ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלאא נעים נגד זייד כליב :

בפני כבוד השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע/ת/ים

עלאא נעים

נגד

נתבע/ת/ים

1.זייד כליב
2.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
3.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התביעה ובעלי הדין
המדובר בתביעת נזקי גוף בעקבות תאונה מיום 25.4.15.

התובע, תושב אבו סנאן, יליד 24.5.95, טוען כי ביום 25.4.15 עמד בתוך עגלת נגרר שהייתה מחוברת לרכב במהלך עבודת איסוף אשכולות של בננות לנגרר. לפתע, נמתח כבל ברזל שהיה מחובר בין עצי הבננות בקצה הנגרר, הכבל השתחרר, פגע בתובע וגרם לנפילתו מהנגרר ולפציעתו.

נתבע 1, הינו נהג הטנדר אליו היה מחובר הנגרר, מסוג טויוטה היילקס מ.ר 80-837-66 (להלן: "הטנדר").

נתבעת 2, "ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, הינה המבטחת את השימוש ברכב המבוטח, בפוליסת ביטוח חובה בת תוקף (להלן: "נתבעת 2" או "מבטחת הטנדר").

נתבעת 3, "הראל חברה לביטוח בע"מ, הינה המבטחת את השימוש בנגרר מ.ר 97-004-75, בפוליסת ביטוח חובה בת תוקף (להלן: "נתבעת 3" או "מבטחת הנגרר").

פיצול הדיון
לאור המחלוקת בשאלת נסיבות התאונה, ובשאלת היותן מהוות "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ניתנה החלטה בדבר פיצול הדיון ושמיעת ראיות הצדדים בשאלת החבות בלבד.

טיעוני התביעה
התובע טוען בתביעתו, כי ביום 25.4.15 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, עמד בתוך נגרר שהיה גרור לטנדר, בתוך מטע בננות באזור קיבוץ יחיעם, ועבד עם אחרים בפינוי אשכולות בננות מהמטע. בשלב מסוים, תוך כדי האיסוף עמד התובע על ערימת הבננות בנגרר כשפלג גופו העליון בולט מעל דפנות העגלה. תוך כדי נסיעת הטנדר קדימה, נמתח כבל שהיה שרוע בין עצי הבננות בקצה הנגרר, וכאשר השתחרר בפתאומיות פגע הכבל בחוזקה בכתפו של התובע, דבר שגרם לאיבוד שווי משקל, ונפילה מגובה 2 מ' מהנגרר ארצה, כתוצאה מכך, איבד התובע את הכרתו ונפגע קשות בגב, בראש ובכתף שמאל (הנסיבות שתוארו לעיל יכונו להלן: " התאונה").

התובע טוען כי נסיבות פציעתו המתוארות לעיל מהוות "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, ועל כן, על הנתבעות 2-3, כמבטחות השימוש בטנדר ובנגרר, החובה לפצות אותו בגין נזקיו עקב התאונה.

הגנת נתבעת 2 (מבטחת הטנדר)
נתבעת 2 כפרה בעצם האירוע הנטען, בנסיבותיו הנטענות, ובחבות שלה לפצות את התובע בגין נזקיו הנטענים והמוכחשים. כן נטען כי האירוע הנטען אינו "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק.
לחלופין נטען כי בנסיבות התאונה הנטענות, היה התובע משתמש ברכב הנגרר, שהיה מבוטח אצל נתבעת 3, ובהתאם החבות לפצות אותו מוטלת על נתבעת 3 בלבד.

לחילופי חילופין, נטען כי מדובר בתאונה בה מעורבים שני כלי רכב, ועל כן החבות לפיצוי התובע מוטלת על מבטחי שני כלי הרכב המעורבים, בכפוף לקיומו של כיסוי ביטוחי תקף.

הגנת נתבעת 3 (מבטחת הנגרר)
נתבעת 3 כפרה בעצם האירוע הנטען ובחבותה הנטענת. כן נטען כי אם התובע נפגע, הרי שנפגע בנסיבות שונות לחלוטין מאלה להן הוא טוען, וכי אין מדובר כלל במקרה הבא ב"תאונת דרכים".

עוד נטען כי התאונה הנטענת אירעה שלא "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כמשמעותם של מונחים אלה בחוק ו/או בעת שהרכב/ים נשוא התביעה היו בעצירה ולא בנסיעה ו/או במהלך פריקה ו/או טעינה.

לחלופין נטען כי התאונה הנטענת הינה "תאונה מעורבת" כמשמעותה בסעיף 3 לחוק, וכי על מבטחות כלי הרכב המעורבים בתאונה לשאת בנטל החיוב, אם בכלל, בחלקים שווים.

כאן המקום לציין כי במסגרת ס' 8 לסיכומי נתבעת 3 צוין כי הנתבעות 2-3 הגיעו להסכמה לפיה אם במצב כלשהו יקבע ביהמ"ש כי יש לקבל את תביעת התובע, הרי שהפיצוי בגין נזקו יחולק באופן שווה בין שתיהן.

ראיות הצדדים (בשאלת החבות)
בתיק נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות בלבד. מטעם התביעה העידו 4 עדים: נתבע 1, מר כליב זאיד, (להלן: "זאיד"), מר פיראס עכאוי (להלן: "פיראס"), מר מזייד כליב (להלן: "מזייד"), והתובע בעצמו.

מטעם ההגנה העידו 4 עדים: ד"ר שחיבר עלי, טראומטולוג וכירורג בבי"ח נהריה (להלן: "ד"ר עלי"), גב' רות וקנין, אחות בבי"ח נהריה (להלן: "רות"), גב' צופית אלמליח, אחות בבי"ח נהריה (להלן: "צופית"), והחוקר מר אוהד איילון (להלן: "החוקר איילון").

הוגשו סיכומים בכתב.

הערה מקדימה
במהלך ניהול ההליך הועלתה טענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי לנתבע 1, מאחר ומבדיקה ראשונית במשרד הרישוי עלה לכאורה כי במועד התאונה הוא נהג ברכב בעודו תחת פסילה. טענה זו נזנחה ע"י נתבעת 3 בסיכומיה, ואינה דרושה עוד לדיון ולהכרעה במסגרת שאלת החבות בתיק.

המחלוקת הדרושה להכרעה
המחלוקת בשאלת החבות בתיק מורכבת משתי סוגיות:
אחת, האם הוכח ע"י התובע כי נפגע בתאונה בנסיבות המתוארות על ידו בכתב תביעתו?
שנית, האם נסיבות התאונה, כפי שהוכחו, מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

דיון והכרעה
הסוגיה הראשונה: נסיבות התאונה
בסעיף 6 לכתב התביעה וכן בסעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית, פירט התובע את גרסתו לאירוע התאונה כפי שכבר פירטתי לעיל.

לתמיכה בגרסתו הסתייע התובע ב- 3 עדים מטעמו, אשר שניים מהם (זאיד הנהג ופיראס), נכחו בסמוך למקום התאונה בעת התרחשותה, ואילו העד השלישי, מזייד (אחיו של הנהג זאיד), עבד בחלקה סמוכה, ולא היה נוכח במקום התאונה, אך סייע ביחד עם אחיו זאיד בפינוי התובע בטנדר לביה"ח לאחר התאונה.

להלן אתייחס באופן פרטני להיבטים שונים שעלו במהלך שמיעת עדויות התובע ועדיו, אל מול כתבי הטענות ויתר המסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש, וכן הראיות שהוצגו מטעם ההגנה, ועל פיהם אגזור את המסקנה בדבר הוכחת נסיבות התאונה.

התיעוד הרפואי בסמוך לאחר התאונה
מחומר הראיות עולה כי לאחר התאונה פונה התובע אל חדר המיון בביה"ח נהריה. במסמך שכותרתו "סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה- 10424881" (סומן נ/1), תחת הכותרת "תלונה עיקרית" צוינו הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור ג'.נ):

"19, שולל מחלות כרונות (צ.ל כרוניות ג'.נ). נפל מסוס, נחבל בעיקר בכתף שמאלי וגב תחתון, חבלת ראש קלה. מתלונן על כאבים. לדבריו היה באיבוד הכרה לאחר הנפילה".

לגרסת התובע בתצהירו (ס' 3), הוא הגיע לחדר המיון בביה"ח נהריה, כשהוא מחוסר הכרה, הוא לא זה אשר מסר מפיו את נסיבות פציעתו לרופא חדר המיון, אלא גרסה זו נמסרה ע"י מזייד (אחיו של נהג הטנדר זאיד), שהתלווה אליו לביה"ח (שכאמור לא היה נוכח במקום התאונה).

במסגרת ראיותיה, העידה ההגנה את ד"ר עלי אשר ערך את הרישום על גבי נ/1 בכל הנוגע לנסיבות פציעת התובע. בעדותו בביהמ"ש העיד ד"ר עלי כי כאשר בדק את התובע, הוא היה בהכרה מלאה (פ' עמ' 5 ש' 22- 30):

"ש. מהדו"ח עצמו יש רישום שמתייחס להכרתו של המטופל?
ת. כן. לפי המסמך שבידיי המטופל דיווח על חבלת ראש קלה ולא היה ברור אם היה סיפור של איבוד הכרה. בבדיקה הפיזיקלית שמצוינת בדף 4 יש מצב כללי, איך אנו רואים את המטופל בחדר המיון או חדר הלם ומצב ההכרה היה בסדר גמור. יש ראשי תיבות שזה מעיד על מצב הכרתו של כל מטופל במיוחד בטראומה והוא 15. 15 זה ציון שנועד לפצועים שמלמד אותנו. הוא מ- 3- 15. 15 הוא ציון מלא. 3 זה חולה מחוסר הכרה, לא מגיב בכלל אך עדיין חי וביניהם יש את הדירוג. 15 זה הציון המלא שהוא משתף פעולה מלא ומדבר לעניין ומגיב בצורה טובה".

בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר עלי לגבי תהליך מילוי נ/ 1 על ידו. ד"ר עלי הבהיר כי במצב שבו מצוי המטופל בהכרה מלאה, כפי שהיה התובע, הרי שהגרסה המתועדת במסמך הרפואי, הינה גרסת המטופל עצמו, כפי שנגבתה מפיו, וכי לאור אופן ניסוחה, אין כל סיכוי כי הגרסה נגבתה מגורם אחר מלבדו (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18-29, עמ' 9 ש' 3-6):

"ש. אני אומר לך שהנתונים שהקלדת שמופיעים בעמוד הראשון תחת הכותרת תלונה עיקרית הם נתונים שלא קיבלת מהמטופל עצמו ואתה לא שאלת אותו איך הוא בעצם נפגע וזה שכתוב נפל מסוס זה לא מהמטופל עצמו אחרת אתה היית כותב "לפי דבריו נחבל" או עבר תאונה. במקרה הזה אתה לא אומר נפל מסוס אלא כנראה שלקחת את הנתון הזה או מהאחות או ממישהו שהתלווה אליו.
ת. אין סיכוי. מטופל שהוא בהכרה מלאה ואני מציין זאת בבדיקה הפיזיקלית הוא זה שמוסר את המחלה הנוכחית שלו ובהרבה מקרים אנו גם נעזרים בקרובי משפחה או במי שנוכח איתו כדי להבין את כל הנתונים. במיוחד אדם צעיר שהוא בהכרה מלאה אנו שואלים אותו.
ש. מדוע לא ציינת לפני הביטוח (צ.ל הביטוי ג'.נ) "נפל מסוס" "לדבריו נפל מסוס"
ת. הבחור בן 19 בהכרה מלאה ומוסר בוודאות שהוא נפל מסוס, לא אציין לדבריו. אני מציין לדבריו אם יש לי ספק במה שהמטופל אומר. זה בד"כ. כנראה איני זוכר את המקרה. אך כנראה הסיפור של איבוד הכרה היה בו ספק בשבילי שהוא איבד את ההכרה.
....
ש. לכן שאלתי את השאלה כדי להראות לך שלגבי הספק אתה לא יכול להשתמש בביטוי לדבריו אם יש לך ספק לגבי העובדה עצמה.
ת. הוא בחור צעיר, בריא, בהכרה מלאה. זה מה שהוא מסר לי. אין סיכוי שאלך למישהו שהתלווה אליו במיוחד כשהוא משתף פעולה".

עוד העיד ד"ר עלי במהלך חקירתו הנגדית לב"כ נתבעת 2 (פ' עמ' 9 ש' 12-14):

"ש. בד"כ תלונה עיקרית היא מפי הנפגע בעצמו?
ת. תמיד, אלא אם אני מציין אחרת. לפעמים אני לוקח מתורגמן למטופלים שאינם מדברים בעברית".

מטעם ההגנה העידה גם האחות צופית אשר מילאה בכתב ידה את פסקת "דיווח סיעודי" על גבי מסמך מיון טראומה המרכז לרופאה דחופה בי"ח נהריה (מוצג נ/3) לפיו (ההדגשה אינה במקור ג'.נ):

"...בן 19 נפל מסוס מתלונן על כאבי בגב. התכשיטים נמסרו לחבר כלב מזייד ".

במהלך חקירתה הראשית נשאלה צופית לגבי מצבו ההכרה של התובע בעת קבלתו בביה"ח (פ' עמ' 37 ש' 22-26):

"לשאלתך מניסיוני מה היה המצב ההכרתי של התובע בעת קבלתו, והאם הדברים נרשמו מפיו אני עונה שכתבתי בגוף ראשון. הוא צריך להיות בהכרה אם כואב לו הגב ואם הוא קיבל דולסטין. אחרת לא היה יכול לקבל דולסטין. מחוסר הכרה לא מרגיש כאב. כאן הוא התלונן על כאב וגם קיבל דולסטין. סימן שכאב לו הגב. אם הוא לא היה בהכרה הוא היה בחדר הלם. בחדר הלם יש גיליון אחר. הייתי מציינת אם הוא היה מנומנם ומחוסר הכרה. הוא דיבר והתלונן בעצמו".

האחות צופית נחקרה במהלך חקירתה הנגדית לגבי האפשרות כי הגרסה שתועדה בכתב ידה על גבי נ/3 לא ניתנה ע"י התובע אלא ע"י המלווה שלו (מזייד), פ' 38 ש' 7-23, 28-32), אולם אפשרות זו נשללה על ידה:

"ש. אני אומר לך שמצבו של התובע בתיק הזה היה כל כך קשה שלא היה מודע לכך שהוא נמצא בבית החולים ושמגיעים אנשים שמבקרים אותו. אני אומר לך שלמעשה מה שאת כתבת היכן שמופיע הדיווח הסיעודי שהוא בן 19 ונפל מסוס, הגרסה הזו שהוא נפל מהסוס לא יצאה מפיו אלא יצאה מבחור שהתלווה אליו בשם כלייב מזייד ואת בעצמך מציינת שהתכשיטים נמסרו לחבר כלייב מזייד.
ת. בגלל שעושים צילומים אסור תכשיטים.
ש. לגבי שאלתי, אני אומר לך שהגרסה שהוא נפל מהסוס לא נמסרה מפי המטופל.
ת. אני אומרת שהייתי כותבת: "לדברי המלווה"
ש. את גם לא מציינת לדברי החולה.
ת. אני כותבת: "מתלונן" זה בגוף ראשון. הוא אמר בעצמו מה כואב לו. מתלונן זה גוף ראשון. אני לא צריכה להגיד מדבריו.
ש. כשאת אומרת מתלונן אני מבין אבל את לא אומרת לדבריו נפל מסוס.
ת. מתלונן זה גוף ראשון.
ש. הביטוי מתלונן הוא אחרי נפל מהסוס ואחרי הגרסה של כאבי הגב. מדוע לא כתבת לדבריו נפל מהסוס?
ת. זה עניין של דקדוק של בית המשפט. איני עובדת בבית המשפט הבן אדם היה בהכרה ואני כותבת על מה הוא מתלונן.
...
ש. נשמע לי מוזר. אדם סובל מכאבים ומספר לך שהוא נפל מסוס. כאילו שזה חשוב.
ת. מאוד חשוב לי מה קרה לו. קודם כל אני שואלת מה קרה לפני הכאבים.
ש. שאלת את המטופל מה קרה?
ת. בוודאי. כל חולה קודם כל אני שואלת מה קרה. ברור. זה הדבר הראשון שאני צריכה לדעת".

עפ"י הפסיקה ישנה חשיבות לתיעוד הראשוני במסמכים רפואיים של נסיבות הפציעה בסמוך לאחר התאונה בטרם הייתה בפני הנפגע שהות לקבל ייעוץ או הכוונה. בחינת תוכנם של מסמכים נ/1 ו- נ/3 כאמור מעלה כי בניגוד למתבקש בנסיבות העניין, לא צוין בהם כלל כי התובע נפגע בגבו כתוצאה מנפילה ארצה מעגלת נגרר בעקבות פגיעת כבל ברזל ו/או במהלך איסוף בננות לנגרר ו/או בדרך כלשהי הקשורה לשימוש בטנדר ו/או בנגרר אלא כתוצאה מנפילה מסוס.

מזייד מציין בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית כי בעת שהגיע לביה"ח עם התובע הוא נשאל בחדר המיון מה קרה והוא השיב:

"...אני לא יודע, יכול להיות שהפצוע נפל מהעגלה תוך כדי הורדת סוס, כי חששתי שאם אספר את הסיפור האמיתי העניין יפגע באחי זאיד".

אני רואה לנכון לציין כבר עתה כי גרסה זו יוצרת קושי ממשי. שכן אם מזייד, שלגרסתו עבד בחלקה סמוכה ולא היה נוכח במקום התאונה, ליווה את התובע לביה"ח כשאין הוא מודע כלל באלו נסיבות נפגע התובע, הכיצד החליט הוא שלא לספר בביה"ח את "הסיפור האמתי", אם הדבר כלל אינו מצוי בתחום ידיעתו?

במהלך חקירתו הנגדית של מזייד בביהמ"ש הוא אישר כי עבד בחלקה סמוכה ולא היה עד ראיה ישיר לתאונה (פ' עמ' 28 ש' 12-18). אחיו זאיד התקשר אליו בעת שעבד בחלקה הסמוכה וביקש שימתין לו במקום ו- " שמישהו קיבל מכה". במהלך הנסיעה לביה"ח הוא ניסה לדבר עם אחיו ולשאול אותו מה קרה לפצוע אך זאיד לא ענה "היה מרוכז בכביש ובנהיגה" (פ' עמ' 28 ש' 27-32).

בהמשך חקירתו העיד מזייד כי עד לרגע שהגיע לביה"ח בטנדר עם התובע וזאיד, הוא לא ידע מה קרה לתובע (פ' עמ' 29 ש' 21-24). בשלב זה נשאל התובע לגבי הגרסה שהתקבלה בביה"ח כי פציעת התובע קשורה בסוס, אולם ההסבר שסיפק מזייד לא היה משכנע (פ' עמ' 29 ש' 25-29):

"ש. מאיפה צץ כל הסיפור הזה של העגלה והסוסים?
ת. בגלל שפחדתי על אחי ועל הרישיון שלו.
ש. מה זאת אומר? אם לא ידעת ממה נפגע התובע ואיך הוא נפגע, מה יש לך לפחד באותה נקודת זמן על אחיך והרישיון שלו?
ת. פחדתי".

גרסה שניה של התובע לתאונה
גרסת התובע בכתב התביעה אף אינה מתיישבת עם גרסה "מאוחרת" שמסר התובע בפני רופא קופת החולים, ד"ר אסוד פאיז, וזאת כ- 10 ימים לאחר התאונה (4.5.15). כך תוארה, תחת הכותרת "תלונות", גרסת התובע במהלך ביקורו בקופת החולים כשבועיים לאחר התאונה (מוצגים נ/6- נ/7):

"ב 24.04.2015 נפל מעגלה להובלת סוסים שנגררת לרכב בזמן הורדת סוס...".

התובע נחקר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש על גרסתו זו בקופ"ח, אולם התשובות שסיפק לא היו מניחות את הדעת, שכן, בין היתר, לא ברור כיצד גרסה זו יש בה כדי לסכן את רישיון הנהיגה של זאיד יותר מאשר "גרסת הכבל", אותה טען התובע בתביעתו (פ' עמ' 34 ש' 19-24):

"ש. הגעת לבד לרופא בקופ"ח?
ת. כן.
ש. לרופא בקופ"ח ספרת לו שנפלת מעגלה להובלת סוסים שנגררת לרכב בזמן הורדת סוס?
ת. נכון. המסמך הוגש וסומן נ/6. מסמך נוסף הוגש וסומן נ/7.
ש. למה אמרת כך לרופא?
ת. כי פחדנו על הרישיון של זאיד".

יצוין כי גרסה זו של התובע, כפי שנמסרה על ידו לרופא קופ"ח, נתמכה בגרסת זיאד, כפי שניתנה במהלך גביית הודאתו של זיאד בפני החוקר איילון, לפיה התובע נפגע בעת שנפל לתוך עגלת הנגרר במהלך פריקת סוסים למרעה כשהרכב "עומד" (במצב עצירה, ראו: מוצג נ/9/א, עמ' 3-6).

"נ- הייתה עגלה מעמיסה של סוסים.. זה האוטו העגלה...מעמיסה סוסים...נפל ממנה הוא נפל מן עלה ברגליים שלו למעלה נפל מהזה..בתוך העגלה נפל...".
...
"ח- אז אתם נסעתם ומה מה
נ- לא. לא היינו נוסעים. הבאתי את הסוסים רצינו להוריד את הסוסים מהעגלה. האוטו עומדת. להוריד את הסוסים. עלה למעלה על העגלה.
ח- כן.
נ- לא יודע מה קרה לו שמה עם הסוסה עם משהו נפל מהעגלה איפה, איפה בין העגלה לבין האוטו".
.....
ח- אתה עצרת?
נ- כן.
ח- ומה, אתה בקשת ממנו שיוריד את הסוסים?
נ- כן. ה יש לו 20 מאחורה, הלך לעלות למעלה לפרק אותם.
ח- כן.
נ- לא יודע איך נפל בתוך העגלה...
ח- בזמן שהוא רצה להוריד את הסוסים.
נ- כן".
....
ח- ואתם באתם בשביל מה בעצם?
נ- להוריד את הסוסים.
ח- למרעה?
נ- כן".

גרסה "שלישית" של התובע לתאונה
בכתב התביעה העלה התובע גרסה "שלישית" לפיה נפצע בגבו כתוצאה מנפילה מעגלת נגרר בעקבות כבל ברזל שהיה שרוע בין עצי הבננות אשר נתפס בקצה הנגרר והשתחרר בעוצמה ופגע בו והפילו ארצה, ולכאורה ללא כל קשר לנפילה מסוס או נפילה מהנגרר במהלך פריקת סוסים מהנגרר, כפי שנמסר לרופאיו כאמור.

יש לציין כי במסגרת חקירה חוזרת מסר נהג הטנדר זאיד בפני החוקר איילון גרסה נוספת (התואמת את גרסת התובע בתביעה), כי פגיעת התובע אירעה כאשר התובע היה על העגלה וכבל משך אותו וגרם לנפילתו מהנגרר (מוצג נ/10/א, עמ' 1-2):

"ח- איפה זה היה
נ- בננות ביחיעם, עכשיו הבננות זרוקות, מוצאים את הבננות בתוך השורות יוציאו אותו שיבוא הביטוח וייתן לי עליו שהוא לא תקני פסול...היה נותן באוטו עם העגלה ועושים על העגלה היה עלא מזייד ופיראס אני הייתי נוהג, עכשיו יש כבלים לא כולם אותו דבר, יש יותר למטה.. ויותר למעלה כבלים של הבננות, היה לי...נוסע ונתקע...תפס את עלא שמתמלאה העגלה עולה מלמטה לבננות התחיל לקח ממני, הם לא יכולים גם לזרוק, הוא מתמלא, אז לקח אותו הכבל, לקח אותו ככה נפל אתו אחמד, מתחת את הכבל זה כבל חזק".

במהלך חקירתו הנגדית נתבקש זאיד להסביר את השוני בין שתי הגרסאות שמסר בפני החוקר איילון. תחילה הכחיש זאיד כי מסר לחוקר כי התובע נפגע בעת פריקת סוס מהעגלה, אולם כאשר משהשמיע החוקר איילון לעד את קולו בהקלטה, ניסה זאיד להסביר את השוני בגרסאותיו בכך ש- "לא שיקרתי. זה משהו ישן ואני בן אדם שלא זוכר טוב" (פ' עמ' 14 ש' 18-21, עמ' 15 ש' 5-11, עמ' 17 ש' 1-9):

"ש. החוקר ניהל אתך שיחה והשיחה הוקלטה. לחוקר סיפרת שהתאונה ארעה בזמן שהרכב היה בעצירה והתובע עלה על העגלה על מנת להוריד את הסוסים, אמרת שאתה לא יודע מה קרה לו שם על הסוסה ושהוא נפל מהעגלה. כך אמרת לחוקר.
ת. לא נכון.
.....
ש. אתה מזהה את קולך בהקלטה ששמעת זה עתה?
ת. כן. זה הקול שלי. אני אמרתי לחוקר את האמת.
ש. אני מסכים איתך שאחרי השיחה הזו התקשרת שוב לחוקר עוד פעם לאחר שהתחיל לחקור את המשפחה שלך וביקשת להיפגש איתו שוב ואז סיפרת לו סיפור אחר. החוקר הגיע אליך כשנתיים לאחר התאונה. אתה מסכים לדבר איתו ויושב איתו. אתה מספר לו סיפור מפורט לגבי הנסיבות של התאונה. למה אתה משקר לו?
ת. אין כאן שקרים. אני סיפרתי את האמת".
....
"ש. בהקלטה סיפרת סיפור שלם לחוקר.
ת. הוא התחיל לדבר והוא הסביר לי כל דבר.
ש. בגלל זה שיקרת?
ת. לא שיקרתי. זה משהו ישן ואני בן אדם שלא זוכר טוב.
ש. אז מה קרה לזיכרון שלך היום?
ת. אני לא זוכר בעל פה טוב מאוד.
ש. אז מה קרה פתאום היום לזכרון שלך שהיום אחרי 4 שנים אחרי התאונה אתה זוכר טוב מאוד מה קרה?
ת. כאן בפני השופט אני חייב להגיד את האמת וזו האמת".

יש לציין כי מחקירתו הנגדית של זאיד עולה כי כלל לא ראה במו עיניו כיצד נפגע התובע מאחר ובאותה עת נהג בטנדר במהירות איטית קדימה כשעגלת הנגרר מלאה באשכולות של בננות, באופן שהסתיר לו באופן מלא את שדה הראיה לאחור (פ' עמ' 14 ש' 1-11):

"ת. אני מסתכל במראה. אני יכול לראות את זה משליך את הבננות לתוך העגלה. אחד מוסר לשני. הראשון נוטל את הבננות ומוסר אותם לשני שעומד בתוך העגלה.
ש. הקשר עין היחידי שיש לך זה למעשה עם זה שנמצא מחוץ לעגלה ואוסף?
ת. כן.
ש. זה שבתוך העגלה אתה לא רואה אותו?
ת. כשהעגלה ריקה אני יכול לראות אותו וכשהעגלה מלאה כמעט ולא רואה אותו.
ש. התאונה שתיארתם ארעה בזמן שהעגלה הייתה מלאה, נכון?
ת. כן. העגלה הייתה מלאה והחומר היה רם.
ש. אם זה המצב, אתה מסכים שכל מה שאתה כותב בתצהירך לעניין תיאור התאונה של התובע, לא ראית במו עינייך, נכון?
ת. בטח שלא ראיתי".

האם נכחו סוסים במקום התאונה?
במהלך חקירתו הנגדית של זאיד הוא נשאל האם למשפחתו יש סוסים, ולגרסתו עיקר עיסוק משפחתו הוא בפרות ולפעמים יש להם "סוס אחד למכירה" (פ' עמ' 14 ש' 12-15):

"ש. יש למשפחה שלך סוסים?
ת. יש לנו פרות. לפעמים יש לנו סוס אחד למכירה.
ש. לפעמים יש לכם סוסים?
ת. העיסוק העיקרי שלנו זה פרות. אבל לפעמים יש לנו סוסים. לא תמיד".

מנגד שלל פיראס לחלוטין במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש את האפשרות כי משפחת התובע ו/או משפחתו מזייד מגדלים סוסים (פ' עמ' 24 ש' 16-17):

"ש. אתה יודע לומר לנו אם למשפחת נעים עלא ולמזייד יש סוסים שהם מגדלים?
ת. לא. אין להם סוסים".

אלא שבמהלך חקירתו הנגדית של מזייד הוא אישר כי יש להם משק של פרות וסוסים וכי אותו יום רצו לתפוס סוסים שהיו ליד חלקות הבננות כדי לרכב עליהם וגם להעמיס בננות (פ' עמ' 30 ש' 14-23):

"ש. אתה עובד בחלקה אחת בבננות והם בחלקה אחרת?
ת. כן. אנחנו צריכים את הבננות לפרות. יש לנו משק פרות. יש לו גם סוסים. באותו יום לא באנו לחלקה עם הסוסים. היו שם סוסים היכן שחלקות הבננות. רצינו לתפוס את הסוסים וגם להעמיס בננות.
ש. גם את הסוסים להעמיס?
ת. לא. רצינו לרכב עליהם.
ש. היו שם גם פרות במקום?
ת. כן.
ש. שלכם?
ת. לא. בחלקת הבננות. לידינו. השטח שלנו זה שטח שצמוד לקיבוץ. בדיוק".

האם מזייד נכח במקום התאונה?
בתצהיר תשובות לשאלון נתבעת 3 נשאל התובע בשאלה 37, מי היו העדים לתאונה. במענה לשאלה זו השיב התובע: "כליב זאיד (הנהג), כלייב מזייד, פראס עכאווי".

אלא שלגרסת התובע ועדיו בביהמ"ש, במקום התאונה נכחו 3 אנשים בלבד: התובע, פיראס וזאיד, ואילו מזייד (אחיו של זאיד) שהה באותה עת בחלקה הסמוכה.

במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי סוגיה זו אולם ההסבר שסיפק לא היה מניח את הדעת (פ' עמ' 34 ש' 5-13):

"ש. מי היו עדים לתאונה?
ת. פיראס וזאיד.
ש. האם מזייד היה עד לתאונה?
ת. לא.
ש. כאשר זימן אותך עו"ד בולוס לתת תשובות לשאלון שהופנה על ידי עו"ד של חברת הביטוח, הייתה שאלה מי הם העדים לתאונה ואתה ענית שהעדים היו פיראס, וזאיד וגם מזייד. מדוע ציינת את שמו של מזייד?
ת. מאחר וכאשר התעוררתי בבית חולים מזייד היה לידי".
גם גרסת מזייד בתצהירו לעניין זה אינה מתיישבת עם הודאתו בפני החוקר איילון (מוצג נ/11/א) עמ' 2:

"ח- בדיוק, עכשיו אני מבין אתה שהוא קיבל את המכה אתה היית שמה?
נ- כן.
ח- אוקיי
נ- הייתי איתו
ח- אז בוא תן לי ככה את הסיפור
נ- היינו אני ועלא וגם אחד...קוראים לו וגם זאיד, היינו מרימים בננות עם עגלה, הוא היה מוציא מהעגלה לסדר בננות והיה חוטים ברזל".

היכרות מוקדמת בין התובע למזייד
בסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מזייד הוא הצהיר כי טרם התאונה לא הכיר את התובע.

"4. אני שאלתי את אח שלי מה קרה לבחור שנפצע, שאז לא הכרתי אותו, אך זאיד היה בסערת רגשות ולא יכול היה לענות".

אלא שמחומר הראיות עולה כי לא רק שמזייד הכיר את התובע טרם האירוע נשוא התביעה אלא שבמועד האירוע היה התובע מאורס לאחותו.

תחילה הכחיש מזייד בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי במועד התאונה היה מאורס התובע לאחותו אולם בהמשך הודה בכך (פ' עמ' 27 ש' 9-27):

"ש. מה הקשר המשפחתי בינך לבין התובע מר נעים עלא?
ת. הוא נשוי לאחותי.
ש. האם נכון מה שסיפר לנו אחד העדים בישיבה הקודמת בשנת 2015 הוא היה מאורס לאחותך?
ת. לא נכון.
ש. מתי הוא התחתן עם אחותך?
ת. לא זוכר בדיוק.
ש. אז איך אתה יודע לומר מתי הוא היה מאורס עם אחותך?
ת. הוא היה מאורס עם אחותי במועד התאונה.
ש. כמה שנים אתה מכיר אותו לפני כן?
ת. אנחנו חברים.
ש. אם כך המצב, תסביר בבקשה בסעיף 4 לתצהירך אתה טוען ששאלת את אחיך מה קרה לעלא שאז לא הכרת אותו? הרי הוא היה מאורס לאחותך ואתה מכיר אותו שנים ואתם חברים.
ש. מה זאת אומרת לא הייתי מכיר אותו?
ת. אתה כתבת בתצהירך ששאלת את אחיך מה קרה לבחור שנפצע ושם כתבת שלא הכרת אותו. איך זה יכול להיות? הרי הוא היה מאורס לאחותך והוא היה חבר שלך שנים.
ת. אנחנו חברים.
ש. יש הסבר מדוע בתצהירך אתה מכחיש את ההיכרות הזאת?
ת. אני לא הכחשתי שאנו היינו חברים. איך התלוויתי אליו לבית החולים אם לא היה חבר שלי?".

אי דיווח על התאונה לגורמים הרלבנטיים
מחומר הראיות עולה כי על אף שלגרסת התובע הוא נפגע בתאונת דרכים ואף איבד את הכרתו כתוצאה מפגיעת הכבל ונפילתו ארצה מחוץ לנגרר, לא הוזמן למקום התאונה אמבולנס כמקובל בנסיבות העניין. עפ"י עדות זאיד בביהמ"ש הוא לא הזמין אמבולנס למקום התאונה אלא בחר לפנות את התובע באמצעות הטנדר שלו "...בשלוש ארבע דקות כבר הייתי בבית חולים" (פ' עמ' 18 ש' 17-18). הוא גם לא דיווח למשטרה על התאונה (פ' עמ' 18 ש' 22-23), ואף לא לבעל מטע הבננות שבשטחו אירעה התאונה מאחר ש- "ת. אני לא העזתי להגיד לו. הוא עשה לי טובה שאני לוקח את הבננות" (פ' עמ' 19 ש' 13-14).

הכרעה - נסיבות התאונה
שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח ברמה הנדרשת כי נפגע בנסיבות כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה. אמנם יש בסיס ראייתי לכך שהוא נפגע בגבו ביום 25.4.15, אך הנסיבות הפרטניות של התאונה הנטענת לא הוכחו.

זאת ועוד אוסיף כי קיים פער עובדתי בין מספר הגרסאות שפורטו לעיל בכל הקשור לנסיבות פציעת התובע במהלך האירוע הנטען, שהינו מהותי לצורך הכרעה בסוגיית החבות בתיק.

בהעדר הוכחה של נסיבות התרחשות התאונה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

סוף דבר
מכל האמור לעיל אני מורה על דחית התביעה. לאור נימוקי הדחייה, כפי שפורטו לעיל ולאחר התלבטות מסוימת , אני מחליט להימנע מפסיקת הוצאות.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלאא נעים
נתבע: זייד כליב
שופט :
עורכי דין: