ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בת שבע חגואל נגד מפעל הפיס :

בפני כבוד ה שופט צבי דותן

התובעים

1.בת שבע חגואל
2.שלמה חגואל
ע"י ב"כ עו"ד תם ליפשיץ

נגד

הנתבע

מפעל הפיס
ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי

פסק דין

טענות התובעים
התובעים הם הבעלים של בית קפה במרכז מסחרי ברחוב זלמן שז"ר 18, נווה חוף, ראשון לציון (להלן: "בית הקפה"). מי שמנהל בפועל את בית הקפה הוא בנם של התובעים, תומר חגואל (להלן: "חגואל").

בשנת 2013 פנה חגואל אל הנתבע טלפונית, בבקשה לקבל זיכיון להפצה של מוצרי פיס ולוטו בבית הקפה. לשיחת הטלפון ענתה לו הגב' דורית אמיתי, שלקחה ממנו פרטים, וביקשה שימתין מספר ימים עד לקבלת תשובה. איש מטעם מפעל הפיס לא חזר אליו, על אף שהוא התקשר אל הגב' אמיתי פעמים רבות במשך ששה חודשים.

לאחר מספר חודשים, הגיע במפתיע אל בית הקפה מר רוני עמורבן, שהוא, כנטען, מנהל ביתן פיס בשכונת נווה חוף בראשל"צ, והודיע לחגואל כי מוצע לו לחזור בו מבקשתו לקבלת זיכיון, וככל שלא יחזור בו, הוא ידאג לפגיעה בפרנסתו ובפרנסת הוריו (התובעים).

בעקבות זאת פנתה באת כוחם דאז של התובעים, ביום 23/12/13, במכתב אל הגב' אמיתי. בתשובה לכך הודיעה הגב' אמיתי לחגואל, ביום 5/1/14, כי "נציג המשרד היה בשטח לבדיקת ההתאמה כאמור, וכפי שמסרנו לך, המקום אינו מתאים עפ"י הקריטריונים והנוהלים של מפעל הפיס". ובהמשך אותו מכתב כתבה, "שיש בעיה במיקום החנות, ובעיקר – הקירבה לביתן מפעל הפיס .... שדואג ושומר על פרנסת הזכיינים שלו בביתנים".

ב"כ התובעים פנתה שוב, ביום 3/2/14, וביקשה לקבל פירוט מדויק של הקריטריונים והנהלים, בעניין זה, של מפעל הפיס. בתשובה לכך קיבל חגואל מכתב מהגב' אמיתי, מיום 9/2/14, ובו הודיעה –
"בהמשך לפנייתך אלינו הנני להודיעך שמנהלת מרחב של מפעל הפיס סיירה במקום היום לבקשתנו לצורך בחינה נוספת של פתיחת תחנת מפעל הפיס בחנותך, ולאור העדר התאמה כפי שכתבתי במכתבי הקודם: מיקום, קירבה לביתן פיס קיים, אי התאמת החנות המשמשת כבית קפה/מאפה (להבדיל מחנות הימורים), העדר תנועת אנשים עוברים ושבים , היות וזוהי שכונה סגורה , ושמירה על פרנסת זכייני מפעל הפיס , בקשתך לא אושרה".

כשנה לאחר מכן, ביום 12/2/15, פנה עו"ד אחר בשם התובעים אל מפעל הפיס, בטענה כי הם עומדים בכל הקריטריונים של מפעל הפיס לקבלת זיכיון, וכי דחיית בקשתם נובעת משיקולים זרים. בתשובה לכך נתקבל מכתב מיום 9/3/15, מאת היחידה המשפטית של מפעל הפיס, ובו נאמר –
"כי בהתאם לנוהלי מפעל הפיס, אשר עודכנו בשנת 2009, קיים איסור על פתיחת חנות בקרבת ביתן, ומפעל הפיס מקפיד על קיומו של נוהל זה.

בית הקפה של מרשיך ממוקם פחות מ-100 מטר מביתן פיס, אשר ממוקם בלב השכונה. גם אם היה ניתן ליתן זיכיון לחנות בעלת אופי אחר , הרי שאין הצדקה לכך וזאת עקב פגיעה בפרנסת הזכיינים בביתן.

בניגוד לאמור בסעיף 9 למכתבך, הרי שהקריטריונים אשר מובאים בסעיף זה מתייחסים לקריטריונים למי יכול לשמש כזכיין, ולא למקום בית העסק לקבלת זיכיון".

על כך השיב ב"כ התובעים דאז, ביום 28/5/15, כי המרחק בין עסקם של התובעים לבין דוכן הפיס הקרוב הוא 130.23 מטר, ולא "פחות מ-100 מטר", ואף צירף למכתבו חוו ת דעת של מודד מוסמך. בתשובה לכך נתקבל מכתב, מיום 16/9/15, מאת היחידה המשפטית של מפעל הפיס, ובו נאמר –
"כי אפילו אם חנות מרשיך מצויה במרחק של 130.23 מטרים מביתן מפעל הפיס על פי טענתך, הרי שנוהלי מפעל הפיס מתייחסים לקירבת חנות לביתן מפעל הפיס, ובעניין הקירבה כאמור הרי שאין מחלוקת, ואינם מתייחסים למרחק מדויק של 100 מטרים".

התובעים טוענים, כי קיימים עשרות ביתני פיס, הנמצאים במרחקים קטנים בהרבה מן ה"קריטריון" של המרחק, שהוא לטענתם "קריטריון אישי", שהומצא לרעתם, והם מפנים אל נספח 8 לתצהיר חגואל.

התביעה
התובעים פנו לבית המשפט בעתירה מנהלית, שהפכה בהמשך לתביעה אזרחית. בתביעתם הם טוענים כי מפעל הפיס מסרב לדון בלב פתוח ובנפש חפצה בבקשתם לקבלת הזיכיון; כי מפעל הפיס ניהל עמם משא ומתן בחוסר תום לב; כי מפעל הפיס לא מסר להם את הקריטריונים ואמות המידה שעליהם לעמוד בהם כדי לקבל את הזיכיון; כי התנהלותו של מפעל הפיס נובעת ממניעים פסולים, קרי: אפליה לטובה של מר רוני עמורבן, שהוא או רעייתו הם זכיינים של ביתן פיס בשכונת נווה חוף, ואשר הופיע במקום עסקם של התובעים, ואיים, כי ככל שיעמדו על בקשתם לזיכיון, אשר תסורב ממילא, הוא יפגע בפרנסתם.
הסעד המבוקש בתביעה הוא סעד הצהרתי הקובע כי מפעל הפיס נהג כלפי התובעים שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב במשא ומתן לקבלתם כזכיינים; וכן להורות למפעל הפיס על קבלתם כזכיינים (סע' 54 לכתב התביעה); וכן להורות למפעל הפיס לנמק מדוע אינו מפרסם את הקריטריונים לקבלת זיכיון כאמור.

רק בדיון ק"מ הראשון שנתקיים בתיק זה, ביום 4/7/17, מסר ב"כ מפעל הפיס לידי ב"כ התובעים את נוהלי מפעל הפיס, מנובמבר 2015, בעניין "תהליך הקמת תחנה חדשה" של מפעל הפיס. בנוהל זה, אכן מופיע סעיף (1.3) הקובע כי:
"חובה להקפיד כי החנות המיועדת אינה נמצאת בקירבת ביתן, ועלולה לפגוע משמעותית בהכנסותיו, יש להפעיל שיקול דעת, ובכל מקרה, אישור סופי יינתן ע"י מנהל מחלקת זכיינים".

טענות מפעל הפיס
מפעל הפיס טוען כי הטעם היחיד והענייני לסירוב לאפשר לתובעים מכירת מוצרי פיס בבית הקפה שלהם נעוץ בקירבתו הפיזית (כ-100 מטר בלבד) של בית הקפה, לביתן פעיל של זכיינית מפעל הפיס, הגב' עמורבן, שהוא ביתן ותיק, הקיים במקום 20 שנה, וכל פרנסתו היא ממכירת מוצרי פיס. מתן היתר לתובעים היה הפוגע פגיעה משמעותית בהכנסות הביתן הקיים. זאת בניגוד להוראת הנוהל בעניין זה (שצוטטה בפיסקה 10 לעיל). י צוין כי אותה הוראת נוהל בדיוק, כפי שצוטטה לעיל, הייתה גם בנוהל משנת 2011, ובנוהל משנת 2009 (שצורפו לתצהיר אבי שולץ, מנהל מחלקת זכיינים במפעל הפיס).

עוד נטען, כי בצד הנימוק המרכזי והמכריע, כאמור לעיל, הוסבר לתובעים שאין במקום תנועה מספקת של עוברים ושבים, המצדיקה פתיחת נקודת מכירה נוספת על זו הקיימת.

נטען גם, כי מפעל הפיס פעל בתום לב ובאופן ענייני והגון כלפי התובעים, בדק שוב ושוב את הנושא, שלח נציגים לבדיקה פיזית של המקום, ופעם אחר פעם הגיע לאותה מסקנה.

המשווקים האזוריים של מפעל הפיס הם אלה האחראים על פתיחת וסגירת נקודות חדשות, והעיקרון המרכזי שמנחה אותם, עפ"י הנהלים, הוא הקפדה על פיזור גיאוגרפי נכון של דוכנים, באופן שפתיחת נקודה חדשה לא תגרום לפגיעה משמעותית בהכנסותיו של ביתן או דוכן פעיל קיים.

מר שולץ, מנהל מחלקת הזכיינים, מציין בתצהירו כי מר עמורבן מעולם לא שוחח איתו על עניינם של התובעים, וכי הוא מעולם לא שקל אם להיעתר או לא להיעתר לבקשתם של התובעים בגלל מר עמורבן או בגלל לחציו הנטענים, שעליהם אין הוא יודע דבר. הטעם היחיד היה ענייני בלבד: האם עשויה להיפגע באופן משמעותי הזכיינית המפעילה ביתן פיס מזה שנים רבות, בקירבה פיזית לבית הקפה של התובעים.

אין זה רלוונטי אם המרחק הוא 100 מטר או 133 מטר, החשוב הוא, שמדובר בקירבה העשויה לפגוע בפרנסת הזכיין הקיים.

הנוהל של מפעל הפיס לא נכתב בגלל התובעים, והוא איננו פרסונלי, כטענתם. הוא נכתב עוד בשנת 2009, זמן רב לפני פנייתם הראשונה של התובעים אל מפעל הפיס, בשנת 2013.

דיון והכרעה
טרונייתם של התובעים, על כך שמפעל הפיס דחה את בקשתם לקבלת זיכיון, אינה מוצדקת ולא הייתה מוצדקת מלכתחילה. למפעל הפיס נהלים כתובים ומסודרים בעניין זה, מאז שנת 2009, שהתעדכנו בשנת 2011, ושוב בשנת 2015. הסעיף הרלוונטי לענייננו, באותם נהלים, הוא סעיף 1.3, שנוסחו לא השתנה כל השנים, והוא מצוטט בפיסקה 10 לעיל.
אבי שולץ, מנהל מחלקת זכיינים במפעל הפיס, העיד כי הוא זה שניסח את הסעיף האמור בנוהל. לדבריו, "הסעיף הזה הגיע ממקום חד משמעי של הקפדה שלא לפגוע בזכיינים שכל פרנסתם זה הכנסות ממכירות מוצרי מפעל הפיס, ואלה הם הביתנים והדלפקים שלנו" (פרו', עמ' 47, ש' 31-29). התכלית היא "לשמור על פיזור גיאוגרפי נכון של נקודות המכירה במרחק סביר זו מזו, על מנת שכל הזכיינים הפועלים בתא שטח מסוים יוכלו להתפרנס כהלכה, וכך ישרתו את האינטרסים העיסקיים של מפעל הפיס באופן המיטבי ביותר" (סע' 24 לתצהיר שולץ). מיותר לציין, כי אלה הם שיקולים עיסקיים נכונים ולגיטימיים ביותר.

במקרה הנוכחי, בית הקפה של התובעים, ודוכן הפיס של הגב' עמורבן, נמצאים במרחק 130 מטר זה מזה, האחד – ברחוב זלמן שז"ר 18, והשני – ברחוב זלמן שז"ר 27 . זו הסיבה לכך שבקשתם של התובעים סורבה, שכן חנותם נמצאת בקירבתו של ביתן קיים, ועלולה לפגוע משמעותית בהכנסותיו. בהקשר זה, של הפגיעה בהכנסות, יש לציין, כי אותו ביתן קיים, כל פרנסתו רק ממכירת מוצרי פיס (להבדיל מבית הקפה של התובעים). וכן יש לציין בהקשר זה , כי מדובר בשכונת מגורים בראשל"צ, שאין בה תנועה גדולה של עוברים ושבים, אשר מצדיקה פתיחת נקודת מכירה נוספת על זו הקיימת. תנועת לקוחות של מפעל הפיס באזור היא מצומצמת, ופתיחת תחנה נוספת לא הייתה מוסיפה לקוחות, אלא רק הייתה גורעת ממספר הלקוחות של הביתן הקיים (סעיף 10 לתצהיר שולץ).

תשובת מפעל הפיס לתובעים לא ניתנה כלאחר יד. מנהל המכירות, אריאל פלס, ביקר במקום, על מנת לבדוק את הנושא (פרו' עמ' 21, ש' 15). בשלב מאוחר יותר, ביקרה גם מנהלת המרחב, חווה רז, במקום, על מנת לבחון את הנושא פעם נוספת (פרו' עמ' 52, ש' 22-15). העניין של קירבת מקום לדוכן קיים של מפעל הפיס, הוסבר לתובעים בכתב מספר פעמים , ביום 5/1/14, ביום 9/2/14, ביום 9/3/15 וביום 16/9/15 (כולם נספחים לתצהיר חגואל).

טוענים התובעים כי ישנם מקרים שבהם מפעל הפיס אישר פתיחת נקודת מכירה חדשה, במקום שהוא בקירבת ביתן/דוכן פיס קיים (סעיף 22 ונספח 8 לתצהיר חגואל).
בעניין זה הראה מפעל הפיס, כי מאז שנת 2009 (שכן, הנוהל בעניין קירבת מקום הוא רק משנת 2009), היו ארבעה מקרים בלבד, שבהם אושרה פתיחת נקודת מכירה חדשה, על אף קירבתה לביתן פיס קיים. מדובר במקרים שבהם הנסיבות הצדיקו את הדבר, ועל כן, ובהתאם לסעיף 1.3 לנוהל, הופעל שיקול דעת, והדבר אושר ע"י מנהל מחלקת הזכיינים. ארבעת המקרים הללו הובאו בנספח 5 לתצהיר שולץ. בכל אחד מהמקרים נרשמה הנמקה להחלטה לאשר.
למשל: "מרכז עיר, ביתן מוצב אחרי הצומת. שעות פתיחת החנות אחרי שעות הפעילות של הביתן".
או למשל: "אזור ללא תחנות פיס. הנקודה הקרובה נמצאת מעבר לכביש ארבעה נתיבים + גדר הפרדה, שלא מאפשרת גישה".

וכפי שהסביר מר שולץ בעדותו, כשנשאל מי הם אלה שכן יקבלו אישור חריג, ותשובתו: "זה יקרה בעיקר במרכז העיר, שיש תנועה רחבה של לקוחות, ישנה פעילות עיסקית מסביב ענפה, יש כביש לפחות דו מסלולי עם גדר הפרדה באמצע, יוצר חיץ באופן שנוצרים שתי אוכלוסיות מצידי הכביש, ושאינן נפגשות, ולא יזלגו לקוחות ממקום למקום" (פרו', עמ' 51, ש' 8-6).

עינינו הרואות, מדובר בבחינה עניינית של כל מקרה לגופו, תוך הפעלת שיקול דעת, ואם הנסיבות הן כאלה שסביר להניח שלא תהיה פגיעה משמעותית בהכנסות הביתן הקיים, או אז ניתן לאשר את הדבר, באישור מנהל המרחב, ובאישור מנהל מחלקת הזכיינים.

שיקול הדעת הופעל גם במקרה של התובעים (סעיף 30 לתצהיר שולץ), והמסקנה הייתה, שאין במקרה זה נסיבות כלשהן להפעלת החריג לכלל. נהפוך הוא, מדובר בשכונה שאין בה תנועה מאוד ערה של אנשים, ולכן הקירבה הפיזית תפגע בהכרח פגיעה משמעותית בהכנסותיו של הדוכן הקיים.

טוען חגואל, כי מר רוני עמורבן התייצב יום אחד בבית הקפה והודיע לו, כי ככל שיעמוד על בקשתו לקבלת זיכיון, אשר תסורב ממילא, הוא ידאג לפגיעה בפרנסתו ובפרנסת הוריו (סעיף 4 לתצהיר חגואל).
בעדותו בבית המשפט, גירסתו של חגואל הייתה שונה במקצת: "הופיע מר עמורבן אצלי בעסק ואיים שאם אמשיך לבקש את העניין של הפיס, הוא ידאג להביא לי את משרד הבריאות ולסגור לי את העסק, והתחיל לצרוח שם, וביקשתי ממנו לעזוב" (פרו', עמ' 15, ש' 13-11).

לטענת התובעים, למר רוני עמורבן היה אינטרס מובהק להשמיע את האיומים האלה, שכן, דוכן הפיס, המצוי בקירבת מקום לבית הקפה שלהם, הוא של אשתו (היא הזכיינית של מפעל הפיס), וגם הוא (רוני) עובד בו (פרו' עמ' 27, ש' 25-18, עמ' 29 ש' 33). יתר על כן, למר עמורבן גם היכולת להשפיע במפעל הפיס, בהיותו עובד במשרד המשווק האזורי של מפעל הפיס לאזור יהודה (פרו', עמ' 27 ש' 27).

מר רוני עמורבן הכחיש מכל וכל את האירוע הנ"ל. לטענתו, האירוע הזה לא היה ולא נברא, וזו פעם ראשונה שהוא שומע על כך (פרו', עמ' 33, ש' 5-4, עמ' 34, ש' 13-12). הוא אף לא ידע, לגירסתו, שהתובעים הגישו בקשה לזיכיון, ולא היה כלל מעורב בכך (עמ' 34, ש' 19-16).

אני מטיל ספק בגירסתו של רוני עמורבן כי האירוע לא היה ולא נברא. קשה להעלות על הדעת אפשרות, שבאת כוחם דאז של התובעים, עו"ד קר קו, שלחה, ביום 23/12/13, שני מכתבים, בעניין האירוע הזה, שהתרחש (לפי האמור בהם) בבוקרו של אותו יום, המכתב האחד אל דורית אמיתי ממפעל הפיס, והמכתב השני אל רוני עמורבן עצמו (נספח 1 לתצהיר חגואל), וכל זאת כאשר אירוע זה "לא היה ולא נברא", כנטען. יצוין גם, כי בכל המכתבים מטעם התובעים אל מפעל הפיס, עד האחרון שבהם (ראה המכתב מיום 17/3/16, נספח 11 לתצהיר חגואל) הם חוזרים בעקביות על טענתם בדבר אירוע האיומים הנ"ל. לא ניתן גם לקבל את טענתו של עמורבן כי זו פעם ראשונה שהוא שומע על הסיפור הזה, שהרי הוא מאשר שקיבל, בזמנו, את מכתבה של עו"ד קרקו מיום 23/12/13 (פרו' עמ' 33, ש' 15). מיד לאחר מכן תירץ שמה שאמר: "זו פעם ראשונה שאני שומע את הסיפור הזה", הוא התכוון לומר "שפעם ראשונה שאני צריך להיות עד בבית המשפט" (עמ' 33, ש' 16-15), תשובה בלתי מהימנה על פניה.

הגם שאני סבור כי אירוע האיומים הנ"ל אכן התרחש, הרי אין כל הוכחה – וגם לא טענה – כי רוני עמורבן פעל בעניין זה בשמו, או בשליחותו, או בידיעתו של מפעל הפיס , או של מי ממפעל הפיס. הוא עשה מה שעשה, על דע ת עצמו, ובשם עצמו, מן הסתם כדי "להגן" על דוכן הפיס של אשתו, שגם הוא עובד בו ומתפרנס ממנו.

השאלה המכרעת היא, כמובן, לא אם רוני עמורבן פעל באופן פסול, אלא האם הייתה לו השפעה כלשהי על החלטתו של מפעל הפיס לדחות את בקשת התובעים לזיכיון.
אני סבור שלא.

ראשית, רוני עמורבן לא היה "בכיר", במועד הרלוונטי , במשרד המשווק האזורי, אלא היה עובד זוטר, בתחתית ההיררכיה.
ה"היררכיה" היא: המשווק האזורי; מתחתיו – מנהל המכירות; מתחתיו – מקדמי המכירות; מתחתיו – מנהלי מוצר; ולבסוף – מערכת ההפצה והשליחים (פרו', עמ' 29, ש' 16-14). רוני עמורבן, בתקופה הרלוונטית (2015-2013), היה "מנהל מוצר" של EIL ושל KENO (פרו', עמ' 29, ש' 13-12). רק לפני שנתיים, משמע , בשנת 2017, הוא "עלה בדרגה", והגיע לתפקיד מקדם מכירות (עמ' 28, ש' 35-34). לא סביר שמי שהיה, באותה עת, "בתחתית ההיררכיה" אצל המשווק, היה בעל השפעה כלשהי על הדרגים המחליטים במפעל הפיס בעניין מתן או אי מתן זיכיון.

שנית, אין לתובעים כל ראייה שהיא לטענתם, כי החלטת מפעל הפיס ניתנה "בשל מניעים פסולים, על רקע אפליה לטובה של בעל תפקיד ורעייתו אצל הנתבעת" (סעיף 3 לתצהיר חגואל). גם אם התובעים חושדים, שרוני עמורבן אולי "בחש מאחורי הקלעים", והשפיע בדרך כלשהי על ההחלטה, הרי, כאמור, אין שמץ של ראייה לכך, ובשים לב למעמדו הלא-בכיר של עמורבן בעת הרלוונטית במשרד המשווק, הדבר גם אינו סביר.

והעיקר, מנהל מחלקת הזכיינים, מר שולץ, העיד מפורשות (בסעיף 18 לתצהירו, עליו לא נחקר כלל) כי "מר עמורבן, שלפי הטענה, שהשמיעו התובעים, ביקר אצלם בחנות ואיים עליהם, ושאר מרעין בישין, מעולם לא שוחח איתי על העניין, ואני מעולם לא שקלתי אם להיעתר או שלא להיעתר לפניית התובעים בגללו, או בגלל לחציו הנטענים, עליהם אינני יודע דבר. הדבר היחיד שהנחה אותי בקבלת ההחלטה היה ענייני בלבד, והוא האם עשויה הייתה להיפגע באופן משמעותי הזכיינית, המפעילה בקירבה פיזית לחנות התובעים, ביתן של מפעל הפיס, מזה שנים רבות. מסקנתי הנחרצת הייתה שכן. לכן לא אישרתי את הבקשה, וגם לו המשווק האזורי היה ממליץ על אישורה (מה שלא נעשה כאן), אני לא הייתי מאפשר זאת ".
עדותו זו לא נסתרה בכל דרך שהיא, ואני מקבל אותה.

סיכום
לסיכום, אני דוחה את התביעה.

התובעים יישאו בשכ"ט עו"ד של מפעל הפיס בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

צבי דותן, שופט


מעורבים
תובע: בת שבע חגואל
נתבע: מפעל הפיס
שופט :
עורכי דין: