ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמעון קום נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל :

לפני כבוד השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

תובעים

  1. שמעון קום
  2. חיים קום
  3. רחל קום
  4. שלומית ג'ונסון
  5. עדה שפיצר
  6. תמר קליין
  7. חנה שפירא
  8. רעיה חפרי וינוגרדוב
  9. נעמי לוי
  10. זהבה פלניצקי
  11. אטה חצקלביץ
  12. יוסף בלום הלוי
  13. שרה גרינברגר
  14. מנחם ליכטהויז
  15. יעקב עציוני
  16. עמוס עציוני
  17. אסתר כהן
  18. יהודה עדות
  19. אלינור סמסון
  20. אריאלה פלינט
  21. יואב פלינט
  22. צפורה צביה סויקיס
  23. נטע פלינט
  24. ארנון פלינט
  25. דניאל פלג
  26. נורית לוי
  27. רעיה נימרי
  28. אביבה חלמיש
  29. עמוס יצחק פלינט)חלמיש(
  30. ענבר פלינט
  31. עפרי פלינט
  32. עמית פלינט
  33. מיה תאיר ולך
  34. ירון אמיתי
  35. פלניצקי יורם
  36. כבירי אלישבע
  37. רון רוזן
  38. דן עמיר אהרון
  39. יורם פלניצקי
  40. כבירי אלישבע

נגד

נתבעים

  1. הועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל
  2. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה
  3. איהב כיוף
  4. משרד הביטחון -מדינת ישראל על ידי פרקליטות מחזו חיפה
  5. עליזה ליזרע (המנוח)
  6. ציפורה פלינט לבית קרפ (המנוח)
  7. ג'מיל בדרייה עדאל
  8. ג'מיל בדרייה סלמאן
  9. ג'מיל בדרייה סלמאן
  10. וייס אנדרייה
  11. יצחק מושקוביץ
  12. נורה חסון
  13. נזיה כיוף
  14. וופי עזאם
  15. מגד אלשייך
  16. יעקב בדרייה
  17. עדאל בדרייה
  18. מנווא בדרייה
  19. אבו סאלח חסיין
  20. בדרייה עאדל
  21. בדר מקלדה
  22. אבו חמדאן רדא
  23. זהראלדין אמין
  24. יוסף אבו חמדאן
  25. מוופק אלשייך ח'ליל
  26. בסאם אלשייך ח'ליל
  27. מנסור אסמעיל סעיד
  28. זיידאן אנסאף זיידאן
  29. סולימאן אבו רוקן
  30. כאמל ג'מיל בדרייה
  31. סאלח עזמה
  32. חוסין אבו סאלח
  33. מלחם זיאד
  34. ענתר חלבי
  35. כנג' חלבי
  36. פריאל כיוף
  37. סעיד אלשיך
  38. פארס אלשיך
  39. ירדנה אבו רוקן
  40. ענת כיוף
  41. כיוף סוזאן
  42. ינאר כיוף
  43. ריאן בדרייה
  44. אמיר בדרייה
  45. בדר ג'מיל בדרייה
  46. כיוף ינאר
  47. נלסון כיוף
  48. זאכי אלשייך
  49. אבו רוקן סעיד חסן
  50. אבו רוקן חסנייה
  51. גסאן אבו רוקן
  52. סאפי כיוף
  53. כיוף מייסון
  54. אבו סאלח נאדיה
  55. ויל כיוף
  56. סלמאן חלבי
  57. איימן סיף
  58. יוסף שמרי
  59. סלמאן כיוף
  60. יורם כיוף
  61. רמי כיוף
  62. אשרף כיוף
  63. גילי ליזרע
  64. משה מזרחי
  65. רבקה עדות
  66. אלירן רוזן
  67. שלמה אוסטרייכר
  68. בטי קלר
  69. וייס איבון חוה
  70. וייס אריאלה
  71. וייס שמעון
  72. מושקוביץ יצחק
  73. האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי
  74. משה מזרחי
  75. חניתה דן
  76. עזבון ספירו מרטין בן היינריך (המנוח)
  77. עזבון אוסטרייכר אלימלך בן שלמה
  78. בטי קלר
  79. גדעון ליזרע
  80. מוקד יצחק ת.ז. XXXXXX749
  81. אסכנדר בדרייה

בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמה למינוי מומחה אשר יפעל להכנת רשימה ממצה של בעלי הזכויות/מחזיקים במקרקעין כחלק מתפקידו, אך מהודעת התובעים מיום 02.01.2018 עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין מינוי מומחה .

פסק דין

לפניי בקשת הנתבע 30 (אסכנדר בדרייה) למחיקת התביעה על הסף ולחילופין, בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ובקשת הנתבעים 3, 53, 54 58, 60 (איהאב כיוף, חלבי ענתר עאדל, חלבי קנג' עאדל, כיוף ענת וכיוף ינאר) לדחיית התביעה ומחיקתה. כן מונחת לפניי בקשת משרד הביטחון – הנתבע מס' 4 לחילופי בעלי דין נוכח טענתו כי העביר את זכויותיו בנכס מושא התובענה לצד שלישי.

פתח דבר:

ענייננו בתביעה לפירוק שיתוף המקרקעין הידועים כחלקה 18 בגוש 17158, מאדמות הכפר עספיא ששטחה 83,791 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). יצוין כי התביעה הוגשה כנגד ועדות התכנון השונות בטענה כי אלה הנפיקו היתרי בניה ואפשרו למי שאינם מורשים לבנות במקרקעין. במסגרת התביעה, התובעים ביקשו מינוי מומחה לצורך הכנת תשריט חלוקה ושומת תשלומי איזון לצורך פירוק השיתוף בין בעלי הזכויות בחלקה.

במסגרת כתב הגנתם, הנתבעים חלבי ענתר עאדל וחלבי קנג' עאדל לא התנגדו מבחינה עקרונית לפירוק השיתוף ובלבד שתשמרנה מלוא זכויותיהם הרשומות בטאבו, קרי 18/165 חלקים, כשהם זכאים לקבל 9,140 מ"ר בעוד שחזקתם בפועל היא ב- 7,352 מ"ר בלבד. הנתבעים הנ"ל, יחד עם הנתבעים נוספים (3, 53, 54, 58, 60) הגישו בשלב מאוחר יותר כתב הגנה מתוקן ומשותף במסגרתו טענו כי התביעה מופנית לעיזבונות שלא כדין, ללא צירוף כל הנתבעים הרלוונטיים, וכי התובעים מייחסים לעצמם בתביעה חלקים שאינם מוקנים להם בטאבו; כן חזרו על הטענה והדרישה כי יש להעביר אליהם את מלוא זכויותיהם במקרקעין במסגרת כל הצעת פירוק שיתוף שתאושר. במסגרת הגנתו, הנתבע עזאם וופא הסכים להליך של פירוק שיתוף, אך התנגד לחיוב בתשלומי איזון.

במסגרת הגנתה, הועדה המקומית לתכנון ובניה - עיר כרמל טענה כי אין לה זכויות בחלקה וכי אינה צד רלבנטי להליך. לגרסתה, התביעה כללית, אינה כוללת פירוט לגבי הבניה הנטענת ומידת החריגה מאחוזי הבניה. הנ"ל ביקשה לדחות את הבקשה לתשלומי איזון. במסגרת טענותיה ציינה כי התובעים השתהו בהגשת תביעתם ולא פעלו בזמן אמת כנגד הבניה הנטענת על ידם.

הבקשה לסילוק על הסף :

הבקשה לסילוק על הסף הוגשה על ידי הנתבעים: איהאב כיוף, ת.ז XXXXXX106, חלבי ענתר עאדל ת.ז XXXXXX121, חלבי קנג' עאדל ת.ז XXXXXX837, כיוף ענת ת.ז XXXXXX822, כיוף ינאר ת.ז XXXXXX650.

לטענת הנ"ל, התביעה הוגשה לפני 6 שנים, בשנת 2012, והיא תוקנה במספר הזדמנויות וללא כל התקדמות ממשית בהליכים, ועד למועד הגשת הבקשה, התובעים טרם המציאו את התביעה לכלל הנתבעים ו/או הבאים בנעליהם. בנסיבות המתוארות, לא ניתן לנהל תביעת לפירוק שיתוף בהעדר המצאה כדין לכל מי שעלול להיפגע מההליך.

הנתבעים הדגישו, כי הם "נגררו" להליך סרק ללא כל התקדמות ממשית דבר אשר גורם להם עינוי דין. המאמצים שנעשו על ידי התובעים, כביכול, לאתר את כלל היורשים בכל רחבי תבל, איננו מכשיר קיומה של תביעה כל עוד לא הומצאה לכל בעלי הדין. בהעדר המצאה, הנתבעים ביקשו לסלק את התביעה על הסף ולחילופין להורות על מחיקתה.

הבקשה מטעם הנתבע – אסכנדר בדריה (להלן: "אסכנדר") למחיקת התביעה על הסף:

הנתבע אסכנדר צורף לטענתו לכתב התביעה האחרון שהוגש ביום 23.11.2017 לפיו חלק ניכר מהנתבעים הלכו לעולמם והתביעה הוגשה נגד עיזבונותיהם שאינם. כך למשל:

א. הנתבע מס' 6 – עזבון המנוח ליזרע אהרון בן יוסף ז"ל ת.ז XXXXX977.
ב. הנתבע מס' 9 – עזבון המנוחה מזרחי שרה לבית ליזרע.
ג. הנתבע מס' 14 – עזבון המנוחה אדות עליזה ז"ל לבית ליזרע, ת.ז XXXXX435.
ד. הנתבע מס' 19 – עזבון הנס חיים בן גיאורג פייזר.
ה. הנתבע מס' 21 – עזבון ספירו מרטין בן היינריך ת.ז XXXXXX570.
ו. הנתבע מס' 23 – עזבון אוסטרייכר אלימלך בן שלמה ת.ז XXXXX109.
ז. הנתבע מס' 26 – עזבון בדרייה סלמאן ת.ז XXXXXX606.

הנ"ל טען כי לא ניתן להורות על פירוק השיתוף אלא אם כל בעלי הזכויות רשומים בפנקסי המקרקעין כבעלים, כפי שנקבע בפסיקה ענפה לאורך השנים. ככל שמדובר ביורשים, מציין הנ"ל, פירוק השיתוף יתאפשר רק כאשר הם יירשמו כבעלים במקום מורישיהם.

אסכנדר הדגיש כי הגשת התביעה כנגד מי שהתובעים סבורים שהם יורשיהם של בעלי הזכויות איננה מכשירה אותה ואין די בהצגת צו ירושה.

זאת ועוד, המבקש ציין שעל זכויותיהם של חלק מבעלי הדין רשומים שעבודים ו/או הערות אזהרה ו/או משכנתאות ויש מקום לצרף את הבנקים הרלוונטיים אשר לזכותם רשומות זכויות אלו.

נוסף על כך, ציין הנ"ל, כי בקשת התובעים לפסוק להם פיצויים דינה דחיה מחמת התיישנות.

תגובת התובעים:

התובעים טענו כי חלק מבעלי הזכויות מתגוררים רחוק מהמקרקעין, ואף לא ידעו עד לאחרונה כי הם בעלי זכויות בחלקה. אלה אינם זוכים לכל הנאה מהמקרקעין למעט עצם היותם רשומים כבעלים, והם אינם יושבים על אדמתם ולא מחזיקים בה בפועל. לצד זאת, חלק אחר מבעלי הזכויות השתמשו בחלקים העולים על חלקיהם, ללא אישור מבעלי הזכויות האחרים וללא הסכם שיתוף, ומבלי להתחשב במצב החלקה, והצורך למשל בדרכי גישה לכבישים. חלקם האחר של המחזיקים פלשו תוך הסגת גבול וללא אישור הבעלים במקרקעין.

התובעים הדגישו כי על בית המשפט לאפשר לבעלי הזכויות לממש את מלוא זכויותיהם והנאתם מהמקרקעין השייכים להם בכך שיקבל את התביעה לפירוק שיתוף, שהינה דרך המלך להשיג מטרה זו, ואם לא ייעשה כן – ייצא חוטא נשכר. הנ"ל הפנו להלכות הידועות בעניין זה, לפיהן שיתוף איננו מצב רצוי ויש לאפשר לכל שותף במקרקעין המעוניין בכך לפרק את השיתוף.

לגרסת התובעים, חלק מהנתבעים אינם רשומים, חלק אחר הלכו לעולמם והתובעים מתקשים לאתר את יורשיהם וחלק מהיורשים מתקשים לקבל צווי ירושה.

לגרסת התובעים , הנתבע אסכנדר, היה צד להליך מאז תחילתו, ואולם הוא לא מצא לנכון להתגונן.

התובעים הדגישו את זכותם לפירוק שיתוף על פי ההלכות וטענו כי ניתן להורות על פירוק השיתוף במקרים בהם לא כל הצדדים הם בעלי זכות רשומה. כך למשל הפנו התובעים לתא (ת"א) 70847-09-16‏ ‏ לורן קעניג נ' מרגו - חברה להשקעות ובנין בע"מ‏, שם נקבע שיש להורות על פירוק שיתוף כאשר הזכויות נובעות מטבלת הקצאות המהוות חלק מתכנית איחוד וחלוקה, אף אם אלה לא נרשמו בפנקסי הטאבו. עוד ציינו התובעים, כי קבלת הבקשה תביא למצב שלעולם לא ניתן יהיה לבצע את פירוק השיתוף, גם אם ייענו כל בקשותיהם של המבקשים.

התובעים הדגישו כי נקיטה בסעד דרסטי של מחיקה על הסף (ודחיה על הסף) תפגע באופן חמור בזכות הגישה לערכאות ואין לנקוט בו באופן תדיר. התובעים ציינו כי לישיבת 13.03.2018 התייצבו רבים מהנתבעים ומייצגיהם ואף הביעו בחיוב עמדתם בעד פירוק השיתוף, ואלה הם הם החלק הארי מהנתבעים. התובעים הדגישו כי התיק נמצא בנקודת הכרעה ואין לסבול מצב שבו פירוק שיתוף איננו מתאפשר רק משום שיש לחלקה עשרות בעלים רשומים שקיים קושי לאתרם.
בקשת משרד הביטחון מיום 30.05.2018 לחילופי בעלי דין:

משרד הביטחון, הרשום כבעל הזכויות בחלקים מהמקרקעין, ביקש להחליף אותו כנתבע ולהביא במקומו את מר עארף חסון ת.ז XXXXXX382 לאור הסכם העברת זכויות שנחתם בין משרד הביטחון ובין חסון, הנוגע להעברת מלוא הזכויות של המשרד במקרקעין. התובעים מתנגדים לבקשה, בהיותה לא מגובה בתצהיר ולא צורפה לה כל ראיה בדבר העברת הזכויות. התובעים הודיעו כי יסכימו למחיקת משרד הביטחון, רק אם הרוכש הנטען – מר חסון יירשם כבעלים ולא תיוותר זכות רשומה במקרקעין למשרד הביטחון.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה למחיקת התביעה להתקבל.

התיק מתנהל משנת 2012 ללא התקדמות ממשית, כפי שכבר ציינתי במספר הזדמנויות כאשר במהלך התקופה הנ"ל, בית-המשפט גילה אורך רוח כלפי התובעים, נעתר לבקשותיהם לארכת מועדים שהוגשו מעת לעת כפי שיפורט להלן, אך ללא הועיל.

התובעים תיקנו את תביעתם במספר הזדמנויות: ביום 24.10.2013 תוקן כתב התביעה לצורך צירוף יורש עזבון המנוחה עליזה אדות. בנוסף ביום 13.09.2015 נתבקש תיקון התביעה לאור מתן צו הירושה של המנוחה עליזה עדות לבית ליזרע, ונתבקש צירופם של יהודה עדות ואלינור סמסון כתובעים ואת רבקה עדות וחניתה דן, רון רוזן ואלירן רוזן כנתבעים. היתר לתיקון המבוקש ניתן במסגרת הדיון מיום 12.10.2015 וכתב תביעה מתוקן הוגש ב-21.01.2016. כתב תביעה מתוקן נוסף הוגש ביום 23.11.2017, לאור הודעת התובעים מיום 22.10.2017 כי התברר להם לאחרונה שחלו שינויים בזכויות.

במסגרת בקשת התובעים מיום 17.12.2013 ומיום 19.12.2013 נתבקש ביצוע המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט לנתבע – וייס אנדרייה, שהינו בעל דרכון אוסטרלי, בהיותו רשום כבעלים של 1/110 מהחלקה מתוקף ירושה (שטח של כ- 762 מ"ר).

במסגרת החלטת ביהמ"ש מיום 17.02.2014 (כבוד השופטת עפרה אטיאס) התיר ביהמ"ש המצאה לחו"ל למספר נתבעים. במסגרת החלטת בית המשפט מיום 22.04.2014 הורה בית-המשפט לרשם המקרקעין להעביר לעיונם של התובעים כל מסמך הנוגע למקרקעין הנ"ל על מנת לסייע בידם להשלים הליכי ההמצאה.

לאחר חילופי מותב בתיק זה, ובמסגרת דיון אשר התקיים ביום 11.09.2014 הפנה בית-המשפט (כבוד השופט נאסר ג'השאן) את התובעים להלכת בית-המשפט העליון לפיה בתביעה לפירוק שיתוף חובה על התובעים לצרף את כל מי שזכותו עלולה להיפגע כתוצאה מפסק-דין המורה על פירוק כאמור וכן הורה לתובעים להמציא משנה סדורה בנוגע למערך הזכויות בקרקע.

בעקבות כך, ביום 19.10.2014 הגישו התובעים טבלה חסרה אשר ממנה לא ניתן ללמוד בצורה ממצה על הזכויות במקרקעין. כך למשל, בנוגע לנתבע וייס אנדרייה צוין כי "המדובר באדם שחי כנראה באוסטרליה אם עודו חי. פניות לגורמים שונים בקונסוליה לא העלו דבר. אין לנו דרך להשיגו". בעניין התובע, מוקד מושקוביץ יצחק, צוין כי "המדובר באדם שחי בלוס אנג'לס ואין לנו איתו קשר ישיר. אין לנו כתובת מדויקת להמצאה. בוצעה המצאה לכתובתו הרשומה בארץ". התובע מושקוביץ אותר במהלך ניהול ההליך וייפוי כוח מתאים הוגש על ידי ב"כ התובעים.

התובעים הודיעו ביום 14.04.2015 כי קיימים קשיים הנוגעים לאיתור הנתבעים השונים ובהתאם ציין ביהמ"ש בהחלטתו מיום 21.05.2015 כי ישקול מינוי מומחה שמאי מודד, לאחר שייעשה ניסיון המצאה נוסף. באותה ישיבה ניתן גם היתר המצאה לחו"ל לנתבעים, כפי שנתבקש על ידי התובעים , פעם נוספת.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 10.09.2015 (כבוד השופט ג'השאן) התיר להמציא את כתב התביעה לתובע– יצחק מוקד. יצוין כי בדיון מיום 22.11.2016, הודיע ב"כ התובעים כך: "לאחר שאיתרתי את יצחק מוקד, מסרתי לו מסירה באמצעות משרד החוץ. מגיש ייפוי כח חתום. אני אבקש להוסיפו לתביעה כתובע נוסף. הוא תושב ארה"ב והוא חתם בפני הקונסוליה. אגיש את יפוי הכח לתיק בימ"ש" (שורות 21-23), - יפוי כוח אכן צורף ביום 27.02.2017.

במסגרת דיון אשר התקיים ביום 28.06.2016, הורה ביהמ"ש לתובעים לפנות לבית-המשפט בגרמניה לברר אודות יורשי המנוח מרטין ספירו וכן הורה לב"כ התובעים להמציא טבלה עדכנית הנוגעת למערך הזכויות וההמצאות שבוצעו.

ביום 31.10.2016 התובעים ביקשו להמציא לצאצאי ויורשי המנוח ליזרע אהרן בן יוסף את כתב התביעה באמצעות פרסום בעיתון נפוץ באנגליה, ובעניין לעיזבון המנוח מרטין בן היינריך ספירו צוין כי בעבר אדם בשם דן אהרן הציג עצמו כיורש, ורק לאחרונה נודע מביהמ"ש בגרמניה כי הוא אינו היורש הנכון. בהקשר זה נתבקש בית המשפט להורות על תחליף המצאה באמצעות פרסום בעיתון בגרמניה.

לאחר חילופי מותבים , וביום 22.11.2016 התקיים דיון במהלכו ציין ב"כ התובעים כך: "לעניין יורשיו של מרטין ספירו – מר דני אהרון טען שהוא היורש על סמך צוואות שהציג לי ואז הוא קיבל מכתב מבימ"ש בגרמניה ונאמר לו כי אינו היורש. אני כתבתי מכתב לבימ"ש בגרמניה – מציג מסמך מתורגם מגרמנית לעברית. המסמך כולל שתי צוואות ומכתב לוואי. המכתב אומר כי לא נעשתה בקשה למימוש הצוואות. מר אהרון לא היורש, כיוון שלא היתה בקשה. אני נמצא עמו בקשר רצוף ובכוונתי להגישו לרשימת התובעים. אני לא מייצג אותו כעת, לאחר שיסדיר את מעמדו, אני אשקול זאת בחיוב.
לגבי משפחת ליזרע – נותרו עוד שני אנשים מהמשפחה הזו שהם קרובי משפחה של אחד התובעים, מר בלום. ניסיון שלי להמציא להם כפי שחוייבתי על ידי בימ"ש באמצעות משרד החוץ, כשל. נוצר עמם קשר טלפוני על ידי מר בלום. אני מאמין כי יתקבל מסמך מגילי ליזרע, שהיא עו"ד שגרה באנגליה, שתמצא דרך להיות מיוצגת בהליכים אלה. היא מודעת להליכים. היא בנתק מאחיה, גדעון ליזרע והיא המציאה לי כתובת בניו זילנד ואבקש מבימ"ש לבצע שוב מסירה לכתובת זו".

בהודעה שהגישו התובעים מיום 27.02.2017 צויין כי רק בחודש יוני 2017 אפשר יהיה להיווכח אם בוצעה המצאה למר גדעון לזרע, אם נתקבל צו ירושה למר אסטרייכר, ויתקבל מידע הנוגע ליורשיו החוקיים של מר היינרך ספירו.

הדיון נדחה לבקשת התובעים ליום 07.06.2017, וניתנה להם ארכה נוספת להציג את המסמכים לבקשתם. במעמד הדיון ביום 7.6.17 טען ב"כ התובע כי: "יש שני נתבעים, אחד נמצא באנגליה ואחד בניו זילנד, אחת שהיא עו"ד ליזרע שנמצאת באנגליה, יש חלופת מיילים איתה, בה היא מוסרת שהיא יודעת על קיומו של ההליך ומבקשת ממר בלום לקדם שישרת את האינטרסים. לגבי גדעון ליזרע שנמצא בניו זילנד, על אף שאני משאר שהוא מודע לגבי ההליך כפי שאחותו מודעת, לא הצלחתי לבצע את ההמצאה באמצעות משרד החוץ, מר בלום דיבר איתו, לדעתי גם הוא מודע להליך, אך אין אישור ישיר כפי שיש לי מהגב' ליזרע. לגבי עזבונו של המנוח אוסטרייכר, ממתינים לתשובת האפוטרופוס, באשר לבקשה למתן צו ירושה, זה מונע כמה חודשים את מתן צו הירושה. התיק מתנהל בחיפה".

לאור דברי ב"כ התובעים, ניתנה ארכה נוספת לתובעים לעדכן תוך 30 ימים לעניין מצב ההמצאות לכל בעלי הזכויות וחליפיהם לפי צווי ירושה, ומצב הטיפול בהם, לרבות ההמצאות לחו"ל.

בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמה למינוי מומחה אשר יפעל להכנת רשימה ממצה של בעלי הזכויות/מחזיקים במקרקעין כחלק מתפקידו, אך מהודעת התובעים מיום 02.01.2018 עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין מינוי מומחה .

בתאריך 13.03.2018 התקיים דיון במסגרתו הציע בית השמפט לצדדים למנות מומחה לפירוק השיתוף ואיתור בעלי הזכויות, כשבהוצאות החלוקה יישאו הצדדים לפי חלקם היחסי ובעלויות איתור בעלי המקרקעין יישאו התובעים. לא ניתנה הסכמה במהלך הדיון ולא הובאה הודעה מאוחרת לעניין הסכמות כלשהן באמצעות ב"כ התובעים.

בתגובת התובעים האחרונה שהוגשה לתיק מיום 31.05.2018 ציינו כי אכן חלק מהנתבעים אינם בעלי זכויות רשומים, חלק מבעלי הזכויות הלכו לעולמם והתובעים מתבקשים לאתר את יורשיהם. יצוין כי מאז 18.06.2018, המועד בו הוגשה תגובת התובעים לבקשה לחילופי בעל דין, תקופה של למעלה משנה, לא הגישו התובעים כל עדכון לבית-המשפט אודות התקדמות ההליכים בתיק על הדברים אשר עלו בדיון מיום 13.3.18.

עיינתי בטבלת רישום הזכויות בפנקס רישום הזכויות במקרקעין כפי שהונחה לפניי בזיקה לכתב התביעה המתוקן האחרון מיום 23.11.2017 ושוכנעתי כי בנסיבות דנן, ניהול התביעה כפי שהוגשה, הלכה למעשה , אינו אפשרי. התביעה כאמור הוגשה מאז שנת 2012 ללא כל התקדמות, והתקדמות כאמור לא נראית באופק. לאור מחדלי התובעים דומה כי התובעים אף זנחו את התביעה ולא טרחו להשלים את מאמציהם לעניין איתור כל בעלי הזכויות הרלבנטיות או לפעול לאיתור גורם מוסמך מתאים אשר יפעל לעשות זאת בשמם.

צודקים המבקשים, כי חלק מהנתבעים צוינו כעזבונות וכי טרם נרשמו היורשים כבעלי הזכויות בחלקה. בהקשר זה אציין כי עזבון איננו אישיות משפטית אשר יכולה לתבוע ולהיתבע - יפים לעניין זה הדברם שנאמרו ברע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 10.8.2010):

"ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם. מן הראוי, איפוא, לעמוד על מספר מושכלות יסוד הנוגעות למהותו של העיזבון. המשמעות המילונית של המילה עיזבון הינה "ירושה, רכוש שנשאר אחרי מות אדם" (מילון אבן שושן המרוכז 713 (מהדורת 2006)). כלומר, העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה".

תביעה המוגשת בשם עיזבון או נגד עיזבון הינה פגומה מיסודה, שכן היא מוגשת בשם או כנגד מי שאינו יכול, מבחינה חוקית, להיות תובע או נתבע (ראו: רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , פסקאות 5-7 (פורסם בנבו, 28.05.2012)).

הדין מקנה לכל שותף במקרקעין את החופש המוחלט לבקש את פירוק השיתוף בכל עת (ראו: ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ ואח' נר תמרה פיין, ו-2 אח', פ"ד ל (1) 454 (1975); ראו גם: 1017/97 יצחק רדילביץ נ' יצחק מודעי, נב (4) 625 פסקה 10 (1998)).

זכות זו מוקנית לבעלים הרשומים במקרקעין ובעלי הזכויות הקנייניות בהם (ראו: בש"א (חיפה) 904/99 עזבון המנוח מאיר בינשטוק ז"ל נ' א.א. חי חברה לבנין ופיתוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 ז' (2000)). בנוסף, הפירוק צריך להלום עקרונות חוק המקרקעין וחוק התכנון והבניה ולהיות ישים.

בתי משפט השלום הצביעו במספר הזדמנויות על הקושי המעשי בפירוק השיתוף בין מי שאינם רשומים כבעלי הזכויות (ראה למשל: ת"א (נתניה) 5867/06 חסון עמוס נ' מתתיה יעקב [פורסם בנבו] (21/05/2007) (כבוד השופט יחזקאל קינר); ה"פ (י-ם) 802/05 מרק בלזברג נ' האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי (נמחק) [פורסם בנבו] (31/07/2008) (כבוד השופט יצחק שמעוני)).

ייתכנו מקרים בהם לא תהיה מניעה עקרונית לדון בתובענה לפירוק שיתוף על בסיס זכויות גברא (in personam), לפי סעיף 13 (א) לחוק המיטלטלין, תשל"א – 1971, להבדיל מזכויות קנייניות במקרקעין. התובעים הפנו לפסיקות שאיפשרו פירוק שיתוף על בסיס טבלאות איחוד וחלוקה אך אציין כי במקרים אלה , פירוק שיתוף אפשרי כאשר אין מחלוקת בנוגע למערך זכויותיהם של הצדדים בקרקע וכל שנותר הוא לבצע את הרישום בפועל.אין נסיבות אלה דומות לנסיבות המקרה שלפניי - ואנמק .

בנוגע למקצתם של בעלי הזכויות במקרקעין דנן, רב הנסתר על הגלוי ודומה כי התובעים לא השלימו את כל הליכי ההמצאה לגביהם קיבלו אישור מבית המשפט זה מכבר. עד למועד כתיבת שורות האלה אין בפני בית המשפט אישור כי כל בעלי הזכויות הרשומים בחלקה ו/או חליפיהם ו/או יורשיהם קיבלו הודעה על ההליך. בשלב זה אין בפני בית המשפט אישורי מסירה לרבים מבין בעלי הזכויות בחלקה ובכלל זה אישור מסירה ליורשי הנתבע 6 אשר הלך לעולמו ולו צאצאים החיים בחו"ל (נתבעים 7 ו-8 לפי כתב התביעה המתוקן האחרון). התובעים ביקשו ביום 27.02.2017 ל המתין להבשלת תהליכי צו הירושה והמצאה לעניין קבלת אישור של המנוח אסטרייכר שבחייו שהה בגרמניה ,אך אלה לא פעלו להעביר עדכון מתאים ובשלב זה אין לפניי אישור על התקדמות ההליכים בעניינו של הנ"ל חרף חלוף הזמן הרב שניתן לתובעים .

אציין כי גם לגבי הנתבעים המתגוררים בישראל קיימת אי בהירות בדבר ידיעתם אודות הדיון המתנהל לפניי. אציין כי רק ביום 11.03.2018, התובעים הגישו לפני בית-המשפט הודעה על אישורי מסירה לנתבעים השונים, שאינם מיוצגים על ידי עורכי דין. מהודעה זו עולה כי בוצעו מסירות לנתבעים 27-29 (בדריה סארה, בדריה אמיר ובדריה ריאן) לכאורה ביום 19.02.2018 אולם במסמכים שהוגשו לא צוינה כתובת ברורה למעט הציון "עספיא". בנוסף, צוין כי כתב בית הדין נמסר בכלל לגיס בשם יעקב, אשר סירב לחתום. בעקבות ניסיון ההמצאה האמור לא נתבקש מתן אישור לתחליף המצאה.

לנתבעת חסון נורה (31), נעשה ניסיון מסירה ביום 13.02.2014, לא צוינה כתובת למעט הציון "עספיא", לא צוין שם המוסר, כך גם לא צורף תצהיר מטעם המוסר. על פי האמור במסמך, כתב בית הדין לא נמסר שכן לא נמצא אדם בבית בביקור שלישי, והדבר הודבק על דלת הדירה. ביום 13.03.2018 התייצב מטעם נתבעת זו "מר עטאשי" שהוא "מנהל הבן של חסון נורה". נוסף לכך, באשר לנתבע כיוף נזיה- המסירה בוצעה בנסיבות דומות בה עדרו ביום 16.02.2018. באשר לנתבע מגד אלשיך, מסירה בוצעה בהעדרו ב-19.02.2018. כתב התביעה נמסר, לפי אישור שצורף ביום 13.02.2018 לנתבעת מס' 38 – להיאני מונירה, אשר סירבה לחתום עליו. כתב התביעה נמסר לפי אישור מיום 14.02.108 לנתבע 41 – חסין אבו סאלח, אשר סירב לחתום עליו. כתב התביעה נמסר לפי אישור המסירה לנתבעת אבו חמדאן רדא (43) ביום 16.02.2018 שסירב לחתום עליו. כנ"ל לגבי הנתבע זהר אלדין אמין (44). כתב התביעה נמסר לנתבע אבו רוקן סולימאן (50). תאריך המסירה אינו ברור. הנתבע סירב לחתום. באשר ליתר אישורי המסירה, כאמור, אלה מלמדים כי כתב התביעה לא הומצא לנתבע הרלוונטי, לא צורף תצהיר מוסר ולא בוצע תחליף המצאה ובהעדר התייצבות מטעם חלק רב מהבעלים, אין מקום להמשיך את ההליך ללא המצאה כדין.

לסיכום - בבואי לבחון את הבקשות למחיקה על הסף, בחנתי את נסיבות התיק, וערכתי את האיזון בין זכותם של התובעים למצות את מלוא ההנאה מחלקתם, ללא שותפים נוספים העשויים להקשות על מימוש זכ ויות אלה, ובין הצורך בניהול מסודר וישים של ההליך והפגת החשש שמא הליך פירוק השיתוף יתנהל משך שנים תוך הוצאות כספיות למעורבים - לריק , זאת משלא צורפו כל הצדדים הרלבנטיים הנדרשים ובמצב שיש בו חוסר בהירות באשר לבעלי הזכויות בחלקה .

בנסיבות שתוארו לעיל - אני מורה על מחיקת התביעה. לאור קביעתי, מתייתר הצורך להכריע בבקשות התלויות ועומדות אליהם הפניתי לעיל.

בית-המשפט ממליץ לתובעים, כי ככל שינקטו בהליך חדש באותו עניין, עליהם למצות את הליך איתור בעלי הזכויות במקרקעין באמצעות גורמים מוסכמים טרם הגשת תביעה חדשה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ט, 05 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמעון קום
נתבע: הועדה המקומית לתכנון ובניה רכס הכרמל
שופט :
עורכי דין: