ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דומיקאר בע"מ נגד משכוכית שרותי הובלות בע"מ :

לפני כבוד השופט אריה ביטון

התובעת:

דומיקאר בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.משכוכית שרותי הובלות בע"מ

2.יעקב טרשד ת.ז. XXXXXX339

3.דוד בצלאל ת.ז. XXXXXX858

פסק דין

פתח דבר

1. לפניי שתי תביעות מאוחדות שהוגשו בסדר דין מהיר , שעניינן בנזקים שארעו לשני רכבים במסגרת תאונת דרכים שהתרחשה בין רכב מסוג יונדאי, שמספרו 49-608-76 , ובבעלות חברת דומיקאר בע"מ, שהיא התובעת בתיק הראשון שבכותרת, לבין רכב מסוג מאזדה, שמספרו 72-636-68 , ובבעלות מבוטח הראל חברה לביטוח בע"מ, שהיא התובעת בתיק השני שבכותרת.

2. בתיק הראשון, בהתאם למספרו שבכותרת, הגישה התובעת, חברת דומיקאר בע"מ, תביעה ע"ס 46,792 ₪ כנגד הנתבעת 1, חברת משכוכית, ששכרה ממנה את הרכב שנפגע בתאונה, וכן, כנגד הנתבע 2, שהיה עובד הנתבעת 1 , וכנגד הנתבע 3 , שנהג ברכב בעת קרות התאונה. הנתבעת 1 הגישה כנגד שני הנתבעים 2 ו-3 הודעה לצד שלישי.

3. בתיק השני, לפי מספרו שבכותרת, הגישה התובעת שם, הראל חברה לביטוח בע"מ, תביעה ע"ס של 62,875 ₪ כנגד הנתבע, מר דוד בצלאל, בגין הנזקים שנגרמו לרכב מבוטחה בעקבות פגיעת הנתבע באמצעות רכב חברת דומיקאר שבו נהג. הנתבע הגיש הודעה לצדדים שלישי ים כנגד חברת משכוכית וחברת דומיקאר.

להלן יתבררו טענות הצדדים והמחלוקות שהתגלעו ביניהם בתיק המאוחד.

טענות הצדדים

א. טענות בתיק הראשון

4. לטענת חברת דומיקאר - התובעת בתיק הראשון, חברת משכוכית - הנתבעת 1- השכירה מעמה רכב, ולפי חוזה ההשכרה רשאי לנהוג ברכב נהג אחד בלבד ששמו נקוב בהסכם , והוא מר יאיר שבת כהן. ב מהלך תקופת השכירות היה הרכב מעורב בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.5.2013 בפתח תקוה ובה היה מעורב רכב נוסף. הנתבע 3 הוא שנהג ברכב התובעת, הגם שלא היה רשאי לנהוג בו. כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב קשות, כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה לתיק. לט ענתה, הנתבעת 1 מודה כי הפרה את הסכם ההשכרה שעה שמסרה את הרכב לשימושו הבלעדי של הנתבע 2, אשר לא היה מורשה להשתמש או לנהוג ברכב , ואילו הנתבע 3 נתבקש על ידי מר יאיר שבת כהן לעשות שימוש ברכב. לפיכך, יש לחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לפצות את התובעת על נזקיה בגין אובדן גמור לרכבה , לפי מחיר השוק של הרכב.

5. לטענת הנתבעת 1 -חברת משכוכית, שכרה היא את הרכב מאת התובעת לשימוש עובדיה והודיעה לתובעת כי הנהג המורשה לנהוג ברכב הינו הנתבע 2, מר טרשד, ואף שלחה לתובעת תצלום תעודת זהות או רישיון נהיגה של הנהג ברכב לאחר ביצוע ההשכרה. הנתבע 2 מעל באמונה ובלא רשות וללא סמכות מסר את הרכב לידיו של הנתבע 3, אשר נהג בו ללא רשות וללא הסכמה וגרם לתאונה. לפיכך, הנתבעים 2 ו/או 3 הם האחראים הבלעדיים לפיצוי התובעת.

6. לטענת הנתבעים 2 ו-3, יש להטיל אחריות מוחלטת ומלאה לתאונה על הנתבעת 1 ו/או על התובעת -חברת דומיקאר. כלי הרכב הוענק לשימושם של הנתבעים מבלי לידעם כי הרכב מבוטח בפוליסה המכסה אדם אחד בלבד. כיומיים לאחר התאונה ביקש מר יחזקאל העתק רישיון נהיגה ותעודת זהות של הנתבע 3 על מנת לצרפו לפוליסה. מנכ" ל הנתבעת 1 הורה באופן ישיר לנתבע 3 לבצע שימוש ברכב על אף שלא היה עובד אצלה. כלי הרכב שימש את הנתבע 2 לצרכי נסיעות לביתו ואף לצרכיו הפרטיים בידיעת מנכ"ל הנתבעת 1. ביום 5.5.2013 נפגע הנתבע 2 במהלך עבודתו כנהג משאית אצל הנתבעת 1, ובשל כך לא יכול היה לנהוג. מנכ"ל הנתבעת 1 הורה לנתבע 3 לפנות את הנתבע 2 באמצעות הרכב לקבלת עזרה רפואית. לאחר קבלת הטיפול הרפואי השיבו לביתו וכך גם בתקופת ימי מחלתו של הנתבע 2 , וזאת בהסכמת ובידיעת מנכ"ל הנתבעת 1, מר יחזקאל. בסוף יום עבודה ולאחר שהסיע הנתבע 3 את הנתבע 2 לביתו, נסע הנתבע 3 למלא דלק ברכב ואז ארעה התאונה. כעבור כמה ימים הודיעה הנתבעת 1 כי לרכב קיים ביטוח לנהג אחד בלבד. לפיכך, יש לדחות התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

7. הנתבעת 1 הגישה הודעה לצדדים שלישיים, הם הנתבעים 2 ו-3, בטענה כי עליהם לשפותה בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב באשמתם, לאחר שהנתבע 2 איפשר לנתבע 3 לנהוג ברכב על דעת עצמו וללא קבלת אישור מהנתבעת 1. צדדי ג' חזרו בכתב הגנתם על טענותיהם לפיהן אישר מנכ"ל הנתבעת 1 את שימוש צד ג' 2, מר בצלאל, ברכב לצורך קבלת טיפול רפואי של צד ג'1, מר טרשד, ולכל אורך תקופת ימי מחלתו, אשר במהלכה נגרמה התאונה נשוא תיק זה. מכא ן, דוחים הם את ההודעה שנשלחה כנגדם.

ב. טענות בתיק השני

8. לטענת התובעת בתיק השני, הראל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה היא רכב מסוג מאזדה של מבוטחה. בתאריך 16.5.13 עת היה הרכב נהוג על ידי מר ידידיה חרבש, לפתע התפרץ לנתיב נסיעתו, בניגוד למופע אדום ברמזור, רכב מסוג יונדאי הנהוג על ידי מר דוד בצלאל ופגע בו. נזקי רכב התובעת הוערכו על ידי שמאי וחוות דעתו צורפה בתמיכה לכתב התביעה.

9. לטענת הנתבע, מר דוד בצלאל, יש להטיל את האחריות לתאונה על חברת משכוכית שהיתה במועד התאונה הבעלים של כלי הרכב בו נהג הוא ואשר התירה לו לעשות שימוש ברכב , הגם שזה בוטח על ידה לנהג יחיד אחר ממנו ומבלי לדווח לו על כך. כן טוען הוא , כי חצה את הצומת בחסות האור הירוק ואילו רכב מבוטח התובעת חצה בחסות האור האדום ובאשמתו ארעה התאונה. הנתבע הגיש הודעה לצדדים שלישיים, צד ג'1 -חברת משכוכית בע"מ וצד ג'2 -חברת דומיקאר בע"מ, כשלטענתו יש לחייבם בכל חיוב בו יחויב הנתבע כלפי התובעת בגין הנזק שנגרם לרכבה. לטענתו, צד ג' 1 אישר את השימוש שעשה הנתבע ברכב וזאת מבלי ליידעו באי קיומו של ביטוח רלוונטי לנהיגתו. מנכ"ל צד ג'1 תבע מהנתבע וממר טרשד לסור למשרדיה ולחתום על מסמך התחייבות לשיפויה בגין כל תביעה , שאחרת יפוטר מר טרשד מעבודתו , ואלו סרבו לחתום על המסמך. ואילו , צד ג' 2 ביטחה את הרכב לכל נהג מעל גיל 24 שאינו נהג חדש , וחלה עליה אחריות ביטוחית.

10. צד ג'1 טוענת, כי הודיעה לצד ג'2 כי הנהג המורשה לנהוג ברכב הינו מר טרשד העובד אצלה. מר טרשד מסר את הרכב, שנמסר לו לצרכי עבודתו, לנתבע וללא כל רשות וסמכות ולאחר שעות העבודה למטרותיו האישיות. מר טרשד ידע כי לפי הסכם העבודה אין הוא רשאי לבצע נסיעות פרטיות בזמן שהרכב ברשותו או להעבירו לאחר שאינו עובד החברה. בתאריך 19.5.13, שלושה ימים לאחר התאונה, חתם מר טרשד מרצונו המלא על הצהרה לפיה לוקח הוא אחריות מלאה על הנזק שנגרם בשל התאונה. לפיכך, הנתבע ומר טרשד הם האחראים הבלעדיים לפיצוי התובעת.

11. לטענת צד ג'2, אין ולא היה לנתבע כיסוי ביטוחי ועל כן אין לצד ג'2 אחריות לשפות אותו. צדדי ג' התקשרו בהסכם השכרה לפיו מי שהיה רשאי לנהוג ברכב הוא אך ורק מר יאיר שבת כהן, מנכ"ל צד ג'1. ומשנהג ברכב אדם לא מורשה, אין ולא יכולה להיות אחריות לצד ג'2 ביחס לתביעה שהוגשה כנגד הנתבע ומוסר ההודעה לצד שלישי. לפיכך, יש לדחות ההודעה כנגד צד ג'2.

דיון והכרעה

12. ביום 15.02.2016 הגיעו התובעת והנתבע בתיק השני להסכמה , לפיה ישא הנתבע, מר דוד בצלאל, במלוא האחריות לתאונה , ולצרכי פשרה ישלם לתובעת, חברת הראל, פיצוי בשיעור 90% מגובה הנזק ובסך של 56,587 ₪ צמוד מיום 6.6.13, אגרת בית משפט בסך של 788 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.7%. עוד הוסכם, כי הפירעון ידחה עד להכרעה בסוגיית החבות. מכאן, שהסכמה זו מכריעה את אחריות הנתבע לתאונה גם ביחס לתיק הראשון, שהרי המדובר בהשתק פלוגתא.

13. במהלך דיון ההוכחות, הגיעו הנתבע ושולח ההודעה לצד שלישי, מר בצלאל, להסכמה עם צד ג'2 – חברת דומיקאר, לפיה , בתיק השני שבכותרת , תדחה ההודעה כלפי צד ג'2 ללא צו להוצאות , וכך הוחלט בעמ' 23 לפרוטוקול מיום 8.10.2018. לאחר סיום דיון ההוכחות בתיק המאוחד , הגישו התובעת-חברת דומיקאר, והנתבעת1 - חברת משכוכית, במסגרת התיק הראשון, הסכם פשרה שהושג ביניהן, ולפיו תשא הנתבעת 1 בחובה כלפי התובעת בסך כולל של 35,000 ₪. להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין. מכאן, שאף בתיק הראשון הוכרעה סוגיית אחריותה של הנתבעת 1 כלפי התובעת חברת דומיקאר .

14. למעשה, נותרה במחלוקת הכרעה בדבר סוגיית אחריותם של הנתבעים בתיק הראשון , מר טרשד ומר בצלאל, כלפי התובעת שם – חברת דומיקאר, וכן, הכרעה בהודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת 1 – חברת משכוכית - כנגדם . ואילו בתיק השני, נותרה להכרעה ההודעה ל צד שלישי 1 שהגיש הנתבע, מר בצלאל , כנגד חברת משכוכית . להלן תפורט ותנומק ההכרעה במחלוקות שנותרו בין הצדדים.

אחריות הנתבעים 2 ו-3 בתיק הראשון -

15. תחילה, נבחן את אחריות הנתבעים בתיק הראשון. כפי שעולה מעדויות העדים ומתצהיריהם והראיות שצורפו כנספחים לתיק, חברת דומיקאר השכירה את הרכב לחברת משכוכית וזו העבירה את הרכב לשימושו של העובד אצלה, מר טרשד. מר טרשד טוען שלפי הסכמת מנכ"ל חברת משכוכית הועבר הרכב למר בצלאל. אין מחלוקת כי מר בצלאל גרם לתאונה אל מול רכב מבוטח הראל בזמן שנהג ברכב חברת דומיקאר. לאור האחריות שנטל על עצמו אל מול התובעת-חברת הראל, במסגרת התיק השני, הרי שברור כי מר בצלאל אחראי לנזק שנגרם גם לרכב דומיקאר בו נהג בעת התאונה. שהרי , בהתאם להסכמה זו ולהשתק הפלוגתא הבא בעקבותיה, הוא המעוול שגרם לתאונה ולנזקיה ביחס לשני הרכבים המעורבים בה. מכאן , שאחראי הוא לפיצוי התובעת – חברת דומיקאר - בגין נזקיה. שיעור הנזק יתברר בהמשך פסק הדין.

16. אך האם גם מר טרשד אחראי לנזקי התאונה כלפי חברת דומיקאר? נראה כי התשובה על כך הינה בשלילה. למר טרשד אין ולא היה הסכם שכירות עם חברת דומיקאר, כך שאין לו כל התחייבות חוזית כלפיה. ההתחייבות החוזית היא של חברת משכוכית כלפי חברת דומיקאר, אשר ממנה שכרה היא את הרכב. אם כך, אין לו כל חיוב חוזי כלפיה. ומה באשר לחיוב מכוח דיני הנזיקין? מר טרשד לא נהג ברכב בעת התאונה ולא גרם להתרחשותה. יתר על כן, אין הוא מעביד של הנהג מר בצלאל, לא שולחו ולא בעל חוזה עמו, ועל כן, אין לסייגים הקבועים בסעיפים 13-15 לפ קודת הנזיקין כל תחולה לענייננו. מכאן, שלמר טרשד אין כל אחריות לתאונה או לנזקיה כלפי התובעת-חברת דומיקאר גם מכוח דיני הנזיקין , שהרי אין הוא מזיק ביחס אליה. אחריותו כלפי חברת משכוכית, מעבידתו, ככל שקיימת, תתברר במסגרת ההודעה לצד שלישי שנשלחה לו, ואין לה השלכה כלשהי על האחריות כלפי התובעת כבעלת הרכב הניזוק. אף אין כל משמעות לטענת התובעת כי זה לא בדק את קיומו של ביטוח לנהיגתו ברכב, לענין האחריות בנזיקין לתאונה כלפיה, שכן , כאמור לעיל , לא הוא נהג ברכב בעת התאונה . מכאן, שביחס לתביעת דומיקאר, יש לדחות את התביעה כנגד מר טרשד.

הודעה לצדדים שלישיים בתיק הראשון –

17. כעת נדרש להודעה לצדדים שלישיים ששלחה חברת משכוכית למר טרשד ולמר בצלאל במסגרת התיק הראשון. האם מר טרשד חב לפצות או לשפות את חברת משכוכית בגין הנזקים לרכב המושכר מחברת דומיקאר? לטענתה, מר טרשד מעל באמונה כאשר מסר את הרכב המושכר, שנמסר לו לצורכי עבודתו, לידיו של מר בצלאל, וללא הסכמתה ואישורה. בתצהיר עדותם הראשית של מנכ"לי הנתבעת 1, מר יחזקאל שבת כהן ומר יאיר שבת כהן, העידו הם כי מי שהיה מורשה מטעמם לנהוג ברכב היה הנתבע 2 – מר טרשד, ו כי הודעה על כך נמסרה לתובעת. עד התובעת, מר ששוני , שלל טענה זו של הנתבעת 1 לפיה נמסרה הודעה על הרשאה למר טרשד לנהוג ברכב.

בחקירתם הנ גדית, לא ידעו ה"ה שבת כהן לתת הסבר מספק מי קיבל את ההודעה אצל התובעת והאם יש על כך אסמכתא. יתר על כן , מי ש קיבל את הרכב בפועל מהתובעת היה עובד אחר בשם צפי , שהיה חסר הרשאה לנהוג ברכב , דבר האומר דרשני ומעיד על התנהלות החברה בעדכון הנהגים הנוהגים ברכב אצל התובעת לשם החלת הכיסוי הביטוחי שמעניקה התובעת . כך גם התברר בחקירה הנ גדית של המנכ"ל יחזקאל, שמבחינתו כל נהג מורשה לנהוג ברכב (שורות 11-12 עמ' 23 לפרוטוקול) , ובניגוד לאמור בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית. אולם, אין התנהלות הנתבעת 1 אל מול התובעת מהווה את עיקר המחלוקת הנתונה להכרעה , שכן הנתבעת 1 הסכימה לשאת בחובה כלפי התובעת, הגם שלמסקנה זו השלכה על מהימנות גרסת הנתבעת 1.

השאלה שנותרה במחלוקת היא, אם כך , האם העביר מר טרשד את הזכות, שקיבל מהנתבעת 1 לנהוג ולהשתמש ברכב, למר בצלאל , ללא רשות והסכמת הנתבעת 1 ?

אחריות צד שלישי 1 – מר טרשד -

18. לטענת מר יחזקאל שבת כהן, הנתבע 2 היה היחיד שמורשה לנהוג ברכב. בהסכם העבודה שנחתם עם הנתבע 2 נקבע כי הרכב יהיה באחריותו ואין הוא רשאי לבצע עמו נסיעות פרטיות, ומכאן , לטענתו, ברי שאין הוא אף רשאי להעבירו לאחר. כמו כן, נטען כי זה חתם על הצהרה לפיה לוקח הוא אחריות מלאה על הנזק שנגרם בתאונה.

19. בתצהיר עדותו הראשית, תיאר מר טרשד את מערך היחסים שהתפתח במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1 , עת , תחת ידיעת מנכ"ל הנתבעת 1, מר יחזקאל, התלווה אליו מר בצלאל לנסיעותיו הארוכות במהלך עבודתו, דבר אשר הפך לנוהג מדי בוקר, וזה אף סייע בידו במסגרת משימותיו בעבודה, גם לפי דרישת מר יחזקאל. במסגרת תאונת עבודה שארעה ביום 5.5.13, נקע הוא את קרסולו, ועם הגעתו למפעל הנתבעת 1 ביקש יחזקאל ממר בצלאל להסיע את מר טרשד ברכב לצורך קבלת טיפול רפואי בבית חולים, וכך עשה מר בצלאל. בסיום הטיפול הסיע הוא את מר טרשד לביתו ולמחרת בבוקר הסיע אותו למוסד לביטוח לאומי לדיווח על התאונה, וגם זאת לפי הוראה ישירה של מר יחזקאל. בהמשך, עם חזרת מר טרשד לעבודה , המשיך מר בצלאל לעשות שימוש ברכב בידיעת מר יחזקאל , וביום 16.5.13 הסיע מר בצלאל את מר טרשד לביתו ולקח את הרכב עמו למילוי דלק ולהסעתו בבו קר המחרת לעבודה. בשעה 23:00 לערך קיבל הוא הודעה ממר בצלאל על אודות קרות התאונה. למחרת דיווח הוא על התאונה לנתבעת 1 , אולם לא העלה על דעתו כי לא יהיה כיסוי ביטוחי לנהיגתו ברכב או לזו של מר בצלאל, שאילו יד ע לא היה מבצע בו שימוש. עוד מסר , כי הרכב שימש את הנהגים בחברה לביצוע משימות שונות באופן חופשי מבלי לקבל רשות לכך.

20. בחקירתו הנגדית, הכחיש מר יחזקאל שבת כהן כי התיר למר בצלאל לנהוג ברכב, ואף טען כי דרש ממר טרשד שלא להביא איתו לעבודה אף אדם אחר שאינו מכוסה ולא מבוטח. אלא שבהמשך חקירתו, ולאחר שהוצג לו קטע מתמליל שיחה שלו ערשד, לפיו נטען כי הרשה למר בצלאל לנהוג ברכב ביום שבו מר טרשד נקע את רגלו, הבהיר מר יחזקאל כי הכוונה היתה רק לאותו היום ואין זה אומר כי הרשה לו לנסוע בו מתי שבא לו. בהמשך אף טען כי מבחינתו כל נהג מורשה לנהוג ברכב , טענה שאינה מתיישבת עם הטענה הקודמת, שהרי אם כל נהג מורשה לנהוג ברכב מדוע זה נדרש אישורו לכל נסיעה?!

21. בחקירתו הנגדית של מר טרשד, טען הוא, כי במסגרת העבודה לא היו הוא ומר בצלאל היחידים שנהגו ברכב אלא שהיו נהגים אחרים בחברה שעשו בו שימוש , למרות שהיה הוא הנהג העיקרי. וכי לאחר התאונה ביקש מר יחזקאל את רישיון הנהיגה של מר בצלאל כיון שלא היה בטוח שיש לו ביטוח וביקש להסדירו כאילו היה מר בצלאל עובד החברה. לטענתו, קיימת הקלטה המעידה כי שלוש פעמים התיר מר יחזקאל למר בצלאל לנהוג ברכב , וכי למעשה היה הרכב אצל מר בצלאל מיום שנקע הוא את רגלו ועד ליום התאונה, שכן זה היה אוסף אותו מהבית ומחזיר אותו בסוף יום העבודה לביתו. כפי שיובהר בהמשך, תמלול השיחות מחזק את גרסת ו זו של מר טרשד.

22. בתצהיר עדותו הראשית, טען מר בצלאל , כי במהלך שנת 2013 בעת שהיה מובטל נהג ללוות את חברו מר טרשד לעבודתו בנסיעותיו הארוכות במשאית. לטענתו, המנכ"ל יחזקאל ידע על כך ואף היה מטיל עליו משימות של סיוע בפריקה והעמסה של סחורה. ביום 5.5.13 נקע מר טרשד את רגלו במהלך עבודתו ובעת שחזרו למפעל הורה לו יחזקאל , לא לפני ששאל לגילו ולרישיונו, לבצע שימוש ברכב נשוא התביעה על מנת לפנות את מר טרשד לבית החולים, וכך עשה הוא. לאחר מכן , הסיע את מר טרשד לביתו ונסע עם הרכב לביתו שלו. למחרת בבוקר, לפי הוראת יחזקאל, הסיע הוא את מר טרשד למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת טפסים למילוי הודעה על תאונת עבודה. לטענתו, יחזקאל ידע שהוא מבצע שימוש ברכב, לרבות החזרת מר טרשד לביתו, והוא לא אסר עליו או מנע זאת ממנו. ביום 16.5.13 , לאחר יום העבודה של מר טרשד, הסיע הוא אותו לביתו לפי ידיעת יחזקאל. ואילו התאונה ארעה בשעה 23:00 לערך לאחר שהחזיר את חברתו דאז לביתה ובדרך מילא דלק. בחקירתו הנגדית, חזר ואישר את הצהרותיו אלו ובמיוחד את הטענה כי קיבל היתר לנהוג ברכב מיחזקאל, וכי אף הבחין בנהגים אחרים העושים ברכב שימוש. לא זו בלבד, אלא שזה הבהיר כי המשיך לעשות שימוש ברכב לצורך הסעת מר טרשד לעבודה מדי יום ולכל צורך שהיה בו לסייע בעבודתו של מר טרשד, לרבות מילוי דלק לרכב, ומעולם לא נאסר עליו השימוש ברכב.

23. גם בתמליל השיחות שצרפו הנתבעים 2-3, עולה כי מר בצלאל חוזר ומטיח ביחזקאל כי זה התיר לו את השימוש ברכב לצורך סיוע למר טרשד לכל מה שהוא צריך. אמנם, יחזקאל מתכחש להיתר, אולם , נראה כי זה מתמקד באי מתן אישור ספציפי לשימוש ברכב ביום התאונה ובמיוחד לא לצרכים אישיים בלילה. לא זו בלבד, אלא שמר בצלאל אף מודיע לו כי אילו ידע שאין לרכב ביטוח לא היה הוא עושה בו שימוש כלל . כמו כן, שולל הוא כל מסמך שנטען כי חתם עליו כאחראי לתאונה. מכל השיחה ביניהם עולה, כי יחזקאל מתחמק מלהשיב לטענה כי אישר למר בצלאל להסיע את מר טרשד לבית החולים בזמן שנקע את רגלו ולסייע לו ככל הניתן, וכל תשובותיו מתמקדות בטענתו כי לא אישר לו ביום התאונה את השימוש שלו ברכב. גם בתמלול השיחה אל מול מר טרשד טען האחרון בפני יחזקאל כי זה אישר למר בצלאל את השימוש ברכב, ושוב חוזר יחזקאל ושואל בצורה רטורית אם אישר לו את השימוש באותה הפעם, כשהכוונה ליום התאונה. ועוד טען בפניו, כי האישור אינו מאפשר נסיעות פרטיות , לא למר טרשד ולא למר בצלאל. כל יתר השיחה סבה סביב דרישת יחזקאל כי מר טרשד ומר בצלאל יחתמו על לקיחת אחריות על הנזק שנגרם לרכב, כשמתוך השיחה ברור כי מר טרשד מתנגד לחתימה שכזו בטענה כי הוא לא גרם לנזק וכי אין בין זה לבין הלנת שכרו דבר וחצי דבר. אלא שיחזקאל מתעקש לקשור בין הדברים ומעמיד את הדרישה לחתימה על מסמך לקיחת אחריות לנזקי התאונה כתנאי לתשלום שכרו של מר טרשד.

24. מכל האמור לעיל עולה, כי יחזקאל אישר למר בצלאל לעשות שימוש ברכב ביום בו נקע מר טרשד את רגלו לצורך קבלת טיפול רפואי. לא זו בלבד, אלא שאף עולה כי זה המשיך ואישר את שימושו של מר בצלאל ברכב לצורכי מר טרשד בלקיחתו לעבודה והחזרתו ממנה לביתו. הגם שיחזקאל לא היה נכון לאשר את הטענה הזו, הרי שמנסיבות העניין עולה כי גרסת הצדדים השלישיים , מר טרשד ומר בצלאל , הינה גרסה מהימנה ועדיפה על פני זו של יחזקאל. גם אם תאמר, כגרסת יחזקאל , כי לא נתן הוא אישור פוזיטיבי להמשך השימוש של מר בצלאל ברכב בכלל וביום התאונה בפרט, הרי שאין ספק כי זה היה מודע להמשך השימוש שעושה הוא ברכב לצורך הסעת מר טרשד לעבודה וממנה, ודי בהסכמה שבשתיקה כדי להוות אישור להמשך השימוש ברכב שלא נמנע ממר בצלאל באופן מפ ורש ואף לא במשתמע. יתר על כן, כפי עדותם של מר טרשד ומר בצלאל, גם נהגים אחרים עשו שימוש ברכב וזה לא נמנע מהם, ונראה כי היה זה בשל סברתו של יחזקאל כי השימוש ברכב מותר לכל נהג, כפי שהעיד הוא בעצמו בחקירתו הנגדית. על כן, לא ברור הכיצד זה טוען כי לא איפשר את השימוש דווקא למר בצלאל, ודווקא ביום התאונה?! מכאן יוצא, כי לא היה זה מר טרשד שאישר או איפשר למר בצלאל את השימוש ברכב על דעת עצמו, אלא שהיה זה על דעת יחזקאל, מנכ"ל הנתבעת 1 ושולחת ההודעה לצדדים שלישיים. ומשזה אישר את השימוש ברכב למר בצלאל, אין לומר עוד כי מר טרשד פעל בניגוד להוראות הנתבעת 1 או כי זה התרשל כלפיה לאור התחייבויותיו בהסכם העבודה , ועל כן, אין הוא חב כלפיה בגין הנזק שנגרם לרכב בתאונה.

אחריות צד שלישי 2 – מר בצלאל -

25. אך האם חב מר בצלאל כלפי הנתבעת 1 ושולחת ההודעה לצד שלישי? גם התשובה על כך הינה בשלילה. מן העדויות שהובאו בפניי השתכנעתי, כי מר בצלאל נהג ועשה שימוש ברכב לפי הסכמתו המפורשת והמשתמעת של יחזקאל, מנכ"ל הנתבעת 1. כאמור לעיל, ההסכמה לשימוש ברכב לא צריכה או מחויבת להינתן לו בכל פעם מחדש, שהרי להסכמה זו יש פן משתמע, ואילו רצה יחזקאל לאסור את השימוש בהמשך, היה הוא מחויב לומר זאת למר בצלאל או למר טרשד באופן מפורש. אך זאת לא הוכח כי נאמר. ההיפך הגמור הוכח. דהיינו, כי זה איפשר את השימוש ברכב לכל נהג בחברה וגם למר בצלאל שבשירותיו עשה הוא שימוש ללא תשלום שכר, ומדוע שזה ימנע בעדו מלשרת את צרכי החברה לטובתו מבלי לשלם לו כל שכר?! אין ספק, כי לא היה לו כל אינטרס שכזה כי אם ההיפך. אלא שבאותו מועד לא ידע או לא הבין הוא כי בעשותו כן חושף עצמו להסרת הכיסוי הביטוחי שהעניקה לו התובעת בגין השימוש ברכב שהותר לנהג הרשום בלבד, מר יאיר שבת כהן. ועל כן, לא נדרש הוא למנוע מכל נהג את השימוש ברכב, לרבות של מר בצלאל.

26. לא זו בלבד, אלא שהטענה כי האישור לשימוש ברכב לא כלל שימוש לצרכים פרטיים, כפי שהוגבל מר טרשד בחוזה עבודתו, אינו חל ביחס למר בצלאל. אכן, מר טרשד לא היה רשאי לעשות שימוש ברכב לצרכיו הפרטיים אלא לצורכי עבודתו, אולם , לא היה זה מר טרשד שנהג ברכב לאחר שעות העבודה , כי אם מר בצלאל. ו אילו זה האחרון לא היה עובד של החברה, ומשכך לא חלו עליו ההגבלות הקבועות בחוזה העבודה, אלא אך אותן הגבלות שנמסרו לו בעל פה, ככל שנמסרו. לא נטען ולא הוכח בפני כי הגבלות ש כאלו נמסרו למר בצלאל, כפי שלא הוגבל הוא בשימוש ברכב לא בשעות העבודה ולא מעבר להן, לא לצרכי העבודה ולא לצרכים פרטיים . ומכאן, שמר בצלאל עשה שימוש ברכב לפי האישור שניתן לו מיחזקאל ואי המניעות שנלוותה להמשך השימוש ברכב לכל צורך , ובכלל זאת גם מעבר לשעות העבודה ולצרכים פרטיים. אין אף ספק , כי זו נבעה מחוסר ההבנה אודות אי הכיסוי הביטוחי לרכב בעת שימוש ו של מר בצלאל בו ואף של מר טרשד וכל נהג אחר , שאחרת, כפי שכבר העידו בעצמם, לא היו עושים הם בו שימוש ללא כיסוי ביטוחי. נראה, כי גם הנתבעת 1 לא היתה מאפשרת את השימוש ללא כיסוי ביטוחי , אלא אם נקטה בקלות ראש ובאי אכפתיות בעניין זה. גם יחזקאל העיד , כי להבא יבדוק היטב את הכיסוי הביטוחי לכל נהג. מכאן, שאין לנתבעת 1 כל זכות לפיצוי או שיפוי אף מאת מר בצלא ל. זה אינו חב כלפיה בגין הנזק שגרם לרכב אלא אך כלפי בעלת הרכב, התובעת חברת דומיקאר , כפי שכבר נפסק לעיל.

27. עוד יודגש, כי החבות של הנתבעת1 כשולח למעשי מר בצלאל כשלוח, כפי שקבוע בהוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין, אינה מגלה כשלעצמה עילה לתביעת השלוח על ידי השולח. אין זאת אלא, ששניהם מהווים מעוולים יחד כלפי התובעת, שלרכבה נגרם הנזק, וחבים הם ביחד ולחוד כפי הוראת סעיף 11 לפקודה, אשר אינה גורעת מחבותו של איש מהם, כמודגש בסעיף 16 לפקודה. וכך הוא אף המקרה שלפנינו. אלא שמעבר לזאת, נראה כי בהתאם להוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין, כפי שעוד יפורט בהמשך, דווקא הנתבעת1 חבה בשיפוי הנתבע 3 בהיותם מעוולים יחד, ודמי השתתפותה בגין נזקי הנתבע 3 כלפי התובעת מגיעים כדי שיפוי מלא בשל חשיפתו של מר בצלאל לסיכון של נהיגה ברכב ללא כיסוי ביטוחי, או למצער , יידועו על כך מראש ובטרם עשיית השימוש ברכב.

התחייבות חוזית של הצדדים השלישיים –

28. ומה באשר לטענת הנתבעת 1 כי הצדדים השלישיים התחייבו כלפיה בכתב ונטלו אחריות בגין הנזק? שני הצדדים השלישיים שללו זאת על אתר. לטענתם, לא הסכימו כלל לחתום על מסמך כלשהו בעניין. מר טרשד הבהיר במסגרת תצהיר עדותו הראשית כי סירב לחתום כי התיר את השימוש ברכב למר בצלאל אלא חתם על מסמך המאשר אך כי מר בצלאל ביצע ברכב שימוש. מאוחר יותר נתבקש הוא לחתום על כתב התחייבות מודפס וסרב לכך. לטענתו, החתימה על הטענה לביצוע השימוש ברכב על ידי מר בצלאל הוסברה לו כמיועדת לצורך הוספה שלו ושל מר בצלאל לכיסוי הביטוחי. מאוחר יותר הודיע לו מר יחזקאל כי מעכב הוא את כספי הפיצויים וזכויותיו כעובד עד למועד שיתחייב הוא לשלם עבור הנזקים לרכב. לאחר מכן שוחח הוא עמו וזה השיבו כי במועד התאונה לא העניק הוא לו רשות לבצע שימוש ברכב בלילה ולכן עליו לשאת בנזק. ואכן, תמלול השיחה שבין יחזקאל לבין מר טרשד מאמת את גרסתו לפיה יחזקאל עומד על כך כי זה יחתום על מסמך התחייבות ביחד עם מר בצלאל כי ישאו הם בנזקי הרכב הנתבעים על ידי התובעת. אולם, מר טרשד מסרב לכך בתוקף במהלך השיחה בין השניים ועומד על קבלת שכרו ללא כל קשר לנזקי הרכב. גם מר בצלאל העיד , כי לאחר התאונה ביקש יחזקאל ממנו להביא לו את רישיון הנהיגה ותעודת הזהות שלו לצורך הסדרת הכיסוי הביטוחי. במועד זה ביקש ממנו לחתום כי ביצע שימוש ברכב וכך עשה הוא. אולם, לטענתו לא כלל הדבר אחריות לתשלום עבור הנזקים וכי ענין זה הוסף בכתב יד לאחר מכן על ידי יחזקאל ללא ידיעתו ואישורו . מאוחר יותר סרב אף לחתום על טופס התחייבות מודפס. לאחר התאונה שוחח אף הוא בטלפון עם יחזקאל וביקש לדעת מדוע מבקש הוא ממנו לשאת בנזק בעוד שזה התיר לו את השימוש ברכב ביודעין שאין לו ביטוח, וזה השיבו כי לא התיר לו לבצע בו שימוש בלילה.

29. גם תמלול השיחה ביניהם מאמת ומאשש את גרסת מר בצלאל, שם בעמוד 3 לתמליל עולה, כי זה שולל את הטענה כי חתם על לקיחת אחר יות לנזקי הרכב וכי בין החומר שבפניו אין מסמך שכזה. ואכן, לתצהיריהם צרפו הנתבעים 2 ו-3 שני מסמכי כתב התחייבות בלתי חוזרת מודפסים נושאי תאריך ה- 14.10.13 שאינם חתומים על ידם. בעוד שהנתבעת 1 לא הציגה כל מסמך שכזה חתום למעט אותו מסמך בכתב יד החתום לכאורה על ידי מר טרשד. אין ספק כי יש בכך לחזק את מהימנות גרסתם, כפי שאף עלתה בתמלול השיחות , כי מעולם לא חתמו על מסמך שבו לקחו אחריות על הנזקים, למעט כי מר בצלאל נהג ברכב בעת התאונה. לא זו בלבד, אלא שבמהלך חקירתו הנגדית של יחזקאל, נטען בפניו כי הללו לא חתמו על מסמך שכזה ואילו זה פטר בתשובה סתמית כי ישנה חתימה של שניהם. אלא שהמסמך שהציגה הנתבעת 1 טוען לחתימתו של מר טרשד בלבד ולא של מר בצלאל, בעוד שאת מסמך ההתחייבות המודפס נמנעה מלציין או מלהציג כראיה. מכאן ברור כי אין לקבל את טענת הנתבעת 1 כי קיימת התחייבות שכזו. יתר על כן, ככל שהיתה התחייבות שכזו מצדו של מר טרשד בכתב יד, אותה שלל הוא מכל וכל, אזי מתמלול השיחות עולה כי זו הוצאה בלחץ בלתי ראוי תוך התניית קבלת זכויות סוציאליות, ומכאן, שגם מטעם שכזה היתה זו נפסלת מקבלת תוקף חוזי ראוי, שהרי התחייבות חוזית חייבת להתקבל בהסכמה אמיתית של שני הצדדים ולא תוך כדי כפיה, שאז הינה בגדר התחייבות פסולה ובלתי כשרה, בניגוד מוחלט לדין. על כן, גם מטעם זה אין לקבל את טענת הנתבעת 1 לקבלת ההודעה לצדדים שלישיים.

הודעה לצד שלישי 1 בתיק השני -

30. נותר אם כן לבחון את הודעת הנתבע בתיק השני לצד השלישי 1 . דהיינו, האם חבה חברת משכוכית לשפות ולפצות את מר בצלאל בגין נזקיו כלפי התובעת – חברת הביטוח הראל – שלרכבה נגרם נזק בתא ונה? לטענת מר בצלאל, התירה לו חברת משכוכית לעשות שימוש ברכב מבלי ליידעו כי אין לו כיסוי ביטוחי בעת נהיגה ברכב. בטרם התייחסות ספציפית לטענה זו אבהיר, כי בהתאם להוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין, אחראית חברת משכוכית למעשי מר בצלאל והנזק שגרם הוא בתאונה מכוח היותה השולחת שלו והוא כשלוח שלה בשל כך שהתירה לו את השימוש ברכב במפורש ו /או במשתמע. שהרי, בעצם השימוש ברכב פעל הנתבע לטובת הצד השלישי לצורך הסעת העובד שלה לביתו ולפי הסכמתה . מכאן, שבהתאם לסעיף 11 לפקודה חבים הם ביחד ולחוד כמעוולים ביחד, וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד. אמנם, התובעת בחרה לתבוע אך את הנתבע כשלוח ולא את השולחת, אולם אין הדין מאפשר להותיר את הנתבע כמעוול לבד במערכה ולהשאיר את המעוול האחר מחוץ לתמונה המשפטית הכוללת , כפי שנראה להלן.

31. הוראת סעיף 84 (א) לפקודת הנזיקין, קובעת כדלקמן:

"כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות."

ומה יהא שיעור ההשתתפות? לשם כך מבהיר סעיף קטן (ב) כי:

בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק. בית המשפט אף מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא.

מכאן יוצא, כי בהתאם לרישא לסעיף זה, חבה חברת משכוכית לנתבע , כמעוולת יחד עם הנתבע, ב דמי השתתפות כאילו נתבעה היא על ידי התובעת על אותו הנזק. ראשית , חבה היא בשיפוי הנתבע בשל היותה אחראית למעשיו כשולחת, מכוח הוראת סעיף 14 לפקוד ה, ובהיותם מעוולים יחד ולחוד. ועל כן, רק מטעם זה , דין ההודעה לצד השלישי 1 להתקבל.

32. שנית, מעבר לחיוב החל מכוח סעיף 14 לפקודה, הרי שבטענתו של הנתבע כי הצד השלישי 1 התירה לו לעשות שימוש ברכב ללא ידועו כי אין הוא זכאי לכיסוי ביטוחי – יש ממש כעילה משפטית לחיוב נוסף של הצד השלישי . למעשה, כיסוי ביטוחי לנזקי הרכב ניתן אך ורק למר יאיר שבת כהן ולא לאף אדם אחר מלבדו. כפי שהובהר לעיל, חברת משכוכית באמצעות מנכ"ליה התירה למר טרשד לעשות שימוש ברכב מבלי להודיע לחברת דומיקאר על כך מראש לצורך החלת הכיסוי הביטוחי כמוסכם בהסכם השכירות, ואף לעובד בשם צפי אפשרה לגשת לקבל את הרכב מן החברה המשכירה ולנהוג אותו. ולא זו בלבד, אלא שהתברר כי אפשרה היא לעובדים נוספים לעשות שימוש ברכב , כפי שהעידו מר טרשד ומר בצלאל. התנהלות זו של החברה אף תואמת את גישתו של המנכ"ל יחזקאל שבת כהן, שהבהיר בחקירתו הנגדית , כי מבחינתו כל נהג מורשה לנהוג ברכב.

33. במצב דברים שכזה, התנהלותה של חברת משכוכית הינה התנהלות רשלנית, שהרי חברה סבירה היתה נוקטת מידת זהירות מתבקשת לצורך עריכת כיסוי ביטוחי למי שנוהג ברכב באופן קבוע, ובמקרה דנן היה זה מר טרשד, ובמקביל לא מתירה את הנהיגה ברכב לאחרים , או , לחילופין , מבטחת את כל הנהגים באמצעות הודעה פשוטה לחברת ההשכרה או התאמת חוזה ההשכרה של הרכב לצרכיה. אין ספק , כי התרת השימוש ברכב למי אשר אינם מכוסים בביטוח מתאים חושף את הנהג לנזקים הצפויים להיגרם לרכב משימוש בו, בעוד שביטוח לנהג אינו מעמידו בסיכון שכזה. בדרך כלל מצופה גם מהנהג לבדוק את הכיסוי הביטוחי בטרם השימוש ברכב, אולם, בנסיבות שתוארו במקרה דנן, המדובר בחברה המעסיקה נהגים לצרכיה והתרת השימוש ברכב יוצרת מצג שווא כי זו דאגה לכיסוי הביטוחי הנדרש לעובדיה בעבודתם היומיומית כנהגים, בהתאם לתפקידה כמעסיקה סבירה, ואזי אין הם נדרשים לבחינה שכזו. מצג ש ווא כזה, יוצר למשתמשים ברכב הסתמכות אשר מתחזקת לנוכח ההיתר שמעניק להם המנכ"ל בכבודו ובעצמו.

34. אמנם, מר בצלאל לא היה עובד החברה אלא אך שלוח שלה, אלא שזה היה חשוף לנוהג זה מדי יום ביומו, כפי שאף העיד הוא בחקירתו הנגדית, ובמיוחד כאשר נשאל לגבי קיומו של רישיון לנהוג ברכב על ידי המנכ"ל יחזקאל, כי אז ההבנה המשתמעת היא כי אפשר לנהוג את הרכב מכל בחינה, לרבות קיומו של כיסוי ביטוחי. מנכ"ל סביר ונבון גם לא היה לוקח סיכון שכזה כי ברכב ינהגו בלתי מבוטחים ויגרמו לנזקים שלא יהיו מכוסים, ועל כן, למצער ראוי היה כי זה ימנע ממי שאינו מכוסה את השימוש ברכב או לחילופין יודיע לו כי אין כיסוי לכל נהג ברכב. אילו עשה כן, אזי היה הסיכון נופל על שכמי הנוהגים ברכב ללא היתר. משלא נעשה כן, המדובר ברשלנות שגרמה נזק למר בצלאל בעצם חיובו לשפות את חברת הראל בגין הנזק שנגרם לרכבה, ושאילו היה מבוטח לא היה הוא נדרש לשאת בו.

35. יוצא איפוא, כי מכוח רשלנותה של הצד השלישי 1, חבה היא בשיפוי הנתבע גם בגין עילה משפטית זו. אך, בניגוד לעילה שמכוח חבות השולח הקבועה בסעיף 14 לפקודה, ששם שיעור דמי ההשתתפות יכול להתחלק בין המעוולים באופן שווה, נראה כי ההשתתפות במקרה דנן מגיעה לכדי שיפוי מלא. כפי שהובהר לעיל, מידת אחריותה של החברה לגרימת הנזק היא אחריות מלאה, שאילו דאגה לביטוחו של מר בצלאל לא היה נדרש הוא לפצות את הניזוק , או , לחילופין , אילו יידעה אותו בדבר אי הכיסוי הביטוחי היה הוא נמנע מלעשות שימוש ברכב , כפי שהצהיר בעצמו , ש אחרת היה אז הסיכון נופל על כתפיו שלו בלבד. הן מבחינה אופרטיבית טכנית והן מבחינה נורמטיבית של שיקולי מדיניות, אין מקום כי בית המשפט יאפשר לחברה המעסיקה נהגים לחשוף אותם לסיכון לשאת בנזקים לרכבים, בהם עושים הם שימוש לצורכי עבודתם ו לצורכי החברה המעסיקה, לפי היתר שניתן להם על ידה בין במפורש ובין במשתמע . לענין זה, אין להבחין בין היות הנתבע עובד או שלוח של החברה. על כן, מצאתי כי כללי הצדק והיושר מחייבים כי זו תשא באחריות מלאה לנזק שנגרם לרכב שנהגו לא בוטח בכיסוי מתאים לנהיגה בו ולתוצאות נזקיו אלו, לרבות במסגרת תאונות דרכים , כפי שארע במקרה דנן.

שיעור הנזק בתיק הראשון –

36. כפי שראינו, במסגרת החבות בתיק הראשון, חב הנתבע 3 כלפי התובעת - חברת דומיקאר - בגין היותו המעוול שגרם לתאונה ולנזקי רכבה. התובעת עתרה לפיצוי בגין מחיר השוק של הרכב בסך של 38,445 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 1737 ₪. הנזקים שנגרמו לרכב הוערכו בסך של 62,181 ₪ ועלו על ערך השוק. עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מיום 29.5.2013 מגלה, כי אכן הנזקים לרכב עלו על ערך השוק של הרכב, ואלו הגיעו, ללא מע"מ שרשאית התובעת לקזז, לסך של 53,147 ₪, בעוד ערך השוק של הרכב בניכוי מע"מ הינו 32,859 ₪. לאור היות סכום הנזקים עולים על 60% מערך הרכב, הוכרז הרכב כאובדן גמור. בסיום חוות דעתו, קובע השמאי, כי שרידי הרכב נשארו בבעלות בעל הרכב ויעודם לפירוק בלבד ואילו ערכם יהא עפ"י הסכם מכירתם. זאת ועוד, הוציאה התובעת אף חשבונית זיכוי לנתבעת 1 – חברת משכוכית, וזו עמדה על סך של 29,877 ₪. ראשית, לא ברור מה פשר הפער שבין שיעור הנזק לבין חשבונית הזיכוי, ועל כך לא ניתן כל הסבר מאת התובעת. שנית, לא ברור מדוע תובעת היא את ערך הרכב בתוספת מע"מ שרשאית היא לקזז. שלישית, וזהו העיקר, לא ברור מדוע זה לא הציגה התובעת את עלות שרידי הרכב שנותרו ברשותה, אשר מחויבת היתה היא לקזזם מערך השוק של הרכב, בכדי לתבוע את היתרה שטרם נפרעה.

37. בהתאם להלכה הפסוקה, על התובעת להוכיח את כל מרכיבי תביעתה, לרבות שיעור הנזק שנגרם לה, שאחרת לא עומדת היא ב נטל ההוכחה, ודין התביעה להידחות, גם אם נקבעה חבות של הנתבע כלפיה. במקרה שלפני, אין לבית המשפט נתונים או אסמכתאות באשר לערך שרידי הרכב שיש לקזז מערך השוק של הרכב, ועל כן, לא ניתן לקבוע מהי היתרה לתשלום שחב כלפיה הנתבע 3 בגין אחריותו לגרימת הנזק. בנסיבות אלו, לא עמדה התובעת בהוכחת מרכיב שיעור הנזק, ועל כן, דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות.

סיכום ומסקנות

38. לאור האמור לעיל, עולה כי, במסגרת התיק הראשון, התביעה כנגד הנתבעת 1 התקבלה לנוכח הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. ואילו, התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בשל ש לילת אחריותו לתאונה ולנזק, בעוד שהתביעה כנגד הנתבע 3 נדחית בשל אי הוכחת שיעור הנזק, הגם שזה נמצא אחראי לתאונה ולנזקיה. ההודעה לצדדים שלישיים, שהגישה הנתבעת 1 , נדח ית אף היא בשל אי קיומה של חובת שיפוי או פיצוי כלפיה מצהצדדים השלישיים, כפי שפורט לעיל. יחד עם זאת, נמצא שחובת שיפוי שכזו עומדת לנתבע 3 ביחס לנתבעת 1 בהיותם מעוולים יחד, אלא שלאור דחיית התביעה כנגדו אין היא עוד מעשית מבחינתו .

39. ביחס לתיק השני נמצא, כי התביעה כנגד הנתבע, שהגישה חברת הביטוח הראל , התקבלה לפי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. ואילו , ההודעה לצד שלישי 2 נדחתה אף היא בהסכמה וללא צו להוצאות. לעומת זאת, ההודעה לצד שלישי 1 מתקבלת באופן שזו מחויבת בשיפוי מלא של הנתבע בגין החבות שנקבעה לו כלפי התובעת.

40. המסקנה האופרטיבית ב כל אחד משני התיקים בתיק המאוחד הינה:

א. בתיק הראשון שבכותרת, מעבר לסכום שסוכם בהסכם הפשרה עם חברת דומיקאר, על הנתבעת 1 –חברת משכוכית - ל שאת בשכ"ט עו"ד והוצאות הצדדים השלישיים בסך כולל של 7500 ₪.

ב. בתיק השני שבכותרת, מעבר לסכום שסוכם כי על הנתבע לפצות את חברת הביטוח הראל, על הצד השלישי 1 –חברת משכוכית - לפצות ולשפות את הנתבע בגין כל הסכומים שחויב הוא לשלם ל חברת הביטוח הראל, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות הנתבע בסך כולל של 7500 ₪.

ג. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דומיקאר בע"מ
נתבע: משכוכית שרותי הובלות בע"מ
שופט :
עורכי דין: