ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טלמן שומשונוב נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

העותר

טלמן שומשונוב
ע"י עוה"ד אלון סיסו ואח'

נגד

המשיבים
1.מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון
ע"י פמ"ח (אזרחי)
2.עמיגור ניהול נכסים בע"מ
ע"י עוה"ד שי קגן

פסק דין

בפני עתירה נגד החלטת הועדה העליונה של המשיב מס' 1, משרד הבינוי והשיכון (להלן "המשיב") מיום 22.1.19, לפיה נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת הועדה המחוזית לדחות את בקשתו להקנות לו זכויות של דייר ממשיך בדירת אמו המנוחה ברחוב תבור 1/15 קרית ים (להלן "הדירה").
הדירה מנוהלת על ידי המשיבה מס' 2, עמיגור נכסים בע"מ (להלן "עמיגור").

העותר עותר לבטל את ההחלטה וליתן לו זכויות של דייר ממשיך בדירה, בהיותו נכה שעמד בכל תנאי הזכאות.

אמו של העותר, זויה שומשונוב ז"ל (להלן "המנוחה") היתה דיירת חוזית בדירה מאז שנת 1976 ועד פטירתה ב- 16.2.18.

העותר יליד שנת 1966, נכה עם תעודת עיוור ודרגת אי כושר בשיעור של 100%.

בעתירה טען העותר כי עלה לישראל בשנת 1975 וכי כשנה לאחר מכן עבר להתגורר עם המנוחה בדירה וגר בה עד היום. לטענת העותר, הוא לא נרשם על ידי המשיבים כדייר נוסף בדירה, כנראה מהצורך של המנוחה לקבל הנחה מעמיגור והיא הונחתה על ידי עמיגור לחתום על מסמכים פיקטיביים וכן לחתום על טפסי ביקורי המעגל כאילו היא מתגוררת לבדה בדירה. העותר הוסיף וטען כי "כנראה זה היה תהליך מתוכנן מראש של עמיגור במטרה לשלול את זכויות העותר בדירה לאחר פטירת אמו", וכי המנוחה חתמה על טפסים אלה בתמימות מבלי שהבינה את ההשלכות על העותר, וכאשר הדבר הובהר לה, משנת 2014 ס ירבה לחתום על הטפסים.

לאחר פטירת המנוחה פנה העותר לעמיגור וביקש להקנות לו זכויות של דייר ממשיך בדירה, אך בקשתו נדחתה מהטעם שלא התגורר בדירה בתאריך הקובע, דהיינו בשנת 2009, ובהמשך נדחה גם ערר שהגיש.

העותר טען כי הוא עיוור, מצבו הסזוציואקונומי והבריאותי קשה, הוא מתקיים בזכות קצבת נכות וקצבת שירותים מיוחדים ואף המציא למשיבים מסמכים המעידים על מצבו, לרבות תמצית רישום ממרשם התושבים.

העותר צרף לעתירה תצהירים של מספר אנשים המכירים אותו והמאשרים כי התגורר בדירה.

העותר טען כי המשיבים פעלו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, כי לא ניתנה לו זכות שימוע קודם לדחיית בקשתו וכי נפלו פגמים מהותיים בשיקול הדעת של המשיבים ובהחלטה לדחות את בקשתו להכיר בזכויותיו.

העותר טען כי הוא עונה על הגדרת דייר ממשיך זכאי לפי קובץ ההנחיות של המשיב, מאחר והתגורר בדירה עם המנוחה מאז שנת 1976, וממילא מעל 4 שנים. בנוסף, טען כי הוא עצמו עונה על הגדרת דייר ממשיך לפי הנוהל, שכן הוכר כזכאי לדיור ציבורי וקיבל תעודת זכאות מ- 15.5.18, וכי נפלה טעות בהחלטת המשיבים לפיה הוא עצמו אינו עונה על כללי הזכאות לדיור ציבורי.

העותר טען כי ההחלטה על שלילת זכאותו להמשך מגורים בדירה כדייר ממשיך על סמך מסמכים פיקטיביים מנוגדת לתכלית החוק והיא שגויה.

המשיב טען כי העותר אינו עונה על הקריטריונים של דייר ממשיך (הקריטריונים פורטו בהרחבה בכתב התשובה) וכי ההחלטה הדוחה את בקשתו להקנות לו זכויות של דייר ממשיך ניתנה כדין ותואמת את הוראות הדין והנוהל של המשיב.

המשיב טען כי על פי ביקורי המעגל מ השנים 2009, 2010, 2011, 2013 העותר לא מופיע כמי שמתגורר בדירה והמנוחה אף חתמה על תצהירים לפיהם היא מתגוררת בדירה בגפה, ועל ביקור מעגל משנת 2014 ס ירבה לחתום. המשיב טען כי העותר עצמו אינו בעל זכאות עצמית לקבל דיור ציבורי שכן הוא יחיד וכי הועדה החליטה, לפנים משורת הדין, לאשר לעותר דירת חדר בקרית ים בהתחשב במצבו, בתנאי שיפנה את הדירה נשוא העתירה, אך העותר סרב לפנות את הדירה (דבר הגורם נזק לזכאים לדיור ציבורי אחרים, הממתינים לדירה בת 3 חדרים, כמו הדירה נשוא העתירה).

המשיב טען כי לעותר ניתנה זכות טיעון והוא הביא את כל טענותיו בכתב בפני המשיבים קודם למתן ההחלטה.

עמיגור טענה בתגובתה כי הדירה הושכרה להוריו המנוחים של העותר בהתאם לחוזה שכירות מיום 6.1.76 וכי העותר עצמו התגורר בדירה עד שנת 2007, שאז עזב את הדירה. עמיגור הוסיפה כי בהתאם לביקורי מעגל מהשנים 2008 עד 2014, שנערכו על ידה, העותר לא התגורר בדירה. המנוחה הצהירה בכל השנים כי היא מתגוררת לבדה בדירה וסירובה לחתום בשנת 2014 מעיד כי הייתה מודעת למשמעות חתימתה על טופס ההצהרה וסמוך לביקור המעגל בשנת 2014 אף הודיעה לעמיגור כי העותר חזר להתגורר איתה בדירה. פרט לדוחות ביקורי המעגל צירפה עמיגור "הצהרה על מצב משפחתי" מיום 23.11.14, עליה חתמה המנוחה ובה הוסף בכתב יד שמו של העותר ופרטיו ונרשם " הבן חזר לגור בדירה מצב צילום תעודת זהות".

בתמצית הרישום של משרד הפנים שצרפה המנוחה נרשם כי המען של העותר הוא המען הדירה (רחוב תבור 1/15 קרית ים) ועוד נרשם כי תאריך הכניסה למען זה הוא ב- 19.11.14.

עמיגור טענה כי אין בסיס לטענת העותר, כי הנחתה את המנוחה לחתום על תצהיר שיקרי .

עמיגור טענה גם היא בכתב התשובה כי העותר אינו זכאי להיות דייר ממשיך בדירה. כמו כן טענה כי העותר הגיש עתירתו שלא בתום לב כאשר לא ציין כי לפנים משורת הדין אושרה לו דירת בת חדר אחד בדיור הציבורי.

על פי תמצית רישום נוספת ממשרד הפנים התגורר העותר בדירה סמוכה לדירה – ברחוב תבור 1/16 קרית ים. אחיו של העותר טען בפנינו כי דירות 15 ו-16 היו מחוברות מאחר והמשפחה מנתה 11 נפשות וכי לפני כעשור הופרדו. דירה מס' 16 נמכרה לאמו של העותר בשנת 1977 ובהמשך הועברה על ידי האם לאחיו של העותר.

ב"כ העותר טען כי העותר התגורר בדירה מס' 15 מאז ומתמיד וכי בשנת 2014, סירבה לחתום על הצהרה שהיא גרה לבדה. העותר עצמו לא נכח בדירה בזמן הביקורים. כמו כן טען כי מצבו לא מאפשר לו לגור בדירה בת חדר אחד. ב"כ העותר טען כי דירה מס' 16 נמכרה לפני כעשר שנים.

ב"כ העותר טען כי ביקורי המעגל אינם חזות הכל וכי ניתן להפריך את האמור בהם.

בתום הדיון בעתירה ביקשנו לקבל מב"כ העותר אישור בדבר מועד מכירת דירה מס' 16. בהתאם להודעה הדירה נמכרה ב-12.10.15.

ב"כ עמיגור הגישה תגובה להודעה וטענה כי אין באמור כדי לשנות את פני הדברים ולתמוך בטענות העותר לזכאות להקניית זכויות של דייר ממשיך, בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן "החוק"), וכי עובדת מכירת הדירה מס' 16 אינה גורעת מהממצאים העובדתיים המפורטים בכתב התשובה ולפיהם העותר לא התגורר בדירה בתקופה הקובעת.

ב"כ עמיגור חזר וטען, כי העותר מתגורר בדירה בת 3 חדרים, הנחותה למשפחות זכאיות הממתינות בתור לדיור ציבורי וכי המשיב התחשב במצבו של העותר ואישר לו כחריג דירת חדר.

דיון

השאלה במחלוקת היא האם העותר זכאי למעמד של "דייר ממשיך" או "זכאי" וכפועל יוצא – מאיזה מועד התגורר העותר בדירה.

כפי שפרטו המשיבים בכתבי התשובה שהגישו סעיף 1 לחוק מגדיר "דייר ממשיך" כ -
"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".
ודייר "זכאי" כ –
מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו או בבעלות קרובו , דירה או מקרקעין אחרים..."

סעיף 3 לחוק קובע כי –
"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון בדבר אי זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים ויראו אותו כבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין. ואולם, היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר , לדירה ציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".

בהוראות המעבר של תיקון מס' 3 לחוק, הנכללות במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2010, אשר תחילתו ביום 15.7.09, נקבע :
"70. (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.
(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה [הנוסח החדש], יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות".

לפיכך, לשם הקניית הזכויות – היה על העותר לגור בדירה בשנת 2009 ולפחות 4 שנים ברציפות לפני פטירתה של המנוחה.

מביקורי המעגל עולה כי העותר לא התגורר בדירה בשנת 2009 ואף לא התגורר בדירה עם המנוחה 4 שנים ברציפות קודם לפטירתה.

אני דוחה את טענת העותר כי המנוחה חתמה על הצהרות פיקטיביות ו/או כוזבות על פי דרישת עמיגור ודווקא העובדה שבשנת 2014 סירבה לחתום על הצהרה לפיה היא גרה בגפה בדירה, מלמדת כי ה ייתה מודעת למשמעות חתימתה וכי האמור בהצהרתה היה אמת.

לא זו אף זו - המנוחה אף חתמה בנובמבר 2014 על הצהרה לפיה העותר החל להתגורר עימה בדירה והדבר נתמך בשינוי כתובת הדירה של העותר באותו מועד.

אמנם ניתן להפריך את האמור בביקורי המעגל, ואולם כפי שנפסק בעע"מ 2732/14 ‏ עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (28.1.15):

"....יחד עם זאת ההלכה היא כי ההחלטה התבססה בראש ובראשונה על 4 דו"חות ביקור ("ביקורי מעגל") שנערכו בדירה על ידי עמידר לאורך השנים הרלבנטיות (2011-2008), מהם עלה שהמערער לא התגורר בדירת סבתו המנוחה. המדובר בביקורות שנערכו בזמן אמת, ללא התראה מוקדמת, ועל כן יש להם משקל ראייתי רב. יצוין כי באחד מהדו"חות (28.1.2010) נרשמה הערה מפי הסבתא לפיה המערער "לן אצלה לפעמים" (מוצג 2ג למוצגי המשיב). בבית משפט קמא הוצגו גם שני תצהירים בחתימת הסבתא - מיום 7.2.2010 ומיום 6.1.2011 - לפיהם היא מתגוררת בדירה בגפה ומלבדה לא מתגוררים דיירים נוספים בדירה.

אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים. אציין כי טענה זהה לזו של המערער דנן נדחתה מכל וכל זה לא מכבר על ידי בית משפט זה": עע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.6.2014).

העותר לא הביא ראיות שיש בהן כדי לסתור את האמור בביקורי המעגל והתצהירים שצורפו לעתירה כלל לא צורפו לערר שהגיש העותר למשיב.

בנוסף, בערר מיום 15.8.18 מציין העותר בעצמו נימוק אחר לכך שלא נרשם כמי שמתגורר בדירה:

"הסיבה בעקבותיה לא הייתי רשום בזמן זה היא כיון שסירבתי להביא לאמני אישור מביטוח לאומי על כך שאני לא עובד לצורך קבלת הנחה בתשלום לעמיגור ואמי על דעת עצמה ובתמימות הוציאה אותי מרישום כדייר המתגורר בדירה זו לאחר שהבינה את המשמעות חזרה בה והחזירה אותי לרישום.
כל חיי אמי ז"ל שילמה מחיר מלא ע"מ שאוכל להמשיך להתגורר בדירה זו כדייר ממשיך , כי הבינה היטב שאין ברשותי שום מקום אחר בו אוכל להתגורר, אני לא עבדתי ואימי ז"ל דאגה לצרכיי הבסיסיים ורגע של כעס וחוסר מחשבה גרמו לאמי ז"ל להוציא אותי מהרישום....".

דהיינו , אין זכר לטענות החמורות שמעלה העותר בעתירתו כלפי עמיגור.

העותר צרף לעתירה מכתב מיום 16.8.18 מהאגף לשירותים חברתיים בו מפורט מצבו ואולם על פי האמור במכתב העותר מוכר להם משנת 2017 בלבד , גם למוסד לביטוח לאומי הוא פנה בבקשה לקיצבה רק בשנת 2016 ולא צורפו שום מסמכים מזמן אמת שיש בהם כדי לתמוך בטענתו כי התגורר בדירה במועדים הרלבנטיים.

לפיכך, אני קובעת כי העותר לא הוכיח כי התגורר בדירה בשנת 2009 או אפילו 4 שנים עובר לפטירת המנוחה.

על כל האמור יש להוסיף כי כפי שנפסק בעע"מ 823/12 ‏ ‏ תמר קליסה נ' יצחק שמעון (8.8.13):

"נקודת המוצא לדיון היא כי בית משפט לא משמש כ"רשות-על" ולא מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אלא בוחן את חוקיות פעולתה של הרשות ואת סבירות החלטותיה ( ראו: בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778 (1994); עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ, [פורסם בנבו], פסקאות 15-14 (17.1.08); ברק-ארז, כרך ב, עמ' 621-619 ;וההפניות שם).
לאחר בחינת הדברים, אני סבורה שהחלטתה של ועדת האכלוס לפיה לא הונחה תשתית עובדתית משכנעת למגורים רציפים של יצחק עם האם המנוחה בשנותיה האחרונות הייתה החלטה סבירה, שאינה מצדיקה התערבות שיפוטית".

ובית המשפט הוסיף ופסק שם כי :
"דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות. משכבר הזדמן לי לציין, כי "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2007-2002 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות - גם בלא שהדבר כולל עולים - הממתינות (מהן במשך שנים) לקבלת דיור ציבורי (עמ' 253) ... אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות לזכאים" (עע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (2010), בפסקה י"ט; ראו גם רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2008), בפסקה ו(3)). מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה. בדין ציינה המדינה בסיכומיה (סעיף 72), כי "אין מנוס מאשר לעמוד על תנאי הזכאות בדווקנות, שהרי כאמור מתן יתרון לאחד, עלול לסכל את זכותו של האחר, ובכך להפר את עקרון השוויון בחלוקת משאבים".

כפי שנטען על ידי המשיבים, לפנים משורת הדין אושרה לעותר דירה בת חדר אחד בדיור הציבורי ונוכח האמור, אין גם בסיס לתביעתו לדירה בת 3 חדרים.

לפיכך, אני דוחה את העתירה.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טלמן שומשונוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: