ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארנון ברק נגד משה רוזנטלר :

לפני כבוד השופטת הבכירה סבין כהן

תובעים

  1. ארנון ברק
  2. ליזה ברק

נגד

נתבעים

  1. משה רוזנטלר
  2. אליהו מנחם קאהן
  3. רפי אחוון
  4. אבינועם שער- ניתן פסק דין
  5. ועדה מקומית לתכנון אשדוד
  6. צבי צילקר- התביעה נדחתה
  7. בני מגדמן- התביעה נדחתה
  8. אבי כהן – התביעה נדחתה

בית המשפט בתל אביב קבע את אחריותן של חברות הביטוח וחייבן בנזקים שהוכחו. כן חייב בית המשפט את הנתבעים 1-2 לשפות את המבטחות ב- 30% מהנזק ואילו הודעת צד שלישי וצד רביעיכנגד נתבע מספר 3 נדחתה. נתב ע 4 חוייב בשיפוי יתרת 70% מהנזק וכן התקבלה הודעת צד ד' נגדו.

החלטה

1. מספר בקשות תלויות ועומדות לפניי, הנוגעות לסוגיית הפלוגתאות שבמחלוקת, כאשר תלויות ועומדות בקשות הנתבע 3 והנתבעת 5 לדחיית התביעה נגדם על הסף וכן יש להכריע בשאלת הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור פסק הדין שניתן בת.א. 325-11-09 ות.א. 346-11-09 (אשר נדונו במאוחד) בבית משפט השלום בתל אביבי-יפו (להלן:- התביעות בבית המשפט בתל אביב").

2. עניינה של התביעה שלפניי, נזק רכוש ונזק גוף, אשר נגרם לתובעים ,על פי הנטען, כתוצאה מעבודות בניה שבוצו בדירות הממוקמ ות מעל שתי דירות שהיו בבעלותם במועדים הרלוונטיים לתובענה.

בית המשפט בתל אביב קבע את אחריותן של חברות הביטוח וחייבן בנזקים שהוכחו. כן חייב בית המשפט את הנתבעים 1-2 לשפות את המבטחות ב- 30% מהנזק ואילו הודעת צד שלישי וצד רביעיכנגד נתבע מספר 3 נדחתה. נתב ע 4 חוייב בשיפוי יתרת 70% מהנזק וכן התקבלה הודעת צד ד' נגדו.

3. כנגד נתבע מספר 3 התנהל הליך נוסף במסגרת תיק ה"פ 11191-05-10 של בית משפט השלום באשדוד. שם ביקשו התובעים להצהיר, כי הנתבעים 1,2 וכן נתבע 3 ביצעו מחדלים הקשורים בפרסומי הוועדה לתכנון ובנייה . לבקשת הנתבעים 1,2 נדחתה שם התביעה על הסף, כאשר בית המשפט ה חליט לדחותה על הסף גם כנגד נתבע 3, מן הנימוק שמתנהלת חקירה בנושא על ידי משטרת ישראל ולכן אין לקיים את ההליך במקביל.

הנתבע 3 טוען, כי נוכח ממצאי בית המשפט בתל אביב, באשר לדחיית אחריותו וכן נוכח קביעת בית משפט השלום באשדוד, בעניין דחיית התביעה נגדו, יש לדחות את התביעה כאן על הסף.
הנתבע טוען, כי בית המשפט בתל אביב שמע את התובעים והכריע בשאלת היריבות מולו ולכן מהווה קביעת בית משפט השלום בתל אביב מעשה בית דין בעניינו.

4. הנתבעת 5 טוענת, כי נוכח קביעות בית המשפט בתל אביב, באשר לגורם לנזק ובשים לב לעילת התביעה נגדה, שבית המשפט העיר לגביה כבר במסגרת ההחלטה הדוחה את התביעה נגד נתבעים 6-8 (בשל הודעת חסינות שניתנה על ידי הנתבעת 5), יש לדחות את התביעה נגדה. כמו כן טוענת הנתבעת 5, כי ככל שהדבר נוגע לטענות המופנות כלפי הנתבע 8, שמכוחן מבקשים התובעים לייחס לנתבעת 5 אחריות, הרי שטענות אלו הוכרעו במסדרת תביעת לשון הרע שהגיש הנתבע 8 כנגד התובע.

5. ביחס לנתבעים 1, 2, מבקשים הנתבעים 1,2, כי בית המשפט יכריע, כי סוגיות שהוכרעו בבית המשפט בתל אביב, מחייבות אף בהליך כאן.
בין היתר מבקשים הנתבעים לקבוע, כי ככל שיחוייבו בפיצוי כלשהו, הרי שבהתאם לקביעת בית המשפט בתל אביב, כי יש להטיל עליהם אחריות בשיעור של 30% בלבד, הרי שזהו מקסימום הפיצוי שיש לחייב אותם, ככל שיפסק פיצוי כלשהו.
כן טוענים הנתבעים, כי בית המשפט הכריע בסוגיות הנוגעות לדמי שכירות שיש לפסוק לתובעים, היקף הנזק בגין האירועים מהשנים 2006-2007, שווי דירת התובעים בעת מכירת דירותיהם במסגרת הליכי כינוס נכסים, כך שאין לקבוע, כי בעקבות מחדליהם חלה ירידת ערך של הדירות.
6. התובעים, לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט בתל אביב, הגישו לתיק בית המשפט הודעה, במסגרתה כימתו את התביעה כנגד כל אחד מהנתבעים בנפרד וכן טענו מהי עילת התביעה שנותרה לדיון לשיטתם, כנגד כל אחד מהנתבעים.
ביחס לאירועים מהשנים 2006-2007, שלגביהם הכריע בית המשפט בתל אביב, הסכימו התובעים, כי עילת התביעה שנותרה בגין הנזק הישיר הינה עילת התביעה הנוגעת לנזקי הרכוש הנד, המיטלטלין שניזוקו בדירתם, שכן פוליסות הביטוח שנדונו בבית המשפט בתל אביב עסקו אך ורק בנזק למבנה. כן טענו התובעים לנזק הגוף, אשר נזנח על ידם בתביעה שם. עוד טענו התובעים לכל יתר הנזקים שנטענו על ידם, גם אם הוכרעו בבית המשפט בתל אביב, לרבות גובה דמי השכירות המגיעים להם, שווי דירותיהם שנמכרו, עוגמת נפש ועוד.
התובעים טוענים, כי כיוון שלא היו יריבים ישירים של הנתבעים במסגרת התביעה בתל אביב, בשים לב לכך שהם תבעו רק את המבטחות, בעילה ביטוחית, הרי שכל ההכרעות שם, אינן מחייבות בהליך דנן.

7. מעשה בית דין או השתק פלוגתה בתביעה בבית המשפט בתל אביב:
בתביעתם שלפניי ובתביעה בתל אביב, טענו התובעים לאירועים שהתרחשו בשלהי שנת 2006, שעה שבעת ביצוע עבודות הבניה בדירות בתיהם של הנתבעים 1,2, הממוקמות מעל דירות התובעים, נפלו קורות בטון על תקרת דירותיהם של התובעים וגרמו לנזק, בין היתר, בשל הצפה שהיתה בדירות הנתבעים, בעקבות קריסת הקורות. בהמשך, בעקבות אותה הצפה, בראשית שנת 2007, נגרם קצר בארון החשמל של התובעים, אשר גרם לשרפה בדירתם.
בית המשפט בתל אביב, קבע כי האחריות לקצר ולשריפה, כמו גם לנפילת קורות הבטון, עולה מעבודות הבניה שבוצעו בדירת הנתבעים 1,2 בית המשפט חייב את המבטחות לפצות את התובעים וכן קבע את אחריות הנתבעים 1,2 ו-4 לאירועים, תוך שלילת אחריות הנתבע 3.

8. בסעיף 11 לכתב התביעה בת.א.325-11-09 ובסעיף 10 לכתב התביעה בת.א. 346-11-09 טענו התובעים:
"כל האירועים המתוארים לעיל, כולל הסדקים שנוצרו, הנזק לתקרת הדירה, נזקי מים והביוב שנגרמו לדירה, נזקי האש שנגרמו לה והפעולות הזדוניות ו/או שבאדישות, מהווים מקרי ביטוח על פי הפוליסה."

בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, ציין בית המשפט, כי התובעים מיקדו טענותיהם בסיכומים לנזקים שנגרמו ביום 4.1.17, כתוצאה מאירוע השריפה ואולם, על פניו, גם אם ייחסו התובעים את כלל האירועים לאירוע השריפה (שהוא ככל הנראה גורם הנזק העיקרי), הרי שהתביעה כללה באופן מפורש גם את אירועי נפילת קורות הבטון בשלהי שנת 2016, שהיוו הגורם לשריפה. כל הנזקים הנטענים , שניתנה בבית המשפט בתל אביב הכרעה לגביהם, הינם גם נזקים שנגרמו גם כתוצאה מהאירועים עד ליום השריפה. לפיכך ולמען הסר ספק, כוללת הכרעת בית המשפט בתל אביב את אירועי 2006 בכללותם ואירועי 2007, הנוגעים לשריפה.
התביעה דנן, עוסקת כאמור גם באירועים שהתרחשו מאוחר יותר.

9. ראשית, מצאתי מקום להכריע, כי קיים השתק בתביעה דנן בכל הנוגע להכרעות שהכריע בית המשפט בתל אביב בנוגע להיקף נזקי הדירות והיקף הנזקים שנגרמו לתובעים, ככל שהוכרעו על ידי בית המשפט בתל אביב.
התובעים תבעו את המבטחות בגין כל הנזקים שנגרמו לדירות, כאשר הנתבעים 1-3 היו צד להליך שם.
הגם שדובר במסגרת ההליך בתל אביב רק בתביעה הנוגעת לנזק לדירות עצמן, שכן נזק למיטלטלין אינו מכוסה בפוליסה, מיצו התובעים שם את מלוא טענותיהם בנוגע להיקף הנזק שנדון שם והנתבעים כאן, אף התמודדו ישירות אל מול התובעים בסוגיית היקף הנזק, שנגעה אליהם באופן מלא. כצדדים שלישיים, החשופים לחיוב בנזק המוכח על ידי התובעים, רשאים הצדדים השלישיים, במסגרת אותו הליך, לנסות ולהדוף את תביעת התובעים ככל שהיא נוגעת להיקף הנזק וממילא הכרעות בית המשפט שם מחייבות את הצדדים כולם.
יש לזכור עוד, כי התביעה נגד הנתבעים בבית המשפט בתל אביב היתה תביעת שיבוב וממילא עסקה באופן ישיר בנזקי התובעים, כפי שנטענו.
הצדדים לא ערערו על פסק הדין בבית המשפט בתל אביב וטענת התובעים, כי לא ערערו כיוון שהנתבעים הודיעו להם כי אינם מערערים רק ברגע האחרון, כלל אינה רלוונטית לעצם היות פסק הדין חלוט.

10. בית המשפט בתל אביב הכריע בסוגיית היקף הנזק לדירות ככל שהדבר נוגע לאירועים משנת 2006 ו-2007 ועניין זה מחייב בהליך שלפניי.
יצויין, כי סוגיית היקף הנזק מחייבת את התובע גם כלפי נתבעת 5 הזכאית להיכנס בנעליהם על הנתבעים האחרים, כאשר האינטרס שלה יוצג על ידם בעניין זה (אם כי מנגד, נתבעת 5, לעומת התובעים, יכולה לטעון, כי לה לא ניתן יומה בבית המשפט שם, בהליך שלא היתה צד לו).

11. בית המשפט הכריע בסוגיית שווי הדירות בעת מכירתן ועניין זה מחייב בהליך שלפניי. בהתאם לקביעת בית המשפט, נמכרו הדירות בערכן הריאלי, אמנם, תוך התחשבות במצבן הרעוע, אך עניין זה נלקח ממילא בחשבון לעניין שיפוי התובעים בגין הנזק לדירות (בגין אירועי 2006-2007). בית המשפט שם דחה את טענת התובעים, כי מחדלי הנתבעים גרמו לירידת ערך לדירות.
בעניין זה, נתנו תחילה התובעים הסכמתם לכך שאמנם מדובר בהשתק, אך חזרו מהם מההסכמה. כאמור, העובדה שהתובעים אינם מסכימים עם הכרעת בית המשפט, אין בה כדי להעלות או להוריד בעניין ומתקיים לפיכך השתק בסוגיה זו.

12. בית המשפט הכריע בסוגיית דמי השכירות המגיעים לתובעים, רק ככל שהדבר נוגע ל מערכת היחסים החוזית שבינם ובין המבטח, שכן שיעור דמי השכירות נקבע בפוליסות, כשאין הכרח שיש קשר בין גובה התשלום שנקבע בפוליסות ובין הנזק בפועל ואולם, על מנת להכריע בעניין גובה דמי השכירות המקסימליים שיש לפסוק על פי הפוליסות, בית המשפט קבע מהו שיעור דמי השכירות הראויים ושיעור זה הוא שיש בו כדי לחייב בהליך כאן.
בהחלטתו, נדרש בית המשפט לסוגיית פסיקת דמי שכירות גם עבור חלק מהדירות אשר שימש את התובעים כמשרד. בית המשפט התייחס לכך שעל פי הפוליסות, יש לפסוק דמי שכירות עבור מגורים ולא עבור בית עסק, אך קבע, כי היות ונפסקו דמי שכירות עבור הדירות כדירות מגורים, הרי שדמי שכירות אלו כוללים גם את חלק הדירות ששימש את התובעים בבית עסק.

בעניין זה, סבורתני, כי נדרשת השלמה, שכן נקודת המוצא של בית המשפט היתה, כי הפוליסה מכסה נזק לבית מגורים ולא נזק לבית עסק. לפיכך, יוכלו התובעים להוכיח במסגרת ההליך שלפניי, מהו ההפרש בין דמי השכירות שנקבעו עבור מגורים ובין דמי השכירות עבור העסק וחלק זה יוכלו לתבוע גם עבור התקופה שבגינה נפסקו להם דמי שכירות.

13. בית המשפט בתל אביב קבע, כי אין כל הצדקה לפסוק דמי שכירות לתקופה המבוקשת על ידי התובעים. מנגד, בית המשפט לא קצב את התקופה שבגינה יש לפסוק דמי שכירות ופסק לתובעים דמי שכירות בהתאם לתקופה המקסימלית הקבועה בפוליסה.
יש לקבוע לפיכך, את התקופה בגינה זכאים התובעים לדמי שכירות.
אלא, שבהקשר זה קבע בית המשפט, כי מכירת דירותיהם של התובעים בהליכי כינוס נכסים אינה קשורה לנזקים בדירה ולכן, יש מקום לפסוק פיצוי לכל היותר עד למכירת הדירות בהליכי כינוס נכסים.
מנגד, התובעים ייחסו את כל נזקי השכירות לאירועים משנת 2006-2007, שכן לטענתם, אירועם אלו הם שמנעו מהם להתגורר בבתים בהעדר יכולת לשפצם. התובעים לפיכך מנועים מלטעון להפסד שכירות בגין האירועים המאוחרים.
14. הפיצוי בגין עוגמת נפש שנפסק לתובעים הינו במישור היחסים החוזיים שבינם ובין המבטחות ולכן אף קבע בית המשפט בתל אביב, כי המבטחות אינן זכאיות לשבב סכום זה. ואולם, ניתן להתחשב בו בפסיקת עוגמת נפש, בהליך דנן, ככל שיפסק וככל שיש בינו ובין עוגמת הנפש ככל שתיפסק כאן חפיפה.

15. השתק בסוגיית האחריות:
הנתבעים טוענים, כי ככל שהדבר נוגע לקביעות בית המשפט בנוגע לחלקם של נתבעים 1,2 באחריות כלפי התובע וככל שהדבר נוגע לאחריותו של נתבע 3, הרי שמתקיים השתק.
לטענתם, התובעים היו צד להליך בבית המשפט בתל אביב, התובעים טענו לגופו של עניין והם מושתקים בעניין זה.
התובעים טוענים לעומת זאת, כי יוכלו להוכיח בתביעתם כאן, כי חלקם של נתבעים 1-2 היה גדול יותר וכי לנתבע 3 ישנה אחריות לאירועים.
בתי המשפט אשר דנו בסוגיית ההשתק, קבעו, כי לצורך קביעת השתק, יש צורך כי בין הצדדים שניהלו את ההליך הקודם תהיה קרבה משפטית.
בע"א 1041/97 סררו נ. נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נ"ד(1), 642, נקבע, כי קרבה משפטית יכולה להיווצר כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים, או מכוח זיקה משותפת לעניין כספי משותף. כן נקבע בפסיקה, כי לצורך קביעת ההשתק, יש צורך בארבעה תנאים מצטברים: הפלוגתא היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, התקיים דיון באותה סוגיה וביחס לצד שכלפיו נטען השתק, ניתן לו יומו בבית המשפט, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוזטיבית וההכרעה היתה חיונית לצורך הכרעה בפלוגתאות באותו הליך.

16. במקרה דנן, עסקינן בהליך משפטי שהתובע היה צד לו. אמנם, לא היתה יריבות ישירה בין התובע ובין הנתבעים בהליך, אלא שחברת הביטוח נכנסה בנעליו של התובע במסגרת אותו הליך, כך שחברת הביטוח יכולה היתה לתבוע אך ורק סכומים אשר יזכה בהם התובע, כך שהיה על התובע להוכיח באופן מלא את נזקיו. הנתבעים, ככל שהדבר נוגע לשאלת היקף הנזק אף היו בעלי עניין בהליך של התובע אל מול המבטחות, שכן, מבחינתם, ככל שיפסקו לתובע סכומים נמוכים יותר, כך אף חשיפתם לתביעת השיבוב הינה בהיקפים נמוכים יותר. מכאן, למעשה, ככל שהדבר נוגע לסוגיית הנזק, התקיימה למעשה יריבות ישירה בין התובע ובין הנתבעים.

17. השאלה העיקרית הינה, האם בכל הנוגע לשאלת אחריותם של הנתבעים, להבדיל מסוגיית היקף הנזק, מתקיים השתק, שכן למעשה בעניין זה לא היתה יריבות ישירה בין הצדדים.
הנני סבורה, כי בנסיבותיו של ההליך, יש מקום לקבוע כי התקיים השתק במערכת היחסים שבין התובע ובין הנתבעים.
בין הצדדים אמנם לא התקיימה יריבות ישירה, אלא שאינטרס התובע במלואו יוצג בעניין זה על ידי המבטחות. בתביעת שיבוב, נכנס המבטח בנעליו של המבוטח והוא זכאי לשבב אך ורק סכומים המגיעים למבוטח.
זאת ועוד, הוכחת תביעת המבטח נעשית לרוב, באמצעות העדת המבוטח. עיון בתצהירי העדות הראשית של התובעים בהליך בבית המשפט בתל אביב מלמד, כי התובעים התייחסו באופן מפורש לשאלת אחריותם של הנתבעים כלפיהם, בין משום שביקשו להוכיח, כי הנזקים הנטענים מהווים אירוע ביטוחי ובין משום רצונם לסייע למבטחות בתביעת השיבוב, שאם לא כן, אין כל הסבר להתייחסות התובעים בראיותיהם בהליך בבית המשפט בתל אביב גם לסוגיית אחריות הנתבעים.

18. התובעים טוענים, כי לפחות ככל שהדבר נוגע לנתבע 3, יש בידיהם ראיות שיוכיחו את אחריותו, ראיות אותן הם מבקשים להביא כאן.
איני סבורה, כי טענה זו מצדיקה פתיחת המסכת העובדתית מחדש. התובעים, מוחזקים, כי במסגרת רצונם לסייע למבטח בתביעת השיבוב, הביאו את כל הראיות שיש בהן כדי להוכיח את אחריותו של הצד השלישי שם. חובת תום הלב של מבוטח מחייבת אותו לסייע למבטח בהוכחת תביעתו ואין מקום להסתרת ראיות כלשהן. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שההליך דנן התנהל במקביל, בית המשפט הורה כאן על עיכוב הליכים בשל ההליך התלוי ועומד בבית המשפט בתל אביב (זאת לאחר שבתביעה קודמת שהגישו התובעים, עיכב בית המשפט בתל אביב את ההליך, לצורך הכרעה בהליך הקודם). התובעים ידעו היטב, כי תהיינה השלכות לאופן ניהול ההליך ואף טענו הדברים באופן מפורש בבית המשפט בתל אביב. היות שכך, שעה שאינטרס התובעים יוצג במלואו בהליך הקודם, בין באמצעותם ובין באמצעות המבטח, שבינו ובין התובעים ישנה קרבה משפטית, היות שהמבטח נכנס בנעליהם של התובעים, הנני סבורה, כי יש לקבוע השתק במקרה דנן.

19. אוסיף ואומר בעניינו של נתבע 3, כי טענתו של התובע הינה, כי נתבע 3 פיקח על הבניה. בעניין, זה, גם לנתבעת 1,2 שהיו מי ששכרו את שירותיו של נתבע 3, היה אינטרס להוכיח אחריותו של נתבע 3 והם אף הגישו הודעת צד רביעי נגדו. שעה שבית המשפט קבע במסגרת היחסים בין הצדדים הקרובים, כי הנתבע 3 לא היה מי ששימש כמפקח על הבניה, ראוי היה, כי התובע, שהוא צד רחוק, אשר אינו בקי במערכת היחסים שבין אותם צדדים, יזנח טענותיו, שכן לא ברור כיצד יוכל התובע להוכיח את מה שמי ששכר את שירותיו של נתבע 3 לא יכול היה להוכיח.
20. הנני סבורה כי גם האינטרס הציבורי במקרה דנן אינו מצדיק הכרעה נוספת בעניין. בית המשפט הכריע באופן מפורש בסוגיות השנויות במחלוקת כאן, אין מקום להתדיינות נוספת בעניין, שעה שהנתבעים נדרשו לעניין והתובע אף הוא היה צד להליך. גם קביעות סותרות של בתי משפט שונים באותה סוגיה אינן קביעות שראוי שתתקבלנה ומכל השיקולים הללו, יש לקבוע, כי אין מקום להכרעה נוספת בסוגיות האמורות.

21. לפיכך, מנועים התובעים להוכיח כל עניין שהוכרע על ידי בית המשפט בתל אביב וקביעתו תהיה מחייבת גם לצורך ההליך כאן. ככל שהדבר נוגע לנתבעת 5, הרי שהיא לא היתה צד להליך, אך כל הכרעה שהתובעים היו לה צד וניתנה ביחס אליהם, הרי שהנתבעת 5 רשאית להסתמך על אותה הכרעה.

מכאן, ככל שהדבר נוגע לאירועי השנים 2006-2007, תחייבנה קביעות בית המשפט בתל אביב, גם ככל שהן נוגעות להיקף אחריותם של הנתבעים וגם ככל שהן נוגעות להיקף הנזק, בהסתייגויות לעיל.
בנוגע לנתבע 3, תצומצם יריעת המחלוקת לאירועי שנת 2008 בלבד ואילו בנוגע לנתבעים 1,2 תוכרענה השאלות שלא הוכרעו על ידי בית המשפט בתל אביב, הנוגעות לשאלת הנזק למיטלטלין וכן נזק הגוף ודמי השכירות כפי המפורט מעלה.

22. בנוגע לנתבע 3, מצאתי מקום לדחות את טענת הנתבע 3, כי יש לדחות את התביעה כולה, עקב הכרעת בית המשפט במסגרת תיק המרצת הפתיחה.
קביעתו של בית המשפט באותו תיק לא הכריעה לגופו של עניין. אמנם, בית המשפט דחה את התביעה ולא מחק אותה, אך אין מדובר בדחיה המהווה מעשה בית דין. החלטתו של בית המשפט ביחס לנתבע 3 הסתכמה בכך שכיוון שהעניין נחקר על ידי המשטרה, אין מקום לברר ההליך פעם נוספת, זאת מבלי להיכנס לגופם של דברים וממילא אין מעשה בית דין או השתק פלוגתה בהחלטת בית המשפט.

23. אשר לנתבעת 5, התובעים התבקשו לכמת את סכום הנזק ביחס לכל אחד מהנתבעים. התובעים לא עשו כן ביחס לנתבעת 5.
לא ברור, האם התובעים עשו כן משום שויתרו על תביעתם כנגד נתבעת זו, או בשל טעות. התובעים יפרטו לפיכך בתוך 20 ימים את סכום תביעתם כנגד נתבעת זו, שאם לא כן, יחשבו כמי שזנחו תביעתם נגדה.

24. ובעניין כימות הנזק, הרי שהתובעים כימתו תביעתם הכספית בסכום של קרוב ל- 3,000,000 ₪, אותו העמידו לצרכי אגרה על סכום של 1,000,000 ₪, כשאת יתרת הסכום הוא מותירים לתביעת נזקי הגוף.
איני סבורה, כי יש מקום להעמיד את סכום התביעה כולו על 1,000,000 ₪, כך שהנתבעים צריכים להתמודד עם הוכחתה של תביעה בסכום של שלושה מליון ₪.
יואילו לפיכך התובעים, גם לאור החלטתי מעלה, בעניין הסוגיות השנויות במחלוקת, לכמת כל אחד מראשי הנזק בנפרד לצרכי אגרה, כך שסיכום כלל ראשי הנזק לא יעלה על סכום של מליון ₪.
כן יכמתו התובעים את ראשי הנזק בנפרד לאירועי 2006-2007 ולאירועי 2008, שכן עילת התביעה כנגד נתבע 3 הינה רק בגין אירועי שנת 2008 מובהר, כי ככל שלא יכמתו התובעים את ראשי הנזק לצרכי אגרה, הרי שביחס לכל רכיב שלגביו לא תתקבל תביעת התובעים, יתייחס בית המשפט לעניין ההוצאות לסכום המקסימלי שנקבע.

25. בנוגע לעצם עילת התביעה כנגד נתבעת 5, נראה, כי התביעה מתייחסת לאירועי 2008 בלבד וכי אינה מתייחסת לאירועי 2006-2007, כאשר גם בתיאור העובדתי שבכתב התביעה, נראה, כי בשלהי שנת 2006, פעלה הנתבעת 5 בהתאם לסמכויותיה למנוע את הבניה.
התובעים ציינו בתגובותיהם, כי הם לא מייחסים את כלל האירועים לנתבעת 5, אלא שהדברים אינם עולים באופן מפורשת מאותה הודעה. לפיכך, יבהירו התובעים בהודעתם, לאיזו תקופה הם מייחסים עוולה כלשהי לנתבעת 5, כאשר כמובן, יש גם לכמת את הנזק הנטען ביחס אליה.

ככל שהדבר נוגע לאירועי שנת 2008, הגם שהתקבלו החלטות הוועדה, איני סבורה, כי מדובר בעילה שיש למחוק אותה על הסף ויש לאפשר לתובעים להוכיח תביעתם. ישקלו התובעים תביעתם בעניין זה, בשים לב לקביעתי לעניין העדר אפשרות להוכיח נזק לשווי הדירות שנמכרו בהליכי כינוס נכסים, לאור קביעת בית המשפט בתל אביב.

26. תביעת התובעת כוללת גם התייחסות לפעולות מפקח על הבניה, מר אבי כהן, שביחס אליו ניתנה הודעת חסינות.המפקח הגיש כנגד התובע תביעת דיבה, בה נקבע בפסק דין, כי כל אמירותיו של התובע כאילו המפקח "פיברק" דו"ח פיקוח וכי פעל במכוון כנגד התובע, בשל יריבות פוליטית ישנה, הינן אמירות שאין בהן כל בסיס.

הנני מסכימה עם עמדת נתבעת 5, כי קביעות בית המשפט ביחס לאמירות אלו הינן קביעות המהוות מעשה בית דין.
כפי שבית המשפט מתאר במסגרת פסק הדין, התובע גולל במסגרת ראיותיו באותו הליך, את כל המסכת העובדתית הנוגעת לעבודות הבניה נשוא התובענה. על מנת להדוף את תביעת לשון הרע, היה על התובע להוכיח אמת בפרסום. בית המשפט קבע, כאמור, כי אין כל אמת בפרסום וקיבל לפיכך את התביעה.
היות והנתבעת 5 נכנסת בנעליו של המפקח בתביעה דנן, קביעות בית המשפט המקבלות את גרסת המפקח מהוות מעשה בית דין גם ביחס לנתבעת 5 ויש לאמץ לפיכך את כל קביעותיו של בית המשפט, הרלוונטיות להליך כאן (עיקר הדברים בעמודים 5-6 לפסק הדין).

27. התובעים יפעלו לפיכך, כאמור בהחלטתי מעלה.
התיק יועבר לעיוני ביום 28.9.19.
התנצלותי על העיכוב במתן ההחלטה.
ישקלו הצדדים להידבר ביניהם על מנת לצמצם המחלוקות ביניהם וכן ישקלו להותיר עניינים מסויימים להכרעת בית המשפט (כמו סוגיית משך השכירות והתוספת עבור שכירות לעסק).

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארנון ברק
נתבע: משה רוזנטלר
שופט :
עורכי דין: