ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעל קלינה נגד ע"י ב"כ עו"ד יובל פלדה :

לפני כבוד השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
מר אברהם דיאמנט – נציג ציבור עובדים
מר משה כפיר – נציג ציבור מעסיקים

התובעת
יעל קלינה ת.ז. XXXXXX846
ע"י ב"כ עו"ד גולן אשטון

-

הנתבעים
.1 ניוטק אלקטרוניקה בע"מ ח.פ. 513191478
.2 גלעד שגב ת.ז. XXXXX592
ע"י ב"כ עו"ד יובל פלדה

פסק דין

1. לפנינו תביעה בגין פיצוי על העדר הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה (או עריכת חוזה עבודה).

2. לפי הנטען בכתב התביעה, גב' יעל קלינה (להלן – התובעת), החלה לעבוד אצל נתבעת 1 - חברת ניוטק אלקטרוניקה בע"מ (להלן – הנתבעת), חברה העוסקת ביבוא ושיווק חומרה וציוד היקפי למחשב ולמכשירים סלולארי ים, בעבודות פקידותיות ביום 16.7.12. בהמשך החלה לעבוד גם כסוכנת מכירות בשטח, וזאת עד לפיטוריה בחודש מאי 2017. ס ך הכול עבדה התובעת אצל הנתבעת 58 חודשים.
התובעת עבדה במשרה מלאה וקיבלה שכר בסיס ונוסף על כך עמלה בגין מכירותיה, שהייתה גבוהה משכר הבסיס. העמלות אף שימש ו בסיס להפרשות לפנסיה של התוב עת. השכר החודשי הממוצע של התובעת היה בסך 15,688 ₪.

הנתבע 2, מר גלעד שגב, הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן – הנתבע). בחודש אפריל 2017 הודיע הנתבע לתובעת שעקב הירידה במכירותיה, הוא נאלץ לבצע שינויים במשכורת שלה. כך החל מאותו חודש יפחת שכר ה לסך של 7,000 ₪ כשכר בסיס וכן היא תקבל עמלות מכירה. התובעת השיבה שהיא מבקשת לקבל חוזה עבודה והיא תיתן תשובה בהמשך . לאחר מכן, הודיעה התובעת שהיא לא מוכנה לירידה בשכרה. לכן, היא זומנה לשימוע ביום 6.4.17. בשימוע הציעה הנתבע שוב את מבנה השכר החדש והציג את הסיבות לכך. התובעת הדגישה שהיא לא מעוניינת לעזוב את מקום העבודה, אך עם זאת לא מוכנה לפגיעה בשכרה. ביום 9.4.17 קיבלה התובעת הודעת פיטורים שלפיה היא תעבוד עד ליום 9.5.17.
במהלך תקופת ההודעה המוקדמת שהתה התובעת בחופשת מחלה של 18 ימים והנתבעת שילמה את שתי התקופות במקביל, בניגוד להוראות הדין. על אף הפיטורים, הנתבעת לא שילמה לה את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, לא מסרה לה טופס שחרור של כספי קופות הפיצויים והפנסיה ולא מסרה לה טופס 161.
התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בתשלום של פיצויי פיטורים, בקיזוז הסכום שהופרש לקופת הפיצויים, בפיצויי הלנה, בהפרשי הודעה מוקדמת, ובפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה (או עריכת חוזה עבודה).

בהתאם לצו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה, על הנתבעת היה להפריש הפרשות לפנסיה עבור התובעת בתום שישה חודשי עבודה. על אף זאת, הנתבעת החלה לבצע הפרשות בחודש אפריל 2014 , ועל כן חייבת לתובעת פיצוי בשווי ההפרשות בסך של 6,341 ₪.

התובעת טענה כי קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות של החברה – הנתבעת ולחייב יחד ולחוד גם את הנתבע.

3. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התובעת פעלה בניגוד לדין עת עשתה שימוש לרעה בזכות הגישה שניתנה לה למידע עסקי סודי של הנתבעת במהלך תקופת העסקתה. התובעת העבירה מידע אשר נאסף על ידה לטובת מעסיקתה החדשה, שהיא חברה מתחרה בנתבעת. לטענת הנתבעים, מדובר בגזל של סודות מסחריים על ידי התובעת. נאמר בכתב ההגנה כי הנתבעים שומרים על זכותם לדרוש את מלוא הנזקים בגין מחדליה של התובעת, אשר מסבים לנתבעת נזקים כספיים ותדמיתיים עד ליום זה. לגישתם, הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא הזכויות הסוציאליות והכספים בגין סיום יחסי עובד-מע סיק, אשר הסתיימו כתוצאה ישירה מחוסר תפקודה של התובעת והתרשלותה בביצוע תפקידיה.

כמו-כן, טען הנתבע כי אין כל יריבות או עילה בינו ובין התובעת. הנתבע לא התקשר מעולם עם התובעת בכל הסכם, לא העסיק את התובעת ומדובר בניסיון נוסף לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין של ו.

לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי התובעת התחילה לעבוד כפקידה ובשלב מאוח ר יותר כאשת מכירות. במעמד העסקתה הוס דרו עם התובעת תנאי העסקתה ושכרה לשביעות רצונה המלא.
במהלך העסקתה, הביעה התובעת רצון להתקדם לתפקיד סוכנת מכירות ופנתה אל הנתבעת על מנת שתבחן בקשה זו. מתוך רצון לקדם את התובעת ולשפר את תנאי עבודתה, הסכימה הנתבעת כי התובעת תמלא את תפקיד סוכנת המכירות במשך יומיים בשבוע, וביתר ימי העבודה (שלושה ימים) תמשיך בעבודה פקידותית. לתובעת אף ניתן רכב פרטי לשימושה גם מחוץ לשעות העבודה. התובעת קיבלה שכר בסכום ממוצע של 12,000 ₪ נטו, לעומת סך של 6,000 ₪ נטו שהיא קיבלה בגין עבודתה כפקידה.
לאחר מספר חודשים, ביקשה התובעת לקבל שכר יסוד קבוע בסך כולל של 11,000 ₪ ללא קשר למכירות. הנתבעת השיבה כי על התובעת לבצע מכירות בהיקף גדול כדי שתבחן את הצעתה. על מנת לשפר ככל הניתן את תנאי העבודה של התובעת, סוכם שהיא תעבוד כסוכנת מכירות שלושה ימים בשבוע, ויומיים כפקידה. נוסף על כך , הגדילה הנתבעת את שטח אזור המכירות שלה. אולם לאחר מספר חודשים התברר כי התובעת לא עומדת ביעדי המכירות שהוקצו לה, וכי חלה ירידה במחזור המכירות שלה. על כן, לא הייתה הצדקה לקבל את הצעת התובעת לקבל שכר קבוע בסך 11,000 ₪. הנתבעת הודיעה לתובעת כי שכר היסוד שלה יעמוד על סך של 7,000 ₪ ונוסף על כך היא תקבל עמלות, זאת כאשר במהלך כל התקופה שכר היסוד היה 6,500 ₪.
אולם, לאור העדר רצונה של התובעת להמשיך לעבוד אצל הנתבעת בתנאי העסקה שהתאימו לכישוריה נאלצה הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע, אשר התקיים ביום 6.4.17. בהמשך נמסרה לתובעת הודעה על הפסקת העבודה החל מיום 9.5.17.

בתקופת ההודעה המוקדמת הגיעה התובעת לעבודה באיחור ניכר מדי יום, והלכה לביתה טרם סיימה את יום העבודה, ואף לא ביצעה מכירות במכוון. כאשר נדרשה התובעת להחזיר את רכב החברה ולערוך התלמדות לסוכנת מכירות חדשה, החריפה התובעת את מאבקה. אז הציגה לפתע אישר מחלה עבור 18 ימים. התובעת נטשה את הלקוחות ועזבה את העבודה, ואף גרמה נזקים רבים לרכב הנתבעת.

התובעת קיבלה את מלוא זכויותיה הסוציאליות ואת מלוא שכרה. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת התברר לנתבעים כי התובעת עשתה שימוש לרעה במידע עסקי סודי של הנתבעת אליו נחשפה במהלך תקופת העסקתה, והעבירה את המידע למעסיק תה החדשה, שהיא חברה מתחרה לנתבעת ב שם "סיטי סל בע"מ". התובעת נכנסה למערכת המחשוב של הנתבעת ואספה מידע קנייני יקר ערך הכולל רשימות לקוחות של הנתבעת, ופנתה אל הלקוחות בשם החברה המתחרה.
נוכח הנסיבות, טוענים הנתבעים כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים או לכל סעד אחר המבוקש בתביעה.

4. ראיות שנשמעו בהליך

התובעת והנתבע הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בדיון על תצהיריהם.
לאחר שנשמעו הוכחות בתיק, ביום 1.5.19, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב וסיכומי תשובה, והתיק הועבר להכרעתנו.

5. עובדות שאינן במחלוקת

התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 16.7.12 ועד ליום 9.5.17.
התובעת החלה את עבודתה כפקידה וקיבלה שכר יסוד קבוע בסך 6,000 ₪ נטו.
בהמשך החלה לעבוד התובעת, נוסף על עבוד תה הפקידותית, כסוכנת מכירות, ועל כך קיבלה עמלות, שמופיעות בתלושי השכר. שכר הבסיס שלה עלה לסך של 6,500 ₪ נטו. כמו-כן, התובעת קיבלה רכב של החברה לצורכי העבודה ולשימושה האישי.
תלושי השכר משקפים את השכר שקיבלה התובעת בפועל. שכר היסוד האחרון שקיבלה התובעת היה בסך 6,500 ₪ נטו.
לתובעת לא ניתנה הודעה לעובד על תנאי העבודה ולא נערך איתה חוזה עבודה (ראו אמירת ב"כ הנתבעים, ע' 4, ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון).
אין מחלוקת לגבי השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, הכולל שכר יסוד ועמלות, בסך 15,688 ₪ (ראו ע' 5, ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).
ההפרשות לפנסיה עבור התובעת החלו בחודש אפריל 2014 (ראו נספח 8 לתצהיר התובעת).
התובעת הציגה אישור מחלה בגין 18 ימי מחלה בתקופה של ההודעה המוקדמת. באותם הימים לא עבדה התובעת בנתבעת .

6. נסיבות סיום העבודה של התובעת

התובעת ביצעה מכירות עבור הנתבעת וקיבלה על כך עמל ות בסכומים נכבדים . בהתאם לתלושי השכר, שמשקפים את השתכרותה של התובעת, שכר היסוד שלה היה בסוף התקופה בסך 6,500 ₪ נטו.
הנתבע הביע חוסר שביעות רצון לגבי היקף המכירות של התובעת בתקופה האחרונה לעבודתה , ולכן יזם שיחה עם התובעת לגבי "שינויים במשכורת". לפני כן, ביקשה התובעת להעלות את שכר היסוד שלה. בהודעת דוא"ל של הנתבע אל התובעת הוא הודיע לה כי החל מחודש אפריל 2017 שכר הבסיס שלה יהיה בסך 7,000 ₪ ברוטו, וכן היא תקבל עמלות. התובעת הודיעה שהיא לא מוכנה להורדה בשכר ה (שהתבטאה בהפרש בין הסך של 7,000 ₪ ברוטו, ובין ה-6,500 ₪ נטו שהיא קיבלה עד אז ).

התובעת זומנה לשימוע שהתקיים ביום 6.4.17. בשימוע אמרה התובעת כי היא "לא רוצה לעזוב את העבודה אך איננה מוכנה לפגיעה בשכרה " (נספח 3 לתצהיר התובעת).
ביום 9.4.17 נמסר לתובעת מכתב "הפסקת עבודתך בחברת ניוקט אלקטרוניקה בע"מ" שלפיו הודיעה הנתבעת לתובעת כי עבודתה תופסק החל מיום 9.5.17. נאמר בו כי "כל זכויותך ישולמו כחוק במשכורת האחרונה".
על אף זאת, לא קיבלה התובעת עד היום פיצויי פיטורים ואף לא טופס לשחרור כספים שהופקדו בקופה.

כשנשאל הנתבע בחקירתו בדיון מדוע לא העביר לתובעת "טופס 161" אמר כי הוא "לא יודע מה זה טופס 161, הפנתי א ותה להנה"ח. לא זוכר מה אמרתי לה" (ע' 17, ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון). בהמשך הוסיף הנתבע:
"לא זוכר את מהלך השיחות. אני דבר אחד יודע שהרצון שלי היה לשלם. בגלל שהתנהגותה בחודש האחרון השביתה האיטלקית הנזקים שהיא גרמה לחברה עוד היתי מוכן אבל לאור התביעה המופרכת וזה שאני פונה והיא לא רוצה לדבר אתי.
ש. מתי רצית לשלם?
ת. מתי שכתבתי לה את המייל. בנובמבר 2017.
ש. הגשת כתב הגנה עם עורך דין. למה לא צרפת עד היום טופס 161 ומכתב שחרור?
ת. לאור התביעה. אני אשחרר לה כסף כשהיא תובעת אותי על סכום כזה?"
(ע' 17-18 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך העדות הזכיר הנתבע את הנזקים אשר לגישת הנתבעים גרמה התובעת בשל העברת מידע למעסיק תה החדש ה (לכך נתייחס בסעיף הבא). יש לציין כי עד למועד סיום העבודה של התובעת, ואף לא בישיבת השימוע, לא הוזכרה כל התנהלות של התובעת אשר הצדיקה פיטורים ללא תשלום של פיצויי פי טורים. עולה מדברי הנתבע כי הסיבות לאי התשלום הן התנהגותה של התובעת בחודש האחרון - ה"שביתה האיטלקית" שעשתה; כאשר אף הציגה אישורי מ חלה ולא העבירה התלמדות למחליפתה; ולאחר מכן אף הגישה את התביעה לבית הדין.
קרי, לגישת הנתבעים, הסיבות שבגללן לא שולמו פיצויי פיטורים לתובעת עד עצם היום הזה, הן קשורות לדברים שהתגלו לאחר ההחלטה על פיטוריה, שהייתה כאמור ביום 7.5.19: התנהלות התובעת במהלך התקופה של הודעה מוקדמת, הגשת אישורי מחלה (כשלפני כן, לגרסת הנתבעים, "אף פעם לא הייתה חולה"), אי מילוי שעות העבודה הנדרשות ממנה, סירוב להעביר התלמדות למחליפה כפי שנדרש ממנה, ואף העברת מידע (רשימת לקוחות וסודות מסחריים אחרים) למעסיקתה החדשה.

העילה לזכאות לפיצויי פיטורים נולדה עם מעשה הפיטורים ואין בהתנהגות מאוחרת של העובד כדי להצדיק את שלילתם. על אף זאת, קיימת אפשרות להעלות טענת קיזוז בשל נזקים שגרם העובד. אולם, במקרה שלפנינו הנתבעת לא העלתה טענת קיזוז מכומתת וכן לא הגישה תביעה שכנגד. כך, שלא מתקיימת עילה המצדיקה אי תשלום של פיצויי פיטורים לתובעת.

נתייחס לטענות הנתבעים בנידון.

7. טענות הנתבעים על גניבת סודות ורשימת הלקוחות, והתנהלות בחוסר תום לב של התובעת הנתבע הצהיר בתצהירו:
"6. התובעת פעלה בניגוד לדין ובניגוד לכל אמת מידה מוסרית, ועשתה שימוש לרעה בזכות הגישה שניתנה לה למידע עסקי סודי של הנתבעת במהלך תקופת העסקתה.
7. התובעת מעלה באמון שניתן בה על ידי ועל ידי הנתבעת, והעבירה מידע אשר נאסף על ידה לטובת מעסיקתה החדשה אשר הינה חברה מתחרה לנתבעת. התובעת נכנסה למ ערכת המחשוב של הנתבעת לאחר סיום תקופת עבודתה, ואספה מידע קנייני וסודי יקר ערך.
8. המדובר בגזל של סוד ות מסחריים ומוניטין, גניבת סודות מסחריים ומידע עסקי סודי, והתעשרות שלא כדין. התובעת נ טלה בניגוד לדין נתונים ומסמכים מסחריים רגישים של הנתבעת, בהם הושקע הון עתק, אשר מהווים סודות מסחריים וקניינה הבלעדי של הנתבעת. הכל ללא ידיעתה והסכמתה של הנתב עת, כאשר רק בדיעבד התברר לי ולנתבעת כי מידע זה הועבר לחברה מתחרה בה הועסקה התובעת לאחר סיום העסקתה אצל הנתבעת.
9. נוכח מעשיה של התובעת נגרמו ונגרמים לנתבעת הפסדים כלכליים, לאחר שהנתבעת השקיעה בעמל רב את בניית המוניטין וקהל לקוחותיה. זאת ועוד, נזקים מצטברים אלה אינם ניתנים לאומדן או להערכה בשלב זה. שכן, אין באפשרות הנתבעת להעריך את הנזקים שנגרמו ושעדיין נגרמים לה ".

התובעת התייחסה לטענות הנתבעים בתצהירה והסבירה כי לאחר פיטוריה היא לא עבדה במשך חודשיים, מאחר שהייתה עסוקה בארגון חתונתה, שנערכה בסוף חודש יוני (2017) .
ביום 4.7.17 החלה לעבוד בחברת "סיטי סל", חברה המשווקת אביזרי סלולר (ככל הנראה חברה מתחרה של הנתבעת). התובעת עבדה באותה חברה במשך חודשיים וחצי, על תקן סוכנת מכירות שטח, וביום 21.8.17 טסה לארצות הברית עד ליום 9.9.17. היא סיימה לעבוד בחברת סיטי סל ביום 25.9.17 ולאחר מכן התחילה לעבוד בתחום שבו היא למדה - הנהלת חשבונות.
התובעת נחקרה על כך בדיון ועדותה הייתה אמינה עלינו, כך שהנתונים האלה לא נסתרו על ידי הנתבעים.

התובעת לא חתמה על הסכם אי תחרות עם הנתבעת, ולא הוכח בכל דרך שהיא הפרה את חובת תום הלב כלפי מעסיקתה – הנתבעת, או שגנבה סוד מסחרי של הנתבעת. רשימת הלקוחות של העסק אינה בגדר "סוד מסחרי" אלא אם הוכח שהיא שמורה כסוד (מה שלא הוכח בענייננו).

הנתבע נחקר על הנזקים הנטענים בדיון ואמר:
"למה לא צרפת מסמכים המעידים על נזקים?
ת. כי הנזקים שנגרמים במעמד הלקוחות ברמת המחזור אי אפשר לכמת אותם באיזה שהוא סכום כזה או אחר מהסיבה שהמידע שהמתחרה שלי מקבל על מחירים שאני מוכר ועל רווחיות והכרות עם לקוח אי אפשר לכמת בכסף . הנזק נעשה. להגיד כמה אם זה ירידה של 50 אחוז ירידה ברמת לקוח קשה מאוד להגיע לזה.
ש. למה אסור לה ללכת לעבוד אצל מתחרה?
ת. לא אמרתי שאסור לה אבל אמרתי שאסור לה לגלות סודות שלנו ברמת רווחיות מקורות מוצר מאגר לקוחות שלא היו בידי המתחרה. יתרה מכך לקוחות חדשים שצרפנו היא כבר הלכה אליהם אחרי שעזבה את החברה.
ש. כמה זמן עבדה בסיטיסיל?
ת. לא משנה . אפילו אם עבדה שבוע.
ש. אז אתה יכול להוכיח במסמכים אם נגרם נזק?
ת. נכון שלא אוכל להגיד לך בדיוק את הנזקים.
ש. מתי ידעת שהיא עבדה בסי טי סייל?
ת. לא יודע בדיוק מתי.
ש. תראה לי מסרון אחד ממאי 2017 עד לפני כתב ההגנה שאתה אומר לה גנבת לי וגרמת לי נזקים ולכן אני לא משלם לך פיצויים?
ת. אין מסרון כזה. זו הסיבה שלא שלמתי".
(ע' 18, ש' 4-21 לפרוטוקול הדיון)

גם מעדות הנתבע עולה שלא היו כלל הוכחות לגבי הפרת חובת תום הלב של התובעת , או תחרות לא הוגנת מצד התובעת. מתקבל הרושם כי ה טענה ל"נזקים", שכביכול נגרמו על ידי התובעת ושלא הוכחו, לא כומתו ולא חושבו, הועלתה כסיבה כדי לא לשלם פיצויי פיטורים במועד.

8. זכאות לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים

התובעת עבדה 4.83 שנים, לפי שכר קובע בסך של 15,688 ₪. לכן, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 75,773 ₪. בחברת ביטוח "הראל" הופקד בקופת הפיצויים סך של 29,456 ₪. לכן, היתרה המגיעה לתובעת בגין פיצויי פיטורים היא בסך 46,317 ₪.

בהתאם לסעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם.
המועד לתשלום היה יום הפסקת יחסי עבודה, קרי, ביום 9.5.17. משלא שולמו פיצויי הפיטורים עד ליום 24.5.17 הם הפכו ל"מולנים" והתובעת זכאית לפיצוי בגין האיחור בתשלו מם.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתאם לחוק הגנת השכר - בשיעור של 20% לכל חודש או חלק ממנו - הם גבוהים ביותר, וחסרי פרופורציה מול כל ריבית או הפרשי הצמדה החלים במשק הישראלי.
ואולם, מאחר שמדובר בסנקציה שמטרתה גם עונשית וגם הרתעתית, אנו רואים לנכון לחייב בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 12% בשנה – או חלק יחסי - עד לתשלום בפועל.

9. פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה

בהתאם לצו ההרחבה לפנסיה חובה, על הנתבעת היה להפריש עבור התובעת לאחר שישה חודשים של עבודה, קרי, החל מיום 16.1.13. ואולם, ההפרשות לחברת הביטוח "הראל" החלו בחודש אפריל 2014 בלבד. לפיכך התובעת זכאית לפיצוי בגובה ההפרשות בגין התקופה שבה לא הופרשו הפרשות כדין.

אנו מקבלים את חישובי התובעת, שפורטו בסעיף 38 לתצהירה, ולא נסתרו.
לכן, התובעת זכאית לפיצוי בגובה ההפרשות בסך של 6,341 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.14 ועד לתשלום בפועל.

10. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה

אין מחלוקת, וכך אף עולה מעדות הנתבע בדיון, כי לא ניתנה לתובעת הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב-2002.
נוכח הזמן שחלף, והעובדה שתלושי השכר משקפים את השכר שקיבלה התובעת בפועל, ואין טענות לגביהם, אנו מחייבים את הנתבעים בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 2,500 ₪ בגין רכיב זה.
11. תביעה ליתרת הודעה מוקדמת
התובעת הייתה בחופשת מחלה במשך 18 ימים בתקופה של ההודעה המוקדמת לפיטורים. התובעת קיבלה תשלום בגינם אך לא הוארכה התקופה של ההודעה המוקדמת בהתאם.
לגישת התובעת, על הנתבעת היה לשלם גם את ימי המחלה וגם את ימי ההודעה המוקדמת, ולא לאחד אותם. על כן, דורשת התובעת תשלום בגין 14 ימים של הודעה מוקדמת.

אין מחלוקת כי התובעת לא חזרה לעבוד אצל הנתבעת לאחר תקופת המחלה, ולא עבדה בפועל בימים שבגינם מבקשת תשלום.
לפי סעיף 4א לחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 (להלן – חוק דמי מחלה):
"(א) מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו באחד מאלה:
(1) המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו";

במקרה שלנו, ההודעה על סיום העבודה נמסרה לתובעת ביום 7.4.17 ומחלתה (עקב נפילה שאירעה בביתה של התובעת) החלה ביום 23.4.17. קרי, הנתבעת מסרה לתובעת הודעה על פיטוריה לפני שהחלה ההיעדרות עקב מחלתה. לכן, לא חלה הרישא של סעיף 4א לחוק דמי מחלה ואין מניעה לכלול ימי מחלה בתוך התקופה של ההודעה המוקדמת. ל פיכך, אנו סבורים כי ההודעה המוקדמת שולמה לתובעת כדין ויש לדחות רכיב תביעה זה.

12. האם קיימת הצדקה להרמת מסך של החברה

התובעת ביקשה להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת על מנת לחייב גם, יחד ולחוד, את הנתבע.

העקרונות בעניין הרמת מסך הם:
"הכלל הוא כי יש ובית המשפט מרים את המסך של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כבאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג בזהירות, שלא יצא שכר ההזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד העקרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כשנהוג במסחר של ימינו" (ראו דב"ע לח/3-52 ליאור ברגר ואח' - ג'ורג' קמאיל ואח', פד"ע י', 435 וחיבורה של ד"ר סמדר אוטולנגי "ההרמה של מסך ההתאגדות במשפט הישראלי" (1967) וסקירתה ב"הפרקליט" כרך כ"ה עמוד 462).

סעיף 6 ל חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות) מקנה סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים הנסיבות המפורטות כדלקמן:
"....
(ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;
(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...".

המבחנים העיקריים הם מבחן "השימוש לרעה" במסך ההתאגדות, כאשר החברה נוסדה למטרת תרמית או כאשר לא התקיימה למעשה כל אישיות נפרדת והחברה שימשה כסות וצל לבעליה, או כאשר בעלי המניות ערבבו נכסי החברה ונכסיהם הפרטים ולא שימרו בידי החברה כל הון נפרד של נכסים.
יישום החוק, וכן שימוש בעקרונות בדיני שליחות, מניעות, חובת הגילוי תום לב ושיקולי צדק הרחיבו את העילות המקובלות להרמת מסך התאגדות והגמישו את תחולתן.

עקרונות אלה שונים ואף גמישים יותר כאשר הנושה שבו מדובר הוא עובד החברה. זאת מאחר שהעובדים אינם מתקשרים רגילים בשוק המסחרי. כפי שנאמר בע"ע 1201/00, יהודית זילברשטיין - ערב חדש, אילת בע"מ (17.12.02):
"העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים בעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שירותים לחברה ומצד שני יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הביטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103)".

הנתבע העיד לגבי המצב הנוכחי של הנתבעת בדיון:
"זאת אומרת שאתה כמנהל חברה קטנה לא מוסר לה הודעה על תנאי עבודה בכתב, נזכר לפתוח לה קופה אחרי שנתיים, לא נותן לה טופס 161, לא משלם לה פיצויים וחושב שאתה לא אחראי כי יש חברה?
ת. יכול להיות שאני מנהל לא טוב, נכון שאני מנהל החברה. החברה פעילה היום.
ש. יש לה יכולת פירעון?
ת. כן. יש לה חובות. תמיד יש חובות. יש שעבוד שוטף של הבנק.
ש. יש הלוואות מינוף?
ת. כן. אני לא יודע נתונים במדויק.
...
ש. כמה עובדים יש בחברה?
ת. היום אין. יש בעצם שניים.
ש. יש לחברה משרדים?
ת. ודאי
...
העובדים שיש לך היום הם עובדי מכירות?
ת. לא.
ש. איזה עובדים יש לך?
ת. מנהלה.
ש. אם אין לך סוכני שטח מכירות אז מי מוכר?
ת. היום העסק השתנה ולא מה שהיה בעבר. היום העסק נותן שרותי ניהול עבור חברה אחרת. תחום העיסוק לא השתנה אבל צורת העבודה השתנתה.
ש. בתקופה שיעל עבדה היו סוכני מכירות שמכרו מוצרים שלך . ?
ת. היום העבודה נעשית על ידי חברה אחרת "בנדא מגנטיק", זו לא חברה בבעלותי. החברה שלי עדיין נשארה אותה חברה".
(ע' 19-20 לפרוטוקול הדיון).

המצב שנוצר הוא שהתובעת לא קיבלה את פיצויי הפיטורים להם היא הייתה זכאית במשך יותר משנתיים. ב זמן הזה הפסיקה החברה להעסיק עובדים (למעט שני עובדי מנהלה), אין לה סוכנים, והעבודה מתבצעת באמצעות חברה אחרת, שלא הייתה קיימת בתקופת העבודה של התובעת. אף על פי שלפי דברי הנתבע יש לחברה יכולת פירעון, הוא הודה כי יש לה חובות ושיעבוד לבנק, ו כיום היא נותנת "שירותי ניהול" עבור חברה אחרת, שהיא זו שמבצעת את העסקאות באמצעות סוכנים שהיא מעסיקה – ולא הנתבעת.

הנתבע מנע את תשלום פיצויי הפיטורים לתובעת בטענות סרק, וביניהן טענות אשר להגשת התביעה לבית הדין. מעשיו של הנתבע, כמנהל ובעל מניות היחיד בנתבעת, נועדו להתחמק מפ ירעון החוב כלפי התובעת. אנו סבורים כי אין להשלים עם מצב שלפיו זכויותיה של התובעת עלולות להישאר ללא מענה בשל מעשיו של הנתבע.

נסיבות אלה, עת מדובר בזכויות קוגנטיות של התובעת שהופרו, ללא מחלוקת אמיתית לגבי זכאותה, מצדיקות להרים את מסך ההתאגדות של החברה – הנתבעת, על מנת לחייב גם, יחיד ולחוד, את הנתבע.

על כן, אנו קובעים שיש עילה להרמת מסך ההתאגדות של החברה ועל הנתבעים לשלם את הסכומים המגיעים לתובעת כחייבים במשותף.

13. לסיכום

נוכח כל האמור אנו מחייבים את שני הנתבעים – יחד ולחוד – לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

סך של 46,317 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 12% לשנה, או חלק יחסי, החל מיום 9.5.17 ועד לתשלום בפועל.

סך של 6,341 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 2,500 ₪ בגין פיצוי על אי מתן הודעה לעובד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
כמו-כן, על הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, (15 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אברהם דיאמנט
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר משה כפיר,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יעל קלינה
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד יובל פלדה
שופט :
עורכי דין: