ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מסדה שביט נגד בנק לאומי לישראל :

בפני כבוד ה שופט גד ארנברג

מבקשת

מסדה שביט

נגד

משיבים

1.בנק לאומי לישראל
2.יששכר בר הלל

פסק דין

החוב בתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 1997 לביצוע פסק דין בסכום של 995,283 ₪ בצירוף ריבית הוצאות ושכ"ט ובסה"כ 1,124,715 ₪ תפח והגיע לחוב של למעלה מ-20,000,000 ₪ נכון למועד מתן החלטת כבוד רשם ההוצל"פ ערן אביטל. מדובר בחוב שנפסק לחובת ה"ה שביט ולזכותו של בנק לאומי.

החוב תפח כפי שתפח מחמת כך שהוא צובר ריבית בנקאית, ומחמת כך שבסופו של דבר, מכל סיבה שלא תהיה, לא נעשו פעולות ממשיות לגבייתו במהלך השנים שמפתיחתו ועד מועד מתן החלטת כבוד הרשם.

ה"ה שביט הגישו בקשה להקטנת החוב בתיק עקב אי נקיטת פעולות בו, וכבוד הרשם נתן החלטה ביום 30.8.18 ובה הפחית משמעותית את החוב באופן שהריבית שצבר החוב מיולי 2003 עד סוף אוקטובר 2010 בוטלה.

כבוד הרשם ניתח את התנהלות הצדדים בתיק ההוצל"פ, וקבע כי יש להטיל על שני הצדדים אשמה בשיהוי בגביית החוב, ולפיכך החליט כבוד הרשם לבטל את הריבית לתקופה האמורה, תקופה שבה לא ננקטו כל פעולות. כבוד הרשם קבע, כי אמנם ישנ ן תקופות נ וספות בהן לא בוצעו פעולות, ואולם אלה לא היו ממושכות ורצופות. כבוד הרשם קבע גם, כי ה"ה שביט אף הם לא "טמנו ידם בצלחת" ופעלו במשך שנות קיום החוב בהליכים שונים שגרמו לשיהוי בגביית החוב, וכמא יזמו פעולות שהם טענו שכונס הנכסים היה צריך לעשות, כמו השכרת הבית בחלק הדרומי של הנכס בעצמם או בדרך של פניה לכונס שיעשה כן, כמו גם נקיטת פעולות פרצלציה ש יאפשרו מכירת חלק מהנכס.

כבוד הרשם גם דחה טענה נוספת של החייבים – שביט – לפיה יש להעמיד את החוב על סכום של 2.5 מיליון ₪ בלבד, מחמת כך שהזוכה – הבנק – הציע להם לשלם סכום זה בשנת 2017 והם הסכימו. כבוד הרשם קבע, כי אמנם היתה הצעה כזו של הזוכה, אך היא היתה מוגבלת בזמן ובתנאים שלא התקבלו על ידי החייבים ולפיכך אינה מחייבת.

על החלטת כבוד הרשם הגישו שני הצדדים ערעור או בר"ע. ה"ה שביט בתיק עש"א 18154-03-18 ובו טענו כי היה מקום לבטל את הריבית לכל אורך תקופת קיומו של תיק ההוצל"פ, והבנק בתיק בש"א 30388-03-18 בו טען, כי לרשם ההוצל"פ אין כלל סמכות להפחית ריבית כאשר מדובר בריבית הסכמית (סעיף 6 לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961). הבנק טען עוד כי הפחתת הריבית לתקופה שקבע הרשם למעשה משמעותה שהחוב לא יצבור בתקופה זו שום תוספת, אף לא הצמדה, וזאת משום שהחוב בתיק זה צובר רק ריבית בהתאם לפסק הדין. הבנק טוען גם, שנעשו פעולות בחודש יוני 2010, לפיכך לא היה מקום לקבוע אי תחולת ריבית עד אוקטובר 2010. הבנק טען גם כי השיהוי לכאורה בנקיטת הליכים נבע מהחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ (כתוארה אז) עינת אבמן מולר, שהורתה שעל הבנק לפעול למימוש המשכנתא, אם רצונו בכך, ולא לעשות כן דרך תיק ההוצל"פ הקיים שבו ביקש הבנק לממש עיקול שהטיל על הנכס. בנוסף לאמור ה"ה שביט הגישו תביעה נגד הבנק בת"א 5161/03 בה טענו שאין להם כלל חוב, והבנק הוא זה שחייב להם כספים. במסגרת הליך זה הציע בית המשפט לה"ה שביט לפנות לעו"ד תוסיה כהן, שכיהן כראש לשכת עוה"ד בירושלים, שיסכים לייצגם ללא תשלום. כך היה, וסוכם שתביעת ה"ה שביט תימחק, ועו"ד תוסיה כהן יפעל ביחד עם ה"ה שביט לקידום פרצלציה ופיצול החלקה, ואז ניתן יהיה לממש את הנכס תוך מיקסום התמורה. בשל כך היה השיהוי, ואין להביא אותו לחובת הבנק. הבנק טען גם לא התמלאו התנאים שנקבעו לצורך הפחתת ריבית בשל טענת השיהוי , שכן מצבם של ה"ה שביט לא שונה לרעה ואין ללמוד מהשיהוי על ויתור של הזוכה על זכויותיו.

לבקשת הצדדים קוים דיון בערעורים. הדיון קוים במאוחד, ובדיון למעשה כל צד חזר על טענותיו שבכתבי הטענות, כאשר ה"ה שביט מסבירים מהם הנזקים שנגרמו להם, והבנק חזר על טענותיו כפי שפורטו לעיל.
מאוחר יותר ביום 19.8.19הומצא פס"ד שניתן בתביעה שהגישו ה"ה שביט נגד הבנק וכונס הנכסים למתן פסק דין הצהרתי שהם יישארו דיירים מוגנים בנכס ככל שזה ימכר לכיסוי חובם לבנק. בית המשפט נעתר לבקשה, וקבע, כי לגבי הקוטג' הצפוני (שבו מתגוררת הגב' שביט) לא היה ויתור על הדיירות המוגנת ואילו לגבי הקוטג' הדרומי היה ויתור.

הבנק ביקש ללמוד מפסה"ד שלמעשה מפחית את שווי הנכס למכירה בכ-60% , שלמעשה בשום שלב לא היה במכירת הנכס כדי לכסות את מלוא החוב לבנק, ולפיכך אין משמעות לשיהוי, וא ילו ה"ה שביט ביקשו ללמוד מפסה"ד שיש דווקא לקבל את טענותיהם בקשר להגדלת החוב המלאכותית כתוצאה מהשיהוי וכן שממילא לא יהיה בנכס לכסות את החוב לבנק אף לא הריבית המופחתת שקבע כבוד הרשם.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשם. לטעמי ההחלטה מאזנת נכונה בין התנהלותם של שני הצדדים להליך שכל אחד בדרכו גרם להתמשכות ההליכים וכתוצאה מכך לתוצאה שחוב שהתחיל בשנת 1997 בפתיחת התיק לכ-1.1 מילון ₪ קפץ לסכום של למעלה מ-20 מיליון ₪ מבלי שננקטו למעשה הליכים שיש בהם כדי לכסות את החוב, במיוחד הליכים למימוש הנכס.

כבוד הרשם פירט היטב בהחלטתו המנומקת את הגירסה של כל אחד מהצדדים להתמשכות ההליכים, ולפיכך קבע כי בחלק מהתקופה שבה אכן לא נעשה דבר (אולי בטעות של 4 חודשים בתום התקופה) ואף לא הוגשו דוחות של כונס הנכסים או בקשות כלשהן בקשה לעיכוב לא תיגבה הריבית. לטעמי יש לרשם ההוצל"פ סמכות טבועה להפחית ריבית, במיוחד כאשר מדובר בריבית בנקאית חריגה, כאשר נמצא כי צבירת הריבית נובעת מהעדר פעולות שהינה למעשה התנהגות חסרת חום לב. סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי מכיל את חובת תום הלב גם על מימוש זכויות הנובעות מחוזה, ולפיכך, כאשר רשם ההוצל"פ מתרשם שהתנהלות חסרת תום לב גרמה לניפוח בלתי סביר של חוב שגבייתו מתבצעת בלשכת ההוצל"פ, יש לו סמכות טבועה לתת סעד בגין התנהלות זו . בנדון דנן, חוב שהתחיל בכמיליון ₪ וקפץ ל-20 מיליון ₪ כאשר למעשה לא נוקטים הליכים מלמד על חוסר תום לב, לפחות לגבי חלק מהתקופות, כפי שפורט בהחלטת כבוד הרשם, לפיכך החלטת ו להפחית את הריבית לתקופה קצובה סבירה ומח ויבת ויש בה את האיזון הנכון בין זכויותיו של כל אחד מהצדדים להליך זה. כבוד הרשם פירט בהחלטתו אף את התנהלותם של ה"ה שביט אשר גרמה להתמשכות ההליכים בין בנקיטת יוזמות אקטיביים מצידם, כולל הגשת תביעות שונות לבתי המשפט, והן בהתנהלות פסיבית שלא תרמה לגביית החוב. הפחתת הריבית לתקופה קצובה הינה איפוא האיזון הנכון.

התוצאה היא אפוא, ששני הערעורים (הערעור של הבנק והבר"ע של שביט) נדחים ובשל כך ששני הערעורים נדחו אין צו להוצאות, וככל שמי מהצדדים הפקיד סכום לערובה, יש להשיב לו את הסכום שהפקיד, אם אין מניעה אחרת לעשות כן.

המזכירות תתייק פסק דין זה תחת הכותרת "פסק דין" בשני התיקים, בתיק 30388-09-18 ובתיק 18154-09-18.
ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מסדה שביט
נתבע: בנק לאומי לישראל
שופט :
עורכי דין: