ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין adam ibrahim abbker yahya נגד אורדילן חב ליבוא ושווק בעמ :

29 אוגוסט 2019
לפני: כבוד הרשמת ערמונית מעודד
התובע:
adam ibrahim abbker yahya
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל ועקנין

-
הנתבעת:
אורדילן חב ליבוא ושווק בעמ
ע"י ב"כ: עו"ד צבי ברק

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שהתביעה כנגדה תידחה.
אקדים ואציין בפתח הדברים , כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).
ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. (עתירה לביטול תקנה 116א זו נדחתה על ידי בג"ץ משנפסק, כי התקנה תוקנה בסמכות והיא סבירה ומידתית (בג"ץ 7016/16 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.18)).

בענייננו -
התובע הוא מבקש מקלט מאריתריאה המתגורר בישראל ולפיכך, הכלל הוא כי להורות על חיובו בערובה.
במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הוא הועסק על יד י הנתבעת, העוסקת ביבוא ושיווק עצים וסחורת עץ, כפועל במשך כשנה וחצי ועתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה ובין היתר – בגין הפרשות סוציאליות, הבראה, חופשה, חגים וכיו"ב .
במסגרת כתב ההגנה הודתה הנתבעת בזכאותו של התובע לרכיבים הבאים: הפקדה לפיקדון עובדים זרים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בת קופת עבודתו הראשונה, הפרשי פדיון חופשה, דמי הבראה, החזר נסיעות והשבת ניכוי שבוצע ביתר בסך כולל של כ- 13,000 ₪.
אשר להפקדות לפיקדון ציינה הנתבעת בסעיף 15 לכתב ההגנה, כי לאחר הגשת כתב התביעה הפקידה הנתבעת סך 8,093 ₪ חלק מעסיק וסך 10,116 ₪ חלק עובד בקרן הפיקדון.
תחת סעיף "סוף דבר" בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי לאחר קיזוז הסכום שהופקד בגין חלק העובד בקרן הפיקדון בסך 10,116 ₪, קיזוז הודעה מוקדמת בסך 6,510 ₪ בגין נטישת התובע את מקום העבודה והצעתה "לפנים משורת הדין ולצרכי פשרה בלבד" לשלם 50% תוספת עבור עבודה בימי שישי בסך 2,430 ₪, התובע חייב לנתבעת סך 8,502 ₪ ועל כן התבקשה דחיית התביעה.
להשלמת התמונה אציין, כי הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחיוב התובע בתמורת הודעה מוקדמת ובנוסף, להשבת חלקו שהופקד ל קרן הפיקדון שכן לטענתה לא ניתן היה להפקיד חלק מעסיק ללא חלק עובד ועל כן לשיטתה היא זכאית להחזר בגין סכום זה.
במסגרת הבקשה שלפניי טוענת הנתבעת כי אמנם עם הגשת כתב התביעה הייתה לתובע עילה כנגדה אולם כל החוב הנתבע שולם ואף יותר מכך. תביעתו של התובע עמדה על סך של 24,000 ₪ מתוכם שילמה הנתבעת סך 18,210 ₪ לפיקדון כך שבפועל היא שילמה לתובע, בנוסף לתשלומים שקיבל בגמר חשבון, כמעט את כל תביעתו.
לפיכך ומאחר שהתובע אינו אזרח ישראל ואף לא ציין את מקום מגוריו, יש לחייבו בהפקדת ערובה. עוד הוסיפה, כי היא חוזרת על הצעתה שלא לדרוש את דמי ההודעה המוקדמת ואת ההפרש שנוצר לטובת התובע בעקבות תשלומי היתר ששולמו לו, ככל שהוא יסכים לוותר על ניהול ההליך.
התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעת למעשה הודתה בכתב ההגנה בחבות לתשלום זכויותיו הסוציאליות ואת מחדליה ריפאה בכך שלאחר הגשת כתב התביעה הפקידה רטרואקטיבית את הכספים ל קרן הפיקדון. הנתבעת על דעת עצמה וללא הסכמת ו בחרה חלף תשלום זכויותיו, להפקיד את חלקו ל קרן הפיקדון, תוך שאינה מבדילה בין המטרה הסוציאליות של זכויות שונות ומתעלמת מהדין ומהפסיקה. התובע ציין את כתובת מגוריו ו הוסיף, כי מהבקשה עולה כי תכליתה האמיתית היא אחת, ניסיון פסול וחוזר ללחוץ את התובע להתפשר עמה ועל כן עתר לדחיית הבקשה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה הואיל והתובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו ואנמק בקצרה.
ראשית, אין חולק כי במועד הגשת כתב התביעה הייתה לתובע עילת תביעה כפי שמפורט לעיל. אלא, שלטענת הנתבעת, עילה זו אינה קיימת שכן תחת תשלום הזכויות אותן הוא תבע, בחרה הנתבעת לשלם את חלקו בהפרשות ל קרן הפיקדון ובכך, לשיטתה, יצאה ידי חובתה ביחס לכל זכויותיו. ודוק, בחירתה לשלם את חלקו של התובע למעשה נכפתה עליה שכן ללא תשלום חלקו של העובד, לא ניתן היה לשלם את חלקה ובכך, כנטען בתשובתה, היא הייתה חשופה לתביעה מהקרן.
השאלה המתעוררת בעקבות טענה זו, האם לתובע נותרה עילת תביעה בגין הרכיבים בהם הודתה הנתבעת שעה שהנתבעת שילמה עבור חלקו של העובד בקרן הפקדון , כאשר במהלך יחסי העבודה הרגילים, לו הנתבעת הייתה משלמת את חלקה, בהתאם לדין, היא לא הייתה צריכה לשאת בתשלום זה.
לטעמי, שאלה זו מעוררת מספר סוגיות משפטיות ואולם די לצורך בקשה זו לציין כי בהיבט המשפטי הרלוונטי לענייננו, יש להשיב על כך בחיוב ואפרט.
הנתבעת בחרה לשלם את חלקו של התובע בקרן הפיקדון, כאשר רכיב זו כלל לא נתבע במסגרת הליך זה. בהקשר זה לנתבעת שתי טענות: האחת - כי לתובע אין זכות לקבל את הכספים לידיו ועל כן היא פעלה להפקדת כספים אלו בקרן הפיקדון; השנייה - כי ככל שלא היו מופקדים הכספים כאמור, הרי שהיא היייתה חשופה לתביעה מטעם הקרן.
אשר לטענה הראשונה, אילו הנתבעת הייתה מפקידה את הכספים לקרן הפיקדון בזמן אמת, במהלך יחסי העבודה, הרי שצודקת הנתבעת בטענתה לפיה התובע היה רשאי לקבלם רק עם עזיבתו את הארץ (למעט אם התקיים אחד מהתנאים הקבועים ב תקנות עובדים זרים (סוגי מקרים ותנאים שבהתקיימם עובד זר שהוא מסתנן זכאי לקבל את כספי הפיקדון לפני מועד עזיבתו את ישראל שלא לצורך יציאה זמנית), תשע"ח-2018). ויו טעם, המדובר אך ורק בכספים שהופקדו בגין חלק עובד ומעסיק לפיצויים ותגמולים.
מה הדין בענייננו, כאשר הכספים לא הופקדו במהלך יחסי העבודה?
בית הדין הארצי לעבודה דן מספר פעמים בסוגיה זו ופסק כי כאשר מדובר בעובד מבקש מקלט אשר לא ניתן היה להפריש בגינו לקרן פנסיה, קיימת לעובד הזכות לפיצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשה בגובה ההפרשות שלא הועברו, תוך אימוץ דוקטרינת ה"ביצוע בקירוב" (ראו בר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב.שיא משאבים בע"מ נגד אבקר ואח' ( 26.2.15); בר"ע (ארצי) 36959-06-15 ABDALLA נגד טלרן אחזקות וניקיון בע"מ (15.7. 15).
שונות הנסיבות בענייננו שעה שניתן היה להפקיד עבור התובע את הכספים לקרן הפיקדון ועל כן, מאחר שקרן זו היא למעשה תחליף לביצוע ביטוח פנסיוני עבור העובדים הזרים (ראו בר"ע (ארצי) 31555-04-17 א. אפיקים שירותי ניהול בע"מ נגד HELEN KIDANE (4.5.17) ) הרי שלכאורה אין הצדקה לתשלום בעין לעובד ויש להפקיד את הסכומים לקרן הייעודית, זאת, על מנת להגשים את התכלית שבבסיס התיקון לחוק בהטלת חובה על הפקדת כספי הפיקדון ושחרורם של כספים אלה לידי העובד עם עזיבתו את הארץ.
לפיכך, לו המחלוקת בין הצדדים הייתה מתמצית בשאלת זכאותו של התובע לקבל לידיו את חלק המעסיק, הרי שעל פני הדברים, ישיסןד סביר להניח שטענת הנתבעת הייתה מתקבלת. אלא, שלא כך הדבר שכן, מאחר והנתבעת חדלה מלמלא את חובתה בזמן יחסי העבודה, הרי שלצורך הפקדת חלקה לקרן הפיקדון, היא נאלצה לשלם את חלקו של התובע ועתה, דורשת היא תשלום זה בחזרה, בין אם על דרך של קיזוז תשלום זה מיתר הזכויות להן זכאי התובע ובין אם על דרך של תביעה להשבת סכום זה.
יוטעם, כי הנתבעת פעלה להפקדת חלקה וחלקו של התובע לאחר הגשת כתב התביעה, ללא ידיעתו של התובע וללא הסכמתו בעוד שבמהלך יחסי העבודה, לצורך הפקדת חלקו, אין היא נדרשת לקבלת הסכמתו, שכן חובה זו מעוגנת בדין.
לנוכח המפורט לעיל, ובשים לב לכך שהנתבעת הודתה בחבותה לתשלום חלק מהרכיבים שנתבעו ובסכומים שאינם מבוטלים, הרי שאין בטענותיה בשלב זה, כדי להוביל למסקנה לפיה לתובע אין עילת תביעה ולחייבו בהפקדת ערובה.
אציין למען הסדר הטוב, כי אין בהנמקה זו כדי להביע עמדה לגופן של הטענות כי אם אך לצורך הכרעתי בבקשה זו וההשלכות המשפטיות של תשלום חלק העובד מקומן להתברר במסגרת דיון הוכחות.
אשר לטענה השנייה של הנתבעת – כידוע, מקור החובה להפקדת הפיקדון נעוץ בתיקון לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 אשר נכנס לתוקף ביום 1.5.17 והפקדה זו מבוצעת בהתאם להוראות תקנות עובדים זרים (דרך לתשלום פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן), תשע"ז-2017 ותקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), תשס"ח-2008 .
לא ברור הבסיס לטענות הנתבעת בדבר היותה חשופה לתביעה מטעם הקרן והמקור הנורמטיבי לטענה זו ועל כן אין בידי לקבלה. ככל הנראה החובה אליה מתייחסת הנתבעת מקורה בחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, במסגרתו הטיל המחוקק על קופת הגמל לפעול להגנה על זכויות העובד ים ולמנוע מצב בו יפ לו קורבן להפרת הסכם מצד המע סיק כ לפי הקופה או לסכסוך שבין השניים (ראו עע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.13).
אלא, משלא נטען כי הקרן אליה מופקדים הכספים נכללת בהגדרת קופת גמל שבחוק הגנת השכר ובשים לב להסדרים השונים החלים על אזרח ישראלי ועובד זר והתכליות העומדות בבסיסם, הרי שלא הוכח כי הנתבעת הייתה חשופה לתביעה זו או אחרת ועל כן אין לקבל טענה זו.
שנית, כמצוין לעיל, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה היא לקבל לידיה בחזרה את הכספים שהופקדו עבור חלק העובד בקרן הפיקדון. משכך, ככל שתביעתה תתקבל, הרי שקיימת סבירות גבוהה כי הנתבעת תהיה מחוייבת בתשלום הזכויות אשר לא שולמו לתובע בהתאם להודאתה ועל כן לא ברור מדוע הזדרזה הנתבעת להגיש בקשה זו שעה שתלויה ועומדת תביעה שכנגד להשבת הסכום אשר שימש בסיס לבקשה זו.
שלישית, נקודת המוצא של הנתבעת בבקשתה היא, כי הסכו ם שהיא שילמה לקרן הפיקדון (חלק עובד) עולה על סכום הזכאות של התובע לזכויות הסוציאליות שנתבעו על ידו וכי לאחר קיזוז ההודעה המוקדמת, הוא יהיה חייב לה כספים.
בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית אשר לנסיבות סיום העסקה וכפועל יוצא זכאותה של הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת וכן אשר לגובה הסכומים להם זכאי התובע בגין חלק מהרכיבים בהם הודתה. מחלוקת זו, לרבות הבחינה האם נותרו הפרשים כאלו ואחרים דינה להתברר במסגרת דיון ההוכחות ועל כן, לא ניתן לומר בשלב זה, כי לא נותרו עוד הפרשים לזכות התובע.
רביעית, גם לו הייתה מתקבלת טענת הנתבעת כי לתובע לא קיימת עילת תביעה בנקודת זמן זו, הרי שיש ליתן את הדעת לכך שזכויותיו שולמו רק לאחר הגשת התביעה. כלומר, התובע נאלץ לשכור את שירותיו של עו"ד ולהגיש תביעה לבית הדין על מנת לקבל זכויות קוגנטיות להן היה זכאי במהלך יחסי העבודה. מעבר לכך שאין בעיתוי שבו בחרה הנתבעת לשלם את החוב כדי להפוך את היוצרות ולחייב כעת את התובע בהפקדת ערובה בגין הוצאות הנתבעת , הרי שבמצב דברים זה וככלל, יש להניח כי בית הדין היה פוסק לזכותו הוצאות משפט וגם מן הטעם הזה אין מקום לקבל את בקשתה של הנתבעת.
לאור כל האמור לעיל, משהתובע הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו, הרי שאין מקום להורות על חיובו בערובה והבקשה נדחית.
יצוין, כי הואיל ובהתאם ללשון התקנה, המדובר בחלופות, הרי שאין צורך לבחון האם התובע הוכיח יכולת פירעון.
לאור תוצאה זו תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל .

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ט, (29 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: adam ibrahim abbker yahya
נתבע: אורדילן חב ליבוא ושווק בעמ
שופט :
עורכי דין: