ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת אויס נגד מ.א מסלולים בע"מ :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה ציפי כהן אביטן

תובעת

חברת אויס

נגד

נתבעת

מ.א מסלולים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד לתשלום נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים באירוע תאונתי מיום 5.7.2018.

לטענת התובעת בכתב התביעה, התאונה כאשר רכב התובעת נסע בדרך הארל כביש 13 בחריש, נהג רכב הנתבעת (להלן: "המשאית") סטה מנתיבו אל נתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בחלקו האחורי ימני של רכב התובעת.
הנתבעת, מנגד, טענה, בכתב ההגנה בכתב התביעה שכנגד, כי לצורך פריקת מטען באתר בניה, נאלץ רכב הנתבעת לחסום את שני מסלולי הכביש. כאשר, עפ"י הנטען, ניצבו שני עובדים, אשר נכחו במקום, לצורך הכוונת התנועה ולצורך הסבת תשומת לב הרכבים המגיעים משני הכיוונים.
עם זאת, בעת שרכב התובעת החל בנסיעה אחורנית, תוך שחרור למעלה ממחצית הנתיב מצידה השמאלי של המשאית, הגיח רכב התובעת, אשר נתיבו היה חסום, ועקף את המשאית מהנתיב הנגדי ותוך כדי העקיפה פגע בצד השמאלי קדמי של המשאית.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, לרבות תמונות הנזקים ותמונות ממקום התרחשות התאונה, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות . שכן עדיפה עלי גרסת נהג התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהג רכב הנתבעת.
יחד עם זאת, מצאתי להטיל על התובע אשם תורם (שאינו מטיל אחריות) בשיעור של 30%, ואפרט.

נהג התובעת מסר בעדותו בפני כי נסע בכביש חד סיטרי בעל שני נתיבים והבחין במשאית הנוסעת אחורנית לאתר בנייה, החוסמת את נתיב הנסיעה מצד ימין, ולכן "לאחר התלבטות" החליט לעבור בנתיב השמאלי, וכאשר עבר את המשאית "חצי רכב", הפנה נהג המשאית את ההגה ימינה (כשהוא נוסע אחורנית) ופגע ברכב התובעת בצדו הימני באמצע.
מצאתי לתת אמון מלא בעדות נהג התובעת, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.

מנגד, מעדותו של נהג הנתבעת עולה כי, ככל הנראה, נסע בנסיעה אחורנית מבלי לנקוט במלוא אמצעי הזהירות הנדרשים, וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 45 לתקנות התעבורה הקובעת כי:
"נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1) סיכון או פגיעה;
(2) הטרדה או הפרעה."

נטל ההוכחה בדבר נקיטת מלוא אמצעי הזהירות הנדרשים מוטל על הנוסע אחורנית (ר' בעניין זה: תק (ת"א) 7766/04 דנציגר אלון נ' כהן צבי מיום 25.8.2004).

עוד נקבע בפסיקה לעניין הצורך בנקיטת אמצעי זהירות במהלך נסיעה לאחור בד"נ 22/83 (מדינת ישראל נ' בן עובדיה פ''ד לח(2) 285):
".... החובה הכללית לנקוט אמצעי זהירות כלפי יתר השוהים בדרך, העולה ממילא ממערכת הכללים המותווית בפקודה התעבורה [נוסח חדש] ובתקנותיה, מודגשת כאן במיוחד תוך יישום לנסיבות המיוחדות של הנסיעה אחורה, בעת הצורך וכמידתו. עיקרו של דבר, נדרשת כאן נקיטת אמצעים: היינו, לא רק מודעות לכך, שהנהיגה אחורה טמונה בה סכנה לפי עצם טבעה, אלא מי שעושה צעד זה, בעת הצורך וכמידתו של הצורך, חייב לנקוט אמצעים, כנדרש בתקנה, המפרטת מהות הרעות שיש למנען.
.9.היישום של כללים אלה לנסיבות קונקרטיות מסור בידיו של בית המשפט, והקושיה המועלית לפנינו היא, אם בדיקה סביב הרכב, אשר כתוצאה ממבנהו ומגודלו מוגבל שדה הראייה מתוכו באופן משמעותי, עובר להסעתו אחורנית, מהווה אמצעי זהירות סביר, אשר ממצה את חובותיו של הנהג. אין ספק, שבדיקה כאמור מקטינה את הסכנה, וככל שפרק הזמן בין הבדיקה לבין תחילת הנסיעה אחורנית יקטן, כן קטנה גם ההסתברות כי הסכנה תתממש."

במקרה דנן, התאונה נגרמה במהלך נסיעה אחורנית. על אף שרכב התובעת לא עמד מאחורי המשאית, סבורני כי על נהג המשאית, אשר נסע בנסיעה אחורנית, לנקוט אמצעי זהירות, אשר אמורים אף למנוע פגיעה בעוברי הדרך המצויים בצידה הקדמי של המשאית, ולא רק ביחס לאלו המצויים בצידה האחורי של המשאית.

נהג הנתבעת/המשאית העיד כי כשהגיע לאתר הבנייה, עמד על הכביש על שני נתיבים לאותו כיוון ונסע אחורנית ישר לאט, כאשר נכחו במקום שני מלווים שעמדו מאחורה על מנת לכוון אותו. לפתע, לדבריו, הגיח נהג התובעת במהירות ופגע במשאית.

נהג המשאית סתר עצמו בעדותו, שכן תחילה מסר כי ב עת התרחשות התאונה היה בנסיעה אחורנית (ר' : בעמ' 5 לפרו' שורה 5) ולאחר מכן, מסר כי עצר כשהבחין בנהג התובעת (ר': בעמ' 6 לפרו' שורות 14-15). בחקירה חוזרת "תיקן" נהג המשאית עדותו בעניין זה ומסר כי " עם הברקס שלי זה היה ביחד" (ר': בעמ' 6 לפרו' שורה 27).
זאת ועוד, נתגלו סתירות בעדויות נהג המשאית ואחד "המכוונים"- מר ברנדר משה. שכן, נהג המשאית העיד כי שני "המכוונים" עמדו מאחורי המשאית, בעוד מר ברנדר העיד כי הוא כיוון את נהג המשאית מאחורה וכי היה "מכוון" נוסף מקדימה.
כאשר, יש להוסיף לכך, כי "המכוון " השני לא העיד בבית המשפט, ולא ניתן לכך הסבר סביר.

סתירה נוספת בין עדותו של נהג המשאית ובין עדותו של מר ברנדר נגעה לסוגיית משך הזמן בו עמדה המשאית על הנתיבים, שכן בעוד שנהג המשאית העיד כי "עמדתי בכביש יותר מ10 דק'" (ר': בעמ' 6 לפרו' שורה 4), העיד מר ברנדר כי המדובר " אולי פחות מ5 דק'. אפילו לא. 2 דק'" (ר': בעמ' 7 לפרו' שורה 36).
עוד יוער כי עדותו של מר ברנדר לא תאמה את מיקומי הנזקים ברכב, שכן מר ברנדר העיד כי "נכנס לו בטמבון" וכי הפינה השמאלית קדמית של המשאית פגעה בפינה ימנית ק דמית של רכב התובעת, בעוד רכב התובעת נפגע בדלת האחורית, ולא בחלקו הקדמי.

זאת ועוד, עפ"י התמונות שצורפו נראה כי בעת התרחשות התאונה, המשאית חרגה לכיוון נתיב הנסיעה השמאלי.
גרסת נהג המשאית כי התאונה התרחשה לאחר שנהג התובעת הגיע במהירות מבלי להמתין שהנתיבים יתפנו, אינה מתיישבת עם מיקום ואופי הנזקים ברכב התובעת. שכן רכב התובעת נפגע ליד הדלת האחורית במעין "מעיכה". עפ"י גרסת נהג המשאית, סביר יותר כי רכב התובעת היה נפגע בחלקו הקדמי, או לחילופין, היה נגרם לרכב נזק מסוג "שפשוף" לאורכו.
הסברו של נהג המשאית כי נהג התובעת "אולי עלה על המדרכה" נשמע לראשונה בעדותו ואינו סביר בעיניי.
מהאמור לעיל עולה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי נהג הנתבעת נקט באמצעי זהירות הנדרשים בנסיבות הקיימות על מנת למנוע סיכון או פגיעה.

יחד עם זאת, מצאתי לקבוע אשם תורם (שאינו מטיל אחריות) על התובע בשיעור (30%), וזאת משום שמצאתי כי התובע לא נקט אמצעי זהירות מספיקים ו/או שיקול דעת מספיק כדי למנוע את התאונה ולא גילה ערנות מספקת, ביחוד בשים לב לדבריו בעדותו בפניו כי נהג התובעת העיד בחקירתו הנגדית כי האט, ולא עצר עצירה מוחלטת ולאחר שהבין שיכול לעבור, המשיך ליסוע.
נהג התובעת אף ציין כי "לגבי שיקול דעתי אם היה מספיק מקום לעבור אם היה מוטעה זה חוכמת הבדיעבד". (ר': בעמ' 4 לפרו' שורות 5-6)
נראה, אם כן, כי אף נהג התובעת מודה כי, בדיעבד, יתכן ולא היה מספיק מקום לעבור.
על כן, היה עליו ליסוע בזהירות, במהירות איטית ותוך מתן תשומת לב לתנאי הדרך ו ערנות לאופן נסיעת המשאית ואולי אף לצפור צפירת אזהרה עת הבחין כי נהג המשאית סוטה לכיוונו.

למעלה מהצריך, יוער כי אף ביחס לגובה הנזק, לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח התביעה שכנגד, וזאת נוכח דברי מנהל הנתבעת בדיון בפני כי המשאית נמכרה, אך לא הוצגה קבלה ו/או חשבונית לעניין התמורה שנתקבלה.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך ש ל 14,832 ₪ (לאחר הפחתת ימי עמידה שלא הוכחו ו30% אשם תורם) , בצירוף אגרת המשפט בסך 374 ₪, שכר העד כפי שנפסק (400 ₪ ), ושכר טרחת עו"ד בסך 2,626 ₪. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד נדחית בזאת.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובעת באגרת המחצית השניה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חברת אויס
נתבע: מ.א מסלולים בע"מ
שופט :
עורכי דין: