ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיני באטאס נגד ג.קשת חברה לבניין בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אהרון שדה

תובעים

1.סיני באטאס
2.נורה באטאס

נגד

נתבעים

ג.קשת חברה לבניין בע"מ ח.פ. 513099234

פסק דין

לפני תביעה לתשלום סך 450,000 ₪.

לא ניתן לפתוח את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלות הצדדים בתיק זה, חריגה בכל מישור כמעט בו תיבחן, אומר כבר עתה, התייחסותי "מצונזרת" והדברים אליהם אפנה בפרק הפתיחה הם רק קצה הקרחון ברם אי אפשר לדון בתיק ולהכריע בו מבלי להתייחס לדברים להלן.
כמות החומר בתיק זה, צילומים, סרטונים, כתבי טענות, פרוטוקולים, "סתם מסמכים שלא ברור למה הוגשו" וכיו"ב, אדירה, כתב ההגנה משתרע על 28 עמודים, לפרוטוקול 260 עמודים והסיכומים בתביעת ליקויי בניה פשוטה מחזיקים לא פחות מ-108 עמודים , מחציתם מודפסים ב"אין רווח", הדגשות לאורך עמודים רבים ושינויי גודל פונט מעייפים שמאבדים מעוקצם אחרי זמן קצר של קריאה (סיכומי הנתבעת).

בתיק אין שום דבר מיוחד חוץ מהצדדים עצמם (ובאי כוחם שלמגינת הלב נגררו אחריהם) וכל התיק הזה צבר חומר, התנהל לאיטו, הסתבך לכאורה רק בגלל התנהלות הצדדים, התנהלות אובססיבית וחריגה שלמרות שדנתי באלפי תיקים, ספק אם ראיתי כמוה (ואין תיאור אחר "רך" יותר) בעיקר מצד התובעים ובמיוחד התובע 1 ומאידך גיסא אטימות ובעיקר התעקשות שגם בכמוהן ספק אם נתקלתי, שלא היה להן שום מקום מצד הנתבעת.

כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים כללו טענות אישיות כאלה ואחרות, בין הצדדים (וגם מול קרוב משפחת מנהל הנתבעת-בפועל היינו הך) נפתחו הליכים עוד לפני הגשת התביעה כאן, גם לאחריה כשחלקם נגע, איך לא, להוצאת לשון הרע. אווירת הרקע הזו חלחלה או נכון יותר לומר שהציפה את ההליך כאן וכך תיק פשוט יחסית לניהול והכרעה עניינים ומעשיים הפך למה שהפך.

במהלך הדיון התברר שהיקף החומר היה יכול להיות גדול עוד יותר עת ענה התובע בעמ' 70 לפרוטוקול מול שורה 14 :
"אדוני, יש לנו בסך הכול, אתמול ספרתי, 311 מיילים, אתם רוצים שאני אביא לפה ארבעה ארגזים של חומר..."

ראשית, התשובה היא לא, לא רוצים ארבעה ארגזים של חומר, די במה שיש. שנית, לא ייתכן שבמערכת יחסים קצרה בין יזם למוכר דירה שבשגרה כוללת, מעבר לחתימת ההסכם, מספר מפגשים הנספרים על אצבעות יד אחת ואולי גם תכתובת אחת או שתיים שאינן בגדר מכתב סטנדרטי הנוגע לתשלום או החזרת ערבויות כמקובל, יש מעבר לכל החומר הרב שצורף עוד "311 מיילים" שאיך לא, נספרו אחד אחד, ערב הדיון. לא סביר בעליל ועם חוסר סבירות קשה להתמודד.

הדיון הוקלט ותועד, אחוזים נכבדים מהפרוטוקול נוגעים להערות, צעקות וטענות מצד "הספסל האחורי" התובע, אחוז תזזית מצד אחד ש"מנהל" את ההליך במקביל לבאת כוחו ומנהל הנתבעת בהערות לעומתיות ולעיתים פוגעניות מצד שני.

כפי שנרמז לעיל, באי הכוח שרצו כפי הנראה לתת את הייצוג הטוב ביותר עבור לקוחותיהם נגררו אחרי האחרונים, דבר שפגע בין היתר ביכולת להתרשם מן העדים ובעיקר מעדות התובע והקבלן מטעמו שכמעט כל שאלה מעט קשה יותר שנשאלו, זכתה להתנגדות "תשובה" מצד באת כוחו, הכל מוקלט, הכל מתועד.

אין מקום לכתוב פסק דין בהיקף של עשרות עמודים, אין בכוונתי לחזור על טענות, לצטט את אין סוף המל"ל, הכל מצוי בתיק והכל קיבל משקל. פסק הדין יגע רק בהכרעות המהותיות וירחיב רק מקום שלא ניתן שלא להרחיב.

התובעים, זוג אשר רכש באוקטובר 2013 דירה מהנתבעת ותביעתם זו מוגשת היות ולטענתם ננקט מצד הנתבעת איחור במסירת הדירה (רכיב בגינו נתבע סך 42,000 ₪) מעבר למועדים ולהתחייבויות שבהסכם ביניהם ובדירה התגלו ליקויים שבגינם נתבע סך של 365,218 ₪ כשאת נזקיהם תומכים התובעים בחוות דעת שנערכו ע"י המהנדס מר יואל בן עזרא ובדיקות רטיבות שנערכו ע"י מעבדה של מכון התקנים.
שאר רכיבי התביעה מורכבים מהוצאות שונות שנגרמו לטענת התובעים ומנזק בלתי ממוני.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעים, טוענת כי הדירה נמסרה לתובעים בזמן וכי רק הם או מי מטעמם אחראים למה שהם מכנים איחור במסירה.

אשר לליקויי הבניה, מול חוות הדעת העמוסה בסעיפי ליקויי של המהנדס מר בן עזרא שממליצה על הוצאת התובעים לחודשיים מביתם לצורך ביצוע התיקונים , הגישה הנתבעת את חוות דעתו של המהנדס מר רונן שטרנברג לפיה עלות התיקונים הנדרשים עומדת על 1,350 ₪ בלבד וניתן להשלימם תוך יומיים ללא צורך בפינוי הדירה.

הפערים בין חוות הדעת (מדובר בשני מהנדסים מנוסים ומוערכים) מעלים הרהורים נוגים ביחס לשאלה עד היכן מוכנים להגיע המומחים בהיותם כלי שרת בידי לקוחותיהם-הצדדים, עד כמה כל אחד מוכן "להמציא" ליקוי שמעולם לא באמת הפריע ללקוח מצד אחד או "להעלים" ליקוי קיים, כזה ממשי שיש מקום לתקנו ולקבוע לגביו שלא בליקוי מדובר ולא לפסוק בגינו דבר.

האמור לעיל איננו מתייחס רק לפערים שבחוות הדעת בתיק כאן, זו תופעה רווחת בתיקים רבים ובתחומים רבים (רפואיים, שמאיים, תכנוניים וכיו"ב).

זו הסיבה שבתי המשפט ממנים מומחים אובייקטיביים מטעמם, מנסים למצוא את המומחים הטובים ביותר למקרה שלפניהם ורק במקרים חריגים, סוטים מחוות הדעת שהמומחה-זרועם הארוכה ערך.

בתיק כאן, הגם שסכום פסק הדין עולה באופן ניכר על סיכום חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט המהנדס מר יוחנן ג'רבי (להלן:"המומחה") אשר בסיכום חוות דעתו העריך פיצוי של כ-35,000 ₪ חלקם בעלות קבלן ללא מע"מ ופיקוח הנדסי ( הערכתו כוללת עבודות שבוצעו ואושרו) , אינני סוטה ממסקנותיו המקצועיות למעט במספר סעיפים שבהם יש לתת ביטוי גם לפקטורים משפטיים.
שמעתי את חקירת המומחה מר ג'רבי, קראתי את חוות דעת שני המומחים מטעם הצדדים (מומחה התובעים גם נחקר) והתייחסתי לטענות הצדדים ביחס לחוות דעתו (ולשתי חוות הדעת האחרות) והנני מאמץ בשתי ידיים את עיקרי חוות דעתו ו כאמור למעט מספר פריטים היא מתקבלת ברובה המכריע, קביעה זו מובילה לדיון בראשי הנזק בעניין ליקויי הבניה, סדר הדיון יהיה על פי הסדר המופיע בסיכומי התובעים שכן עליהם הנטל בתביעה זו:

ידית דלת הכניסה לבית התובעים-המומחה בסעיף 7 לחוות דעתו מעלה ספק ביחס לקיומו של "ליקוי", שוא ל כיצד זה לא גילו התובעים בשלב קבלת הדירה או בסמוך לכך כי "חסרה ידית" (שאיננה פוגעת בפונקציונליות של הדלת ואיננה מפעילה את הלשונית), מצביע על כך שהדלת היא מתוצרת רב בריח-חברה מקצועית היודעת מה היא מייצרת וקובע כי אם יהיה צורך לתקן את ה"ליקוי" אזי מדובר בהחלפת הדלת בעלות של 3,000 ₪. המומחה מפנה את ההכרעה בשאלת קיום הליקוי לבית המשפט היות ונטען ע"י הנתבעת שמדובר בדלת משודרגת שנבחרה ע"י התובעים עצמם ולכן ככל שיש להם טענות, יפנו לספק ולא אליה.
הנני מקבל את טענת הנתבעת, התובעים (שיודעים היטב מה הם רוצים, כך התרשמתי כפי שמעולם לא התרשמתי מעדים ובעלי דין) הם אלו שוויתרו על הדלת שסיפקה הנתבעת, הלכו ובחרו דלת לטעמם (עמ' 76 שורות 12-13 לפרוטוקול מיום 15.4.18), מן הסתם מה שראו ובחרו זה מה שהותקן (רב בריח היא המתקינה) ואם לא כך הדבר, זו בעייתם מול רב בריח ומולה בלבד.

גובה ידית דלת הכניסה-המומחה בסעיף 5 לחוות דעתו דחה את הטענה (ידית דלת גבוהה ב -6.5 ס"מ מ"התקן") היות והתקן 23.3 מתייחס לדעתו לדלתות עץ ולא לדלתות כניסה מפלדה. הדיון כאן מיותר נוכח ההכרעה בדבר אי הטלת אחריות ביחס לדלת הכניסה המשודרגת אך אומר שאינני מקבל את ההתפלפלות מצד התובעים בי ן "תקן" ל"תקנה" ואינני מקבל את טענת התובעים כי " אין ספק כי ידית גבוהה (ב -6.5 ס"מ-גובה של תפוח להערכתי , א.ש.) יוצרת ליקוי בתפקוד המוצר", מדובר בעניין של מה בכך, משפחה של נמוכי קומה ירימו את היד עוד 6.5 ס"מ לפרק זמן של 2 שניות שלוקח ללחוץ על ידית (שום ליקוי ושום בעיה של תפקוד), משפחה תמירה וגבוהה מן הסתם תסבור שאפשר היה להרים את הידית אפילו עוד מעט, בראיה ממוצעת קרי סבירה, אין כאן ליקוי, רק עוד סעיף בדרך לניפוח תביעה. כך או אחרת, דלת הכניסה מפלדה איננה באחריות הנתבעת.

סף דלת הכניסה- המומחה בסעיף 6 לחוות דעתו מאשר סך של 100 ₪ בפריט זה וכך ייפסק.

נעילת דלת הכניסה-המומחה בסעיף 8 קבע כי דלת הכניסה עומדת בתקן שכן היא בעלת 4 עוקצים כשאחד מהם איננו נכנסת לרצפה אלא אותו עוקץ נמצא בחלק התחתון אך פעולתו אופקית.
קביעת המומחה מתבססת על מסמך של רב בריח בו עיין (המסמך מוכר לי מתיקים אחרים) על פיו מדובר ב"שווה ערך" בחוזקו לבריח היורד אל הרצפה, בעבר הכרעתי שכך הדבר.
כך או אחרת, דלת הכניסה איננה כאמור באחריות הנתבעת.

פגמי צבע במלבן דל הכניסה- המומחה בסעיף 10 לחוות דעתו מאשר סך של 200 ₪ בפריט זה וכך ייפסק.

חשמל ותקשורת-בסעיף 11 מאשר המומחה סך 9,026 ₪ וכך ייפסק.

אינטרקום- המומחה בסעיף 12 לחוות דעתו מאשר סך של 500 ₪ בפריט זה וכך ייפסק.

סימון לוח חשמל- המומחה בסעיף 13 לחוות דעתו מאשר סך של 200 ₪ בפריט זה וכך ייפסק.

צנרת סמויה-המומחה בסעיף 14 לחוות דעתו שמדובר בעבודה לפי בקשת התובעים (ולא בליקוי), עבודה שנעשתה ברמה בסיסית אך מספקת בנסיבות העניין ולכן אין לפצות בסעיף זה.

שקעים נוספים-המומחה בסעיף 15 לחוות דעתו קיבל הסבר מהתובע ביחס לשקעים הספציפיים שכלולים בתביעה ועל פי הסבר זה אכן הייתה בעיית חיווט אלא שזו תוקנה ו בהיעדר קבלה, נעשה הדבר עובר לחיבור הדירה ולכן העלות כלולה בשכר החשמלאי שאושר. אני מקבל את מסקנת המומחה לה עיגון גם בחומר וגם בדין (הוכחת ההוצאה הספציפית).

תריסים חשמליים-בסעיף 16 לחוות דעתו מתאר המומחה את ההסבר שקיבל מהתובע לפיו אומנם הנתבעת לא חיברה את התריסים לחשמל אך מדובר בתריסים ששודרגו ע"י התובעים ל"תריסי אור" (אי אפשר להתווכח על כך) ולכן מדובר בהוצאה פרטית שאין להטילה על התובעים.
ב"כ התובעים טענה שמדובר בחריגה מסמכות עת ניכה סך 2500 ₪ מכלל עבודות החשמל, אינני מקבל טענה זו במלואה , אין לפני מערכת נתונים ממנה אני יכול ללמוד על ההבדל בין התקנת תריס ומנוע רגילים לאלו של תריסי אור או ממנה אני יכול ללמוד על מה בדיוק שילמו התובעים למתקין התריסים ומה הייתה מערכת ההתחשבנות (זיכוי?) מול הקבלן. על דרך האומדנה אוסיף 1000 ₪ על עבודות החשמל (המשמעות המעשית היא ניכוי של 1500 ₪ במקום 2,500 ₪ ).

סדק בחלון- המומחה בסעיף 17 לחוות דעתו מאשר סך של 400 ₪ בפריט זה וכך ייפסק.

ידית דלת יציאה למרפסת-בסעיף 18 לחוות דעתו אישר המומחה את הליקוי והעריך 2 אפשרויות תיקון, האחת עלותה 200 ₪ ואם לא תצלח, השנייה עלותה 800 ₪, היות והליקוי אושר זכאים התובעים ליהנות מפיצוי על פי החלופה החמורה יותר-800 ש"ח.

גישה לידית הוויטרינה-המומחה מאשר בסעיף 19 לחוות דעתו את הליקוי וקובע התקנת סטופר שעלותו 200 ₪ וכך ייפסק. לא הוכחה האלטרנטיבה היקרה יותר שהוצעה ע"י התובעים כאלטרנטיבה הכרחית. רוצים התובעים להשביח את מה שהיו אמורים לקבל מלכתחילה, זו זכותם ועל חשבונם אך התיק הזה עוסק רק בסטנדרט שהוזמן או שאותו היה צריך לבצע.

משטח ריצוף בחצר-אין חולק כי התובעים פירקו את המשטח המרוצף שסופק ע"י הנתבעת, המומחה בסעף 20 לחוות דעתו עשה את המרב להערכת שטח הריצוף והגיע למסקנה שמדובר בשטח קטן יותר 11.02 מ"ר מול 12 מ"ר להם התחייבה הנתבעת, ברמה הרעיונית מציע המומחה פיצוי בגין תיקון שמהותו יציקת קורה היקפית והנני מקבל ופוסק את הערכתו בסך 2000 ₪ והתוספת בגין האיטום שהוצעה בחקירתו ביחס לסעיף זה (עמ' 19) עו ד 4,500 ₪, סה"כ 6,500 ₪. (כלול בעבודות שבוצעו בפועל).
קירוי המשטח המרוצף-המומחה אישר בסעיף 21 לחוות דעתו את הליקוי על פי התמונות שהוצגו לו, המומחה לא יכול היה לאשר שמקור הליקוי הוא דליפה בתקרה. הליקוי כבר תוקן והנני מאמץ את ההערכה שבחוות דעת המומחה ופוסק 1,500 ₪ (נכלל בעבודות שבוצעו).

גדר היקפית-תכנית המכר כבודה במקומה מונח, המפרט המילולי הוא המשלים, המתאר והמפרט את שייבנה, האופן שיבנה וממה יבנה, זו איננה שאלה של "תחרות" בין התכנית למפרט. המפרט איננו מבטיח תוספת של גדר קלה אלא מפרט כדבעי כי "תיתכן" תוספת כזו "לפי יועץ פיתוח". זו לא הבטחה חוזית לבניית התוספת ומעל לצורך ואין הדבר מהווה נימוק להכרעתי כאן, גדר האבן נראית גבוהה דיה ולא ברור היכן הגובה מאפשר להתקין תוספת גדר קלה. אני מאמץ את מסקנת המומחה בסעיף 22 לחוות דעתו לפיה אין כאן ליקוי או אי התאמה.

תפרים בגדר- המומחה בסעיף 23 לחוות דעתו אישר את הליקוי והעריך את עלותו בסך 7,500 ש"ח וכך ייפסק.

חיפוי אבן-ללא קשר לדיון ב"עבודות שבוצעו" לפני ביקור המומחה, המומחה בסעיפים 25-29 לחוות דעתו אישר את הליקויים, התובעים עתרו בסיכומים (סעיפים 78-79 לסכום נמוך יותר, לא ירדתי לעומק דעתם והנני פוסק את שהמומחה העריך כסכום כולל עבור הליקויים הנ"ל-1,200 ₪.

אדני החלונות- המומחה בסעיפים 30-36 לחוות דעתו אישר חלק מהליקויים והעריך את עלותם המצטברת ב-2000 ש"ח וכך ייפסק.

דלתות פנים- המומחה בסעיף 37 לחוות דעתו אישר את הליקוי (כיוון דלת ממ"ד) והעריך את עלותו בסך 300 וכך ייפסק.

אוורור/חלון חדר שינה 3-אינני מקבל את פרשנות התובעים. גודל החלון כולל המסגרת הוא 12.5 אחוזים משטח החדר וכפי שקבע המומחה בסעיף 38 לחוות דעתו , אין כל בעיה במידות החלון, בתי המשפט המחוזיים נחלקו בסוגיה ואם רוצים התובעים לשנות ולהפוך את החלון לדו כנפי (לו יתרונות בהגדלת שטח האוורור האפקטיבי וגם חסרונות נוכח המרחב והיטל הכנפיים על החדר בעת פתיחתן ) יעשו כך, לא על חשבון הנתבעת.

פתיחת דלת הממ"ד-עבודה שבוצעה בפועל ,המומחה בסעיף 39 לחוות דעתו אישר את הליקוי ואת עלותו בסך 2500 ₪ וכך ייפסק.

פגמים במלבן דלת הממ"ד- המומחה בסעיף 41 לחוות דעתו אישר את הליקוי והעריך את עלותו בסך 600 ש"ח וכך ייפסק.

סעיף 42 לחוות הדעת -יקבל ביטוי בפסיקת הנזק הבלתי ממוני (עמדת התובעים).

כיוון פתיחת חלון הממ"ד-את הנטען בסעיף 100 לסיכומי התובעים היה צריך להעלות בחקירת המומחה בבית המשפט ועל סמך תשובתו, לטעון את הנדרש בסיכומים. במצב הקיים המומחה קבע בסעיף 43 לחוות דעתו כי פתיחת החלון כפי שהיא לא רק שסבירה, אף עדיפה והנני מקבל את מסקנתו.

גימור חלון ממ"ד- המומחה בסעיף 44 לחוות דעתו אישר את הליקוי והעריך את עלותו בסך 300 ש"ח וכך ייפסק.

הוויטרינה בחדר הורים- המומחה קבע שמדובר בכשל תכנוני (ולא ביצועי), התכנון הוא לפי רצונם של התובעים, אין הם יכולים לרצות דבר אחד ולטעון שהיה צריך לבצע דבר אחר, התובעים נהנים מתוספת משמעותית לדירתם, המחיר הוא ביציאה פחות נוחה למרפסת אך שאלה היא האם הנתבעת צריכה לשלם על כך. בחקירתו העריך המומחה כי תיקון המצב יעלה כ-2500 ₪, הערכה זו איננה מטילה בהכרח אחריות על הנתבעת והוא מציין כי מדובר באפשרות שאפשר היה לבחור בה ע"מ לבצע את השינוי או התוספת שביקשו התובעים. בשלב הזה לא ברור אם הפתרון המוצע היה ממילא מתגלגל על התובעים כתשלום בעבור תוספת או לאו, היות וקיימת בעיה, היות והעניין המשפטי הושאר להכרעתי בעוד שלעניין ההנדסי-השמאי ניתנה התייחסות של המומחה, אחלק את האחריות לליקוי זה ולזכות התובעים ייפסק 1,500 ₪.

מעקה משטח שירות-המומחה ציין בסעיף 47 לחוות דעתו כי החלל בו נמצא המזגן (ואיש מלבד אנשי המיזוג לא מגיע לשם) מוגן דיו ע"י מוטות אלומיניום המעוגנים היטב לשלד הבניין כך שחרף הנטען בסיכומי התובעים, המומחה קובע ש המיגון בדמות מוטות האלומיניום מספק והנני מקבל קביעה זו.

נזילה ממיכל ההדחה-התובעים טוענים שתקנו, ממילא מדובר בעלות זניחה למדי והנני פוסק 250 ₪.

פגם באמבט-אני מקבל ברובה את טענת התובעים גם אם התוצאה היא שעל פגם קטן יקבלו פיצוי גדול, הנני פוסק 2000 ₪ בגין הפגם באמבטיה.

ריצוף-המומחה אישר בסעיף 56 לחוות דעתו פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם להם בשל החלפת ריצוף (בוצע בפועל) בחדר השינה. המומחה לא אישר החלפת ריצוף כללית שנדרשה ע"י התובעים בין היתר בשל הוצאת מרצפות לצורך בדיקת רטיבות, דבר שלטעמו נעשה ללא הצדקה תוך שהוא קובע כי הריצוף החלופי שהותקן דומה מאד למקורי ורק בבדיקה מעמיקה ניתן לראות הבדל כלשהו בגוון.

טיעוני התובעים בסעיף זה מתפרשים על פני מספר עמודים, לא אחזור על הדברים אך בעיקרם הם מלינים על כך שהמומחה לא לקח בחשבון כי לא נבנו ספי איטום בין חדרים רטובים ולבין הדירה, לא לקח בחשבון שהיו סימני רטיבות שהצדיקו "חשד" שהביא לביצוע בדיקות הרטיבות ואף בוצעו פעולות איטום בקירות חוץ. כך גם נטען שהיה מקום לאישור החלפת הריצוף הלא אחיד שכן גם אם הגוון דומה, הוא איננו זהה מה גם שבדיקת הבדלי הגוון לא נעשתה בהתאם לתקן.

גם טיעוני הנתבעת בנקודה זו מתפרשים על פני מספר עמודים וגם עליהם לא אחזור אך בעיקרם הם טוענים כי למעשה כל התביעה הזו באה לנצל חדירת מים פשוטה דרך משקי הריצוף בחדר הרחצה ולהפוך אותה לתביעה מוגזמת ומנופחת שמטרתה למעשה לכסות לתובעים עלויות שיפורים ותוספות שביצעו בחצר הבית באמתלה של איטום חדירת רטיבות. הנתבעת טוענת כי כל שהיה, על פי הודאת התובע בחקירתו ועל יסוד המצוי בתיק הוא ליקוי מינורי ברובה שבין המישקים בחדר הרחצה. הליקוי שעליו התריע גם מומחה התובעים עצמו בביקור הראשון הוסתר ולא טופל וכך נמנע מהנתבעת וגם מהתובעים לבצע תיקון פשוט וזול על מנת להקטין את הנזק האפשרי. התובעים משיקוליהם לא ביצעו את התיקון, לא הודיעו על הבעיה לנתבעת והמתינו 5 חודשים עד שכבר היה מאוחר מדי וכך נוצרה "ההצדקה" להרמת הריצוף וביצוע העבודות בחצר הדירה. הנתבעת מבססת את טענותיה על חקירת המומחה מטעם בית המשפט שאישר בעדותו בעמ' 45 ש' 16 כי תיקון הרובה במועד שהתגלה בה הליקוי היה מונע את כל שנעשה בשל הרטיבות.

התובעים טוענים כי הרטיבות שאותרה בראשונה ע"י המומחה מטעמם, מקורה בחול רטוב במהלך העבודות עצמן ולא נובעת משימוש במקלחת שכן אז, טרם עברו הם לדירה ואיש לא עשה שימוש במקלחת. ברמה הכללית טוענים התובעים כי ממילא הנתבעת בעמדתה, שללה והתעלמה מטענותיהם ולכן לא משנה מתי היו מודיעים, את אותה תשובה היו מקבלים.

כפי שצוין ברישא לפסק הדין, מידת האמון שאני נותן בעדויות הצדדים ובראיות שיצרו או הביאו, מועטה, העוגן להכרעה היא חוות דעתו האובייקטיבית של המומחה אלא שבנקודות מסוימות אי אפשר להתעלם מטענות וממצאים שאינם מצויים בתחום המקצועי עליו אמון המומחה. קשה להתווכח עם קיומה של רטיבות בדירת התובעים כבר סמוך לפני המסירה ואחריה (ולא משנה מהו מועד המסירה שאיך לא, גם הוא במחלוקת).
ככל שאני מנתק את ה"מגה תיקון" שביצעו התובעים בחצר הדירה מהממצאים והעדויות הנוגעות לפנים הדירה , הרי שיש מקום לתת ביטוי לכך שהייתה רטיבות בתוך הבית, שנעשו פעולות במישור זה ע"י התובעים גם אם היו יכולים לנהוג במהירות רבה יותר ובמתינות רבה יותר (ועל התנהלותם, גישתם וכיו"ב כבר הרחבתי ברישא לפסק הדין) ושהם, כרוכשים היו זכאים לקבל דירה טובה וראויה. ריצוף הדירה הוא חלק מהמכלול והגם שאינני מצליח להבין כיצד הרזרבה שהייתה אמורה להיות ברשות מי מהצדדים לא הספיקה לצורך החלפת אותם אריחים שהורמו במסגרת הבדיקות יש לתת ביטוי לכך שחלק מהאריחים שונה בגווניו גם אם מאד קשה להבחין בכך ולמצער מדובר בפגם היכול לבוא לידי ביטוי בהנאה מן המוצר.

אינני יכול, על סמך המצוי בתיק לקבוע מהו בדיוק סכום הפיצוי המגיע לתובעים, זהו המחיר שמשלמים צדדים שמגזימים ומקצינים את טענותיהם, דרישותיהם והערכותיהם (שני הצדדים לתיק כאן) ולא נותר לי אלא לקבוע פיצוי על דרך האומדנה. אני לוקח בחשבון את העלויות שנקבעו בחוות דעת המומחה, את מידת הצורך/אי הצורך בביצוע החלפת כל הריצוף, נותן ביטוי לאשם של כל אחד מהצדדים (וכזה קיים) שהביא בסופו של יום לקיומו של נזק גדול יותר, דבר שאושר גם על ידי המומחה והנני פוסק בסעיף זה פיצוי של 40,000 ₪ כולל מע"מ (כולל סעיף 59 לחוות הדעת-אריח בודד ושונה שהותקן וכולל כל שאני פוסק לתובעים כפיצוי בגין עבודות שבוצעו בפועל, רכיב הזוכה להתייחסות מקיפה יותר בפרק הבא של פסק הדין העוסק ב"עבודות שבוצעו בפועל).

חיפוי חדרי רחצה-המומחה אישר בסעיף 57 לחוות דעתו עלות של 4500 ₪ (בגין עבודות שכבר בוצעו), המומחה התייחס למלוא החומר שהוגש לו כעולה מהציטוט בחוות דעתו וטרוניית התובעים בעניין זה לא ברורה.

תיקוני צבע-המומחה קבע כי הערכותיו בסעיפי הליקוי השונים כוללים, לפי העניין גם את תיקוני הצבע והטיח שיידרשו, לא מצאתי בסיכומים הפנייה לעימותו של המומחה עם טענתו במסגרת החקירה הנגדית.

על הסך 43,076 ₪ יש להוסיף 25% רווח קבלני ומע"מ סה"כ 62,998 ₪.

סך הכל, בהתאם לפריטי הנזק לעיל נשוא חוות הדעת, כולל עבודות שבוצעו מסתכם הפיצוי המגיע לתובעים ב-40,000 + 62,998 =102,998 ₪, לאחר מתן ביטוי חלקי להפרשים שאין מקום לתת את כולם נוכח ההתנהלות, נפסק סך 104,000 ₪ בגין הפריטים לעיל.

מכאן יש לעבור לפרק הדן ב"עבודות שבוצעו בפועל" המסתכמות לטענת התובעים בסך של כ-153,000 ₪ על פי חשבוניות שהגישו (סעיף 169 לסיכומים).
עד המפתח בעניין זה היה הקבלן מר פארס ח'דור שביצע עבודות בהיקף של כ-105,000 ₪.
התובעים מדגישים כי אינם כוללים השבחות שינויים ותוספות שביצעו ללא קשר לליקויים (286,000 ₪+60,000 ₪, סעיפים 177-178 לסיכומיהם).

הנתבעת מפנה לכך שלמעט הקבלן ח'דור, לא זומנו שאר בעלי המקצוע/ הספקים שחשבוניותיהם הוגשו ולכן אין לתת משקל לאלה. לטענת הנתבעת לא בכדי לא אושרו ע"י מומחה בית המשפט מרבית העלויות שנתבעו במסגרת "עבודות שבוצעו בפועל" שכן חלקן מומצאות, חלקן לא קשורות לליקויים שהתגלו או אושרו ע"י המומחה ובכלל.

אין בליבי ספק (ועל בסיס חקירתו בבית המשפט) שהקבלן ח'דור ביצע עבודות ובהיקף לא מבוטל, קיבל עבורן סכומי כסף והוציא חשבונות. השאלה היא מה באמת קשור לליקויים? האם במאזן ההסתברות הנדרש פרטי העבודות תואמים את שבוצע בפועל?

הנתבעת הפנתה בסיכומיה למספר תשובות שנתן הקבלן ח'דור לשאלות שנשאל ואשר יש בהן כדי לבסס מסקנה לפיה עיקר עבודתו לא קשורה כלל לליקויים, להסכם בינו לבין התובעים ולמסמכים שהוצאו מטעמו.

מעיון בחקירתו של הקבלן ח'דור מתברר כי ההסכם שנוסח ע"י התובעים או המפקח מטעמם איננו כולל מחירים ליד כל פריט עבודה, איננו כולל לוח זמנים והקבלן ח'דור איננו יכול לומר כמה עלו פריטי עבודה הקשורים ישירות לליקויים כגון תנורי הייבוש שהובאו והופעלו לטענתו בדירת התובעים (עמ'94-95 לפרוטוקו ל חקירתו מיום 5.7.19), תשובה מעט מוזרה כשלכאורה התנורים הושכרו מצד ג' (זו פעם ראשונה בחייו שהקבלן השתמש בתנורי חימום) ובידיו היו צריכים להיות מסמכים המעידים על העלות ומשך הזמן הנוגעים לייבוש.

גם ביחס לסלע המחלוקת העיקרי, אותן עבודות שבוצעו בחצר הדירה ואשר לטענת הנתבעת, כבר משלב מוקדם מאד, היוו את הסיבה העיקרית לתביעה קרי לממן אותן למרות שאינן קשורות לליקויים, גם כאן כשל הקבלן ח'דור מלהביא את הראיה העיקרית, הכה חשובה להוכחת בסיס טענות התובעים לפיהן עיקר העבודות בחצר תומחרו ושולמו בנפרד, מדובר ב חשבונית/קבלה על התשלום שנעשה בנפרד ולטענת התובעים איננו מופיע בחשבוניות הנתבעות (עמ' 98 שורות 24-28)
המחדל הינו בבחינת קל וחומר כשאין חולק כי להופעה לדיון קדמה פגישה במשרד ב"כ התובעים.

גם בשאלות שנועדו לקשור בין החשבונית הראשונה ולבין עבודות בתוך הדירה או מחוצה לה, התקשה הקבלן ח'דור לבצע הפרדה ברורה במועדים ובתשלומים ועד רגע זה לא ברור האם המקדמה (אשר נתבעת) היא בגין עבודות פנים או עבודות בחצר הבית.

גם ביחס למשך העבודות עלו סימני שאלה, האם אכן התגלו במהלכן "עבודות חדשות" שאינן כלולות בהסכם? האם קצב העבודה היה איטי בגלל התארגנות הקבלן עם כוח עבודה חסר (כשעל הפרק עומדים נזקים גדולים מעלות של עוד שני פועלים)?

כאמור, עדי מפתח אחרים לא הובאו, אינני מצפה כי בעל מקצוע שביצע עבודה בהיקף של מאות שקלים אפילו אלף-אלפיים ₪ יוטרח בתיק כזה, מאידך גיסא, עד כמו מר שרלי לוי שביצע על פי הנטען והנתבע בתביעה זו עבודת חשמל גדולה שעצם הוכחתה משליכה על טענות אחרות, לא הגיע להעיד, גם המפקח מר גרי לא העיד.

עניין נוסף שמקשה על קבלת הסכום הנתבע בפרק זה במלואו הוא אי הגשת קבלות על ביצוע התשלומים הנתבעים. חשבוניות יש ל מכביר, קבלות יש מעטות, להזכיר, התובע רו"ח במקצועו ויודע כי משהוצאה חשבונית מס עדיין אין הדבר מהווה ראיה לכך שהיא שולמה, איך שולמה ומתי שולמה. גם אם נקודת המוצא כי כל או רוב החשבוניות שולמו, מועדי וסכומי התשלום בעלי ערך ראייתי ומהותי.

ולסיום, קשה מאד, גם בשים לב להיעדרם של מוסרי החשבוניות, להבין האם הן ניתנו בגין פריטים המהווים עבודות תיקון ליקויים או שמדובר בהשבחה ותוספות או שמדובר בשילוב של השניים.

האם המפקח לא פיקח גם על עבודות ההשבחה? (ח-12).
איך 70 מ"ר דק בז' שנרכשו מרצף מסתדרים עם השבת מצב לקדמותו קרי דק בשטח 12 מ"ר בלבד?
הפס "דקור מתכת" ב"ח-17" היה גם לפני התיקון הנטען?

שאלות אלו מחזקות את המסקנה כי הבסיס לפסיקת הפיצוי בגין מה שבוצע לפני הגעת המומחה מטעם בית המשפט צריך להיות חוות דעת המומחה, מסקנותיו והתרשמותו המקצועית.

מאידך גיסא, מהצילומים והסרטונים שהובאו ע"י התובעים עולה כי במקומות מסוימים היו סימנים מובהקים של רטיבות, גם אם מקורה במקלחת אי אפשר להתעלם מכך שהמחדל הראשוני, הבסיסי, גם אם ניתן היה לטפל בו בשלב מוקדם יחסית הוא של הנתבעת. כפי שצוין קודם, מערכת היחסים האישית בין התובע למנהל הנתבעת (ואחרים ממשפחתו) יצרה "דם רע" משלב מוקדם ולא בטוח שהנתבעת הייתה יוצאת מכליה כדי לפתור את הבעיות, במהירות וביעילות, לא פעם, עבודות תיקון יוצרות "גלי הדף" בדמות צורך לתקן או להתאים דברים אחרים פריפרית, יש גם לומר שחרף העדות התזזיתית של התובע, לא ניתן לומר שהיא קרסה, גם לא קרוב לכך, אמנם מדובר בעדות בעל דין שעשתה את הרושם שעשתה אך בהחלט ניתן להתרשם שדברים הובילו לאחרים בשל חלק מהליקויים.

כפי שצוין, הצדדים לא חסכו מאמץ מלסרבל את הבירור בתיק, אין כאן אפשרות לקבוע סכומים מדויקים ולכן בגין העבודות שבוצעו הנני פוסק כאמור וכפי שחושב בפרק הקודם סכום נוסף בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח שיצטרף לסכום בגין שאר רכיבי חוות הדעת שטרם בוצעו) אשר יותר ממכפיל את עלות העבודות הנוספות שאישר המומחה.

איחור במסירה-התובעים טוענים כי מסיבה שהוכחה כבלתי צודקת (חוב לכאורה שתביעה בגינו נדחתה בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים) עיכבה הנתבעת את מסירת הדירה בחודשיים וגם כשהואילה למסור אותה ביום 8.2.15 , הדירה לא הייתה מוכנה למגורים, לא הייתה מחוברת לחשמל ולא הותקנו בה ברזים וכיורים ולטענתם אין לראות במועד זה כמועד בו בוצעה "מסירה".

התובעים מפנים לסעיף 3 להסכם המכר על פיו המועד האחרון למסירת הדירה חל ביום 31.12.14 והדירה הייתה מוכנה למגורים ומחוברת לחשמל רק בסוף אפריל לאחר שהם עצמם נשאו בעלויות החיבור לחשמל (כלול ב"עבודות שבוצעו") ולכן על הנתבעת לפצותם בגין איחור במסירה של 4 חודשים לפי 7,000 ₪ לחודש בשים לב לכך שמדובר לטענתם בהערכה נמוכה לדירה יוקרתית שאיננה מבטא ת תשואה שנתית של יותר מ-3% (אלא ש לבדיקתי דווקא משקפת תשואה נאה של 4.2%) ואת אותו פיצוי בגין שכר דירה מבקשים הם מסיבה כלשהי להגדיל לשיעור של 150% קרי 10,500 לחודש.
התובע בעדותו הסביר כי לא הסכים לחתום על טופס המסירה ולא הסכים לקבל דירה טרם ביצוע התיקונים וטרם שחוברה לחשמל ובעניין זה פנה לנתבעת והתריע בפניה כבר בזמן אמת.

הנתבעת מצידה מפנה לעדות התובע בעמ' 68 לפרוטוקול שם הוא מודה שהסתיר את מועד ביצוע התשלום האחרון לנתבעת – 6.2.18 ובפיו לא הייתה תשובה מדוע פרט זה לא צוין בתצהירו , כך גם לא הוזכרה גרסת התובעים לסיבת העיכוב בתשלום שהביא למועד מסירה מאוחר יותר (ע מ' 71 לפרוטוקול).
כך גם טוענת הנתבעת כי התובע הסתיר את העובדה כי הסכם השכירות בדירה בה שהה עובר למסירה הסתיים ביום 17.2.15.
הנתבעת טוענת כי עמדה בחבותה החוזית, הדירה נמסרה לתובעים יומיים לאחר שהואילו לשלם את יתרת התמורה (התובע מאשר זאת בעמ' 79 ש' 12 לפרוטוקול) וכי לא הייתה שום התניה או עיכוב במסירה בקשר לעלות התוספות והשינויים כפי שניסה התובע לטעון לראשונה בעדותו. טופס אישור קבלת החזקה בדירה (נספח יב/1 לתצהיר הנתבעת) נחתם באותו מועד יחד עם אישור לבנק לאומי על קבלת החזקה וביטול ערבות המכר (נספח יב/3).
זאת ועוד, באותו יום חתמו התובעים גם על טופס קבלת האחריות על הדירה (נספח יב/5 לתצהיר הנתבעת).
הנתבעת טוענת כי למעשה כבר ביום 24.12.14 בוצע סיור המסירה בנוכחות עד הנתבעת מר נסים שלאבנה ונערך פרוטוקול המסירה שנחתם ע"י התובע , אכן היו מספר ליקויים והנתבעת התחייבה לתקנם, התובעים בשלהם סרבו לקבל חזקה מה שהביא להוצאת מכתב ביום 1.1.15 המהווה דרישה לקבלת החזקה בדירה כך שבוודאי לא הנתבעת היא הגורם המעכב אלא מועד מסירת הדירה נובע רק מהתנהלות וטעמי התובעים, השמורים עמם.
טופס 4 –טופס האכלוס ניתן ביום 7.1.15 (נספח יג לתצהיר הנתבעת) ומאשר לחברת החשמל לחבר את הדירה לחשמל כאשר הנתבעת טוענת כי בינתיים, כפי שנעשה לא פעם, הייתה מחוברת הדירה לחשמל זמני.
ולסיום נקודה, הנתבעת מפנה לכך בסעיף 19 לסיכומיה שהתובע שהקליט ותיעד באופן אובססיבי כל דבר ואף הצהיר על כך, לא הגיש שום ראיה/מסמך על ליקויים ועל רצונו לתקנם, מיום קבלת החזקה 8.2.15 ועד ששלח מכתב באמצעות ב"כ ביום 23.7.15 ולא בכדי שכן בפועל התובעים לא נכנסו לדירה משום שבוצעו בה עבודות שדרוג מסיביות לטעמם ולרצונם (ואכן, אם היו מאות תכתובות שנספרו ערב הדיון כמוצהר ע"י התובע, היכן אחת לרפואה שהוצגה להוכחת רצף של פניות תלונות בתקופת זמן קריטית זו?).

כאמור, הנטל בנקודה זו רובץ על התובעים, בניגוד לתמונה שהם מנסים להציג, הוראות ההסכם גוברות, את התשלום הסופי היה לבצע לפני המסירה, איש לא מנע זאת מהם, הדירה הייתה מוכנה למסירה (עם מספר ליקויים ומחוברת לחשמל זמני) לפני המועד החוזי המוסכם, טופס 4 ניתן כשבוע לאחריו, הנתבעת היא זו שדרשה את מסירת הדירה, לתובעים היה חוזה שכירות עד אמצע פברואר 2015 כביום 8.2.15 כבר קיבלו מפתחות מיד לאחר שהשלימו את תשלום התמורה , הוכח שבמהלך החודשיים הנוספים נכנסו בעלי מקצוע שונים מטעמם לעבוד בדירה, הסרטונים המגמתיים יותר של התובע אינם עדיפים על הסרטונים המגמתיים אם כי פחות של הנתבעת וכפי שצוין, חסר תיעוד (לפחות כזה שהוגש לבית המשפט) בדבר פניה אחת של התובעים לנתבעת בעניין ליקויים, עיכובים, נזקים שנגרמים וגדלים וכיו"ב לתקופה שבין 8.2.15 ל-23.7.15 (כ-5.5 חודשים!) כשלא מצאתי לעניין כל התייחסות גם בסיכומי התשובה המאד מפורטים שהוגשו מצד התובעים.

משכך, הדירה נמסרה בהתאם להוראות החוזה, אם היה ליקוי כזה או אחר שלא תוקן, הוא לא הצדיק את אי קבלת הדירה, בוודאי כשהתובעים כבר החלו לתעד הכל והיה ברור לאן הדברים הולכים, מי שמדקדק בקטנות צריך לדרוש זאת גם מעצמו ולכן בחירתם של התובעים להיכנס במועד כזה או אחר לדירה היא כמובן זכותם אך לא הוכחו הפרה חוזית או מחדל מוצדק אחר לפסיקת הסכום הכביר הנתבע כאן, פה גם אין מקום לביצוע אומדנה (יוזכר, אושרו חלק מהעלויות בהם נשאו התובעים כ"עבודות שבוצעו בפועל" המתייחסות לתקופה הנתבעת כאן לרבות עלויות החיבור לחשמל).

חלוקת החשמל בבניין-הדיון בנקודה זו איננו באמת מהותי, התובעים בסיכומיהם הפנו לא פעם לידיעה השיפוטית וכאן אין אלא לומר שבידיעתי השיפוטית שברוב רובם של הבתים המשותפים כאשר המחסנים אינם צמודים לדירה אלא מצויים במפלס משלהם, חיבור החשמל למחסנים נעשה מהשעון המשותף ממנו נצרך החשמל לתאורת הבניין, המעלית וכיו"ב.

שהות במלון חוף התמרים-התובעים עותרים לקבלת פיצוי בסך 13,207 ₪ ששילמו לטענתם בגין שהייה במלון חוף התמרים עקב הרטיבות הקשה, הצורך לייבשה ולהשלים את העבודות שנדרשו בעטיה.
לאחר עיון בטענות הצדדים בסיכומים ובעדויות שנשמעו באתי לכלל מסקנה שלא הייתה הצדקה של ממש להוצאה זו.
קצת קשה להאמין ששאר בדיירים בבניין היו מאפשרים לפועלים העובדים בדירת התובעים לעבוד דווקא במועדי ישראל (אולי בחול המועד אך לא בחגים עצמם) מה שהצריך את הזמנת בית המלון, מכל מקום קיימת בעיה של ממש בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודות הנרחבות בבית ולבין ראש נזק זה והרי כבר קבעתי שאני מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תוך הליכה מסוימת לקראת התובעים על יסוד ההנחה כי היו השלכות נוספות לנזקי הרטיבות ותיקונם (חרף היכולת להקטנתם ע"י התובעים) ואינני רואה איך בספטמבר ובאוקטובר 2015 יש צורך ללכת לבית המלון כשבאוגוסט הושלם הייבוש באמצעות התנורים (לכאורה) ולאחר שהתברר שהקבלן ח'דור מטעם התובעים, עבד לאיטו והעבודה הקשורה לרטיבות ולריצוף התארכה מעל ומעבר, הכל מבלי להיכנס למסקנה כי בכלל היה עירוב בלתי ניתן להפרדה בין תיקוני ליקויים ורטיבות ולבין שדרוגים ועבודות שאינן קשורות לנתבעת.
המומחה אישר לתובעים 7 ימי היעדרות לצורך התיקונים (לא בתקופת שיא עונת הביקוש לבתי המלון), בדעתי לאשר תקופה זו לפי 700 ₪ ליום ובעיגול להיום-5,000 ₪.

הוצאות פיקוח הנדסי-סעיף פופולרי ולא פעם מיותר. לא כל עבודה מצריכה "פיקוח הנדסי", אף אחד לא שוכר מפקח בשביל ניקוי כתמי צבע, צביעת משקוף, סיוד קיר, החלפת ידית דלת וכיו"ב.
במקרה כאן, בשים לב לאי העדת המפקח, למועד החשבונית שהוגשה מטעמו יש טעם בטענות הנתבעת לפיהן ככל הנראה עבודת הפיקוח העיקרית או היחידה שנעשתה היא ביחס לשיפוצים ולהשבחות שביצעו התובעים ולא ביחס לתיקונים או לעבודות שבוצעו בשלב המוקדם עם כניסתם לדירה. בראש נזק זה, בשים לב לעבודות המינוריות יחסית שנותרו מול מה ששולם בפועל מול עבודות מסיביות ביותר (כל הפיקוח על חפירות, מילוי אדמה, החלפת ריצוף וכיו"ב, הסתכם סה"כ ב-8000 ₪+מע"מ), תוך ייחוס חלק מהעלות שכבר שולמה לעבודות תיקון ליקויים, הנני פוסק לתובעים סך 3000 ₪ כולל מע"מ בגין רכיב הפיקוח ההנדסי, למה שבוצע ולמה שיבוצע אם יבוצע.

עוגמת נפש-קשה לי לקבל את טענת התובעים לפיה (רק) הנתבעת התעמרה בהם, ההתנהלות הקלוקלת, האובססיה, הדם הרע בין הצדדים, השלכות היקף העבודות והשיפוצים היוצרות עומס נפשי וכלכלי (גם ללא קשר לליקויים) ושלל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים לרבות תביעות הדיבה, מביאות אותי למסקנה שגם לתובעים יש יד באסקלציה שנוצרה.
אני מניח שמעבר למה שנפסק לתובעים כפיצוי בגין דיור חלופי הם נאלצו פה ושם למצוא פתרונות דיור אצל בני משפחה (אם כי ראיות ישירות לכך לא הוצגו), כך גם יש לתת ביטוי לכך שהמומחה אישר ליקויים וליקויים מסוימים צופנים בחובם השלכות הנוגעות להנאה מן הרכישה והנכס, רטיבות והצורך בהרמת/החלפת ריצוף הם מסוג הליקויים המזכים בפיצוי כזה ובשקלול כל הטענות הנני פוסק לתובעים, בגין נזק בלתי ממוני סך 15,000 ₪.

הוצאות התובעים והמשפט- אני מקבל את מירב סעיפי ההוצאות למעט:
אגרות בית משפט-הנתבעת לא צריכה לשאת בהוצאות תביעה מנופחת, הנני קובע את סכום הוצאות האגרות לפי תביעה בסך 150,000 ₪ קרי כ-4000 ₪.
חוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, נוכח הפערים האדירים בין חוות דעת הצדדים ובתקווה שלהבא לא יוגשו חוות דעת כאלה (לצערי יוגשו גם יוגשו) כל צד יישא בחלקו.
חוו"ד המומחה מטעם התובעים, חוות הדעת זכתה לביקורת (יחד עם זו של הנתבעת) ברישא לפסק הדין, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 512(ב) אפסוק רק כ-2/3 מעלותה קרי 2,000 ₪.

סה"כ ההוצאות הנפסקות בהתאם לנדרש בסעיפים 231-234 לסיכומי התובעים ולאחר התערבותי והכרעתי כמפורט לעיל עומדות על 8, 500 ₪ להיום.

סוף דבר
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחדיו סך 12 7,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 8,500 ₪ ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 21,000 ₪+מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 45 ימים (כולל ימי חג ומנוחה) שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סיני באטאס
נתבע: ג.קשת חברה לבניין בע"מ
שופט :
עורכי דין: