ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מונג'ד עוידאת נגד אחסאן חלבי :

בפני כבוד השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

תובע

מונג'ד עוידאת
ע"י ב"כ עו"ד זכי כמאל

נגד

נתבע

אחסאן חלבי

פסק דין

התביעה נשוא התיק הינה תביעה כספית לחיוב הנתבע, עורך דין במקצועו, בתשלום סכום של 389,766 ₪ לתובע .

התובע טען בכתב התביעה , כי הנתבע ייצג אותו בתביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שהגיש כנגד עבדאללה סואעד והמאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (ת.א. 2247-09-08) (להלן: "תביעת הפיצויים"). בתאריך 29.9.09 ניתן פסק דין בתביעת הפיצויים בו חויב ו הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 300,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ וכן החזרת אגרת בית משפט (להלן: "פסק הדין בתביעת הפיצויים").
הסכום שנפסק (סך כולל של 346,100 ₪) שולם על ידי חברת הביטוח ("הפול") לנתבע בחודש 1/2010 , אולם הנתבע לא העביר את הסכום לתובע.
לכן עתר התובע בתביעה שלפנינו לחיוב הנתבע בתשלום הסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סך הכל 389,766 ₪.

הנתבע הודה בקבלת סכום הפיצוי ובכך שלא העביר את הסכום לתובע אולם, לטענתו , אין הוא חייב בהעברת הסכום לתובע כי מוקנית לו הזכות לקזז את הסכום, כפי שעשה בפועל, מהחוב שהתובע חייב לנתבע. החוב האמור , לטענת הנתבע, נובע מהלוואות שהלווה הנתבע לתובע ולאביו, הלוואות שניתנו בין אם באמצעות תשלומים במזומן ובין אם בשיקים, וכן תשלום אגרות לבתי המשפט, הפקדת פיקדון, תשלום עבור הכנת חוות דעת עבור התובע ומימון רכישת רכב עבור התובע. לטענת הנתבע, בנוסף לסכומים הנ"ל, התובע נותר חייב לנתבע סכומים נוספים וזאת בגין אי תשלום שכ"ט הנתבע בגין טיפול הנתבע בענייני התובע מול המוסד לביטוח לאומי, מול רשות הטבע והגנים, מול חברת ביטוח וכן בגין ייצוג אביו של התובע בהליך פשיטת רגל, פניות לבנקים ועוד.
הנתבע טען בכתב ההגנה, כי סכום החוב שהתובע ואביו חבים לו עומד על 482,811 ₪ אותם יש לקזז מסכום הפיצוי שהתקבל מחברת הביטוח וזאת בהתאם לסיכום שהיה בינו לבין הנתבע עובר למתן פסק הדין בתביעת הפיצויים . יצוין, כי בתצהיר עדותו הראשית (נ/6) ובסיכומיו טען הנתבע לסכומים שונים, כך שלטענתו התובע ואביו חבים לו סך של 640,611 ₪ אותם יש לקזז מהפיצוי. מכל מקום, לטענת הנתבע, ולאחר קיזוז החובות האמורים מסכום הפיצוי, התובע נותר חייב לו כספים, מכאן שדין התביעה להידחות.

בפסק דין שניתן על ידי ביום 8.12.2016, קבעתי כי אין חולק שסכום הפיצוי הועבר במלואו לנתבע וכי הנתבע לא ה עביר לתובע את הסכום האמור. עוד נקבע כי הנתבע לא הוכיח שהיתה הסכמה מפורשת מטעם התובע לנכות או לקזז מסכום הפיצויים את סכום החוב, אשר לטענת הנתבע , חייבים לו התובע ואביו בגין הלוואות שונות ופעולות משפטיות שביצע עבורם. בכך הפר הנתבע את חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחו ועליו להחזיר את הסכום שהתקבל לידיו לתובע. עוד צוין, כי משלא הובאה כל הסתייגות אודות גובה סכום הפיצוי שכולל בתוכו גם שכ"ט עו"ד כמצוין בפסק הדין, לא נותר אלא לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הסכום לתובע שמסתכם בסך של 346,100 ₪. לאור הקביעות הנ"ל התביעה התקבלה והנתבע חויב בתשלום הסכום האמור לתובע בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א ( נצרת) 68383-01-17) . בפסק דין מיום 28.6.18, התקבל הערעור באופן חלקי והתיק הוחזר להכרעה בשתי סוגיות בלבד.
הסוגיה הראשונה, היא התייחסות למסמך שצורף על ידי הנתבע לחוות דעת המומחה מטעמו (נ/9) ואשר סומן בחוות הדעת כמסמך א -1, ממנו עולה לכאורה כי ביום 7.6.10 אישר המשיב בחתימתו כי קיבל מהנתבע סך של 122,000 ₪ במסגרת תביעת הפיצויים (להלן: "המסמך"). עוד נקבע, כי במידה וייקבע כי אכן, כטענת הנתבע, התובע קיבל לכיסו חלק משמעותי מהכספים שהועברו מחברת הביטוח במסגרת תביעת הפיצויים, יש בכך להשפיע למצער על סכום התשלום בו חויב הנתבע.
הסוגיה השניה, הינה טענת הנתבע לפיה במסגרת תביעת הפיצויים הוא זכאי היה לקבל שכ ר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪ בשל הטיפול בתביעה מטעם המשיב. לטענת המערער, במסגרת התלונה שהגיש התובע כנגדו בלשכת עורכי הדין הוא הודה מפורשות בדבר הסכמתו לקיזוז שכר הטרחה על ידי הנתבע. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע, כי גם סוגיה זו הינה רלוונטית לתביעה דנן, שכ ן בפסיקה נקבע כי עורך דין אינו רשאי להשתמש בכסף שקיבל עבור הלקוח או ליטול מתוכו את שכר טרחתו או את החזר הוצאותיו, אלא אם קיבל לכך הסכמה מפורשת מן הלקוח. עוד הוסיפה ערכאת הערעור בפסק הדין, כי במסגרת נספח כ"ה לתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע בבית המשפט קמא, צורפה תלונתו של ה תובע כנגד ה נתבע בלשכת עורכי הדין וכי בסע' 4 למכתב התלונה טען הנתבע "לא צריך להכביר מילים על כך כי הכספים הועברו על ידי חברת הביטוח לעו"ד אחסאן חלבי כדי שיעבירם הוא לאחר ניכוי שכר טרחתו לח"מ ...". על כן נקבע בפסק הדין, שיש לדון במסמך הנ"ל ולהכריע בשאלה אם יש לראות באמור במכתב האמור משום "הסכמה מפורשת" של התובע לקיזוז סכום שכר הטרחה על ידי ה נתבע.
בפסק הדין של ערכאת הערעור נקבע עוד, כי שתי הסוגיות הנ"ל לא זכו להתייחסות בפסק הדין של בית משפט קמא לכן הורה על החזרת התיק למתן פסק דין משלים בעניין שתי הסוגיות.

משהוחזר התיק, הצדדים הוזמנו לדיון במהלכו הועלתה הצעה לפשרה ומשלא התקבלה ההצעה, הצדדים השלימו טיעוניהם בשתי הסוגיות הנ"ל .

דיון
הסוגיה הראשונה
במסמך מיום 7.6.10 (נספח א-1 לחוות הדעת נ/9) נכתב "הנני לאשר כי קיבלתי עד היום סכום של 122,000 ₪ (מאה עשרים ושניים אלף ₪) ע"ח תביעה נגד חברת הביטוח". בתחתית המסמך רשום "מונג'ד עוידאת" ומעל לשם מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של התובע.
יצוין עוד, כי אין במסמך האמור כל התייחסות להסכמה לקיזוז סכום כלשהו מהפיצוי או בכלל. במילים אחרות, מלבד אישור התובע (ככל שאכן מדובר בחתימתו) כי אכן הוא קיבל סך של 122,000 ₪ הרי שאין במסמך הנ" ל התייחסות למחלוקת בעניין הקיזוז.
ערכאת הערעור קבעה בפסק דינה, כי לאור המסמך הנ"ל וככל שיוכח כי התובע חתום על המסמך הרי שהדבר יהווה אישור מטעם התובע כי הוא קיבל לכיסו חלק מהפיצוי ששולם על ידי חברת הביטוח.
אולם, אין זו הטענה שהעלה הנתבע בפני במסגרת ניהול ההליך, מכאן לא ראיתי כל צורך לדון בעניין המסמך הנ"ל. אדגיש, כי הנתבע לא טען כלל כי הוא שילם את הסכום האמור לתובע לאחר מתן פסק הדין בתביעת הפיצויים או לאחר קבלת סכום הפיצויים מחברת הביטוח בעקבות פסק הדין. טענתו היחידה היתה שהוא לא העביר את הפיצוי לתובע כי עומדת לו טענת קיזוז. מכאן ומשלא הצליח להוכיח כי היתה הסכמה מפורשת מטעם התובע לקיזוז סכומים המגיעים לנתבע מהפיצוי שישולם הרי שלא היה מקום לדון במסמך האמור ולהכריע בשאלה אם החתימה המופיעה על המסמך היא חתימתו של התובע באם לאו.
לעומת זאת, בערעור שהגיש הנתבע הוא טען כי שילם את הסכום של 122,000 ₪ נשוא המסמך מיום 7.6.10, לאחר מתן פסק הדין . בסע' 58 להודעת הערעור המתוקנת טען : "בפני בית משפט קמא הוצגו שני מסמכים עליהם חתום המשיב כי קיבל כספים מאת המערער ו זאת לאחר מתן פסק הדין, אך טען כי חתימתו עליהם זויפה, לצורך כך הוגשו לבית משפט קמא חוו"ד גרפולוגית מטעם הצדדים" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.). בהמשך בסע' 62 להודעת הערעור המתוקנת טען הנתבע: "מן המקובץ עולה כי חתימתו של המשיב על שני המסמכים המעידים על קבלת סכום של 122,000 ₪ במזומן ביום 7.6.10 וכן סכום של 23,500 ₪ מיום 12.1.10. הינה אותנטית ומהווה הודאה בקבלת הסכומים לאחר מתן פסק הדין האמור." (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).
גם בעיקרי הטיעון מטעמו, שב הנתבע וטען כי הוא ביצע את התשלום בסך של 122,000 ₪ לאחר מתן פסק הדין.

טענותיו הנ"ל של הנתבע עומדות בניגוד לטענתו ולקו ההגנה שהעלה בפני שלפיו לא שילם את הסכום האמור לאחר מתן פסק הדין בתביעת הפיצויים ולא העביר את הפיצוי לתובע מאחר ועוד לפני מתן פסק הדין בתביעת הפיצויים הוא שילם לתובע סכומים העולים על 400,000 ₪ ועומדת לו הזכות לקזז את הסכום הנ"ל מסכום הפיצוי שהועבר לידיו בהתאם לפסק הדין.
לאורך כל ניהול ההליך בפני הנתבע טען, כי הסכום האמור (122,000 ₪) שולם לתובע לפני מתן פסק הדין בתביעת הפיצויים, היינו לפני תאריך 29.9.09. הנתבע העלה טענות רבות לעניין סכומים רבים ששילם לתובע עובר למתן פסק הדין ובין היתר הלוואות שהעניק לתובע, אולם כאמור לא היה מקום לדון בתשלומים הנ"ל משלא נקבע כי היתה הסכמה מפורשת לקיזוז הסכומים מהפיצוי שיתקבל. הוא הדין לגבי הטענה לתשלום סך של 122,000 ₪ שכאמור נטען כי שולם לפני פסק הדין בתביעת הפיצויים .
אציין עוד, כי כבר בקדם המשפט הראשון שהתנהל בתיק הנתבע ציין כי "אין מחלוקת שהסכום (הכוונה לסכום הפיצויים שהתקבל מחברת הביטוח-נ.ד.מ.) לא הועבר" (ראה דברי ב"כ הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 15.4.13).
אוסיף עוד, שהנתבע בחקירתו אף הודה כי הוא לא הודיע כלל לתובע אודות קבלת סכום הפיצוי לידיו (עמ' 50, ש' 27-28), מכאן לא נותר ספק שהנתבע לא טען כי לאחר קבלת הפיצוי הוא שילם סך של 122,000 ₪ לתובע.
יתרה מזו בתצהיר עדותו הראשית הנתבע טען מפורשות בסע' 16: "חשוב להדגיש כי עד למועד קבלת פס"ד, קיבל הנתבע סך של 122,000 ₪ במזומן במס' תשלומים. .... מצ"ב אישור החתום בחתימת ידו של הנתבע, מסומן ז'". הנספח האמור שצורף לתצהיר הינו המסמך מיום 7.6.10.
יצוין כי גם עתה, ולאחר מתן פסק הדין בערכאת הערעור , הנתבע אינו טוען כי הסכום האמור שולם לאחר מתן פסק הדין בתביעת הפיצויים או לאחר קבלת הפיצוי מחברת הביטוח, אלא הוא טוען שהסכום שולם לתובע לפני קבלת הפיצויים על ידי הנתבע (סע' 19 לסיכומי הנתבע מיום 17.7.19), במילים אחרות זהו אחד הסכומים ששולמו, לטענת הנתבע, לתובע עובר למתן פסק הדין, ושלגביו טוען הנתבע כי יש לקזז אותו מסכום הפיצויים. מכאן ומשנדחתה טענת הקיזוז ומשאושרה הקביעה הנ"ל על ידי ערכאת הערעור, הרי שדינו של הסכום הנ"ל מושא המסמך מיום 7.6.10 כדינם של יתר הסכומים ששולמו כאמור ושלגביהם נקבע, כי אין צורך לדון בשאלה אם שולמו לתובע באם לאו. מכאן, משלא הוכחה זכות הקיזוז ומשלא נטען כי שולמו סכומים כלשהם לתובע מתוך כספי הפיצויים, אין מקום לקזז סכום כלשהו מתוך כספי הפיצויים בגין חובו של התובע לנתבע, לרבות הסכום של 122,000 ₪. על כן וגם אם יוכח שסכום זה שולם לתובע על ידי הנתבע, ומשקבעתי בפסק הדין כי לא הוכחה הסכמה מפורשת לקיזוז סכומים מתוך כספי הפיצויים הרי שאין מקום לקזז סכום זה מהפיצוי שהתקבל.

הסוגיה השניה
אין ספק, שלנתבע מגיע שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתביעת הפיצויים שהוא ניהל בשמו של התובע וכי שכר הטרחה נפסק במסגרת פסק הדין שניתן ביום 29.9.09, שם נקבע כי שכר הטרחה המגיע הוא 13% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ כחוק.
ואמנם, התובע אישר במסגרת התלונה שהגיש נגד התובע בלשכת עורכי הדין (נספח כ"ה לתצהיר הנתבע נ/6 ) כי הוסכם בינו לבין הנתבע ששכר הטרחה יקוזז מהסכומים שהתקבלו מחברת הביטוח על ידי הנתבע, אולם הנתבע התנגד להגשת המסמכים המתייחסים לתלונה ולהליך המשמעתי שנוהל בלשכת עורכי הדין והסכים להגשתם רק כראיה לעצם קיום ההליכים. בעקבות ההתנגדות הוחלט, כ י מסמכי תיק התלונה ללשכת עורכי הדין, לא יהוו ראיה לאמיתו ת תוכן הדברים (פרוטוקול הדיון מיום 12.4.16).
מכאן לא ניתן היה להסתמך על האמור במכתב התלונה כראיה לאמיתות תוכנו. הדברים קיבלו הדגשה אף בסיכומי הנתבע שטען בסע' 1. א. ו-1.ד. כדלקמן: " 1.א. ביום 12.4.16 הסכימו הצדדים בפני בית משפט נכבד זה כי מסמכים הנוגעים להרשעה יוגשו, אך זאת שלא כראייה לתוכנם, אלא כראייה לעצם קיום ההליכים ולעצם קיום ההרשעה המשמעתית". ובסע' 1.ד. לסיכומים נטען: "מה שיכול בית המשפט הנכבד להסיק ממסמכים אלו? מעט מאוד. בית המשפט הנכבד יכול להסיק כי התובע התלונן, וכי לאחר שמיעת ראיות קיבל טריבונל של הלשכה את תלונתו. אין כאן הוכחה לנכונות האמור בתלונה" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).

יחד עם זאת, ומאחר וערכאת הערעור במסגרת פסק הדין, הכשירה את הראיה הנ"ל וקבעה כי יש לדון בשאלה אם תוכן הדברים האמורים בתלונה מהווים הסכמה מפורשת לקיזוז שכ"ט עו"ד מהפיצוי, אדון להלן בתוכן המסמך האמור והשאלה אם הוא מהווה הסכמה מפורשת לקיזוז שכ"ט מהפיצוי.

במסמך האמור מתאריך 23.6.11, צוין:
"2. חברת הביטוח "הפול" קיימה את פסק הדין הנ"ל ושילמה לעו"ד אחסאן חלבי את הסך של 346,100 ₪ באמצעות המחאה שתאריך פרעונה 22/12/09.
...
3. מאז פרעון ההמחאה הנ"ל על ידי עו"ד אחסאן חלבי, הוא לא מצא לנכון לשלם לח"מ את הכספים המגיעים לו אשר מחזיק אותם בנאמנות עבור הח"מ על פי פסק הדין הנ"ל.
4. לא צריך להכביר מלים כי הכספים הועברו על ידי חברת הביטוח לעו"ד אחסאן חלבי כדי שיעבירם הוא לאחר ניכוי שכר טרחתו לח"מ ואין להכיבר מלים על כך כי מדובר בכספים שנתקבלו אצל עו"ד אחסאן חלבי בנאמנות עבור הח"מ"
עיון במסמך האמור מעלה כי היתה הסכמה מפורשת בכתב לניכוי שכר הטרחה המגיע לתובע מהפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט, מכאן הנני קובעת כי יש לקזז מתוך הסכום שהתקבל לידי הנתבע מחברת הביטוח את שכ"ט (13% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ כחוק) בסך של 45,500 ₪ והיתרה תועבר לתובע .

סוף דבר
לאור הקביעות לעיל, הנני מורה על שינוי תוצאת פסק הדין שניתן ביום 8.12.2016, כך שהנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 300,600 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מחודש 1/2010 ועד לתשלום המלא בפועל .
בנסיבות העניין ובהתחשב בעובדה שהתובע לא חויב בהוצאות בהליך הערעור ובהתחשב בקביעות לעיל, הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מונג'ד עוידאת
נתבע: אחסאן חלבי
שופט :
עורכי דין: