ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורה סיפייב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (מעסיקים) - מר עמוס הראלי

התובעת
ורה סיפייב, ת.ז XXXXXX807
ע"י ב"כ עו"ד יוסף פרלוב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית תל אביב

פסק דין

תביעה להכרה בתאונת עבודה שאירעה לפי הטענה ביום 7.7.17, בדרכה של התובעת מעבודתה לביתה, ובה נפגעה התובעת בברך ימין.
התביעה ותמצית טענות הצדדים
התובעת עובדת בפנימייה ברחוב דוד רזיאל בהרצליה ומתגוררת בכפר סבא.
לטענתה ביום 7.7.16 כאשר נסעה מעבודתה לביתה באוטובוס, בדרך הרגילה, בלם האוטובוס בחוזקה וכתוצאה מכך נפגעה התובעת בברך ימין.
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 19.6.19 נשמעה בפנינו עדותה של התובעת בלבד ובסיומו של הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם.
לטענת התובעת, אין חולק שהאירוע אירע בזמן נסיעה מהעבודה לבית. גם אם שינתה בשלב כלשהו גרסה עובדתית, הרי ששתי הגרסאות מעידות על אירוע תאונתי בעקבותיו נפגעה בברך ימין. על כן יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין תקופת אי הכושר מיום 6.9.16 ועד 7.10.16 (נת/6).
לטענת הנתבע, לא הוכח האירוע התאונתי הנטען. גרסתה של התובעת רצופת אי דיוקים וסתירות, לכן לא די בעדותה לבדה לביסוס התביעה. נמסרו בתיק שני טפסי בל 250, הודעה לחוקר ותצהיר ואין בהם גרסה אחידה ועקבית לאירוע התאונתי. התובעת טענה שנפגעה כאשר האטובוס בלם; שנפגעה תוך כדי ירידה מהאוטובוס; שהחליקה באוטובוס – כל גרסה שונה מהאחרת. התובעת טענה ששמעה קליק בברך; שקיבלה מכה ישירה בברך; שמעדה במדרגות – גם הן גרסאות שונות זו מזו. למרות שהתובעת טענה שנתבקשה לעשות בדיקת MRI לאחר התאונה, הסתבר שהפניה לבדיקה ניתנה לה לפני מועד התאונה. בביקור הראשון אצל רופא לא אוזכרה כלל תאונה או אירוע, אלא רק תלונה על כאבים שהיו ידועים גם קודם לכן. בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה לא צויין מועד התאונה.
בסיום הדיון ולאור טענתה כי לא עבדה לאחר מועד התאונה, נדרשה התובעת להמציא דיווח נוכחות לחודש 7/16 וכן את כל אישורי המחלה שבידיה.
התובעת המציאה דיווח נוכחות (ממוחשב) ממנו עולה כי יום עבודתה האחרון הינו 7.7.16 וכן תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה שניתנה לה ביום 31.7.16 לתקופה שמיום 7.7.16 ועד 4.9.16. בהחלטה מיום 14.8.19 הועברו המסמכים לתגובת הנתבע, אשר הודיע ביום 8.9.19 כי המסמכים שצורפו תומכים בטענתו כי לא התקיים אירוע תאונתי לתובעת: בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה מצויין ביקור מיום 10.7.16 (3 ימים לאחר התאונה הנטענת) ובו נרשם "ממתינה לMRI זקוקה לחופש" ובתעודה עצמה נרשם כי התאונה אירעה "בירידה מהאוטובוס", בניגוד לגרסאות התובעת בבית הדין.
הכרעה
בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), תאונת עבודה לעובד שכיר, הינה " תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ...". הגדרה צרה זו אינה כוללת במובהק תאונות שאירעו לעובד בדרך אל עבודתו וממנה ולפיכך, בסעיף 80(1) לחוק נקבע כי:
"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;
..."
נפסק כי הגדרה מורחבת זו לתאונת עבודה, תוגבל אך ורק לתאונות שאירעו בדרך לעבודה וממנה, אשר קשורות בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך ועם זמן הדרך (דב"ע (ארצי) ל/0-10 יוסף דוידאן – המוסד לביטוח לאומי, פדע ב 3).
כפי שנראה להלן, לא הוצגה בפנינו ראיה מספקת כי לתובעת אירעה תאונה הקשורה עם סיכוני הדרך.
בתצהירה הסבירה התובעת כי בטעות מזכירת הפנימיה רשמה שהיא נפלה במדרגות האוטובוס, כאשר למעשה כאשר ניסתה להתיישב במושב שליד החלון האוטובוס בלם בחוזקה והיא החליקה (סעיפים 3-4 ו-10 לתצהירה). לעומת זאת בחקירתה הנגדית ובהודעתה לחוקר הנתבע, העידה שבזמן שניסתה להיכנס למושב הקרוב לחלון, האוטובוס בלם והיא הרגישה "קליק" בברך (פרוטוקול הדיון עמ' 4, ש' 30-31; הודעה לחוקר, ש' 49). התובעת לא חזרה על הטענה שהחליקה.
אולם לא רק בטופס התביעה אלא גם בתעודת הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה נרשם "מבקשת לעדכן כי בזמן ירידה מאוטובוס...הרגישה קליק בברך ימנית" (ההדגשה אינה במקור) . הטענה לבלימה חזקה של האוטובוס עלתה בשלב מאוחר יותר, מבלי שהוצגה כל ראיה חיצונית התומכת בה.
זאת ועוד. כעולה מהתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה כבר ביום 6.3.16 התלוננה התובעת על "כאבים בברך ימין כחודש" ועוד נרשם שם "ללא חבלה. ללא נפיחות. ללא קשר לפעילות". ביום 8.6.16 נרשם "לאחר PT הטבה חלקית בברך עדיי ן כאב...מעוניינת בזריקה". ביום 29.6.16 נרשם "לאחר זריקה הטבה לשבוע בלבד. כאבים גם במנוחה" וביום 10.7.16 – הרישום הראשון לאחר התאונה נרשם "ממתינה ל -MRI זקוקה לחופש".
מדברים אלו עולה, שהתובעת סבלה כאבים משמעותיים בברך ימין עוד לפני התאונה הנטענת, כאשר לאחר התאונה פנתה לטיפול רפואי , מבלי לציין שקרה דבר מה חריג , או אף שהתגברו כאביה, אלא רק ביקשה חופשת מחלה עד לבדיקת MRI. התובעת אכן לא עבדה לאחר מועד התאונה, אך הרישומים הרפואיים לא תומכים בטענה כי היה זה מחמת תאונת העבודה, או מחמת החמרת מצב קודם.
כאמור, רק ביום 31.7.16 נרשם ברישום רפואי "מבקשת לעדכן כי בזמן ירידה מאוטובוס ב 7/7/16 בדרך חזרה מהעבודה הרגישה קליק בברך הימנית". תלונתה זו של התובעת ברישום הרפואי עלתה, כפי שעולה מהרישום בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה, לאחר שקיבלה את תוצאות בדיקת MRI אשר הדגימו קרע בברך ימין. טענת התובעת בעדותה, לפיה סיפרה לרופא רק ביום 31.7.16 על התאונה מכיוון שהרופא שאל אותה "למה זה פתאום כואב כל כך", אינה מתיישבת עם הרישום הרפואי מיום 24.7.16 שם נרשם שה"כאבים הוטבו משמעותית". משמע, בסמוך למועד הדיווח אין אנמנזה המעידה על החמרה בכאבים ואף קיימת אנמנזה המעידה ההיפך מכך ולא ברור אפוא מדוע רק ביום 31.7.16 העלתה התובעת טענה כי אירעה לה תאונה בדרך הביתה, אם לא בעקבות קבלת תוצאות בדיקת ה MRI.
לאור האמור לעיל, לא זו בלבד שהתובעת לא פנתה לטיפול רפואי מיוחד בעקבות התאונה הנטענת, אלא שגם לפני וגם אחרי התאונה, התלוננה על כאבים משמעותיים בברך ימין, גם במנוחה וללא קשר לפעילות, מבלי שבנקודת הזמן של התאונה או בסמוך לה היא מתלוננת על שינוי כלשהו במצבה, או על אירוע חיצוני כלשהו. טענת התובעת כי לאחר התאונה "חלה החמרה משמעותית בכאב" (סעיף 9 לתצהירה) לא מקבלת כל ביטוי בתלונותיה, למרות שפנתה לטיפול רפואי. לפיכך, אנו מתקשים לקבל את עדותה בעניין זה.
בשים לב לשינויים בגרסתה של התובעת, לתלונה שהעלתה בפני הרופא ביחס לאופן התרחשות התאונה ולרישומים הרפואיים המעידים על כאבים בברך ימין לפני ואחרי התאונה הנטענת, ללא שינוי, אין בידינו לקבל את הטענה לבלימה חזקה של האוטובוס על יסוד טענת התובעת בלבד, ללא ראיה אובייקטיבית לתמוך בה. זאת במיוחד לאור העובדה שהתובעת חזרה בה מהגרסה בתצהיר לפיה "החליקה", אלא רק כי חשה "קליק" בברך, מבלי שהיא טוענת לתנועה חריגה, נפילה, או פגיעה בדבר מה חיצוני (עמ' 6, ש' 15).
משכך, הרי שהתובעת לא הוכיחה קיומה של תאונה הנובעת מסיכוני הדרך.
על יסוד כל האמור לעיל, אנחנו קובעים כי התובעת לא הציגה בפנינו ראיה משכנעת כי ביום 7.7.16 אירעה לה תאונה כלשהי בדרכה מהעבודה לביתה ועל כן אין בידינו לקבל התביעה.

סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.
חרף דחיית התביעה וכמקובל בהליכים מסוג זה, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, (15 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מיכל נעים – דיבנר שופטת

מר עמוס הראלי
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ורה סיפייב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: