ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סרגיי בודגיאן נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל

התובע

סרגיי בודגיאן

נגד

הנתבעות

  1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
  2. יקטרינה סחנובסקי

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שעניינה " נזקי פח" שנגרמו לשני כלי רכב שהיו מעורבים בתאונת דרכים.

המדובר בתאונה שאירעה ביום 25.6.2016, בצומת הרחובות האלוף עוזי נרקיס ועמיחי גידי בירושלים ( להלן גם – הצומת).

התובע בתביעה העיקרית ( להלן גם – התובע) הסיע את רכבו, מסוג יונדאי ( להלן – רכב התובע), ממערב למזרח בצומת, על מנת להמשיך " ישר" בצומת; הנתבעת 2 בתביעה העיקרית, הסיעה את רכבה ממזרח למערב בצומת, על מנת לפנות שמאלה בצומת; כלי הרכב פגעו זה בזה בצומת עצמו.

עסקינן בצומת מרומזר, וכל אחד מהנהגים טען והעיד, בסופו של יום, כי נכנס עם רכבו לצומת במופע רמזור ירוק ( כך שממילא הנהג האחר נכנס עם רכבו לצומת במופע רמזור אדום).

לאחר הפגיעה האמורה, פגע רכב הנתבעת 2 ברכב נוסף, שבעליו אינו חלק מהליך זה. כמו כן, נהג הרכב הנוסף, היה עד לתאונה, אך לא ידע לומר, כשנשאל על כך על ידי המשטרה, מי מבין שני הנהגים ( התובע והנתבעת 2) נכנס לצומת במופע רמזור אדום. הנהג האמור לא זומן להעיד בהליך הנוכחי.

שני הנהגים (התובע והנתבעת 2) נחקרו באזהרה על ידי משטרת ישראל, אשר לא מצאה לנכון להגיש כתב אישום כנגד מי מהם.

כל אחד מהצדדים, תמך את גרסתו בחוות דעת מומחה מטעמו ( בתביעה העיקרית נתבעה, לצד הנתבעת 2- הנהגת, חברת הביטוח " מגדל" (להלן – מגדל, ולהלן גם יחדיו – הנתבעות), שביטחה את השימוש ברכב הנתבעת 2 במועד הרלבנטי, ובתביעה שכנגד – תביעת שיבוב שהוגשה על ידי מגדל, נתבע התובע בתביעה העיקרית, והגנתו הוגשה באמצעות חברת " שלמה" (להלן גם – שלמה), שביטחה באותה עת את השימוש ברכבו).

מומחה התובע קבע בחוות דעתו , כי שלוש בדיקות, בדיקת מהירות הנסיעה, בדיקת הנזקים בכלי הרכב ובדיקת תכנית הרמזור, תומכים במסקנה, שלפיה התובע חצה את הצומת עם רכבו במופע רמזור ירוק ואילו הנתבעת 2 עשתה כן במופע רמזור אדום. בכלל זה, נטען, כי מהירותו המינימלית של רכב הנתבעת 2 בזמן התרחשות הפגיעה, צריכה הייתה להיות 28 קמ"ש, וזאת הואיל וכריות האוויר ברכבה נפתחו. מהירות מעין זו לא יכול היה רכב הנתבעת 2 לפתח, לו היה מתחיל את נסיעתו ממצב עמידה, ולכן, יש לשלול את גרסת הנתבעת 2, שלפיה עמדה עם רכבה, לפני הכניסה לצומת, במופע רמזור אדום.

מומחה הנתבעות קבע בחוות דעתו , כי ניתוח תכנית הרמזורים הרלבנטית, אינו מאפשר לקבוע, מי מבין שני הנהגים נכנס עם רכבו לצומת במופע רמזור אדום. ניתוח זה, שולל, למעשה, לשיטת מומחה הנתבעות, את האפשרות שמי מבין הנהגים ביצע " מחטף רמזור", וכן מוביל למסקנה, כי אין זה סביר כי מי מבין הנהגים טעה " טעות ברמזור", כך שהאפשרות שנותרה, היא, אם כן, כי מדובר ב"חוסר תשומת לב" של מי מבין הנהגים, קרי, במצב שבו מי מבין הנהגים נכנס לצומת במופע רמזור אדום, מבלי לשים לב לדרך, וללא סיבה נראית לעין. לשיטת המומחה, מבין שני הנהגים, סביר יותר, כי היה זה התובע שנכנס לצומת, מבלי ששם לב לדרך, לרבות למופע האור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו. הטעם לכך הוא ששדה הראייה מכיוון נסיעת רכב התובע , וזמן שהיית רכב הנתבעת 2 בצומת, היו כאלה, שאפשרו לתובע להבחין ברכב הנתבעת נכנס לצומת, כמה עשרות מטרים לפני שנכנס עם רכבו שלו לצומת, ובהתאם, לבלום את רכבו, ולמנוע את התאונה; ומשלא עשה כן, חזקה עליו כי לא שם לב לדרך, לרבות למופע האור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו. מומחה הנתבעת, שלל את קביעות מומחה התובע, שלפיהן מהירות רכב הנתבעת 2 צריכה הייתה להיות, נוכח פתיחת כרית האוויר ברכב, גבוהה יותר מהמתואר על ידה ( כזאת השוללת אפשרות של תחילת נסיעה ממצב עצירה). זאת, לדבריו, הואיל והמהירות הנדרשת לצורך פתיחת כרית אוויר, מושפעת גם ממהירותו של כלי הרכב הנוסף המעורב בתאונה, והואיל והמדידות שערך מומחה התובעת התבססו ( כך לשיטת מומחה הנתבעת) על העמדת רכב התובע במיקום שאינו נכון.

ברכב התובע נכחו, בעת התאונה, התובע ורעייתו, שהעידה בהליך.

ברכב הנתבעת 2 נכחו בנותיה ( שהיו קטינות באותה עת) ואמה של הנתבעת 2, שלא העידה במסגרת ההליך.

התובע ושלמה טענו בסיכומיהם, כי יש לאמץ את גרסת התובע, בנוגע לאופן התרחשות התאונה. מדובר, לטענתם, בגרסה קוהרנטית, שנתמכה בחוות דעת מומחה מטעם התובע, ובעדותה של רעייתו, בעוד שמומחה הנתבעות קבע, מנגד, כי על פי תכנית הרמזורים, לא ניתן לקבוע מי מהנהגים נכנס לצומת במופע רמזור אדום, ואמה של הנתבעת 2, שנכחה ברכב בעת התאונה, לא הובאה לעדות. התובע ושלמה הוסיפו, כי עדות הנתבעת 2, במעמד הדיון בתביעה, שלפיה, לפני כניסתה לצומת, עמדה ברמזור אדום " פחות מדקה", עד שהתחלף מופע הרמזור לירוק, ורק אז הסיעה את רכבה, כמו גם עדותה לעניין זה בהודעתה במשטרה, שלפיה עמדה עם רכבה במופע רמזור אדום, סותרות את הודעתה, שניתנה קודם לכן, לחברת הביטוח, במסגרת טופס ההודעה על התאונה. לטענת התובע ושלמה, בהודעות קודמות אלה לא נאמר דבר על עצירה ועמידה במופע רמזור אדום, ואף ניתן להבין, כי הנתבעת 2 נכנסה לצומת בנסיעה רציפה. בנוסף, בהודעה על התאונה לחברת ביטוח, ציינה הנתבעת 2, כי היא אינה יודעת, מי האחראי לגרימת התאונה, וכי אינה יודעת מה היה התמרור בנתיב נסיעתה. לא זו אף זו, בהודעתה במשטרה, שבה דווקא העידה כי עמדה עם רכבה במופע רמזור אדום, אמרה כי היא אינה יודע מדוע נגרמה התאונה. בנוסף, העובדה כי כריות האוויר ברכב הנתבעת 2 נפתחו כתוצאה מהפגיעה ברכב התובע, והעובדה שרכב הנתבעת 2 המשיך בנסיעה לאחר הפגיעה ופגע ברכב נוסף, מלמדות כי רכב הנתבעת 2 נכנס לצומת בנסיעה רצופה, ומהירה יחסית, ואינן מתיישבות עם הגרסה שלפיה הנתבעת 2, החלה את כניסתה לצומת, לאחר שנעצרה תחילה במופע רמזור אדום ( דבר שלא היה מאפשר לה לפתח מהירות מספיקה לצורך גרימת התוצאות האמורות). עוד נטען, כי העובדה שהנפגע הנוסף העיד, כי עמד עם רכבו במופע רמזור אדום, והעובדה שמשמאל לרכב התובע עמדו כלי רכב במופע רמזור אדום, מעידה, בהכרח, על כך שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו של התובע בעת כניסתו לצומת, היה ירוק. לבסוף נטען, כי אין לייחס לתובע אשם תורם, שכן התאונה נגרמה בכניסה לצומת.

חברת מגדל טענה, מנגד, בסיכומיה, כי בין עדות התובע, לבין עדות רעייתו, התגלתה סתירה, לעניין מספר הרמזורים במופע ירוק שעברו עם רכבם עד הגעתם לזירת התאונה, והרעייה אף העידה, למעשה, כי לא הסתכלה על הרמזורים, כך שגם אינה יכולה להעיד על מופע הרמזור בעת התאונה. עוד נטען, כי הרעייה העידה, כי בעת התאונה נסע, לפני רכבם, רכב נוסף, ואילו התובע העיד – לראשונה בעת חקירתו בבית המשפט – כי בזמן התאונה נסעו לפניו, וגם אחריו, כלי רכב נוספים, ולכן, אין לקבל את עדויות השניים. לבסוף, נטען, כי התובע העיד כי נסע במהירות איטית יחסית ( כ-40 קמ"ש) לקראת הרמזור מושא התאונה; וכי שדה הראייה מכיוון נסיעתו של התובע, אפשר לו להבחין ברכב הנתבעת 2, כשהוא ( רכב הנתבעת 2) נכנס לצומת, כמה עשרות מטרים לפני כניסתו של רכבו שלו ( של רכב התובע) לצומת. בנסיבות אלה, העובדה כי התובע לא בלם את רכבו לפני הכניסה לצומת, למרות שיכול היה לעשות כן, ולמנוע בכך את התאונה, מלמדת, כי לא שם לב לנעשה בדרך, כך שגם סביר יותר, כי הוא זה שעבר עם רכבו במופע רמזור אדום.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון להעדיף, במאזן ההסתברויות, את גרסת התובע, שלפיה נכנס עם רכבו לצומת במופע רמזור ירוק, ושלפיה הנתבעת נכנסה לצומת במופע רמזור אדום.

חוות דעת מומחה הנתבעות, הייתה מקובלת עלי ברובה.

כך, אני מקבל את מסקנת מומחה הנתבעות, מטעמיו, כפי שפורטו בחוות דעתו, שלפיה לא ניתן לקבוע, בהתבסס על תכנית הרמזורים, מי מבין שני הנהגים, נכנס עם רכבו לצומת במופע רמזור אדום. עוד אני מקבל, מטעמיו, את מסקנתו שלפיה, התאונה, ככל הנראה, לא נגרמה עקב " מחטף רמזור", או " טעות ברמזור" של מי מבין הנהגים, אלא עקב חוסר תשומת לב של אחד מהם, אשר הגיע לצומת עם רכבו, לא הבחין, משום מה, כי מופע הרמזור בכיוון נסיעתו הוא אדום, והמשיך בכניסה לצומת בנסיעה רציפה.

עם זאת, מסקנת מומחה הנתבעות, שלפיה סביר יותר כי התובע הוא זה שנכנס לצומת במופע רמזור אדום, עקב חוסר תשומת לב מצדו, אינה מקובלת עלי.

גם מומחה הנתבעות אישר בחקירתו, כי מסקנתו לעניין זה אינה בגדר קביעה מוחלטת, וכי שתי האפשרויות עומדות על הפרק.

מומחה הנתבעות ביסס את מסקנתו לעניין זה, כאמור, בעיקר על שתי הנחות, הנחה אחת, שלפיה התובע יכול היה להבחין ברכב הנתבעת, ולבלום את רכבו, לפני התאונה, והנחה שנייה שלפיה, משלא עשה כן, הרי שגם לא שם לב לנעשה בדרך, לרבות לכך שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו, היה אדום.

ההנחה הראשונה האמורה, שלפיה התובע יכול היה להבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעת, מקובלת עלי, וגם לעניין זה, אני מאמץ את חוות דעת מומחה הנתבעות. עם זאת, בכך אין כדי לשלול את האפשרות, שמופע הרמזור בכיוון נסיעת התובע, היה דווקא ירוק, וכי נתבעת 2 הפגינה חוסר תשומת לב משלה לדרך, ונכנסה לצומת במופע רמזור אדום.

אני סבור כי אפשרות אחרונה זו, היא מסתברת יותר.

ראשית, לצד העובדה כי התובע אכן גילה, במידה מסוימת, חוסר תשומת לב לנעשה בדרך, הרי שגם הנתבעת 2, חרף העובדה שפנתה עם רכבה שמאלה ( כך שתשומת ליבה הייתה אולי ממוקדת במידת מה בנעשה בכיוון זה), ובדומה לתובע, יכולה הייתה, לכאורה, להבחין ברכב התובע, כשהוא מתקרב לצומת, ולבלום את רכבה, ומשלא עשתה כן, גילתה, גם היא, חוסר תשומת לב לנעשה בדרך, אשר אפשר שכלל חוסר תשומת לב לעובדת היות מופע הרמזור בכיוון נסיעתה, אדום.

ומעבר לכך, גרסת התובע ועדותו ( הגם שאין להעניק משקל של ממש לעדות רעייתו) היו חד משמעית וקוהרנטיות. ההתייחסויות, הברורות פחות, לכלי רכב נוספים שנסעו באותו כיוון כמו רכב התובע, ולמספר הרמזורים במופע ירוק בכיוון נסיעתו, היו שוליות יחסית, ולא כרסמו כרסום של ממש בעדות התובע.

לעומת זאת, גרסתה הראשונית של הנתבעת 2, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתה לחברת הביטוח מיום 26.6.2016, הייתה: "ברמזור האטתי ופניתי שמאלה".

מגרסה זו עולה, לכאורה, כי הנתבעת 2, אמנם האטה את רכבה, לפני הכניסה לצומת, אך נכנסה לצומת, בנסיעה רצופה.

נתבעת 2 אף לא סימנה על גבי הטופס האמור, את התמרורים שהיו בכיוון נסיעת שני כלי הרכב ( למרות שנתבקשה על גבי הטופס לעשות כן), וכן סימנה כי " לא ידוע" מי אחראי לגרימת התאונה.

מדובר בגרסה ובסימונים המעוררים תמיהות של ממש, ביחס לגרסתה המאוחרת של הנתבעת 2, שלפיהם עמדה עם רכבה ברמזור אדום לפני הכניסה לצומת ורק לאחר מכן נכנסה לצומת, במופע רמזור ירוק. ודוק, ככל שגרסה מאוחרת זו, היא זו הנכונה, היה מקום לצפות שכך ייכתב מלכתחילה בטופס ההודעה, ובפרט, שיסומן על גבי הטופס, כי התמרור בכיוון הנסיעה היה רמזור במופע ירוק, וכי התובע הוא שאחראי לגרימת התאונה.

אכן, גרסאות המבוטחים בטפסי ההודעה הנמסרים לחברות הביטוח לאחר תאונה, נוטים, לעיתים, להיות לאקוניות ואף בלתי מדויקות. ואולם, במקרה הנוכחי, מדובר בהיבטים הבסיסיים ביותר של גרסת הנתבעת 2 – עצירה באור אדום ברמזור לפני הכניסה לצומת וכניסה לצומת במופע רמזור ירוק ( כך שהתובע הוא לשיטתה האחראי לגרימת התאונה), שלא קיבלו ביטוי בטופס ההודעה ( שממנו ניתן כאמור להבין שהכניסה לצומת הייתה בנסיעה רציפה).

רק בהמשך, בעת חקירתה במשטרה, ביום 29.6.2016, מסרה הנתבעת 2 גרסה, שלפיה עצרה את רכבה, לפני הכניסה לצומת, במופע רמזור אדום, והחלה בנסיעה, רק לאחר שמופע הרמזור, התחלף לירוק.

ההסבר שסיפקה נתבעת 2, בעדותה בבית המשפט, לסתירה הלכאורית בין הגרסאות האמורות, התייחס למצב ההלם שבו שהתה לדבריה לאחר התאונה. ואולם, ההודעה על התאונה לחברת הביטוח, נמסרה רק יום למחרת התאונה, כך שקיים קושי לקבל הסבר זה.

לא למותר לציין, כי גם בחקירה זו השיבה הנתבעת 2, כשנשאלה מדוע נגרמה התאונה, כי היא אינה יודעת.

לא זו אף זו, אמה של הנתבעת 2, שהייתה עם הנתבעת ברכב בעת התאונה, העידה במשטרה, וגם מגרסתה עולה, לכאורה, כי הנתבעת 2 נכנסה עם רכבה לצומת בנסיעה רצופה (" פנינו שמאלה ונכנס בנו רכב אחר"), ואין בה כל אזכור למופע האור ברמזור בעת חציית הצומת. האם לא זומנה לעדות על ידי הנתבעות, ולטענה, כי ההימנעות מלזמנה לעדות נבעה ממצבה הפיזי-רפואי, לא הובאו תימוכין.

הנתבעת 2 גם העידה בתחילה כי בעת התרחשות התאונה נסע רכבה במהירות של 30-40 קמ"ש – מהירות התיישבת יותר ( נוכח הנתונים במקום שעל חלקם עמד מומחה התובע) למצב של כניסה לצומת בנסיעה רציפה, מאשר עם מצב של כניסה לצומת ממצב של עצירה ( לפתיחת כריות האוויר כשלעצמה לא ראיתי לנכון לייחס חשיבות). רק בהמשך, בעדותה בבית המשפט, העידה הנתבעת, כי מהירותה בעת התרחשות התאונה הייתה למעשה נמוכה יותר.

נוכח האמור, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 2 וקובע כי האפשרות המסתברת יותר היא כי התאונה נגרמה, בראש ובראשונה, עקב כניסת הנתבעת 2 עם רכבה לצומת במופע רמזור אדום.

עם זאת, ראיתי לנכון לייחס גם לתובע אחריות מסוימת, בשיעור של 30%, לגרימת התאונה.

הטעם לכך, הוא שעל פי ניתוח מומחה הנתבעות, שכאמור היה מקובל עלי לעניין זה, התובע יכול היה להבחין ברכב הנתבעות כשהוא ( רכב הנתבעות) נכנס לצומת במופע רמזור אדום, ולבלום את רכבו מבעוד מועד.

על פי " כלל האצבע" שנקבע בפסיקה, האשם התורם שיש לייחס, ברגיל, לנהג בעל זכות הקדימה, בתאונה שנגרמה עקב אי מתן זכות קדימה בצומת, עומד, כידוע, על שיעור של כ-20%. במקרה הנוכחי, נוכח האמור לעיל, ראיתי לנכון לייחס לתובע אשם, היוצר אחריות, בשיעור של 30%.

התוצאה היא שעל הנתבעות, באמצעות מגדל, לשלם לתובע שיעור של 70% מנזקיו הישירים, ועל התובע, באמצעות שלמה, לשלם למגדל ( התובעת בתביעה שכנגד) שיעור של 30% מהסך ששילמה למבוטחת ( שני כלי הרכב הוכרזו, בעקבות התאונה, "אובדן גמור").

הנתבעות, באמצעות מגדל, ישלמו לתובע סך של 9,740 ₪ ( שיעור של 70% מהנזק הישיר, עלות הגרירה ועלות חוות דעת שמאי), וכן הוצאות משפט בסך של 758 ₪ בגין אגרת בית משפט ובסך של 4,132 ₪ בגין שכר טרחת המומחה מטעם התובע עבור הכנת חוות הדעת והתייצבותו לדיונים בבית המשפט ( התובע יעביר סכום זה למומחה, בניכוי סכום שכבר שילם למומחה ככל ששילם), וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪ ( הואיל ומדובר בייצוג פרטי, ככל שתצורף בתוך 7 ימים קבלה המעידה על תשלום סך גבוה יותר בגין שכר טרחה, אשקול לפסוק סך גבוה יותר בגין רכיב זה).

התובע ( הנתבע שכנגד), באמצעות " שלמה", ישלם לנתבעת 1 " מגדל" (התובעת שכנגד), סך של 19,169 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 2,786 ₪ ( סך של 1,616 ₪ בגין אגרה וסך של 1,170 ₪ בגין שכר מומחה הנתבעת עבור התייצבותו לדיון (סכום אחרון זה ישולם על ידי מגדל למומחה) ) ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,364 ₪.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סרגיי בודגיאן
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: