא נפגע בברך וסבל משברים בצלעות.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לא לפני ששולמו לו דמי פגיעה ונקבעה לו נכות זמנית.

2. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את אירוע התאונה ומעורבות המשאית שבוטחה על ידה. עוד טענה, כי הכיסוי הביטוחי מותנה בהצגת רישיון נהיגה התקף במועד התאונה והמאפשר לו לנהוג במשאית. מלבד זאת, כלל כתב ההגנה הכחשות כלליות וטענות לאי הקטנת הנזק.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה חזרה הנתבעת על כפירתה בנסיבות התאונה ובהיותה תאונת דרכים ולכן לא היה מנוס אלא מלקבוע את התיק לשמיעת ראיות. היום נשמעו עדי הצדדים ובמהלכן נשמעה אך ורק עדות התובע . הנתבעת בחרה שלא להביא עדים מטעמה למרות שבישיבת קדם המשפט היא ביקשה להעיד חוקרים ואף ביקשה וקיבלה פטור מהגשת תצהיריהם .

הכרעה ודיון

3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל. התובע עמד בנטל להוכיח את נסיבות אירוע התאונה. עוד אני קובע שהנסיבות שהוכחו מובילות למסקנה שהתאונה בה נפגע התובע היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. לבסוף הגעתי למסקנה שיש לפסוק פיצוי לתובע וטענת הנתבע לפיה נזקי התובע נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי דינה להידחות.

נסיבות אירוע התאונה

4. עדותו של התובע הייתה עדות יחידה של בעל דין וככזו על בית המשפט להזהיר את עצמו שמדובר בעדות יחידה ולנמק מדוע הוא מקבל את התביעה על סמך עדותו היחידה של התובע, זאת בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות והפסיקה הנהוגה בעניין זה (ראו: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ' פיירמנס אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 93) . לאחר שבחנתי את עדות התובע , הגעתי למסקנה שאני נותן אמון מוחלט בעדות התובע, דבר אשר כשלעצמו מהווה נימוק מספיק לקבלת עדותו היחידה של התובע והרמת נטל הראיה. התובע חזר באופן עקבי על נסיבות התאונה הן בתצהיר העדות הראשית והן בחקירתו הנגדית לפניי, לא נפלו בעדותו סתירות ממשיות היורדות לשורש העדות או מאיינות אותה. יתרה מכך, התובע לא ניסה להגזים בעדותו או להציג זיכרון מפליג בכל הקשור לפרטים מסוימים ומקום שהתובע לא זכר פרט מסוים העיד ברוב הגינותו שאינו זוכר. כך לדוגמה, נשאל התובע למי דיווח על התאונה והשיב כי דיווח לסדרן. כשנשאל מדוע במקום מסוים נכתב שדיווח לסדרן (עמית) ובמקום אחר נרשם שדיווח לאחראי על הסדרנים (נדב), העיד שאינו זוכר ואף הוסיף שיתכן ודיווח לשניהם הסבר שעל פניו נשמע סביר .

5. התובע בהזדמנות הראשונה עת פנה לטיפול רפואי מסר כי נפל מגובה, אך לא ציין כי נפל ממשאית. כל אחד מהצדדים רואה בכך חיזוק לעמדתו. לדעתי גרסה זו תומכת בתביעה ולא מחלישה אותה כפי שסבורה הנתבעת. הגרסה של נפילה מגובה מתיישבת עם נסיבות התאונה הנטענות ואינני זוקף לחובתו של התובע את העובדה שלא צוין בתיעוד הרפואי שהנפילה הייתה ממשאית. אינני מצפה שבתיעוד רפואי תופיע גרסה מושלמת המגלמת בתוכה את הנסיבות המלאות של התאונה. מאידך, בטופס בל/250 שניתן לתובע יום למחרת התאונה ונרשם על ידי המעביד צוינה הגרסה הבאה: "הנהג עלה על הפלטה על מנת לקשור את הסחורה ולאחר שסיים מעד ונפל מהפלטה". גרסה זו תואמת את גרסתו של התובע. היא נמסרה יום למחרת התאונה ויש בה לתמוך באופן ממשי בתביעה. לא נעלם מעיניי שמקום התאונה שצוין בטופס זה "מפעל אסם יוקנעם" אינו תואם את מקום התאונה כפי שנטען על ידי התובע (בכביש 6), אך יחד עם זאת אינני נותן משקל גבוה לסתירה זו, שכן הטופס נערך על ידי המעביד ויתכן מאוד שבעת העברת המידע מהתובע למעביד נפלה אי הבנה. מכל מקום, התובע עומת עם סתירה זו והוא נשאר דבק בגרסתו לפיה התאונה ארעה בכביש 6. למעלה מן הצורך אציין, שגם אם התאונה ארעה בתוך חצרי המפעל לאחר סיום הטעינה ובעת הירידה מהמשאית, הדבר אינו גורע מהמסקנה שמדובר בתאונת דרכים ולכן אינני מייחס חשיבות כה גבוהה לסתירה זו. גם בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה על ידי הנתבעת (נ/1) נרשמה הגרסה: "בעת קשירת המטען היה צורך לעלות על הפלטה וכשירדתי מהפלטה מעדתי ונפלתי". גרסה זו כמובן שתומכת בתביעה. המעביד חתם על גרסה זו מבלי להסתייג ממנה מקום שיכל לעשות כן בהתאם לאמור בטופס עצמו. להזכיר המעביד הוא מבוטחה של הנתבעת והודאתו יכולה גם לשמש ראיה כלפי הנתבעת.

6. עדותו של התובע באשר לשעת התאונה , למועד בו פנה לראשונה לטיפול רפואי תואמים את המסמכים שהונחו לפניי. הסבריו מדוע לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי הוא הסבר הגיוני ולפיו רק עם התגברות הכאבים, עד שהפכו לבלתי נסבלים, הוא מצא לנכון לפנות לקבלת טיפול. יש לזקוף לחובת הנתבעת אי הבאת עדים שהצהירה שבכוונתה להעיד (החוקרים) ובכך אני מוצא חיזוק לתביעה תוך הקמת החזקה שאילו הובאו הם היו מעידים לזכותו של התובע. לסיכום, אני מקבל את הגרסה ולפיה בעת שהתובע נסע במשאית בכביש 6 הוא הבחין במראה שאחד הקשרים של מכסה המטען התרופף, נעצר לצד הכביש, עלה על המשאית, סידר את הקשר ובעת ירידתו מעד ונפל.

התאונה היא תאונת דרכים

9. גם הטענה שמדובר בתאונת דרכים דינה להתקבל. בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הגדרת תאונת דרכים בחוק היא כדלקמן:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;"

בשלב ראשון יש לבחון האם התקיימו ששת יסודותיה של ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים כמשמעה בחוק: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראו: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532; להלן: עניין עוזר ). במידה ואחד או יותר מהיסודות הנ"ל לא התקיים לא ייסתם הגולל על התביעה כמשמעה בחוק אם כי יזדקק ביהמ"ש לשלב השני שבו יבחן האם עסקינן במקרה הנופל לאחת מהחזקות המרובות. היה והמקרה נופל אל גדר אחת החזקות המרבות שקבועות בחוק, הרי ענייננו בתאונת דרכים אף בהעדר התמלאות מרכיבי ההגדרה הבסיסיים. בשלב האחרון ביהמ"ש יזקק לבחון האם מדובר בחזקה "ממעטת" שכניסה לגדר תחולתה מוציא את האירוע מההגדרה של תאונת דרכים , ראו עניין עוזר לעיל.

10. התובע עשה שימוש מוכר ברכב והוא ירידה ממנו. השימוש שעשה הוא למטרות תחבורה, שכן הוא עלה על מנת לטפל בכיסוי המטען, דבר אשר נועד להגשים את התכלית התחבורתית של הרכב והיא הובלת מטענים. פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ הנתבעת שניתנו ברע"א 6233/98 שיבלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] ורע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אל שאער, פ"ד נה(1) 861 אינם רלבנטיים, שכן שם דובר במקרים בהם בוצעה פעולה שאינה מוכרת כפעולת שימוש והיא מהווה פעולה נלווית לפריקה ולטעינה וככזו מוחרגת מגדר השימוש ברכב מנועי. בראשון דובר על גומיה של כיסוי מטען שנקרעה ופגעה בעינו של התובע בעת כיסוי המטען ובמקרה השני דופן של דלת שנפלה על התובע בעת שסגרה לאחר סיום טעינה. בענייננו מאידך מתקיים שימוש מוכר והוא ירידה שכבר נפסק שהוא גובר על פעולת פריקה וטעינה (ראו: רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ. סמג'ה, פ"ד נט(3) 541). במאמר מוסגר אציין עוד כי המקרה יכול ליפול לגדר השימוש של טיפול דרך אך הערה זו היא למעלה מהצורך ודי באמור לעיל כדי שהמקרה יכנס תחת כנפי החוק.

גובה הנזק

כאב וסבל

11. בגין 10% נכות, בתוספת ריבית מיום התאונה ובניכוי גיל, יש לפסוק לתובע סך של 12,559 ₪ נכון להיום.

הפסד שכר מלא לעבר

12. התובע טוען כי נעדר בסמוך לאחר התאונה מעבודתו עד ליום 10/6/16. הנתבעת אינה חולקת שיש לפצות את התובע בגין היעדרות זו. שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה היה בסך של 7,224 ₪ ברוטו. סכום זה בניכוי מס הכנסה מתקבל 7,060 ₪ נטו. לאחר הוספת הפרשי הצמדה מיום התאונה, שכרו המשוערך של התובע עומד על 7,246 ₪. לכן מגיע לתובע בגין הפסד שכר מלא לאחר התאונה סך של 15,670 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה מתקבל סך של 16,200 ₪.

התובע טוען כי נעדר תקופה נוספת החל מיום 16/11/16 ועד לסוף חודש מרץ 2017 בגין התגברות הכאבים. לטענתו, לאחר שחזר לעבודה ביום 10/6/16 החל לסבול מכאבים עד שלבסוף לא יכול יותר לשאת את הכאבים ונאלץ להעדר למשך תקופה של 3 חודשים נוספים. היעדרותו של התובע מתועדת היטב בדו"ח רציפות בעבודה שהגישה הנתבעת במסגרת תיק המוצגים מטעמה (נספח ב') ולפיו התובע נעדר בחודשים ינואר עד אפריל 2017. בנוסף צורף אישור מטעם מעבידו של התובע, מובילי דרור, מיום 12/3/17, ולפיו התובע נעדר מפאת מחלה החל מיום 16/11/16 ועד למועד מתן האישור. כמו כן נרשם באותו מסמך שהתובע נעדר על חשבון ימי מחלה. תקופת המחלה לה טוען התובע אף מגובה באישורי מחלה שצורפו על ידו לתיק המוצגים. התיעוד הרפואי שצורף מתקופה זו מלמד שהתובע התלונן על כאבים בברך שמאל ללא הטבה ואובחן כסובל מרגישות מעל ברך שמאל, בעיקר בחלק פנימי של הברך, נפיחות קלה, הגבלה בתנועת הכיפוף ויישור מלא. עוד עולה מהתיעוד הרפואי שצורף שאורתופד המליץ לו להיות במנוחה. ד"ר אורן בן לולו, שבדק את התובע ביום 8/3/17, אף המליץ לתובע לפנות לרופא תעסוקתי, ליטול משככי כאב ונוגדי דלקות, לעבור טיפולי פיזיותרפיה בתרגול עצמי ולהימנע מכיפוף עמוק או תנועות סיבוביות חדות של הברך או יישור מלא ומהיר.

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור שיש לפסוק לתובע בגין תקופה זו הפסדי שכר לפי 50%, שכן התובע יכל לדעתי לבצע את עבודתו באופן חלקי. יתרה מכך, שכרו שולם על חשבון ימי מחלה ואף הוא ניצל יותר ממכסת ימי המחלה המגיעים לו ויתרו הפכה להיות שלילית. בהתאם לכך אני פוסק לתובע 7,246 ₪ x 50% x 4.5 חודשים = 16,303 ₪. סכום זה בתוספת ריבית מאמצע התקופה מסתכם לסך של 16,733 ₪.

הפסדי שכר חלקיים

13. נכותו של התובע מגבילה אותו בביצוע עבודתו כנהג משאית. עבודה זו היא עבודה פיזית הכרוכה בטיפוס ועליה למשאית או לתא המטען וירידה ממנו. לנוכח הכאבים והמגבלה שהוא סובל בברך שמאל הנכות מפריעה לו ותפריע לו לבצע את עבודתו. התובע אינו צעיר, החל מחודש אפריל 2019 הפך להיות מובטל עקב פיטוריו. יש להניח שבשל גילו הוא יתקשה למצוא עבודה חילופית כנהג משאית. בשים לב לכך, ראוי והוגן להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור שתואם את הנכות הרפואית והוא 10%.

התובע התקשה לבצע את עבודתו כנהג משאית לאחר התאונה כפי שהעיד לפניי ואני מאמין לעדותו. הוא עבד לסירוגין כנהג משאית עד שלבסוף פוטר ולכן בגין הפסדי שכר חלקיים לעבר אני פוסק לו כדלקמן:

7,246 ₪ x 10% x 34.5 חודשים = 24,998 ₪.

סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה עומד על סך של 25,473 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

13. יש לפסוק לתובע הפסד כושר השתכרות לעתיד כדלקמן:

7,246 ₪ x 10% x 35.31 (מקדם ההיוון עד הגיעו לגיל 67 לפי ריבית 3%) = 25,589 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים

14. יש לפסוק לתובע בגין הפסד תנאים סוציאליים 12.5% מסה"כ הפסדי השכר לעבר ולעתיד ועל כן אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 10,499 ₪.

עזרה והוצאות לעבר

15. לתובע נגרמו הוצאות בגין נסיעה לקבלת טיפול רפואי. כמו כן, התובע טען בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה נזקק לעזרת הזולת לשם ביצוע פעולות ומטלות יומיומיות בשל המגבלות והכאבים מהם סבל. לטענתו, בעבר טיפול בגינה וכיום ילדיו ונכדיו הם שמטפלים בגינה. טענותיו לעזרת צד ג' בסמוך לאחר הפגיעה ובתקופת אי הכושר הן טענות סבירות. על אף שלא הציג קבלות בגין ההוצאות ולא נטען ששילם בעבור עזרת צד ג' שניתנה על ידי בני משפחה, אני מוצא לנכון לפסוק על דרך האומדנא בהתחשב בתקופות אי הכושר כפי שצוין לעיל סך של 10,000 ₪.

סיכום

16. לסיכום, סה"כ נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 117,053 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק שקיבל התובע ומסתכמים בסך של 40,256 ₪. לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 76,797 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ וכן אגרה ראשונה בסך של 703 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.מ.
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: